אור ברסלב
שות דברי חן סימן יח

שות דברי חן· רבי חיים נתנזון

סימן יח

סימן יז

לאחי האברך החו"ב מהור"ר איסר נ"י בטעלז:

אשר כתבת אלי להקשות בשם גיסך הרה"ג מ' יהושע העשיל מרגליות [כעת הגאב"ד דווישנאווא] על מה שכתב המ"א באו"ח סימן ק"ח סעיף קטן י"ב בטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת דמתפלל ערבית שתים של שבת אם לא הזכיר בשני' של שבת דצ"ע אם מחזירין אותו. ויש להביא ראיה מנעילה בסימן תרכ"ג דמשמע דאם לא הזכיר של שבת בנעילה מחזירין אותו משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות וה"נ כה"ג. א"ד כיון דתשלומין דחול הוא אין מחזירין אותו דלא נתחייב היום בכך ע"כ. והלא יש לפשוט ספקת המ"א ממה שהקשו התוס' ברכות כ"ו ודף ל' אהא דאמר שם רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החודש בלילה. וקשה תיפוק לי' דתפלת ערבית רשות ע"ש מה שתירצו. ומאי קושיא הא י"ל דנ"מ בכה"ג ששכח להתפלל מנחה בערב ר"ח וצריך להתפלל שתים של ר"ח בערבית ושכח בשניה להזכיר של ר"ח דאילו לטעמא דתפלת ערבית רשות האי כיון דתשלומי מנחה הוא הויא חובה ומחזירין אותו משו"ה אמר רב לפי שאין מקדשין החודש בלילה דמה"ט אפי' בכה"ג נמי אין מחזירין אותו ומדלא תירצו התוס' כן ש"מ דס"ל דאפילו לטעמא דתפלת ערבית רשות נמי אין צריך לחזור בששכח בתפלת התשלומין ולא אמרינן דיום הוא שנתחייב להזכיר בשאר תפלות של חובה צריך נמי להזכיר בתפלת חובה של זו כיון דרק תשלומי מנחה הוא ולא נתחייב היום בכך וא"כ ה"נ כשכח בתשלומין של תפלה מנחה בליל שבת:

תשובה. הנה לכאורה ראיה נכונה היא. אמנם לאחר העיון במקור הדברים אינו ראי' כלל מקושיית התוס' לדינו של המ"א דודאי הא דלא תרצו התוס' כן ה"ט משום דלא אמרינן יום הוא שנתחייב כו' ואפ"ה אין ראיה לנידון דידן דבשבת דף כ"ד אמר רב אחדבוי אר"מ אמר רב יו"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה בשבת א"צ להזכיר של יו"ט שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביו"ט ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כהא דאמר ר' יהושע בן לוי יוה"כ כו' יום הוא שנתחייב בד' תפלות הרי דרב לא ס"ל כריב"ל דאמרינן יום הוא שנתחייב כו' א"כ בהא דרב ענן אמר רב דברכות א"א לומר דנ"מ בשכח מנחה בערב ר"ח כמו שכתבת דודאי אין צריך לחזור דכיון דס"ל דלא אמרינן אפילו בנעילה יום הוא שנתחייב בד' תפלות. אבל המ"א שפיר נסתפק לפ"מ דקי"ל לדידן דהלכה כריב"ל דצריך להזכיר של שבת בנעילה משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות מה"ט שפיר מספקא לי' בתשלומי מנחה בליל שבת דאפשר דצריך לחזור. ופשוט:

אך בבאה"ט שם ס"ק י"ז ראיתי כעין קושיא זו והוא באמת קושיא אלימתא על דברי התוס' הנ"ל דהמ"א שם ס"ק ט"ז כתב דאם שכח של ר"ח במנחה ובלילה הוא ג"כ ר"ח יחזור בלילה ויתפלל ערבית שתים והשניה של תשלומין בתורת חובה אליבא דכו"ע. וכתב ע"ז הבאה"ט בשם הפוסקים דאם שכח בתפלת תשלומין להזכיר של ר"ח אין צריך לחזור ולהתפלל לפי שאין מקדשין את החודש בלילה. ובזה מתורץ קושיית תוס' שהקשו ותיפוק לי' דתפלת ערבית רשות עכ"ל. כוונתו דמה"ט לא קאמר בשכח של ר"ח דאין מחזירין אותו משום דתפלת ערבית רשות משום דנ"מ בכה"ג ששני ימים ר"ח ושכח במנחה של יום ראשון להזכיר של ר"ח והתפלל ערבית שתים ושכח להזכיר בתפלת התשלומין דלטעמא דת"ע רשות הי' צריך לחזור משו"ה קאמר טעמא דאין מקדשין את החודש בלילה דאפי' כה"ג אין צריך לחזור: ונ"ל דלכך לא כתבו התוס' נ"מ זו משום דלא אתיא שפיר אליבא דכו"ע דהנה בספר בנין אריאל הקשה על דברי המ"א הנ"ל שכתב כששני ימים ר"ח ושכח להזכיר של ר"ח במנחה של יום א' דמתפלל ערבית שתים של חובה אליבא דכו"ע והלא מה שאנו עושין ר"ח ב' ימים אינו אלא מטעם ספק א"כ ממ"נ אם יום א' הי' ר"ח באמת איך יזכיר של ר"ח בשני ואם יום ב' הוא ר"ח א"כ הי' יום שלפניו חול ולא ר"ח א"כ לא טעה כלל במה שלא הזכיר של ר"ח במנחה וא"כ איך יתפלל של ר"ח בלילה בתפלת התשלומין לשם חובה. ותירץ הצל"ח ע"ז שהתקנה שתקנו שלא יהיו מקבלין עדות החודש אלא עד המנחה בר"ה דף ל' מפני שנתקלקלו הלוים בשיר לא על חודש תשרי לבד היתה כי אם על כל חדשי השנה שבכולם שייך תקלה זו של קלקול הלוים בשיר ואף ששוב אחר החורבן התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלין עדות החודש כל היום מ"מ הא אמרינן בביצה ה' דאף מתקנת רבי יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה דמי לא מודה רבי יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו כל היום קודש ולמחר קודש ה"נ אמרינן בכל חדשי השנה ששני ימים שלהם הם קדושה אחת לענין תפלה ושפיר קם דינו של המ"א. עכתו"ד. והנה בביצה שם אמר רבה מתקנת רבי יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת א"ל אביי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה ומשני הא לן והא להו, פי' לבני חו"ל אסורה. ולבני א"י מותרת ע' שם פי רש"י. וק"ל לפ"מ דאמרינן בשבת ט' מאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו. ור"ח אמר משיתיר חגורה. וכתבו שם התוס' דרב שהי' בבבל הי' אומר לתלמידיו שהיו מא"י ור"ח שהי' בא"י הי' אומר לתלמידיו שהיו מחו"ל לפי שדרכם הי' להתרחק שלא היו יכולים ללמוד כ"כ בביתם. וכ"כ התוס' בסוכה מ"ד והביאו ראי' משה דף מ"ח ע"ש א"כ הכא לרבה דמוקי להא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו ביצה אסורה היינו לבני בבל דוקא אבל לבני ארץ ישראל מותרת למה אמרו סתמא ביצה אסורה הא הם היו רגילין לדבר לתלמידיהם שהיו מארץ ישראל ולהן ביצה מותרת לרבה. וכעין זה הקשו התוס' בשבת שם ובברכות מ"ד דמאי מקשה שם בברכות על רב חסדא דאמר על הארץ ועל פירותיה אינהו אכלי ואנן מברכינן דילמא ר"ח הי' אומר כן לתלמידיו שהיו מא"י. ותירצו דשמא הוה קים לי' למקשן הכא שלא הי' באותה שעה לפניו שום תלמיד מא"י. והנה התוס' בעצמם הרגישו בדוחק תירוצם ע"כ כתבו ושמא כו'. אמנם בקדושין כ"ט הביאו התוס' תירוץ בשם ר"י דמההיא דכיצד מברכין לא קשיא מידי דשאני ענין אכילה וברכות דדין הוא לכל אדם שיברר לפי המנהג של מקום שהוא שם אפילו לא הי' מאותו מקום:

ולהכי מתמה הגמ' אליבא דר"ח כו' ע"כ לשון התוס' שם וה"ט משום דסתמא דמילתא אין אדם נזהר לאכול או לברך דוקא בצנעה ובפרהסיא אסור מפני המחלוקת. וע' באו"ח סימן תס"ח סעיף ד'. ובמ"א ס"ק י"ב ולפי"ז מתורץ נמי קושייתי הנ"ל לרבה דה"ט אמרו רב ושמואל ביצה אסורה בסתם ולא אמרו לתלמידים שמארץ ישראל דלהם מותרת דכיון דמידי דאכילה הוא דין הוא שגם בני ארץ ישראל צריכין לנהוג כבני בבל שהם שם וא"ש. וע' ב"י בטוא"ח סימן ר"ח ד"ה ובחו"ל ודו"ק דלא כב"ח ופרישה. אמנם זה דוקא בענין אכילה וברכות הנהנין. אבל לענין תפלה כתב הרדב"ז הביאו המ"א סימן תצ"ו ס"ק ז' דבני א"י הבאים לחו"ל מתפללים ביו"ט שני ח"י ברכות כבני מקומן ולובשין בגדי יו"ט. וטעמא כיון דתפלה הוי דבר שבצנעה צריך לנהוג כאנשי מקומו שיצא משם כיון דדעתו לחזור. ולפ"ז יש ליישב דעת התוס' מה שלא תירצו ארב ענן אמר רב דנקט טעמא דאין מקדשין את החודש בלילה ולא משום דתפלת ערבית רשות דנ"מ לענין ב' ימים ר"ח כמו"ש המ"א וכנ"ל. משום דאכתי תקשי לרבה אליבא דרב דבא"י נולדה בזה מותרת בזה לפי שאינו רק משום ספקא ולא אמרינן דר"ה קדושה אחת היא א"כ הוא הדין בא"י לענין תפלה של ב' ימים ר"ח אם שכח בליל ב' דר"ח בתשלומין של מנחה להזכיר של ר"ח ודאי דבכה"ג קם דינו של בנין אריאל דממ"נ אין צריך לחזור דלרבה אליבא דרב בא"י אין עוד תירוץ הצל"ח הנ"ל דא"כ תלמידים שהם מא"י אפי' הם בחו"ל אם שכחו להזכיר של ר"ח בערבית בתשלומין של מנחה אין מחזירין אותם. א"כ אכתי תקשי על רב למה לי' למימר טעמא משום דאין מקדשין החודש בלילה דמשמע הא אם מקדשין מחזירין אותו והלא בלא"ה חפלת ערבית רשות. וכי תימא דנ"מ בשכח במנחה של ר"ח דיום א' וכנ"ל דאילו מטעמא דת"ע רשות היו מחזירין אותו הלא כיון דלתלמידיו שהיו מארץ ישראל מדבר ואינהו הא בלא"ה אין מחזירין מכח ממ"נ כנ"ל. ולפ"ז הוכרחו התוס' לתרץ תירוץ אחר דאע"ג דתפלת ערבית רשות מ"מ מצוה איכא:

ודע דעל קושיא זו שהקשו התוס' כאן כתבו התוס' ביומא פ"ז בשם בה"ג תירוץ אחר דהא דקי"ל תפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא צלי לי' כלל אבל היכא דצלי לי' תפלת ערבית כבר שוי' עלי' חובה ואי טעה אהדרי לרישא כדאמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החודש בלילה וש"מ דאם טעה בערבית בשבת או ביו"ט שמחזירין אותו ואמרינן נמי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים כו' הביאו בלשון זה הרי"ף והרא"ש בפרק תפלת השחר אך התוס' ביומא שם והרא"ש ריש פרק תפלת השחר הקשו עליו מדאמרינן בפרק קמא דשבת דלמ"ד ת"ע רשות כיון דשרי ליה המייני' מטרחינן לי' וצריך שיתפלל קודם שיאכל אע"פ שלא התפלל כלל וכי תימא כיון דהתפלל בשאר לילות שוי' לי' חובה א"כ למה הוצרך לתרץ ביומא דרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר חובה קאמר אפילו לדברי האומר רשות ניחא כיון דשוי' עלי' חובה בשאר לילות ע"כ משמע דנסתפקו בכוונת ה"ג מ"ש כיון דצלי לי' שוי' עלי' חובה. אם כוונתו במה דצלי השתא דוקא. ולפ"ז א"ש מה דצריך ביומא לתרץ דלמ"ד חובה קאמר אבל תקשי מהא דשבת למה קודם דשרי לי' המייני' מטרחינן לי' שיתפלל קודם שיאכל ואם כוונתו כיון דצלי לי' בשום פעם שוי' עלי' חובה להתפלל לעולם וא"ש האי דשבת אבל השתא קשיא מהא דיומא וא"כ ממ"נ קשיא על בעל ה"ג:

ולדידי קשיא לי עוד על דברי בה"ג דבברכות מ"ט אר"נ א"ש טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלה מחזירין אותו. בבהמ"ז אין מחזירין אותו. א"ל ר' אבין לר' עמרם מ"ש תפלה ומ"ש בהמ"ז א"ל כו' נחזי אנן תפלה דחובה היא מחזירין אותו בהמ"ז דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו. הרי דבהמ"ז אע"ג דהשתא שכבר אכל מחוייב לברך בהמ"ז מה"ת מ"מ לאו בתר השתא אזלינן אלא בתר מעיקרא דאי בעי מעיקרא לא הי' מביא א"ע לידי חיובא כלל ה"נ בתפלת ערבית כיון דמודה בה"ג היכי דלא צלי מקודם לא הוי' לי' אלא רשות אי בעי צלי אי בעי לא צלי השתא דכבר צלי ושכח להזכיר של ר"ח בערבית מאי הוה ניזל בתר מעיקרא דלא הוי' עלי' כ"א רשות שלא יחזור ויתפלל כמו בבהמ"ז דר"ח דאין מחזירין אותו. ובדוחק יש לחלק ולא רציתי להאריך:

עוד ק"ל על בה"ג במש"כ כיון דצלי כבר שווי' עלי' חובה במאי שוויה עליה חובה ולכאורה ה"ט משום דקי"ל ביו"ד סימן רי"ב דברים המותרים ונהגו בהן איסור הוי' כאלו קבלו עלייהו בנדר ואסור להתירן. וה"נ נהי דתפלת ערבית רשות מ"מ כיון דכבר צלי הוי' עלי' בנדר וחובה עלי' להתפלל לעולם. אך א"כ הי' לבה"ג לומר דמיירי שהי' בדעתו לנהוג כן לעולם שהרי כן ההלכה דדוקא אם בשעה שהתחיל לנהוג כן הי' דעתו לנהוג כן לעולם והוא מגמרא פסחים כמו"ש שם המרדכי והגהות מיימוני. ועוד דאפי' הי' דעתו לנהוג כן לעולם היינו דוקא בדבר דאיכא משום מצוה וכדוגמא דתעניות שלפני ר"ה כו' אבל בדבר דליכא מצוה ודאי אפי' דעתו לא מהני לעשותו בזה כנדר וא"כ הכא בת"ע דליכא מצוה לדעת בה"ג דאי ס"ל לבה"ג דעכ"פ מצוה איכא א"כ למה לי' לדחוקי דהא דרב בטעה ולא הזכיר של ר"ח בשכבר צלי לי' יתרץ דה"ט דחוזר אי לאו משום דאין מקדשין את החודש בלילה לפי דעכ"פ מצוה איכא וכמו שתירץ ר"י בתוס' באמת כן. אלא ש"מ דס"ל לבה"ג דלמ"ד תע"ר ליכא מצוה כלל א"כ גם בדצלי לי' ואפי' הי' דעתו לנהוג כן לעולם מאי מהני לשווי' חובה. (ויש לחלק בדוחק] :

ואקדים דברי בה"ג במקום אחר והמה ג"כ תמוהים לכאורה ואח"כ נתרץ הכל בס"ד. דהנה רש"י ז"ל כתב בברכות כ"א אהא דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובהלכות גדולות פסק הלכה כר' יוחנן בספק התפלל. והלכה כשמואל בודאי התפלל. ע"כ. ור"ל כשמואל דאינו חוזר ומתפלל אלא א"כ יכול לחדש בה דבר והוא תמוה איך הכריע בה"ג בפלוגתא שמואל ור' יוחנן אחרי שלא הכריע כן בגמ' ואמאי לא אזיל ה"ג כאן אחרי' כללא דתלמודין בעירובין מ"ז דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ואין לומר דס"ל דר' יוחנן ושמואל לא פליגי כלל וכדעת התוס' שם דאין לשונו שהביא רש"י משמע כן אלא דס"ל דפליגי. וכ"כ הגר"א באו"ח א"כ מנא לי' להכריע כר' יוחנן בספק התפלל וכשמואל בודאי התפלל:

ונראה דהנה תר"י והרא"ש בברכות כ"א הביאו קושיית העולם למ"ד תפלת ערבית רשות למה הוזכר בקרא דדוד ודניאל ג' תפלות לא ה"ל להזכיר כי אם ב' תפלות כיון דתפלת ערבית רשות. ותירצו דלפמ"ש רב האי גאון ז"ל דהא דאמר ר' יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו ע"י חידוש דוקא אבל בלא חידוש אסור כי היכי דלא יפלגו ר' יוחנן עלי' דשמואל דס"ל דבעי חידוש דוקא וכיון דלכו"ע אסור להתפלל נדבה כי אם ע"י חידוש משו"ה א"ש מה שמוזכר בקרא וזמנין תלתא ביומא גו' שכך הוא הענין דלמ"ד תפלת ערבית רשות נ"מ במה שנכתב זמנה בפסוק שאם ירצה מתפלל ת"ע בנוסח ב' תפלות אחרות שהן חובה אבל מג' ואילך אין לו להתפלל כי אם בחידוש ע"כ, ומעתה נחזי אנן לשיטת ה"ג דס"ל דשמואל ור' יוחנן פליגי. דלשמואל אסור לעולם להתפלל כי אם ע"י חידוש דוקא ואפי' בספק התפלל ולר' יוחנן אפי' בודאי התפלל שרי להתפלל בלא חידוש וא"כ תקשי לר' יוחנן קושיית העולם למה נזכר בקראי ג' תפלות הא רשאי להתפלל כמה תפלות שירצה בלא חידוש ולא תפלה ערבית לחודא. ובשלמא לשמואל אף דס"ל דכל תפלות רשות בעי חידוש י"ל דקמ"ל קרא דהתפללו ערבית אפילו בלא חידוש משום דתפלת ערבית חובה ושמואל לטעמי' דכן ס"ל בברכות כ"ז וכגירסת הספרים בגליון שם אבל לר' יוחנן הניחא לפ"מ שכתב בסדר רב עמרם הביאו התוס' ברכות ד' דר' יוחנן דס"ל דבערבית נמי צריך לסמוך גאולה לתפלה ס"ל דתפלת ערבית חובה א"כ א"ש קרא דדניאל לר' יוחנן כמו לשמואל אבל לפי מה שהוכיחו התוס' שם דר' יוחנן ת"ע רשות ס"ל וכרב א"כ לדידי' למה נזכר בקרא ג' תפלות:

ונראה לומר דלר' יוחנן אדרבה מקרא גופא שמעינן דמתפלל לעולם תפלות רשות אפילו בלא חידוש דכיון דתפלת ערבית רשות קשה למה נזכרה בקרא תפלת ערבית אע"כ לאשמעינן דתפלת הרשות שוה לתפלת חובה דאין צריך חידוש כלל. ומתפלת הערב יליף לכל תפלת רשות דמתפלל בלא חידוש כלל דמ"ש תפלת ערבית דרשות משארי תפלות הרשות ולפ"ז אין אנו צריכין למה שכתבו תר"י והרא"ש אליבא דרב האי גאון דקראי אשמעינן דת"ע רשות ואפ"ה מתפלל בלא חידוש משא"כ שארי תפלות הרשות אינו מתפלל בלא חידוש דזה דוחק דלמה תשתנה תפלת ערבית שהיא רשות משארי תפלות נדבה. ונראה דסברתם היא דס"ל דתפלת ערבית אינה רשות לגמרי אלא עכ"פ מצוה איכא כשמתפלל משו"ה שאני תפלת ערבית משארי תפלות שהן רשות לגמרי ואזלא שיטה זו כשיטת הר"י בתוס'. אך לבה"ג דלא ס"ל דמצוה איכא לי לתרץ כתר"י והרא"ש אלא כמו שכתבנו:

נמצינו למדין דרשאין להתפלל תפלת ערבית בלא חידוש ממ"נ למ"ד תפלת ערבית חובה כיון דחובה היא לכו"ע אינה צריכה חידוש ולמ"ד רשות הא ס"ל כר' יוחנן דא"צ חידוש בשום תפלת נדבה:

אך לפ"ז תתעורר לנו קושיא על דעת בה"ג דפסק בספק התפלל כר' יוחנן דא"צ חידוש ובודאי התפלל כשמואל דצריך חידוש א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש שמתפללין תפלת הערב בלא חידוש כיון דאנן אין מחוייבין בתפלת ערבית כלל משום דקיי"ל תפלת ערבית רשות א"כ אנו ה"ל ודאי התפלל דקי"ל כשמואל דאינו מתפלל בלא חידוש לדעת ה"ג. ובע"כ צריכין אנו לומר דבאמת מאן דצלי תפלת ערבית בלא חידוש גלי דעתי' דכמאן דאמר תפלת ערבית חובה ס"ל ומשו"ה מתפלל בלא חידוש. והשתא א"ש דעת ה"ג שכתב לרב דאע"ג דתפלת ערבית רשות מ"מ אם לא הזכיר של ר"ח בערבית דדוקא משום טעמא דאין מקדשין את החודש בלילה אין צריך לחזור הא לאו הכי חוזר ומתפלל כיון דשוי' עלי' חובה דה"ט דכיון דצלי כבר כדרכו בלא חידוש הרי גלי דעתי' ע"כ דכמ"ד תפלת ערבית חובה ס"ל דלמ"ד תפלת ערבית רשות הא קעביד איסורא שמתפלל בלא חידוש ומדהתפלל ש"מ דכמ"ד חובה ס"ל א"כ שוי' עלי' חובה. ולפ"ז אי לא הוה צלי ת"ע בשום פעם כי אם בחידוש לא הוה שוי' עלי' חובה אפילו לבה"ג ולא שוי' עלי' חובה רק כשיתפלל בלא חידוש. ומיושב קושייתנו הנ"ל במאי שוי' עלי' חובה:

לפי דברינו אלה ע"כ צ"ל דרב לא ס"ל לגמרי כשמואל ולא לגמרי כר' יוחנן. דלשמואל כל תפלת רשות בעי חידוש אלא דתפלת ערבית חובה ור' יוחנן פליג עלי' בתרתי וס"ל דתפלת ערבית רשות וכל רשות א"צ חידוש. ורב ס"ל כר' יוחנן דתפלת ערבית רשות וכל רשות בעי חידוש כשמואל. ולפ"ז מיושב קושיית התוס' והרא"ש שהקשו על בה"ג מהא דשבת ט' ומיומא פ"ז דלמ"ש ודאי דס"ל לה"ג דאף במה שהתפלל בשאר לילות שוי' עלי' חובה וא"ש הא דשבת דאי לא שרי המייני' מטרחינן לי' כיון שהתפלל בלילות הקודמין כבר קבע עלי' בזה חובה וכ"ת א"כ למה צריך לשנויי ביומא דרב למ"ד חובה קאמר ולא משני דמיירי שכבר צלי לי' בלילות הקודמים, יש לומר דכיון דכל עיקר טעמא דשוי' עלי' חובה לבה"ג אינו אלא משום דכיון שהתפלל בלא חידוש גלי דעתי' דכמ"ד תפלת ערבית חובה ס"ל א"כ היינו הא דקמשני למ"ד תפלת ערבית חובה קאמר:

ולכאורה לרב דס"ל לפמ"ש דכל תפלת רשות צריך חידוש ואף תפלת ערבית אלא דמי שמתפלל בלא חידוש גלי דעתי' דכמ"ד תפלת ערבית חובה ס"ל אכתי קשה למה נהגו העולם להתפלל ערבית בלא חידוש כיון דאיהו ס"ל דרשות היא ורשות אסור בלא חידוש. ולפ"מ שפירשנו לעיל מוכח דכבר נהגו בימיו להתפלל בלא חידוש ומאי טעמא. ואע"ג די"ל דנהגו העם להחמיר ולצאת ידי כל הדעות דהיינו ר"ג דס"ל תפלת ערבית חובה מ"מ לרב עדיף טפי שלא להתפלל כלל כיון דבאמת ת"ע רשות מלהתפלל בלי חידוש דאף דיוצא בזה ידי מ"ד ת"ע חובה אבל אינו יוצא השתא ידי מ"ד ת"ע רשות דהיינו ר' יהושע דאינו מתפלל אליבא דרב כ"א ע"י חידוש ואם לאו אסור ועביד איסורא:

ויש לומר דכיון דקי"ל ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל ואין צריך חידוש כיון דחוזר ומתפלל אין לך חידוש גדול מזה כמו שכתבו תר"י והרא"ש א"כ כיון דבאנו לצאת ידי כל הדעות מטעם ספק הרי אנחנו בתפלת ערבית ספק התפלל למ"ד תפלת ערבית רשות וספק לא התפלל למ"ד תפלת ערבית חובה א"כ הדין נותן דחוזר ומתפלל בלא חידוש ולא קעביד איסורא אפילו לרב משום דכל מתפלל מטעם ספק מקרי חידוש וא"ש דעכ"פ אי מתפלל בלא חידוש שוי' עלי' חובה לדעת רב לצאת ידי מ"ד ת"ע חובה וכמו"ש וא"ש ונכון:

ואכתי נשאר עלינו לתרץ אליבא דרב דס"ל דאף ת"ע בעי חידוש למ"ד ת"ע רשות א"כ בקראי דדוד ודניאל למה הוזכרו ג' תפלות וכקושיית העולם דבשלמא לר' יוחנן ושמואל א"ש כמו"ש לעיל דקראי אשמעינן דא"צ בתפלת ערבית חידוש כמו שתים הראשונות כל חד כדאית לי'. משא"כ לרב קשיא. ויש לומר דלרב ודאי תפלת ערבית בחידוש הוו מצלו אפ"ה הוה רבותא דה"א דאין מתפלל כלל צלותא יתרתא שאינו מחוייב בה ואפילו ע"י חידוש נמי קמ"ל דאע"ג דתפלת ערבית רשות מ"מ הוו מצלו דוד ודניאל ורבותא גדולה היא שהרי לפי שיטת רב האי גאון דס"ל דר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל כו' דוקא ע"י חידוש קאמר א"כ ר' אלעזר דפליג עלי' דאינו חוזר ומתפלל משמע לכאורה דאפילו ע"י חידוש קאמר. אלא דזה יש לדחות ע"פ מ"ש הב"י בטור או"ח מ"מ שפיר י"ל דרבותא הוי דמתפלל עכ"פ בחידוש. אמנם עדיין קשה לשון הברייתא יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש וזמנין תלתא ביומא גו' וא"כ ממ"נ אי ברייתא מיירי בלא חידוש אפילו תלתא זמנין נמי לא שהרי ערבית אינו מתפלל כ"א ע"י חידוש ואי ע"י חידוש קאמר הא רשאי באמת להתפלל כל היום כולו. י"ל דהברייתא ס"ל כמ"ד ת"ע חובה דאע"ג דכל תפלות רשות חידוש בעי מ"מ תפלת ערבית א"צ לפי שהיא חובה:

והשתא א"ש מה שפסק ה"ג והכריע כר' יוחנן בספק התפלל דאין צריך חידוש ובודאי התפלל כשמואל דצריך חידוש דה"ט משום שכן הכריע רב דהא מוכרח הוא מרב דע"כ ס"ל כן דאי הוה ס"ל לרב לגמרי כר' יוחנן דלעולם אין צריך חידוש א"כ למה ס"ל בטעה ולא הזכיר של ר"ח דאי לאו טעמא דאין מקדשין את החודש ביום חוזר והא תפלת ערבית רשות ס"ל לרב ובע"כ צ"ל משום דשוי' עלי' חובה במה דצלי בשאר לילות דגלי דעתי' דכמ"ד ת"ע חובה ס"ל להחמיר דאל"כ לא הוה קעביד איסורא וכמו"ש לעיל א"כ הרי זה דלא כר' יוחנן דלר' יוחנן הא לא שוי' עלי' חובה כלל דאף למ"ד ת"ע רשות מתפלל בלא חידוש כמו כל תפלות רשות ומוכח ג"כ לרב דבספק התפלל חוזר ומתפלל אף בלא חידוש. דאל"כ למה נהגו העם להתפלל בלא חידוש תפלת ערבית אליבא דרב אלא ש"מ דבהא ס"ל לרב דא"צ חידוש דכיון דמתפלל על הספק הוא גופא חידוש הוא וכיון דרב מכריע הוא א"כ בספק התפלל ה"ל ר' יוחנן ורב רבים נגד שמואל ובודאי התפלל ה"ל שמואל ורב רבים נגד ר' יוחנן ושפיר פסקו ה"ג ורש"י בספק כר' יוחנן. ובודאי כשמואל ואביי נמי מוכח דס"ל ג"כ דלמ"ד ת"ע רשות צריך חידוש שהרי אמר בשבת (דף יוד] הנך חברין בבלאי למ"ד ת"ע רשות מכי שרי המייני' לא מטרחינן לי' הא קודם דשרי המייני' מטרחינן לי' ולשיטת בה"ג ע"כ בדצלו לי' בשאר לילות דשוי' עלי' חובה וע"כ משום דבעי חידוש וכמו"ש:

אולם לפי דברינו הנ"ל שכתבנו דר' יוחנן ס"ל ת"ע רשות כמו"ש התוס' ברכות ד' תקשי לשיטת בה"ג הא דאמר ר' יוחנן ריש פרק תפלת השחר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. וקשה הא ת"ע רשות כמו שהקשו שם התוס' לשיטת בה"ג ע"כ צ"ל דמיירי שכבר התפלל בלילות אחרים דבזה קבע עלי' חובה והשתא לר' יוחנן גופא דכל תפלת רשות א"צ חידוש א"כ הדרא קושיא לדוכתה במה קבע עלי' חובה. ומכאן נ"ל דבה"ג ס"ל כדעת רב עמרם גאון בתוס' שם דר' יוחנן ס"ל ת"ע חובה וקושיית התוס' שהקשו דא"כ למה קי"ל ת"ע רשות הא רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. כבר תירצו המפרשים דה"ט דקי"ל ת"ע רשות משום דרבא דהוא בתרא פסק כן בדף כ"ז. ולפ"ז הא ס"ל לר' יוחנן דתפלת רשות א"צ חידוש לאו משום דבקראי כתיבי ג' תפלות ואחת מינייהו רשות מוכיח דתפלת רשות א"צ חידוש כמו"ש לעיל דבאמת ר' יוחנן ס"ל תפלת ערבית חובה וא"ש אליבי' קראי דכתיבי ג' תפלות כמו לשמואל ומ"מ ס"ל דתפלת רשות א"צ חידוש ולא תליא זו בזו:

ועתה לפ"מ שתירצנו דעת בה"ג מכל הקושיות שהקשו עליו א"כ הא דכתב ראבי"ה הביאו המרדכי במסכת שבת פרק ב' וז"ל שם. ונראה לראבי"ה אע"ג דמסיק הכא דהזכרת חנוכה רשות בברכת המזון מיהו כיון דנהוג כו"ע להזכיר וגם בירך ע"מ להזכיר שווי' עלי' כחובה וחוזר. וראי' מדפסק בה"ג דאפילו למ"ד תפלת ערבית רשות אם שכח ולא הזכיר של ר"ח הי' חוזר [אי לאו משום דאין מקדשין את החודש בלילה] משום דשווי' עלי' כחובה וה"נ ל"ש ע"כ. דלמ"ש אין ראיה כלל מדברי בה"ג לדינו של ראבי"ה ושפיר השמיטו הפוסקים והשו"ע דעתו:

איישישאק ליל ראשון דחנוכה שנת תר"ל לפ"ק:

תוכן העניינים

שות דברי חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה