אבן העזר וחושן משפט · סימן סז - מצא ספר בגניזת בית הכנסת אם רשאי לקחתו לעצמו
בס"ד ג' מנ"א תשס"ד
רב שלומים, בימי בין המצרים, לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה, מתעמק בהלכה, דברי תורתו מבדרן בבי מדרשא, הרב ר' גמליאל בן הרב ר' אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ב"ח, נכד הגה"צ המעדני השלחן שליט"א.
אחדשה"ט באה"ר,
ע"ד שאלתך, שיש בית מדרש שכל ספר חדש המגיע לשם, כעבור כמה שבועות הוא נזרק לגניזה, והשאלה מה יעשה המוצא את הספר בגניזה של בית המדרש, האם יתננו לבית מדרש אחר, או שיחזירו למחבר הספר, או שיכול לקחתו לעצמו.
עלינו להקדים, שבית המדרש לא זכה בספר מטעם קנין חצר, אלא אם רצו הקהל לזכות בו, כמו שהבאנו בס"ד בשו"ת משנ"י (ח"ה סי' קי), שהאגודה (ריש מעילה) כתב דמי שמצא דבר בבית הכנסת זכה בו המוצא, ולא אמרינן שבהכ"נ זכה בו מטעם קנין חצר, שחצרו של אדם קונה לו, דקנין חצר הוא מטעם יד, ואין יד להקדש. — והקצות החושן (בסי' ר) כתב מטעם אחר לא זכה ביהכ"נ, דאין לו דין הקדש, דנימא דאין לו לקנות מה שנמצא בתוכו, אלא ביהכ"נ דינו כחצר השותפין, שצריך דעת לקנות, ובלי דעת אינו קונה. — עכ"פ לתרוייהו לא קנה ביהכ"נ, והזוכה במציאה זכה [דגם לקצוה"ח לא מסרו לצבור מדעתם, אלא הניחו בביהמ"ד].
והני מילי במציאה, אבל בנדון דידן אין זו מציאה, כי המחבר או המו"ל של הספר רצה לתרום אותו לביהמ"ד, וכיון שהצבור [ע"י הגבאי שהוא בא כוחם] אינם מעונינים בו, לא קנהו ביהמ"ד, אלא נשאר הספר של בעליו, כי הי' כאן טעות בתרומתו, דאדעתא דהכי שיגנזו ספרו בגניזה לא תרמו. — ובין שנימא שהקדישו, היה הקדש בטעות, ובין שנימא שעכ"פ הפקירו בעליו, וסילק בעלותו ממנו, גם זה היה בטעות.
והגם שמעשה הגבאי או השמש שגנזו בגניזה, נראה כמעשה לא הגון, לקחת ספר חדש ולהשליכו לשֵמות, שיש בזה בל תשחית, שאפילו אם אין הרבה קונים לספר זה, אבל יש לו שויות, ולגניזה ה"ז כהשליכו לאשפה, אלא שהגניזה היא אשפה מכובדת של ספרים בלויים וקרועים. — מ"מ יש לימוד זכות עליו, דבימ"ד זה עיקרו לתפלה, מנין אחרי מנין, ואין מקום בארונות הספרים, כי אם לספרי היסוד, כמו ש"ס, משניות, משנה ברורה, חומשים וכו', ואם מישהוא מכניס ספרים אחרים, תופס מקומם בארון, וגם אם הוא ספר חשוב מאד, מ"מ אינו נחוץ למקום זה. — והוי בגדר אין חבין לאדם שלא בפניו (קידושין כג. וש"נ). — ואמנם כתבנו בשו"ת משנ"י (ח"ה סי' יח, ב) דאין רשות לגבאי או שמש לזורקו לשֵמות, כי יש בזה בל תשחית ובזיון התורה, אלא יתנו לביהמ"ד שבו יש לומדים ת"ח אשר יהנו מספר זה. — אבל לעומת זאת גם קשה להטריח את הגבאי לחפש מקום אחר, בו יתקבל הספר ברצון (וע"ע בסימן הקודם).
לכן בנדו"ד הי' מן הדין, שהמוצא את הספר בגניזה יחזירו למחבר או המו"ל, אלא שיש להניח שהמחבר יצטער כשיחזירו לו ספרו, כלומר שאין ביהכ"נ מעוניין בו אפילו בחינם, וכ"ש אם יספר לו שהוציאו מהגניזה. — על כן מה טוב שיטרח קצת וימסרנו למקום שיעיינו בספר, ויש בזה כבוד התורה, של הספר, ושל המחבר, ושלא יהיו ח"ו דברי תורה בזויים בבתי מדרשות.
או שיטלפן למחבר, שמצא ספרו, וישאלנו מה יעשה עמו, ואם יכול לקחתו, או לתתו לבחור המעוניין בו.
דושה"ט בברכה, המחכה לבנין ציון וירושלים בב"א