שו"ת דברי חיים חלק ב· רבי חיים הלברשטאם
שו"ת דברי חיים חלק ב
או"ח סימן א תשובה להרב הגאון הגדול מופ"ה המפורסם מו"ה י"ח ליפא מייזליס אבד"ק פרעמיסלע יע"א.
מכתבו היקר הגיעני וידוע למעכ"ת גודל טרדותי ולזה מנהגי כשבא אלי מכתב על פלפול להצניע עד עתות הפנאי לעיין ולהשיב כאשר יחנני ה' ועשיתי גם למכתבו כן כי אם שכבודו גדול בעיני אולם לא יכולתי לעיין בדברי פלפול ועומדים עלי מימיני ומשמאלי והנה אתמול התחלתי לעיין בדבריו וטרם כלותי אמרתי לא עת לחשות והנחתי מכתב קדשו ואמרתי כי הן אמת שמסתמא כיוון לאמת להלכה אולם ח"ו מלהרשות זה חדא ידוע הדבר שבדיקת הפשתן דבר כבד מאוד ומ"ש הגביר ר"י ואנשיו שמבררים עד לנקותו ברור זה אינו כלל כאשר העידו לפני ואולם בטליתים שהוא מותר עפ"י דין וכאשר האריך בזה בספר [שו"ת ר"ח כהן] של הכה"ג הגאון מהר"ח זלה"ה הנדפס מחדש [בח' יו"ד ס' נ"ח] אבל ציצית שהם חוטים טויים כלאים דאורייתא ובלא שום צבע דלא שייך שניכר מקום הפשתן הגם שהיום גם לזה יש להם תחבולה לתקן הצבע שלא יהי' ניכר כאשר העידו לפני סוחרים גדולים ודברים כאלו משתנים לפי העת וכמה פעמים מצינו בש"ס והאידנא וכו' אך עכ"פ בחוטים שזורים לבנים צריך בדיקה גמורה מדין המשנה כמבואר בפ' בתרא דכלאים וא"כ בשלמא כשטווין הציצית עכשיו לאט לאט וקונה מעט צמר בודקו היטב אך אם יעשו ציצית על מאשין הגדול דודאי אסור משום חשש כלאים כנ"ל ואפי' נימא דהוא נזהר הרבה הנה זאת בטח דאם יורשה דבר זה גם במדינות אחרות יעשו כמתכונתם במאשינען הגדולים ויעשו מזה מסחר כי יוכלו למכור ציצית בהידור ויופי כל בי עשרה בעד פשוט אחד ויעשו אצלם זה בעיה"ר כדרך קני השריפה (צינדהעלצליך) שנמכרים אגודה בעד פשוט אחד וכדומה והערלים יעשו ג"כ על כל המאשינען ע"י בע"מ מישראל ועפ"י נאמן מרבני העיר וזאת יושלח לכל המדינות קרובות ורחוקות ובחותם והכשר מהרב שלהם ובזה יהי' כמה פסולים כאשר ידוע להד"ג ומי יאמר להם דבר כמו שאמרו בש"ס [חגיגה כ"ב] גבי ע"ה אם יאמר לו חבר שלך טמא יאמר אדרבה שלי טהור ושלך טמא ולכן חס לנו מלהתיר זאת ולא יהי' לפוקה לכל בית ישראל ונא מאוד שיזהר בנפשו מלהתיר וגם להנגיד ר"י לא יהי' תועלת כלל כ"א יעשו בכל הפאבריקען לא יוחשב לכלום הריוח ולכן אל יעשה באופן אחר רק לאוסרן ובטוח אני שיתן מקום לדברי הנאמרים באמת והי' שלום: עוד להנ"ל ובענין הציצית אין דרכי לפלפל בדבר שלא ראו עיני טבעי ואופן המאשין ואולם בני הרב כו' האבד"ק שינאווי שלדעתי אינו משנה הדיבור אפי' יהבו לי' כל חללי דעלמא והוא אמר לי שכל הרואה המאשין יראה שאינו נעשה כלל בידי אדם ור"י עיוור עיני החכמים ולכן לדעתי ראוי לפסול הציצית ובפרט כי ידוע אופני המאשין שנשתנים כמעט בכל יום ומי יודע למחר מה יהי' בזה והאיך בשביל פרנסת איש אחד נקל במצוה החשובה נגד כל המצות אין זה יראת השם ובטוח אני לראות מהרה במפלת המאשין וכל השואל ממני בזה אודיע שלדעתי המה פסולים אך נגד גדולי הזמן אני כמחריש ואני נפשי הצלתי והי' שלום: [א"ה לא עברו ימים מועטים ונשרף כל בית המאשין בהפסד גדול והי' לאות]: עוד בזה לידידי הרב וכו'.
מה ששאל ממני בענין הציצית ידע שאני פסלתים מאז מכמה טעמים רק לא יכולתי לפלפל כי לא ראיתי גוף המאשין אך ראוי לפוסלם בכל אופנים מחמת הרבה טעמים אולם בני הרב נ"י הדר סמוך להמאשין הגיד לי בבירור שאינו נטיה כלל בידי אדם ולכן המה פסולים בבירור ומה שאמר ר"י שאני חזרתי בי להתירם להד"מ ואני על משמרתי אעמודה שהמה פסולים: סימן ב להרב מו"ה זכרי' מענדל זילבר מו"צ דק' קאלאמייא יע"א.
הגיעני מכתבו ונידון הציצית הנה טרם התירו הגאון מהר"ל התיעץ עמי אם להתירם ע"י פלפולו והנה מחמת שלא ראיתי אופן עשייתם במאשין לא יכולתי לכוון הדברים ולומר בפה מה שלא ראיתי בעיני ולכן לא פלפלתי עמו ורק כתבתי לו שלדעתי אין להתירם כי המאשין יוכל להתקלקל בנקל ויעשו באופן אשר שלא יהיה בהכשר וגם כי יתרבו התירים במדינות אשכנז ויכשלו רבים ח"ו אולם לא שמע לדברי והתיר בצירוף הגאונים מפרשי ים והנה גם שלא יתכנו דבריהם לא רציתי להרעיש עולם מטעם זה כי אולי ראו בעיניהם את המאשין כי נעשו בהכשר אך בגלילותינו אסרתים ונכרז בביהכ"נ וביהמ"ד שהמה פסולים אך אין אחריות עולם עלי דדבר שלא ידעתי בבירור פסולם והנה זה לא כביר הי' אצלי בני הרב הגדול האבד"ק שינאווע וסיפר לי שראה המאשין בחקירה היטב וראה שהוא לא על אופן שנדפס בהקונטרס מהגאון מהרי"ש ובוודאי פסולים ועדותו נאמנה אלי למאוד כי ידעתי שלא יכזב בעד כל חללי דעלמא אך אעפ"כ לא איש דברים אנכי בזה בדבר המוכחש בחוש ואך מי שיראת ה' בלבו יזהיר ויכריז בעירו שהמה פסולים ומ"ש רומכ"ת לחלק בין עיבוד לטווית צמר יפה כיוון וזכרני כד הוינא טליא סיפר לי מו"ח הגאון ז"ל כי בבואו למדינת מעהרין וראה נוהגין היתר בטווי' ע"י ישראל עע"ג ואסר להם כל הציצית והוכרחו לעשות אחרים בהסכמת הגאון מהר"מ בנעט רב דמדינה ומטעם זה שכ' כ"ת ומחמת כי הייתי צעיר הימים לא פלפלתי עמו בדברי הש"ע אך זאת אדע בטח כי מטעם זה פסלוהו הנך גאונים ז"ל והנה לפלפל עתה בזה אין כעת עמי ספרים ואני מוטרד ברפואתי במרחץ בכפר ארץ לא מיושבת אך כתבתי זאת לכ"ת שראוי לפוסלם: ואודות העופות הנה בתחילת ביאתם לארצנו שמעתי מנגידי עירנו שהשרים דסביבותינו הביאו להם עופות מאי הסמוך לאה"ק אך בני ישראל לא היו אוכלים אותם כיון שלא נמסרה במסירה ואחר זמן הרבה שנתרבו למאוד ושמעתי שאוכלים אותם בקצת ערי ישראל ואני לא התרתי אותם נגד דברי הרמ"א ז"ל [בסי' פ"ב] שאין אוכלים רק במסורת אח"כ באו לפני שני ת"ח גדולים יראי השם כאשר העידו לפני אנשי פולין אנשים כשירים וגם הרב הגדול החסיד הצדיק בוצינא קדישא מק' עיר חדש שמכיר אותם שהאנשים הבאים מאה"ק המעידים להתיר המה גדולי התורה ודיינים קבועים במקומם בח"ל וגם אח"כ באה"ק המה דיינים מומחים ואנשים ההמה העידו לפני שמאותו האי שבאים למדינתינו באים משם ג"כ לאה"ק וראו אותם ואמרו שכאלו ממש באו מאי הזה לאה"ק ואוכלים אותם עפ"י מסורה אפשר עוד מימי התנאים ולכן התרתי אותם אח"כ באו לפני כמה אנשים פשוטים וגם ת"ח וכולם פה אחד שאותן העופות אוכלים באה"ק עפ"י מסורת וא"כ יפה התרתי אותם אך לביתי לא באו על שלחני אך כ"ז לאותן שהעידו עליהם כנ"ל אבל שמעתי שיש מינים משונים ע"ז לא אומר איסור ולא היתר כ"ז ראיתי להודיע לכ"ת והי' שלום: סימן ג לידידי מחו' הרב הגאון הגדול נ"י ע"ה פ"ה מופ"ה בו"ק חו"פ מו"ה יקותיאל יהודא נ"י ט"ב האבד"ק סיגיט יע"א.
נתתי אל לבי לברר מה שיש מחמירים אם ניקב קצת מהבתים ואפי' מספק מחמירין מאוד ושמעתי שכ"כ אחרונים בספריהם ולזה אמרתי אשיחה וירווח לי: הנה בגמ' מנחות דף ל"ה ע"א וז"ל אר"ה תפילין כ"ז שפני טבלא קיימת כשירות ר"ח אמר נפסקו שתים כשירות שלש פסולות א"ר הא דאמרת שתים כשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתא אבל בעתיקתא ל"ל בה עכ"ל ופרש"י וז"ל טבלא זה עור של בתים עכ"ל וכן פי' הערוך בערך טבלא וז"ל טבלא פי' היינו כ"ז שלא נקרע עור הבתים העשוין כטבלא מרובעת עכ"ל:
והנה לפי"ז אין כאן פסול זולת אם אין מושב הבתים קיים למטה אך הנ"י [בה"ת] פי' וז"ל טבלא עור של בתים ואעפ"י שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשירים עכ"ל ולפי דבריו היכי דניקב העליון פסול דבזה תליא מילתא והב"י ז"ל כ' וז"ל בסי' ל"ג וממ"ש כ"ז שעור מושב הבתים נראה שהוא מפרש דפני טבלא היינו התיתורא ומדברי הנ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפט"ק היינו לומר דבעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרע בין בית לבית דוקא עכ"ל ולפענ"ד הנ"מ בין הב"י להנ"י הוא זה דלהנ"י הכל תלוי בהעליוןשל הבית ולהב"י אפי' ניקב מן הצדדין נמי פסול ולכן פסק הרמ"א ז"ל דכל צדדים צ"ל שלימים כן נראה לכאורה אולם קשה מאוד כיון דלר"ה כל היכי שניקבו פסול רק היכי שניקבו ביני וביני כשר הכי הו"ל לר"ה לומר ניקבו התפילין מן הצדדים פסול ולשון זה שאומר פני טבלא קיימת הוא לשון דמשמע דכל היכי דיש קיום להטבלא כשר וניקב לא איכפת לן וגם קשה דלמה לא השמיענו גם בתפילין של יד מאי דינו לימא בפשוט תפילין שניקבו הבתים פסול ובין הצדדים כשר וגם כל הפוסקים הביאו נתקלקלו התפילין משמע דעיקר הפסול משום קלקול העור וא"א דבהצדדי הבתים אפי' כל שהוא פסול א"כ אין טעם כלל משום קלקול ולכן נלענ"ד דבאמת ניקב או נקרע קצת כשר בין בתש"ר ובין בתפילין ש"י דאין כאן קלקול זולת אם נתקלקלו שניהם יחד כמבואר בש"ע ורק דמחלוקת רש"י והגאון עם הנ"י והב"י ז"ל היא בזה דלרש"י ז"ל עד שפני ט"ק היינו מקום מושב הבתים אבל אם עלה הקלקול אפילו עד פני הבתים כשר כיון דעיקרן קיימת אך הנ"י והב"י ז"ל פירשו פני הטבלא היינו צדדי הבתים או לפי' הנ"י העליונים משום שכן דרך הבתים אפילו אם נתקלקלו קצת להיות להם העמדה ע"י הצדדים שמעמידים אותם כיון שהם קשים וחזקים מש"ה צריך שצדדי הבתים יהיו שלמים ואז אפי' אם נתקלקלו בצד הרחב יחזקו ויעמודו ע"י העליונים והצדדים שמחזקים אותם אך כל זה בנתקלקלו ביני הבתים בצד הרחב דאז יש חשש שיתקלקלו הבתים כולם אבל אם כולו שלם רק שיש איזה נקב בהבית מן הצד לא איכפת לן וזה מדוקדק בדברי הב"ח ז"ל שכ' בסי' ל"ג וז"ל ואמר רבינו דלפי"ז יהי' פי' כ"ז שפט"ק כלומר דכיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששין להפסקת התפירות דאין לפרשו על עור מושב הבתים דאין ענין קיום מושב הבתים להפסקת התפירות אבל לפי' רש"י והרא"ש דבקלקול עור הבתים קאמר א"א לפרש כ"ז שפט"ק דעור הבתים קיימת שהרי נתקלקלו אלא שצריך לפרש דה"ק כ"ז דקרקע הבתים קיימת דהיינו התיתורא זו היא דעת רבינו אבל נ"י כתב וז"ל כ"ז שפט"ק היינו טבלן עיר של הבתים ואעפ"י שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשירים וב"י כתב דפט"ק היינו לומר דבעי' שיהי' שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא והכי נקטי' לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדין וכן מושב הבתים צריך שיהא שלם וקיים עכ"ל דמשמע דקאי אאם ניקב ביני וביני אבל אם לא ניקב רק בצדדין לחוד כשר וא"כ א"צ להחמיר כלל אולם ראיתי בתשו' פ"י חא"ח סי' יו"ד וז"ל תפילין ש"י שנקרע קצת אם יש להכשיר או לפסול תשובה לפענ"ד שאין השאלה צריכה לפנים דל"מ לנ"י דס"ל דכל דברי התלמוד מיירי שלא נקרע כ"א בין בית לבית דכ"מ מדבריו שלא כתב כ"א בין אויר לאויר וכן למטה גבי בעתיקתא שלא יצא הקרע לחוץ משמע דהוא ז"ל ס"ל דפט"ק היינו שכל העור סביב מבחוץ שלם ולא נקרע כ"א באויר שבנתים ומ"ש לא נקרע מלמעלה לאו דוקא דה"ה מן הצדדים רק דכוונתו דבנתיים נקרע ולא עלה הקרע אפי' מצד זה עד למעלה שיהא נראה מבחוץ או אפשר מבחוץ מקרי הכל מלמעלה עכ"ל דמשמע דס"ל דגם בלא ניקב בין בית לבית רק בצדדים נמי פסול דהא בשל יד ליכא בין בית לבית ואפ"ה פסול בניקב:
והנה מי אנכי לבוא אחר זקני הפ"י ז"ל אפילו אם הי' הוא המיקל צריך אני לבטל דברי נגדו מכ"ש כשהוא מחמיר דבטלו דברי נגדו ופסול לעולם בניקב לדברי הנ"י ויפה עשו המחמירין אולם כ"ז כנ"ל באם ניקב בוודאי אבל אם לא ראינו רק] כמו סדק וקלופה בעור ואין ברור שניקב דכשר וא"צ בדיקה כלל שהרי לדברי רש"י והערוך ז"ל כשר כ"ז שמושב הבתים קיים וגם להרמב"ם ז"ל שקאי דברי ר"ה אתפיר' ולדידי' אין פסול כלל נקב בבתים וא"כ בהצטרף עוד ספ' דאין ברור הנקב בודאי דא"צ אפי' בדיקה ואם הלכה רופפת בידך צא וראה האיך העולם נוהג ולכן א"צ להחמיר בזה כנלענ"ד ועי' בא"ז הנדפס מחדש כתב בהדי' להכשיר יעיי"ש [ועיין לקמן סי' ה']: סימן ד שאלה בס"ת ותפילין שכתבו בה"א שני' משם הקודש ב"ה וב"ש בצורת רי"ש וקו בתוכו ואחד רצה לפוסלו ורבים מוחים בידו: תשובה הנה באמת דבר זה מבואר בטא"ת סי' ל"ו וז"ל הב"י שם ה"א לא תהי' עגולה כמו רי"ש כו' ומ"ט אית לי' תגא כו' ופר"ת דמיירי בעוקץ שמאחרי' ותגא פי' כי הא דאמרי' בעירובין דלמא יתבא זבוב אתגא דדלי"ת ומשוי' לי' רי"ש ומיהו בהג"ה מיי' כתב מדמשני אני קושר לו כתר משמע כפירש"י שכ' שעל פני' מיירי ואף ר"ת צריך להודות דיש לה על פני' כו' ועוד שתמונתה כמו דלי"ת ויו"ד עכ"ל אלמא דכותבין ה"א בצורת דלי"ת ממש לכ"ע ואין מחלקין בין ה"א שבשם לה"א אחרת ולכן בודאי לכתחלה כותבין שתי ההי"ן בצורת דל"ת וקו בתוך ה"א אולם בדיעבד בודאי כשר דכלל הדבר צורת האות אם לא נכתבה כהוגן אם לא נשתנה לאות אחר כשר כמבואר בהגהת רמ"א ז"ל [סי' ל"ו ס"א] ובלבוש זולת במקום שנתבאר בפירוש שמעכב ועיין במהרי"ק לענין נגיעת החיתי"ן ועיין בב"י אבל במקום שלא נתבאר דמעכב מסתמא אינו מעכב ולכן בדיעבד בודאי כשר ה"א שנכתבה בצורת רי"ש וקו בתוכה שלא נשתנה לאות אחר והנה גם בספרי המקובלים כתבי מרן האר"י ז"ל ותלמידיו נתבאר בהדי' שה"א שני' היא בצורת וא"ו ואח"כ יאריך הראש ואח"כ יעשה קו קטן מהקו שבה"א ראשונה וכן העתיקו דבריו תלמידיו במשנת חסידים ומצת שמורים ולא מצאתי בשום מקום ה"א בצורת רי"ש זולת בלבוש ז"ל הביא בשם קצת סופרים לכן לדעתי לכתחילה יכתבו ה"א שני' כבראשונה ורק החילוק בשעת כתיבה כפי מה שמבואר בפע"ח ומ"ח ומ"ש ובהקוץ היוצא יש חילוק זולת אלה השנים ה"א שני' כבראשונה אבל בדיעבד כשר בכל ענין כ"ז שלא נשתנה לאות אחר וז"ב:
סימן ה להרב החריף החסיד וי"א מו"ה עמרם ישי נ"י בק' סערענטש יע"א: אודות התפילין שנקבו במשהו עור הבתים באמת הפ"י ז"ל [בתשו' סי' יו"ד] אוסר וכ"נ מפשטות הנ"י וב"י ומ"א [בסי' ל"ג] וכן הביא הפ"י ז"ל בתשובה ומ"ש כ"ת דצריך להיות ב' בתים זה נגד זה ז"א כלל בנקבו הבתים ורק בניקבו תוך הבתים צריך ב' בתים סמוכים לא בניקב עור הבתים להב"י ופ"י ז"ל שלדידהו צריך שעור הבתים יהי' שלימים וגם לא מהני לדידהו שום אמתלא לומר שמחמת חיכוך נתקרע כי לשיטתם צריכים הבתים להיות שלימים אך נ"ל דלדינא לית הלכתא כן והכל מודים בכה"ג דכשר דז"ל הש"ס מנחות ל"ה ע"א אר"ה תפילין כ"ז שפני טבלא קיימת כשירות ר"ח אמר נפסקו שתים כשירות שלש פסולות א"ר הא דאמרת שתים עשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתתא אבל בעתיקתא ל"ל בה עכ"ל ופרש"י שם טבלא זה עור של בתים והב"י כ' בסי' ל"ג וז"ל וממ"ש כ"ז שעור מושב הבתים נראה שהוא מפרש דפני הטבלא היינו התיתורא ומדברי הנ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפט"ק היינו לומר דבעי' שיהיו שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשירינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא עכ"ל והנה לפי מה דמשמע מפשטא דלישנא דאפי' ניקב משהו בעור הבתים פסול וק' טובא דא"כ מאי אמר ר"ה כ"ז שפני ט"ק כשירים הא לא נשמע שום פסול כלל הול"ל תפילין שניקבו בטבלא פסולין מה לשון זה שאמר תפילין כ"ז שפט"ק כשירין הלא לא ידעי' שום פסול כלל הו"ל לאשמעי' פסולה אם נקבו פסולין וגם לא ידעי' טעמא מאי אי משום דהקלף איתרע הא באם נתקלקל בתוך הבתים מחלקינן בין חדשים לישנים וצריך זה אצל זה אלמא כל שאינו כן לא איתרע הכל או שלא יתקלקל יותר וא"כ גם בניקב הטבלא נימא כן דצריך דוקא זא"ז או חילוק בין ישנים וזה לא נזכר כלל בדברי ר"ה א"ו הפשט הוא כן דהב"י ורמ"א ז"ל מחדשים לומר דאם נתקלקלו שני בתים שלא כסדרן זא"ז או בחדשים לחד גירסא דכשר מ"מ צריך שלא יכנס הקרע לפנים היינו לפני טבלא] דאם יכנס לפנים יתקלקל מאוד ופסול אבל באם ניקב עיר הבית לחוד כשר וכ"כ בב"ת ז"ל סי' ל"ג וז"ל ואמר רבינו דלפ"ד יהי' פי' כ"ז שפט"ק כלומר כיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששין להפסקת התפירות כו' עד והכי נקטינן לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדים וכו'] עכ"ל יעיי"ש הרי דוקא בנתקלקל באמצע פסול אם נכנס הקרע לפנים וז"ב דא"א דניקב כ"ש פסול הי' צריך העור בדיקה כדאמרי' [במנחות ל"ה] גבי קלף דצריך בדיקה דשמא ניקב ומ"ד ס"ל דהי' בודקו בקולמוסו ולכך לא צריך בדיקה ע"ש וכ"ז לכתיבה] אבל עור הבתים הי' צריך בדיקה א"ו שזה ליתא וניקב העור לחוד כשר זולת אם ניקב תוך הבית והקרע הולך לפנים או אם נפסק כולו דלא גרע מנפסק באמצע אבל אם לא נפסק כל הבית מצד פנים בודאי כשר ודברי הפ"י לא מר בר ר"א חתים עלה ומי יודע אם איזה תלמיד טועה כתבו וח"ו לזקני הפ"י ז"ל לומר כן והי' שלום.
[וע"ל ס' ג']:סימן ו אם לראות במראה שהתפילין יהי' באמצע הוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים ממש כשר דידוע דיש מקום בראש להניח שני תפילין ואפי' ברוחב ואין שיעור לתפילין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדי' [ועיין תוס' עירובין צ"ה ע"ב ד"ה מקום ובב"י סי' כ"ז ד"ה ומקום תפילה ש"ר] והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום: גם מה ששאל אם מחויב לעמוד בפני רבו מובהק לכאורה לפני רבו מובהק צריך לעמוד אך אין בימינו רבו מובהק: גם שאל אם רוב תפילין מונחים למעלה ומיעוטו למטה מעיקרי שער אם כשר הנה בבית יעקב מפורש בהדי' אפי' התיתורא צריך להיות במקום השער וכמ"ש בשמו (בשער התשובה) הבאר היטב בסי' כ"ז ס"ק ט"ז] והי' שלום: סימן ז להרב המאה"ג מו"ה שלמה אבד"ק וואלבראם.
שאלה סופרים רצו לחדש במלאכתם לעשות שי"ן משעוה ומניחים את השי"ן על הבתים שהתפילין מונחים בתוכם ותולין עור חתוך לד' חריצין על הבתים ועל השי"ן של שעוה הדבוק בהם והשעוה דוחקת העור ונעשה קמטים של שי"ן בעור ואומרים שיפה הוא מאוד שי"ן כזה לתפילין: תשובה הנה מבואר הדין שאין כשר לתפילין רק המותר בפיך ומש"ה אין נעשה רק בשל עור מטהורים ולא משל שאר דבר ול"ק קו' נוב"י ז"ל סי' א' דמהמותר בפיך לא נתמעט זהב וזה ליתא דכמו דאמרי' [במנחות דף כ"ט ע"א וד' צ"ו ע"ב] גבי שלחן הטהור מכלל שהוא טמא והא כ"ע העשוי לנחת אינו מק"ט ולכאורה ק' דלמא זה גופא כוונת הכתוב שלחן הטהור שאינו מק"ט משום שא"מ מלא וריקן א"ו דפשוט משמעות הלשון שלחן הטהור דיש כנגדו דבר המק"ט ויוכל להטמא וזהו אזהרת התורה שיהי' השלחן טהור וא"כ כמ"כ בכאן שהתורה מגלה דתורת ה' בפיך היינו למעט ההיפך דבר שאינו מותר בפיך והיינו למעט כל דבר שאין בו היפך היינו דבר טמא כגון זהב מזה אין עושין תפילין דהא צריך להיות על דבר היינו עור שיש בו דבר היתר לאכילה ולא דבר האסור לאכילה היינו מין טמא אבל בדבר שאין בו איסור והיתר לאכילה זה נתמעט ואין עושין תפילין רק מדבר היתר לפיך ולא מדבר האסור ודברי הר"ן ז"ל [במגילה פ"ד] שפיר שמדבר המותר בפיך נתמעט שאין עושין בתים וכל מעשה תפילין רק מדבר המותר בפיך דבזהב לא שייך איסור והיתר כלל הדבר שאין עושין לתפילין שום דבר רק מעור בה"ט וכמבואר במנחות דף ל"ה: שנית קיי"ל דבית צריך לראות האויר והעיקר לראות אויר השי"ן שמבחוץ וכמבואר בב"י ז"ל [סי' ל"ב] בשם רב שרירא גאון ז"ל ומבואר בב"י [סי' הנ"ל] המחלוקת שבראשונים אם מותר לכרוך רצועה מבחוץ על תפלין של יד משום בית שאינו רואה האויר שהרצועה מכסה את הבית שיש פוסלים ויש מכשירים מכמה טעמים שביד א"צ להיות בית רואה אויר ושנית שרואה אויר שמצד שני ומצד זה גם שאינו נעשה רק להגן ולחזק העור וסיים המרדכי דספק הוא ואין למחות ביד העושים הרצועה רק בראי' ברורה והנה בנ"ד דהוא בשל ראש דלכ"ע צריך לראות האויר ואינו רואה הבית כלל האויר דשי"ן דכ"ע מודים דפסול ושוב נ"ל דכאן שעשו השעוה להעמיד השין הכל הולך אחר המעמיד כמו שקיי"ל גבי כלים לענין טהרה דהכל הולך אחר המעמיד וא"ל כיון שעשוי לנוי בטל אצל העור זה ליתא דמבואר ברא"ש ז"ל בסוכה ל"ו ע"ב וז"ל בד"ה אין אוגדין את הלולב אלא במינו [וכו' עד] ומינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין א' לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום ב"ת כיון דלא נתכוין אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לב"ת היינו בסתם אבל אם כוון לנוי אפי' דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר"י וקיי"ל בהא כר"מ עכ"ל אלמא דאין בטל הציפוי לגבי דבר שנכסה בו ורק שאינו עובר על ב"ת משום שאינו מכווין להוסיף וכ"ז לענין ב"ת דאזלי' בתר אדם המכוין במצוה שעושה אבל בפסול שאינו תולה באדם רק בעצמות הדבר אם רואה בית החיצון האויר וכיון שלא נראה האויר לבית החיצון פסול מה לנו לכוונת אדם בזה ומה שהזכיר המרדכי ז"ל גבי רצועה שכשר משום שעשוי לחזק התם שאני שהוא מין עור והוי שניהם העור הבית עם הרצועה הני שניהם כבית אחת אבל במצופה זהב או מין אחר א"א למיהוי אחת עם עור הבית דהא המין השני פסול להיות בית להפרשה וא"כ שפיר מפסיק השעוה ואין הפרשה שבבית החיצון רואה האויר וז"ב.
ולכן פסולים אלו בתים החדשים שעושין עם שעוה ולדעתי עוברים על ב"ת וכמ"ש הרא"ש ז"ל דאינו עובר בלולב משום שמכוין בפירוש להוסיף הזהב שלא לשם מצוה א"כ בנ"ד שהמניח התפילין א"י כלל ממה שבתוך הבתים היא השעוה א"כ אינו מכוון כלל בודאי עובר בשוגג על ב"ת דבעינן שיכוון דוקא לנוי ולא משום מצוה דבזמנו א"צ כוונה יעו"ש ברא"ש ז"ל וגם בל"ז פסול דמבואר במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז] דגם בדוחק מצד אחר האותיות נקרא חק תוכות בודאי פסול לעשות כן ורק בצבת לקמוט העור: סימן ד לכבוד ידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם לתהלה מוהר"ר אברהם יצחק נ"י האבד"ק קליין ווארדיין יע"א.
מה ששאל מעכ"ת אם רשאי לשנות נוסח אשכנזי ולאחוז בנוסח האר"י ז"ל כי בחתם סופר [סי' ט"ו] מבואר דהאר"י ז"ל עשה הכוונות בשביל שהי' ספרדי אבל גם בנוסח אשכנזי מרומזין הסודות: תשובה הן אמת דגם בנוסח אשכנזי הוא עפ"י סוד וכמו שמבואר בדברי האר"י הקדוש כוונתו על נוסח אשכנז כמו בקדיש יעו"ש אך הכוונות והנוסח שבסידור מהאר"י ז"ל אינו כולו נוסח ספרד כידוע למעיין בספרי נוסחאות המדוייקות להאר"י ז"ל וסידורי ספרד בכמה מקומות משונה מנוסח האר"י ז"ל.
וז"ל משנת חסידים ז"ל בהקדמתו קודם תפילת ערבית ואין לשנות מנהג אבות בעיקר התפלה לפי שחלוקי מנהגים באו מחילוק שורש הנשמות לכל מנהג יש לו שורש מסילה שמורה לו למעלה להעלותו ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואם לא ידע אם בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו נוח לו שיתנהג במנהג המובחר שקבל הרח"ו כוונותיו עליו מהאר"י זלה"ה שרובו היא על סדר תפלת הספרדים לתקן תיקון הצריך למעלה עכ"ל הרי דלא כולו הוא נוסח ספרד ובברוך שאמר הזהיר שלא להוסיף על מנהג אשכנז הרי דנוסחתו לא הי' מפני שהוא ספרד רק הוא בירר הסולת ומבואר בהקדמת פע"ח וז"ל בשרשי המנהגים שיש חלוקים בין אשכנזים ובין ספרדים קאטלונייא ואיטליא וכיוצא בהם שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפילה כו' והי' אומר מורי זלה"ה שיש י"ב שערים ברקיע נגד י"ב שבטים וכ"א עולה תפילתו דרך שער אחד והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל ואמר שודאי לא הי' השערים ודרכי השערים שוים ג"כ וכ"א משונה מחבירו לכן גם התפילות משונות לכן כל א' וא' ראוי להחזיק כמנהג תפלתו כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא ע"י שער ההוא אך מה שהוא דינים מפורשים בתלמוד זה שוה לכל השבטים עכ"ל הרי דלכ"א מהשבטים שער בפ"ע ורק באמת הכל לפי שורש נפשו מאיזה שבט וכמבואר במ"ח הנ"ל דכ' דאם לא יודע שורש נפשו ראוי להחזיק בנוסח האר"י ז"ל הרי דכוונת דבריו דהאר"י ז"ל בירר הסולת מתוך האוכל והוא מתוקן לכל נפש וזה ג"כ טעם הליקוטי אמרים ובחנם התרעם הח"ס [סי' ט"ז] על ליקוטי אמרים ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו אולם תמה אני על גדול הדור רשכבה"ג איך נשמט ממנו דברי האר"י ז"ל בהקדמת פע"ח שכ"כ וכן המ"ח שהי' גדול בנגלה ובנסתר כ"כ שיש י"ב חלונות נגד י"ב שבטים וכן נתפשט זה בכל ספרי המקובלים ועיין במעבר יבק בארוכה ומה שתמה שם בספר ח"ס דא"כ דלכל שבט יש חלון אחר והאיך נעשה ר"א שליח להתפלל דר"ע הי' אתו ור"ע בן גרים ויש לו שער אחר ואיך יוכל להוציאו וז"ל הח"ס חא"ח סי' ט"ז והנה ר"א הגדול הי' מב"ב של מרע"ה כמבואר במדרש בפ' ושם האחד אליעזר ור"ע תלמידו הי' מבני גרים וע"כ ר"ע התפלל ספרדי ור"א התפלל נוסחא השייך לשבט לוי ואיך כי גזר תעניתא ולא נענה ר"א ירד ר"ע ואמר אבינו מלכנו ונענה ואיך יוכל להיות שלוחו של ר"א ושל כל בני הכנסת ההוא והוא אינו מהם ואיך נעשה שלוחם עכ"ל ומכח זה דחה דברי ס' לקוטי אמרים ובאמת הראית לדעת דלק"א לאו מדעתי' דנפשי' אמרה רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים אשר כל גדולי הדור כמו הב"י ז"ל והרמ"ע והאלשיך והט"ז והש"ך ומ"א שתו בצמא דבריהם ובאימה קבלו עליהם גדולת מהרח"ו כידוע בספריהם וכן אחריהם גדולי הדורות כמו ח"צ ופ"י והתב"ש ז"ל פחדו מדברי האר"י הקדוש ואיך אנן יתמי דיתמי לא נבוש מהשיב אחור דבריהם ובאמת כי לא זכיתי להבין דברי הח"ס מ"ש האיך יכול אחד לעשות שליח להוציאחבירו אתמהה הלא עיקר החילוק בין נ"א לנ"ס הוא בב"ש קודם הודו ומה ענין שליחות לפסוקי דזמרה ובפרט שנתקן אחר הש"ס כי לא נמצא בש"ס מזה אם כי יש בכמה ספרים שאמרוהו גם אז אבל לא היה לחק קבוע כידוע בפוסקים וגם עתה בדורותינו אומרים החזן עם הקהל ב"ש ואין שום חשש מהוצאת חבירו בב"ש ובש"ע ידוע שאין חילוק בברכה ומטבע ח"ו רק איזה שינוי מלות ויעוין בסידור רי"ע ז"ל שכ' שהוא מחמת איזה טעות סופרים אבל ז"א מפסיד עיקר התפילה ח"ו שלא להוציאו ואם לדברי הספרים הקדושים הנ"ל שכ"א בשער ידוע מ"מ לד' אחד מתפללים ומוציא אחד חבירו בהתכללו יחד ע"ד כללות ישראל יחד והש"ץ דרך שער מיוחד לו מעלה תפלת כל ישראל ולכן בשביל שיש לזה השבט שער אחר למה לא יוכל משבט אחר להוציאו בתפילתו גם אתפלא מאוד למה הי' צריך ר"ע שר"א יוציאו הלא בתפילת כל השנה אין הש"ץ מוציא רבים י"ח ואם הכ"ד רננות שאמר ר"א זה אינו חיוב רק ריבוי תפלות אבל אין בזה שום חיוב שיהי' צריך להוציאו ואם אמירת א"מ בודאי א"צ שליחות ובר מן דין אני תמה וכי פשיטא לי' למרן דר"א ור"ע התפללו בנוסח אחר הלא מבואר בהדי' גבי הבדלה ברכות ל"ג ע"א דר"א ס"ל אומרה בהודאה ור"ע ס"ל אומרה ברכה בפ"ע וגם בביצה י"ז ע"א] דפליגי ר"א ורבנן גבי ר"ח וחוה"מ ור"ע ודאי כרבנן ס"ל כידוע בכ"מ דאם אינו פליג ס"ל כחכמים וכמו שאמר ר"ע גופי' בברכות בפ' כיצד מברכין לר"ג הרי דר"ע לא הי' מתפלל נוסח א' עם ר"א ואם נימא דמה דמפורש בש"ס דפליגי פליגי אולם במה שאינו מפורש דפליגי לא פליגי דאי תימא דכ"א התפלל בנוסח אחר האיך הוציאו לחבירו כדברי הח"ס ז"ל ז"א כלל דהרי מבואר בהדי' בר"ה [ל"ב ע"א] גבי ר"י בנו של ריב"ב שירד לפני התיבה לפני ר"ג ועשה כר"י ב"נ ואמר ר"ג לא כן היו נוהגין ביבנה ליום השני היינו לשנה האחרת ירד ר"ח בנו של ריה"ג ועשה כר"ע ואמר ר"ג כך הי' נוהגין ביבנה ופריך בגמ' נימא ר"ג כר"ע ס"ל אלמא דאפי' בשינוי הברכות בדיעבד יצא דאל"כ למה אמר ביום שני ירד ר"ח לימא תיכף באותו יום הי' לירד אחר א"ו שבדיעבד יצא באיזה נוסח שאמר אם אינו משנה מטבע החכמים מתקוני התפלות ולכן בימי ר"ג שעדיין לא נתברר היטב תיקון החכמים בכל אופן שאמר יוצא י"ח א"כ מכ"ש בנוסח האר"י ז"ל לנוסח אשכנז דהחילוק מעט מזעיר כידוע בודאי מוציא המתפלל באיזה נוסח את חבירו המתפלל בנוסח אחר וז"ב וגם ביותר להפליא מי הגיד לו להח"ס ז"ל שר"א הי' לוי ואי משום שראה במדרש שמרע"ה התפלל שיהי' מזרעו יוכל להיות מצד האם וכמבואר בהדי' ביוחסין [עיין בס' ע"מ פ' ט"ו במאמר חיקור דין ח"ב מבואר שם כן להדי'] ולכן כל דברי התשובה הזאת נפלאה ומי שנפשו יפה יוכל לסמוך על גדולי הדור קדושי עליונים ששינו הנוסח אשכנז לנוסח ספרד ואינני ח"ו כחולק על מרן רשכב"ה הח"ס ז"ל כי אינני בקי בשיחת חולין דילי' רק מה שראיתי וקבלתי מפי קדושי עליונים גדולים בנגלה ובנסתר אמרתי וה' הטוב ינחני בדרך האמת.
אחר כתבי כ"ז מצאתי בירושלמי ר"ה פ"ד על המשנה הנ"ל וז"ל ביהודא נהגו כר"ע ובגליל כריב"נ עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא וכשקדשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' ישמעאל בנו של ריב"ב ואמר כדברי ריב"נ אמר רשב"ג לא היו נוהגין כן ביבנה ביום ב' עבר ר"ח בנו של ריה"ג ואמר כדברי ר"ע ארשב"ג כך היו נוהגין ביבנה עכ"ל וז"ל הקרבן עדה שם לא כן הי' נוהגין ביבנה בימי אבא כשהיו הסנהדרין יושבין שם אלא נהגו כר"ע ואפ"ה לא העבירוהו מתפלתו ש"מ דעביד ביהודה כגליל יצא עכ"ל ות"ל שכוונתי לדעת הירושלמי להוכיח משם (שיוצא) [שמוציא] אפי' לכתחילה מי שמתפלל בנוסח אחד למי שנוהג להתפלל בנוסח אחר: ס"ד דזה הכלל לפ"ד מ"ח דראוי לכ"א להחזיק במנהג אבותיו כי מסתמא המה מאותו השבט שאותו נוסח התפילה בשער הזה ולכן רבותינו האשכנזים בעלי תו'.
וגדולי הקדמונים שהחזיקו במנהג אבותיהם שמסתמא זה השער שלהם כפי נוסח האשכנזים ורק המ"ח והאר"י ז"ל חדשו דמי שלא ידע בנפשו את שורש שלו מאותו הנוסח ראוי לאחוז בנוסח האר"י ז"ל והיינו בודאי שאין דבריו עם המוני ופשוטי עם שהם מתפללים לתומם ואין יודעים בנפשם כלל ורק דבריו כנגד גדולי הצדיקים שהם יודעים שרשם ולכן אמר שמי שא"י שנפשו משורש הנוסחא שמתפללים בארצם ראוי שיבחר נוסח האר"י ז"ל כי לפעמים יש נפשות מעורבת משבט לשבט כידוע לי"ח ולזה אם אין ברור לו שנפשו משורש שמתפללים במקומו יחזיק בנוסח האר"י ז"ל ולכן לק"מ מה שהק' בח"ס על רבותינו למה לא התפללו בנוסח האר"י ז"ל כיון שלא ידעו מאיזה שבט המה ולכן דחה דברי המקובלים הנ"ל ז"ל אך באמת רבותינו הקדמונים היו גדולי בעלי קבלה כידוע שרש"י ז"ל הי' מקובל גדול כנראה מכמה מקומות שהביא שם ע"ב וגבי שלש טיפות וכמה מקומות עצמו מספר וכן ג"כ הר"ת והר"י היו מקובלים גדולים וכן שארי בעלי תוס' כגון ר"י חסיד ותלמידו הסמ"ג ור"י מאורלייניש כידוע בתשובה מן השמים ולכן המה ידעו שורש נשמתן ונשמת תלמידיהם כי המה שרשם מנוסח אשכנז והמוני עם המה מתפללים לתומם וגם אולי ידעו גדולי הראשונים שגם כל הדור הי' משבט זה נפשם השייך לשער לנוסח אשכנז אך בבוא האר"י הקדוש והכין שער הכולל לכל מי שהוא משבט שיהי' יהי' ותיקן נוסח תפילת האר"י ז"ל ולכן כ' מ"ח דמי שלא ידע שורש נפשו יתפלל בנוסח האר"י ז"ל אך לאחר שנחית עיר וקדיש מן שמיא הבעש"ט ז"ל אשר גדלו מבואר בס' יכין ובועז להגאון בעל מאיר נתיבים שהעיד על גודל קדושתו ונפלאותיו וכן שם הגדולים סיפר בשבחו וכמה גאונים קדמונים שהעידו שמן השמים נשלך לתקן דורו והבין ששורש נשמתו אינו משער נ"א ולכן אחז בנוסח האר"י ז"ל וגם ראה שמזמנו ואילך כמה נפשות שראוי' לאחוז בנוסח האר"י ז"ל ולזה תיקן שיתפללו הנוהים אחריו בנוסח האר"י ז"ל וכן הנהיגו אחריו ראשי הדורות הקדושים תלמידיו ותלמידי תלמידיו גאונים גדולים בנגלה ובנסתר ולכן כל המאמין בבעש"ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האר"י ז"ל ומיני' לא יזיע דברי שפל המצב נכנע לתלמידי הבעש"ט להבין דבריהם הקדושים.
ה' ח' כסלו תרכא"ל: סימן ט לידידי הרב וכו' החריף ובקי מו"ה דוב בעד נ"י מו"צ בישוב לאדמיר: שאלה בס"ת שקוצו של יו"ד היינו קוץ השמאלי של שם הנכבד והנורא נוגע בגג ה"א של השם הנ"ל ורגל הימיני של יו"ד הנ"ל נוגע ברגל של ה"א הנ"ל ורגל של ה"א הנ"ל נוגע ברגל הפנימי של ה"א הנ"ל וכ"ז ניכר היטב שנעשה אחר הכתיבה ועוד שאלה על ס"ת זו במק"א היינו עיקר היו"ד של השם הנכבד דבוק לה"א של שם הנ"ל וזה לא ניכר אימת נעשה ע"כ אנכי שואל מכבוד רבינו הקדוש הדין בזה כי אין אתנו יודע להכריע בזה כי מסתימת דברי המחבר בש"ע נראה פשיט שמותר להפריד אותיות של שם אבל נוב"י עושה חילוקים בזה: עוד שאלה בענין תרנגולים חדשים אשר מקרוב באו: עוד ענין אחד אשר נוגע לעצמי היינו שאני מפקפק בענין עניית אמן אחר ברכות של קטנים כי צואה בפי טבעת אסור לאותו אדם וקטנים אין להם דעת להיות נקיים מכל וכל וגם ע"ה בכלל זה ע"כ אבקש להודיעני חוות דעתו הקדושה בכל אלה: תשובה הנה אם נדבקה לגמרי שאינה ניכרת ליוד בודאי הוי כנפלה טפת דיו שמותר לתקן הגם שהרמ"ע ז"ל מחמיר בתשובה [ל"ו] בס' בני יונה כ' להתיר וז"ל בקיצור סי' רע"ו ס"ק י"א ה' של שם שכרעה נוגע בגגה בין שנכתבה כן או שנכתב כהוגן ואח"כ נתדבקה כל שנתדבקה כל כך עד שנראית כחי"ת מותר לתקנה ולגרור כל הרגל שלה דכיון שנראית כחי"ת הכל רואין שאינה מן אותיות השם ואופן התיקון צריך שיגרור כל הרגל דאם יגרור רק הדבק הו"ל חק תוכות ופסול וכיון שכן יזהר הסופר המתקן שיתחיל לגרור מסוף הרגל כלפי מעלה דאם יתחיל לגרור מסמוך לגגה שהוא מקום הדבק מיד שתראה כה"א יהיה אסור מנגוע עוד בה דהרי היא שם גמור ועדיין פסול הוא משום חק תוכות ואין תקנה עוד לאותה יריעה ואם אין הדבק נוגע בהגג רק מעט יש להסתפק בדבר אם מותר לתקנו או לא דכיון שאינו נדבק רק מעט עדיין ניכר קדושת השם והו"ל מוחק שם ואם גרר כל הרגל מאי נ"מ שמתקנו אח"כ ול"ד לטיפת דיו שנפלה על האות דרשאי לתקנו דהתם בטלה צורת האות לגמרי ואם נגרר רק הדבק ההוא הו"ל חק תוכות ואי מנח לי' הכא הא בעי' כרעא דה"א תלוי' כו' עכ"ל אך אם נראה כיוד רק נוגע בנגיעה דקה ודאי אסור למחוק ולתקן וגם אם הוא דבוק הרבה שנתקלקל האות ולא מקרי שם כלל שמותר לתקן יתקן באופן שכשיהא נראה השם קצת לא יגרור עוד כמבואר שם כנ"ל.
ועל מה ששאל על הדיבוק באם לא ידע אימת נעשה ונדבק הה"א ליוד הנה אם הדיבוק הוא באופן שנשחת צורת האות לגמרי ונראה להדי' שאינו כלל שם הקדוש מותר לתקן באופן שיגרור כל האות היו"ד ויגרור באופן שלא ישאר בשום רגע שם אות יו"ד דאם יגרור קצתו ויהי' עליו עדיין קצת תמונת יו"ד יהי' עובר שוב על מחיקת השם אך מחמת שזה דבר קשה לגרור כן וגם קשה להעמיד על הדבר אם בכה"ג בדבק כזה הוי נשחת צורת האות והרבה האריכו בזה הראשונים והאחרוניםואיסור מחיקת השם היא לאו חמור ולכן נלענ"ד בדיבוק כזה אסור ליגע בשם הקדוש אך ביו"ד וה"א דלעיל אם נוגעת דה"א נראית ממש כחי"ת לעין כל או היו"ד שנראה כאינו אות כלל מותר למחוק אבל אם רק נגיעה דקה אסור למחוק כנ"ל מה שהבנתי מדברי הרמ"ע ז"ל בתשובה סי' ל"ו ובס' בני יונה הגם שהאחרונים כ' סברות הרבה בזה ח"ו לנו מלשנות מגדולי עולם הנ"ל: ובעניני עופות לפענ"ד שראוי למנוע מלאכלם זולת בקבלה ברורה כמו שהעידו על הנמצאים בעירנו ואנשי אה"ק ראו אותם ואומרים שאוכלים אותם שם בקבלה מאז מעולם אך שמעתי שיש שינוי מינים אשר גם באה"ק אין אוכלים ולכן אין לאכול זולת בקבלה מאיש נאמן ובאמת בביתי אין אוכלים כלל אפילו אותן שבעירנו שהעידו על הכשרם כי בעל נפש ירחיק מכיוצא בזה: ומה שמסופק אם לענות אמן על ברכת קטנים משום שאינם נקיים הנה לפי מה שמנהג פשוט שלא להרחיק בקורא שמע מקטנים דלא כהמ"א ז"ל [סי' פ"א ססק"א] והוא משום דלאחריני לא איכפת לן בצואה שבפי הטבעת ממילא מותר לענות אחר ברכת הקטן דהא לדידן לא איכפת לן מה שבפי טבעתו אינו נקי והקטן גופא אינו בר חיובא ולכן בודאי מותר וחייב לענות אמן אחר ברכתו ובע"ה ודאי לא חיישי' דמדינא דש"ס סגי בג' אבנים [שבת פ"א ע"א] דזה עושה אפי' ע"ה פשוט שלא חיישי' והי' שלום דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח ב' תמוז תרכב"ל:
סימן י לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי וכו' מהרח"א ל"ש האבד"ק בארדיוב יע"א תרכ"ז: מכתבו הגיעני ומ"ש רומכ"ת דהברכי יוסף ז"ל מסתפק לאסור מי שמדבר בלשון עלג וקורא (סמך כמו שין) [שין כמו סמך] אך כשמכוון ומדקדק בדיבורו ככל אדם תמוה לי מאוד הלא מבואר שם להיפוך וז"ל הברכ"י א"ח סי' נ"ג בד"ה יש להסתפק מי שדרכו לקרות לעיינין אלפין והוא קורא כהוגן לכשירצה בטורח אם ישים אליו לבו אם ממנים אותו או דילמא חיישי' דכיון דבא ע"י טורח אין למנותו דזמנין דמשכחת קורא כדרכו ולאו אדעתי' כו' ונראה דהתו' פשיט' להו דמי שדרכו לקרות לעיינין אלפין בשגם הוא בצר ודוחק קורא כהוגן אין למנותו דלאו כל שעתא לבו נכון לכוון לקרות כהוגן ואמטי להכי כי מתרצי במגילה דר"ח כשמתכוין קורא בטוב אכתי לא אפריק דכיון דאורחי' הוא לקרות לאלפין עיינין אין למנותו דזמנין דמשתלי וקרי כי אורחי' ולכן הוצרכו לומר לפי שא"ל אלי' וכו' כלומר דאף באופן זה אין למנותו ושאני התם דלא אפשר בלא"ה כו' [עד[ אמנם כאשר ירדוף הקורא כדרכו בנביאים והן בעודנו לומד מגיע וחכיתי קרי כי אורחי' ולא יהיב דעתי' ולא יצבר איזה פעם דבעוד שהוא לומד הן בכלל קרא כי האי ולאו אדעתי' והיינו דקאמר כשאתה מגיע ודייק לומר לא נמצאת מחרף ולא אמר אתה מחרף ודו"ק עכ"ל משמע בהדי' דרק בתפילה או בלימוד י"ל שישכח וידבר כדרכו אבל בדבר שאין רק שני אותיות בשעה קלה מועטת בודאי שרי השאלה הי' לענין ש"ץ בברכת שופר] ובפרט בדיעבד אם עלה לא ירד כמבואר ולכן אין חשש כלל וכ"מ מדברי רש"י מגילה כ"ד ע"ב בד"ה מפני שקורין לאלפין עיינין וז"ל הגמ' שם אר"א חפני ובושני לא ישא את כפיו תנ"ה אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה כו' מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין פירש"י וז"ל ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו את פני וכו' ומעיינין עושין אלפין ופוגמין תפילתן ודאמרי' דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשא עכ"ל ותמהו כולם דל"ל לרש"י ז"ל לפרש משום דהוא לשון קללה הלא בלא"ה פסול משום שפוגם תפילתו אך לפמ"ש א"ש דהנה ר"א דהוא אמורא דצריך לפרש דבריו כידוע ואפ"ה אמר סתמא חפני ובושני לי"כ ופרש"י מאנשי בית שאן וק' הא אם הוא מכוין לדבר היטב מותר לו לישא כפיו ובשלמא בברייתא מפרש טעמא מפני שהן קורין משמע אבל אם אין קורין כן בשעת נ"כ מותר אבל ר"א דהוא אמורא ואמר סתם חופני ובושני לי"כ דמשמע מזה כיון שהוא מאותו מקום שמדברים כן אפי' אם יכוין לדבר היטב כשמכוון נמי אסור וקשה לרש"י ז"ל למה ולזה מפרש הטעם דהרי כקללה יחשב ובזה חיישי' הרבה אבל משום פגימת התפילה ל"ח במכוון בנ"כ ורק משום מטעם שמקלל ח"ו ולכן בדבר קל כזה אם מכוון עצמו לומר בדיוק ככל אדם בודאי כ"ע מודים דמותר להוציא רבים י"ח בברכה כנ"ל ברור ועיין גם בפ"מ שם [בסי' נ"ג ס"ק ט"ו בא"א] מ"ש להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"ת.
גם מ"ש דוקא לחלק התפילה וה"ת ז"א כלל דרק תלוי ברצון הצבור ואין לפקפק בזה וכן המנהג אפי' במוהל וסנדק ודו"ק: סימן יא לידידי הרב המאה"ג המפורסם מו"ה נתן נטע פרענקיל נ"י אבד"ק סטאשוב יע"א: שאלה נשאלתי הבהכ"נ דפה יש שני חדרים א' במערבית דרומית והב' במערבית צפונית והחדרים נעשו לתשמישי הקהל למקרא העדה ולפעמים התפללו באחד מהם פעמים במנין ופעמים ביחידית וכעת רבות בשנים כמו שלשים שנה ואולי יותר בחרו להם העכו"ם שיהי' החדרים אלו למסכנות ולאוצרות עבור הבע"מ וזה תמיד כשעומדים הגארניזאהן מניחים שמה חפיצים כי הבנין הוא חזק ומבצר ואם לפעמים א' מהחדרים פנוי מחזיקים בתוכו איזה בע"ב לאוצר להכניס בתוכו תבואה וזה כמו שתי שנים אשר הקהל עשו איזה הכנסה משמרים מחזיקים בתוכו המחזיקים שמרים למכור ובכל יום ובעש"ק יחד יבואו האנשים על הנשים לקנות שמרים ואז הוא רעש ומהומה רבה וכהיום לאשר על החדרים האלו למעלה היא עזרת נשים והמקום צר להם מהכיל את המון ונוסף לזה למען הציל את החדרים האלו לבל יבוא בהם ערל וטמא חשקה נפש הבעה"ב ורוצים להרוס הכותל מזרחי ולהכניס חלונות להחדרים מבהכנ"ס ולעשות מהחדרים אלו עזרת נשים ועי"ז ינצלו מהבזיון אשר להם מחדרים ויהי' להם ג"כ הרוחה ולא יאמרו צר לנו המקום ועי"ז הסכימו כ"א אנשים ובתוכם זמ"ה נוסף לזה יחד הסכימו במא"ה כי בנקל יבואו לזה וגם יהיה להם איזה מצב לתקוני העיר הנצרכים:
תשובה גיה"ק הגיעני זה כמה אולם לגודל טרדתי נשכח הדבר ממני וזה אתמול העירני עוד הפעם אמרתי להשיב מפני הכבוד והנה בגוף הדין הנותץ אבן מבהכ"נ הוא עובר על לאו דל"ת כן לד' אם הוא מדאורייתא או מדרבנן יש להאריך בזה עפ"י דברי הר"ן ז"ל בפ' (ב"ב) [בר"פ ב"ה] אולם לכ"ע עכ"פ לאו איכא דאורייתא או דרבנן והנה היכי דאית בי' תיוהא דמותר לסותרו או ע"מ לתקן דזה לא מיקרי לת"כ לה' אולם בנ"ד כיון דרוצין להרוס כותל של בהכ"נ לעז"נ דקדושתה קלה דעובר איסור נתיצה לתקן קדושה קלה ודאי אסור הגם י"ל דכה"ג היכי שעושה לשם קדושה אפי' קדושה קלה אינו בכלל לת"כ דהא עושה לתקנת מצוה וקדושה עכ"פ ול"ש בי' רק מעלין בקודש ואין מורידין ובנ"ד ל"ש מורידין דהא תהי' בקדושת' כמו שהי' ואי דהאבנים שיעקרו יפקעו קדושתן זה יכולין לעשות טובי העיר להפקיע קדושתן ונותץ אבן לא עובר דהא עושהו לשם מצוה דהכתוב אסר מה שצוה להשחית ולנתוץ בתי טומאות ולזה צוה התורה דל"ת כן לה' דרך השחתה מקודש אבל שלא בדרך השחתה רק לעילוי קדושה אפי' שקלה מותר כן הי' נראה לכאורה אך לפמ"ש דלכתוב במקום קדושת השם אסור למחוק] משום לת"כ עיין בב"י סי' רע"ו] אלמא אפילו לעלוי קדושה נמי אסור להשחית רק ע"מ לתקן ממש באותו מקום וא"כ בנ"ד דליכא כאן תיקון לצורך בהכ"נ של אנשים דבוודאי החוש מעיד שאינו נוי בהכ"נ באם חלונות פתוחים לחדר אחר ויותר יפוי ונוי אם הכותל חלק וטח בסיד א"כ בודאי זה לא הוי ע"מ לתקן וגם מה שמבואר במכתבו דהוי כמו חזו בי' תיוהא דעי"ז באים חיל עכו"ם וכשיהי' ביהכ"נ של נשים לא ידרכו שמה העכו"ם באמת זה לא ידעתי דאם רוצים יכולים גם עתה לומר דמתפללים שם נשים יכניסו שמה שטענדערס ויאמרו שמתפללים שמה גם כי זכרתי בעיר מולדתי במדינות פולין שבאו חיל לעיר לקחו גם עזרת נשים על מאגזין ולכן לפענ"ד אין זה תיוהא של אמת קיצור הדבר אינני רואה מקום להקל אך ראה ראינו בכמה קהלות נוהגים לעשות חלונות לצורך עז"נ אמרתי הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכי ס"ד שישראל נותצין מקדשן וכו' ועיקר ההיתר י"ל שבאה להם כיון שיש כח בזט"ה למכור את כל ביהכ"נ א"כ כמ"כ נמי בכחם אם עושין קדושה אחרת להפקיע קדושת בהכ"נ גופא דהקדוש' חלה על השני' כמבואר במ"ב (סי' ל"ג] בארוכה ואפי' בכרכים מותרים האידנא דנתנו אדעתא דפרנסי העיר כידוע ודלא כמ"א ז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק ט"ז] שאסר וחלק על המ"ב ולכן הנח להם לישראל ובפרט דאיכא מקום לומר שיבואכבוד לבית ה' וירחיקו ערלים מקדשי ה' לכן אני גם כן מסכים להיתר והי' שלום:
סימן יב לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א מו"ה ישראל אפרים פישל שרייבר נ"י אבד"ק נאנעש יע"א: שאלה בעיר הנ"ל בנו ביהכ"נ חדש סביב הישנה אם מותר ליטול עצים ואבנים מן הראשונה ולתתם בהשני' גם אם מותר ליתן האבנים והעצים מבהכ"נ הישנה לערל בעד שכרו ומקום העיר שבהכ"נ עומד בה הוא מקום אינו קבוע לרבים מעלמא כי אין שם אנשים ממקומות אחרים רק לפרקים זה תורף השאלה: תשובה לפענ"ד נראה דאסור ליטול אבנים ועצים מהראשונה דכן מורה פשטא דסוגי' דמגילה כ"ו ע"ב וז"ל רמי בר אבא הוי קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוי בעי למיסתרא ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיילי להתם יתיב וקמבעי' לי' הא דרב חסדא דאר"ח לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כה"ג מאי אתא לקמי' דר"פ ואסר לי' ולקמי' דר"ה ואסר לי' עכ"ל אלמא דבכל גווני אסור וא"ל הטעם דהתם במגילה החמירו דבליכא דוכתא לצלויי דז"א דהא הרשב"א הביאו האס"ז בב"ב דכתב בפירוש דממגילה מוכח דס"ל מטעם פשיעותא וכ"נ מדברי הכ"מ ז"ל [פי"א מה"ת הי"ב] ורק הב"ח [בסי' קנ"ב] שכתב דבגמ' מגילה הטעם שאסרו בדליכא דוכתא לצלויי והמ"א [שם סק"ה] דחה אותו וכמעט הוא יחיד בזה ובפרט שאמת ברור שגם לדברי הב"ח ז"ל אסור בנ"ד דהנה דברי הב"ח ז"ל באמת תמוהים הא גם בנבנה באמצע נמי שייך פשיעה וגם הלא הפוסקים כתבו הטעם דחיישי' לאונס ודברי המחצית השקל ז"ל [שם בסק"ה] במחכ"ת הקדושה דחוקים מאוד בפירוש דברי הב"ח כמבואר למעיין אולם לפענ"ד כוונת הב"ח ז"ל פשוט דהנה אמר' בגמ' ב"ב [דף ג' ע"ב] א"ה כי בני נמי ומשני דירתא דאינשי לא מכרי והנה כוונת הב"ח ז"ל דאיירי דהישינה עומדת בתוך חדשה ומה שחסר עדיין להשלים להחדשה לוקחים מהישינה ונותנים תיכף להחדשה והוו שניהם כבית א' ובזה שייך דירתא דאינש לא מזדבן דשניהם כא' הוי דירה אחת ובודאי לא יזדבני משום דבר ובזה לא שייך שום אונס ופשיעה כיון שאינו חסר רק ליקח מהישינה וליתנה לתוך החדשה שסביבה אבל בנ"ד דנהי דיתנו קצת מהעצים ואבנים מהישינה בזה לא יושלם החדשה עדי יקחו במחיר כסף לשארי צרכי בנין החדשה כידוע לכל וא"כ הדרא לחששא דרבנן ז"ל דלמא מתרמי פדיון שבוים ויקחו העצים והאבנים והמעות שלקחו לצורך בנין החדשה ויתנו לפ"ש ובזה ודאי כ"ע מודים שאסור ולכן אל יהרסו בית ה' בלתי אם יושלם הראשונה שיוכלו להתפלל בה בקיץ וחורף עכ"פ ע"צ הדחק ואז מותר: ומה שנשאלו אם מותר למכור העצים ואבנים כבר מבואר להיתר במ"ב [סי' ל"ג] בכה"ג דהוי ככפר כיון שאין יושבין בקביעות אנשים מעלמא מותר למכור אפי' קבלו מעות על בנינו ממקומות אחרים ובזה לא פליג שום אחרון וגם מסיק להתיר אפי' בשל כרכים דאדעתא דראשי העיר נבנה וגם כי מסתמא ניחא להו וכעין זה מביא בשערי תשובה [סי' קנ"ג ס"ק יו"ד] שהפ"י ז"ל התיר והגם שמ"א ז"ל [שם סקט"ז] חילק בקצת חילוקים של המ"ב מ"מ גדול האחרונים אלי' רבא [סקי"ד] מתרץ בטוב ולכן בוודאי מותר ליתן האבנים לבע"מ הבונים.
ומ"ש כ"ת מטעם דחיישי' שקרקע גזולה לפענ"ד ל"ש זה האידנא דאין בונין רק ברשות שרי מדינה עפ"י דד"מ דזה ודאי מהני נגד זו דידוע אפי' שהי' גזול לא מיהדר עפ"י דד"מ ביהכ"נ ויותר ק' לי על מעכ"ת לדבריו למה לא חשו גם בסוכה והאיך מברכין לכתחילה א"ו ל"ח לזה דדמ"ד וכיון שהוא נכתב בערכאותיהם שוב לא הדר ועיין בח"מ (סי' רל"ו] גבי אם איכא בי דואר במתא ומה שרצה כ"ת לומר דהוו של יחידים כיון שיש להם בביהכ"נ מקומות קנוים זה ליתא דנהי דנימא דמקומותם שלהם לחלוטין אבל אין בידם למחות מלהתפלל לשום אדם ונקנה לכל העולם גם דעת הש"ע [בסי' קנ"ג] דאם מסרו לצבור הוי של צבור יעו"ש ולכן לדעתי נכון מ"ש והי' שלום כ"ד אדר שני תרכ"ב: סימן יג להרב המאה"ג החסיד בנש"ק מחו' כ"ש מו"ה טובי' נ"י האבד"ק בריניל יע"א: שאלה בדבר בהכ"נ של נשים שרוצים לבנות ולסומכו אצל בהכ"נ של אנשים והחלון שבתוך בהכ"נ של אנשים יהי' בתוך בהכ"נ של נשים וממנו יראו הנשים לתוך בהכ"נ של אנשים ורק מפני שהחלון גבוה וצריך לנתוץ איזה אבנים ממנו כדי שיהי' נוח לנשים להסתכל ונשאלו אם לא יעברו ח"ו על הנותץ אבן מבהכ"נ שאסור:
תשובה דבר זה תלוי לכאורה בפלוגתא שבטו"ז סי' קנ"א באו"ח כ' וז"ל בסי' קנ"א ס"ק ג' ואם נתן ע"מ לבנות שרי דההוא נתיצה בנין מקרי וכתבו רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וממלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במק"א שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי עכ"ל והא"ר כתב עליו וז"ל בסי' קנ"ב ס"ק ז' ולפענד"נ דמותר דהא כ' הרמב"ם דהנותץ אבן מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכ"מ ברא"ם פ' ראה שפי' דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' פי' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק וא"א דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה עכ"ל הרי דלט"ז ז"ל אפי' לצורך אסור לנתוץ ולהאלי' רבא ז"ל שפיר דמי כיון שאינו נותץ דרך השחתה אך בנ"ד נראה דאפי' להא"ר ז"ל אסור דהנה הק' הפמ"ג [סי' קנ"א במשבצות סק"ג] ושארי אחרונים על הרא"מ [והא"ר] הנ"ל האיך כ' הא"ר דכל שלא בדרך השחתה מותר וא"כ למה חייב [במכות כ"ב במבשל] בעצי הקדש מלקות מלא תעשה [כן] הא אינו עושה דרך השחתה רק לצורכו ותו דהא בכתוב א' כתיב ל"ת כן לה' אלקיכם ואבדתם שמם וגו' ולמה במחיקת השם חייב אפי' שלא בדרך השחתה כמ"ש הרא"מ ז"ל גופא ומה שלעד"נ הסברא הוא כך דהנה באמת כל שהוא דרך תיקון להקדושה ההוא בודאי שרי לכ"ע דהא הוא מתקן ממש וכמבואר גבי אבני המזבח בטיו"ד [ס"ס רע"ו] בשם מהר"י אס' ורק אם אינו תיקון לאותו דבר קדושה גופא רק שעושה אדם בשביל טובתו לא בדרך השחתה בזה ס"ל להא"ר דג"כ מותר כיון שאינו עושה דרך השחתה אך הנה מבואר גבי כיסוי הדם ביו"ד דאם שורף הזהב והעוף שוה הרבה יותר מהזהב לא הוי בל תשחית ואם אינו שוה יותר מהזהב הוי בל תשחית וא"כ בשורף עצים הוי משחית העצים ורק כיון שהדבר ששורף עבורו שוה יותר לא הוי בל תשחית ועד"מ אם הי' צריך לבשל דבר קל אסור לשרוף זהב דהוי בל תשחית הגם שהוא רצונו לאותו דבר מקרי בל תשחית ואם אותו דבר שוה יותר לא מיקרי בל תשחית וא"כ הקדש שכל חפציך לא ישוו בה בודאי אפי' שהוא שורף לצורך מקרי דרך השחתה דאם הי' הדבר חשוב כמו זהב עד"מ הי' נקרא השחתה השריפה שעושה לצורך איזה ביטול והקדש שחשוב יותר מזהב האיך נשחיתנה לצורכו וע"כ שאינו חשוב ההקדש בעיני השורף ומקרי עליו ל"ת כן להשחית דבר שבקדושה וצריך להיות חשוב עליו יותר מכל חפציו ולכן גבי שורף הקדש לוקה משא"כ לגבי דברי הט"ז לענין שטענדיר שרוצה לנקבו לצורכו והנה גוף זה הקדושה נעשה לצורך אדם לשמש לו בקדושה ואם עושהו באיזה אופן שיהי' יותר נאות לתשמישו לא חשיב דרך השחתה אדרבא זה הוא תקונו ולא משחית כלל גוף ההקדש הגם שאין בו צורך לכל אדם דבר הנתיצה הזאת רק לזה מ"מ אין עושה כלל השחתה דעושה רק לתקן גם עבורו באופן היותר נאות ולא הוי השחתה משא"כ גבי עצי הקדש דהוי השחתה ממש כנ"ל וא"ל דלגבי האי פורתא שנאבד מהשטענדיר מיקרי נתיצה ז"א דכיון דכל גופו לא הוקדש רק להיות תשמיש אין זה השחתה כלל לגוף הקדושה וזה ברור למבין ולכן בכל דבר שהוי השחתה אסור לעשות אפי' לצורך האדם דמ"מ מיקרי שאינו חשוב אצלו הקדש דדבר חשוב אסור לנתוץ ולאבד בשביל צרכו דהוי ב"ת וכנ"ל אך אם הוא לצורך תיקון ההקדש גופא הכל מותר דלא מקרי נתיצה רק תיקון ומ"ש בש"ס למחוק אפי' ע"מ לתקן אסור ה"ט דבמחיקת השם אפי' אות אחת ניתק הקדושה ממנו ואם יכתוב אחר הוי קדושה אחרת וזה ודאי אסור לאבד ח"ו השם ולכתוב אחר אבל לתקן אותו הדבר גופא מותר כמו במקדש ומזבח ובמק"א הארכתי בזה ומש"ה לק"מ על הרא"ם והא"ר ז"ל קו' האחרונים ודו"ק.
והנה בנ"ד דנותץ אבן מביהכ"נ של אנשים שנהי שהוא לצורכו מ"מ הוי נתיצה ולכ"ע אסור והוי כמו שורף עצי הקדש לצורכו דחייב וכו' ולכן בכה"ג אלו הי' נותץ אבן לצורכי גופו ודאי לא יאמר אדם דפטור ורק הרא"ם וא"ר ז"ל מיירי בגוונא שכתבתי שהוי תיקון בצורך תיקון ביהכ"נ גופא וא"כ בנ"ד לכ"ע מיקרי נותץ אבן ואסור אך בודאי כיון שלענין בהכ"נ של נשים מיקרי זה תיקון וגם היא קדושה יש בה כמבואר בפ"מ ורק קדושה קלה היא מבהכ"נ של אנשים אבל ודאי קדושה עלה לפי סברת הר"י ז"ל וא"כ כיון דמיקרי תיקון לגבה הגם שלגביבהכ"נ של אנשים לא הוי תיקון מ"מ שוב ל"ש ל"ת כן דהא אינו ח"ו נתיצה אדרבה בונה קדושה קלה ונהי דמוריד מחמורה לקלה מ"מ אינו מקרי נתיצה דמקדושה חמורה שאין מורידין לקלה אינו מל"ת כן רק מקרש שזכה לעמוד בצפון וכיון דלא מקרי נתיצה רק דאסור משום דאסור להוריד מקדושה רבה לזוטא כנ"ל דכה"ג לא שייך זה דלענין זה אמרי' תנאי ב"ד הוא כן וכדאמרי' לענין כמה דברים שמשנין מקדושה חמורה לקלה וכמבואר בהג"ה [סי' קנ"ד] לגבי מעילין כיון דחזינן דזה מנהג פשוט להכניס החלון של בהכ"נ של אנשים לנשים והרי מאפיל לנהורא א"ו שאינו רק הורדת קדושה לקלה תנאי ב"ד הוא וא"כ ג"כ לענין זה הוא תנאי ב"ד להוריד מקדושת בהכ"נ של אנשים לנשים ולכן לפענ"ד שרי ואך לוותר שלא לזלזל הקדשות ראוי שימכרו הכותל כולו לצורך בהכ"נ של נשים ע"י גבאים שיעשו לצורך בהכ"נ של נשים ויכולין למכור בזה לכ"ע ע"פ זט"ה במא"ה ובפרט לפי מה דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] להקל בזה וכיון שיש על קדושה מה לחול נפקע הקדושה החמורה ומותר לתקן לצורך קדושה הקלה הגם שאין להם בהכ"נ אחר אסור למכור ומ"מ בכה"ג שלא שייך פשיעה מותר למכור כמבואר כ"פ בפוסקים.
אחר כותבי זאת עיינתי בתשו' מהר"מ פאדווא (סי' ס"ה] והשאלה הי' שאחד הי' לו ביהמ"ד שהי' מחזיקו בכל הצורך וקודם פטירתו שראה בדעתו שאין מי שיחזיק הביהמ"ד צוה שיקחו כל הכלים מבהמ"ד הגדול של הקהל והי' דעת השואל כיון שיקחו הכל הספסלים ושארי המטלטלין משם ישאר הבית פנוי הוי כמו נתיצה שאסור לנתוץ בהמ"ד לקנות אחרת והשיב לו שכיון שאין מחובר לא שייך נתיצה ודבריו נכונים בזה מאוד דמה נתיצה היא זו אם יקחו הכלים משם כיון שאינם מחוברים ולהכלים גופא אין שום גרעון כלל אדרבה יהיו בבהמ"ד הגדול וגם המ"א הביאו לענין זה שכ' בהג"ה סס"י קנ"ב וז"ל ואסור ליקח אבנים מב"ה ישינה כדי לבנות חדשה ואסור לסתור דבר מב"ה כו' וע"ז כ' המ"א הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר וכו' אבל כ"ז ל"א לענין גוף התלוש דאין בו שום גריעות רק שיהי' בבה"כ אחר ואדרבה הוא עילוי להם שיהי' בב"ה הגדולה של רבים ולכן ל"ק כלל מעצי הקדש וכל דבריו נכונים והי' שלום: סימן יד להרב וכו' מו"ה יקותיאל אבד"ק הורובשוב ולהננידים רה"ק דשם: שאלה בקהלה גדולה אשר ראו תיוהא בבהכ"נ דאנשים והוצרכו לסותרו וגם כופינהו משרי המדינה לסותרו וניתן פלאהן חדש לבנותו באופן שמצד אחד נשאר מקום פנוי הרבה ורצו איזה אנשים לספחו בעמודים ובתחבולות שיהי' משמש לבהכ"נ דאנשים ויהדר בזה הידור בהכ"נ ויש איזה כתות שרוצים לבנות על מקום זה בהכ"נ של נשים:
תשובה הנה בדברי האחרונים אין הפנאי מסכים עמדי לעיין בדבריהם ובפרט כי אצטרך להאריך למאוד ולפעמים בסתירת דבריהם ולזה באתי רק לבאר מש"ס וראשונים ובעלי הש"ע ז"ל הנה בגמ' מגילה רפ"ד אי' וז"ל המשנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמי' בהכ"נ בהכ"נ לוקחין תיבה כו' ובזה יש שלשה שיטות הרמב"ן ז"ל כ' דבהכ"נ אין בו משום קדושה ורק משום ביזוי מצוה והובא בר"ן שם וז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דבעי מידי דתתפקע בי' קדושתו כו' ועוד הקשה כיון דשמעתין מוכח דב"ה יש בו קדושה כו' האיך נמכר כו'] ותירץ ז"ל דבהכ"נ עשו אותה כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקי' לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהם קדושה של כבוד כדאמרי' התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואמרי' נמי דנוי סוכה אסור להסתפק מהם כל שבעה ואבוהון דכולהו דם כו' ולפיכך בהכ"נ כ"ז שב"ה רוצים בו נוהגים בו קדושה ואפי' בחרבנו שעדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו זט"ה שלא במא"ה אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצותו לגמרי אלא שתחול קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו ב"ה למוכרו ולשתות בו אפי' שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקע קדושתו ממנו כסוכה ולולב לאח"ז עכ"ל והרשב"א ז"ל הביאו בלי חולק אך הר"ן ז"ל כ' לחלק ופי' הוא ז"ל דבהכ"נ קדושה יש בו וז"ל שם ואין דבריו ברורים אצלי כו' לפיכך נ"ל דבהכ"נ ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפי' התנו עליו זט"ה במא"ה א"א שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו כו' הלכך בין שמכרו זט"ה במא"ה או שלא במא"ה לעולם דמים נתפסים בקדושת בהכ"נ ומפקע קדושתייהו גבייהו אלא דזט"ה לחודייהו לא מצו לאפקועי ההוא קדושת דמים אע"ג דאיקלישא עכ"ל והנה כ"ז שלא מכרוהו לכ"ע אסור להורידו מקדושתו דזה ילפי' מקרא דמעלין בקודש כמבואר ברש"י ז"ל במתני' ואפי' לטעם הרמב"ן ז"ל שכ"כ בהדי' דאפי' אין מתפללין בו והוא חרוב עדיין נקרא זמן מצותו וא"כ בודאי אסור להורידו מקדושתו ואפי' קרקע פנוי בלא אהל קנה קדושה או מצוה לדברי הרמב"ן ז"ל דכן אי' במתני' רחובה והיינו מקום פנוי לא בהכ"נ יעוין בתו' ור"ן ואפ"ה לת"ק קבעי לקדושה המקום פנוי וכן אמרו בפי' [שם כ"ז ע"ב] קדשתינהו לכלהו שבילי דנהרדעא הרי דאם הוא דבר קבוע בקדושה לכ"ע אפי' קרקע קנה קדושה או מצוה ואסור להורידו מקדושתו וא"כ לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים הוי הורדה מקדושה חמורה אחד דאין דומה כבוד בהכ"נ דאנשים כידוע לכל מבין בחוש וגם יש הרבה דברים דברי קדושה שקבועים דוקא בע"א ולא בעז"נ כמו תקיעת שופר דקדושתו כעין פנים דקה"ק כמבואר בר"ה [כ"ז ע"א] ונשים אין חייבים כלל בתק"ש וכן הלל ולולב ושמחה דהוא קבוע בעזא"נ ולא בעז"נ שפטורים המה דהוי מ"ע שהז"ג וכן קריאת מגילה לכמה פוסקים נשים אינם חייבים בקריאה וכן נ"ח בב"ה לפרסומי ניסא הוא רק בעזא"נ וקריאת ארבע פרשיות דארבע פרשיות נשים פטורות ועוד הרבה דברי קדושה שאין עושין בע"נ ואין חייבין בו כלל ולכן בודאי אין משנין וכ"כ כמעט כל האחרונים וגם בדורותינו ראיתי כמה תשובות שאסור להוריד מעז"א לעז"נ ולא פלפלו רק באיזו אופן להתיר וגם אנכי בעניותי מן המנויים והגאון ר' יצחק מאיר נ"י כ' דרכו בזה אבל לא ראיתי מאן שהתיר בלא מכירה עכ"פ והנה לכאורה מוכח ממתני' איפכא דאי' שם במגילה כ"ז ע"ב וז"ל אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו ד"ר מאיר א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה עכ"ל אלמא דלרבנן דקיי"ל כוותייהו מותרים מרבים ליחיד אפילו שלא יאמרו דברים הנאמרים בעשרה בב"ה של יחיד ס"ל לרבנן דזה לא מיקרי הורדה כמבואר בתשובתם לר"מ א"כ אף לא מעיר גדולה לע"ק אלמא דאין זה הורדה וה"נ לכאורה י"ל דאין זה הורדה אך באמת אין ראי' כלל משם דהא באמת רבנן ס"ל דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה ורק דלא חיישי' לזה דהלוקח מותר לעשות מה שירצה כדמפרש רש"י ז"ל שם וז"ל ורבנן אמרו אי איכא למיחוש בין רב למעט ה"נ איכא למיחוש משום ברב עם ה"מ ולא משכחת מכירה בבה"כ אלא ל"ח דכיון דשקל דמי ומעלה להו בקדושה מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא עכ"ל אלמא דרבנן מתירין רק משום מכירה אבל בלא מכירה אפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה וא"כ בשלא מכרו לכ"ע אסור לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים ואדרבא משם ראי' דודאי אסור לשנות מבהכ"נ דאנשים דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה לרבנן דקיי"ל כוותייהו וזה נכון מאוד ודבר פשוט הוא לא יכחישנה מי שיש בו ריח תורה וא"ל דמש"ה שרי דהא הוא מקום פנוי ואם לא יבנו בהכ"נ דנשים יהי' מקום פנוי לגמרי ז"א כלל דכלל אמרו בש"ס דא"מ מקדושה חמורה לקלה ומסתמא אפי' באין משמש עתה בקדושתו רק עומד פנוי אין מורידין דכלל אמרו מטפחת לא יעשו כו' וראי' ברורה מהא דאין עושין מספר שבלה מזוזה משום שא"מ הרי שהספר הולך לאיבוד אפ"ה א"מ מקדושתו וכ"כ בהדי' הפ"י בחידושיו בפ' בני העיר ומ"ש במבי"ט דאם אין מתפללין מותר להוריד יעיי"ש דאיירי במקום שהשכירו הבהמ"ד לדירה ובאופן שכבר נפקע קדושתו יעיי"ש בהדי' וא"כ בלא מכירה ודאי אסור לעשות על המקום פנוי עז"נ וגם כאן בלא"ה אין רצון הב"ב החולקים רק לעשות בו עמודים ספוחים לבהכ"נ והוא הידור לבהכ"נ דאנשים גופא ודאי לא שרי לבנות במקומו עז"נ ועיין בתשו' מהרמ"מ [סי' נ"ט] שכתב בהדי' דעיקר קדושה הוא עזא"נ יעיי"ש וא"כ בלא מכירה אסור לשנות:
והנה למכרו נ"ל ג"כ דאסור חדא דבעה"ב מוחין ואם הרוב מוחין בודאי אסור כמבואר בכה"ג הביאו המ"א ז"ל סי' קנ"ג ס"ק כ"ט] אך בלא"ה הא הוי של כרכין דאסור למכור ז"ל והא דהתירו הרמ"מ [סי' נ"ט] ומ"ב [סי' ל"ג] והפ"י [ח"א סי' ז'] הוא משום דמסתמא ניחא לי' ובנ"ד מי ידעי' דלא ניחא להו לעשות כסברת ב"ב החולקין לספחו לעזא"נ גם הסבר א' שכ' המ"א [סקל"ז בשם המ"ב] משום דע"ד אנשי הקהל נותנין כמ"ש ר"א בגמ' [מגילה כ"ו] זה ליתא דזה לא הי' רק בזמנם דהוי הממונים ראשי הקהל ממונים מפי הד' ארצות ורבני הארצות המשגיחים על התנהגותן לא כן עתה אשר בעוה"ר רוב מנהיגי העיירות עפ"י ערכאות כידוע לא עד"ז נדבו הנותנים וגם לפי שיטת הרשב"א ז"ל [ברפ"ג דמגילה] הטעם כיון דנתנוהו לרבים מעלמא הוי כהקדש וכ"כ התיו"ט וא"כל"ש טעם זה כלל דלפי"ז צ"ל מה דאמר רב אשי בגמ' כ"ו ע"א וז"ל האי בי כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא אתי לה כיון דאדעתא דידי קאתי אי בעינא מזדבנינא לה עכ"ל הטעם דכל המקומות הי' לדעת ר"א אבל ודאי לא שייך זה במנהגים שלנו כידוע וגם כיון שהרב הקדוש המגיד אמר דעתו שלא ישנה לע"נ מסתמא כוונו הנותנים ע"ד הגדול שיהי' אז לא ע"ד המנהיגים ולכן בודאי אסור לשנות מקום זה לע"נ:
ולענין ארון הקודש נהי דקנה הקרקע לקדושת ארון אולם באמת אם הי' רק אה"ק עומד אצל הכותל לא שייך בזה א"מ דכבר כ' המהר"מ מפאדווא וז"ל בסי' ס"ה די"ל דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא ולא בתלוש עכ"ל וכולם הק' עליו הרבה דבעצים נמי שייך ל"ת כן [עיין במכות כ"ב] ואני ביארתי דבריו באריכות בתשובה אחת ואין להאריך רק בקצרה דבדבר תלוש ל"ש ל"ת אם נשאר בקדושה ולכן מותר ליקח מב"ה זה לזה וכיון דל"ש ל"ת כן ומותר ליקח מבהכ"נ זה למקום בהכ"נ אחר ככה נמי אין שייך אין מורידין כיון דאה"ק מותר ליקח משם ולתתו למק"א דהוי תלוש הקרקע לא זכה בזה הקדושה ואפי' הי' מחובר בקרקע מ"מ כיון דלתקן אין איסור לנתוץ והכא אם לתיקון הוא שיעמוד האה"ק שם במקום שנראה יפה עכשיו יכול לקחנו ולקבוע במקום שרוצין עכשיו ול"ש כאן המקום זכה שיעמוד הארון שם כיון דבתלוש לא שייך זכי' כמבואר במוהרמ"פ הנ"ל וזה הוי כמו תלוש דמותר להסיר חיבורו לצורך תיקון משא"כ קרש הוי קבוע ממש ואפי' הי' האה"ק בתוך הכותל וי"ל שאותו אויר הארון זכה שיהי' שם אה"ק וספרים ז"א כלל כיון דהכותל אינו בעולם כלל ובאויר ל"ש כלל קדושה דאי' בזה מחלוקת בש"ע [ס"ס קנ"א וע' בח"א סי' ג'] ומ"מ בכה"ג כ"ע מודים דל"ש קדושה ומותר לשנות מקום הארון ויש ראי' הרבה מתשובת הרא"ש והרשב"א ז"ל אך א"צ כלל לראי' וליתר שאת יתנו גם במקום שהי' האה"ק מקודם (יתנו) מקום להניח איזה ספר: סימן טו להרב כו' מו"ה דוד שלמה ט"ב: אשר נשאלתי מענין בהכ"נ שנשרף ולא נתנו שר מדינה לבנותה במקום הראשון רק להרחיק שמנה אמות מצד מערב עד לצד מזרח ועל השמנה אמות יהי' דרך רבים ונותנים עבור זה שמנה אמות לצד מזרח ולהלאה ונסתפקתי א' מחמת שכותלי הבנין רפוים במקום שהי' אויר העזרה ב' אם מותר לבנות ע"ג העלי' ע"נ דהא משתמש באויר בהכ"נ וע"נ קדושה קלה הוא כמבואר בתשובת מהרמ"מ סי' נ"ט ג' דיהי' האכסדרה הנקרא פאליש במקום בהכ"נ גופא והיא הורדה לקדושה קלה וגם אם מותרים האבנים הישנים: תשובה לפענ"ד הדבר פשוט מבואר בס' א"ר בהדי' דכיון דמותר לבנות אחרת יפה ממנו הוי כמוכרו דאפי' בשל כרכים מותר דמסתמא ניחא לכ"ע ובמוכרו מותר אפי' האבנים וז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק י"ח] כ' מ"ב שם אפי' בכרכים היכא דבנאוה אחרת טובה ממנה מותר לסתור הראשונה דודאי כ"ע ניחא להו בזה וכן עצים ואבנים מראשונה מותרים להשתמש בהן ע"כ והיינו משום שבנאוה אחרת והוי כמכרו זה בזה דמסתמא ניחא לכ"ע אבל אם לא בנאו אחרת גם אבנים ועצים אסור ומ"א השיג עליו בחנם ע"ש עכ"ל.
הרי דמתיר באם שבנאו אחרת יפה ממנו ומכ"ש בנ"ד שאם יבנו כפי הרשות שנתנו השרים יהי' קטן מאוד בלי הידור כלל ולכן כ"ע מודים שמותר למכור ואפי' בשל כרכים ובמכירה מותר אפי' האבנים כנ"ל גם מבואר במ"א דבאם מוחין העכו"ם וקרוב הדבר שלא יתנו רשות לעולם לבנות מותר אפי' בשל כרכים למכור דהוי כמקום שאין מתפללים בו דמותר למכור כמבואר במ"א א"כ בהאבנים נמי כיון שכבר חרב המקום ולא ניתנו להתפלל בו אפי' בשל כרכים שרי למכור ועיין בדגול מרבבה שכ' על המ"א בסי' קנ"ג ס"ק כ"ו וז"ל עיין בס"ק י"ב מ"ש בשם המבי"ט וצ"ל דשם מיירי שא"א עוד להתפלל שם אבל הלבנים והעצים דמיירי כאן מיירי שיכולים לבנותם עוד בבהכ"נ עכ"ל אלמא דאם אין אבנים ועצים ראוים לבהכ"נ דמותרים למוכרם א"כ בנ"ד אם ראוים ליתנם בבהכ"נ החדש ודאי מהראוי ליתנם שם אבל אם לא יצליחו לבנין החדש הוי כמו בהכ"נ שאין מתפללין בו שמותר למכור אפי' בכרכים וגם בלא"ה כיון דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] ובהרמ"מ [סי' נ"ט] דמותר למכור כל בכה"נ של כרכים בכה"ג א"כ מה שבנו החדש הוי כמכירה ומותר הכל כיון שיצא המקום לחול כמבואר בתשו' מהר"מ ומ"ב הנ"ל א"כ רשאים בני העיר למוכרו לצורך לבנות בהכ"נ באיזה מקום שירצו אפי' בשל כרכים ובני העיר הלזו דנ"ד אין רוצים לקנות רק באופן שיצא לחול בהכ"נ הראשון והמה יבנו יפה ממנו א"כ כיון שכבר יצא המקום לחול שוב רשאים לבנות ע"ג ע"נ כיון דרשאים לעשות עם הקרקע מה שרוצים דזה עדיף טפי ממה שהתיר מהרמ"מ ז"ל לעשות גן ירק ולכן אין שום חשש כלל לבנותה וגם לבנות בבהכ"נ כותל במקום שהי' פנוי בלא"ה מותר כמבואר ברש"י ביומא גבי אמה טרקסין {נ"א ע"ב ועיין ח"א סי' ד'] ודו"ק: סימן טז להרב הה"ג החריף כש"ת מו"ה יעקלי נ"י אבד"ק הרומלוב יע"א:
מכתבו הגיעני בימי התשובה ורבים דרשו פני להורות להם דרכי ה' כידוע לכ"ת ולא הי' הפנאי לעיין בדבריו והנחתים למשמרת עד עבור ימי החג הקדוש ופנו איש לדרכו לקחתי מועד לעיין בדבריו והנה בענין ששינו ועשו בהמ"ד חדש יפה ורק מקום העזרה החדשה בנו על מקום שהי' קצת מבהמ"ד הישן יפה הורה מעכ"ת להקל שכן פסקו רבותינו נ"נ ז"ל המ"ב ומהרמ"מ ואחריהם החזיקו המ"א וא"ר להקל בזה באם בנהו בנין יפה יותר מהראשון דהוי כמוכרו דמהני לכ"ע אפי' בשל (נכרים) [כרכים] יעוין בדברי מ"א סי' קנ"ג ס"ק (ל"ג) כ"ז ל"ז] ובא"ר כתב בהדי' להקל הגם שיש איזה מהאחרונים מחמירים כדאי הם המ"א וא"ר גדולי האחרונים לסמוך עליהם וכן נעשה הרבה פעמים מעשה עפ"י גדולי הדור ומ"ש כ"ת משום דגם דאחרים מתפללים שם אינו שלהם רק מקופיא ומביא ראי' מתוס' יומא וזבחים והנה זה לא ידעתי דבהדי' משמע בראשונים דזכו בהו ממש והוי שלהם מ"מ כמו שותפים וכ"כ בהדי' המ"א ז"ל [סקי"ז] לענין קושייתו על המ"ב וגם הא"ר מודה לו בזה ע"ש: שוב ראיתי שכ' מעכ"ת לתרץ קו' העולם שמקשים לר"א בזבחים מ"ז ע"א] האיך תבדק הסוטה הא תפגל האשה כדי שלא יזיק לה המים וכ' מעכ"ת דלדברי תו' (סוטה כ"ג א' ד"ה כל] ניחא דהוי' שותף עם הבעל ובכה"ג לכ"ע אין מפגלין בחצי מתיר ובאמת קו' העולם אינו רק לשי' התו' דזולת התו' הנ"ל כל הראשונים ס"ל דמנחת סוטה היא של הבעל כמבואר ברמב"ם ז"ל (פ"ג מה' סוטה הי"ב] ובכ"מ בארוכה ובירושלמי מקשה למה קוראה המשנה מנחתה הא היא של הבעל וא"כ לא מיקרי האשה בעלים של המנחה לפגלה וכל קו' העולם רק לפי מה שנראה מתו' דהאשה היא שותף ממש וכפי שהבין כן המפרש בירושלמי סוטה וא"כ קו' הוא לשיטת התו' דיש לה חלק בה תפגל ומ"ש מעכ"ת דהוי מפגל בחצי מנחה הנה נראה מדברי מעכ"ת דהוי המנחה חצי שלה וחצי של הבעל וזה ליתא כלל דלא מצינו שתקדש חצי קומץ כמבואר בריש מנחות ורק דהוי נקדש לשם האשה ונקדש לשם הבעל כל המנחה כמבואר בירושלמי סוטה וזה נקרא שותף שיש חלק להבעל בכולה ולהאשה בכולה וכמו בשותפין בחצר שאין בו דין חלוקה ומש"ה נקדש המנחה לכל אחד שלו ולכן שפיר קו' העולם כיון דגם נקרא המנחה כולה שלה תוכל לפגל כולה וכמו גבי חצר שאין בה דין חלוקה דהוי כולה של כ"א ע"ז הדרך הוא קו' העולם.
אך באמת לק"מ דהנה אפי' לפ"ד התו' המנחה היא ממון הבעל וכאשר הביא הכ"מ ראי' לזה מש"ס ורק שהבעל מזכה לה שיהי' לה שותפות בגווה והנה זה פשוט אם היתה רוצה האשה לזכות חלקה בהמנחה קודם הקדישה בכלי ולפדותה להדיוט חלקה בוודאי אין במעשי' ממש דהבעל לא נתן לה רק לנדרה אבל לא לצורכה וא"כ אם תפגל ולא תתכפר בה בודאי למפרע לא זכתה ולא גרע מנתן לה ע"מ שאתה נותן לפיך דלא זכתה רק לאכילה כמבואר ברשב"א וריטב"א קידושין [כ"ג ע"ב] וא"כ לא תוכל לפגל מחמת שהוא שלה ג"כ דזה ליתא דאם תפגל מעולם לא זכתה בה וז"ב:
שוב הק' מעכ"ת על בעה"מ ז"ל [פ' ר' ישמעאל] שכ' דבאו בה פריצים היינו שיצא מהקדש שמעלו בה פריצי ישראל אבל כ"ש שאין יוצא ממעילה נשאר בקדושה ומש"ה נשאר הכלים בה"מ בקדושה שאין מועלין בכ"ש ואין יוצא לחולין והק' ע"ז מעכ"ת דהא בנדרי' (ס"ב ע"א] אמרי' ומה כלי קודש שנעשו חולין נענש עליהם בלשצר הרי שכלי מקדש נעשו חולין הרי ברייתא מפורש שלא כדברי בעה"מ ז"ל לכאורה הוא קו' עצומה אולם אחרי העיון באמת דברי בעה"מ ז"ל נכונים ופשטא דקרא מסייע דהנה כ' בעזרא (ח' כ"ח) שאמר לכהנים אתם קודש לה' והכלים קודש והכסף והזהב נדבה לה' אלקי אבותיכם ע"כ ובתוך כלי עזרא הי' המכתשת שמימי משה עיין תו' שבועות דף יו"ד משמע מזה דכלים קדושים קדושת הגוף וכמו הכהנים אך הכסף וזהב הוא רק נדבה לא גוף הקדושה וכןמפורש שם המצ"ד ז"ל בפשטא דקרא וק' הא הכלים יצאו לחולין והאיך קרא להם הכתוב כלים קדושים הא נתחללו ואי דהקדיש מעתה ז"א דהא הכלים לא נתקדשו רק בעבודתם והכא עדיין לא שבו לארץ ולא נעשו בהם עבודה והוי רק נדבה כמו כסף וזהב מזה נראה דהכלים נשארו בקדושתם הראשונה ולא יצאו כלל לחולין והנה להרמב"ן ז"ל [במלחמות שם] וסיעתו צריך לדחוק הכלים קדושים שהיו עליהם טרם החורבן קדושת הגוף אך זה דוחק ופשטא דקרא כדברי בעה"מ ז"ל ולא תקשי מנדרים שאמר הש"ס שנעשו חולין זה ל"ק כלל להמעיין במקרא בעזרא שכ' שם (א' ז) וז"ל והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' וגו' ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף וגו' והנה אגרטלי מפורש במצודות שהי' כלי לנטילה וזה ודאי לא נתקדש גם לא היו כלים החשובים רק מה שמבואר בקרא וכל הכלים כסף וזהב הי' חמשה אלף כמבואר בכתוב וכ' בפסוק בדניאל (ה' ב') וז"ל הכתוב בלשצר אמר בטעם חמרי' להיתי' למאני דהבא וכספא די הנפק נ"נ אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתי' ולחנתי' באדין היתיו מאני דהבא די הנפיקו מן היכלא ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה הרי שלא הי' משתיהון רק בשל זהב ובכלים של זהב לא היו מקודשים רק המזרקים וכפורי זהב אבל שאר הכלים לא נתקדשו כמבואר ברמב"ם הל' כלים ובודאי בכלי זהב שנעשו בהם העבודה לא הי' כדי שישתמשו כולם שהי' אלף רברבנוהי ולחנתה ובכתוב כתב שם (ה' כ"ג) ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך וגו' חמרא שתין בהון אלמא דהקצף הי' גם על שתיית רברבנוהי וע"ז שפיר קאמר הש"ס בנדרים ומה כלי קודש שנעשו חולין היינו אותן הכלים שלא הי' כלי שרת נעשו חולין וגם עליהם קצף הקב"ה מכ"ש המשתמשים בכתר תורה וז"ב לפענ"ד והי' שלום:
סימן יז להנגיד המפו' הישיש הנכבד מו"ה: שמעתי אשר נתקבל לבהכ"נ דחסידים שבקהלתכם ש"ץ עם מזמרים מסייעין ונפלאתי מאוד מה זה עולה על לבבם הלא הרבה יגעו אבותינו עדי הסירו המספחת הזאת מב"י ות"ל בקהל חסידים לא נמצאו מתפללים בהכנת שיר וזמר נעים כבבתי טרטיאות רק בוחרין באדם כשר השופך לבו נגד ה' בתפילה וגם אפי' ברוב קהלות גאליציאן אם כי אינם מתפללים בנוסח ספרדי עכ"ז שומרים מלהביא לבהכ"נ מזמרין כמו בבתי טרטיאות ח"ו וגם בקהלתכם מעולם היו מתפללים כמו בכל ערי פולין ביראה ואהבה בלא צעקת מרעים ועל ימי נוראים בחרתם לכם איש ירא ושלם לישא רנה בעדם לפני יוצר כל ואיך עתה נהפך לבבם להביא פסל בית אלקינו ובפרט כי הש"ץ הזה שבחרתם סני שומעני' לבעל עבירה וביותר אני מתפלא על כ"מ אשר כל ימיו הי' נגד המתחדשים ולא הניח יד רשע ליגע בכבוד ב"א ובתורתו ולמה לעת זקנתו ירפו ידיו ולתת יד לפושעים מחדש באו להתאוו תאוה בבית ה' בחצרות קדשו ולהרהר הבליהם בשעת התפילה ע"י שירי חשק הנזמרים בטרטראות ואוי להם לפתאים הללו ערלי לב אין תבונה בהם אולם ישיש בא בימים ומתנהג ביושר בימי עלומיו איך עתה לעת זקנה ושיבה יחוורו פניו ולהוביש ימי עלומיו ולמה יסתיר פניו מלהוכיח באמרי יושר ולצאת בחוזק יד ותקיף נגד הרשעים הרוצים לחלל השם ואת מעט המנוחה אשר מצאתם בהתעטף לבבם בעת התפלה כי כל היום בעוה"ר מוטרדים בעסקים שונים ובין אנשים משונים במדתם ודיעות זרות וגם השתי' לא כדת עם האכילה אשר לא נודע אם מתוקן כדת ושארי ענינים אשר ישוטטו ברחובות קרי' ולא נשאר לכם רק מעט זמן התפילה להתפלל יחד יראי ה' עם ש"ץ ירא ד' ואיך עתה יתהפכו ח"ו ודבר זה גורם לכמה רעות כמבואר בספרי מוסר ובתר"ב ז"ל ובפר"מ בכמה מקומות לא מתורת חסידות ורק כי קול נהימה כזאת מטמא לב השומעים ותרתי בלבי למה עלתה לו זאת למע"כ ואולי כי כביר לא ראה פני אדם ירא ה' גדול הדור ואת יראי השם אשר אתם יבזו הבאים מחדש וכבהמות נדמו בעיניהם ואולי בלשונם הסיתו לכ"מ לאמור כי זה דרך הישר להתפלל בנעימה והוא בתומו כי נשכח ממנו דרכי החסידות והיראה אמתית נמשך אחר עצתם ולזה באתי להעיר לבבו שיזכור נא ימים הראשונים אשר הי' מקבל פני הצדיקים ודבריהם נכנסו בלבבו וכמאז כן עתה יתעורר בלבו יראת ה' ולהכות על קדקד אנשי רשע ובחוזק יד יגרש את הש"ץ ומסייעיו מבית ה' ואז סר עונו ויכופר חטאתו ובטוח אני כי בהצטרפו עם עוד אנשים כשירים שבחברתכם כמו הנגיד ר' איצק וחביריו שתצליחו ובכח יד תגרשו הרע מבית ה' ובזה תצליחו במעשיכם וינוכו בשיבה טובה דשנים ורעננים ובחצרות א' יפריחו והי' שלום וברכה דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח:
סימן יח לסדר ולא תעשה כמעשיהם תרכ"ד: להנגידים יקירי עם ויראי השם דורשי תורה נכבדי וראשי קהל עדת מישקאלטץ יע"א: מכתבם הגיעני לדרוש ממני האם מותר להעמיד בית תפלה דומה ממש לבית תפילה זולתינו ולהוריד לפני התיבה משורר עם סייעתו לשיר בשירי זולתינו ולהשתחוות כדרכם ידידיי דעו כי כל עיקרי דת תוה"ק נתייסד עפ"י תורה שבע"פ כאשר יורונו חכמינו ומנהיגינו מקבלתם איש מפי איש עד מרע"ה שקיבל התוה"ק מסיני כי לולא תורה שבע"פ לא נודע משום מצוה מה היא טוטפת בין עיניך ומה הוא פרי עץ הדר ומה הוא סוכה וכמה דפנות צריך ומה היא קיחה לאשה ומה היא ספר כריתות וכדומה רוב מצות התורה אשר עיקרה הוא מפי חכמינו עפ"י קבלתם ורוב עונשים ואזהרות עפ"י דעת חז"ל וכבר הזהירה התוה"ק לא תסור וגו' וכמה פעמים הזהירה התורה ע"ז וזה עיקר הדת ומחסד הש"י על עמו להראות נפלאותיו אשר ברוב הימים ואחר פיזורינו בכמה מדינות כולנו עם אחד וחק אחד לכולנו וכאשר הי' מחלוקת בין החכמים הולכים אחר הרוב ולא נשתנה לנו שום דבר ממדינה למדינה רחוקות וקרובות כי משורש אחד יצא דתינו ואין בו פירוד ח"ו ורק במנהגים יש חילוקים כי כולם מודים שזה מותר רק איזה חכמים נוהגים להחמיר ע"ע וכן הנהיגו להסרים למשמעתם ולבני מקומם והוא כמו מי שמזיר עצמו מדבר המותר כעין נדר ובדבר הזה יש הרבה מישראל שלא רצו להחמיר בד"ז ובכמות אלו הענינים יש מנהגים חלוקים מדינה זו קבלו להחמיר בדבר המותר ומדינה זו לא קבלו החומרא הזאת ובשביל זה לא יקראו עבריינים כי הכל מודים שמותר מה"ת רק בני מדינה זו רוצים להזיר מדבר המותר כמו נזיר ונודר נדר אבל בדיני התורה כל ישראל בכל המדינות שוות אפי' בקצה העולם כידוע ואפילו במנהגים הנ"ל הזהירונו חז"ל שליחיד אסור לשנות מכפי מנהג בני המדינה שיושב בה ולכן בודאי אסור לשנות לבנות בהכ"נ בסגנון אחר מכפי שהוא מנהגינו במדינה זו מאז ובפרט להדמות לבית זולתינו ולהוריד ש"ץ לשיר בשירי זולתינו ולשנות ההשתחויות ח"ו זה איסור גמור וידוע שאפי' אערקתא דמסאני מחוייבים למסור נפשינו שהוא מנהג יהודית וגם לא נבוש ממחרפינו ומבזים דתינו וחוקינו וידוע שבכל הדתות זולתינו יש נימוסים וחוקים אשר לא יאותו לזולת בעל הדת ההוא וחוק ההוא לקלון בעיני זולת הדת ההוא ועכ"ז מחזיקי הדת ההוא לא יחושו להמבזים דתם ולא יפרו נימוסם בשביל המשחקים עליו כ"ש אנחנו מאמיני דת תוה"ק שלא נעזוב חקים ישרים עבור המחרפים וע"ז נאמר בירמי' וקדר שלחו וראו והתבוננו וגו' ההמיר גוי א' וגו' ולכן ח"ו לבנות בית תפלה ולהתפלל ע"ד זולתינו וח"ו אם נשנה איזה דבר ממנהגי אבותינו יהרס ח"ו כל הדת צאו וראו מה עלתה בכת החדשה שמאסו בדברי חכמים וכי המה כמעט רחוקים מבנ"י ועוברים על כמה עבירות במזיד כלל הדבר מי שאינו מאמין בדברי רבנים מקבלי תורה שבע"פ ואינו חושש למנהגי אבותינו ובזוי בעיניו דברי חכמים ובוחר לנפשו מה שנאות לפי שכלו יצא מכלל דתינו כי עיקר ויסוד דתינו דברי חכמים ואם אינו באמונה זאת איננו מבעל דת הקדושה אך גם דתי אחרים אינו עושה כי כי גם המה נבזים בעיניו ובוחר לנפשו מה שיאות לו לדעתו זה האיש אינו בעל דת כלל כי הוא אינו עושה בכוונה משום הדת רק עושה כפי מה שיראה בעיניו א"כ איננו בגדר בעל דת כלל ולכן השמרו לכם מלכנוס לבית הנעשה במנהג החדשים ומהתפלל בתוכו ואסור לשמוע שיר מסוררים בלא כוונה ויראת ה' והנה כ"ז אומר לכם בדרך כלל ואיני מורה לכם מקום לדברי באיזה ספר או פוסק משני טעמים.