שו"ת בנין ציון החדשות· רבי יעקב עטלינגר
סימן קסג
ב"ה אלטאנא יום ו' ג' אלול תרט"ו לפ"ק להרב מו"ה יעקב נפתלי הערץ בערנשטיין נ"י בק"ק לעמבערג: מר נ"י תמה על הר"י בתוס' פסחים (דף ע"ז) שהקשה אמה דמשמע שם דלמ"ד טומאה דחוי' צריך ריצוי ציץ שהרי טומאת גברא דחוי' אף שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף דאיך לא ראה דברי רש"י זקנו שפירש הטעם דאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כיון דרחמנא דחיי' ליחיד א"כ אין מצו' עליו אבל בצבור שע"פ המצו' מביאין קרבן בטומאה באמת למ"ד דחוי' אין זה רק ע"י ריצוי ציץ ושכן כתב בפי' הרמב"ם עכ"ל: תשובה כבר אמרו חז"ל דברי תורה עניים במקומם ועשירים במ"א וכן בענין זה שיטת הר"י מבוארת במנחות (דף ט"ו) דשם אמרינן ת"ש ר"י אומר אפילו שבט א' טמא וכל השבטים טהורים יעשו בטומאה לפי שאין קרבנות צבור נחלקין והכא מאי הציץ מרצה איכא ופירשו התוס' דהא אין הציץ מרצה על טומאת הגוף מדדרשינן שם (דף כ"ה) עון הקדשים הוא נושא ולא עון המקדישים ומה דאמרינן בכיצד צולין טומאה דחוי' בעי ציץ לרצויי היינו טומאת בשר אבל לטומאת הגוף דלא מהני ציץ אפילו בלא ציץ ע"ש הרי מבואר דטומאת הגוף היכי דצבור מקריבין בטומאה אין זה ע"י ריצוי ציץ שהרי על עון המקדישין אין ציץ מרצה וזה שהוקשה לר"י שאף שסוגית הגמרא דפסחים היא לענין טומאת בשר (ולא כמש"כ מר נ"י דהסוגיא איירי בטומאת גברא) מכ"מ איך פשיטא להגמרא דהיכי דטומאת בשר או מנחה דחוי' צריך ריצוי ציץ שהרי גם בטומאת גברא כשהצבור עושין בטומאה אין זה ע"י ריצוי ציץ כיון שהציץ לא נושא עון המקדישים.
וגם שיטת רש"י כן מבואר בדבריו ביומא (דף ז') ד"ה בין בצבור שכתב ומה בין יחיד לצבור שהיחיד אין טומאת הגוף נדחה אצלו שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף ושל צבור נדחת טומאת הגוף אצלם ולא ע"י ציץ עכ"ל ומזה מבואר שמה שכתב בפסחים דרחמנא דחיי' ליחיד זה בעצמו הוא מפני שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף כמש"כ בפי' ביומא וצריך טעם זה דלא מרצה אפילו הקריב שוגג בטומאה אבל עכ"פ מבואר דעתו ג"כ דדחיית טומאת הגוף בצבור אינה ע"י ציץ וכדאמרינן בגמרא דמנחות (דף ט"ו) הנ"ל.
וע"פ הדברים האלה לא על הר"י יש לתמו' כי אם על הרמב"ם שכתב דטומאת הגוף הדחויי' בצבור צריך ריצוי ציץ שזה נגד הגמרא דמנחות הנזכרת. והנה שם (דף כ"ה) ד"ה עון הקשו התוס' אמה דאמרינן דעל עון המקדישים אין הציץ מרצה שהרי בפ"ק דיומא (דף ז') אמרינן דמרצה על הכהנים העושים בטומאה והניחו בקושיא ולפ"ז הי' אפשר לומר דיש סוגיות חלוקות ופסק הרמב"ם כסוגיא דיומא אבל באמת דברי התוספ' בזה צ"ע דלא ידעתי בעניי באיזה מקום ביומא אמרינן כן דמרצה ציץ על הכהנים העושים בטומאה וממילא גם להרמב"ם לא ידעתי ראי' משם:סימן קסד ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ט אלול תרט"ו לפ"ק.
להרב מו"ה מאיר ליב לעבוואהל נ"י בק"ק קראקא יע"א: לי מר נ"י וז"ל אציע קושיא עצומה לענ"ד על תוס' זבחים (דף כ"ו ע"א) ד"ה ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא וז"ל פי' בקונ' ונ"מ שחייבין כרת על אכילתו וא"א לפרש כן דהא קיי"ל בכריתות (ד' כ"א) דדם האיברים בלאו ונראה לפרש דאיירי הכא וכו' או לענין דם חטאת הניתז על הבגד עכ"ל התו'.
וקשה לפענ"ד דהא הטעם דדם האיברים אינו בכרת הוא משום דאינו דם הנפש כדאיתא ברש"י כריתות שם ואמרינן בזבחים (ד' כ"ה ע"א) ובכריתות (ד' כ"ב ע"א) דאינו מכפר רק דם שהנפש יוצאה בו וא"כ דם האיברים אינו מכפר ואינו ראוי להזאה והא אמרינן בזבחים (ד' צ"ג ע"א) דדם חטאת שניתז על הבגד אינו טעון כיבוס אא"כ ראוי להזאה וא"כ גם לענין דם שניתז' על הבגד לא נוכל לפרש אם לא שנפרש דהאי ש"מ הוא קשיא בלשון תימה וא"כ גם פי' רש"י ניחא כמ"ש הפ"מ שם וא"כ מה הקשו על פי' רש"י וצ"ע עכ"ל: תשובה קושית מר נ"י על דברי התוס' בזבחים קושיא עצומה היא דא"ל כיון דדם האברים שלאחר שחיטה מעורב עם דם השחיטה ויוצא דרך בית השחיטה הדם שנתקבל לא מקרי ראוי' להזאה ולא חשיב דם חטאת שנתז על הבגד דז"א דא"כ גם כרת לא ליחייב אע"כ דכל הדם שיוצא דרך בית השחיטה נחשב דם הנפש וא"כ ראוי להזאה ג"כ ונחשב ג"כ דם חטאת שנתז על הבגד ועוד דא"כ הוה להו להתוס' לכתוב בפשטות שיש נפקותא אם הדם ראוי להזאה וזה באמת צ"ע דגם לפי מה שמתרץ דלמא משום שמנונית עכ"פ כמו דאמרינן בקבל ואח"כ חתך פסול משום דדם היוצא של האבר לאחר שחיטה מעורב בדם שמקבל כמו כן הי' לנו לחוש בכל בהמת קדשים ששוחט דלאחר שחיטה יתערב הדם שהי' בשעת השחיטה עדיין באברים בדם השחיטה שיוצא דרך בית השחיטה ויפסל דם שמקבל מפני תערובת דם האברים שהוא שמנונית בעלמא או עכ"פ אינו דם הנפש ואם נאמר דאותו דם בטל בדם הנפש ואפילו לר' יהודה דס"ל אין דם מבטל דם מכ"מ בטל דנחשב שמנונית א"כ יקשה דגם משום יוצא לא ליפסל אם קבל ואח"כ חתך כיון דבטל וצ"ל דבסתם שחיטה דרך הכשרו בכך שאי אפשר להשמר בכך שלא יתערב דם האברים בדם השחיטה דרך בית השחיטה אבל לענין יוצא שפיר חיישינן דבזה לא מצאנו שהכשיר הכתוב.
אכן עכ"פ אי אפשר לפרש דברי התוס' כך דמשום תערובת לא הוי דם שניתז על הבגד וא"כ צ"ע ואולי י"ל דכוונת התוס' ע"פ מה דאמרינן זבחים (דף צ"ח) בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת למעלה מהו וכו' הדר פשטה דאין טעונין כבוס והנה אף שהגמרא הביא דין זה דוקא לענין דם עולה למטה מכ"מ הרמב"ם ה' מעה"ק (פ"א) כתב כן ג"כ לענין דם חולין וטעמו ודאי כיון דחד סברא הוא שהיכי שכבר נבלע דם בבגד אי אפשר לדם חטאת להבלע ומכ"מ מדנקט אבעיתו דוקא לענין דם ולא ג"כ לענין מים ושאר משקים צ"ל דבזה פשיטא לי' דטעון כבוס דדוקא היכי שכבר בלע דם ס"ל דאינו בולע דם עוד ולפ"ז י"ל דהתוס' ה"ק דיש נפקותא לענין דם שניתז על הבגד אם בתחלה נבלע בו דם האברים ואח"כ ניתז עליו דם חטאת דאם מים בעלמא הוא טעון כבוס אבל אם דם הוא לא טעון כבוס ועל זה משיב דלמא משום שמנונית פי' לעולם לא הו' דם אלא מים וטעון כבוס דהוי דם ע"ג שמנונית והבגד עדיין לא הוי נבלע מדם אלא ממים ושמנונית: