שו"ת בנין ציון החדשות· רבי יעקב עטלינגר
סימן קלז
להתורני כ"ה לוי נ"י בק"ק האמבורג יע"א: מה שהקשה מר נ"י וז"ל פסחים (פ"ב מ"ה) תיו"ט ד"ה ולא במעשר כו' משום דאיכא תנא דפליג וסובר דאפי' בירושלים אינו יוצא במצת מעשר שני והאי תנא הוא ריה"ג ותנא דידן מצות מצות ריבה וקשה לי ע"ז בין לריה"ג דס"ל דאינו יוצא ממיעוטא דלחם עוני ובין לר"ע דמרבה ליה ממצות דהא משנה שלימה במנחות (פ"ז משנה ו') דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ויליף ליה מדכתיב וזבחת פסח לד' אלקיך צאן ובקר להקיש לפסח כל דבר שבחובה וא"כ לריה"ג למה לי למעוטי מלחם עוני וכן לר"ע איך יוצא במצה של מ"ש דהלא דשב"ח אינו בא אלא מה"ח וכן במס' מ"ש (פ"א מ"ז) אין מביאין קיני זבים כו' מהאי טעמא הוא כדפי' הרע"ב שם ודוחק לומר דהא מ"מ בעידן דאכל מקיים מ"ע דבערב תאכלו מצות ז"א דהא עיקר ילפותא מקרא וזבחת לד' אלקיך פסח מה פסח מצרים אינו בא אלא מן החולין והכא נמי מקיים ביה מצות אכילה עכ"ל: תשובה לענ"ד הכלל דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין לא שייך רק בחיוב קרבן לגבוה אבל לא במה שהטיל הכתוב עליו לאכול דבענין זה לא מצינו בשום מקום והרי אמרינן בחגיגה (דף ז') ישראל יוצאין ידי חובתן בנונ"ד וכו' והכהנים בחטאות ואשמות יע"ש ואף שחייב מן התורה לאכול שלמי שמחה לא אמרינן דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין כדאמרינן שם לענין שלמי חגיגה אע"כ דרק במה שחייב להקריב לגבוה שייך זה אבל לא בחיוב אכילת מצוה וגם ע"פ הטעם נראה כן שהרי מה שדבר שבחובה א"ב אלא מן החולין ילפינן מוזבחת פסח וזה גבי קרבן כתיב: