אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן נב

סימן נא

ב"ה אוהעל יע"א:

לכבוד אהו' ב"ד ידינ"פ הרב הגאון החריף היחסן מו"ה יוסף פאצינאווסקי נ"י בק"ק פאביאניץ יע"א בעהמח"ס פרדס יוסף:

אחדש"ת באה"ר ספרו הנחמד פרדס יוסף הגיעני ולמלאות רצונו אשתעשע בדבריו היקרים:

א) בהקדמתו פרי עץ הפרדס העיר בדברי התוס' שבועות [כ"ד ע"א] ד"ה האוכל שהקשו למד"א לאו לא"ע אי איכא עשה דא"ז איך משכחת אבמה"ח דיחול על עשה דא"ז דהוא משנולדה, ותמה כת"ר דלמה לא הקשו דאיך משכחת נבילה דלוקין דבא חל אעשה דא"ז, ובחולין [כ"ז ע"א] פריך למ"ד מסוכנת אסור למ"ל קרא דנבילה, ומשני לעבור בל"ת והקשו בתוס' דאף למ"ד מסוכנת שרי קשה למ"ל קרא דנבילה ת"ל משום דא"ז, ותי' אה"נ דהל"ל ולטעמיך, ולפי"מ דמשני בל"ת א"ש ע"ש, אבל שוב יוקשה דאיך חל נבילה אעשה דא"ז:

כבר קדמו בקושיא זו במקנה קדושין (ע"ז ע"ב) ד"ה פטור, וכתב דה"ה דהוי מצי להקשות מלאו דנבילה דאיך חל על איסר דאינו זבוח, וכתב לתרץ דגבי לאו דנבילה ואמה"ח כיון דעשה דא"ז קודם להן לעולם עכצ"ל דגזיה"כ הוא שיחולו על איסר שא"ז, כעין שכתבו התוס' בחולין (צ' ע"א) דמה"ט חל איסר גיד על אבמה"ח דמצותו בכך וא"א בענין אחר כה"ג אשכחן בזבחים ע' גבי חשב נבילה וחלב טריפה התורה אמרה יבוא איסר נבילה וטריפה ויחול על איסר חלב. והיינו מגזיה"כ, ע"ש דברי המקנה, והא דלא ניחא לתוס' בזה, דהא גופא קשיא נילוף מינה לעלמא דאמרינן אחע"א והא דחל איסר גיד על אבמה"ח דס"ל לריצב"א תירץ אחר שבתוס' חולין ע"ש: ובפשיטות נראה לפיענ"ד דלא קשה מידי דנבילה הוי מוסיף דמטמא ועיין תוס' זבחים [ע' ע"א] ד"ה רבא, ובתוס' חולין [ל"ב ע"א] ד"ה ורמינהו דנבילה חל על טריפה מה"ט עיי"ש ובשעה"מ פ"ז מאי"ב ה"ח ובכתב סופר סי' כ"א אות ד', והגם שהנוב"י מהד"ק חאו"ח סי' ל"ו מסתפק בזה אי נבילה מקרי מוסיף מכח דמטמא ובתנינא סי' י"ג בהג"ה שם הביא דברי התוס' יבמות כ"ג ע"ב ד"ה אר"י ובחולין קי"ז ע"ב ד"ה שאני דמשמע לכאורה דהוי מוסיף מכח דמטמא וכתב בהג"ה די"ל דאין ראי' משום די"ל דכוונת התוס' דאין ללמוד שאר איסורין מנבילה דחמור דמטמא אבל מוסיף לא מקרי עיי"ש וא"כ שפיר חל מטעם גזיה"כ כמ"ש המקנה ואי דניליף משם ז"א דעכ"פ גם להנוב"י ליכא למיליף מנבילה משום דהוי חמור, וכעת ראיתי בדע"ת ע"ה שחיטה בפתיחה אות ה' שהעיר בקושי' הנ"ל, וכתב ג"כ דהוי מוסיף מכח דמטמא ודלא כנוב"י הנ"ל וכבר קדמו בקושי' הנ"ל במקנה, ולדברינו מתורץ אף לשיטת הנוב"י דעכ"פ הוי חמור ולא נוכל למילף מהכא. וי"ל דהוי גזיה"כ דמצותו בכך וא"ש:

ב) אמנם העיר לפי"ז בהערה מושכלת בהא דפריך בחולין [י"א ע"ב] לר"מ דחייש למיעוטא האיך אכל בשרא ואת"ל דלא אכל פסח וקדשים מא"ל דהא הנובי"ת יו"ד סי' ק"כ העיר בכל ספק בשחיטה ברה"ר יהי' מותר למ"ד בחולין ט' דנבילה מטמא ג"כ תרי ס"ט ברה"ר טהור ודחה דמ"מ האיסר במקומו אף שאינו מטמא, דבדבר השייך לאיסר והיתר אמרינן ספק לחומרא ואין חילוק בין רה"י לרה"ר, וכן מפורש בתוס' ב"ק [י"א ע"א] ד"ה דאין ע"ש, ובש"ש ש"ה פי"ב שביאר כן דכיון דהאיסור אינו בא ע"י הטומאה דמ"מ גוף האיסר לבעלה חל עליו לכן אינו תלוי בדין טומאה עיי"ש. וא"כ בלאו דנבילה דכל חלות הלאו על איסור שא"ז הוא משום דמטמא כנ"ל וח"כ גם האיסר יש לו דין טומאה א"כ שוב נימא ספק ברה"ר יהי' מותר ולא יחול לאו דנבילה, ועכצ"ל דבכה"ג דהוי ספק ברה"ר יהי' אסור רק מכח עשה דא"ז וא"כ לפימ"ש בהגהות מל"מ פ"א מה' יו"ט דבאיסר עשה גם ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוטא ע"ש א"כ מאי פריך איך אכל בשרא הא משכחת ליה שאכל בפני ג' אנשים והוי רה"ר ולא יחול הלאו ובפרט בהא דפריך פסח וקדשים מא"ל הרי העזרה הי' רה"ר כדאיתא בפסחים י"ט א"כ נשאר רק עשה ומודה ר"מ והניח בצ"ע ע"ש, ובאמת לפי מה שכתב התוס' בזבחים ע' ע"א ד"ה וחד שכתבו וז"ל דהא דלא נפקא לי' לר"מ מהיכא דנפקא לי לר"י משום דר"מ לטעמי' דאית לי' אחע"א ע"ש א"כ לק"מ אר"מ דלר"מ שפיר חל נבילה על איסר א"ז אמנם כבר תמהו במקומו בהגהות רע"א ובראש יוסף דהיכן מצינו דר"מ אית לי' אחע"א אפי' בלא כולל או מוסיף ובמקום אחר הארכתי בזה ואכמ"ל:

ג) והנלענ"ד לתרץ קו' כ"ת שיחי' בצירוף קו' הדע"ת דלכאורה מאי הקשו התוס' איך חל אמה"ח על עשה דא"ז לפי הנודע שיטת מהרש"ל בשבועות כ"ג דלר"ש דכ"ש למלקות גם שלכ"א אסור, והמהרש"א תמה דא"כ גם כר"י דח"ש אסור מה"ת יהי' גם שלכ"א אסור והשעה"מ בפ"ה מיסוה"ת הקרני ראם תירצו דלר"י דח"ש אסור מסברת חזכ"א א"כ בשלכ"א לא שייך חזכ"א דכל מה שיצטרף יהי' שלכ"א משא"כ כ"ש לר"ש אסור בלא חזר"א ושפיר חייב בשלכ"א וא"כ לפימ"ש בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תל"ט דכל דכתיב גבי נבילה לרבות ח"ש אתאי דליכא למילף מחלב דהוא בכרת ע"ש וכן הוא בירושלמ' נזיר הובא בב"ט בפ"א מדין עדל"ת ע"ש א"כ הרי בנבילה ח"ש אסור בלא סברת חזל"א שוב גם שלכ"א אסור בנבילה ונודעים דברי השאג"א בסי' ע"ו דהיכא דאיסר האחרון מוסף מכח שלכ"א הוי מוסיף ע"ש א"כ שפיר חל איסר נבילה על עשה דא"ז ומש"ה א"ש דלא הקשו בתוס' רק מאמה"ח ולא מנבילה, והנה כבר נודעים דברי הפלתי בסי' פ"ז דלמ"ד דנוטל"פ אסור מה"ת גם שלכה"נ אסור דשלכה"נ לא גרע מנוטל"פ ע"ש וא"כ לר"מ דס"ל בע"ז ס"ח דנוטל"פ אסור הרי בכל איסורים גם שלכ"א אסור וליפמ"ש ההמ"ג המ"א בפ"ב דאע"ג דדרשינן מהטמאים לאסור היוצא זה דוקא באיסר לאו אבל באיסר עשה היוצא ממנו שרי ע"ש, ומעתה לפי"מ שהסבירו המפו' סברת המ"ד דנוטל"פ אסור דלכאו' כיון דאינו ראוי לאכילה אמאי יה' אסור ולמה בסרוחה מעיקרא שרי וכתבו כיון דכבר חל עליו האיסר היוצא דאע"ג דאינו ראוי לחול עליו שם איסר מ"מ אם כבר נאסר שוב לא פקע עכ"ד, וא"כ באיסר עשה אם הוא נוטל"פ מותר כיון דעתה אינו ראוי' לאכילה וא"כ לר"מ לשיטתו שפיר יכול לחול איסר נבילה ואיסר אבמה"ח על עשה דא"ז ושפיר פריך לר"מ איך אכל בשרא דלר"מ לשיטתו לא צריכין לתירץ דנבילה חל מטעם דמוסיף על טומאה דבלא"ה חל מטעם דבהאיסר לאו אסור אף נוטל"פ וא"ש וארוחנא בזה לתרץ קושיית הפלתי בבית הספק אמאי פריך דוקא לר"מ הא גם ר"ע ור"י ס"ל דחיישינן למיעוטא עיי"ש ולהנ"ל הדבר נכון דרק לר"מ דס"ל נוטל"פ אסור קשה איך אכל בשרא אבל לשאר תנאי:

י"ל דאכלו כששחט ברה"ר וכקו' הדע"ת ומתורץ לנכון בס"ד:

ד) עוד נראה לתרץ לפי הנודע בהמפורשים דבאיסר עשה ח"ש מותר ובאמה"ח ח"ש אסור וא"כ מאי מקשה התוס' איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז הא שפיר חל אף בכזית מטעם כולל ועכצ"ל דקו' התוס' לשיטת הפמ"ג יו"ד סי' ס"ב ס"ה דבא מה"ח דחלקו מבחוץ פטור כמבואר בחולין ק"ג ח"ש מותר דל"ש חזל"א ועיין בפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות ט"ז בזה ושפיר הקשו בתוס' איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז אבל נבילה דח"ש אסור שפיר חל אעשה דא"ז וא"ש ועיין פרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ובגוו"ר כלל כ"ז דעשה דא"ז דהוי רשות הוא בכ"ש והרבה חולקים ע"ז ואכמ"ל:

ה) ובני הרב הגאון מוה"ר צבי שליט"א מניימארק העיר לתרץ שיחי וקו' הדע"ת דלכאו' לפימ"ש המפו' דנשים יהי' פטורות ממ"ע דזביחה דהוי מצעשהזמ"ג דבשבת אי אפשר לשחוט ובקדשים דניתן שבת לדחות מ"מ הא שחיטות קדשים אינו אלא ביום ולא בלילה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' מע"ק והוי מעשהזמ"ג ונשים פטורות וא"כ הרי שפיר חל אבמה"ח אעשה דא"ז מכח מוסיף לגבי נשים, אך נראה לחדש דבזביחה נשים מחייבות אף דהוי מצעשהזמ"ג דבש"ס חולין ק"א איתא פלוגתא אי אבמה"ח נוהג בטהורה ובטמאה ור"מ ס"ל דאינו נוהג בחי' ועוף וקאמר דטעמא משום דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתרי' אבמה"ח דמשמע דוקא בהמה, והרמב"ם פוסק בה' שחיטה פ"א הי"ג דדגים וחגבים אינם טעונין שחיטה ולפיכך מותר לאכלן חיים וכתב הכ"מ דלפיכך גם אמותר לאכלן חיים קאי ופסק כחכמים דכל שאין טעון שחוטה אין אבמה"ח נוהג בהן וכתב הראש יוסף במקומו דאפשר דמהקישא נפקא זאת דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתרי' אמ"ה דמשמע כל שאינו בשחיטה אינו אסור משום אמ"ה עיי"ש שהאריך בזה: ולפימ"ש התוס' שבועות דף כ"א דהא דנשים מחייבות בזכירת שבת משום כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ולא דרשינן איפכא כל שאינו בזכירה דהוי מעשהזמ"ג אינו בשמירה משום דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ע"ש וא"כ ה"ה הכא דאיכא היקש אבמה"ח ועשה דזביחה דרשינן לחומרא כל שישנו באבמה"ח ישנו בעשה דזביחה אף דהוי מצות עשה שהזמ"ג ושפיר הקשו בתוס' איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז כיון דגם נשים חייבות בעשה דא"ז כמו בהלאו שפיר קשה איך חל, ולפי"ז שפיר יהי' מובן למה הקשו דוקא מאבמה"ח ולא מנבילה דבאמת לא קשה קושיית התוס' דהא חל מטעם דעל עשה נשים פטורות וע"כ כיון דחייבות באמה"ח חייבות גם בעשה דא"ז וא"כ הקושי' דאיך חל נבילה אינו רק אי ידעינן דאיסר אבמה"ח חל וחל גם האיסר א"ז דאי לא ידעינן דחל איסר אבמה"ח א"כ נשים פטורות מעשה שא"ז שוב שפיר חל לאו דנבילה מטעם מוסיף בנשים ולכן הקשו רק איך חל אבמה"ח על עשה דא"ז ודו"ק היטיב אמנם נראה דר"מ ל"ל הך הקישא דזביחה תלוי' באבמה"ח דהפרמ"ג בהפתיחה לה' שחיטה שורש ה' הקשה לשיטת דוזבחת הוא רק תיקון הלאו של אבמה"ח או נבילה אבל לא הוי עשה בפני עצמה א"כ לר"מ דס"ל בחולין ק"ב דאבמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד לא בחי' ועוף האם נימא דבחיים לית בי' איסר כלל דאבמה"ח אינו נוהג בהן וכי נימא דמחיים מותרין לגמרי זה דבר שאין הדעת סובלתו ועוד מה נעשה לסוגיות הש"ס בחולין פ"ו ע"א גבי חש"ו ששחטו בלא אחרים רואין פטור מלכסות ולענין אותו ואת בנו מתיר ר"מ לשחוט אחריהן ובגמרא מ"ט הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין וכי מה איירי רוב אפי' מיעט כמי דר"מ חייש למיעוטא סמל"ח וכו' ומה קושיא נימא דלכך אמרינן רוב מעשיהן מקולקלין משום דקאי נמי אחי' ועוף דהא קאי בכיסוי דם דאינו נוהג אלא בעוף ובחי', ובחי' ועוף ליכא חזקת אבמה"ח ואיסר עשה דא"ז ג"כ ליכא כיון דהוא תיקון הלאו ואם לאו ליכא גם העשה ליכא ועכצ"ל דאה"נ דר"מ ס"ל דאיכא עשה דא"ז אף בחי' ועוף עיי"ש ומעתה הרי לר"מ ליכא למימר דהוה היקש לדרוש כמו דנשים חייבות באבמה"ח כ"כ חייבות בעשה דזבחים כיון דחזינן לר"מ דבחי' ועוף דליכא אבמה"ח אעפ"כ עשה דא"ז איכא וע"כ דלדידי' לא דרשינן ההיקש רק לענין דאינו נוהג רק בבהמה דכתיב בקרא אבל המ"ע דזביחה נוהג אף בעוף אע"ג דלית בי' איסר אבמה"ח וא"כ לדידי' שוב נשים פטורות מזביחה דהוי מעשהזמ"ג ושפיר חל נבילה על עשה דאינו זבוח ושפיר פריך הגמרא לר"מ דאיך אכל בשרא ומתורץ קו' הדע"ת דפריך דוקא לר"מ לשיטתו ודו"ק היטיב ע"כ דברי בני ונכון הוא: ו) וקו' הפרמ"ג הנ"ל דמאי פריך נימא דלכך רוב מעשיהן מקולקלין משום דבחי' ועוף ליכא שום חזקת איסר דאבמה"ח אינו נוהג לר"מ בחי' ועוף ואיסר עשה ליכא לריצב"א והניח בצ"ע יש ליישב לפי דברי הנ"ל דלר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור אף שלכ"א אסור ועל עשה דא"ז נוטלפ"ג מותר וחל מטעם מוסף רשיטת השאג"א הנ"ל א"כ לשיטתו מודה הריצב"א דיש איסר עשה בא"ז דמ"מ שפיר חל איסר אבמה"ח עליו מטעם מוסיף שלכ"א והבן: ז) אמנם בגוף סברת השאג"א הנ"ל דהיכא דנתוסיף איסר שלכ"א הוה מוסיף וכ"כ בשעה"מ ה' יסוה"ת אכן בטעם המלך מדחה דבריהם דבשלמא איסר הנאה מקרי מוסיף היינו לפי שנתוסיף בה איסר חדש מה שלא הי' כלל בראשון וראשון הי' מותר למכור או להנות ממנו הנאת הגוף כגון סיכה ושתיה ובאחרון אסור זאת אבל איסר שלכה"נ לאו חדש הוא אלא הרחבת האיסר זה לא מקרי מוסיף עיי"ש שהאריך בזה, לפי"ז נראה לפע"ד דבר נחמד לתרץ קושיית השאג"א בסי' ע"ו על הא דפריך במס' שבועות (כ"ד ע"ב) לרבא דס"ל דאמרינן איסר כולל באיסר הבא מעצמו מהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוהכ"פ הא משכחת חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב עיי"ש והקשה השאג"א לפי"מ שהעלה דהיכי דנתוסיף איסר שלכ"א מקרי מוסיף א"כ דילמא האי תנא ל"ל איסר כולל ויהכ"פ הוי מוסיף מטעם דאסור שלכה"נ והא דמחייב משום טומאה משום דס"ל כמ"ד בכריתות כ"ב דבקדשים איסר חע"א דתניא אשר לד' לרבות את האימורין ומאי פריך עכ"ק:

ונלענ"ד לתרץ בס"ד דהנה הגאון מוהר"א ז"ל בספרו עמק יהושיע ה' יוהכ"פ העיר איך יליף הש"ס בכריתות כ"ג דבקדשים אחע"א מקרא דכל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסר מיתה וחייל אאיסר חלב דבכרת לפימ"ש השאג"א הנ"ל דיוהכ"פ חשיב מוסיף משום דנתוסיף שלכ"א והרי במעילה דלא כתיב אכילה כמו ביוהכ"פ א"כ אסור אף שלכ"א ומה ראי' מייתי הש"ס:

דבקדשים אחע"א דילמא מש"ה חל מעילה אחלב משום דאיסר מעילה מוסיף לענין שלכ"א ותוס' ביבמות כ"ג כתבו דבמוסיף ס"ל לר"י דאף קל אחמור נמי חל וא"כ מאי ראי' דבקדשים אחע"א עכ"ק. אמנם לסברת הנועה"מ הנ"ל דזה לא מקרי מוסיף רק הרחבת האיסר א"כ שפיר שמעינן דבקדשים איסר חל על איסר וכמובן. ולפי"ז שפיר מתורץ קו' השאג"א דילמא ס"ל להאי תנא דבקדשים אחע"א מקרא דלה' ויוהכ"פ חל מטעם דהוי מוסיף בשלכ"א דז"א דאי נימא דהאי תנא ס"ל דשלכ"א הוי איסר מוסיף א"כ שוב נימא דגם בקדשים אאחע"א וקרא דמעילה דחל מטעם איסר מוסיף בשלכ"א ודו"ק ונכון הוא בס"ד:

ח) ועוד נ"כ לתרץ קו' השאג"א הנ"ל דילמא ס"ל דבקדשים אחע"א ויוהכ"פ הוי מוסיף מכח שלכ"א דלכאורה יש להעיר מנ"ל להש"ס למילף דבקדשים איסר חע"א מדאמרה תורה יבוא איסר מעילה ויחול על איסר חלב לפי המבואר במס' מעילה דצירף את המעילה לזמן מרובה חייב ואף שלא הוי בכזית בכדי אכילת פרס אעפ"כ חייב ובכה"ת צריך להיות כדא"פ וא"כ הרי הוה איסור מוסיף דמתחילה ל"ה חייב רק אם אכל כזית בכא"פ וע"י ההקדש נתוסיף דחייב אף לאחר שיעור אכילת פרס אפי' לזמן מרובה, אמנם לפי סברת הטעם המלך דשלכ"א ל"ח מוסיף משום דלא נתוסף איסר חדש וזה מקרי רק הרחבת האיסר וא"כ ה"ה אם לא נתוסף דבר חדש רק הרחבת הזמן ג"כ לא מקרי מוסיף כיון דלא נתוסיף שום דבר חדש דהרחבת הזמן הוא במכוין כמו הרחבת האיסר ול"ה מוסיף ושפיר שמעינן דאחע"א בקדשים דא"א לומר מטעם דהוי מוסיף דבמעילה מועיל צירוף לזמן מרובה, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הש"א הנ"ל דילמא ס"ל להאי תנא דל"א איסר כולל רק איסר מוסיף ויוהכ"פ הוי מוסיף מפאת שכ"א וטומאה חל דבקדשים אחע"א דז"א דאי נימא דס"ל דשלכ"א הוי איסר מוסיף ע"כ דאזיל בסברא זו דמוסיף מקרי אף דלא נתוסף דבר חדש רק הרחבת האיסר כמו שלכ"א מקרי ג"כ מוסיף א"כ הרחבת הזמן נמי איקרי מוסיף שוב לא מוכח מקרא דכל חלב לה' דבקדשים אחע"א דילמא מטעם דהוה מוסף דמעילה מצטרף לזמן מרובה, וע"כ דהמ"ד דסובר דבקדשים אחע"א ס"ל דמוסיף מקרי רק דבר חדש ולא הרחבת האיסר והרחבת הזמן וא"כ שוב לא מקרי יוהכ"פ מוסיף מטעם שלכ"א ומתורץ קו' השאג"א לנכון בס"ד: ט) ובהיותי בזה אמרתי דבר נחמד לבאר דברי הש"ס כריתות דף [כ"ג ע"ב] דקאמר תדע דבקדשים אמרינן אחע"א דהא רבי ס"ל אחע"א באיסר חמור על קל ובקדשים שמעינן דס"ל איסר קל חל על איסור חמור דתני' כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסר מיתה וחלב איסר כרת ומעילה חל אחלב וע"כ דבקדשי אמרינן אחע"א. ומדקדקים דלמ"ל להש"ס להקדים דרבי ס"ל דאיסר חמור חל על קל הא אפי' אם יסבור בחולין אאחע"א אף באיסר חמור על קל מכש"כ יהי' מוכח מקרא דבקדשים אמרינן אחע"א עכ"ק:

ונראה לי בס"ד דבשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ד הקשה מנ"ל מקרא דבקדשים אחע"א הא בפסחים ל"ג אמרינן דלרבי איכא מיתה במעילה בשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית וא"כ שפיר רבה רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה בפחות מכזית שהוא ח"ש לגבי חלב ואיסר מעילה שפיר חל עלי' דהוי ש"פ ואיסר חל אח"ש כמ"ש התוס' שבועות כ"ג ומנ"ל דבקדשים אמרינן אחע"א והניח בצ"ע. אמנם באמת הדבר נכון דלזה לא צריך קרא בקדשים דחל אאיסר קל דבחמור על קל אפי' בחולין חל אלא ע"כ דהקרא מיירי בכזית דבחולין בכה"ג אינו חל ורבי רחמנא קרא דבקדשים איסר חל על איסר, א"כ שפיר מתורץ דקדוק הנ"ל דהי' מוכרח הש"ס להקדים דבחולין ס"ל בחמור על קל אחע"א ואז מוכח דבקדשים אחע"א אפי' בקל אחמור ודו"ק כי דבר נכון הוא בס"ד:

י) באות ב' בדף י"ט העיר כת"ר שיחי' בהא דקאמר בשבועות דף כ' דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת דכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והקשו בתוס' דניקוש להיפך כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ותי' דלחומרא מקשינן ולפימ"ש בפרמ"ג בפתיחה כוללות ח"א אות ו' דהא דלחומרא מקשינן הוא רק מכח ספק וסד"א מה"ת לחומרא אבל עונש ליכא א"כ להרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא שוב אינם חייבות רק מדרבנן והגמרא קאמר דחייבות מה"ת עכ"ק כבר קדמו בזה בהקובץ על הרמב"ם ה' שבת ריש פכ"ט בשם זרע יעקב עמ"ס ברכות ובהשקפה ראשונה אמרתי ע"ד הפילפול דנודע קו' הראשונים על הרמב"ם דספיקא מה"ת לקולא א"כ למ"ל קרא בספק ממזר ותי' הפ"י והש"ש ש"א פ"א דצריך קרא אפי' ברובא איסורא ובתוס' חולין י"א הקשו דניליף רוב מכל קרבנות דדחו שבת וכ"ח שימצא טריפה וחילל שבת ותי' בתולדות אברהם מהגאון הקדוש ז"ל דהא ע"כ כוונת התוס' דנילוף משחיטה דלאחר שחיטה הי' בודקין הקרבנות מכל י"ח טריפות וא"כ י"ל דממנ"פ דוחה שבת אם יהי' כשר הקרבן שפיר דחה ואם ימצא טריפה הרי הוי מקלקל ופטור לר"י אבל אי מקלקל בחבורה חייב, שפיר ילפינן משם רוב עיי"ש ולכאורה הא במשנה זבחים ר"פ כל הפסולין מבואר דנשים שוחטין אפי' לכתחילה, אפי' בקדשים, א"כ דילמא הי' השחיטה ע"י נשים. אך זה טעות דהא גם נשים מחייבות בשמירת שבת, ושפיר מתורץ קו' הנ"ל להרמב"ם דספיקא לקולא לא לחייבי נשים ולהנ"ל א"ש דהא דס"ל להרמב"ם דספיקא לקולא הוא רק במסקנא דגם נשים חייבות בשמירת שבת דבלא זה לא שמעינן רוב וגם הרמב"ם מודה דאזלינן לחומרא ודו"ק:

י"א עוד כראה לתרץ בסיגנון הנ"ל דהנה הגוו"ר כלל ז' ד"ה ודע כתב, דהרמב"ם יליף דסד"א מה"ת לקולא, מהא דמבואר במנחות ה' דמן הבקר להוציא הטריפה, ומסיק דבטריפה הניכרת ל"צ קרא דמקמל"ן מבע"מ נפקא, ולאיטרפא והדר אקדשי' ג"כ ל"צ קרא דממשקה ישראל נפקא, או מכל אשר יעבור תחת השבט, וע"כ בטריפה שאינה ניכרת ואקדשי' והדר אטרפי' וקשה הא בלא"ה אסור מספק דילמא איטרפא מקודם, וע"כ שמעינן מזה דסד"א מה"ת לקולא עכ"ד. ולכאורה יש להעיר דמנ"ל דג' בל"ת אזלינן לקולא, הא מהכא לא שמעינן רק לאו הבא מכ"ע, דהוי כעשה, וכאשר מצדד הפמ"ג באו"ח שמ"ד במ"ז, והדברים עתיקין בהאחרונים אמנם בריט"א בבכורות פ"ג מ"ה כתב דאדרבה בעשה גם הרמב"ם מודה דאזלינן לחומרא, דחזינן דעדל"ת דעשה חמורה מל"ת, עיי"ש, ונודע בזה שיטת הרמב"ן פ' יתרו דעשה תמורה דהוא מאהבה, ומש"ה אמרינן עדל"ת, וכבר הקשו מש"ס יבמות ז' דאמרינן מכדי כל עדל"ת לאו ל"ת חמיר מיני' ופירש"י דלוקין ע"ש, ובגדולי האחרוני' כתבו דתלי' אי אמרינן עדל"ת במקדש או לא דאי עדל"ת שבמקדש דל"ת שבקדש חמיר, ואפ"ה בכה"ת:

דוחה ש"מ דעשה חמורה, אבל אם במקדש אמרינן עדל"ת, אז אמרינן דבכל מקום הל"ת חמורה, ואעפ"כ גזיה"כ דדוחה, ה"ה ל"ת שבמקדש, ובפסחים פ"ד הקשו בתוס' מנ"ל מועצם ל"ת דאין עדל"ת שבמקדש דילמא משום דאפשר לקיים ע"י גמורתא דהשורף עצמות אין בו משום שבירת עצם, ותי' האו"ח דמה נעשה בע"פ שחל בשבת דאי אפשר לקיי"ש עיי"ש ואי נימא דנשים אינם מחייבות בשמירת שבת א"כ בע"פ שחל בשבת אפשר לשבור ע"י נשים והוי אלקיי"ש ושוב לא שמעינן דאעדל"ת שבמקדש ואז אמרינן דהל"ת חמיר א"כ להרמב"ם בל"ת אזלינן לחומרא אך באמת גם נשים חייבות בשמירת שבת ושפיר שמעינן דאעדל"ת שבמקדש ושמעינן דהעשה חמור שוב שפיר סובר הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא גם בל"ת ושפיר מתורץ קו' הנ"ל דהא דס"ל להרמב"ם ספיקא לקולא הוא רק למסקנא דנשים חייבות בשמירת שבת ודו"ק: י"ב) וע"ד הקושי' שהביא כ"ת על קו' התוס' דנימא דנשים אינם מוזהרים בשמירת שבת הלא אמרינן בסנהדרין כ' ע"ב ובת כהן כי תחל לזנות יכול אפי' חיללה שבת ת"ל לזנות ואי נימא דנשים פטורות משמירת שבת למ"ל קרא דלזנות הלא ממילא ידעינן דלאו אשבת קאי דאשמירת שבת אינה מצווה ונראה לי לתרץ דהנה מקשים על התוס' איך אפשר לומר דנשים פטורות משבת הלא בשבת צ"ו ע"ב ילפינן מלאכת הוצאה מקרא ויצו משה וכו' וכתיב איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה ובשבת מיירי כמבואר שם ואם מוזהרים על איסר הוצאה דמלאכה גרוע הוא כש"כ בשאר מלאכות, ונ"ל דהא קיימ"ל שנים שעשאו מלאכה ובזה אינו יכול וזה א"י חייבים כמבואר בשבת (צ"ג ע"ב) והו"א דוקא היכי ששניהם בר חיובא אבל הכא דרק האחד בר חיובא אימא דכי עשאו שניהם פטורים ואתא קרא דאיש ואשה אל יעשו מלאכה דאפי' עשאו האיש ואשה יחדיו חייב האיש אע"ג דהאשה פטורה וראיתי שכ"כ גם ידינ"פ הגאון מבאנהאד ז"ל בלקוטי סופר מ' ל"א א"כ לר"ש דס"ל זה א"י וזה א"י פטור שפיר משמע דחייבות והנה בסנהדרין שם פריך לה חיללה שבת בת סקילה היא ומשני דאתיא כר"ש דשריפה חמורה, א"כ מתורץ קו' הנ"ל דמאי מקשים התוס' דנימא דנשים פטורות משבת דא"כ למ"ל קרא דכזנות דהא בסנהדרין דאזלא הש"ס אליבא דר"ש שפיר נשים מוזהרים על שמירת שבת מקרא דאיש ואשה:

י"ג) וראיתי בבי"צ או"ח סי' י"ב בשה"מ שהקשה בש"ס דסנהדרין הנ"ל יכול אפי' חיללה שבת וכו' ופריך חיללה שבת בת סקילה הוא ומשני דאתי' כר"ש דשריפה חמירא ופריך מ"ש מדידי' ומשני איהו דאשתרי לי' שבת לגבי' ע"ש, והקשה הא שחיטה כשירה בנשים א"כ לגבי דידה נמי אישתרי ע"ש ונראה לי לתרץ דהנה שיטת הא"י בתוס' חולין ב' דנשים לא ישחטו והתוס' הקשה מזבחים ל"א דמבואר שם דסחיטה כשירה בנשים אפי' בקדשים, וי"ל דמבואר בדרישה דחשידי אלפני עור ע"ש, א"כ לפימ"ש התוס' פסחים ס"ו וזבחים מ"ז דסכין של שחיטה הוי כלי שרת א"כ י"ל דמש"ה בקדשים שוחטין דליכא חשש לפני עור דאם יפסלו יהי' מועלין בסכין, ומצאתי בדע"ת סי' ס"ק א' שהעיר בזה, ועי' ברשב"א ובריטב"א ריש חולין פלוגתת הפו' אי שחיטת קדשים בעי כ"ש (ועי' שם ברשב"א וז"ל וטעמא דמילתא דכיון ששחיטה כשירה בזרים כל אחד בסכינו הוא שוחט ע"ש א"כ מבואר דמש"ה לא בעי כ"ש לשחיטה דכשרה בזר א"כ יש להעיר במס' ברכות [ל"א ע"ב] דבהא דאמר שמואל לעלי דשחיטה בזר כשירה הי' מורא הלכה בפני רבו הלא לאפרושי מאיסורא מותר להורות לפ"ר כמבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ב והכא הוי לאפ"מ דלפי שיטת עלי דבעי כהן בעי נמי כלי שרת ובאמת לא בעי כ"ש דכשרה בזר א"כ מועלין בסכין ואכמ"ל) וי"ל דתלי' בהא אי שחיטה הוי עבודה או לאו עי' זבחים י"ז ובמנחות ע"ש וכמבואר בתוס' ישנים יומא ל"ט ד"ה וא' וז"ל וא"ת איך הוא כלי שרת הלא כ"ש גמורות עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה וכו' ע"ש א"כ ר"ש דס"ל בש"ס הנ"ל דשחיטה לאו עבודה ול"ה כ"ש ואין מועלין בסכין שוב שחיטת נשים פסולות דחשודי אלפ"ע א"כ מתורץ קו' הבי"צ דהא הש"ס מוקי לה דאתי' כר"ש ולדידי' לא אשתרי שבת אצל נשים בשחיטה דהא שחיטתן פסול והבן ויש לפלפל בזה ובאתי רק להעיר ואכמ"ל:

י"ד) ובדברי הגוו"ר הנ"ל באות י"א אמרתי דבר מחודד מאוד דהנה המפו' מקשי' אהא דבעי בגמרא חולין י"א מנ"ל דאזלינן בתר רוב הלא מבואר ב"ב כ"ג דאזלינן בתר קרוב דכתיב והי' העיר הקרובה ורובא וקורבא אזלינן בתר רובא וא"כ כיון דשמעינן מקרא דקרוב מועיל כ"ש דמועיל רוב עכ"ק: ונראה לתרץ בס"ד דהנה הפלתי סו"ס ס"ג הקשה קושיא מושכלת איך אפשר לומר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב הא מבואר בסוטה מ"ה ע"ב דדרשינן מדכתיב ולקחו זקני העיר דאם נמצא סמוך לעיר שאין בו בי"ד לא הי' מודדין לאותו עיר אלא מודדין לעיר שיש בו בי"ד עיי"ש, והרמב"ם בריש ה' סנהדרין פוסק דחובה על העיר לקבוע בה בי"ד אם יש בה מנין מאה ועשרים אנשים ע"ש וא"כ העיר שלא הי' בה בי"ד בודאי משום שלא הי' בה מנין מאה ועשרים אנשים והעיר שהי' בה בי"ד הי' לה מכין ק"כ אנשים א"כ א"נ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב דהרוב עדיף א"כ למ"ל קרא ע"ז הא בלא קרא נדע שמודדין להעיר שיש בה בי"ד אף דהוא רחוקה כיון דעכ"פ איכא בה רוב ורובא עדיף עכ"ק והיא קו' מושכלת:

ונראה לתרץ עפ"י דמבואר בבכורות דף י"ח ע"ב ובירושלמי סוטה פ"ט ה"ב דס"ל לרבנן דאם נמצא החלל מכוון בין שני עיירות ואין ידוע איזהו העיר חייבת להביא העגלה ערופה דס"ל לרבנן דשנים מביאין עגלה בשותפות כיון דא"א לצמצם וליכא החיוב אלא על חדא ע"כ מספק מביאין בשותפות ע"ש, והנה קיימ"ל ביו"ד קי"א ס"ו דאם נפל איסר לקדירה ואינו ידוע לאיזה מהם נפל דאמרינן דכל מה שנכנס בגדר ספק מצטרפין לבטל דהמה כקדירה אחת ועיי"ש ברשב"א ובדרישה דאפי' בשני בני אדם ואפי' אם לעולם לא יתערב השתי קדירות מ"מ מצטרפין עיי"ש. ודעת זקיני הש"ך ז"ל ס"ק ט"ו ובפרמ"ג שם דאף באיסר תורה אמרינן כן עיי"ש. א"כ שפיר משכח"ל כגון שהי' ב' עיירות שלא הי' להם בי"ד והי' בכל אחד ואחד מהם מספר מאה אנשים ובהצטרפם יחד הי' ב' מאות וכיון דאין לכל אחד ואחד שיעור שיהי' להם בי"ד והרי שניהם נכנסו בגדר ספק א"כ הרי המה כעיר אחת א"כ לק"מ קו' הפלתי דשפיר משכח"ל שהי' החלל מכוון בין שני עיירות ולא הי' להם בי"ד כיון דלכל אחת לא הי' לה המספר מאה ועשרי' אנשים והמה הי' הקרובות והעיר השלישי שהי' בה בי"ד הי' הרחוקה וא"כ כיון דהשני עיירות הקרובות שנכנסו בגדר ספק מצטרפין הרי יש בהן הרוב וא"כ הוי הסברא למדוד להשני עיירות הקרובות שיש בהם גם הרוב, לכן צריך קרא שימדוד להעיר שיש בה די"ד, וא"כ לא קשה קו':

הפלתי דאי רוב עדיף למ"ל קרא הא העיר שיש בה בי"ד הוא נפישי, דז"א דהא אנו מצטרפין השני עיירות שיש בהם רק ק' וכאחד נחשב, א"כ הנה נפישי דהוי ב' מאות, והו"א למדוד אלי' לכן צריכין לקרח דמודדין רק לעיר שיש בה בי"ד, ולעולם רוב עדיף, ונכון בס"ד. והנה זה יובן דכ"ז הנא דוקא אי אמרינן דאם נמצא מכוון בין שני עיירות שניהם מביאין בשותפות שפיר משכח"ל כנ"ל, אבל אי נימא דאם נמצא מכוון בין שניהם אז פטורין מכהביא ע"ע א"כ שוב יתעורר קו' הפלתי הנ"ל לדוכתא:

והנה המפו' מקשים לשיטת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא, א"כ אמאי חייבים להביא עגלה ערופה בשותפות, נימא סד"א מה"ת לקולא וכל אחת פטורה דשמא הי' החלל באחרת וכא בזו עכ"ק (ואף דבנ"ד נכנסו בגדר ספק ומצטרפון והוי כעיר אחת ובוודאי חייבין בשותפות, מ"מ כיון דאמרינן ספק לקולא ל"ש ככל לומר דנכנכו בגדר ספק כיון שתיכף כשמסתפקין זכיכן בקובח בכפה ולא צריכין לדון ככל שיצטרפו להיות כאחת, ושוב קשה דלא יתחייבו חף בשותפות והבן] אמנם לשיטת הרשב"א דסד"ח מה"ת לחומרא א"ש הא דהם נמצא ההורג בין שני עיירות דשנים מביאין עגלה אחת דהא מספק אזלינן לחומרא וכבר הבאתי באות י"א קו' הגוו"ר עב הרשב"א מהא דיביף במנחות ה' מן הבקר כהוצא את טריפה שאינן ניכרת ולמ"ל קרא ת"ל מטעם ספק לחומרא, אמנם במלא הרועים כללי ס"ס אות כ"ב כ' די"ל דהקרא אתא כלא כאורי' איסור חדש אף באקדשי' ולבסוף אינורפה, דאי לא הוי אסור רק מטעם ספק שמא נטרפה קודם הוי מותר, כגון שנמצא בה ספק טריפות אחר השחיטה, ואי לאו קרא דמן הבקר דאסור טריפה אף אחר ההקדש הוי שרינן לה בכה"ג מטעם ס"ס שמא אינה טריפה ושמא אחר ההקדש נטרפה, חבל השתא דכתיב קרא דמן הבקר דאף אחר ההקד אסור טריפה, אז גם ספק טריפה אסור דהא עכשיו קיימינן לשיטת הרשב"א דסד"א מה"ת לחומרא, עכ"ד וכבר נודע דלשיטת הרשב"א הטעם דאזלינן בס"ס לקולא הוא משום דהוי כרוב, וא"כ כ"ז במסקנא דאזלינן בתר רוב שפיר אזלינן בספיקא לחומרא, ובנמצא בין שני עיירות חייבין כהבית ע"ע וצריך שפיר קרא בכה"ג שכתבתי, ושפיר א"ב דרוב עדיף, ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הכ' דמאי פריך מנ"ל דאזלינן בתר רובא, אמאי כא ניכיף מקרוב דמועיל כ"ש רובא דעדיף מיני' דוודאי מועיל דרובא עדיף מקרוב ולהנ"ל הדבר נכון דהא דאמרינן דרוב עדיף מקרוב הוא רק כעת במסקנא, דשמעינן כבר דאזכינן בתר רובא וממילא ספיקא לחומרא וכנ"ל אבל בהס"ד דכח ידעינן דאזלינן בתר רוב שוב בספק אזלינן כקוכא ובנמצא בין בני עיירות פטורות, ושוב נימא דרובא וקורבא קורבא עדיף כקו' הפלתי הנ"ל (דאין סברא לומר דקרוב יה' שוה לרוב וד"ל] ולכן שפיר פריך מנ"ל דאזלינן בהר רוב ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף:

ט"ז) ובפשיטות יש לתרץ קו' הפלתי הנ"ל בהא דילפינן מקרא דמודדין לעיר שיש בה בי"ד ולא לעיר שאין בה בי"ד ל"ל קרא הא עיר שאין בו בי"ד היינו דלא נמצא בה ק"כ אנשים א"כ הוי רוב וקרוב והולכין אחר הרוב, וי"ל דהא מבואר ברמב"ם ה' רוצח פ"ט ה"ד דצריך בי"ד של כ"ג, ומבואר ברמב"ם ה' סנהדרין פ"א ה"ה דאין ממנין בי"ד של כ"ג עד שיהי' בהעיר ב' חכמים גדולים ע"ש א"כ משכח"ל שהי' בכל אחד ואחד ק"כ אנשים. רק באחד לא הי' ב' חכמים גדולים, ולא הי' בה בי"ד של כ"ג ובאחד הי' ב' חכמים גדולים והי' בה בי"ד של כ"ג. ע"כ צריך קרא דמודדין לעיר שיש בה בי"ד של כ"ג. ולא לעיר שאין בה בי"ד של כ"ג, אף שדרים בכל אחד ק"כ אנשים. ומצאתי כעת במנחת קנאות ע"מ סוטה מהגאון מטארנא שהעיר בזה. י"ז) עונ"ל לתרץ קו' הנ"ל אמאי לא ילפינן רוב מדאזלינן בתר קרוב כ"ש בתר רוב דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב ועיין בצרור החיים שער רובא פ' ב' ופ' י"ג שהביא כן בשם קו' העולם ונ"ל דהנה מבורר ברש"י ב"ב כ"ג דילפינן קרוב מעגלה ערופה דכתיב העיר הקרובה והקשה הגה"ק מאסוראווצי ז"ל בהסכמתו לשו"ת מאורות נתן מנ"ל מהתם קרוב דילמא מטעם ספיקא לחומרא ע"ש הסבר קושייתו אכן לשיטת הרמז"ל דספיקא לקולא א"ש והנה ידוע קו' הפלתי על שיטת הרמב"ם דסמה"ת לקולא א"כ למ"ל קרא דטריפה אינו חי' מה נפמ"נ אם חי' או לא וע"כ הכ"מ לספק טריפה דמהני לי' שהי' י"ב חודש ולשיטת הרמב"ם הרי ספק טריפה בלא"ה מותר בלא שהה י"ב חודש מטעם ספיקא לקולא והיטב אשר דיבר הרי"ם ז"ל לתרץ כפי דברי הפ"ח דהיכי דאיכא לברורי מודה הרמב"ם דספיקא לחומרא א"כ שפיר צריך קרא דטריפה אינו חי' לגלות דספק טריפה איכא לברורי ע"י שהי' וממילא אסור לאכלו בלא שהי' דכה"ג ספיקא לחומרא ולכאורה לשיטת המהרש"ל דמיעט טריפות חיות א"כ לא מקרי איכא לברורי אכן ז"א דכיון דקיימ"ל דאזלינן בתר רוב ורוב טריפות אינן חיות שפיר הוי בירור אם יחי' וכ"ז אי אזלינן בתר רוב אבל אי לא נדע דאזלינן בתר רוב א"כ יהי' מוכח מקרא דטריפה אינו חי' דספרא לחומרא ואז לא יהי' מוכח דאזלינן בתר קרוב דדילמא מטעם ספיקא לחומרא מביא ע"ע א"כ מתורץ קו' הנ"ל דניליף דרוב מהני מקרוב ולפי הנ"ל א"ש דכ"ז דליכא קרא דרוב מהני גם קרוב לא נדע דמהני ודו"ק כי דבר נכון הוא:

יז) וראיתי בצרור החיים שער הקבוע פרק ט' הביא קו' בשם הח"ס ז"ל מנ"ל הא דקבוע כמחצה נגד הרוב דילמא היכא דאיכא רובא הוי עדיף מקבוע וקרא דוארב לו בהי' הישראלים קרובים לו וקורבה הוי דאורייתא והו"א דלחייב מיתה קמ"ל דקבוע עדיף מקרוב ופטור ממיתה אבל מנ"ל דקבוע מבטל אף הרוב דהא רוב עדיף מקרוב, דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב והוא קושיא נאה, ונ"ל לתרץ ע"ד הפלפול דהנה לכאו' מנ"כ קרוב מעגלה דילמא מטעם ספיקא לחומרא כאשר הבאתי לעיל אכן לשיטת הרמב"ם דספיקא לקולא א"ש וכבר הבאתי באות י' קו' הראשונים על הרמב"ם דאי ספיקא לקולא ל"ל קרא בממזר דספק ממזר לקולא ומדצריך קרא ש"מ דבעלמא לחומרא ותי' הפ"י וש"ש ש' א' פ' א' דהא דהתורה התירה ספק ממזר אפילו נגד הרוב דהיינו דאיכא רובא לאיסורא כגון רוב פסולין אצלה אעפ"כ גלי רחמנא דמותר לבוא בקהל וכן להיפך אפי' רוב כשירין אצלה מותר בממזרת ומש"ה מותר כיון דבעי קהל וודאי ורוב לאו וודאי הוא ועיין שם בש"ש מה שהקשה מרוב בעילת הלך אחר הבעל אמנם בשמעתא ב' פט"ו הביא בעצמו דברי השמ"ק פ"ק דב"מ גבי קפץ א' מן המנויין לתוכן וכו' דכתב שם דרוב אינו וודאי ורק התורה סמך על הרוב ובמקום שצריך להיות ודאי ל"מ הרוב ע"ש א"כ שפיר תירץ הפ"י דבממזר גלי רחמנא דמותר הספק אף נגד הרוב:

דרוב לא הוי וודאי ובממזר וודאי בעינן וראי' לזה דרוב לאו וודאי הוא מדחזינן דקבוע מבטל הרוב ואם הי' ודאי לא הי' כח בהקבוע לבטלו אע"כ דהרוב לאו ודאי הוא ואולי כבר העירו האחרונים בזה א"כ כיון דקיימ"ל דקבוע מבטל הרוב ע"כ רוב לאו ודאי וב"ק ארמב"ם מממזר כתירץ הפ"י הנ"ל ושפיר י"ל ספיקא לקולא וא"כ שפיר ילפינן קרוב מעגלה דא"א לומר מטעם ספק וכ"ז נכון אם כבר שמעינן דקבוע מבטל הרוב אבל אי לא שמעינן דקבוע מבטל הרוב אז א"ל דרוב וודאי הוא וקשה ארמב"ם ממזרת וצ"ל ספיקא לחומרא ול"ש דקרוב מהני א"כ מתורץ קו' הח"ס הנ"ל דילמא לא מבטל קבוע הרוב רק הרוב ז"א דאם לא מבטל הרוב אז קרוב לא מהני ול"ל קרא דמבטל הקורבא הא לא מהני קרוב ודו"ק כי היא דבר נכון בעזהי"ת: י"ח) ועונ"ל לתרץ קו' הח"ס מנ"ל דקבוע מבטל הרוב דילמא רק קרוב מבטל ולא רוב ונ"ל דכבר הבאתי להקשות מנ"ל דקרוב מהני דילמא מטעם ספיקא לחומרא ורק דלשיטת הרמב"ם דספיקא לקולא א"ש וידוע הקושי' מהראשונים להרמב"ם איך חייבה התורה אשם תלוי על הספק, ותירצו דאיקבע איסורא והקשה השואל בהרשב"א למ"ד א"א לצמצם א"כ לא הוי איקבע איסורא דדילמא ההיתר יותר מעט מהאיסר ונתבטל דנהפך האיסר להיות היתר ובספר דברי הר"ש להגאון ר' שלום חריף ז"ל מתרץ דמשכח"ל שכשהי' לפניו הי ניכר איזה החתיכה הוא האיסר כגון שהי' לו איזה סימן ואולם באכל אחת מהם אינו ניכר עוד וכיוצא בזה פירוש רש"י בנזיר גבי קן סתימה אי אכלם בלילה א"כ כיון שהי' ניכר לו רק דעתה אינו יודע מאיזה מהם לקח הוי כמו תשע חניות והוי כלקח מן הקבוע וקבוע מבטל הרוב ע"ש שהביא דבריו קצה"ח סוגי' דרוב וקרוב סוף פ' י"ד א"כ כ"ז אי קבוע מבטל הרוב אבל אי לא מבטל א"כ איך משכח"ל אשם תלוי דא"א לומר באיקבע איסורא למד"א א"א לצמצם ושמא הוי רוב וא"א לומר כנ"ל דהוי קבוע ומבטל הרוב ז"א דהא קבוע אינו מבטל הרוב וא"כ שפיר מיושב קו' הח"ס הנ"ל דילמא לא מבטל רק הקרוב ז"א דאי לא מבטל הרוב ל"מ קרוב ודו"ק: יט) עוד נ"ל לתרץ קו' הח"ס הנ"ל מנ"ל דקבוע מבטל הרוב דילמא אינו מבטל רק הקרוב ונ"ל דכבר הבאתי לעיל להקשות מנ"ל קרוב דילמא משום ספיקא לחומרא אכן להרמז"ל א"ש וכבר נודע קו' המעין חכמה דהא שמעינן דספיקא לחומרא מדכתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וכו' וכן הקשה בכסדה"ס ס"י ובאמת י"ל בפשיטות וב"ה שכוונתי לדעת הח"ס על מס' ב"ב דף כ"ז דכיון דאיקבע כמה אילנות בעולם הוי כט' חניות והוי כי' אילני מאכל נגד אילני סרק שבעולם כקבוע וקבוע מבטל הרוב והוי כמחצה על מחצה מש"ה צריך לידע בבירור כי לא עץ מאכל הוא והא תינח אי קבוע מבטל הרוב אבל אי נימא דלא מבטל א"כ ע"כ ספיקא לחומרא ולא מהני קרוב א"כ מיושב קו' הח"ס דאי לא אתי קרא דקבוע מבטל הרוב והו"א דקבוע אינו מבטלו אז ל"ל ג"כ דאתי קרא דקבוע מבטל קרוב דאז לא מהני קרוב כי נכון הוא בעזהי"ת:

כ"ד ש"ב ידינ"פ הדוש"ת באה"ר ה"ק דוד דוב מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה