אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ל

סימן כט

ב"ה אוהעל יע"א:

לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המובהק פד"ז וכו' כקש"ת מו"ה שמואל וו"ב אבדק"ק דאנא- סערדעדלי חתן הגה"ק מקאלאמייא ז"ל:

ע"ד אשר כה"ג הציע לפני מה שתמה על דברי האבני מלואים בסי' י"ח שכ' לתרץ קו' התוס' יבמות [ט' ע"א] דבכל דוכתא פשיטא לי' להש"ס לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות אמאי לא אמרינן דליתי עשה ולידחי לא תעשה וכ' הא"מ לתרץ קו' התוס' עפ"י מ"ש רש"י לקמן (מ"ט ע"ב) ד"ה דהא:

תפסי וע"ש בתוס' ד"ה סוטה דמבואר דלשיטת רש"י כל דלא תפסי בה קידושין אף אם קידשה בהיתר ואח"כ נאסרה עליו פקעי מינה קידושין הראשונים ע"ש ומש"ה לר"ע דס"ל דאק"ת בח"ל, וכיון דעכ"פ אחר ביאה הראשונה אסורה עליו דאף אי נימא עדל"ת לא דחי אלא ביאה הראשונה אבל ביאה שני' אסורה עלי' כמבואר ביבמות (כ' ע"ב) גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' א"כ כיון דבביאה השני' אסורה עליו שוב אמרינן פקעי הקידושין דהא ר"ע ס"ל דאק"ת בח"ל ותו לא מצי חייל קידושי יבום בביאה רק לשעתו וזה לא מהני דהוי כאומר היום את אשתי ולמחר א"א אשתי דלא הוי קידושין כלל כמ"ש הר"ן ז"ל נדרים כ"ט דאי לא הוי אשתו לעולם הו"ל כקנין דמים, וקנין דמים באשה לא אשכחן, ומש"ה לא שייך כלל לומר לר"ע עדל"ת דהא ליתא לעשה כלל עכ"ד הא"מ והקשה כת"ה א"כ איך הי' הס"ד דש"ס בריש יבמות (ג' ע"ב) למימר דטעמא דכתב רחמנא עלי' לאסור אחות אשה להתייבם משום דהו"א דאתי עשה דיבום ודחי' ל"ת שיש בו כרת הא גם בלא הקרא ג"כ ה"א דאינה מתייבמת דכיון דאין קידושין תופסין בח"כ ממילא אחר ביאה הראשונה פקעי ממנה הקידושין דביאה שני' אסורה עליו א"כ ליתא לעשה דיבום כלל לפי דברי האבני מלואים והיא קושיא גדולה ומצאתי שכבר קדמו הגאון בישרש יעקב יבמות ט' בד"ה והרי ונשאר בצ"ע ע"ש:

א) ואשר אנכי אחזה בזה ליישב דהנה כבר תמהו על רש"י ז"ל מנ"ל לחדש דכמו דאין ק"ת כמו כן אמרינן פקעי הקידושין אח"כ, הא י"ל אף דלא תפסו הקידושין מ"מ אם כבר נתקדשה בהיתר ל"א אח"כ פקעי ע"י שבא האיסור, ועי' שם בתוס' ובפשיטות יש לומר דסברת רש"י ז"ל מהא דמבואר ביבמות (ח' ע"א) דאיצטרך קרא דעלי' דאין אחות אשה מתייבמת היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי, דה"א דמותרת להתייבם דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי מש"ה גלי לן קרא עלי' לאסור אחות אשה להתייבם עיין שם א"כ חזינן דכמו דמהני איסור אחות אשה בנשא חי ואח"כ מת אחיו דלא חל כלל הזיקה ואסורה להתייבם כן אפילו בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי אף דהיתה זקוקה מ"מ פקעי הזיקה אח"כ, ע"י שנשא חי את אחותה ול"א כיון דכבר חל חיוב הזיקה קודם שנשא אחותה יהי' הזיקה מדחה איסור אחותה כיון דבשעה שחל הזיקה לא הי' דבר המעכב ונימא אף שנתהווה איסור אחותה לא נפקע הזיקה, וע"כ צ"ל דהזיקה אינה רק כ"ז שמותר ליקח אותה, אבל בנתחדש ענין שכעת לא הי' חל הזיקה אמרינן אף שכבר חל הזיקה נפקע הזיקה וכ"כ לענין קידושין אמרינן שהקידושין אינם לעולם, רק כ"ז שלא נתחדש איסור המונע לחול הקידושין אבל בנתחדש איסור שלא הי' הק"ת אמרינן פקעי ובמק"א הארכתי בזה:

ולפי"ז מה מאוד מתורץ קו' כ"ת הנ"ל למ"ל קרא דעלי' הא בלא"ה הו"א דאין אחות אשה מתייבמת דהא אמרינן פקעי הקידושין דאין ק"ת בח"כ וליכא לעשה כלל דז"א דהא אי לא גלי לן רחמנא קרא דעלי' שוב הו"א היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דמותרת להתייבם דהואיל דאישתרי אישתרי א"כ נימא דאף דאין חל הזיקה מ"מ אם חל הזיקה ל"א פקעי א"כ ה"ה לענין אין ק"ת ג"כ הוי אמרינן אף דאין ק"ת מ"מ אם תפסו הקידושין לא פקעי אח"כ א"כ שפיר הו"א דאחות אשה מתייבמת דעדל"ת דהא איכא לעשה דלא נימא כלל פקעי ודו"ק וב"ה הוא דבר נכון:

ב) ועוד יש לתרץ קו' הנ"ל למ"ל קרא הא ליכא לעשה כלל כיון דבביאה שני' אסורה. שוב אמרינן פקעי. דהנה באמת הקשה הראב"ד ז"ל פ"א דתמיד לשיטות דכלאים בציצית גם שלא במקום מצוה כגון בלילה מותר ללבוש דאמרינן הואיל דאישתרי אישתרי א"כ אמאי אמרינן גבי חייבי לאוין ביבמות (כ' ע"ב) דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שני' נימא הואיל דאישתרי ביאה ראשונה אישתרי ג"כ ביאה שני' עי' בש"א סי' כ' מה שכ' לתרץ:

ובפשיטות יש ליישב קו' הראב"ד ז"ל לפי"מ שמבואר בשו"ת הרי"ם ז"ל אהע"ז סי' מ"א דגבי יבום ל"א הואיל ואישתרי אישתרי דהא גלי לן קרא דעלי' דאין אחות אשה מתייבמת כגון היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ואפי"ה אסורה דל"א הואיל וכו' ע"ש דבשום איסור ל"א הואיל וכו' גבי יבום א"כ לא קשה קו' הראב"ד ז"ל דנימא הואיל וכו' ומשו"ה שפיר אסורה בביאה שני':

א"כ ממילא מתורץ קו' הנ"ל איך הו"א בלא קרא דעלי' דא"א מתייבמת דעדל"ת הא ליכא לעשה דביאה שני אסורה ואמרינן פקעי דזה אינו דהא בלא קרא דעלי' הו"א הואיל ואישתרי אישתרי ומותרת גם בביאה שני' ול"ש כלל לומר פקעי ושפיר הו"א דעדל"ת ודו"ק:

ג) עוד יש ליישב קו' הנ"ל, דהנה התוס' יבמות (כ' ע"ב) ד"ה אטו הקשו למה לא יהי' מותר הביאה שני' ג"כ כיון דנעשית אשתו לכל דבר, כמו בנשא אלמנה ואח"כ נתמנה להיות כ"ג דלא צריך קרא ע"ז לקמן [ס"א ע"א] דמותרת ותירצו דאינה נעשית אשתו אלא היכי דשרי לי' בלא דחי' אבל בחייבי לאווין דאפי' בביאה הראשונה לא שרי אלא מצד דעדל"ת, וביאה שני דלית בה עשה לא דחיא ע"ש וכ"כ התוס' ישנים יבמות (ח' ע"ב) ע"ש והנה נודע פלוגתת הראשונים, בטעם דעדל"ת דהרמב"ן ז"ל פ' יתרו כ' דהעשה חמיר מל"ת, ובספר הליכות עולם הביא בשם ספר הכריתות הטעם דהעשה הוי תנאי להל"ת כלומר לא תלבש שעטנז אם לא במקום מצוה, וכן בכל ל"ת אמרינן דלא נאמרה במקום עשה ע"ש והנפמ"נ בין הני טעמים, דלטעם הרמב"ן ז"ל אמרינן דעדל"ת מצד דחי', ולטעם הסה"כ הנ"ל עדל"ת היא מצד הותרה דלא נאמר הלאו כלל במקום מצוה וכן מפורש בשו"ת מהרי"ק ז"ל שורש קל"ח שהביא דברי השואל בטעם עדל"ת משום דאיכא למימר דכי אזהרה קרא דלא תעשה לא דבר בלשון מקום מצוה כלל, והיינו כשיטות הסה"כ הנ"ל והמרי"ק מדחה דבריו דמלשון עשה דוחה ל"ת לא משמע הכי, רק דהוי דחוי' ולא הותרה, ועוד דא"כ גם ל"ת שיש בו כרת הו"ל למימר דלידחו לי' עשה מהאי טעמא, ובאמת אנן קיימ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת עכ"ד, וא"כ הכא בהס"ד דס"ל דעשה דוחה אף ל"ת שיש בו כרת א"כ שפיר יש מקום לומר בטעם עדל"ת משום דהל"ת לא נאמרו במקום הל"ת, והוי מטעם הותרה, ושוב גם ביאה שני' מותרת, ושפיר מתורץ קו' הנ"ל איך ס"ד דש"ס דבלא קרא הו"א דא"א מתייבמות מטעם עדל"ת הא הביאה שני' אסורה, ואמרינן פקעי וליכא עשה כלל דזה אינו דלפי הס"ד השתא דעדל"ת אף שיש:

בו כרת. שוב עכצ"ל דהוא מטעם הותרה ושוב גם ביאה שני' מותר, כמו ביבום ושפיר הי' הס"ד דש"ס דא"א מתייבמת דעדל"ת דהא איכא עשה דל"א פקעי דהא גם ביאה שני' מותר ודו"ק:

ד) ואמינא עוד דבר מחודד לתרץ קו' הנ"ל איך הי' ס"ד דש"ס לומר דבלא קרא דעלי' הו"א דאחות אשה מתייבמת דעדל"ת הא אין קידושין תופסין בחייבי כריתות ואמרינן פקעי וליכא עשה כלל:

דהנה במס' קידושין (ס"ז ע"ב) יליף הש"ס הא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מקרא והיתה לאיש אחר לאחר ולא לקרובים ופריך ואימא לאחר ולא לבן ומשני בן בהדי' כתיב בי' לא יקח איש את אשת אביו, ופריך ואימא אידי ואידי בבן הא לכתחילה והא בדיעבד, ומשני לכתחלה מאחות אשה נפקא ומה א"א בכרת לא תקדש חייבי מיתות בי"ד לא כש"כ, ופריך ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחילה הא בדיעבד ומשני אין הכי נמי ע"ש. הרי מבואר דהא דאין ק"ת באחות אשה ילפינן מקרא דלאיש אחר, דלבן לא צריך קרא דמאחות אשה נפקא דהוא בכרת כש"כ בבן דהוא במיתות בית דין, והנה המקנה הקשה מאי קאמר דלבן לא צריך קרא דמאחות אשה נפקא מקו"ח דהיא בכרת כש"כ בבן דהוא במיתת בית דין דילמא אתא קרא לבן ולמלקות דהא קיימל"ן דאין עומה"ד ומנ"ל להש"ס דהקרא אתא דאין קידושין תופסין באחות אשה, ותי' המקנה דבאמת הקש' הרשב"א מאי משני הגמרא דהקרא אתי לאחות אשה על לכתחילה למה לא נילף מקו"ח מאלמנה לכה"ג דאינו אלא בלאו ואפי"ה אסור לכתחילה כש"כ אחות אשה דהוא בכרת, וכתב המקנה לתרץ דעכצ"ל דמש"ה צריך קרא באחות אשה למלקות דמכח קו"ח הוי אמרינן אעומה"ד וא"כ לפי שיטת המהרש"א סנהדרין [נ"ד] דהטעם דאעומה"ד משום די"ל כיון דחמיר יותר אין לו כפרה בעונש זה א"כ שפיר פריך דלמ"ל קרא בבן על לכתחילה הא מאחות אשה נפקא, וא"ל משום דאין עונשין מה"ד מש"וה צריך קרא על מלקות בבן דא"כ שוב יוקשה למ"ל קרא דלא תקח באחות אשה על לכחחילה, נילוף מאלמנה לכה"ג בקו"ח כקו' הרשב"א ושוב ל"ש לומר דאעומה"ד דהא חזינן בבן ג"כ איכא מלקות והוא חמיר טפי שהוא במיתות בי"ד וחזינן דגם במיתה כתב רחמנא דמלקות הוי כפרה, א"כ שפיר נוכל למילוף אחות אשה מאלמנה לכה"ג בקו"ח ויתחייב גם מלקות באחות אשה כיון דחזינן דאף בבן דחמיר דהוי במיתה איכא מלקות לכפרה כש"כ באחות אשה דקיל דהוי רק בכרת בוודאי איכא מלקות לכפרה, וא"כ למ"ל קרא באחות אשה על לכתחילה ועכצ"ל דבבן ליכא מלקות ושוב לא נוכל למיליף אחות אשה בקו"ח מאלמנה לכה"ג דאיצטריך למלקות דמקו"ח אמרינן אעמה"ד, ושפיר אתי' קרא דלא תקח לאחות אשה לאסור לכתחילה, וקרא דאיש אחר לדיעבד דאין קידושין תופסין באחות אשה ע"כ תמצית דבריו הנצרכים לעניינינו ודפח"ח:

והנה כ"ז אי אמרינן דכרת חמיר מלאו שיש בו מלקות אז שייך קו' הרשב"א דניליף אחות אשה בקו"ח מאלמנה לכה"ג שהוא בלאו אבל אם נימא דלא חמיר כרת מלאו שיש בו מלקות שוב לא יוקשה קו' הרשב"א דניליף בקו"ח מכ"ג דהא ליכא קו"ח כלל ושוב יש לומר דקרא מיירי בבן והא לכתחילה והא בדיעבד ולמלקות, דמאחות אשה בקו"ח הו"א דאעומה"ד ואי דא"כ למ"ל קרא דלא תקח באחות אשה ניליף מאלמנה לכה"ג מקו"ח דהיא בלאו כש"כ אחות אשה שהיא בכרת ז"א דהא אמרינן דכרת אינו חמיר מלאו ושפיר צריך קרא באחות אשה על לכתחילה והקרא דלאיש אחר אתא לבן ובאחות אשה נימא דקידושין תופסין אך באמת כיון דקיימל"ן דכרת חמיר מלאו ושפיר איכא קו"ח מאלמנה לכה"ג וע"כ דהקרא לא מיירי בבן אלא באחות אשה לומר דאין קידושין תופסין באחות אשה:

והנה י"ל דזה אי כרת חמור מלאו תלי' בזה, דאי אמרינן אעדל"ת שיב"כ א"כ חזינן דכרת חמור מלאו בעלמא, אבל א"נ דעדל"ת שיב"כ, שוב חזינן דאין חילק בין ללאו בעלמא לכרת, וכן ראיתי בשירי קרבן בהגהות הירושלמי יבמות פ"א ה"א ד"ה מ"ד, שכתב כן בפשיטות, ובערוך לנר יבמות [ז' ע"א] העיר מש"ס יבמות (פ"ב ע"א) דקאמר בדאורייתא ל"ש לאו כ"ש כרת, א"כ חזינן דכרת אינו חמיר מלאו וכתב ג"כ דכיון דאנן קיימ"ל דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, ולאו בעלמא דחי, א"כ חזינן דכרת חמיר מלאו בעלמא עכ"ד [ולפי"ד הישיע"ק בקו"א לה' פסח דטעמא דאעדר"ת שיב"כ כיון דגם שוגג חייבה רחמנא עיי"ש נסתר זה דהא אינו מפאת חומרא דכרת ויש להאריך בזה ואכמ"ל] וא"כ אליבא דמסקנא דכרת חמיר מלאו דעלמא שפיר אמרינן דאין קידושין תופסין באחות אשה מקרא דלאיש אחר דלא אתיא לבן, דא"כ ניליף אחות אשה לכתחילה מאלמנה לכה"ג בקו"ח דהוא רק בלאו ואחות אשה הוא בכרת וכ"ש לומר דאין עומה"ד דהא חזינן דאשת אב דחמיר איכא ג"כ מלקות לכפרה, וכנ"ל:

ולפי"ז שפיר מתורץ קו' כת"ה והישרש יעקב הנ"ל דאיך הי' הס"ד דש"ס לומר דבלא קרא דעלי' הו"א דעדל"ת הא ליכא עשה כלל דאמרינן פקעי דהא אין קידושין תופסין באחות אשה דזה אינו דהא לפי הס"ד השתא דעדל"ת שיש בו כרת א"כ לא חמיר כרת מלאו ושוב לא אמרינן כלל דאין קידושין תופסין באחות אשה דיש לומר דהא לכתחילה והא בדיעבד היינו בבן ולא יוקשה דא"כ למ"ל קרא על לכתחילה באחות אשה ניליף מאלמנה לכה"ג בקו' דהוא רק בלאו ואחות אשה הוא בכרת שזה אינו דהא לפי הס"ד השתא דעדל"ת שיש ב"כ אינו חמיר כרת מלאו בעלמא וליכא קו"ח כלל ושוב י"ל דבאחות אשה קידושין תופסין והקרא אתיא לאשת אב, ושפיר מתורץ קו' הנ"ל ודו"ק היטב וב"ה הוא דבר חריף:

ה) ובדרך קצרה יש ליישב קו' הנ"ל דשם בקידושין (ס"ח ע"א) יליף ראב"י הא דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מקו"ח מיבמה לשוק (שאין קידושין תופסין בה דכתיב לא תהי' אשת המת החוצה לא תהי' בה הוי' לזר) ומה יבמה שהיא בלאו אין קידושין תופסין בה חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כל שכן (ולדידי' י"ל דלא ילפינן באחות אשה מקרא מיוחד) וכ"ז נכון במסקנא דאין עדל"ת שיש ב"כ ומוכח דכרת חמיר אבל לפי הס"ד דעדל"ת שיב"כ א"כ ליכא קו"ח מיבמה ושוב קידושין תופסין בחייבי כריתות וגם באחות אשה ולא אמרינן פקעי ושפיר הויא דעדל"ת משו"ה איצטריך קרא דעלי' ודו"ק:

ו) ובדברינו יש לבאר פלוגתת ר"ע ור' ישמעאל בירושלמי יבמות רפ"ק דר"ע יליף חייבי לאוין לפטורא מחליצה ויבום. בקו"ח מאחות אשה מה אחות אשתו שיש לה היתר לאחר איסורה כשמתה אשתו אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין:

להן היתר לאחר אסורין לא כש"כ, ור' ישמעאל יליף במה מצינו מאחות אשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ואסורה להתייבם אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא אסורה להתייבם וקאמר דאיכא בינייהו אלמנה לכ"ג לר"ע אסורה להתייבם כיון דאין לו היתר לאחר איסורה ולר' ישמעאל מותרת להתייבם הואיל ואין חייבין על זדונו כרת עיי"ש בפני משה דהה"ד כל חייבי לאוין שאין להן היתר איכא בינייהו וחדא מינייהו נקט עיי"ש:

ולהבין במאי פליגי ר"ע ור"י נראה דלכאורה איך יליף ר"ע בק"ו מאחות אשה הא יש לומר מה לאחות אשה דהוא בכרת וכבר עמד ע"ז בישרש יעקב דף ט' והניח בצ"ע:

ובפשיטות י"ל לפי דברינו הנ"ל דזה דלאו בעלמא קיל מכרת הוא משום דחזינן דעדל"ת בעלמא ול"ת שיש בי' כרת אינו דוחה ובאמת פריך הש"ס ביבמות דף (ה' ע"ב) דניליף ממילה דעדל"ת שיב"כ, ודחה מה למילה שכן נכרתו עלי' י"ג בריתות וגם משום דהוי עשה דלפני הדיבור עיי"ש, ולפי"ד הירושלמי הנודעים המובא בתוס' קדושין (דף ל"ח ד"ה דאקריב) דעשה דלפני הדיבור הוא קיל א"כ עכצ"ל דלהירושלמי אי אפשר למילף ממילה משום דנכרתו עלי' י"ג בריתות:

והנה החת"ס יו"ד סי' רמ"ט הקשה לפי"ד הש"ס (יבמות ע"א ע"ב) דלא נאמרה פריעה לאברהם אבינו ע"ה ואין בה כרת ולא נכרתה עלי' יג"ב א"כ ניליף דעדל"ת שיב"כ מפריעה דדוחה שבת דילפינן סוף מילה מתחילת מילה מה תחילת מילה דוחה שבת אף סוף מילה דוחה שבת כמ"ש בשאלתות פ' אחרי ובשאילת שלום (אות צ"ט) דמטעם אין היקש למחצה ילפינן דמהאי קרא ילפינן לציצין המעכבין עיי"ש בחת"ס מה שהאריך בזה:

ובאמת בש"ס תמורה דף (כ"א ע"ב) ושבועות דף (י' ע"א) וזבחים דף (מ"ט ע"ב) אמר ר' יוחנן בכה"ת כולה למדין למד מן הלמד חוץ מקדשים והמפורשים העירו שזה הוא פלוגתת ר"ע ור' ישמעאל בירושלמי קדושין פ"ק (הלכה ב') דיליף דעבד עברי נקנה בכסף מויצאה חנם אין כסף ובשטר יליף ר"ע עבד עברי מעברי' ועברי' מבת חורין נמצא למד מן הלמד ור' ישמעאל דל"ל למד מן הלמד לא יליף כר"ע עייש"ה:

ולפי"ז שפיר יובן דברי הירושלמי דר"ע ור' ישמעאל לשיטתו דר"ע דס"ל דילפינן למד מן הלמד שפיר איכא למיליף מפריעה דעדל"ת שיש בי' כרת ושוב אין שום חומרא בל"ת גרידא מלאו שיש בי' כרת ושפיר יליף שאר עריות בק"ו מאחות אשה אבל ר' ישמעאל לשיטתו דסובר דאין למדין למד מן הלמד א"כ ליכא למילף מפריעה דעדל"ת שיב"כ כיון דפריעה גופא נלמד רק בהיקש ממילה ובש"ס [זבחים דף כ' ע"א] הוא בעי' דלא איפשטא אי דבר הלמד בהקישא חוזר ומלמד במה מצינו והכא לא הוי מפורש ההיקש כיון דמטעם אין היקש למחצה אתינן לה ולכן לר' ישמעאל ליכא למילף חייבי לאוין מאחות אשתו דהוא בכרת ושפיר מובן פלוגתתם דאזלי לשיטתם ודו"ק: וכעת העיר אותי בני חביבי הרב הה"ג מו"ה צבי שליט"א מירושלמי שבת [פי"ט ה"ב] וביבמות [פ"ח ה"א] דר"ע יליף מהמול ימול אחת למילה ואחת לפריעה, ואמר עד כדין כר"ע דו אמר לשונות ריבוין הן, כר' ישמעאל דו אמר לשונות כפולות הן, וכו' ע"ש דמפורש דזה אי נאמרה פריעה לאאע"ה תלי' בפלוגתת ר"ע ור"י ע"ש ויש להאריך ואכ"מ:

ז) ובהיותי בענין זה עלה בדעתי ליישב דברי הש"ס יבמות [ד' ע"א] דקאמר ותו ל"ת גרידא מנ"ל דדחי, דכתיב לא תלבש שעטנז וכו' גדילים תעשה לך וכו' ואמר ר"א מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו כי ישבו אחים יחדיו, ומדקדקים אמאי נקט הש"ס הא דיבמה שנפלה לפני מ"ש הא כמה סמוכין איכא באורייתא ואיזה המשך הא דעדל"ת להא דיבמה שנפלה לפני מו"ש:

ונראה לי דבר מחודד דיש להעיר למ"ל קראי דסמוכין לומר דאין חוסמין אותה לפימ"ש האבני מלואים סי' קע"ד דלרבי דס"ל בפסחים [ל"ג] וסנהדרין [פ"ב] דהזיד במעילה במיתה, ומבואר בנדרים [ל"ה ע"א] ושבועות [כ"ב] דיש מעילה בקונמות, א"כ בנודרת הנאה מהיבם אין צריכה חליצה ויבום דהוי כמו ערוה כיון דאיכא מיתה בידי שמים דחמור מכרת כמבואר בקרבן אהרן [עי' שם בהגהות שתמה מש"ס פסחים (ל"ב ע"ב) ובשבת (כ"ה ע"ב) דמבואר דכרת חמור ממיתה ביד"ש] וכמו דחייבי כריתות פטורת מחליצה ויבום. כ"כ ח"מ בידי שמים ע"ש ומבואר בנדרים (ע"ד ע"א) וביור"ד סי' רל"ד סעי' ז' דאין היבם מפיר נדרי שומרת יבם ע"ש א"כ למ"ל הסמוכים לומר שאין חוסמין הא הברירה בידה לאסור בקונמות ותהי' פטורה מחליצה ויבם דאין לומר דאסור לבטל מצות יבמין דהא זה היא מדרבנן אבל מה"ת מותר לבטל מצות יבמין דאחות זקוקה היא מדרבנן והיא הערה נכונה [ונודע מה שעמד הבית אפרים יו"ד סי' נ"ד על המחקר בנשבע לבטל את המצוה בכולל דחיילא השבועה, אם חייב בעונש כדין עובר על המצוה או לא, וכעי"ז נסתפק בשו"ת רע"א סי' רכ"א עש"ה ויש לפלפל הרבה ואכמ"ל וקצרתי:

אמנם לק"מ דהא אנן קיימ"ל כחכמים דהזיד במעילה באזהרה וכ"פ הרמב"ם ז"ל ה' מעילה פ"א ה"ג א"כ ליכא אלא לאו גרידא ולא הוי כערוה דהא מה"ת מתייבמת דאמרינן עדל"ת ורק מדרבנן גזרינן ביאה ראשונה אטו שני' כמבואר ביבמות (כ' ע"ב) לכן שפיר צריך לן הסמוכות דיבמה שנפלה לפני מו"ש שאין חוסמין אותה דהו"א דחוסמין דאין ברירה בידה לאסור בקונם דהא אמרינן עדל"ת כיון דל"ה אלא לאו גרידא דילפינן מכלאים בציצית דעדל"ת גרידא [דבישנו בשאלה עדל"ת ועשה עי' יבמות (ה' ע"א) וכבר תמהו על הרשב"א והחינוך ז"ל דס"ל דאין עדל"ת ועשה בנדר מש"ס הנ"ל] ולפי"ז שפיר מתורץ קו' הנ"ל על המשך הא דעדל"ת להא דיבמה שנפלה לפני מו"ש דכיון דאמרינן עדל"ת מש"ה צריך לן קראי דאין חוסמין אותה דבלא הסמוכין הו"א דחוסמין אותה ליבום אף בנדרה דעדל"ת ודו"ק וב"ה הוא דבר נחמד:

ח) וראיתי בשו"ת שדה יצחק סי' א' שתמה על המנ"ח מצוה א' שכ' ליישב קו' הכפ"ת יומא (פ"ד) איך אמרינן ביבמות (כ) דעשה דיבום דל"ת הא בדידה ליכא עשה ומבואר בתוס' גיטין [מ"א ע"א] דהיכא דבדידה ליכא עשה כ"א עדל"ת ע"ש בד"ה לישא וכתב המנ"ח לתרץ עפי"ד הש"ס יבמות (פ"ד) דאלאו דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת א"כ כיון דאמרינן עדל"ת שוב היא אינה מוזהרת דהא הוא אינו מוזהר ע"ש והקשה הנ"ל איך יפרנס גמרא ערוכה ביבמות (ג') דאי לא הוי כתיב עלי':

הו"א דא"א מתייבמת דעדל"ת שיב"כ הא כתיב ונכרתו הנפשות העושות ופירש"י הזכר והנקבה א"כ היא מוזהרת אפילו במקום שאין הוא מוזהר ואיך אפשר לומר עדל"ת ע"ש:

ונראה לי ליישב דבאמת מתרץ הכפ"ת דמקום דאמרינן עדל"ת כגון ביבום מותרת גם היא לעבור משום לתא דידי' ע"ש וכ' במק"א דזה נכון אי אמרינן דעדל"ת הוא מצד הותרה אבל א"כ דהוא רק מצד דחי' א"כ די להפקיע את עצמו ולא שתהי' היא מותרת ג"כ לעבור על האיסור ואכמ"ל והנה המנ"ח מיאן בתירץ הכפ"ת הנ"ל לפי דברי המהרי"ק הנ"ל באות ג' דכיון דקיימ"ל דאין עדל"ת שיב"כ שמ"נ דעדל"ת מצד דחי' אתינן עלה א"כ א"א לומר שתהי' מותרת לעבור משום לתא דידי' א"כ מתורץ קו' הנ"ל איך הי' הס"ד דש"ס דהו"א דא"א מתייבמת דעדל"ת שיב"כ הא בדידה ליכא עשה והיא מוזהרת אף דהוא אינו מוזהר ולפי הנ"ל א"ש דהא להס"ד דעדל"ת שיב"כ שוב אמרינן הותרה וממילא גם היא מותרת מצד לתא דידי' כדברי הכפ"ת הנ"ל והבן:

ט) ועוד נ"ל ליישב קו' הנ"ל איך הוי הס"ד דהש"ס דעדל"ת שיש בו כרת הא בדידה ליכא עשה דהנה זקיני מאוה"ג מליסא ז"ל בתורת גיטין (מ"א ע"א) הקשה על דברי התוס' הנ"ל דכיון דבדידה ליכא עשה כ"א עדל"ת הא מבואר בתוס' ע"ב ד"ה כופין דבלא פשע אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך כמבואר בפסחים דקא עברי הכהנים עשה דהשלמה כדי שיקיים זה מצות פסח וכתב לתרץ כמו שחלקו התוס' פסחים (נ"ט ע"ב) ד"ה אתי דבעשה הקל לא בעינן בעידנא, אבל נגד לדחות ל"ת דחמיר בעינן בעידנא ה"נ דעת התוס' לחלק דדוקא לענין עשה דקיל אמרינן דחטא וכו' אבל לענין ל"ת דחמור ל"א חטא בשביל שיזכה חבירך ע"ש והנה כ"ז נכון אי אמרינן דל"ת חמור מעשה אבל א"נ דעשה חמור שוב אמרינן חטא וכו' גם כנגד ל"ת והנה יש לומר דלדידן דקיימל"ן דאין עשה דל"ת שי"ב כרת אלא ל"ת גרידא דילפינן עדל"ת מכלאים בציצית והוי גזה"כ דעדל"ת החמור אבל א"נ העדל"ת שי"ב כרת מצד הסברא שוב ע"כ צ"ל דעשה חמור מלאו ובמק"א הארכתי בזה א"כ כיון דקיימל"ן דאין עדל"ת שיב"כ ואמרינן דל"ת חמור מעשה ול"א חטא וכו' כנגד ל"ת שפיר הקשה הכפ"ת אמאי אמרינן עדל"ת גבי יבום הא בדידה ליכא עשה ול"א חטא נגד לא תעשה, ע"כ מתרץ המנ"ח דכיון דהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת, וא"כ ממילא מתורץ קו' הנ"ל איך הוי הס"ד דש"ס לומר עדל"ת שי"ב כרת הא בדידה ליכא עשה והלאו איכא אצלה דהא לפי הס"ד דעדל"ת שיב"כ שוב אמרינן דעשה חמור מל"ת א"כ אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך גם נגד לא תעשה ואמרינן עדל"ת אף דבדידה ליכא עשה וגם היא מוזהרת על הלאו דהא אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך, ודו"ק: י) ובגוף קו' התוס' הנ"ל באות א' שהקשו דלר"ע דס"ל אין ק"ת בח"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו נימא עדל"ת, נראה לי ליישב לפי"מ שכתבתי לעיל סי' א' אות י"ב דלר"מ דס"ל כתובה דאורייתא ס"ל דפלגשים היינו בקידושין בלא כתובה אבל בלא קידושין היא קדשה א"כ בבעל ולא קידש עובר בלאו דלא תהי' קדשה ע"ש והרי מבואר במרדכי פ"ק דכתובות ובדף ל"ח דס"ל לר"ע דכתובה דאורייתא דדריש ג"ש מה להלן שקלים אף כאן שקלים [ועי' במעדני מלך בפלפלא חריפתא ע"ז סי' ז' ובמה"ר ערך כתובה] ונודע דהא דאין עשה דוחה תרי לאוין תלי' בפלוגתת ר"י ור"ע במס' נזיר [מ"ח ע"ב] ור"ע ס"ל דאין ע"ד תרי לאוין א"כ לר"ע דס"ל דאין ק"ת בח"ל הבא על היבמה איכא נמי הלאו דלא תהי' קדשה דהא הביאה לא מהני שתהוי קידושין דהא אין ק"ת בח"ל, א"כ מתורץ קו' התוס' דהא לר"ע א"א לומר עדל"ת דהא אין ע"ד תרי לאוין והבן:

כ"ד ידו"ש ככה"ג באהבה רבה. ה"ק דוד דוב מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה