שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן כג
שאלה ראובן ביקש משמעון שילוה לו מעות לדבר עבירה, ואמר לו שמעון שאם יעמיד לו ערב על המעות ילוה לו, ונעשה לוי ערב בעדו, וגם הוא ידע שהמעות הוא לדבר עבירה, וכעת אין לו לראובן לשלם ותובע שמעון מלוי הערב שישלם לו והשיב לוי שמתחרט שנעשה לו ערב ואין רצונו ליקח חלק בהעבירה אי יכול ליפטור א"ע מדין ערב:
תשובה:
א) הנה לכאורה הי' צריך כוי לשלם לשמעון כדין ערב אכן יש עוד לעיין בזה להלכה לפי המבואר במס' ב"ב דף (קע"ג ע"ב) דטעמא דערב הוא משום דבההוא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשעבד נפשי', וכתב הרשב"ם וז"ל גמר ומשתעבד בלב שלם ושליחותא דערב קא עביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה עכ"ל ולפי"ז הי' צ"ל שבמקום דלא מהני שליחות כגון בחש"ו ועכו"ם, דלא יהי' מהני הערבות, הן אם אחר ערב בעדם, או הם שערבו בעד אחרים, וכ"כ באם נתינת המעות הוא לדבר עבירה דאמרינן אשלד"ע ופטור הערב לשלם, אולם מצינו סתירה לזה מהמבואר בהה"מ פרק כ"ו מה' מלוה ומובא בב"י חו"מ סי' קל"ב דמש"ה קטן שערב בעד אחרים פטור דהערבות הוא אסמכתא ורק מש"ה מהני דכיון דהלוהו על אמונתו גמר ומשעבד נפשי', ואין לקטן דעת לשעבד עצמו בזה ע"ש, ולפי"ז ל"ה צ"ל מטעם זה רק מטעם דאין שליחות לקטן וכבר העיר בזה בס' שער המשפט סי' קל"ב וכתב שלולא דברי הה"מ הי' אומר כן שהטעם שום דאין שליחות לקטן, והביא ראי' מהמבואר בסס"י קע"ז דשותף שאומר לחבירו גנוב וכל נזק שיגיע לך אשלם לך דפטור דאשלד"ע, וקשה דנהי דפטור דל"ש שליחות עכ"ז נחייב אותו מתורת ערבות דהא שותפו גנב על ציווי שלו, וסמך עליו לגנוב ובע"כ דכל היכא דל"ש שליחות, פטור מטעם ערבות דהוא ג"כ מטעם שליחות עייש"ה ולפי"ז בנ"ד דהוא עבירה הי' צ"ל שיהי' פטור מדין ערב דאשלד"ע ובד"ג כלל ע"' סכ"ו ובמשפט שלו' סי' קע"ז הביאו בסתם דברי השעהמ"ש הנ"ל:
והנה לכאורה משמע, מהא דקיימ"ל בסי' קכ"ט ס"ג דאם החזיר את המשכון ע"פ הערב נשתעבד כשעת מתן מעות, וכבר מבואר ברדב"ז ח"ג סי' אלף ל"ה ובסימנים החדשים סי' תר"ט דאף אם המשכון אינו שוה כל החוב, מ"מ נשתעבד הערב ע"ש א"כ משמע דס"ל דערב לא מתורת שליחות אתינן עלה דאי הטעם משום שליחות למה יהי' החיוב על המותר משיווי המשכון לומר שנעשה ערב על הכל דהא על החוב שיתר מהמשכון לא על פיו הוציא וליכא שליחות [ועי' בשעהמ"ש מה שתמה על הרדב"ז ובד"ג כע"ח מש"כ ליישב ובערך ש"י סי' קכ"ט סעי' ג' שדחה דבריו ואכמ"ל] אכן הדבר נכון לפי המבואר שם ברדב"ז דמסתבר כיון דשמעון מהדר לפדות המשכון, משמע שרוצה שיהי' שלו או מפני שהיא חביב אצלו, או מפני שאינו שלו או מפני סיבה אחרת, א"כ הוי כאלו שוה כל חובו וכיון שאמר לו החזיר המשכון ואני פורע החוב. הוי כמשתעבד בשעת מתן מעות, וחייב כל החוב עכ"ד א"כ שפיר הוי כשליחו כיון דעל פיו נתן המשכון והמשכון נחשוב כמו שהי' שוה כל החוב א"כ הוי כמו שלוה כל הסך והבן:
ב) ולפיענ"ד יש לעיין עוד בזה טובא וכפי הנראה מצינו פלוגתא בזה בין הפוסקים. דבסי' רכ"ט ס"ק ו' הביא ז' הש"ך ז"ל דברי המהרשד"ם דאם א' אמר כל מי שילוה לפלוני אהי' אני הערב בעדו דאין זה ערבות והקשה בקצוה"ח:
דהש"ך סותר א"ע מיו"ד סי' רל"ה דבאומר כל הזן אינו מפסיד דחייב לשלם, ותי' עפי"ד הרשב"ם דערב הוא מטעם שליחות וא"כ כשלא אמר לשון שליחות תן לו ואני פורע, רק אמר ואני אהי' ערב לא מהני וזקיני בעל הנתיבות ז"ל השיב על דבריו דאפי' אם לא אמר לשון שליחות הוא ערב כיון דהמלוה הלוה על אמונתו דהערב וסמך עליו שפיר חייב מדין ערב, וכן נראה מדברי התומים שם דלא כדברי הקצוה"ח ועי' משובב נתיבות וא"כ לפי"ז יהי' תלוי נ"ד בפלוגתא דהקצוה"ח והנתיבות דלדעת הקצוה"ח דהוא מטעם שליחות לא מהני לדבר עבירה, משא"כ להנתיבות כיון דעכ"פ סמך א"ע על הערב שפיר מחייב הערב לשלם אף דלא מהני השליחות ובערך שי סי' קכ"ט סעי' ד' ובסי' קל"א וקל"ב האריך בזה הרבה לפלפל בדברי השעהמ"ש ומסיק להלכה דאף במקום דלא מהני השליחות כמו בחש"ו עכ"ז חייב הערב כיון דהמלוה סמך א"ע על הערב, אך כשהוא לדבר עבירה י"ל דכיון דהטעם דאמרינן אשלד"ע הוא מטעם דדברי הרב ודברי התלמוד וכו' והוה כאילו עשאו מעצמו בלא ציווי של המשלח כמבואר ברש"י קידושין (מ"ב ע"ב) דהוה כאילו עשה מאיליו ע"ש, והוא כאילו לא נעשה כלל שלוחו ולא אמר לו כלל ואדעתי' דנפשי' עביד, והערב הי' חושב ג"כ דלא יציית לי' לדבר עבירה, וע"כ פטור הערב, ורק באם המלוה לא ידע שהוא איסור אז שפיר חייב הערב אף דאמרינן אשלד"ע אף כשלא ידע עכ"ז נעשה ערב דאז ל"ש לומר דלא הוי לי' לציית, וגם אם הערב לא ידע שהוא עבירה חייב מדין ערב כמו דאמרינן במ' ע"ז ס"ג בשלח פועליו לחנווני ליתן להם לאכול ונתן להם דבר איסור חייב בעה"ב לחנווני משום ערבא ול"א אשלד"ע דכיון דהבעה"ב לא אמר להשליח לעשות בעבירה אף שהוא עשה בעבירה חל השליחות וכמבואר במשל"מ פ"ג מגניבה עיי"ש, ולפי"ז בנ"ד דשניהם ידעו שהוא דבר עבירה, שפיר יש כומר דפטור הערב ואם כי מדעת הה"מ הנ"ל נראה דלא כהשעה"מ דלא כתב הטעם דאין שליחות לקטן וכן נראה מהנתיבות כנ"ל, עכ"ז י"ל כחילוק המבואר בערך שי' דבדבר עבירה יותר שייך למפטר מטעם דלא הוה לי' לציית ובפרט שהמוחזיק יכול לומר קים לי כהפוסקים דל"ש ערבות בדבר עבירה וקשה כח המוציא מחבירו ע"כ כראה לפיענ"ד דפטור הערב מלשלם:
ה"ק דוד דוב מייזליש: