אור ברסלב
שות גם אני אודך - ג סימן ג - בענין אם עדיף ללוות החתן לביהכ"נ או להיות מעשרה הראשונים

שות גם אני אודך - ג

סימן ג - בענין אם עדיף ללוות החתן לביהכ"נ או להיות מעשרה הראשונים

סימן ב - הכנת הגוף לתפלה כשעי"ז לא יוכל להתחיל שמו"ע בשווה עם הציבור

בס"ד ר"ח מנ"א תשע"א

בתשעת הימים, תתברך ממרומים, באלפי שלומים, כבוד יקירי הרה"ג המו"מ חו"ב בתורה ויראת ה' טהורה, מיחוסי כהונה, מו"ה גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס "גם אני אודך" כמה חלקים חשובים,

אחדהש"ט באה"ר,

במכתבך שאלתני שאלה חשובה, במי שמהדר עכ"פ בש"ק להיות מעשרה הראשונים לבית הכנסת, אבל לאחד ממכיריו וממתפללי ביהכ"נ יש חתן העולה בשבת זו לתורה, וכפי המנהג באים הקרובים והמכירים ללוותו מביתו לביהכ"נ בשירה, ואי אפשר לו לקיים שתיהן, מה עדיף.

כבר הארכנו בס"ד במעלת עשרה ראשונים בשו"ת משנת יוסף (ח"ו סי' כ"ט), שמפורש בגמ' (ברכות מז, ב) וציין המג"א (סי' צ' סקכ"ח) לזוה"ק (נשא קכו, א) ועוד בזוה"ק (רע"מ פנחס רכו, א), גודל שכרו ומעלתו. וע"ע בשו"ת משנ"י (ח"ט סי' כ"ז- כ"ח).

ויש בעשרה הראשונים ב' ענינים: א] שכר שמקבל כנגד כל הבאים אחריו, שהוא שכר גדול ועצום, אבל הבא משום כך ה"ז ע"מ לקבל פרס. ב] כבוד השכינה הקדושה שבא לקבל פניה, דכל בי עשרה שכינתא שריא וכשיש עשרה בביהכ"נ שורה השכינה, ואשריו לראשון שהזדרז לקבל פניה [וכבר כתבתי הסכמתי בשבח הספר היקר "ומשחרי ימצאונני" המדבר כולו בענין זה].

ואפשר להסתפק במי שיש לו קביעות תלמוד תורה לפני שחרית בביהמ"ד, ועי"ז אינו יכול להיות מעשרה הראשונים בבית הכנסת [באופן שאי אפשר לקיים שתיהן], מה דוחה לחבירו. ובזה ודאי פשיטא לן דת"ת עדיף, שיש לו השכר הכי גדול יותר מכל המצוות, כבמשנה (פאה, פ"א מ"א) ות"ת כנגד כולם. ויש בו גם קבלת פני השכינה, וכדתנן באבות (פ"ג מ"ו) שעשרה שעוסקים בתורה שכינה שורה עליהם, ואפי' חמשה וכו' ואפי' אחד.

וכשאנו משוים תלמוד תורה והכנסת כלה, קי"ל (מגילה ג, ב; ושו"ע אה"ע סה, א) שמבטלים ת"ת להכנסת כלה. וזאת יש להקדים, שלוית החתן לביהכ"נ בשבת שלפני החתונה היא התחלת שמחת חתן וכלה כידוע, שאז משתתפים המחותנים והקרובים והידידים והחברים וכו'. וא"כ שהולכת החתן לביהכ"נ היא כבר שייכת לשמחת חתן וכלה, מבטלים תלמוד תורה למצות הכנסת כלה, ות"ת עדיף מעשרה הראשונים, וכש"כ ששמחת חתן וכלה עדיף מעשרה הראשונים.

דושה"ט בברכה נאמנה, יוסף ליברמן

(כת"י)

א"ה: נכדו ידיד נפשי היקר מאד, הגאון רבי אהרן ליברמן שליט"א (ר"כ "אור עמרם" ב"ב ובעמח"ס משנת אהרן) הוסיף לי להטעים דברי זקנו הגאון בעל ה"משנת יוסף" שליט"א, והביא בזה המקור למנהג ללוות החתן ובפרט כשאין מי שיעשה זאת, גם הביא השיטות ששמחת חתן מתחילה כבר משבת שלפני החתונה, ויובאו כאן עיקר דבריו בזה לתועלת הרבים. במקור המנהג, הביא מה דמטו העולם שהוא מפרקי דרבי אליעזר (סוף פ' י"ז) וממסכת סופרים (פי"ט הי"ב) וז"ל: ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקב"ה, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות וכו', ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל וכו', כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים, עכ"ל. ועיקר הגמילות חסד בזה עם החתן הוא כשאין לו כמעט מלווים, וכעין שכתב החפץ חיים זצ"ל בספרו "אהבת חסד" (ח"ג פ"ו): ועיקר מצוה של שמחת חתן וכלה, מצוי יותר במקום שאין איש, עכ"ל עיי"ש. ויעוין בא"ר (סי' תרס"ט סקט"ז) דחתן קודם הנישואין נמי נקרא מלך, וכתב בבכורי יעקב (שם, סק"ג) דאפשר שהוא באותו שבוע של החתונה, עכ"ד. ובספר נוהג כצאן יוסף (מנהגי פפד"מ, עמ' קי"ב אות ב') כתב במפורש: שבת שקודם החתונה מרבים בשמחה לכבוד החתן, כי שבעת ימי המשתה מתחילין בשבת עד שבת שאחר החופה, עכ"ל. ולפי"ז ברור, שמצוה גדולה ללוות החתן כשאין לו מי שישמחו, משיזדרז להשכים מעשרה הראשונים, עכת"ד הרה"ג הנ"ל שליט"א.

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה