שות דברי חן· רבי חיים נתנזון
סימן יב
אשר שאלתני ידידי בשו"ע או"ח סי' פ"ה שפסק המחבר דהכנויים כגון רחום נאמן וכיוצ"ב מותר לאמרם בבית הכסא. וקשיא לך כיון דהראב"ד בפרק ג' מהלכות ק"ש חולק על הרמב"ם ז"ל וכתב לאסור ברחום לפי שלא מצאנו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאומרו בבהכ"ס עכ"ל א"כ הו"ל להמחבר לחוש לדברי הראב"ד ז"ל שאוסר. וכמ"ש הבה"ט בשם הב"ח שיש להחמיר וכן פסק הפר"ח. עכ"ד:
תשובה. הנה נראה דהמחבר לטעמי' אזיל במה שכתב בכ"מ שם על דברי הראב"ד וז"ל והרב ר' יונה ז"ל כתב דאשכחן רחום וצדיק דהא כתיב זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק וזה נאמר על הצדיק כי למעלה דיבר כו' עי' בתר"י ולפ"ז הכריע כאן כדעת הרמב"ם:
איברא דאכתי יש לתמוה על דברי השו"ע. נהי דהרב ר' יונה מסתברא לי' דחנון ורחום וצדיק קאי על איש צדיק וא"כ ליתנייהו לדברי הראב"ד. מ"מ כיון דהראב"ד מפרש דקאי חנון ורחום אהקב"ה וכן משמע מדברי רש"י ורד"ק בפי' א' בתהלים שם. ועוד הרבה מפרשים. א"כ לדידן מנלן להכריע כהרמב"ם. וראיית רבינו יונה צריך ראי'. אשר ע"כ יש לנו להחמיר מספיקא וכמו"ש הב"ח. ודלא כהרמב"ם ז"ל והשו"ע:
אולם נ"ל להביא סמך לדעת הרמב"ם מדברי אגדה. דבקדושין פ"א בעובדא דפלימו דהוה רגיל למימר כל יומא גירא בעינא דשטן. יומא חד כו' אידמי לי' כעניא כו' ערק וטשא נפשי' בבה"כ, אזל בתרי' כו' אמר לי' לימא מר רחמנא נגער בי' בשטן ע"ש. ויש לדקדק למה לא אמר לפלימו קרא כדכתיב יגער ד' בך השטן. והשטן הוא המלאך המות איהו גופא א"ל לריב"ל בברכות נ"א ואל תעמוד כו' ואי לא ליהדר אפי' ולימא ויאמר ד' אל השטן יגער גו'. א"כ מ"ט כאן לפלימו לא אמר לי' קרא כדכתיב ואין לומר משום דברים שבכתב אסור לומר בעל פה ע' גיטין ס' ע"ב ובלשון ארמי שרי. כמו"ש תוס' ב"ק ג' ע"ב בדרב יוסף ומשום עת לעשות לד' אין נראה להתיר כאן כיון דיכול לומר מקרא קצר זה שלא בלשון הקודש דא"כ תקשי הא דא"ל האי קרא לריב"ל בלה"ק. א"ו דבדרך תפלה ובקשה שרי לומר בעל פה דברים שבכתב וכמ"ש הב"י באו"ח סי' מ"ט. וכן משום כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן נמי ליתא בכה"ג דהוי דרך תפלה ובקשה כמו"ש המ"א בסי' רפ"ב וא"כ למה לא אמר לי' הקרא בלשון הקודש. א"ו משום דהאי עובדא הי' בבהכ"ס ולא הי' יכול להזכיר שם שם שמים וקרא דדברי תורה. ואינהו אפי' בהזכרת ש"ש לבטלה מיזהר זהירי כדאמרינן בריש מס' מגילה מכ"ש במבואות המטונפות. משו"ה הוצרך לומר לו בלשון ארמית רחמנא נגער בי' בשטן. הרי דרחמנא שרי לומר בבהכ"ס וכן כה"ג רחום דמ"ש. וראי' משבת י' ע"ב אלא מעתה הימנותא נמי אסור דכתיב האל הנאמן כו' ומאי קושיא דילמא הימנותא שהוא בלשון ארמית אה"נ דשרי אבל בלה"ק אסור וכה"ג שלום. וע' ש"ך יו"ד סי' קמ"ח ס"ק ג'. וע' ר"ן נדרים ב' ד"ה ושבועות. ודלא כמו"ש בנ"א לחלק בין אומר בלה"ק לאומר בלשון תרגום:
ואגב גררא אכתוב לך מה שנראה לי בהאי ענינא מה שהביא הטור סי' הנ"ל לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא את שמע אלא אפי' הי' קורא ובא צריך להפסיק ואם לא פסק עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם ואם פסק עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים ע"כ. והנה הא דמניח ידו על פיו הוא מימרא דר' יוחנן וריב"ל בברכות כ"ד והא דאם לא פסק עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי גו' הוא מימרא דר' מיאשה בר ברי' דר' יהושע בן לוי. והא דאם פסק עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים הוא מימרא דר' אבהו שם. וראיתי בהגהות הגאון יעב"ץ דר' מיאשה בר ברי' דריב"ל לית לי' הא דזקינו ריב"ל לעיל שם דמניח ידו על פיו וקורא ק"ש, ול"נ דא"ש ע"פ מה דאמר לי' שמואל לרב יהודה בעירובין נ"ד ע"א שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. הרי דשכר מוציא דברי תורה מפיו שמאריך ימים ולבשרו מרפא. וא"כ כשמניח ידו על פיו וקורא ואינו מוציא הדברים מפיו א"א שתתקיים בו קרא דכי חיים הם גו' אף דאפשר דעיקר מצות קריאה יצא בזה. וזהו שאמר ר' מיאשה דאם לא פסק עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו:
ולפ"ז י"ל דאדרבה ר' מיאשה בא כאן לתרץ דברי זקינו ריב"ל דאמר מניח ידו על פיו וקורא ובברייתא תניא הי' מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש ואם הי' קורא פוסק. על זה מפרש ר' מיאשה דאם לא פסק ומניח ידו על פיו הרי הוא מאבד הטובה והאריכות ימים שיש למוציאיהם בפה. א"כ הא דתניא לא יקרא ק"ש נמי יש לומר דמה"ט הוא אבל לענין עיקר קריאת שמע י"ל דשפיר יוצא במניח ידו על פיו. ונפ"מ לענין בדיעבד שא"צ לחזור ולקרוא, א"נ אפי' לכתחילה כשיעבור זמן ק"ש עד שיבוא למקום נקי. ולפ"ד א"ש נמי מ"ש ר' אבהו דאם פסק עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. ר"ל דאם פסק מלקרות כאן עד שבא למקום נקי ושם קורא שלא ע"י הנחת יד אלא מוציא הדברים מפיו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה. ר"ל בשביל דיבור זה היוצא מפיכם תאריכו ימים. ורמזה תורה הא דכתיב כי חיים הם למוצאיהם גו' ופי' רש"י דחוק כמו שהקשה עליו הפרישה: לפ"ז אתיא לי שפיר הא דאמר ר' יוחנן במגילה ל"ב ע"א כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים גו' משום דס"ל דהא דכי חיים הם למוציאיהם בפה היינו שיוציאם ככל משפטי הנעימה והקריאה עם הטעמים והנגינות אבל בל"ה אף שקורא עיקרי התיבות כהלכתן לא מיקיים בי' קרא דכי חיים גו'. אבל אביי שם פליג עלי' דר' יוחנן בהא משום דלא ידע לבסומי כו' ע"ש: