שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן נח
ב"ה אוהעל יע"א:
לכ' אהובי תלמידי חביבי המופלג בתו"י מו"ה אשר זעליג קאהן נ"י בק"ק קאשויא יע"א:
עד"ש אשה ששכחה להדליק נרות בעש"ק עד בין השמשות אי יכולה לומר לעכו"ם שידליק הנרות והאשה תברך עכ"ש:
תשובה:
א) הנה במג"א סי' רס"ג ס"ק י"א נראה דאם שכחה מלהדליק עד ביה"ש יכולה לסמוך על זה שתאמר לעכו"ם שידליק, דבביה"ש לא גזרו על שבות במקום מצוה. ואמירה לעכו"ם הוא שבות, והאשה יכולה לברך, ועיי"ש בכתיב חיים ובמחה"ש ובלב"ש ובקונטרס אחרון על התניא בס"ק ד' אולם משמעות בפמ"ג שם והא"ר ס"ק י' ודעת הכנה"ג בשם מהרי"ב המובא בבאה"ט ס"ק ג' דבזמן איסר הדלקה אינה רשאית לברך, דכיון דהיא בעצמה אסורה להדליק האיך תברך אז על הנרות עייש"ה:
ב) והנה זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל בסדה"ח אות ח' בה' שבת השיג על המג"א דהאיך אפשר שהעכו"ם ידליק והיא תברך כיון דקיימ"ל אין שליחות לעכו"ם, והוי כמעשה קוף בעלמא, וכא כמו שהיא עשתה, והאיך תברך, וכמו שמבואר בטו"ז ביו"ד סי' ק"כ ס"ק י"ד לענין טבילת כלים ע"י עכו"ם אינו יכול לברך וכן העיר בהגהות רע"א על המג"א ע"ש ואם כי גם בטבילת כלים ע"י עכו"ם דעת הפר"ח שם דיכול לברך, אולם הבית מאיר השיג עליו דהעיקר כהטו"ז דכיון דאין שליחות לעכו"ם והוי כאלו נפל למים מעצמו והאיך יברך ועל מה יברך ע"ש. וראיתי שבש"ע התניא פסק דיכולה להדליק ע"י עכו"ם והיא תברך קודם שתהנה לאורן, ובקונטרס אחרון שם ס"ק ג' העיר מדברי הטו"ז בטבילת כלים ע"י עכו"ם וכתב לחלק דבשלמא גבי טבילת כלים, עיקר המצוה הוא הטבילה והטבילה הוי גמר המצוה, וכיון שהעכו"ם עשה כל המצוה האיך יברך הישראל משא"כ גבי נרות דגם לאחר הדלקה הוה המצוה להנות מאורו וזה עיקר המצוה ההנאה מאורו, אלא ההדלקה הוא התחלה והכנה למצוה זו, ולכן מברכין עלי' וכיון שבא ברכה בתחילת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן, ואף שהנכרי הדליק והאיך תברך היא הברכה להדליק עכ"ז יכולה לברך דהכונה שציונו להדליק אם אינו דלוק כדי להנות מאורו ועכשיו שהוא דלוק אנו כהנים ג"כ מאורו והנאה זו עיקר המצוה והציווי עיי"ש היטיב מה שהאריך בזה ועכ"ז כיון דמשמעות רוב האחרונים שלא לברך ועי' ג"כ בישועת יעקב ס"ק ב' שנראה ג"כ דדעתו שלאחר זמן האיסר לא תברך ע"ש וכיון דברכות אין מעכבות וספק ברכות להקל ע"כ נ"ל דבנידן דידן לא תברך האשה:
כ"ד מורך אוהבך ה"ק דוד דוב מויזליש:
בשולי המכתב במס' קידושין [מ"א ע"ב] ילפינן שליחות בקדשים מושחטו וכו' ובתוס' ד"ה נפקא מקשים אמאי לא ילפינן שליחות:
בקדשים מפר של אהרן, מדכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבשאר קדשים לא בעינן בעלים ע"ש, ובימי חורפי בהיותי לבקר את דודי הגאון מופת הדור מלאסק שליט"א, בעהמח"ס שו"ת חדות יעקב הקשה אותי הלא קיימ"ל דשחיטות קדשים כשרה בנשים, כמבואר בזבחים בר"פ כל הפסולין, ומבואר במנחות (צ"ג ע"ב) ת"ר ידו ולא יד עבדו, ידו ולא יד שליחו, ידו ולא יד אשתו, כל הני למ"ל צריכא וכו' אבל שליח דבר מצוה היא ושלוחו של אדם כמותו אימא לסמוך, ואי אשמעינן הני תרתי דלאו כגופי' אבל אשתו דכגופי' דמי אימא תיסמך צריכא ע"ש וחזינן דאשתו עדיפא משליח, א"כ איך אפשר ללמוד שליחות מפר של אהרן, הא י"ל דבאמת לא מהני שליח בקדשים, והא דכתיב ושחט וכו' אשר לו, שלא יעשה את אשתו לשליח דשחיטה כשירה בנשים אבל שליח דעלמא לא מהני, והיא קו' נכונה: ואמרתי על אתר לתרץ, דהנה הגאון מפלאצק ז"ל בחידושי מהר"ל על יור"ד הקשה אמאי שחיטות נשים כשרה בקדשים, הלא אין שוחטין בלילה, והוי מצות עשה שהז"ג, ולא שייכא המצוה בנשים, ולא הו"ל בר זביחה, דהא בחולין נמי בעינן שיהי' בר זביחה, כמ"ש התוס' חולין [ג' ע"ב] ד"ה קסבר ע"ש, אמנם הדבר נכון לפי"ד הריטב"א והפנ"י קידושין כ"ט דמצוה שאפשר לעשות ע"י שליח, נוהג גם בנשים אף דהוי מעשהז"ג ע"ש, א"כ הלא קיימ"ל דמועיל שליח גם בקדשים, ע"כ שפיר שייכא מצות זביחת קדשים גם באשה אף דהוי מעשהז"ג דהא יכולין לעשות שליח לשחוט ושפיר זביחת קדשים כשרה בנשים ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הנ"ל דמנ"ל שליחות מפר ש"א, דילמא שליחות לא מהני בקדשים, והקרא אתא דלא ישחוט ע"י אשתו, דשחיטה כשירה בנשים דז"א דהא אי נימא דלא מהני שליחות בקדשים, א"כ זביחת קדשים פסולה בנשים, דהוי מעשהז"ג ואינם בר זביחה, ודו"ק ונכון הוא:
הנ"ל: