שו"ת בנין ציון החדשות· רבי יעקב עטלינגר
סימן מה
להנ"ל ב"ה בחדש איר תרכ"ג לפ"ק.
בדבר שאלתך אודות אכילת צלי קדר בלילי פסח במקום שנהגו שלא לאכול צלי: הנה לא נעלם ממך שהמג"א (בסי' תע"ו) אוסר. אלא שהוקשה לך הלא לענין פסח לא מקרי צלי וא"כ לא יקרא ג"כ צלי שלא לאכול בזה"ז.
אמנם הלא המג"א ביאר טעמו דלא עדיף מבשר עוף דודאי לא הוי דומה לצלי דפסח ואעפ"כ אוסר הירושלמי משום מראית העין מפני שדומה במראיתו לצלי וא"כ ודאי צלי קדר ג"כ דומה לצלי ולכן בצלאו ואח"כ בשלו לא אוסר דזה לא דומה לצלי. אמנם הפרי חדש גם זה אוסר דס"ל דדוקא לענין פסח מריבוי הכתוב ממעטינן דלא נקרא צלי אבל בעלמא נקרא צלי ולא ידעתי מה קשיא לך מגזירה לגזירה וכי אוסר המג"א צלי קדר משום שמא יאכל בשר עוף אלא שמא יאכל צלי של בהמה רק שלא נימא הלא אינו דומה לפסח ראשו על כרעיו וכמו גדי מקולס לזה קאמר הלא עוף ודאי ג"כ אינו דומה לגדי מקולס ואף על פי כן אוסר הירושלמי: והסתירה בירושלמי שהערת עלי' דבפרק מקום שנהגו רצה לאסור אפילו בשר עגל ובריש כיצד צולין הביא דמכניסין עגל מקולס בלילי פסחים הראשונים אבל לא גדי מקולס כבר הקשה הפרי חדש ותירץ כמו שתירצת דמה שהתיר הירושלמי בפ' כיצד צולין עגל מקולס היינו במקום שנהגו לאכול צלי ושם לא אסור רק גדי מקולס שדומה לפסח לגמרי ומה שאוסר בפרק מקום שנהגו אפילו עוף היינו במקום שנהגו שלא לאכול צלי: ועל דבר המנהג כבר כ' הטור ואחריו הלבוש שמנהגנו שלא לאכול צלי ומה שכתוב במרדכי שמנהג באשכנז לאכול צלי ודאי הוא ט"ס שהרי הטור העתיק דברי המרדכי וכ' שמנהג אשכנז שלא לאכול ולו ודאי הי' נוסחת המרדכי מדויקת יותר ממה שבאה אלינו העתקה אחר העתקה: ומה שכתבת שוב לחזק דבריך הראשונים.
והרכבת מה שאסור משום מנהג עם מה שאסור מן הדין שהרי לפי המבואר (בסי' תע"ו סע' א') לאכול שה צלוי כולו בכל מקום אסור מן הדין אבל לאכול בשר צלי דהיינו חתיכת צלי תלוי במנהג ועל זה כ' הש"ע (סע' ב') במקום שנהגו שלא לאכול צלי אפילו בשר עגל ועוף לא עוף שלם כמו שכתבת דגזרינן בשר עוף אטו בשר בהמה וכיון דנהגו שלא לאכול בשר בהמה דהיינו חתיכת בהמה צלי גם חתיכת עוף אסור וא"כ אסרינן לאכול חתיכת בשר צלי של בהמה ואפילו של עוף משום מראית העין מפני שנראה כאילו אוכל חתיכת פסח וכיון דבאלו ארצות נוהגין שלא לאכול צלי כמש"כ הלבוש לכן שפיר כ' המג"א דגם בשלו ואח"כ צלאו אסור דאינו ניכר שבשלו תחילה אחרי שעתה הוא צלי ויש בו משום מראית העין כמו בחתיכת בשר עוף שנוהגין לאסור לאכלו משום מראית העין ובודאי דברי המג"א נכונים:סימן מו להנ"ל מה שהקשית על תירוץ הבעה"מ דלכך לא מברכין על אכילת מצה כל ז' ועל סוכה מברכין דאי אפשר ג' ימים בלא שינה משא"כ במצה שיוכל לאכול פירות או מצה עשירה דא"כ מי שאין יכול לישן בסוכה לא יברך.
אין זה קושיא דקביעת הברכה היא ע"פ עיקר המצוה וודאי כשצוה הכתוב לישב בסוכה דהיינו לאכול ולישן נתנה המצוה למי שיכול לקיים אותה וא"כ כיון שלא יכול להיות ג' ימים בלא שינה ע"כ הי' כוונת הכתוב שיקיים מצות סוכה כל ז'. משא"כ בפסח שאין הוכחה לזה כיון שיכול להיות כל ז' בלא מצה וליחידים היוצאים מן הכלל לא נתקנו ברכות לפי עניניהם אלא ע"פ עיקר המצוה אכן לולא דברי הבעה"מ הי' אפשר ג"כ לחלק עוד דבמצה הציווי לבד שלא לאכול חמץ וכמש"כ רש"י (בפ' ראה) ע"פ הספרי וא"כ כשאוכל מצה בשאר ימי הפסח לא מקיים מצוה כלל אבל בסוכה המצוה אינה שלילות אלא חיוב לישב בסוכה דבכל זמן שאוכל בסוכה מקיים המצוה ולכן אף דפטור מלאכול מכ"מ כיון שבשעה שאוכל מקיים המצוה לפיכך צריך לברך אבל במצה בשעה שאוכל אינו מקיים מצוה דהציווי לא הי' רק בשלילות שלא לאכול חמץ: