שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
הקדמה ופתיחה
עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אר"א כל אדם לעמל נברא שנאמר כי אדם לעמל יולד (איוב ה) איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה גברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו. הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א) הוי אומר לעמל תורה גברא. והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא (סנהדרין צט).
והנה זה המאמר כולו צריך ביאור ונפלא מאד וכבר דקדקו בו המפרשים מאי האי דקאמר ר"א איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל מלאכה דהאיך אפשר לספוקי בזה דכל בריאת האדם למלאכה ח"ו. ועיין ברי"ף על עין יעקב דמפרש דקאי על מלאכת מעשה המצות וגם זה קשה במה דקרי לה מלאכה וכי לא אפשר לצייר על מצות אלא בלשון מלאכה. וכן קשה במה דסיים כשהוא אומר וכו' ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה וכו'. אשר לזה אין ביאור והאיך יעלה על הדעת לומר כן וברי"ף שם ביאר על מניעת השיחה בדברים בטלים וזה קשה מאד לפרש כן בלשון הגמרא בלשון שלילה מה דמשמע להדיא להיפך. ובחידושי מהרש"א ז"ל פירש שם דהיינו דה"א דתכלית בריאת האדם שנקרא מדבר סתם ובזה נשתנה צורתו משאר בעלי חיים. וגם בזה קשה לכאורה הלשון שיחה דאם רוצה לשלול דלא נימא דתכליתו הוא שהוא מדבר, לא הו"ל למינקט לשון שיחה אלא לשון דיבור כמובן. עוד יש לדקדק מה לשון עמל שייך בדיבור. ועוד דקדק ברי"ף שם מה דאר"א אדם לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד דמה בא ללמדנו בזה דהלא כתוב מפורש הוא אדם לעמל יולד, ומה חידש ר"א במה דקאמר אדם לעמל נברא. הכי הו"ל למימר כתיב אדם לעמל יולד איני יודע וכו' עיי"ש. ועוד תמוה לי במה דשינה ר"א מלשון הכתוב דלמד מזה דבריו הק' דקאמר אדם לעמל נברא ומסיים מכתוב אדם לעמל יולד. והכי הו"ל למימר אדם לעמל נולד דכתיב וכו'. והנלפע"ד לפרש קצת בענין זה בדרך פשוט ויתורץ דקדוק אחד בירך חברתה הכל בחדא ש מחתא בעה"י:
יסוד התורה ופנת הדת ויקרתה מודעת היא לכל כי רבה היא ונעלה היא מאד כי נוחלת היא ומנחלת העוה"ז והעוה"ב לעוסקיה ומה גם להוגיה בעיון נמרץ וברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו לעם קדוש ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ונתן לנו דייקא במתנה ומסרה לחכמים לדרוש בהם כפי חכמתם וכן בכל דור ודור והכל מרועה אחד נתנו וגם לצעירי התלמידים ניתן רשות לחדש בה אחרי שיעמול בה בכל יכלתו ע"פ הדרך הישר ודרכי רבותינו ז"ל והקדמות אמתיות כל אחד ואחד כאשר יעזור לו החונן לאדם דעה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל מרועה אחד ניתנו למשה רבינו מפי הגבורה והכל ע"י עמל ויגיעה יעזרהו ה' למצוא מטמונות התורה. ויגעת ומצאת תאמין. וכבר ביאר זאת רבינו הגדול הגר"א ז"ל במשלי (ט"ז כ"ו) על הכתוב נפש עמלה וגו'. וז"ל הק' כמ"ש אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת והיינו שלומדין לאדם בבטן אמו כל התורה מה שיהי' ביכולת האדם להשיגה כל ימי עמדו בזה העולם וזהו כי לכך נוצרת. וז"ש יגעת ומצאת תאמין כי מה שהיה ואבד יוכל להמצא וזהו כי אכף עליו פיהו כלומר פיהו שלמד כל התורה קודם בואו לאויר העולם הוא יכוף אותו ומכריחו שיעמול במע"ט הרבה כו' ועוד שפיהו מכריחו ללמוד תמיד למצוא אבדתו עכ"ל הזהב עייש"ה. וכל אחד ואחד מחויב ללמוד ולעסוק בתורה בעיון ועמל בכל היכולת. ומבואר דכמו דמה"ת מחוייבים בלמוד תורתנו הק' יומם ולילה כן מחוייבים לעסוק בה בעיון ועמל ויגיעה וכמו שכתב לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה והיינו במחשבתו בכל לבבו כמש"כ והגיון לבי וכמו שנזכר בכמה מקומות בדברי רז"ל לעמל בתורה בלשון עמלה והיינו טורח ויגיעה בעיון נמרץ. וע"ז תיקנו בברכת התורה לעסוק בדברי תורה והיינו בעיון הפלפול ומשא ומתן של הלכה כמש"כ אם בחקותי תלכו ע"מ שתהיו עמלים בתורה כמו שכתב הט"ז ז"ל באו"ח סי' מ"ז ס"ק א' עייש"ה וע"ז נתקנה לעסוק בד"ת היינו בעסק התורה בעיון היטב. וכן פירש השל"ה הקדוש הא דכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' דמלאכה היינו עומק הפלפול עייש"ה. וי"ל דכמו דלימוד התורה מחויב כל איש הישראלי כן מחויבים בעיונה מה"ת מקרא דוהגית בו וגו'. ואף דהשתא במס' מנחות (דף צ"ט ע"ב) תניא רי"א אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום וכו' לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם. אר"א מדבריו של ר"י נלמד אפילו לא שנה אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך אר"י משום ר"ש ב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש כו' הרי דבק"ש קיים הך דלא ימוש כו' ובק"ש דשחרית וערבית בודאי ל"ש בה העיון והפלפול לעסוק בה דאינו מחויב בזה כלל. וגם לכוון באמירתו אם לא כוון רק בפסוק ראשון של שמע יצא כמבואר בש"ע או"ח סי' ס'. ואין לומר דבאמת הכתוב דלא ימוש קיים אבל סיום הכתוב דוהגית בו יומם ולילה דפירושו הוא העסק והעיון לפי הנ"ל באמת לא קיים. דמשמעות הגמרא לא משמע כך דכתוב אחד הוא לא ימוש וכו' והגית בו וגו'. ועוד אמאי סיים ודבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ דשפיר נוכל לומר לו דאף דלא ימוש קיים מ"מ והגית בו וגו' לא קיים ולא שייך למיחש שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת. אלא דבאמת משמע דבק"ש קיים לא ימוש וגם והגית בו וגו' ויקשה כנ"ל:
אלא דבאמת כבר ביאר בזה אא"ז הגאון הגדול זצלל"ה בטו"ט בספרו היקר סדר זמנים בסיומא דשיתא סדרי שס דח"ו שלא להבין דברי מאמרם ז"ל כפי הנראה משטחיות המאמר שבק"ש שחרית וערבית יוצאים בו ת"ת ודבריהם אלה כגחלי אש וקצרו בדבריהם לחכם ומבין מדעתו עומק דבריהם וח"ו להבין כפשוטו ממש וממקומו הוא מוכרע שאל"כ יסתרו דבריהם במקומות הרבה שהחמירו מאד בעון ביטול תורה. והביא שם מאמרים הרבה להוכיח לזה. ויותר הקשה שם דרשב"י אדרשב"י ודר' ישמעאל אדר' ישמעאל שהחליפו שיטתם למה דפליגי בריש פרק כיצד מברכין (דף ל"ה) דר"י ס"ל ואספת דגנך דברים ככתבן הנהג בהם מנהג דרך ארץ שיהיה תורתך קבע ומלאכתך עראי. ורשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עליה וכו'. הרי דהוא ס"ל דצריך רק לעסוק בתורה יומם ולילה לא ישבות וכאן הפכו שיטתם דרשב"י ס"ל אפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ור"י ס"ל דלא קיים דא"ל לבן אחותו צא ובדוק שעה שאינה מן היום וכו'. לכן פירש שם אא"ז הגאון ז"ל פירוש נכון מאד דבאמת ס"ל לרשב"י דחיוב מה"ת על כל אדם מישראל לעסוק בתורה כל היום וכו' בלא הפסק. אבל לא נחשוב שאם לא למד אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית לא קיים המצוה של ת"ת כלל והרי זה כחצי שיעור של מצוה כאילו אכל חצי זית מצה בליל פסח או שלא תקע שיעור תקיעות בר"ה וכדומה שא"כ אין לו שכר כלל בעד מצות ת"ת דמצוה דלא ימוש פירושו הוא בלא הפסק דוקא לזה אמר שאין הדבר כן שמצות ת"ת אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. שאף שחיובו כל היום וכל הלילה ובאם מבטל מן התורה אף רגע אחד עונשו גדול מאד מ"מ שכר מ"ע דת"ת יש בידו גם במה שקרא ק"ש שחרית וערבית. שזה נחשב ג"כ בכלל והגית בו יומם ולילה ושכר ת"ת בידו ויליף לה מקרא דוהגית בו וכו'. והוא מדוקדק בפסוק דהרי בתחלה אמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וא"כ מש"כ אח"כ והגית בו יומם ולילה הוא מיותר לכן דרש רשב"י דכונת הכתוב הוא שבא לומר שני דברים דחיוב ת"ת הוא על האדם בלא הפסק כלל אפילו רגע אחד כפשטי' דקאמר לא ימוש וכו'. ואח"כ קאמר דאף אם הוגה בה שעה אתת ביום ושעה אחת בלילה ג"כ קיים מצות ת"ת ושכר ת"ת בידו דלא הוה כפלגא דמצוה וכו' וכן מוכח מגופיה דקרא דהאיך אפשר לומר דא"צ ללמוד כל היום. והרי מפורש בכתיב להיפך בשלילות ד"א כמ"ש לא ימוש וגו'. וביאר שם בזה הא דקאמר ודבר זה אסור לאמרו בפני עם הארץ כדי שלא יתפוש הדבר כפשוטו ולא ירגיל בניו לת"ת ומוכיח שם מלשון הגמרא דאחר שהביא דברי רשב"י הנ"ל הביא הא דשאל בן רמה את ר"י ואמר לו צא ובדוק וכו' ולאו הזכירו בלשון פלוגתא על דברי רשב"י והיינו כנ"ל דזהו באמת ענין אחר הוא דבזה כ"ע מודו דאסור לבטל מן התורה. ואפילו ר"י דס"ל הנהג בהם מנהג ד"א אינו אלא מה שצריך לקבוע זמן לצורך חייו לפרנסתו אבל לא להתבטל מן התורה בשביל דרך ארץ אע"פ שכבר בקי הוא בכל התורה כולה ומתורץ הכל. אלו דברי אא"ז הגאון ודבריו הקדושים מחוקים מדבש ונופת שפתים יישק עייש"ה מה שביאר שם עפי"ז סוגיית הגמרא שם. ולפי"ז א"ש כנ"ל דבאמת מחוייב כל אחד לעסוק בתורה תמיד ולעמול בה גם בעיון ומשא ומתן של פלפול לכ"א כפי יכלתו. והא דיוצא בק"ש היינו דגם זה הוה מצוה שלמה של ת"ת וכמו שכתב אא"ז הגאון ז"ל כנ"ל:
והנה לכאורה יש להקשות על פירוש זה מהא דאיתא במסכת נדרים (דף ח' ע"א) ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מס' זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל והלא מושבע ועומד מה"ס הוא ואין שבועה חלה על שבועה. מאי קמ"ל דאפילו זרוזי בעלמא היינו דר"ג קמייתא. הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית מש"ה תיילא שבועה עליה כו'. ועיין בר"ן ז"ל שם דאף דמ"מ מחויב תמיד מקרא דושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך מ"מ כיון דליתא מפורש בקרא בהדיא אלא דאתא מדרשא אע"פ שהוא מה"ת שבועה חלה עליו כו' עייש"ה ולהנ"ל קשה דמאי משני כלל כיון דמקשה הא מושבע ועומד הוא ופירש רש"י ז"ל מקרא דושננתם או מקרא דלא ימוש וכן פירש הרא"ש ז"ל מקרא דוהגית בו וגו' וא"כ מאי משני דאי בעי פטר נפשו בק"ש שחרית וערבית. דלהנ"ל לכ"ע מחויב כל היום בלימוד התורה אלא דק"ש נמי הוה מצוה שלמה ומקבל עליה שכר ת"ת. וא"כ מאי משני דס"ס מושבע ועומד הוא דמחויב כל היום תמיד לקיים מצוה זו דכל מה שילמוד נחשב כל רגע למצוה בפ"ע ומקבל עליה שכר הרבה ומ"מ מחויב הוא בזה כנ"ל. אלא דמ"מ נלפע"ד דא"ש כל הנ"ל בפשיטות וכמבואר למעלה דהיינו דלכ"ע הא דבק"ש קיים מצות לא ימוש היינו דמיקרי מצוה שלמה דת"ת ולכ"ע בין לר"י ובין לרשב"י מחויב ללמוד כל היום והלילה תמיד בכל יכלתו בלא הפסק אלא דמ"מ א"ש הך דנדרים בין לר"י ובין לרשב"י. דהנה אף דמחוייב ללמוד תמיד מ"מ זה לכ"ע דהיכא דצריך לטרוח לפרנסתו אינו מוטל עליו אז המצוה דוהגית בו יומם ולילה כמבואר ברמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' ת"ת הל' י') וביו"ד (סי' רמ"ו סעיף כ"א) בהגה"ה ומשמע דגם היכא דצריך לטרוח הרבה במלאכה עד שאינו מספיק לו עת ללמוד אלא מעט ג"כ מותר ואדרבה פליגי בזה הפוסקים ז"ל אם מותר להתפרנס מן הצדקה כדי ללמוד אם יכול להתפרנס ע"י מלאכתו ועיי"ש ברמב"ם ז"ל ובכ"מ שם באריכות וביו"ד שם. וי"ל דמצוה דלא ימוש לא יוכל לקיים בפרק אחד וכדומה אלא דמחויב תמיד והכל מצוה אחת ובלא"ה הוה חצי שיעור הרי מחויב לקיים המ"ע ואף אם יצטרך מחמת זה להתפרנס מן הצדקה מוטל עליו המ"ע ואינו יכול לפטור א"ע ממ"ע זו [וכן יש לדקדק בגמרא דנדרים שם דמשני דיכול ליפטר בק"ש ואמאי לא משני כגון שטרוד אז בעסקיו ומוכרת כל היום לעסוק בפרנסתו ובלתי זה א"א להתפרנס אף בדוחק ופטור אז מלמוד וחל הנדר אע"כ דאינו יכול לפטור עצמו ממצוה זו עכ"פ ובאם דא"א לקיים המצוה רק בלא הפסק מחויב לקיים המצוה] משא"כ כיון דברגע אחד ג"כ מקיים מצוה זו דלא ימוש ומצוה שלמה היא אלא דתמיד הוא מחויב בלימוד ולקיים בכל רגע המצוה מש"ה היכא דצריך לפרנסתו לטרוח ובלא"ה אין ביכלתו בשום אופן להתפרנס אף בדוחק גדול אם לא יטריח הרבה עד שלא נשאר לו אלא מעט עת אמרינן דמותר לו לעשות מלאכתו ובאותו עת שנשאר לו מקיים כל המצוה דלא ימוש וזה לכ"ע בין לרשב"י בין לר"י במסכת מנחות שם והא דקאמר שם ר"י צא ובדוק כו' היינו דוקא לענין ללמוד חכמת יונית דזה אסור לבטל אף רגע אחד ומוטל עליו מצוה דלא ימוש משא"כ לפרנסתו בודאי דמותר וכדס"ל לר"י בפרק כיצד מברכין (דף ל"ה ע"ב) ותדע דאל"כ האיך קאמר בנדרים שם אליבא דרב דאי בעי פטר נפשו וכו' בק"ש דא"כ לימא כתנאי אמרה דלא כר"י אלא די"ל דלא פליג כלל ר"י אדרשב"י ולא נזכר בלשון פלוגתא וכמו שביאר אא"ז הגאון ז"ל. והא דפליגי רשב"י ור"י בפרק כיצד מברכין (דף ל"ה) הנ"ל דאיתא שם ת"ר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג ד"א דברי ר' ישמעאל. רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד וכו'. אמר אביי הרבה עשו כר"י ועלתה בידן כרשב"י וכו' א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא ע"כ. והנה סוגיא זו צריכה ביאור ויש לדקדק בה הרבה דלפי פשטות דברי רשב"י משמע דצריכין לעסוק רק בתורה ולא בדרך ארץ כלל. וקשה טובא דהרי שם באותה סוגיא איתא שם ארבב"ת אר"י משום ר"י בר"א בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו"ז נתקיימה כו' והרי דגם בדורות הראשונים עשו מלאכתן עראי וכי פליג רשב"י אדורות ראשונים שהיו לפניו שח"ו עשו שלא כהוגן וכבר עמד ע"ז הגאון מהרש"ד שליטא בספרו דרכי נועם דרוש א' והביא שם מכ"מ דמבואר דטוב תורה עם דרך ארץ ומבאר שם ע"פ דרכו עיי"ש. ועוד יש לדקדק לפע"ד טובא בכפל לשון דאיתא שם. רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה כו' תורה מה תהא עליה ולמה לו לכפול חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' הכי הול"ל אפשר אדם חורש וזורע וקוצר ודש וזורה תורה מה תהא עליה. ואף שיש לומר קצת דרצה לומר דהרי יבלה רוב זמן בזה דבשעת חרישה יתבטל בחרישתו ובשעת זריעה יתבטל בזריעתו וכו' עד שיוציא רוב זמנו בזה. אך הנ"ל יקשה וכן מצינו באלישע בעת שבא אליו אליהו דכתיב גביה במלכים י"ט ויהי חורש שנים עשר צמד והוא גו' והרי דגם הנביא אלישע היה עוסק בחרישה בעת החרישה. ואף שיש לפרש ע"ד הדרוש דבאמח ס"ל לרשב"י דאסור לבטל מח"ת לד"א אך הנך גדולים וקדושים שהיו בקיאים בכל התורה כולה והיה ביכלתם לחזור על למודם גם בעת מלאכתם ובודאי אלישע בעת שחרש ג"כ חזר על למודו בע"פ ולא בטל מת"ת, ויתישב בזה ג"כ כפל לשון מה שדקדקנו דלמה קאמר חורש בשעת חרישה כו' כנ"ל. ולפי הנ"ל א"ש דהכי קאמר רשב"י דהיכא דהוא ביכלתו בעת מלאכתו לעסוק בתורה בודאי מותר לו לחרוש ולזרוע כמו אלישע וכדומה הרבה, אך היכא דלא יוכל לעשות כן אלא דבשעת חרישה לא יעסוק רק בחרישה ובזריעה לא יעסוק רק בזריעה ע"ז קאמר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה היינו דבשעת חרישה יחרוש דייקא וזה יהיה כל מלאכתו ולא יחזור אז על למודו וכן יזרע בשעת זריעה דייקא יזרע ולא דבר אחר א"כ תורה מה תהא עליה:
אך מ"מ היה נלפע"ד לכאורה דאולי י"ל דבאמת זה ודאי בין כ לר"י ובין לרשב"י צריך אדם לעסוק מעט במלאכה או בשאר פרנסה כדי חייו אם אין לו ממה להתפרנס בלחי זה ומקרא מלא הוא וחי בהם וכדמשמע מכ"מ. וכי פליגי רשב"י ור"י היינו היכא דפרנסתו שמתפרנס מזה יש לו די להתפרנס ברווח הרבה וכגון שיש לו שדה שכל פרנסתו ממנו. אלא דיש לו מזה די והותר ויוכל להתפרנס מהנותר משנה זו לחברתה דר"י ס"ל דואספת דגנך הוא ללמד דהנהג בהן מנהג דרך ארץ דכיון דכל פרנסתו משדה זו ובלתי זה אין לו ממה להתפרנס כלל מש"ה עוסק בהן בכל עת הצריך לזה בכל עת החרישה יחרוש ויזרע בעת הזריעה וקוצר ודש וזורה כ"א בזמנן וכמנהג העולם וכד"א אף שיש לו ממה להתפרנס כגון שנותר לו הרבה ממה שהרויח הרבה מכבר מ"מ כיון שהוא עת חרישה מותר לו לחרוש וכן בזריעה ובכל אחד בזמנו כדרך הארץ. ורשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה כו' היינו אף דיש לו די להתפרנס מהנותר אלא כיון דהוא עת חרישה וזריעה וקצירה וכדומה יעסוק בזה. והיינו דכפל בלשונו חורש בשעת חרישה כו' דהיינו דכיון דהוא זמן חרישה יחרוש וכו' תורה מה תהא עליה. אלא כו' ובזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים. וס"ל לרשב"י דמחויב לעסוק בחורה כ"ז שיוכל ולא יעסוק בדרך ארץ כ"ז שיהיה לו ממה להתפרנס וקאמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן והיינו דמסיים נמי א"ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא חתחזו קמאי כי היכא דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא והיינו דלא שאל להן אם יש להם פרנסה להתפרנס כעת ולא חילק ביניהם בין העניים ובין העשירים אלא דלכולהו רבנן אמר דלא תתחזו קמאי ביומי ניסן וביומי תשרי היינו בימי הקצירה ודריכת הגיתות והבדים כפירש"י ז"ל שם. והיינו כר"מ דכיון דהעת הוא ימי הקצירה וכדומה מותר לו לעסוק בה בדרך ארץ וכדי שיהיה לו ברווחה יותר וכדאמר להו רבא כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כו' לכן יוכלו לעסוק בזמנן וכדי שיהיה מוכן בידם הרווח בלא שום טרדא משא"כ רשב"י י"ל דס"ל דכ"ז שיוכל להתפרנס בדוחק צריך ללמוד ולעסוק בתורה וזה נלפע"ד נכון ובביאור הדבר. ולפי"ז היכא דאין לו במה להתפרנס אף בדוחק אם לא יעשה מלאכתו הרבה ולא יספיק לו אלא זמן מועט מאד ללימוד י"ל דלכ"ע אינו מצווה לעסוק בתורה רק אותו העת והרגע שיוכל ללמוד ויקיים בזה ג"כ לא ימוש והוה מצוה שלמה ואף שגם על שאר היום איכא מ"ע דלימוד מ"מ אינו מחויב בזה ולהתפרנס מן הצדקה. וי"ל דגם היכא דא"א לו בשום אופן להתפרנס אף בדוחק עד שלא יספיק לו זמן כלל י"ל דבאותו העת יוכל לקיים לא ימוש בק"ש והיינו דקאמר במנחות (דף צ"ט ע"א שם) רשב"י אומר אפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש והיינו דגם בזה איכא מצוה שלמה כמש"כ אא"ז הגאון ז"ל כנ"ל והיינו כגון דא"א לו לקיים בשאר היום או משום דוחק פרנסתו או משאר סיבה מ"מ בק"ש לבד קיים המצוה וזה דחידש לנו רשב"י שם דגם בק"ש איכא המצוה דלא ימוש וגו' ובזה ליכא שום פלוגתא כלל וכן פסק ג"כ הרמב"ם ז"ל והשו"ע שם כנ"ל:
ומעתה לכאורה א"ש הך דנדרים (דף ח' ע"א) הנ"ל דשפיר משני כיון דאי בעי פטר נפשו בק"ש וכו' דמשכחת לה דאינו מוטל עליו המ"ע דוהגית בו בכל היום וכגון שאין לו במה להתפרנס אם לא שיעמול הרבה ורק קצת זמן יש לו לת"ת. אך מ"מ לכה"פ פעם אחת ביום ובלילה מחויב לקיים המ"ע דוהגית בו יומם ולילה ומש"ה מקשה והא מושבע ועומד הוא. ומשני דאי בעי פטר נפשיה בק"ש. ועוד י"ל דאף דבעת שנדר ללמוד למחר היה לו במה להתפרנס. או שלא היה לו מלאכה דמשמע דלא חל כיון דמושבע ועומד הוא ע"ז מ"מ אכתי איכא נ"מ במה דקמ"ל דנדר גדול נדר וכו' וכגון שליום מחר לא יהיה לו במה להתפרנס או שימצא למחר איזה מלאכה ועסק להרויח על פרנסתו אזי יחול הנדר שנדר מאתמול. ודבר זה מבואר בקצוה"ח (סי' ע"ג) בהא דכתב המהרי"ט ז"ל (ת"א סי' נ"א) דשט"ת שיש בו שבועה לפרוע לזמן פלוני לא חייל כו' והביא הכנה"ג להקשות ע"ז מהא דס' חזה התנופה הובאה בב"י חו"מ ס"ס צ"ז דהא דמסדרין לבע"ח היינו כשלא נשבע לפרוע אבל נשבע ד"ה אין מסדרין ולא יעבור על שבועתו והרי דחל שבועתו. וע"ז ביאר בקצוה"ח שם דאינו קושיא כיון דאח"כ אין ידו משגת לפרוע והמצוה דפריעת בע"ת אינו אלא ע"פ הסידור וא"כ אין חיובו אלא מכח השבועה ושפיר חייל וכו' עיי"ש וא"כ גם כאן אף דבעת שאמר אשכים ואשנה לא חלה מ"מ כשיזדמן לו למחר עסק הצריך לפרנסתו דפטור מת"ת אחרי שיקיים פ"א בק"ש ואז שפיר חייל הנדר כנ"ל ושפיר קמ"ל דנדר גדול נדר (ויש לפלפל היכא דאמר אשכים ואשנה בין יהיה לי מלאכה בין לא יהיה לי אם חלה דהוה כמו כולל ואפשר דדמי לשבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט והך סוגיא דנדרים הוא אר"ג א"ר ובמס' שבועות דף כ"ג רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל כו' והרי דס"ל דכולל גם באיסור הבא ע"י עצמו חייל ויש לפלפל בזה אך הנ"ל א"ש בפשיטות) והא דמקשה והא מושבע ועומד הוא היינו כיון דפעם אחד לכה"פ מחוייב ללמוד לקיים והגית בו יומם ולילה וא"א ליפטר מזה בשום אופן ול"ש כלל גוונא דליחול עליו שבועה ומשני דמשכחת לה לפטור עצמו בק"ש שחרית וערבית ואף אם נימא דבאופן זה לא חל וגם נימא דלרשב"י אסור לבטל לעולם מ"מ א"ש הך דנדרים דהנה לר"י הרי מותר במלאכה וס"ל הנהג בהם מנהג ד"א וכו' וא"כ בעת חרישה ואסיפה אם נצרך כל היום למלאכה זו ודאי פטור אז מת"ת ויוצא בק"ש וכמו דא"ר לרבנן במטותא מנייכו לא תתחזו קמאי ביומי ניסן ותשרי והכי קיי"ל אלא דמ"מ פעם אחת מחויב לקיים מצות לא ימוש בכל יום ואינו יכול ליפטר מזה אלא דזה יכול ליפטר בק"ש שחרית וערבית ולפי"ז א"ש הך סוגיא דמשכחת לה דין זה דר"ג א"ר אליבא דהלכתא וכגון שאמר אשכים ואשנה פרק זה בעת המלאכה שבשדה דלר"י פטור אז מ"מ משום נדר מחוייב ללמוד וקמ"ל ר"ג א"ר דבמאמרו אשכים ואשנה וכו' הוה נדר אף שלא הזכיר נדר וזה עיקר הרבותא ומשכתח לה דין זה היכא דפטור אז כנ"ל ויכול לפטור עצמו בק"ש מש"ה חייל הנדר ומחוייב ללמוד מצד הנדר ויתישב בזה קושיית הר"ן ז"ל שם. ועדיין צ"ע בזה ולא כתבתי רק לפלפולא בעלמא וצריך ביאור בסוגיא שם ובר"ן ז"ל. אך מ"מ היוצא מדברינו דכל אחד ואחד מישראל מחויב בכל זמן שיהיה לו פנאי אחרי פרנסתו ההכרחי לעסוק תמיד בתורה ולהגות בהם גם בעיון ובעמל ולקיים והגית בו יומם ולילה וכל תכלית האדם שנברא הוא אך לעמל התורה ורק פרנסתו ההכרחי הוא הכנה לתורה אשר בלתי זה א"א וכן יסד מלכו של עולם:
ומעתה נבוא למאמר הפונה קדים דר"א דאמר במסכת סנהדרין אדם לעמל נברא בתחלת דבריו ג"כ חידש דבר מה דלא נדע מפשטות הכתוב. דהנה ר"א שינה מלשון הכתוב דכתיב אדם לעמל יולד ואפשר לטעות בזה ולפרש בדרך אחר והוא. דידוע לכל בעת ברוא אלהים ארץ ושמים וכל צבאם וברא את האדם על הארץ במדה טובה וגדושה ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מצות ל"ת. ולא היה חסר שום דבר ואחר החטא של עץ הדעת נגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם ונצרך כ"א ליגע ולטרוח אחר פרנסתו ותחלת בריאת האדם היה לבל להצטרך לטרוח אחר פרנסה וכדומה. אך אחר החטא מעת הזאת כל אדם כי יולד. לעמל וטרחת הזמן מהצטרכות פרנסה ג"כ נולד. ואפשר לפרש בכתוב דאדם לעמל יולד היינו דמשמיענו דמעת החטא ע"כ כל אדם לעמל הפרנסה ג"כ יולד ולא דמשמיענו דעיקר הבריאה רק לזה הוא. אלא דע"כ כל אחד יצטרך ג"כ לעמול בצרכיו כ"א לפי דרכו. וזה דמלמדנו ר"א דאינו כן אלא דענין אחר הוא דהכתוב זה מורה לנו דגם עיקר כל הבריאה מתתחלחו וגם יציר כפיו של הקב"ה לאו דוקא הנולדים דהיינו אחר החטא אלא גם הנברא מהקב"ה וכן כל אחד ואחד דהיינו עיקר הבריאה לעמל נברא ועיקר בואו לעולם הוא לעמל התורה וכל העולם כולה לא נברא אלא בשביל התורה ומבאר דבריו מהיכא קגמר לה דכתיב אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא. היינו דלכאורה איכא לספוקי בפירוש הכתוב אם לעמל פה נברא היינו ללמוד תמיד. או דלא קאי על תכלית הבריאה אלא דקאי על עמל מלאכה ומשמיענו דכ"א הוטל עליו עמל הפרנסה במלאכתו בבית ובשדה לכ"א כדי צרכיו. ע"ז סיים כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא והיינו ללמוד בתורה כמו שסיים אח"כ. וא"כ מוכח מזה דמה דכתיב אדם לעמל יולד ג"כ קאי על תורה וע"כ דקאי על תכלית הבריאה דהוא לתורה וא"כ שפיר הוכיח מה שחידש בתחלת דבריו אדם לעמל נברא היינו דתכלית הבריאה היה לעמל והיינו לתורה דבשביל התורה נברא העולם כידוע וכמו דהיה בתחילת הבריאה באדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה דכתיב בו ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה זו מ"ע ול"ת כנ"ל ודייק דלעמל נברא דייקא "לעמל' דעיקר היה לעמל התורה לעמול ולעיין ולהעמיק בה דזה נמסר רק לנבחרי אנושי מאשר להם ניתן הרשות לפלפל ולהעמיק בה להורות דרך התורה והמצוה כפי שיורה חכמתם. (ולפי רוב היגיעה יגדל שכרו וכמאמר החכם (קהלת ג' ט') מה יתרון העושה באשר הוא עמל. ומלת באשר הוא משולל הבנה וכבר עמדו בזה המפרשים דהו"ל מאשר עיי"ש. ולדעתי הפי' הוא כי הסביר לנו שהע"ה בחכמתו הגדולה שנדע החילוק בין מי שעוסק בתורה או מי שעוסק בד"א. דהנה בכל מסחר ומלאכה שעושה להרויח התכליח הוא הרווח ואם יוכל להרויח בלא יגיעה יותר טוב ואין שום יתרון לזה שמרויח ביגיעה ועמל על זה שמרויח בלא שום עמל. משא"כ תורתנו הק' הלא העמל והיגיעה להבין אותה הוא בעצם ענין נעלה. ולבד הלימוד, עבור יגיעו ועמלו יקבל שכרו ואם שנים ילמדו שיעור אחד אך אחד מהם עמל הרבה בלמודו הלא יגדל שכרו ולפום צערא אגרא. וזהו שאמר ראו מה בין תורה הק' לעניני העולם כי מה יתרון העושה באשר הוא עמל היינו מה יתרון להעושה בעניני ד"א אם יבוא לו הרווח באשר הוא עמל כי מעמלו לא יקבל מאומה וסיים עוד לבאר דבריו דע"כ דעיקר הבריאה היה לעמל התורה ומוכרח מכתוב דאדם לעמל יולד וא"א לומר לעמל מלאכה דכתיב כי אכף עליו גו' וע"כ לעמל פה. וסיים עוד ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה ודייק בלשון שיחה וי"ל קצת דהכונה הוא דשיחה קאי גם על התורה והיינו דמה שמשית בדברי תורה אף שאינו מעמיק בה ללמוד מזה דבר הלכה ולפלפל בה ג"כ דבר גדול הוא. אך העיקר הוא בעיון לידע ולהבין מלמודי ההלכות היוצאות מזה ותורה נקראת ע"ש שמלמדת האיך להתנהג ותורה הדרך כמ"ש המזרחי וז"ש אם לעמל שיחה היינו שיחה בתורה אף שלא יודע לו מזה האיך להתנהג. אם לעמל תורה היינו להעמיק ולפלפל בה שידע מזה הלכה ומסיים כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' הוי אומר לעמל תורה נברא ונלמד ממה שכתוב בפיך ובלבבך לעשותו ועיין בשל"ה, הק' דף שמ"ב שפירש כעין זה בדרך אחר] ועוד י"ל דדייק בלשון שיחה היינו די"ל ע"פ המבואר בס' מעלות התורה בריש הס' שם. ע"פ ועלהו לא יבול דהת"ח המתנהגים ע"פ התורה גם הדיבור, שמדברים בעניני עוה"ז הוא כמו העלין השומרים לפרי ומבאר שם דזה נקרא שיחה ע"פ המדרש וכל שיח השדה טרם יצמח הם אילני סרק שעליהם מטרפין זע"ז נמצא הקול היוצא מהעלין נקרא שיח ולכן אצל ת"ח יקרא שיחות חולין שלו בעניני עוה"ז עלים וכיון שהת"ח כל דבוריו ועניניו והנהגותיו הכל ע"פ התורה אפילו בעניני עוה"ז ולכן אמרו אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד שבודאי אין משיחין אפילו צרכי גופם אלא ע"פ התורה וז"ש ועלהו לתרופה להתיר פה האיך לדבר. עוד כתב טעם למה נקרא שיח כידוע שיש הרבה בחי' בנפש כו' וזהו פי' הפסוק בפקודיך אשיחה ור"ל שאפילו השיחה שלי הוא ע"פ פקודיך גם ישבו שרים בי נדברו עבדך ישיח בחקיך פירושו כנ"ל עיי"ש ובביאור דבריו ז"ל י"ל דהיינו דודאי דהע"ה לא היה מבטל אף רגע אחד מתורה הק' רק בעת הכרח גדול כמו ישבו שרים בי נדברו היינו שבאו לפניו שרים גדולים לדבר עמו בדבר מה ובזה היה מוכרח להשיבם וכמאמר התנא הוי קובע עתים לתורה והוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ופי' החשב"ץ ז"ל דהיינו אף שקבעת עתים לתורה מ"מ הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות דהיינו שלא תחשוב מכיון שתתמיד בלמודך אם ישאלך איש דבר מה אל תענהו ע"ז אומר הוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ותענהו אך יזהר לבל להרבות בדברים יותר מההכרח וכן בדעה"ש כאשר באו לפניו שרים רבים ונכבדים ודברו עמו אף בדברי חול והיה מוכרח להשיבם מ"מ היה נזהר שיהיה ע"פ התורה והמצוה וכמה הלכתא ומדות טובות איכא למיגמר מינה וכמו ששמענו מכמה מחכמינו ז"ל אשר במעט דבריהם לפעמים גם מדברי חול לפי ההשקפה גם מזה נלמד כמה דינים ומדות טובות כמאמרם ז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד. וזה שאמר דוד גם ישבו שרים בי נדברו היינו שהם דברו עמי בדברי חול לשאול דבר מה ואצלם לא היה הדיבור בגדר שיחה שהוא שומר לפרי היינו ע"פ הנצרך לתורה רק היה בגדר דיבור שכונתם היה לדבר חול ואנכי אף כי השבחים ע"ז אף כי תשובתי היה בדברי חול לפי ההשקפה עכ"ז דברי לא ישוו לדבריהם כי עבדך ישיח בחקיך דהיינו שאצלי היה בגדר שיחה דהיינו שהיה ע"פ התורה וזהו ישיח בחקיך כי השיחה היה בחקיך. וכן יש לנהוג לכל ת"ח וגם זה רק להכרח גדול אך העיקר הוא רק עסק התורה וזה דקאמר איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה דהיינו בשיחת חולין של ת"ת אשר דבריהם הם ג"כ ע"פ התורה והמצוה ואפשר דגם לזה הוא צורך גדול דאף דלא יהיו מוכרחים לזה מותר להם לדבר בעניני עוה"ז כיון שמכונים ע"פ התורה וזה ענין גדול עד שגם לזה נבראו אך ישמרו שיהיה ע"פ התורה והמצוה ושייך ע"ז עמל שיחה דלזה צריכין לעמול לכוון דבריהם שמשיחים בדברי חולין שיהיה ע"פ דרכי התורה והמצוה. וע"ז סיים כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דעיקר תכלית הבריאה היה רק לתורה ולא לשום שיחה בעולם כלל רק לעמול בחורה ובמצות מלבד היכא דהוכרח לדבר מה בעניני עוה"ז אז יראה שיהיה ע"פ התורה והמצוה ולא יוותר בדברים וגם זה רק לההכרחו אך לבטל מלימוד התורה ולעסוק בדברי שיחה בחשבו בדעתו כי יוכל לכוון דבריו ע"פ התורה חלילה לבטל אף רגע אחד כי זה כל האדם. ועיין ביערות דבש שביאר דהכונה הוא איני יודע אם לעמל שיחה היינו תפלה דנקרא שיחה כמש"כ ויצא יצחק לשוח גו' וכן מבואר בכ"מ וזה דה"א דעיקר הוא העבודה זהו תפלה וקמ"ל דאינו כן אלא העיקר הוא התורה עיי"ש ודבריו מתוקים מדבש. ועיקר בריאת העולם וקיומה הוא מהתורה כדאיתא באבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ולהפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ע"כ. וכבר עמדו בזה מוהרי"ע שער מ"ג ובאפיקי יהודה דרוש כ"ו מאי נ"מ אם בראו בעשרה מאמרות או היה בראו במאמר אחד ובורא עולם לא ייעף ולא ייגע ובאמת מפשטות המאמר משמע דתלי זה בזה הא דבראו בי"מ להא דליתן שכר לצדיקים כו' וכבר ביאר בזה מר דודי הרב הג' מוהר"י ז"ל בהקדמתו לס' בנין עולם ממרן אא"ז ז"ל וכתב שם לפרש הך עשרה מאמרות לעומת עשרת הדברות כי כל הנהגת הבריאה וקיומה ע"פ התורה והמצוה שיעשה האדם ועיין בס' מגן וצינה מאא"ז הגאון ז"ל פ"י ד"ה בינו נבונים שהאריך בדברים נפלאים סוד ה' ליראיו. מבואר שם ג"כ שעשרה מאמרות [והם עצמם הספירות שהזכירו חכמי האמת] נגד עשרת הדברות. וקיום כל הבריאה הוא ע"י התורה. וע"פ הנ"ל יתפרש היטב מאמר התנא בעשרה מאמרות וכו' כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וזה שרצונו ית' היה לברוא העולם בדרך זה שיהיה קיום כל הבריאה והנהגתה ע"פ התורה ולפי מעשה האדם ועסקו בתורה השפעתו ית' להנבראים ונמצא הכל תלוי בישראל ועל מה עשה ה' ככה כדי ליתן שכר טוב לצדיקים וכו' ודו"ק. וזה עיקר תכלית הבריאה עסק התורה ולהעמיק בה בכל היכולת ועי"ז הוא מקיים כל העולמות ובורא עלמין חדתין. וכמו שהאריך בזה אא"ז מו"ר הגאון ז"ל בדברים נפלאים בספרו היקר אור תורה אות ט'. וסוף אות י' כתב וז"ל ועיקר פנותו אל הנבראים הוא ע"י התורה וכו' ובזה הם מקיימים כל הבריאה שנברא בעשרה מאמרות. ועשרה שופרות הוא מ"ת בעשרת הדברות כו' שלכן קודם לעשרת הדברות כתב וידבר אלהים את וגו' שבהם ז' תיבות וכ"ח אותיות שהם כ"ו וכן בפ' בראשית ברא אלהים את וכו' ועשרה זכרונות הם נגד חידושי תורה שישראל מחדשים בכל עת שנכלל בי' הדברות ועי"ז הם נזכרים לזכות ביום הדין ועי"ז הוא ית' עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים וכו' עיי"ש דברים נפלאים. הרי מבואר כי עיקר הבריאה וקיומה הוא ע"פ עסק התורה ולעמול בה וכמו שדרש ר"א איני יודע אם לעמל תורה כו' כשהוא אומר לא ימוש כו' הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. המקום ברחמיו יעזרנו להיות מהזוכים להיות דרופחקי דאורייתא כל הימים אס"ו:
ובפתח ספרי הנני נותן שבח והודאה לצורי וקוני על רוב רחמיו וחסדיו הגדולים שגמלני באין ערך. מאד קצר מדעי ואין מלה בלשוני להודות לו ית"ש ולהללו ולשבחו על אחת מני אלף אלפי אלפים ורבי רבבות אשר חנני ה' אלהים אודה שמך. טוב חסדך מחיים. חיים וחסד חנם עשית עמדי. ברוך אתה ה' למדני חקיך. יהי שם ה' מבורך מרומם על כל ברכה ותהלה. נורא תהלות עושה פלא אשר שם חלקי מיושבי ביהמ"ד וללון בעומקה של הלכה עד מקום שיד שכלי מגעת לא בישרת לבבי. כי ידעתי מך ערכי מאד אך ברוב חסדיו עזרני וזכות אבותי הגאונים הצדיקים הקדושים עמדו לי לחדש חידושים בתוה"ק ולמישקל ולמיטרי בשמעתתא ולפלפל בדברי רבותינו ז"ל לישא וליתן בפלפולה של תורה בעזר הרחמן והעיון והיגיעה היה לי לחם חוקי והחיפוש בדברי הש"ס ודברי רבותינו הפוסקים ז"ל היו לי לעינים למצוא עי"ז המקומות הנוגעים להענין שהייתי עסוק בו ואשים התנצלותי לפני עם ה' אם קצרה ידי ורוח מבינתי ומי אנכי כי באתי עד הלום להיות חובר חיבור ולהביאו לדפוס ידעתי גם ידעתי כי מך ערכי מאד ואירא כי עירום אנכי ע"כ יגורתי כי אולי שגיתי ח"ו בדבר הפשוט ומה לי לשלוח עתה דברי חוצה. אך דברי חז"ל (פ' חלק דף צ"ט) הלומד תורה ואינו מלמדה זהו דבר ה' בזה המה לנגד עיני. וכבר כתב בס' חסידים דאין רשות לת"ח שמחדש חידושי תורה להחזיקם לעצמו כי לא נתנו לו רק שילמדם לישראל ואולי אזכה ללמד מפי כתבים לקטני קטנים כי לא חברתי לגדולי תורה כי אינם צריכים לדידי וקטנם עבה ממתני ולא כתבתי רק לתלמידים קטנים כערכי אולי ימצאו דבר טוב להועיל ואהי' מן המזכין ואף אם אולי ח"ו לא קלעתי אל המטרה עכ"ז יועיל לעורר לב המעיין ודלינא חספא למאן דמשכת מרגניתא תותא ואולי אזכה דליתאמרון משמי דבר הלכה בבי מדרשא וגם כי לא כתבתי דברי להלכה וכש"כ למעשה רק ע"ד הפלפול לישא וליתן בהלכה כפי קוצר שכלי ואם לפעמים כתבתי איזה דבר נגד דברי רבותינו האחרונים ז"ל, לא להחליט הדבר כתבתי רק לפי מה שנראה לכאורה ע"פ דרך פלפולו של הענין המדובר בו. ואני מבטל דברי מפני דבריהם הק'. ומכש"כ כמה פעמים שכתבתי וסיימתי הנלפע"ד להלכה לא לפסוק כן כונתי חלילה רק מה שמשמע לפי אותו הענין. והמעיין בצדק חלילה וחלילה לו לסמוך על שפל ערך כמוני רק יעשה כפי מה שיראה בעיניו ע"פ שכלו הישר ולא אומר קבלו דעתי רק להעיר לב המעיין. ואקוה לעזרתו יתברך אשר ימצאו בו גם איזה דברים טובים כי רוב מדברי היו למראה עיני גדולי תורה והוטבו בעיניהם. ואיתא במשנה אחד המרבה ואחד כו' כל אלה חזקוני ואמצוני לחבר ספרי ולא לבצוע בצע ואהבת הכבוד זאת יעדתי רק לאהבת הפלפול והעיון של תורה מעולם חמדתי. וקראתי שם חיבורי בשם ברית עולם כי נרמז בזה שמי ושם אבותי שו"ת ברית עולם עולה במ"ק כשמי יצחק אייזיק יעקב במ"ק. ברית עולם בגימטריא יצחק אייזיק זועללער ספר ברית עולם עולה במ"ק הרב אליעזר שלמה. ה"ה אאמו"ר זצללה"ה. גם שם אמי מורתי הרבנית מרים נרמז בשם זה. גם מ"ק של שאלות ותשובות ברית עולם עולה כמ"ק של שמי יצחק יעקב ושם אבותי ז"ל אליעזר שלמה מרים נוסף ע"ז כי אא"ז מו"ר הגאון הגדול ז"ל חיבר ספר בנין עולם לזאת קראתי שם חיבורי ברית עולם וע"ש מאמר הכתוב בראשית י"ז ז' והקימותי את בריתי וגו' לברית עולם. ושם י"ט וקראת את שמו יצחק והקמותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו. כן יתן ה' בחסדיו הגדולים כי יהיה לי זאת לברית עולם בזכות כל אבותי הגאונים הצדיקים הקדושים זצלל"ה יברכני ה' ויצליתני בתורתו ועבודתו הק' ולא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם עוסקים בתורתו לשמה מחדשי חידושין לאמיתה של תורה ויזכו לדברים הרבה כמאמרם ז"ל. וברוך הוא האב הרחמן הגומר בעדי לטובה שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה לראות פרי יגיעתי בסידור נכון כלול בהדרו. והנני נותן הודאה על העבר ומתפלל על להבא. אנא האב הרחמן תתנני לחן ולחסד בעיניך ובעיני רעינו וירצו לפניך מעשי ויקובלו דברי בעיני לומדי תורתך. ואם ח"ו שגיתי אנא כפר נא בעדי. וכאשר עזרתני ברוב רחמיך הגדולים והמרובים מיום הולדי ועד עתה. חסד ורחמים רבים עשית עמדי כן לא תסיר ממני חסדיך הגדולים חסד חנם חנני בזכות אבותי הצדיקים הקדושים תעזרני ותושיעני בימין צדקך. והאר עיני בתורתך הקדושה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור ולעשות מצותיך באהבה. הואל נא ובנה לי בית נאמן להבנות ממנו דור ישרים יבורך בבנין וחתנין רבנן וזכני נא עם אשתי הרבנית הצנועה א"ח מנב"ת מרת בילא תחיה לאויט"א לגדל בנינו ובנותינו לתורתך ועבודתך כל הימים ברוב נחת וענג ונזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה לשמה אס"ו:
ולטוב יזכרו הורי ומורי ה"ה אדוני אבי מו"ר עטרת ראשי הרב הגאון המובהק מעוז ומגדל פה"ד צדיק ועניו תפארת ישראל המפורסם כקש"ת מוהר"ר
אליעזר שלמה זצלל"ה בן הרב הגדול בתו"י המפורסם מו"ה יעקב ראובן ז"ל ולמעלה בקודש גדולים וגאונים וצדיקים והיה נין ונכד להגאון הקדוש וכו' המפורסם ר' ראובן זצלל"ה אב"ד ומ"מ בק"ק ביאליסטאק וגם נין ונכד להגאון הקדוש צדיק וקדוש ר' יוסף בעהמ"ת ראש יוסף על מסכתות חתן הגאון האמתי הצדיק והקדוש המפורסם ר' משה קרעמער זצללה"ה אבד"ק ווילנא ושמעתי מאאמו"ר הגאון זצלל"ה כי היה לאבותיו כתבי היחס עד רש"י הקדוש זכות כל הקדושים יגן עלינו אשר על ברכיו גדלני. ותורת ה' ועבודתו למדני. ובדרכי העיון והפלפול הדריכני. ובנתיב יושר ואורח צדקתו הוליכני. הוא ניהו אשר שם לילות כימים לתורת ה' ועבודתו ומאס בכל תענוגי העולם. מי יוכל לספר תהלותיו מלבד שהיה גדול ונעלה מאד בתורה ושקידתו בלימודו בנגלה ונסתר עד להפליא כידוע ומפורסם לכל יודעיו. ואם כי היה חלש מאד כמעט כל ימיו צער ומכאובים ל"ע עכ"ז לא מש מתורתו ועבודתו לילה כיום זריזותו לעבודת ה' היה לפלא מיעט באכילה ושתיה מעת שאוכל לזכור לפי זכרוני לא היה ישן על מטה אך במקום שלמד בשינת עראי. ממש מסר נפשו על מצותיו ית"ש. עליו נוכל לומר משה"כ הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו כי עד רגע האחרונה עבד עבודתו ית' במסירת נפש כי זמן רב קודם פטירתו נחלש ונחלה מאד שלא היה ביכלתו לאכול אף מעט אך לעבודת ה' החליף כח וגם השיב לשואליו דבר הלכה להורות ולדון האיך יעשון כי היה בפה אב"ד ערך ארבעים שנה. וכשהגיע ליל א' של פסח כאשר התחיל להכין א"ע למצות הלילה כדרכו בקודש [כן סיפרו לי ב"ב כי מעונותי שרבו לא זכיתי להיות בעת פטירתו ומה' היתה זאת וקודם החג נסעתי ממנו מחמת איזה מניעה] ואמרו לו ב"ב כי לא יוכל לאכול מצה לבל יזיק לו מרוב חולשתו והשיב להם כי אכילת מצה מצוה דאורייתא מוכן הוא למסור נפשו ע"ז וערך כל סדר הלילה באכילת מצה וכוסות כדרכו בקודש ואחר גמר הסדר קרא ק"ש ויצאה נשמתו בטהרה ונפטר בשם טוב בלילה הזה ליל א' של פסח בשנת תרנ"ב לפ"ק פ"ק וויסאקי. בג"ע תהא מנוחתו עם כל הצדיקים הקדושים והטהורים זכותו יגן עלי ועכי"א:
כן אזכור לטובה אמי מורתי הצדקנית המפורסמת בכשרון מעשיה א"ח הרבנית מרת מרים ז"ל בת הגאון הגדול המקובל הצדיק המפורסם ר' יצחק אייזיק זצלל"ה אבד"ק סוואלק בעל המחבר ספר בנין עולם ועוד הרבה ספרים בנגלה ונסתר שהיה בן הרב הג' הצדיק המפורסם ר' יעקב חבר זצלל"ה וגם היא בנתיב יושר הדריכה אותי לתורת ה'. היא היתה אשה הכשרה בנשים עושה רצון בעלה לשמור את אאמו"ר הגאון ז"ל כבבת עינה למנוע ממנו שום ע"נ לבל להפריעו מתורתו ועבודתו התמימה. שנים רבות חלתה בחולי על ערש דוי וסבלה מכאובים גדולים ל"ע ונפטרה בשם טוב יום ג' כ"ה לחודש אלול היום שלפני ערב ר"ה שנת תרר"ב לפ"ק פ"ק וויסאקי. זכרה לה אלוה לטובה ותהא מנוחתה כבוד בג"ע עם נשמות כל הצדיקים וצדקניות הקדושים והטהורים זכותה תגן עלי ועכי"א:
ופותחין ודורשין בכבוד אכסניא של תורה:
תנן בריש מס' זבחים שמעון אחי עזריה אומר כו' ופירש"י ז"ל שעזריה אחיו עסק בפרקמטיא וסיפק צרכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בחורה כו' חלק לעזרי' בשכר תלמודו של שמעון וכדאמרינן בסוטה וכו' עייש"ה. ויש לדקדק בה ענין תנאי זה למה הוא והרי גם בלא תנאי אם מהנה מנכסיו לת"ח ומפרנסהו זוכה לאותו השכר ואדרבה משמע דכל אותו השכר שיש לת"ח לא יחסר גם לו גם להמחזיק וכדאיתא במסכת פסחים דף נ"ג תניא אר"י תודוס איש רומי הנהיג כו' ואיבעיא להו התם תודוס איש רומי גברא רבא הוה או כו' וקאמר ת"ש עוד זו דרש תודוס כו' אלמא גברא רבה הוה ר"י ב"א אמר מטיל מלאי לכיס ת"ח הוה דאר"י כל המטיל מלאי לכיס ת"ת זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף ע"כ. ובויקרא רבה פכ"ה עץ חיים וכו' אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה כו' כי בצל החכמה כו' עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצות אצל בני התורה בג"ע וכו'. ומשמע דנחשב לעוה"ב לקבל שכר כבעל התורה ולא נחסר גם מחלק הת"ח ועיין בס' דרכי נועם דרוש א' שמוכיח ע"ז בראיות נכונות ג"כ דלא נחסר מחלקו של ת"ת. ולפע"ד הסברתי הדבר זה כמה שנים בהדרן שאמרתי לפני חברה ש"ס דפה דע"כ לא יגרע גם מחלק של ת"ח. ובהקדם יש להבין סוגית הגמרא מכות (ה' ע"א) משלשין בממון ואין משלשין במכות כו' העידוהו שהוא חייב מלקוח ארבעים ונמצאו זוממין כ"א וא' לוקה ארבעים ובגמרא שם מנה"מ כו' רבא אמר בעינן כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא. א"ה ממון נמי ממון מצטרף מלקות לא מצטרף. והדבר צריך ביאור מאי נ"מ בין ממון למלקות ועיין בפירש"י ז"ל שם. ואמרתי די"ל דהנה גזה"כ הוא דלהעדים הניזומין צריכין לעשות כמו שזממו לעשות לאחיו באין שום שינוי בכל דבר שרצו להזיק לחברם הן בכמות הן באיכות וא"כ במלקות אם זממו לחייב א' מלקות ארבעים אם נפסוק לשלשל ביניהם כגון אם יהיו ג' עדים נחייב לכ"א י"ג מלקות מלבד שבכל עד לבדו לא יקוים כאשר זמם גם בכל הג' יחד לא יקוים כאשר זמם דהנה הם זממו להלקות לאדם אחד ל"ט מלקות. ומובן הוא אם נלקה לא' ודאי דמלקות אחרונות יכאבו יותר מראשונות דל"ד המוכה על בשר בריא מהמוכה על בשר חולי ונכאב ממכות ופצעים. א"כ אם נלקה להזוממין לכ"א י"ג מלקות. אף בכולם יחד לא יקוים כאשר זמם באיכות רק בכמות שהרי הם זממו להלקות לאדם אחד כל המלקות דהוה הכאב גדול במכות אחרונות מש"ה כל אחד ואחד לוקה ארבעים ודוק בזה. אח"כ הגידו לי שכן כתב הגאון הגדול המפורסם ר' יוסף דובער זצלל"ה הגאבד"ק בריסק והנאני כי כונתי לדעתו הגדולה תל"י ועפי"ז יש להסביר בעניננו הנ"ל כי מדה טובה מרובה. והנה בתשלום שכר לדוגמא בדברי עוה"ז אם נבטיח לפועל בעד מלאכתו כל יום דינר זהב אם יעשה ב' ימים ישיג ב' דינרין ואם ירצה ליתן מחלקו מחצה לחבירו ישאר אצלו בעד יום א' דינר א' ולשניהם ביחד הרי יש להם ב' בשלימות בעד הב' ימים דאין נ"מ בין יום א' לכמה ימים רק בכמות ולא באיכות. משא"כ אם יאמר א' לפועל אם תעשה מלאכה זו שעה א' תשיג אבן טוב א' משקלה כך ואם תעשה שתי שעות רצופות תשיג אבן טוב א' שיהיה משקלה יותר וזה ידוע דהנ"מ הוא באיכות דאם יהיה האבן טוב מעט גדול הוא שוה הרבה כפלי כפלים מהקטנה ממנה. ולפי"ז ל"ש בזה לחלקה לשותף מחצה כגון שהראשונה שוה מאה זוז והשניה שגדולה כשני הקטנים שוה אלף זוז אם יחלקה לשנים לא ישוו שניהם יחד כאחד הגדול. וא"כ הרי לשניהם יחד לא יהיה בעד שכר פעולה ב' שעות לפי ההשואה. כן בשכר עוה"ב דזה תענוג הרוחני שנהנים מזיו השכינה כ"א ואחד לפי מדרגתו. ולדוגמא אם ילמוד חצי יום יהיה שכרו בתענוג הרוחני במדרגה כך ואם ילמוד יום שלם ישיג מדרגה גדולה מזה שאין דומה בערך להראשונה דבעוה"ב אין נ"מ בכמות רק באיכות וא"כ אם אחד ילמוד כל היום וישיג מדרגה הגדולה האיך יוכל ליתן מחצה לחבירו שאם נחשוב חצי יום עבור הלומד וחצי יום עבור המחזיקו הרי לשניהם יחד לא יהיה התשלום המגיע להלומד באיכות המדרגה וע"כ דלכל אחד יותן חלקו בשלימות ולא יגרע להלומד מחלקו ובעל היכולת ישפיע לכל אחד ואחד במדה טובה ודוק בזה. ונחזור לעניננו דלפי"ז ל"ל לאתנויי ליתן חצי מחלקו. ואיתא במסכת סוטה (דף כ"א ע"א) מאי בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כר"י דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא לסוף א"ל תא נערוב וליפלוג יצתה ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' ופירושו מבואר דהיינו דהא אם יתן איש כו' בוז יבוזו לו לא קאי כמו על הך דשמעון ועזריה ודר"י דבי' נשיאה דזה ענין אחר וטוב עשו אלא דקאי על אופן דמצינו בהלל ושבנא דרצה אחר לימודו שיתן לו חלק. ע"ז יצתה ב"ק ואמרה כו' אבל הך דשמעון ור"י שפיר עבדי. וצריך ביאור בזה כיון דמשמע דאחר לימודו אסור לעשות כן ל"ל להנך צדיקים וחסידי עליון לחלוק מחלקם אף שהיה קודם לימודם מ"מ ל"ל לוותר חצי מחלקם כיון דגם בלא תנאי יש לו שכר להמחזיק כהלומד ולא יחסר לשניהם. ודבר זה מבואר ג"כ ברבינו ירוחם סוף נתיב ב' וז"ל הק' העוסק בתורה קודם שיעסוק יכול להתנות שיעסוק חבירו בסחורה ויטול חלק מלימודו כמו יששכר וזבולון. אבל אחר שעסק כבר ונותן לו חלק בשביל ממון אינו כלום כדכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' וזה ענין הלל ושבנא כדאיתא בסוטה פ' היה נוטל. ומסתברא שהעוסק אבד שכבר בטל חלקו כ"כ כתבו המפרשים כו' הובאה בב"י בבה"ב ביו"ד סי' רמ"ו וברמ"א שם סעיף א' יע"ש. וצריך ביאור בזה כיון דאחר הלימוד ל"מ בזה מכירה אמאי מהני קודם הלימוד וע"ש מטעם שותפות. וצריך ביאור ענין השותפות מהו ואיזה קנין שייך בזה דיהיו שותפים וגם אמאי מותר לעשות כן:
ולפע"ד היה נראה לפרש בדרך פשוט דהנה איתא ברמב"ם ז"ל (פ"ג מה' ת"ת הל' י') כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה ה"ז חלל את השם ובזה את התורה וכו' לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעוה"ז וכו'. ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה כו' עייש"ה בכ"מ שהעלה דכל שאין לו ממה להתפרנס מותר ליטול שכרו כו' והובאו שתי הדעות ברמ"א ביו"ד סי' רמ"ו שם סעיף כ"א יעוש"ה שסיים שם ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה מדת חסידות הוא ומתת אלהים הוא כו' יעו"ש ולפי"ז א"ש בפשיטות בהנך חסידי עליון שמעון אחי עזריה ור"י דבי נשיאה י"ל שפיר דאילו רצו שיספיקו להם בלא תנאי ג"כ היה נמצא להם מי שיעסוק בפרנסתם דאמאי לא כיון דבלא תנאי ג"כ שייך להם חלק ואפשר יותר כנ"ל. אלא די"ל דלא רצו להטיל א"ע על הצדקה ולבל לעשות מלאכה או בעסק פרקמטיא ולא רצו ליהנות מדברי תורה בעוה"ז. ולא מבעיא לשיטת הרמב"ם ז"ל דהוה בזה חילול ד' ובזיון התורה אלא דגם לפי הכרעת הרמ"א ז"ל לכה"פ מדת חסידות הוא להתפרנס מיגיע כפיו וזהו רצון ה' ע"פ התורה והמצוה לעסוק בתורה ובפרנסה כאחת ומזו ומזו אל תנח ידך. והנך קדושי עליון התנהגו בחסידות ורצו ליהנות מיגיע כפם אך מחמת שלא רצו לבטל מן התורה אף רגע א' וכח תורתם וקדושתם גדלה מאד התחכמו לעשות שותפות עם עוסקים בפרקמטיא והוא ענין מהמחזיקים ידי לומדי תורה דהמחזיק ת"ח אינו שותף עמו בממונו אף אם ירויח הרבה לא יתן להת"ח רק כדי סיפוקו לא יותר ומעות הרוח אינו שייך להת"ח חלק בזה רק מפרנסו בתורת חסד ועבור זה שכרו גדול מאד לעוה"ב כמו הת"ח כמו שבעוה"ז היה המחזיקו ובלעדו לא היה ביכלתו לעסוק בחורה והיה משפיע על הת"ת מהונו כן לעוה"ב המחזיק בצל התורה וההשפע מכח הת"ח על המחזיק ומקושרים יחד כמו בעוה"ז כן לעוה"ב משא"כ כשמתנים ענין שותפות ענין אחר הוא דהם שותפים לגמרי חלק כחלק הן בעוה"ז יש לו להת"ח חלק ברוח של העוסק בפרקמטיא מחצה. לא לבד הספקתו רק בכל הרוח כמו שותף גמור וכמבואר בש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק ב' וברמ"א שם ושניהם מחולקים מהמחזיק בלא תנאי דבזה שייך להת"ח חצי מהרוח אף שיש לו הרבה ויכול לעשות בהרות מה שירצה ליתן צדקה ולהחזיק ת"ח אחרים. וגם הוה כמו נהנה מיגיע כפו. ולעומת זה גם להעוסק בפרקמטיא יש לו חצי מהלימוד כאילו למד בעצמו דשותף גמור הוא כן י"ל, לכאורה אי לא מסתפינא:
והנה יש להסביר קצת במה דמצינו דקראו לשמעון אחי עזריה ובעת הזכירו את שמו בדבר הלכה הזכירו גם לעזריה מה דלא מצינו כן בכל מחזיקים וי"ל כיון דשותפים גמורים הם וחולקים בשכר בעוה"ז ובעוה"ב אך עדיין מצינו במש"כ אגורה באהלך עולמים ודרשו רז"ל דבשעה שמזכירין הלכה בשם אומרו שפתותיו דובבות בקבר ויש לו להת"ח נחת רות מזה. וא"כ האיך יחלקו בשכר זה כיון שיזכירו רק את שם שמעון שאמר ההלכה ויהיו שפתותיו דובבות. ובאמת כיון ששותפים גמורים הם הרי יש לו חלק גם בנ"ר זה לכן בעת שאמרו ההלכה בשם שמעון הזכירו גם שם עזריה ויהיו שפתותיו דובבות כו' גם שמעון גם עזריה יזכו בנ"ר זה וכן בר"י דבי נשיאה. וי"ל דזה דקמ"ל מתניתין דקתני שמעון אחי עזריה כו' דגם בנ"ר זה שותפים הם דשותפים גמורים הם משא"כ המחזיק דנותן לו רק כדי פרנסתו דין אחר לו וכנ"ל. ומ"מ שכרו גדול מאד כמו הת"ת וכמו שמקושר עמו בעוה"ז כן בעוה"ב ובצל התכמה בצל הכסף. כמבואר בכמה מקראות ומאמרי חז"ל. המקום ברחמיו וחסדיו הגדולים יעזרנו לעסוק בתורתו יומם ולילה ללמוד וללמד תורה לשמה ולשמור ולעשות כל דברי ת"ת באהבה ולהיות ג"כ מחזיקי ת"ת. ואמרינן בפ"ד דפסחים אר"י כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה. ובמסכת כתובות פ' הנושא ואתם הדבקים כו' חיים כלכם היום וכי אפשר לידבק בשכינה והלא כתיב כו' אלא כל העושה פרקמטיא לת"ת והמהנה ת"ח מנכסיו כאילו מדבק בשכינה וכתיב חיים כלכם ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ועיין בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקפ"א שמנהג טוב ונכון לכתוב שם מתנדב לדבר מצוה וכתב שהוא מדת חכמים מדת ותיקין והאריך שם בראיות ע"ז. והרי נלמד דמצוה לפרסם עושי מצוה כדי שיעשו אותה בלב שמת ולמען אשר ילמדו דורות הבאים לעשות כמעשיהם וכגמול ידיהם שוכן רומה ישיב להם והיה למזכרת נצח. ועתה תזל כטל אמרתי וברכתי רוב ברכות ושובע שמחות תבואתה לראש משביר הוא חותני הרבני הנגיד המופלג ושנון י"א קובע עתים לתורה הרבה רחים ודחיל רבנן ממשפחת רם ומגזע המעלה מחצבתו כ"ש מו"ה יצחק פריידקין נ"י ולזוגתו חמותי הצנועה א"ח המפורסמת מרת פעשא בראדיל תחיה שניהם אוהבי תורה שנים רבות החזיקו בידי למלאות מאוויי נפשי בכל הצטרכותי עם ב"ב יחיו לאויט"א למען אוכל לשקוד על דלתי התורה בהשקט ובטחה גם עתה עודם מחזיקים בידי תומכים בימיני גם היו לי לעזר בסך מסוים על הדפסת ספרי זה ישלם ה' פעלם ותהי משכרתם שלמה בזה ובבא וכמאמר הכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה תוסיף ימים על ימיהם בהשקט ובבטחה תברכם באריכות ימים ושנים וינובו בשיבה טובה דשנים ורעננים וירוו רוב נחת ועונג מבתם היא זוגתי הרבנית הצנועה המהוללה ומושלמת מנב"ת מרת בילא תחי' לאויט"א ומצאצאינו יחיו לאויט"א ונזכה לראות מהם דור ישרים יבורך בבנין וחתנין רבנן ויאציל ברכה ממעל גם על אנשי קהלת ק"ק וויסאקי אשר אני שוכן בתוכם ובפרט ידידי ואוהבי היקרים הנכבדים יחיו לאויט"א. ה' יריק חסדו עליהם בשפע ברכה והצלחה בחיי אריכי ומזוני רויחא וכל מאהבי נפשי התומכים בימיני קרנם תרום בכבוד וימלא משאלות לבבם לטובה ובתוכם יברך גם אותי וכל ב"ב יחיו לאויט"א. ה' ברחמיו יעזרני ויושיעני בימין צדקו כחפץ המעתיר יצחק אייזיק יעקב באאמו"ר הרב הגאון המובהק הצדיק כקש"ת מו"ה אליעזר שלמה זצלל"ה חופ"ק הנ"ל. הנה למעלה דברנו מגדולת התורה ומחזיקיה גם כתבתי פתיחה זו קודם חג השבועות אציג פה דבר נחמד מאד מה ששמעתי מאאמו"ר הגאון זצלל"ה. זה כמה שנים מדי דברי עמי והזדמן לי לדבר מהכתוב (שמות ג' י"ב) ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה שכבר תמהו בזה כמה ראשונים והרמב"ם ז"ל האיך שייך ליתן אות ממה שעתיד להיות על העבר והאריכו בזה. והשיב לי אאמו"ר הגאון זלל"ה דלדעתו א"ש בפשיטות ע"פ דברי הזוהר הקדוש בפ' שמות שם ע"פ ויבא אל הר האלהים חרבה גו'. אר"י האי אבנא דמקבלא פרזלא כד חמי לי' מדלגא עילוי כך משה והר סיני כשנראו זה עם זה דלג עליו הה"ד ויבא גו' א"ר אבא מוכנים היו מששת ימי בראשית זה עם זה ואותו היום נתרגש ההר למול משה וכיון שראהו שנכנס לתוכו ודלג בו עמד ההר מלמד ששמחים היו זה עם זה כו' עייש"ה. והיינו דדמיון משרע"ה עם הר סיני כדמיון אבן השואבת עם ברזל שטבעה למשוך הברזל אליה ואם היא קטנה והברזל גדול שאינה יכולה למושכו אז היא קופצת אליו ומתחברת עמו כי חשקה להתדבק אל הברזל באיזה אופן שיהיה עייש"ה ובפירושיו שם. כן היה במשרע"ה שהיה מוכן לקבל התורה בצאתם ממצרים וגם הר סיני. היה מוכן לזה ונמשך זע"ז דוגמת אבן שואבת עם ברזל שטבעם להתדבק זע"ז ולכן כשבא משה רבינו ע"ה קפץ הר סיני נגדו. והרי כשראה משה רבינו זאת היה לו אות נאמן כי יקבל התורה לישראל ושפיר היה אות מהמוקדם אל המאוחר וז"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה דהרי כבר ראית שקפץ ההר נגדך ומזה תבין כי מוכן אתה למעלה זאת ולקבל התורה לאחר שתצאו ממצרים ודוק וזה ביאור נחמד מאד מתוק מדבש שפתים יישק: