שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק
ליקוטים - פרשת קדושים
פינחס ויאמר ה' אל משה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' לכן הנני נותן לו את בריתי שלים והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת לדקדק מה דאמר והיתה משמע שהדבר ממילא יהיה כך וכך היה לו לומר לכן אני נותן לו ולזרעו אחריו ברית כהונת אפשר לבאר על דרך דרוש שלא נתכהן פינחס עד שהרג לזמרי ואמרו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם ואמרו על אחד שהיה מתענה מ' יומין עליו ואח"כ על בנו ובן בנו אמר מכאן ואילך לא צריכנא שהתורה מחזרת על אכסניא שלה כדכתיב לא ימושו כו' ולכן אמר פנחס הוא בן אלעזר בן אהרן וגם אני נותן לו ברית כהונה אם כן יש כאן ג' דורות מכאן ואילך יהיה ממילא לו ולזרעו אחריו שהיא קבועה באכסנאי שלה לעולם כדכתיב לא ימושו מפיך כו' מעתה ועד עולם. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר. דיקדוקים רבים יש כאן וכבר חקרו הא כל טעם היה במן ולמה צריכים בשר ואמרו המפרשים שאמרו דאף על פי כן אין אנו רואים בשר רק מן וכמו שאמרו בלתי אל המן עינינו ולי נראה שבאמת האספסוף היינו רשעים לא טעמו כלל טעם בשר על פי שאמרו רז"ל כיצד עושין פסין כל ההוגה בתורה טועם טעם ולהג הרבה יגיעות בשר אפשר לבאר על פי שאמרו משחרב בית המקדש ניטלה טעם בשר ואמרו כל מי שיש בו דעה של תורה כאילו נבנה בית המקדש בימיו א"כ שפיר אמרו שתלמיד חכם טועם טעם בשר הניטל אחרי חורבן ועד"ז אמרו אסור לאכול בשר כלומר שאין לו טעם בשר. ולכן זה ודאי שאצל הרשעים לא ניתן טעם בשר בתוך מן שאכלו כי קל וחומר מה דהוה לא הוה מאי דלא הוה לא כל שכן שמהראוי היה שלא יבוא להם הטעם וכמו שניטל אחרי חורבן על אשר עזבו את תורתו ולא הגו בתורה ניטל טעם בשר ולכן האספסוף התאוו תאוה כלומר שהיו מתאווים ותאבים על כל פנים לטעום טעם בשר שאף זאת לא מצאו כנ"ל רק מה שרצו לגולל ולהתלונן אתם גם את בני ישראל שהיה להם טעם בשר הוכרחו לומר שעיקר תלונתם מי יאכילנו בשר בפועל כי סומא אינו שבע ומי יאכילנו בשר כי כעת בלתי אל המן עינינו ואין אנו רואים בשר וניתא דאמר וישובו ויבכו כלומר וישובו מתרעומות שהיה להם על טעם בשר ועשו התרעומות על מי יאכילנו בשר בפועל: