שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן כח
ב"ה אוהעל יע"א:
לכ' אהובי תלמודי ש"ב ידינ"פ הר' המו"מ בתורה וביראה החסיד כהן שדעתו יפה מו"ה יחיאל נ"י סופר מומחה לרבים בק"ק מונקאטש יע"א: אחדשה"ט באה"ר ע"ד שאלתך בתפילין שנמצא במ"ם סתומה ובסמ"ך הפסק דק שאינו ניכר פרידתה רק ע"י הבטה יתירה, ותינוק קורא כדרכו אם מועיל תיקון או הוי שלא כסדרן דקיימ"ל דפסול בתפילין עכ"ש:
תשובה:
א) הנה קיימ"ל דבניכר צורת האות ותינוק קורא כדרכו אף שיש הפסק דק מועיל התיקון והוי כסדרן, אמנם הקסת סופר בסי' ט' סק"י העלה דבמ"ם סתומה או סמ"ך שנפרדו קצת אף שהתינוק קורא כראוי אין להתיר לתקנו משום חשש שלא כסדרן, והוכיח כן מתשובת מהרלב"ח סי' א' שכתב בשם הג"מ דזה דמהני תיקון באות אל"ף כשלא נדבקו היו"ד לגופה משום דזה דצריך להיות האות גוף אחד הוא רק מצד חומרא, אבל מעיקר הדין אינו פוסל: אם הוא ב' גופים כל זמן שלא נפסדה צורתה וזה שייך בשאר אותיות אבל במ"ם סתומה שצריך להיות מדאורייתא סתומה כמ"ש רש"י בפ' הבונה שלא יעשה סתומין פתוחין היינו מ"ם סתומה וגם הסמ"ך צריך להיות מדאורייתא סתומה מכל צד מדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס הי' עומדין ואם נאמר שמדאורייתא אין הסמ"ך צריכה להיות סתומה לא עביד קוב"ה ניסא למגנא לכן אין מועיל התיקון עכ"ד:
אמנם המעיין בשו"ת המהרי"ק שורש ס"ט רואה להיפך דאף בדבר שפסול מדינא מועיל תיקון, ולא הוי שלא כסדרן, שכתב שם בהא דמועיל תיקון האותיות הנפרדות בתפילין ומזוזות כשהתינוק קורא כדרכו ולא נפסל מטעם שלא כסדרן, הוא מאחר שעיקר צורת האותיות נעשו כסדרן רק שנפרדו לכן מהני קריאת התינוק להחשב כסדרן אבל להכשיר בלא תיקון משום קריאת התינוק וודאי אינו מועיל דכיון שאין האות כצורתה ועינינו רואות שאין האות כצורתה מה תועיל בראיית התינוק ע"ש הרי משמע מדבריו דהעיקר תלוי שיהי' צורת האותיות נעשית כסדרן ואף אם ההכשר לא נגמר עד שיתקן מ"מ כיון דעיקר הצורה נעשית כסדרן כשר אף דהי' נפרד כיון דהתינוק קורא כדרכו חשוב כסדרן [ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ה' שכ"כ בדברי המהרי"ק הנ"ל] וא"כ גם במ"ם סתומה או סמ"ך שנפרד פירוד דק שנשאר צורת האות מקרי כסדרן:
ב) ובלא"ה מוכרחים אנו לומר כן לפימ"ש הב"י ובשו"ע סי' ל"ב סכ"ג דמשו"ה שלא כסדרן פסול דילפינן מוהי' בהווייתן יהי', וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ש' ובירושלמי פ"ג ממגילה דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות וכתב בתשובות הר"ן סי' ל"ט בשם ספר התמונה דמשו"ה אין תולין דלא הוי כסדרן ועיין שו"ת חת"ס או"ח סי' ח' שכתב דאף שכתב על הסדר מ"מ כיון דתלה בין השיטין לא הוי כסדרן משום דלא הוי כהווייתן הכתובים בתורה דשם לא הי' תולין ע"ש, וא"כ מאי מהני לן צורת האות אם ליכא הכשר האות הא לא הוי ככתובים בתורה כיון דאינו כשר כשנפרד ועכצ"ל דלא הקפידה התורה רק שיהי' עיקר צורת האות כראוי אף אם האות נפרדה אעפ"כ מקרי זה כסדרן כיון דעכ"פ תינוק קורא כדרכו דהצורה הוא כראוי, מקרי כסדרן ומועל התיקון, א"כ ה"ה במ"ם סתומה ובסמ"ך מועיל התיקון כיון דיש כפה הצורה מקרי כסדרן ועיין בפרמ"ג בפתיחה לס' כ"ב שפוסק דאם נפסוק רגל הדלי"ת מהגג מהני תיקון ע"ש ואף דבלא תיקון הי' פסול מדינא:
ג) וגוף ראייתו מפרש"י דמ"ם סתימה שלא יעשה פתיחה, אין ראי' דכוונ' רש"י שלא יעשה כמ"ם פתוחה דאז הרי הוי שינה צורת האות לאות אחר כיון דמ"ם פתוחה ומ"ם סתומה הוי ב' אותיות אבל כשכתב צורת מ"ם סתימה מעלי' רק שהי' נפרד קצת מזה לא מיירי רש"י כלל ושפיר יש לומר דמועיל התיקון. וכן הראי' מדעמדו בלוחות בנס ולא הי' עושה השי"ת נס בחנם שמעינן דמ"ם וסמ"ך הוא מה"ת גם כן נסתר מדברי ברוך שאמר שהוכיח דהאותיות שצריכין ליגע כגון יו"ד באל"ף שאין נוגעין פסול מדקאמר ר"ח [במגילה ב'] מ"ם וסמ"ך בלוחות בנס הי' עומדין ולא קאמר מ"ם וסמ"ך דבוקים היו ובנס הי' עומדין אלא קאמר בנס הי' עומדין ותו לא אלמא פשיטא לי' דדבוקים היו ולא איצטרך לאשמעינן וע"כ משום דבכל אותיות בעינן שיהי' דבוקים בלי פירוד הלכך לא הוצרך ר"ח לאשמעינן אלא דהנך הי' צריכין לעמוד בנס עכ"ד. הרי דאין חילוק בין מ"ם וסמ"ך לשאר אותיות וכ"כ בג"ה סי' ל"ב ע"ש וכה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קנ"ג שהביא דברי הק"ס הנ"ל ודחה ג"כ דבריו והביא ג"כ דברי המהרי"ק והפרמ"ג הנ"ל דאף דבלא תיקון פסול אפי"ה מהני תיקון לכן אין להחמיר כדעת הק"ס ומהני תיקון אפילו במ"ם סתימה וסמ"ך כמו בשאר אותיות:
כ"ד שו"ב מורך אוהבך אהבה רבה ה"ק דוד דוב מייזליש: