אור ברסלב

שו"ת בנין ציון החדשות· רבי יעקב עטלינגר

סימן קמד

סימן קמג

ב"ה אלטאנא יום ה' כ"ד תמוז תרי"ד לפ"ק במגילה דף ט"ז) כתבו התוס' שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודו"ק ותשכח עכ"ל: ולכאורה דבריהם תמוהין מאוד שלא בלבד שהחשבון אינו מכוון.

אלא גם הלשון כל פדיונם אינו מדוייק גם לא ידענו מה מצאו התוס' חסר ביאור שהוצרכו לכתוב זה ונלענ"ד שהתוס' רצו לבאר בזה מה דאמרינן שם (דף י"ג) ועשרת אלפים ככר כסף אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ע"כ וצריך ביאור מה ענין שהמן שקל שקלים על ישראל היכן מצאנו כן הרי ככרים שקל ולא שקלים ומה יחס בין מה ששקל המן ומה שצוה הקב"ה לישראל ליתן מחצית השקל לזה כתבו התוס' לבאר זה שמעתי וכו' (ואפשר שנדפסו דבריהם שלא.

במקומם ומקומם הוא במימרא דר"ש בן לקיש) והיינו ע"פ מה שכתב האלשיך (פ' כי תצא) טעם למה צוה הכתוב ליתן מחצית השקל דוקא לכופר נפש כי ערך הזכר מבן עשרים עד בן ששים הוא חמשים שקלים וא"כ אם יתן איש פדיונו יהי' חמשים שקלים אבל הקב"ה אמר איני מבקש מכם רק תרומה מערככם ותרומת התורה שנתנה בה התורה שיעור היא תרומת מעשר והיא אחד ממאה ולכן נאמר תרומה לד' שהאחד ממאה של ערככם יהי' כופר נפשותיכם ע"ש והנה המחצית השקל לת"ר אלף מישראל שנמנו מעשרים שנה ומעלה עלה למאת ככר הכסף כמבואר בפ' פקודי וזה הי' אחד ממאה מערכם א"כ כל ערכם יעלה למאה פעמים מאה ככר שהוא עשרת אלפים ככר וזה שאמר ר"ש בן לקיש עתיד המן לשקול שקלים על ישראל שישקול כל פדיונם מה ששוין כל ת"ר אלף שהוא לכל א' מישראל כערכו חמשים שקלים לפיכך הקדים הקב"ה שקליהן שהוא חצי שקל לשקליו שהיו חמשים שקל וזה מה שבארו התוס' שאמר לאחשורוש שיתן כל פדיונם שעולה עשרת אלפים ככר נגד חצי שקל שצוה הקב"ה ליתן כל א' מישראל וזה הפי' להקדים שקליהן לשקליו.

ועוד הארכתי בזה בשומר ציון הנאמן (סי' קפ"ב וסי' קפ"ח) להוכיח שפירוש זה יש לו יסוד גם בתרגום שני ובמדרש אסתר ובילקוט שם:סימן קמה ב"ה אלטאנא יום ו' ח' אלול תרי"ד לפ"ק. להרה"ג וכו' מו"ה גבריאל אדלער הכהן נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף יע"א: כתב מר נ"י ראיתי בהרמב"ם (בפ"ג מה' תשובה) שראוי להתעורר עליו וז"ל (הל' ב') אדם שעונותיו מרובין וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובים מזכיותיהם מיד הן נשחתין שנאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם וכו' ולא הבנתי ראית רבינו שהמקרא דכתיב וירא ד' כי וכו' הא אותה אמירה היתה קודם המבול אבל לאחר המבול הרי מקרא מפורש בפ' נח לא אוסיף עוד לקלל את האדמה וכו' ולא אוסיף עוד להכות את כל חי וכו' ואיך אפשר שכל העולם נשחתין גם אם עונותיהם מרובים ח"ו בשלמא הראי' שהביא מסדום ועמורה שפיר שמוסב על מדינה אחת אבל על הארץ כולה אין ראי' ממקרא של קודם המבול עכ"ל: תשובה לענ"ד לק"מ דשבועת הקב"ה אחר המבול לא היתה רק שלא להכות כל חי במים כדכתיב כי מי נח זאת לי וגו' ואמרינן בסוטה (דף י"א) והן אינן יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא על אומה א' מביא ע"ש אבל שלא יאבד הקב"ה העולם ע"י חטא בדבר אחר חוץ מן המים לא הי' בכלל שבועה שהרי אצל מ"ת אלמלא לא קבלו ישראל התורה הי' מחזיר העולם לתוהו ובוהו כדאמרינן ע"ז (דף ג') אף שכבר נשבע הקב"ה שלא לשחת העולם בלא שום תנאי ולכן צדקו דברי הרמב"ם:

תוכן העניינים

שו"ת בנין ציון החדשות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה