שו"ת בנין ציון החדשות· רבי יעקב עטלינגר
סימן יב
ב"ה אלטאנא יום ד' כ"ב למב"י תרכ"ח לפ"ק לחתני הרה"ג וכו' מו"ה ישראל מאיר פריימאנן אב"ד דק"ק פילעהנע יע"א.
על דבר שאלתך אם מותר להביא לפי שעה מנורה של ביהכ"נ לחדר שמתפללים בו במנין לעת הצורך: תשובה הנה הערת לנכון על מה דאמרינן ערכין (דף ו') ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לביהכ"נ וכו' אבל לדבר מצוה מותר לשנותה וכן נפסק ביו"ד (סי' תנ"ט) וכתב בשו"ת מהר"ם בר ברוך חלק ג' (סי' רס"ט) דמשמע דרק לדבר רשות אסור לשנותה אבל בדבר מצוה שרי אפי' בפחיתא מיני' וכן כ' בשמו הב"י והש"ך שם ומה שהוקשה לך על זה מהירושלמי הביאו גם הר"ן (מגילה פ"ג) דכלי ביה"כ כביה"כ וא"כ הם כביה"כ דדוקא מעלין בקודש שרי ולא מורידין הרי זה מתרץ המהר"ם בעצמו במה שכתב וז"ל ואין לתמוה אי ביה"כ דבר שבקדושה הוא א"כ נר ומנורה תשמישי קדושה נינהו והיכי שרי לשנות לדבר מצוה דפחיתא מיני' מ"ש משאר תשמישי קדושה הא ל"ק כלל דלא איקרי תשמישי קדושה אלא בכה"ג דדבר הקדוש צריך לאותו תשמיש כגון דלוסקמי ספרים ותיק ונרתק לתפילין ומזוזות שמשימין הספרים לתוכו ומטפחת ספרים ופריסא וכורסיא וזבילי דחומשי וקומטרי דספרי וכיוצא בהם דמנח בהו ועלייהו ספרים אבל ביה"כ דחשיב לי' דבר שבקדושה היינו ששכינה שורה בתוכו דאכל בי' עשרה שכינתא שריא ואין צורך להקב"ה בנרות ומאורות וכי לאורה הוא צריך עכ"ל והש"ך הנ"ל בשם הב"ח מבאר יותר שכ' וקרי לנר ולמנורה תשמישי מצוה משום דלא נתנו לביה"כ אלא כדי להאיר למתפללים בתוך סידור התפלות והמחזורים ואין זה אלא תשמיש מצוה לאדם עצמו עכ"ל ולכן אין קשיא מהירושלמי דשם איירי מכלי ביה"כ שהם לצורך ביה"כ שמפרש שם מקצת הכלים ספלא וקלטורא שהם הספסל של פני הארון והבימה של עץ שקורין עלי' כמו שכ' המפרש שם ועליהם נאמר בירושלמי שהם כביה"כ וכמו שנאמר עוד שם בימה ולווחין ואינגלין יש בהם משום קדושת ביה"כ וכל הכלים האלה נצרכים לביה"כ לקרוא עליהם בס"ת או לשאר תשמישי ביה"כ עצמו אבל המנורות הם רק לצורך האדם.
ולכן גם מה שהבאת מהתשב"ץ (ח"ב סי' קע"א) אין ראי' שחולק על המהר"ם די"ל דאיירי משמן שמדליקין ממנו נר של תמיד שהוא לכבוד ביה"כ דוגמת נר תמיד שבמקדש על זה קאמר דהוי תשמישי קדושה דמעלין בקודש ולא מורידין וזה ודאי לא גרע מכלי ביה"כ אבל במה שמדליקין רק לצורך המתפללים אינו רק תשמישי מצוה אמנם אפילו יחלוק התשב"ץ על המהר"ם הרי המהרי"ק הסכים ג"כ עם ראית המהר"ם ומה שכ' הד"מ שהרא"ש חולק על המהר"ם תירץ במהרי"ק ובב"ח הביאם הש"ך ולכן לענ"ד אין חשש איסור אם ישאלו טובי העיר מנורות של ביה"כ ומתפללים בחדרים אף שלחדרים אין קדושת ביה"כ והוי תשמיש פחיתא מביה"כ כיון שגם זה תשמיש מצוה כנלע"ד הקטן יעקב:סימן יג ב"ה אלטאנא בחדש סיון תרל"א לפ"ק: נשאלתי גביר א' שבק חיים ונמצא כתוב על פנקסו שהוציא סך מעשר לעניים על סמך הרווח שירוויח אחר זמן ואחר שבעת מותו עדיין לא בא רווח לידו שאלו היורשים אם מותר להם לנכות מעשר זה שכבר הוציא מורישם ממעשר שהם חייבים ליתן: והשבתי עד שאתם שואלים אם אתם רשאים לנכות ממעשר שלכם אני מסופק אם אפילו מורישכם אם היה בחיים אם היה יכול לנכות ממעשר שהוא חייב ליתן שאין זה דומה למה דאמרינן גיטין (דף ל' ע"א) המלוה את הכהן ואת הלוי ואת העני וכו' ששם עדיין לא פי' שנותן בתורת מעשר כ"א בהלוואה ולכן בדין הוא שיכול לשלם חובו ממה שיגיע להלוי ולעני בתורת מעשר אבל בנידון זה שנתן המוריש כבר בתורת צדקה לעניים איך ישלם חוב מעשר זה שלו אח"ז על מה שישתכר מכאן ולהבא אכן ביורשים אין ספק כלל שאינן יכולים לנכות שהרי הם חייבין ליתן מעשר בעצמם ואיך יחשב להם למעשר מה שנתן מורישם.
ויותר מזה נראה לי אפילו מצאו עוד המעות של מעשר בעין בירושת מורישם ג"כ הם מחויבים ליתן לעניים ולא להוציא לחשבון מעשר עצמם ולפי מה שכ' השל"ה (ד' רס"ב ע"א) אפי' הטובת הנאה ליתן לכל עני שירצו אין ליורשים במעשר כזה אלא צריכים ליתן לגזבר הממונה על הצדקה והוא יחלק: שוב מצאתי בנודע ביהודה ח"א חלק יו"ד (סי' ע"ב) שנשאל על מעשה כזה והשיב ג"כ בתחילה קרוב להדברים הנ"ל אכן לבסוף כתב ואעפ"כ בנידון שנשאלתי שאם היתומה תפרוש מעשר מירושתה לא יכולה לגמור שידוך הגון המדובר בה הוי שעת הדחק ולכן נלע"ד להקל גם בזה אבל עכ"פ צריך היורש להפריש המעשר ואח"כ יעכב לעצמו עכ"ל אמנם לענ"ד מה שהקיל ביתומה הוא כיון דאפילו בא המעשר ליד הגזבר יכול להוציא אותו לצורך נשואי יתומה כנפסק בש"ע (סי' רמ"ט סט"ו) שאין צדקה גדולה מזו ולכן האפטרופס של היתומה יכול ג"כ להוציא לצורך נשואיה אבל זה לא שייך בנידון השאלה שהיורשים אינם רשאים ליטול ממעות צדקה שאינם עניים וכמדומה שהנוב"י עם כל זה היה מסופק בהיתר זה ולכן הוסיף שעכ"פ היורש צריך להפריש המעשר ואח"כ יעכב לעצמו שדימה זה למעשר עני של דמאי דאמרינן ג"כ הכי שצריך להפריש המעשר להוציא מתורת ספק טבל אבל לא צריך ליתן להעני אלא יעכב לעצמו שהעני שרוצה להוציא ממנו עליו הראיה שעדיין לא נתן המעשר אבל כ"ז לא שייך בנידון זה שאין ספק בדבר ולכן נלע"ד כמו שכתבתי.
הקטן יעקב: