אור ברסלב
שות גליא מסכת או"ח תשובה א

שות גליא מסכת· רבי דוד מנובהרדוק

או"ח תשובה א

אה"ע - תשובה טז

אורח חיים א נשאלתי בא' שהתפלל בר"ה ונסתפק לו אם אמר המלך הקדוש או לא והנה לכאורה מבואר יש סימן תקפ"ב דאם טעה או מסופק חוזר והוא מתוספות סופ"ק דברכות (דף י"ב ע"ב) וראיות התוספות שם מירושלמי פ"ק דריםיח בענין גשם דעד ל' יום מה שהוא למוד הוא אומר וכאן ליכא למד הוה בחזקה שלא אמר כהוגן ע"כ ולכאורה יש לחקור למה להו להתספות להביא ראיה על ספק שחוזר מירושלמי ולהחזיקו כאן בחזקה שלא אמר לו יהא ספק סתם היה מהראוי לומר שחוזר ומתפלל כדאיתא בטוש"ע סי' ק"ז אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל והוא מדברי רבי יוחנן פ"ג דברכות (דף כ"א) דפליג שם על ר"א דאומר דווקא ספק ק"ש חוזר אבל ספק תפילה אים חוזר ואמר ר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום ופסקו כולם כרבי יוחנן בספק ולא בודאי עיין שם בפוסקים באורך מזה. והנה דיוק הזה מצאתי לדייק על ירושלמי עצמו דהאי ירושלמי הובא בטור וב"י קי"ד וראיתי שם דמרא דהאי מימרה הוא ר' יוחנן וא"כ למאי הוזקק לומר דספק גשם חוזר משום דבחזקה שאמר מה שהוא למוד אף בלא חזקה דלמוד יש לנו מהראוי לומר שיחזור מספיקא לדעת ר"י דפליג על ר"א וסובר בספק התפלל חוזר. אמנם כאשר עיינתי הטיב במקור הפוסקים ראשונים בהאי דינא דסי' ק"י ונתבאר לפני דלשון השו"ע שם ריש סימן הנ"ל אינו מדוקדק כל כך ונתן מקום להורים ומורים מן קיצור השו"ע לטעות במה שכ' אם מסופק חוזר ומתפלל כו' דמשמע קצת שיש איזה צורך מדינא לחזיר להתפלל אבל האמת הוא שאין על האדם שום הכרעות צורך לחזור ולהתפלל כאשר אבאר בירור הדבר מכל הפוסקים אלא הרשות נתונה להאדם שנסתפק אם התפלל או לא אם רוצה יכול לעשות תפילה נדבה. וז"ל הרמב"ם פ' עשירי מהלכות תפילה הלכה ו' מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אא"כ התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה שאם רצה יחיד להתפלל כל היום תפלת נדבה יתפלל וכו' ועיין בד"מ סי' ק"ז ס"ק א' שהוכיח מלישנא דהרמב"ם דאפילו בספק צריך דווקא חידוש מדמפרש הטעם שאם רצה כו' וכבר מבואר ברמב"ם פ"א דדווקא ט"י חידוש עושה תפילה נדבה עיין בד"מ עכ"פ מבואר ברמב"ם דמעיקר הדין הוא ראוי להשיב לנסתפק ושואל להמורה איך הוה הדין אומרין לו שאין צריך לחזור ולהתפלל והמה דברי ר' אליעזר שאמר בק"ש חוזר שהיא דאורייתא ותפילה אינו חוזר בספיקא שהיא דרבנן אך ר"י לא פליג אהא מילתא על ר"א רק אהא מדקדק ר"י אמאי דקאמר אינו חוזר משמע דאינו רשאי וכמו שיתבאר לפנינו טעמא דמילתא ע"ז השמיענו רי דיכול ורשאי לעשות תפילת נדבה ולהרמב"ם דווקא על ידי חידוש ואי הוה אמר ר"א אינו צריך לחזור לא הוה פליג ר"י עליו מידי דר"י נמי סובר כך. הרי דעת הרמב"ם כך:

וזה לשון הרשב"א הובא בב"י סי' ק"ז דר"י אדר"א קאי דאמר אינו חוזר ומתפלל כלומר אינו רשאי לחזור להתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל הוסיף וקאמר ר' יוחנן אם רצה חוזר ומתפלל דתפילה רחמי נינהו והלואי שיתפלל ויבקש רחמים כל היום כולו ומיהו מתפלל ומתנה אם לא התפללתי זו לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי עכ"ל:

א"כ מפורש דר"י אם רוצה קאמר ואין עליו שום קבע או חובה לדבר הזה אלא לפלוגי אתי על ר"א דאמר אינו רשאי ע"ז השמיענו ר"י דרשאי אם ירצה ועל חששא דחושש ר"א דילמא התפלל כבר ויש בל תוסיף קאמר הרשב"א דבאמת ר"י מצריך להתנות תנאה כשרוצה להתפלל אבל עכ"פ צורך קביעות חיובא ליכא בזה כלל דעיקר הדין הוא בודאי דתפילה שהוא מדרבנן אינו צריך לחזור מספיקא ולא נתבאר ברשב"א אם צריך לחדש דבר כמבואר בדעת הרמב"ם או סברתו כשארי הפוסקים שאבאר דסברי בספק התפלל אין צריך חידוש דזהו חידושו וכמו שאבאר:

וז"ל ר' יונה בפ' מי שמתו על מה שכ' הרי"ף דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דיוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור הלשון אינו מכוין דכיון שהוא מסופק אם התפלל או לא היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול איך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח ואיך אמר אסור עכ"ל ר' יונה:

א"כ מכל הנתבאר מבואר מדברי כל הפוסקים שהאמת הוא הלכה לדינא דדווקא ק"ש דאורייתא ספק חייב לחזור אבל תפילה שהיא מדרבנן אין שם קביעות חיוב ולא צורך על האדם שנסתפק ושואל איך לעשות והמורה מהראוי שישיב לו שפטור הוא מלהתפלל שנית ולכן אם ירצה יניח ואם ירצה לעשות תפילות נדבה יתפלל בתורת נדבה. רק זאת יש פלוגתא בין הרמב"ם והרי"ף ושארי פוסקים כי לפי דעת הרמב"ם מחוייב זה המסתפק שבא לעשות נדבה צריך לחדש כמו כל שארי בני אדם לעשות נדבה בתפילה שצריכין לחדשו בה דבר ולסברות רבי יונה והרא"ש המסתפק אם התפלל או לא יש לו העדפה שיכול לעשות תפילת נדבה בלא חידוש דטעמייהו שזהו חידושו שמוציא א"ע מידי ספיקו ובשיטות הרי"ף נחלקו בו רבי יונה ס"ל דאינו מצריך כלל בנדבה חידוש אפילו בוודאי התפלל ע"ש והב"י אינו מחליט סברא זאת בדעתו ורוצה לבאר שיטות הרי"ף דמודה דצריך חידוש ע"ש ובענין פלוגתא דפליג הרמב"ם להצריך חידוש אפילו במסתפק ור' יונה והרא"ש לא מצרכי לא נתבאר דעת הרשב"א איך סובר במסתפק בעסק חידוש כי הנה הרשב"א מסיים דצריך להתנות על תפילה זו לנדבה אם כבר התפלל וא"ל התפלל יהיה לחובה א"כ אפשר שאינו מצריך חידוש אולם בלא"ה כפי הנראה מדברי הרשב"א שהביא הב"י שהרשב"א חולק על כל הפוסקים וסובר אפילו בהתחיל להתפלל מחמת שטעה שסבר שעדיין לא התפלל ואח"כ נזכר שכבר התפלל דמפרשי כל הפוסקים דרבי יוחנן לא פליג בזה ומודה לשמואל דפוסק אפילו באמצע התפלה והרשב"א מפרש דר"י פליג דרשאי לגמור אדעת' נדבה ומביא ראיה מירושלמי דמפורש שם דפליגי וממילא הלכה כר"י דגומר א"כ משמע דסברתו דר"י פליג אכל דברי שמואל ולא מצריך בכל ענין חידוש אפילו בודאי התפלל והלכה כמותו. ואבאר עוד זאת דענין תנאי המבואר ברשב"א כפי הנראה דשארי פוסקים לא הודו לו בזה דהרמב"ם דמצריך בספק חידוש בודאי לא מודה לו דהואיל ויש חידוש אינו ראוי לעלות לחובה ודעת ר' יונה והרא"ש ג"כ לא הוזכר בהם תנאה והמ"א הביא שם ס"ק א' דברי הרשב"א כאילו הוא מוסכם ועוד נראה לי דאפי' רשב"א לא קאמר להתנות בפירוש כך אלא הרשב"א מפרש ואומר שזה המתפלל על הספק ממילא דעתו על תנאי זה ועוד אבאר לחקור זאת לקמן בזה: ומעתה שנתבאר שאין שום קביעות על המסתפק לחזור אם לא שרוצה לעשות נדבה ניחא מאוד מה דמפרש רבי יוחנן בפרק קמא דתענית בירושלמי דבספק גשם חוזר ומתפלל מטעם שחזקתו מה שהוא לחוד הוא אומר וכן כתבו התוספות סוף פרק קמא דברכות והרא"ש דבספק המלך הקדוש חוזר מטעם ירושלמי הנ"ל שחזקה דמבקש לימודו כמו כל השנה. אבל מספיקא סתם לא היה מהראוי לחזור כלל כמו שביארנו דכל ספק תפילה הלכה דאינו חוזר ומתפלל אבל כאן אמרינן שחייב לחזור ולהתפלל שע"י מקה שמבקש לימודו אמרינן עליו שודאי לא התפלל כהוגן וא"כ מסופק דומה לטועה וודאי ולא אמר המלך הקדוש וכן גבי גשם יש לו דין וודאי שלא הזכיר ולפיכך צריך וחייב לחזור להתפלל כהוגן:

ועפ"ז מתורץ לנכון דעת הר"מ מרוטנבורג שהביא הטוש"ע סי' קי"ד לענין הזכרות גשם דכמו שמועיל שלשים יום לענין גשם דאמרינן שכבר למוד כך ה"ה כשאומר צ' פעמים ביום א' ולכן היה הר"מ רגיל לומר כך בשמיני עצרת ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראיתו מפ' כיצד הרגל דאמרינן גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב לא כש"כ ע"ש:

וכל האחרונים הקשו על הר"מ איך מייתי ראי' ממועד של שור דיליף קירב בק"ו מריחק הלא יש פלוגתא בין רבי מאיר ורבי יהודה בזה והלכה כר"י דפליג אהא סברא ואומר זבה תוכיח דבעי דווקא ג' ימים עיין במג"א ובט"ז באורך. וכן הגאון בביאוריו הקשה זה ולפי דברינו ניחא בפשיטות דהנה בסוגיא דכיצד הרגל שם דר"מ סובר דמהני ג' נגיחות ביום א' ויליף לה בק"ו אם ריחק חייב קירב לא כש"כ ור"י אמר זבה תוכיח וכפי הנראה דר"מ אמר האי ק"ו מסברא בעלמא דסברא נוטה לזה ור"י עצמו לא השיב ע"ז ולומר איפכא מסתברא רק דמביא זבה דמוכח משם להיפוך וידוע דבכל מקים דיליף ק"ו ומייתי אח"כ איזה תוכיח להיפוך ממילא נשאר הדבר בלא הכרע לא לכאן ולא לכאן. וכמו דאמרינן בעלמא או כלך לדרך זו ולפיכך ניחא דגבי שור המועד ואיל ויש איזה תוכיח על האי ק"ו הוה האי סברא בספיקא אי קירב עדיפא מריחק או לא ומשו"ה סובר ר"י דפטור אם נגח ג' פעמים ביום א' דאין מוציאין ממון מספיקא אבל כאן אמר שפיר הר"מ דכשאומר צ' פעמים ביום א' ממילא איתרע האי סברא המבואר בירושלמי דעד למ"ד יום הוא מבקש לימודו דהא עכ"פ שאיזה צד לומר דקירב עדיפא מריחוק וממילא נשאר הדבר בספיקא ואיתרע לה חזקה המבואר בירושלמי ויש למתפלל הזה עכ"פ דין ספק אמר גשם או לא. דכבר ביארנוה דמשום ספיקא אינו חוזר ומתפלל וראיתי לשון הר"מ הנ"ל שהביא הטור שכתב וז"ל שאחרי שאמר צ' פעמים עכשיו אם יהיה מסופק א"צ לחזור ע"ש. והוא כמו שפירשנו אף שבאמת אין להחליט מראי' דקירוב וריחוק שיהיו לו חקה כמו למ"ד יום שנידון בחזקה שודאי אמר אבל עכ"פ ספיקא הוה ובספק תפילה אינו חוזר ומתפלל ולק"מ קו' האחרונים על הר"מ. ובשו"ע ראיתי שם שכתב דין של הר"מ בהאי לישנא דאם הזכיר צ' פעמים ביום א' מכאן ואילך הרי הוא בחזקה שחומר כך ע"ש ע"ז שפיר הקשו האחרונים דהאי חזקה אינו אלא אליבא דר"מ אבל לשון הר"מ כפי שהביא הטור ניחא מאוד דעכ"פ ספיקא הוה וכנ"ל:

ועתה אבוא לחקור הדין בעניינא דשאילנא ואח"ז אחזור בעסק חקירה אשר התחלתי לחקור על לשון השו"ע. ולענין השאלה נראה לי לדון בדבר החדש אשר לא פירש זאת בשו"ע. כי למעיין בד"מ סי' ק"ז ס"ק א' שם שחוזר בקיצור על כל דעות הפוסקים המבואר שם בב"י דלהרמב"ם צריך אפילו בספק התפלל לחדש ולר' יונה והרא"ש אף באמת שהיה צריך לחדש אבל זהו חידושו שמוציא א"ע מידי ספיקי ולהרשב"א צריך להתנות אם התפלל יהיה נדבה ע"ש והנה מבואר שם בב"י ובד"מ ובשו"ע דבשבת ויו"ט אין לאדם להתפלל נדבה אפילו בחידוש א"כ נראה פשוט וברור שבשבת ויו"ט אם נסתפק אסור ולהתפלל לכל הנהו שלשה שיטות המוזכרים בד"מ הנ"ל דלהרמב"ם ברור שאסור וכמבואר בלשונו דמסתפק איני חוזר ומתפלל רק דמותר לו לעשות נדבה בפי כל תנאי הצריכים גבי נדבה היינו לחדש דבר כדמוכח בד"מ שם ממילא בפשיטות אסור בשבת ויו"ט ואף להרשב"א דבעל ספק צריך להתנות שאם כבר התפלל תהיה תפילה זו נדבה ג"כ מבואר דאסור בשבת ויו"ט וכנ"ל ואפילו לשיטות ר' יונה ורא"ש דעכ"פ דעיקר ההיתר מחמת שמותר להביא נדבה רק מצרכי האי מתנדב לחידושא דזהו עצמו חידושו שיוצא מידי ספק אבל עכ"פ משורש נדבה הוקבע על המתפלל תפילה זו וכמבואר בר' יונה דכשבא לשאול אמרים לו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח וא"כ חוזר הדין לומר דבשבת ויו"ט אינו רשאי לחזור הואיל וליכא שם נדבה ולדעתי זה דין ברור ומהתימא שלא פורש הדבר בכל האחרונים:

ועפי"ז ראוי ונכון לומר עוד סברא על מה שהוצרכו התו' והרא"ש סופ"ק דברכות לומר דהמסתפק באמירות המלך הקדוש בחזקתו שלא אמר ע"פ ירושלמי דפ"ק דתענית ולא סגי להו להצריכו להתפלל מחמת ספיקא בעלמא משום דבספיקא לא היה ראוי לחזור להתפלל אם אירע האי ספיקא בשבת ויו"ט אבל השתא דילפי לה מענין ירושלמי הנ"ל לדונו לחזקה שוודאי לא אמר א"כ אפילו שבת ויו"ט ראוי לחזור להתפלל:

ואחרי הנתבאר דעכ"פ בשבת ויו"ט בספיקא בעלמא אינו ראוי לחזור ולהתפלל רק מטעם שהוא מבקש לימודו ומה שהוא אמוד הוא אומר ונידון לחזקה דבר הזה אני אומר דדווקא בחול ושבת של עשי"ת שייכא האי סברא של תו' ורא"ש אבל בר"ה ויוה"כ בפשיטות אינו שייך לומר על זה האיש שמבקש לימודו לומר כמו שהוא אמוד להתפלל כל השנה דבשלמא כל השנה הוא אומר אתה קדוש כו' וקדושים בכל יום יהללוך סלה יש לומר דעל נוסח הזה הוא אמוד ורגיל לסיים המשך לשונו האל הקדוש ולא המלך הקדוש אבל בר"ה ויוה"כ שאומר נוסח חדש הינו ובכן תן פחדך כו' ומסיים קדוש אתה ונורא שמך ומסיים והאל הקדוש נקדש בצדקה על נוסח הזה אין שייכות והמשך רגילות לשונו לסיים האל הקדוש ויש לומר דסיים המלך הקדוש ואף שאין להחליט הדבר שוודאי אמר המלך הקדוש. אבל גם זאת לא שייך בזה לומר שבימים הללו מבקש לימודו לומר מה שהוא אמוד דכאן לא שייכא המשך ורגילות ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכבר ביארנו לנכון שכל בעל ספק השקול אינו חוזר בשבת ויו"ט:

והנה אף שהאי ענין שחקרנו דבימים הללו אינו שייך מבקש לימודו הוא מילתא דקיימתי מסברא מצאתי ראיה נכונה מדברי אבודרהם שהביא הב"י לפרש דברי ר' פרץ החולק על הר"מ הנ"ל סם סי' קי"ד וז"ל דמה שהוא מרגיל א"ע לומר צ' פעמים ברכות אתה גיבור לחודא אינו להמשך ורגילתו מצורף לברכות מגן דאח"ז כשיאמר ביחד ברכות מגן עם אתה גיבור לא יאמר כמו שאמר בצ' פעמים אתה גיבור לבדו ע"ש א"כ במכש"כ שיש יותר הפרש והבדל בין ברכות אתה גיבור לבדו בלא ברכות מגן או כשאומרו אחרי ברכות לנוסח האל הקדוש כשאמרו אחרי נוסח של כל השנה לנוסח מה שהוא מאריך בר"ה ויוה"כ ומסיים לומר והאל הקדוש נקדש בצדקה אשר על המשך דיבור נקדש בצדקה אין לו כלל רגילות לומר אחריו האל הקדוש וא"כ יש לומר לודאי שאמר המלך הקדוש ועכ"פ ספק הקרוב הוא ואינו חוזר: עוד יש לפלפל ולומר ראי' לזה ראיה ונכונה מהאמור בסוגיא דב"ק גבי שור המועד דאיתא שם במשנה מועד לשבתות לא הוה מועד לחול ע"ש בר"שי ותו' סברות לזה ובגמ' רב זביד אמר ואינו מועד תנן אבל סתמא הוה מועד משבת לחול עד שנתברר שהעבירו לפניו ולא נגח ור' פפא אמר אינו מועד תנן כלומר דמסתמא לא הוה מועד משבת לחול דאמרינן דאף הוא רגיל ואמוד ליגת בשבתות אינו אמוד ורגיל ליגח בחול א"כ ממילא הואיל וכל הפוסקים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כולם פסקו הלכה כרב פפא זולת תו' שפיקפקו על ראייתו של הרי"ף ע"ש לפי"ז שפיר יש לנו למילף משור המועד כמו דיליף הר"מ מרוטנבור"ג וכדאמרינן אליבא דר"פ דלא ילפינן רגילות ואמידות השור בשבת על חול ה"ה אין לנו לומר שמה שהוא אמוד על נוסח של חול לא הוה אמוד סתם על נוסחו של ר"ה ויוה"כ כנ"ל שיש בזה הפרש ושינוי גדול ואמרינן סתמא לא הוה מועד ואמור ולא הוה רק מסתפק בעלמא כנ"ל: ועתה נחזור לראש דברינו שהתחלנו לחקור אחרי לשון השו"ע דכתב בנסתפק חוזר ומתפלל אשר כפי שביארנו שמלשון רמב"ם והרשב"א ור' יונה מפורש הדבר שאין עליו קביעות וצורך כלל אלא אם ברצונו לעשות נדבה עושה ואם לאו יניח לגמרי ואין לדחוק ולומר שעיקר כוונות השו"ע על מאי דסיים ואין צורך לחדש דבר נמצא שאין כוונתו לקבוע הכרעות חיוב תפילה עליו. אלא התירא בא להשמיענו דאף שוודאי התפלל אין להתפלל שנית בלא חידוש אבל לזה הותר לחזור תפילתו בלא חידוש אבל גם זה לא ניחא דא"כ עכ"פ היה לנו להודיע עיקר דינו של הספק ולומר דנסתפק אינו צריך להתפלל ואם רוצה מתפלל בלא חידוש ובאמת לשון הרמב"ם בדיקדוק כך המה. רק דסובר דמסתפק צריך חידוש ולשון הטור ג"כ מדוקדק שפתח והביא מקודם דברי ר"א דאמר אינו חוזר ומתפלל ואח"כ מביא דברי ר"י שרשאי לעשות נדבה וכן לשון הרי"ף כך המה אבל לשון השו"ע משמע שהכריע איזה קביעות צורך חיוב על האדם להתפלל שנית אח"ז ראיתי בלבוש מפורש הדבר ביותר וז"ל ואם הוא מסופק חוזר ומתפלל ומתנה אם התפלל תהא לנדבה ואם לאו תהא לחובה ואין צריך לחדש שאין לך חידוש גדול מזה שמתפלל על הספק ויכול להיות שכולה מחוייב דשמא לא התפלל עדיין ואע"ג דבשאר מילי בספיקא דרבנן אזלינן לקולא בתפילה דרחמי נינהו אזלינן לחומרא ויכול לחזור ולהתפלל דהלואי שיתפלל אדם ויבקש רחמים כל היום כולו עכ"ל. משמע דיש עליו הכרעות צורך קביעות חיוב להתפלל שנית כמו שכתב דאזלינן לחומרא ומה שמסיים ויכול לחזור ולהתפלל דהלואי כו' נראה שטעמא יהיב למילתא מחמת שיכול להתפלל שנית משו"ה חייב להתפלל שנית: וא"כ מהצורך לחקור מאין יצא להם להשו"ע והלבוש דבר הזה ואחרי אשר בינותי בספרים ראיתי בחידושי הרשב"א בפ"ג שכתב שם מקודם האי לישנא שמביא הב"י בשמו לפרש דר"א אומר אינו רשאי לחזור כו' וכתב שכך פירש גאון ז"ל ואח"ז מסיים והראב"ד ז"ל פירש דאינו חוזר ומתפלל אינו חייב לחזור ולהתפלל קאמר ואם רצה לחזור רשאי דאילו רצה להתפלל כל היום כולו בדרך תחנונים אפשר והלואי עכשיו שנסתפק חייב להחזיר עכ"ל וכפי הנראה שיש איזה חיסרון וע"ס בדברי ראב"ד הנ"ל וקודם תיבות דאילו רצה כו' צ"ל ור"י אומר דאילו רצה כו' עכ"פ יש ב' פירושים בזה פירוש הגאון הוא דר"א אוסר ור"י מתיר אבל אין בו חיובא ולפירש הראב"ד הוא ר"א אומר אינו צריך ור"י פליג ומצריך את האדם המסתפק להתפלל שנית והרשב"א מסיים ונראין דברי גאון ז"ל דמילתא דר' יוחנן לא אתיא שפיר לדברי הראב"ד ז"ל והטעם משום דלשון ר' יוחנן משמע ליה לרשות ולנדבה ולא לחיובא כהראב"ד וכתב עוד הרשב"א ז"ל שגם הראב"ד כתב דנראין לו דברי גאון ז"ל ע"ש:

ומעתה מהצורך לנו לומר דדברי השו"ע קבועים ע"פ פירוש ראב"ד הנ"ל דר"י חיובא מחייבי אבל קשה הא שארי פוסקים היינו רמב"ם ורשב"א שהביא פירוש הגאון ור' יונה שהבאתי לעיל משמע כולם דלא סברי הכי ואף הראב"ד מסיים שנראין לו פירוש גאון כמו שהביא רשב"א בשמו:

ואני עמדתי לדרוש ולחקור ליתן יסוד ומקור לסברות פירוש הגאון ולסברות הראב"ד ושורש פלוגתתן מגיע עד למעלה לענין מקור דבל תוסיף הנאמר ונשנה בפ' ג' דר"ה ופ' בתרא דעירובין:

ונתברר לפני פרפרת חכמה על דברי הרשב"א שם במה שמחדש ענין חדש על ענין דבל תוסיף ונקדים מה דראיתי בר' יונה שכתב על הרי"ף דכתב גבי ספק התפלל אדעתא דרשות מתפלל אבל אדעתא דחובה אסור וכתב ר' יונה על הרי"ף שהלשון אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל איך יתפלל על דעתא דחובה ואם בא לשאול איך יעשה נאמר לו שהרשות בידו כו' והביאו הב"י וכתב ולי נראה דהלשון מכוון יפה דה"ק שאם הוא סבר דבספק התפלל חייב לחזור ולכן חוזר ומתפלל אדעתא דחובה איסורא עביד עכ"ל הב"י: והנה כפי הנראה מה שרוצה הב"י לפרש בלשון רי"ף הוא הענין ממש דברי סברות הרשב"א שהביא הב"י אח"כ וכמו שכתבתי לעיל שדברים הללו הביא רשב"א בחידושיו מפירוש הגאון וכנ"ל ואני אומר דר' יונה קמדייק שפיר על לשון רי"ף שאינו מכוון ומה שהביא הב"י לסתור דבריו מיסוד דברי הרשב"א אינו ראיה כלל דהרשב"א לשיטתו קאי לפי מה שקבע יסוד ושורש על ענין דבל תוסיף אבל לשארי פוסקים דלא סברי כשיטת רשב"א במה שחידש בענין דבל תוסיף. אי אפשר לפרש ג"כ כאן עסק איסור בל תוסיף דהנה באמת בהשקפה ראשונה דברי הב"י קרובים מאוד לכוון בהבנות הרי"ף עד אשר מהתימה איך לא הבין ר' יונה זאת דשפיר שייך לומר דאדעתא דחובה איסורא קעביד:

דהנה הרשב"א קבע דבר חדש בענין דבל תוסיף ומתרץ בעיקר הזה מה שהקשו התו' (בדף ט"ו ע"ב) על מה שתיקנו חז"ל שיהיו תוקעין ומריעין כשהן יושבין ולחזור ולתקוע כשהן עומדין הא איכא איסור בל תוסיף. ועיין בתו' מה שמתרצים על זה והרשב"א בחידושיו כתב ומסתברא דלא קשיא כלל דלא אמרו התם דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שהוא מוסיף מדעת עצמו כגון כהן שמוסיף ברכה משלו וא"נ ישן בשמיני בסוכה במתכוין למצוה אבל במה שעמדו חכמים ותיקנו לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר נאמר ע"פ התורה אשר יורוך ותדע לך דהא שמיני של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלים וישנין בה למצוה עכ"ל:

וראיתי בטורי אבן שכ' על דברי רשב"א הנ"ל וז"ל וקשה לי מדפריך אביי לקמן (דף ד"ח ע"ב) הישן בשמיני בסוכה ילקה ומדמקשה מהישן בשמיני בסוכה יותר מכל המצות שהזמ"ג היינו משום דאנן יתבינן בח' ספק ז' כדפירש"י ריש פ' בתרא דעירובין אלמא אע"ג דתקנות חכמים היא וכדמסיק בפ"ד דסוכה מיתב יתבינן אפ"ה שייך בל תוסיף עכ"ל ובאמת לק"מ על הרשב"א דזה ברור דהרשב"א מפרש מה דמקשה תלמודא הישן בשמיני דלא כפירש"י דמקשה מבני בבל דיתבי בשמיני משום ספיקא אלא דהמקשה קאי ואיירי על בני א"י דלא עבדי רק ז' ימים. וניחא דאמר הישן לשון דיעבד דאי כפירש"י הול"ל אלא מעתה אנן היכי יתבינן כו' ומה שהקשה הטורי אבן למה מקשה מישן בשמיני בסוכה טפי משארי מצות שהזמ"ג. נראה שהוא ע"פ דמסיק לקמן בסוכה (דף מ"ח ע"א) דאין לו מקום אחר פוחת בסוכה ד"ט אף שאינו מיפסל בכך עיין חידושי רשב"א שם ועל זה מקשה שפיר דאם בלא כיונה נמי עובר לא מהני האי היכרא ומזה דייק שפיר רשב"א מדלא קמקשה אאנן דאוכלין וישנין בסוכה בשמיני מספק וביותר דסברו' רשב"א דע"ז לא שייכא תירוץ דמסיק שם תלמודא בסוגיא דר"ה ובעירובין שם דשלא בזמנו לדברי הכל בעי כוונה לעבור עליו ובלא"ה אינו עובר עליו דזה התירוץ קאי שפיר על מה דמקשה מן בני ארץ ישראל אם ישן בשמיני בסוכה אבל אנן הא אוכלין וישנין בה למצוה כמו שכ' רשב"א א"כ מיקרי שלא בזמנו בכוונה. והיה ראוי לעצור טל בל תוסיף אלא ע"כ צ"ל סברות רשב"א דכל מה שעמדו חכמים ותיקנו לעשות לאיזה צורך ליכא כאן בל תוסיף זהו תוכן שיטות רשב"א וסברתו מה שהכריח במה שכתב ותדע לך וכו':

ומעתה נחזי אנן לחקור הדבר לפי שיטות רש"י ופירושו דמפרש דהמקשה קדייק ומקשה מהא דאנן בני בבל יתבי בסוכה בשמיני ע"כ דלא סבר לה מה שחידש הרשב"א לומר דתקנות חכמים שתיקנו דכתיב בהם ע"פ התורה אשר יורוך לא שייכי לקרות בו בל תוסיף. והנה תלמודא מתרץ על זה דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ומשו"ה לק"מ דעיקר קו' המקשה היה ע"פ מה דהוה ס"ד דאפילו שלא בזמנו עובר בלא כוונה ע"ש ולכאורה לפי פירש"י לא הועיל המתרץ כלום בתירוצו דהא אנן אוכלין וישנין בסוכה בשמיני למצוה וכמ"ש הרשב"א ותדע כו' למצוה ומתוכן חקירות דברים הללו מפורש יוצא פלוגתא חדשה בין רש"י והרשב"א ז"ל:

והוא דלשיטות רש"י צריכין לומר דמה שעושה איזה מצוה מתורת ספיקא וממילא דכוונתו דוקא אי צריכא למצוה אבל אי לא צריכא לא יהיה כלל למצוה אופן כזה לא מיקרי כוונות מצוה וא"כ לפי זה שפיר דהמקשה לא מקשה אלא להאי סברא דאפילו לעבור שלא בזמנו לא בעי כוונה א"כ אנן איך יתבינן בסוכה בשמיני משום ספיקא אף דבאמת דהואיל ואין כוונתינו רק אי יום ז' הוא אבל אי יום ח' הוא אין כוונתנו לעסק מצוה להאי סברא דעובר שלא בזמנו בלא כוונה שפיר קמקשה ולפ"ז מסיק דבאמת שלא בזמנו לד"ה בעי כוונה א"כ ניחא דשפיר יתבינן מספיקא וזה מיקרי שלא בכוונה דהא עיקר הכוונה הוא רק משום ספיקא כנ"ל:

אולם שיטות הרשב"א דרך אחרת הוא דאפי' עשיית המצוה משום ספיקא מיקרי כוונות מצוה ולפי"ז שפיר עושה הרשב"א הוכחה דבתקנות חכמים לא שייך איסור בל תוסיף. דאי לא"ה יש איסור בל תוסיף למאי דיתבי בני בבל בסוכה ביום שמיני משום ספיקא אפילו למסקנא דשלא בזמנו בעי כוונה דהא על כל פנים דהא אנן אוכלין וישנין למצוה א"כ נראה ברור דסברתו דעשיה שעושין למצוה משום ספיקא מיקרי שפיר כוונות מצוה והוה בל תוסיף אם לא שהדבר מוכרח מזה דכל דבר שמתקנין חכמים דמצוה לשומען ע"פ הדבר אשר יורוך לא שייכא התם ענין דב"ת ולכן מתרץ רשב"א בסברא זאת מה דמקשה התוס' איך תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ע"ש ונחזור על עיקר הזה באר הטיב דמצאנו פלוגתא בזה בין רש"י ורשב"א ז"ל דלרש"י ברור הדבר דמה שיושבין וישנין בסוכה ביום ח' לא מיקרי כוונות מצוה דהא לא קבעינן דעתא דכוונה למצוה אלא אם יום ז' הוא אבל אם יום ח' לא בעינן האי עסק למצוה. וא"כ מה שיתבונן ביום ח' מספיקא מיקרי שלא בזמנו בלא כוונת מצוה וזה הטעם דלא חיישינן בה לאיסור דבל תוסיף ושיטות הרשב"א הוא דאף דעיקר ישיבה ושינה דסוכה ביום ח' משום ספיקא אעפ"כ מיקרי שפיר כוונות מצוה. וע"כ הטעם דליכא בל תוסיף הוא הואיל ועושין ע"פ תקנות חכמים:

וע"פ עיקרי הדברי' אלו מבואר לנכון דברי הר' יונה מה שהוקשה לו על לשון הרי"ף שכתב דזה המסתפק אם התפלל או לא כשמתפלל אדעתא דרשות מותר אבל אדעתא דחובה אסור. וטעמא דאיסור' משום ב"ת הואיוסברות ר' יונה הוא כשיטות רש"י שביארנוהו לעיל דכל דבר שעושין בכדי לצאת ידי ספיקו לא מיקרי מכיון לעבו' על ב"ת דהא אינו עושה זה הדבר אלא על דעת שלא התפלל מתחלה ואם באמת התפלל מכבר בודאי אינו מכוין לקבוע חובה בתפיל' זאת בשלמ' זה שהתפלל בודאי וקובע א"ע להתפלל שנייא לשם חובה שייך בו שפיר עסק ב"ת אף דנימא דאקרי שהתפלל כבר הוה שלא בזמנו עמ"ש התוס' בר"ה לענין מה שתוקעין שנית כשהן עומדין מ"מ כשמכוין למצוה עובר אפילו שלא בזמנו כמבואר בסוגיא דר"ה ול' בתרא דעירובין אבל זה שמתפלל מחמת ספק בודאי אינו מתפלל אדעתא דחובה דהא עיקר ענין מה שתוקע את עצמו לעת להתפלל מחמת שחושש שמא לא התפלל עדיין ואם כבר התפלל אינו דעתו כלל להתפלל שנית לשם חובה. וא"כ אין כאן איסורא דב"ת בשום צד מהצדדים דממ"נ אין כאן איסור דב"ת וכו':

וזהו דכתב הר"ר יונה דכיון שהוא מסופק אם התפלל או לא היאך יתפלל אדעתא דחובה כלומר הא אינו מתפלל אלא משום ספיקא אבל על האי צד דשמא התפלל אינו קובע כלל תפילתו להיות חובה בשום אופן וא"כ בכה"ג ליכא איסורא דבל תוסיף. והלא תראה דלעיל נמי כתב רבי יונה במילתא דר' אלעזר דמה שאמר אינו חוזר ומתפלל אין פירושו שאסור לחזור ולהתפלל דמה טעם יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא כוונות ר"א במה שאמר אינו חוזר ומתפלל פי' שאילו צריך וחובה עליו להתפלל ע"ש והיינו מה שביארנו דסברות ר' יונה דהמתפלל על ספק אינו שייך בו לומר ענין איסור דב"ת הואיל ואינו קובע תפלתו לחובה בהחלט רק על צד דלא התפלל ואם התפלל דעתו שלא יהיה תפלתו כלל לחובה אלא לרשות וממ"נ ליכא בל תוסיף דמיקרי שלא בזמנו בלא כוונה דאינו עובר שם על ב"ת: והרשב"א שהביא פירוש הגאון דמפרש דר"א דאמר אינו חוזר ומתפלל פרש שאסור להתפלל מטעם דשמא התפלל כבר ואיכא איסורא דב"ת זהו בעצמו שיטות הרשב"א בסוגיא דר"ה שביארנו למעלה דסברתו הוא דאפילו מי שעושה מצוה משום ספיקא מ"מ חשיבא שפיר כוונות מצוה ושייך בו איסור דב"ת וכמו שהביא הרשב"א תדע על סברתו דבתקנות חכמים ליכא ב"ח ממאי דתקנו חכמים לישב בסוכה בשמיני משום ספיקא לשם מצוה וכמו שהארכנו בזה ובשיטתו קאי דהסכים לפירושא של הגאון דמפרש מאי דאמר ר"א אינו חוזר ומתפלל שאסור הוא משום ב"ת וממילא חזינן דאף בעושה איזה דבר משה ספיקא מיקרי שפיר כוונות מצוה והראב"ד דמפרש מה דאמר ר"א אינו חוזר ומתפלל פירושו אינו חייב לחזור ולהתפלל אבל אם רצה לחזור ולהתפלל רשאי. זהו שיטות רש"י שביארנו למעלה מזה דהואיל ואינו מתפלל אלא משום ספק לא שייך עליו איסורא דב"ת כללי כמו דלא קשה על מה דיתבינן בשמיני משום ספיקא למאי דמסקינן דאינו עובר שלא בזמנו בלא כוונה דבספיקא מיקרי בלא כונה וכנ"ל:

ונמצא דברי ר' יונה הוא כהראב"ד ורש"י דכאן לא שייכא איסורא דב"ח ולפיכך שפיר כתב דלשון הרי"ף אינו מכוין דלא שייך לומר כאן כלל דמתפלל לשם חובה ואסור משום ב"ת הואיל ומתפלל לשם ספק דרבי יונה מפרש נמי לעיל דברי ר"א כהראב"ד ולא כפירוש הרשב"א בשם הגאון וכמבואר לעיל מזה בדברי ר' יונה שכ' דר"א דאמר אינו חוזר ומתפלל לא משום איסורא קאמר אלא דאינו צריך לחזור ע"ש והב"י שרוצה לדחות דברי רבינו יונה על פי דברי רשב"א אינו נכון דהמה מחולקים בסברא הנ"ל שביארנו דפליגי אי שייכי בעושה מחמת ספק ענין איסור דב"ת או לא: עכ"פ כפי שקבעו הפוסקים הלכה לדינא כר' יוחנן יש נ"מ רבתא בין פירש הגאון שהביא הרשב"א ובין פי' הראב"ד דלפי' הגאון דר"א אינו חוזר איסורא קאמר ממילא ר"י לא אתי לאפלוגי רק על איסורא ואומר דאם רוה רשאי לחזור דתפילה רחמי נינהו והלואי כו' לכן יכול להתפלל שנית ע"פ תנאי דאם התפלל יהיה נדבה ומשו"ה אף דבשארי מצות הינו סוכה ודומיהם שייך איסור ב"ת אפי' בעושה משום ספיקא אבל כאן דיכול להתפלל גם נדבה אפשר לעשות תנאי וזהו כוונות ר"י במה דאמר הלואי וכו' ולפי פירוש זה אפילו לר"י חיובא ליכא דרשאי אם ירצה:

אבל לפירוש הראב"ד דר"א נמי לא איסורא קאמר אלא אינו צריך קאמר וממילא ר"י דאתי לאפלוגי חיובא אתי לאשמועינן וקאמר הואיל ואם רצה להתפלל כל היום תחנונים אפשר והלואי עכשיו שנסתפק חייב לחזור. כך הוא פירוש כוונות ר"י במה דקאמר הלואי וכו' והרשב"א כ' דמילתא דר"י לא אתי' לי שפיר לדברי ראב"ד הנ"ל והטעם נראה דרחוק בעיני הרשב"א להעמיס קביעות חיובא במשמעות לישנא דר"י דפשטא משמע דרק רשות אתי להשמיענו דלהראב"ד עדיין עיקרא דמילת' דחיובא חסר בדברי ר' יוחנן: ודברי רבי יונה מגומגמין בזה דמתחילה כ' לפרש מה דאמר ר"א אינו חוזר אין כוונתו דאסור אלא אינו חובה ולפי זה היה ראוי מילתא דר"י לחיובא כראב"ד ומסיק שם ראייה ממילתא דר"י דע"כ כוונתו לרשות ולכאורה זה היפוך ממה שפתח וראיתי בלח"מ פ"י מה' תפילה שעמד ע"ז ומסיק לפרש דר"י לחיובא קאמר ע"ש. אבל לא ידעתי איך יפרש הלח"מ מה דכ' אח"כ ר' יונה דאם בא לשאול אומרים לו אם ירצה יתפלל או אם ירצה יניח ע"כ צ"ע לבאר כוונת ר' יונה בזה. וראיתי בבה"ג שכ' ספק התפלל חוזר ומתפלל ע"ש ובהגמ"י שם הביא לשון בה"ג ועוד הביא דהר"ח פסק כר"א ע"ש בהגמ"יי בזה ולשון בה"ג אין הכרע אי מפרש כהגאון שהביא רשב"א וא"כ כוונתו דרשאי לחזור או כהראב"ד וממילא כוונתו חייב לחזור להתפלל: ואחרי כל הדברים המתבארים לשון השו"ע והלבוש שהבאתי לעיל דמשמע דחיובא קאמרי לחזור ולהתפלל לא מתוקמא לנו פסק הזה לא כהרמב"ם שהבאתי לעיל ולא כפירש הגאון שהסכים רשב"א עמו רק כפירוש הראב"ד שהובא שם בחידושי רשב"א הנ"ל ובמה שראיתי בלשון הלבוש שכתב אע"ג דבמילי דרבנן אזלינן בספיקא לקולא בתפילה דרחמי אזלינן לחומרא נו אפשר דמדמי לה האי מילתא להאמור בברכות (דף ך ע"ב) דנשים חייבות בתפלה מטעמי דרחמי נינהו וע"ש בתוס' דהעלו דהיה ראוי לפוטרן מחמת מ"ע שהזמ"ג רק משום טעם דרחמי נינהו קבעו חיובא עלייהו יותר משורת הדין. ה"נ גבי ספק התפלל מטעמי דרחמי קבע עליו חיובא טפי משורת הדין ואפשר שדעת הלבוש והשו"ע לתקוע כוונה זו בלשון פי' הגאון שהביא הרשב"א במה שכתב ור"י אמר אם רצה חוזר ומתפלל דתפילה רחמי נינהו והלואי וכו' כלומר הואיל ורחמי נינהו ראוי למיזל בהא לחומרא יותר משורש הדין כמו בנשים ומ"ש שם מתחילה אם רצה כלומר איסורא ליכא ומשו"ה רמינן עליה חיובא דהלבוש נמי אחרי שמסיים אזלינן לחומרא כתב ויכול להתפלל ובודאי כוונתו שבא לומר הואיל ויכול וליכא איסור בזה משו"ה חייב וכבר בארנוהו. כמו כן המשך דברי הגאון כך הוא:

תוכן העניינים

שות גליא מסכת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה