שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש
סימן יא
ב"ה אוהעל יע"א:
לכבוד ידידי הרב הגאון בנן של גדולים מו"ה אהרן חיים דוד דייטש נ"י אב"ד דקיק באלאשידיארמוט יע"א:
אחדש"ת באהבה, ע"ד האשה שהכשילה את בעלה באיסור נדה הרבה פעמים, וזה נתברר מפי עצמה שהודית שכן הוא, וגם פ"א נתברר שקרה שאמרה לפני בעלה שהיתה טבילה במקוה עם אשה פלונית ואשה הזאת מכחשת אותה, וכעת רצונה לקבל על עצמה לעשות תשובה כאשר יצוו עלי' ואומרת שלא מחמת פריצות עשתה זאת, רק מחמת שיש לה מחלה נערווען שוועכע וכבר היתה בבית החולים על מחלה הלזה ועי"כ אין לה רוח המושל עלי' ומעתה תתאמץ א"ע ולקבל תשובה כראוי והאשה היא בת ת"ח וגדולים, ובעלה רצונו לדור עמה אם יתירו לו הבי"ד עכ"ת השאלה:
תשובה:
א) הנה אין כאן עדים ששימשתו נדה רק מה שהיא הודית בעצמה, וגם מה שנתברר שקרה ע"י האשה שהכחישה אותה, וזה ברור דנגד האשה שמכחישה היא נאמנת, כמבואר ביו"ד סי' קפ"ה בט"ז באם אומרת שפלוני החכם התיר לי הכתם, וע"א מכחיש אותה שלא הותר לה שאין הע"א נאמן דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ואין העד נאמן להכחיש אותה ודוקא החכם נאמן מטעם שסומכת עליו, ובפרט בנ"ד דהוי בידה לטבול בודאי נאמנת כמבואר בתשו' רמ"א סי' ס"ו ועי' יו"ד סי' קכ"ז בסעי' ג' בט"ז ובנקה"כ שם, וכאשר האריך ג"כ בזה בבני אהובה ה' אישות פכ"ד הי"א דבאומרת פלוני תיקן לי את הכרי כיון דבידה להפריש ולחלק הכרי והוא תלתה בפלוני אז אלים נאמנות שלה הואיל ובידה לתקן ומה שתלתה בפלוני הוא שפת יתר, ואם רצונה הי' לשקר הי' לה לומר שהיא בעצמה תיקנה את הכרי מש"ה נאמנת, משא"כ באומרת פלוני החכם התיר לי הכתם הוי דבר שאין ביכלתה לתלות בעצמה כי אם בהוראת חכם וע"כ צריכה לתלות באחרים, ואם אותו האחר מכחישה האיך תהי' נאמנת עייש"ה. ובנ"ד הכי היתה צריכה לומר שהאשה פלונית היתה עמה מש"ה נאמנת, ובפרט שרק אשה מכחשת אותה וליכא עד ע"ז הדבר פשוט דנאמנת להכחיש האשה שאומרת שלא היתה בבית הטבילה, ואף לדעת הראב"ן שבמרדכי בב"ב גבי נסכא דר"א דאם מודה לדברי העד אמרינן דמע"ר לא מהני בנ"ד דאין כאן עד כשר דהא אשה פסולה לעדות ועי' בתשו' שמן רוקח ח"א סי' ס"א מובא בפ"ת סי' כ"ד ס"ק מ"ם דאם איכא שני פסולי עדות והוא הודה להם אמרינן דמע"ר משא"כ דליכא רק אשה אחת שפיר אמרינן דאאמע"ר וגם עי"ז שהאשה אמרה שלא היתה עמה בבית הטבילה אינו מוכרח שלא טבלה ושמשתו נדה דהא י"ל דטבלה ורק שאותה האשה לא היתה אז שם ועיין באה"ע סי' קט"ז ובעזר מקודש מהגה"ק מבוטשאטש ז"ל:
ב) ואודות מה שהודית בעצמה יש לדון בזה דאין אדם מע"ר ואפי' היכא שיש רגל"ד שהוא כן וכן מבואר בתשו' זקיני מהר"ם מלובלין ז"ל סי' פ"א דאפי' ביש רגל"ד אמרינין אאמע"ר ובש"ע סי' קט"ז מבואר דדוקא לענין הכתובה ל"א דאאמע"ר אבל לענין איסור אינה נאמנת ואם כי מבואר בתשובת גאוני בתראי סי' כ"ו דאם האשה אומרת שזינתה ב"ח דאאממע"ר וראי' מנדרים צ' דבראשונה הי' אומרים דאומרת טמא"ב נאמנת וע"כ דל"א אאמע"ר ע"ש אולם כבר תמהו האחרונים דהתם מיירי באשת כהן ובאונס א"כ ל"ש כלל הא דאאמע"ר דהא לא נעשית רשע' עי"ז דהוי באונס משא"כ בנ"ד ואין לומר דבנ"ד ל"ש אאמע"ר דרצונה לעשות תשובה וכמ"ש התוס' ב"מ ג' וידוע תשו' חו"י ע"ז, דבנ"ד ל"ש זה דשם י"ל דרצונו לעשות תשובה ולא להביא חולין לעזרה או באשה שזינתה י"ל שהודית דלא תכשול לבעלה שאסור לדור עמה משא"כ במשמשתו נדה דמה דהוה הוה ולא תהי' אסורה עי"ז ולמה הודית ומצאתי סברא זו מפורש בסדרי טהרה סי' קפ"ה סק"ב דדוקא באומרת זנתה שייך לומר דרצונה לעשות תשובה ולא להכשיל בעלה משא"כ במשמשתו נדה מה דהוה הוה ואמרינן דאאמע"ר ע"ש:
והנה הי' מקום לומר לפי מה שכתב הר"ן על דברי הראב"ד ז"ל גבי משמשת נדה דלענין ממון להפסיד כתובתה נאמנת ול"א אאמע"ר ע"ש א"כ נימא דנאמנת ג"כ לאסרה על בעלה דנימא מתוך כמו גבי ס"ת בגיטין [נ"ד ע"ב] אמנם זה אינו דכבר כתב הטו"ז יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ד' דבאיכא חזקה ל"א מתוך ע"ש א"כ גם הכא איכא חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות וראיתי כעת בבי"צ אהע"ז ח"ב סי' ק"כ שהעיר בזה. אכן דברי הט"ז הנ"ל תמוהים כמ"ש זקיני החוו"ד ז"ל שם ועיי"ש שהעלה דבאיסורי דבהוכחה בעלמא סגי אמרינן מתוך אפי' במקום חזקה א"כ ה"ה הכא נימא מתוך אמנם הכא י"ש דל"ש מתוך דהא להפסיד כתובתה צריכה התראה כמבואר באה"ע סי' קט"ו סעי"ד ואם כי מבואר בשבו"י ח"ג סוס"י קי"ג דבמשמשתו נדה דהוה דבר מפורסים א"צ התראה לענין הכתובה ועיין בב"ש ס"ק י"ז אולם הנובי"ת סי' כ"ו מפלפל בזה במשמשתו נדה לענין התראה ונראה דעתו דגם בזה צריכה התראה ועי' ג"כ בפ"ת וא"כ בנ"ד דלא הוי התראה אינה מפסדת כתובתה ול"ש לומר מתוך:
ובזה יש ליישב דברי הר"ן שכ' על דברי הראב"ד שהקשה על פירכת הגמ' כתובות [ע"ב ע"א] מנא ידע דדילמא מיירי שהודית מעצמה ותי' הראב"ד דא"א מע"ר לכן אינה נאמנת והקשה עליו הר"ן דלהפסיד כתובתה נאמנת ול"ש א"א מע"ר וכתב הב"ח בשו"ת החדשות סי' פ"ד דכיון דבמשנה שם משמע שמצוה לגרשה ולזה הקשה הש"ס מנא ידע וע"ז כתב הראב"ד שאינה נאמנת שיהא מצוה לגרשה עכ"ד עיי"ש ולפי הנ"ל א"ש דברי ר"ן דכיון דנאמנת להפסיד כתובתה דמיירי שהי' בהתראה כמבואר שם בשטמ"ק עיי"ש א"כ אמרינן מתוך ונאמנת על עצמה ג"כ מש"ה מצוה לגרשה ודו"ק ויש עוד לפלפל בזה:
ג) ובדברי זקיני החוו"ד הנ"ל נראה לתרץ קו' השעה"מ על הרמב"ם פכ"ד מה' אישות שפסק באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון חיישינן שמא ענ"ב והקשה הא הפסידה כתובתה א"כ לא ניחוש שמא ענ"ב כמו במאיס עלי דנאמנת ולא חיישינן שמא ענ"ב כיון שיש לה הפסד כתובה, [עיין לעיל סימן ח' אות א'] ונראה ליישב עפי"ד הבית מאיר שהסביר דהא דהיכא דהפסידה כתובתה שנאמנת, הוא מטעם דאמרינן מתוך שנאמנת להפסיד כתובתה נאמנת גם כן לאסור עצמה על בעלה הכה הטו"ז יו"ד סי' קכ"ג ס"ק ד' הקשה אמאי אמרינן גבי יין נסך מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לאסור והא מבואר בקידושין (ס"ה ע"ב) דל"א מתוך שנאמנת לאסור עצמה נאמנת ג"כ שיהי' הבעל אסור בקרובותי' ע"ש ותירץ זקיני החוו"ד ז"ל דבאיסורי דסגי רק בהוכחה אמרינן מתוך אבל גבי קידושין דהוי דבר שבערוה ובעי עדות ולא סגי בהוכחה לחוד ל"א מתוך, דמתוך הוי כהוכחה ולא כעדים עיי"ש דבריו הקדושים. א"כ לפי"ז גבי מאיס עלי דלא הוי דבר שבערוה אמרינן שפיר מתוך לכן במקום שמפסדת כתובתה נאמנת ג"כ להפקיע עצמה מבעלה אבל בזינתה דהוי דבר שבערוה (עיין קידושין ס"ו) דבעי עדות ולא סגי בהוכחה א"כ ל"א מתוך כמ"ש החוו"ד ז"ל א"כ אפי' במפסדת כתובתה אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה ודו"ק כי נכון הוא:
ד) ועיין בהפלאה בקונט"א סי' קט"ו שכתב ג"כ דלא נעשית חשודה ע"י עצמה, אכן מרן מוחז"ל בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' מ"ט נשאל בעובדא כזו באשה אחת שהודית בעצמה שלא טבלה וגם נתודע שקרה ע"י הבלן, והביא דברי ההפלאה הנ"ל וכתב דאם הבעל חושד אותה ומאמין לדברי' שלא היתה לטבילה שפיר נעשית חשודה אפי' ע"י עצמה, ובפרט דגם הבלן הכחישה בודאי דנעשית חשודה ומצד הדין אין כופין אותו לגרשה רק דמצוה לגרשה מה"ת עיי"ש וא"כ גם בנ"ד נעשית חשודה:
ואין לומר דחיישינן שמא ענ"ב כמבואר בשו"ת פמ"א ח"ב סי' י"ב ומובא בפ"ת סי' קט"ו דבשמשת נדה כיון דאם הבעל רוצה מותר לקיימה לא חיישינן כשמא ענ"ב ולמה לה להוציא עלי' לעז ע"ש ועוד כיון דידוע דרצונה לדור עמו ולא שיגרשנה בכה"ג ל"ש לומר שמא ענ"ב כאשר העיר הנוב"י סי' ע' ואם כי העלה שם דאפי' בכה"ג אינה נאמנת עפי"ד הר"ן בנדרים (צ' ע"ב) שהקשה כיון דלמשנה ראשונה האומרת טמא"ל נאמנת ונאסרת על בעלה ובמשנה אחרונה משום שמא ענ"ב האיך יכולין להתירה ועיי"ש שתירץ משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. ועוד תירץ דמן הדין אינה נאמנת דאין כח בידה להפקיע עצמה מבעלה רק מצד התקנה היתה נאמנת ומשום שמא ענ"ב אוקמה אדינא, ולפי תירץ השני של הר"ן חידש הנוב"י דאפי' במקום דלא שייך שמא ענ"ב ג"כ איכה נאמנת כיון דנתבטלה התקנה של המשנה ראשונה לא מהימנא אפי' במקום דל"ח לענ"ב עיי"ש, אמנם הברית אברהם סי' ע"ד כתב דאשתמיטתי' להנוב"י ז"ל דברי המהרי"ט ח"א סי' צ"ב דכתב בפי' דהיכא דחפיצה בבעל ל"ח לענ"ב ונאמנת עיי"ש:
ה) והנה על דברי הר"ן הנ"ל דמש"ה למשנה אחרונה מותרת משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הקשה הגאון רבינו משולם ז"ל דהא שם במתני' תנן האומרת טמא"ל תביא ראי' לדברי' והאומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו דהקשה הגאון הנ"ל דמה הועילו חכמים בתקנתן הא כשתתן עיני' באחר ותרצה להפקיע עצמה מבעלה תאמר שני הטענות טמא"ל ונטולה אני מה"י ולפי דברי הר"ן דטמא"ל מותרת משום דאפקעינהו א"כ ממנ"פ תפקיע עצמה מבעלה דאם נימא אפקעינהו לא יהי' הבעל יכול להפר חלקו דאין הבעל מיפר בקודמין ואם לא יאמרו אפקעינהו ויהי' יכול להפר א"כ היא אסורה מצד אמירתה טמא"ל, והיא קושי' נפלאה:
ונ"ל ליישב דהנה בתשובת גאוני בתראי הקשו לפי שיטת התוס' זבחים (ב' ע"ב) דבזינתה אשתו אינו צריך לגרשה ע"ש א"כ למה בטמא"ל אינה נאמנת שמא ענ"ב הא הבעל אינו צריך לגרשה וכ"ש ענ"ב:
אמנם י"ל לפי מה שבארתי במק"א דהא דאין הבעל מחויב לגרשה היינו באינה תובעת שיגרשה אבל בתובעת שיגרשה בעלה דרצונה לינשא לאחר מטענה דבעינה חוטרא לידי ומרא לקבורא, עיין יבמות (ס"ה ע"ב) אז כופין על מדת סדום שיגרשה בעלה דזה נהנה וזה לא חסר והגם דמבואר ביבמות (קי"א ע"ב) במתני' בנודרת הנאה דאם הוא גרמה דאין כופין על מדת סדום כמבואר ברשב"א סי' תת"ב מובא באהע"ז סי' קס"ה סעי' ב' בהג"ה ועי' בישועות ישראל חו"מ סי' כ"ו דמש"ה אין כופין בריש גלותא ב"ק (ק"ב ע"ב) משום דהוא גרם בעצמו ע"ש, הא מבואר שם בש"ס דמתני' איירי באשת כהן שזינתה באונס דאי באשת ישראל וברצון מי אית לה כתובה ע"ש א"כ לא פשעה בזה וכופין על מדת סדום לכן שפיר שייך החשש שמא ענ"ב שתאמר שבעי' חוטרא וכו' וכ"ז באומרת טמא"ל בלבד, אבל באם טוענת טמא"ל ונטולה אמה"י דתשמיש קשה לה וא"א לה לדור עם בעלה א"כ אין הבעל מחויב לגרשה דהא ל"ש אצלה הטענה דבעינא חוטרא וממילא מתורץ קושי' הגאון הנ"ל שתהי' יכולה להפקיע עצמה מבעלה שתאמר שתי הטענות דז"א דאז לא יהי' הבעל מחויב לגרשה כמ"ש התוס' בריש זבחים ואי דטענא דבעי' חוטרא וכו' הא זה ל"ש אצלה דהא אמרה נטאמה"י דתשמיש קשה לה וא"א לה להנשא לאחר ודו"ק וב"ה הוא דבר חריף:
ו) ונחזור לנ"ד הנה ההפלאה בקו"א העיר דבמשמשו נדה לא תהי' נאמנת על הראי' וספירת הז' נקיים, ועי' מ"ש זקיני מאוה"ג החוו"ד ז"ל סי' קפ"ה ס"ק א' דאשה שהכשילה את בעלה בנדה אינה נאמנת בשעת ווסתה, ולענין טבילה כתב דנאמנת ורק בימי החורף דהוא טרחא לילך לטבול י"ל דאינה נאמנת ועי' בפ"ת שם שחושש ג"כ לכל השנה כיון דנוטלין שכר טבילה וע"כ חשודה שלא תטבול כדי להרויח שכר טבילה, ומבואר שם בהפלאה ובחוו"ד דמהני אם תעשה תשובה ואז א"צ בדיקת חברותי' אולם מוח"ז הגה"ק הד"ח ז"ל תמה על ההפלאה הנ"ל ומסיק שאף אם תעשה תשובה לא מהני רק ע"י בדיקת חברותי' ועכ"פ ע"י בדיקת חברותי' מהני ובפרט בנ"ד דהוה מחמת דעת קלישתא והוה כעין שוטה קצת ומבואר ביו"ד סי' קצ"ו דאפי' שוטה פקחת בודקת אותן, ועיין בשו"ת ברכת יוסף שהאריך בזה והביא דברי הב"ח באה"ע סי' קי"ט דנראה דלא מהני בדיקת פקחות לשוטה וכתב דהב"ח מיירי בשוטה שאינה מניחה א"ע לבדוק כי לא יחלוק על דבר המבואר בפי' בש"ע להתיר עכ"ד ומה שתמה הכחו"ש על פי דברי המעי"צ עיין באבני צדק מכ"ק מוח"ז הגה"ק ז"ל בחיו"ד סי' פ"ו, ע"כ הדבר ברור דמהני בדיקת חברותי':
ז) וראיתי בתשו' חת"ס ח"ב אה"ע סי' צ"ז שהעלה דבר חדש עפי"ד הרמב"ן בריש גיטין דמש"ה האשה נאמנת בנדה דמתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי בעלה א"כ בשוטה שפקחת בודקת אותן ואין האשה נאמנת על עצמה והאחרות לא שייך בהו מתוך ע"כ יעמוד הבעל בעצמו על הבדיקה ע"ש, אמנם בש"ע מבואר סתם דחברותי' בודקת אותן ולא הזכיר כלל שבעלה יעמוד אצל הבדיקה ומשמע דלא חיישינן לדעה זו, ועי' ג"כ בדברי חיים ח"ב סי' ס"ט בחיו"ד שהביא דברי ח"ס הנ"ל וכתב דאין להחמיר יותר מהמבואר בש"ע וא"צ שבעלה יעמוד בעת הבדיקה עיין שם:
ולדינא אם הבעל רוצה לדור עמה מותר לקיימה באופן זה שבשעת וסתה ובשעת הפסק טהרה ויום ראשון ואחרון מז' ימי הנקיים יהי' הבדיקה ע"י נשים בקיאות וגם הטבילה מבואר בנדה דף י"ג ברש"י שצריך להיות ע"י נשים פיקחות, וככה יתנהגו כסדר, וחוץ לזה צריכים לקבל על עצמם סדר תשובה על החטא שעשו, עי' בדברי חיים ח"ב יו"ד סי' ע' והחכם עיניו בראשו לסדר להם סדר תשובה כפי יכלתם ולהורות להם הדרך אשר ילכו בה באופן שלא יבואו ח"ו עוד למכשול ויתנהגו א"ע בדרך דתוה"ק כראוי: כ"ד ידידו דושת"ה. ד"ק דוד דוב בעריש מייזליש: