שות דברי חן· רבי חיים נתנזון
סימן כו
דיני ברכות עטרת שלום לכבוד הרה"ג כו' וכו':
על ד"ת אשר בא במילתא דתמיה לי' טובא במילי דברכות לפי דעת הרמב"ם ברכות פרק א' הלכה ט"ו דברכה שאינה צריכה אסור לברך מן התורה כמ"ש המגן אברהם כו' והלא ידוע דעת הרמב"ם דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה וכמ"ש המהרי"ט אלגזי. א"כ איך הי' כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה ולתקן ברכות המצות ונהנין והוא פליאה עצומה לפענ"ד. עכ"ד כת"ר:
ידע יקירי שכבר עמד על קושיא זו המחבר ח"א בספרו נשמת אדם כלל ה' יע"ש וע' עיקרי ד"ט או"ח סימן י' אות י"ד בשם הרב ברכי יוסף ע"ש] ומתוך קושיא זו יצא לדון דגם להרמב"ם ברכה שאינה צריכה הוי רק מדרבנן. וכדעת התוספות בר"ה ל"ג. אולם המעיין הישר יראה שכל דבריו דחוקים והוא נגד כל הפוסקים דס"ל דלהרמב"ם דהמברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא מן התורה ממש:
אמנם לי נראה דלא קשיא כלל דהנה מה שאמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. עיקר דרשתם הוא ממ"ש לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא. ות"א למגנא. פי' לא תרומם ותנשא את שם ד' אלקיך בברכה ושבח לשוא ולחנם. וזה שדייקו לומר כל המברך ברכה שאינה צריכה אבל ברכה הצריכה אין זה בכלל לא תשא גו' לשוא. שהרי אין זה לשוא ולחנם כיון דצריכה. ומעתה כיון שראו אנשי כנה"ג שתקנו לנו כל הברכות שצריכים לברך לד' משום סברא דאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה. וכל הנהנה כאלו מעל בקדשי שמים ובברכות של שבח והודאה וכן בברכות של בקשת צרכי האדם יש טעם וצורך כדי לזכור הבורא תמיד כמ"ש הרמב"ם ריש פרק א' דברכות. הרי כל ברכה וברכה צריכה וצריכה. ואין זה בכלל מברך ברכה שאינה צריכה. וא"כ אינו בלאו דלא תשא את שם ד' לשוא ולמגנא שהרי אין אלו למגנא: ולפ"ז בספק אמר אמת ויציב שחוזר ואומר אמת ויציב שמזה הוכיחו התוס' בר"ה שם דעל כרחך מברך ברכה שאינה צריכה לא הוי מה"ת וקרא אסמכתא בעלמא. דאי מן התורה מאי אולמא ספק דאורייתא של אמת ויציב. מספק דאורייתא דלא תשא. והוי לן למימר דאינו חוזר לומר אמת ויציב דשב ואל תעשה עדיף אמנם לפי מה שכתבנו לדעת הרמב"ם איננו הוכחה דכיון דקיי"ל דכל ספק דאורייתא לחומרא ודאי צריך לחזור ולומר אמת ויציב מספק ואי משום ברכה שאינה צריכה דקעבר בלא תשא לשוא ולמגנא. זה אינו למגנא כיון דעל פי דין צריך לחזור מספק. ונראה שלזה כיון ג"כ הגאון רעק"א בתשובה סימן כ"ה אלא שקיצר מעט יע"ש:
ועפ"ז לא קשיא עוד מה שהקשה הפרי מגדים בפתיחה כוללת בהלכות ברכות באות קטן ב' למה כשספק לו אם בירך ברכת המזון חוזר ומברך בפה. יהרהר בלב להרמב"ם בהלכות ברכות פרק א' הלכה ז' דאף בברכת המזון אם בירך בלבו יצא בדיעבד ואף להמחבר באונס עכ"פ וכיון דה"ט דספק ברכות להקל משום לא תשא. ולהרמב"ם דמברך ברכה שאינה צריכה עובר בל"ת מה"ת א"כ טוב לברך בהמ"ז בהרהור. ויוצא ידי חובת בהמ"ז ול"ת דלא תשא לא יעבור. עכתו"ד. והניח בקושיא דלפי מ"ש לא קשיא מידי דכיון דלכתחילה לכו"ע צריך לברך בפה ולא בלב משום דבביטוי שפתים יותר ניכר הודאתו להשי"ת הרי ביטוי שפתיו צריכה להברכה וא"כ שוב אין זה ברכה שאינה צריכה דליעבר עלה משום לא תשא את שם ד' לשוא. וכ"ז פשוט:
ומה שהקשה עוד בס' נשמת אדם שם שאם יאמר כל היום אתה הוא ד' אלקינו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וירבה בשמות מותר לכתחילה וכשיאמר תחילה ברוך כו' יהא עובר על לאו דלא תשא. דבר זה אין בנו כח להבין נ"ל בהבנת דבר זה דודאי קודם שתיקנו לנו אנשי כנה"ג נוסח כל ברכה על כל דבר שצריך ברכה הי' רשאי לברך את השם ולהללו בכל אופן ובכל נוסח שרצה. אמנם עתה שתיקנו לנו ברכה על כל דבר שצריך ותיקנו ג"כ נוסח ברכה מיוחדת על כל דבר ודבר. ועל דבר שאינו צריך לא תיקנו ברכה. א"כ כשמברך נוסח ברכה. שתיקנו על מי שנהנה. והוא באמת לא נהנה. הרי זה כמתלוצץ. ואילו אדם אם יתן תודה וברכה לאחד על שנתן לו מתנה. ובאמת לא נתן לו כל מאומה הלא נמצא דהתודה וברכה אינו אלא לגנאי הכי נמי כיוצ"ב כיון שנוסח ברכה זו נתקנה לברך בשעה שמקבל הטובה א"כ כשאינו מקבל טובה והוא מברך ברכה זו כאלו מקבל. הרי זה כמתלוצץ וזהו בכלל לא תשא את שם ד' גו' לשוא ולמגנא. לא כן כשמברך ומהלל לד' על טובותיו ועל חסדיו שלא בנוסח הברכות שנתקנו אינו נראה כמתלוצץ. וכה"ג מצינו בשבת קי"ח כל הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף דה"ט דכיון שנביאים שהיו בישראל תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא על ישראל. וכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן כדאמר בפסחים קי"ז א"כ כשאומר אותו שלא על גאולה ופדות מצרה נראה כמתלוצץ כמ"ש רש"י בשבת שם. והרי זה מחרף ומגדף. כן נ"ל בטעם הדבר:
מברכו חיים נאטענזאהן חופ"ק זידיק יצ"ו:
מוצש"ק תשא ה' תרס"א לפ"ק: