אור ברסלב

שו"ת בנין ציון החדשות· רבי יעקב עטלינגר

סימן עו

סימן עה

ב"ה אלטאנא י"ד מרחשון תר"ט לפ"ק להרה"ג וכו' מו"ה אלכסנדר אראן נ"י אב"ד דק"ק פעגערסהיים יע"א: הקשה מעכ"ת נ"י בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל באלו הן הלוקין במתניתן הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח וז"ל שם ר' יהודה סבר לאו הניתק לעשה לוקין עליו ואין הלכה כו' ע"ש ותמוה שדברי הרמב"ם המה נגד גמ' מפורשת בחולין (דף קמ"א) דאסיקנא תלמודא שם דבעלמא סבר ר"י לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והכא היינו טעמא משום דקסבר שלח מעיקרא משמע: תשובה אמת הוא שפי' הרמב"ם הוא כס"ד שם אכן מלבד שהרבה פעמים מצינו גם בפי' רש"י כזה שמפרש במשנה כהס"ד אם הפי' הוא פשוט יותר מכ"מ הכא טעמא רבא איכא שגם למסקנא הפי' כן שהרי מה שמסיק בש"ס דחולין דטעמא דר"י אינו משום דס"ל לאה"נ לעשה לוקין עליו הוא ממה דאמר ר"י בברייתא לא תותירו וגו' והנותר וגו' בא הכתוב ליתן ע' אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו ע"ש ובמכות (דף ט"ז) דייק מברייתא זו דס"ל לר' יהודה התראת ספק שמי' התראה ופריך מברייתא דהכה זה וחזר והכה זה דאמר ר' יהודה בב"א חייב בזה אחר זה פטור אלמא דס"ל ה"ס לאו שמה התראה ומשני תרי תנאי אליבא דר' יהודה ע"ש דכן צ"ל בין לר' יוחנן בין לר"ל שהרי אף לר' יוחנן דדייק מהא דבא הכתוב דס"ל לר"י ה"ס ש"ה קשה מהא דר"י דחזר והכה זה אע"כ דבין לר"י בין לר"ל אמרינן דתרי תנאי נינהו אליבי' דר' יהודה וא"כ הך תנא דאליבי' דר"י דהכה זה וחזר והכה זה פטור מטעם ה"ס ע"כ ס"ל דלא אמר ר' יהודה הך דבא הכתוב ליתן ע' אחר ל"ת ולפ"ז מה שפשט רבינא מזה דס"ל לר"י לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו אינו רק לחד תנא אבל לאידך תנא אליבי' דר"י שפיר י"ל דמה דקאמר לוקה ואינו משלח הוא משום דס"ל לאו הניתק לעשה לוקין עליו ובזה א"ש מה שלאחר שפשט שם מהך ברייתא דר"י דקאמר רב אידי לרב אשי מתניתן נמי דיקא וכו' ודחי ודלמא ה"ק וכו' ע"ש ולכאורה למה לי' לרב אידי לחזור לפשוט מדיוקא דמתניתן אחר שכבר פשט בפירוש מהברייתא וגם למה להש"ס לדחות ודלמא ה"ק וכו' דמה מועיל הדיחוי אחר שכבר נפשט.

אבל לפי דברינו א"ש כיון דלא נפשט רק לחד תנא אליבי' דר"י א"כ אכתי קאי הספק אי הך תנא דמתניתן אליבי' דר"י הוא הךתנא דבא הכתוב או הך תנא דהכה זה אחר זה דמאי אולמא הך תנא מהך תנא ולכן הי' רוצה תו לפשוט ממתניתן עצמה ודחי ודלמא ה"ק וכו' ולפ"ז ע"פ דחיי' זו אדרבא המסקנא היא דשפיר נוכל לומר דהך תנא דמתניתן הוא התנא דהכה זה אחר זה וטעמא דר"י משום דס"ל לאו הניתק לעשה לוקין עליו ולכן פירש הרמב"ם כן ובפרט שפי' זה מכוון יותר ללשון המשנה מדמסקו רבנן זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עלי' משמע דזה הוא מה דפליגי על ר"י דאל"כ היאך שייך זה הכלל לכאן כיון דגם ר"י מודה לזה סימן עז עוד להרב הנ"ל נ"י: עוד הקשה מעכ"ת נ"י בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ביבמות (דף ע"ו ע"ב) מתני' עמוני ומואבי אסורין כו' מצרי ואדומי כו' ר"ש מתיר את הנקבות מיד אמר ר"ש ק"ו כו' אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה וז"ל התשובה שאפשר להם להשיב בה לר"ש שיאמרו לו מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר אשר לא קדמו אתכם האיש דרכו לקדם ולא האשה עכ"ל וצ"ע דהא בגמרא אמרו מאי תשובה ארבב"ח אר"י משום דאיכא למימר עריות יוכיחו וכו' וא"כ למה הניח הרמב"ם התשובה שהשיב תלמודא ולמה לו למצוא תשובה חדשה ועל ילפותא דלמד ר"ש במתניתן ק"ו מעמוני ומואבי ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד יש לדקדק גם עפ"י מה דאיתא בגמ' ב"ק (דף ל"ח ע"ב) ויאמר ד' אל משה אל תצר את מואב וכו' מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה כו' אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית א"כ מאי ק"ו יליף ר"ש הא י"ל מש"ה בעמוני ומואבי מותרין הנקבות מיד מפני פרידות טובות אבל במצרי ואדומי הנקבות אסורות עד ג' דורות כמו הזכרים: תשובה מה שהקשה מעכ"ת נ"י על פי' המשניות שנתן טעם לתשובת רבנן משום דאיש דרכו לקדם נגד הגמרא גם לי הוקשה זה שנים כן וכעת אשר נדפסו פה המשניות עם תוס' ר"ע ראיתי שגם שם הוקשה כן והונח בצ"ע ומכ"מ בחדושי ליבמות כתבתי קצת יישוב לזה משום דהוקשה לי אמה דקאמר שם (דף ע"ז ע"ב) ורבנן מחלל דחייבי ע' דהתינח לתירוץ רב אשי שם (דף ס') דבחלל דחייבי ע' פליגי אבל לתירוץ רב הונא א"כ שם דלא אסיק רק בקשיא ולא בתיובתא היכי מוקי לרבנן דהכא ויישבתי די"ל דרב הונא א"ר מפרש טעמא דרבנן כמש"כ הרמב"ם דשאני עמוני ומואבי דכתיב אשר לא קדמו.

ומה דלא ניחא להגמ' בכך היינו משום דכפי הברייתא שם (ע"א) פליגי בזה ר"ש ור' יהודה דר"ש אמר אין אשה דרכה לקדם ור' יהודה קאמר הי' להם להקדים נשים לקראת נשים וניחא להש"ס לאוקמי' רבנן אפילו כר' יהודה אבל לרב הונא א"ר באמת צ"ל דרבנן בהא כר"ש ס"ל דשאני התם דאין אשה דרכה לקדם ולכן כתב הרמב"ם פי' זה הפשוט יותר כיון דעכ"פ צ"ל כן לרב הונא א"ר מדלא אסיק בתיובתא מרבנן דהכא.

ומכ"מ אר"ש הונח לי בצ"ע היכי רצה ללמוד מצרית מק"ו דעמוני ומואבי כיון דהוא גופא יליף דעו"מ נקבות מותרות מאשר לא קדמו ואין אשה דרכה לקדם מה שלא שייך גבי מצרית. אכן מה שהקשה מעכ"ת נ"י אאה דק"ו דר"ש מהך דב"ק זה ודאי אינו קושיא שזה הטעם לא שייך רק להציל האומות מפני הצדקניות שיוצאות מהן אבל אם הי' שייך טעם האיסור על נקבות כמו על הזכרים לא מטעם זה יתיר הכתוב לנקבות לבא בקהל ועוד שהרי במה שאמר הקב"ה בשתי פרידות טובות שיעמדו מהן לא התירו עדיין לבא בקהל שהרי ע"כ לא הי' קבלה בידם בזה מדחלקו בועז ופלוני אלמוני הגואל אם רות מותרת לבא בקהל וגם בימי שאול נתעלמה הלכה בבית המדרש כדאמרינן ביבמות שם ולא פשטו מזה.

תוכן העניינים

שו"ת בנין ציון החדשות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה