אור ברסלב

שות בנין דוד· רבי דוד דוב מייזליש

סימן ד

סימן ג

ב"ה אוהעל יע"א:

לכ"ק אהו' דודי מחמד נפשי ולבבי הרב הגאון האמתי עטרת תפארת ישראל מאור הגולה צדיק תמים חמדת הימים נ"י עה"י פה"ח חכם חרשים בנש"ק כקש"ת מו"ה צא"י יעקב מייזליש שליט"א אבדק"ק לאסק בעהמח"ס היקרים שו"ת חדות יעקב כ"ה:

אחד"ש כבהד"ג דודי שליט"א תשובתו היקרה אצלי מפז הגיעני לשמחת לבבי: א) ע"ד קו' כבהד"ג דודי חביבי שליט"א ביבמות (קט"ז ע"א) היכי דמי קטטה וכו', אלא באומרת לבעלה גירשתני, ופריך הש"ס ולהימנא מדרה"מ דאמר אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וכו' באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ושאיכנא ואמרו לא היו הדברים מעולם. והקשה דודי שיחי' לפי דברי תשו' הרא"ש, דאשה שנאסרה לבעלה אינה נאמנת לומר גירשתני, דכיון דאסורה עליו יכולה להעיז, א"כ אמאי לא משני הש"ס, דמיירי באשה שהיתה אסורה לבעלה, ומש"ה אינה נאמנת לומר גירשתני והיינו הקטטה שהי' בינו לבינה, ומש"ה אינה נאמנת לומר מת בעלי:

ובהשקפה ראשונה עלה בדעתי ליישב, דהנה כבר הקשה המהרי"ק ז"ל שע"ב, דמאי פריך הש"ס דליהמנא מדר"ה דאשה שאמרה כבעלה גירשתני נאמנת, לוקמי' דאיירי בתובעת כתובתה, דאז אינה נאמנת גם על הגירושין שנתגרשה, ותירץ המהרי"ק דא"א לאוקמי' דקטטה דמתני' איירי בתובעת כתובתה דאינה נאמנת על הגירושין, דהא מ"מ לא הוחזקה כפרנית עי"ז שאמרה גירשתני ותובעת את כתובתה, שלא תהי' עוד נאמנת אח"כ לומר שמת בעלה, ולכן הוכרח הש"ס לתרץ דמתני' איירי באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ואשתכח שקרא לכן אינה נאמנת לומר מת בעלי עכ"ד, ולפי"ז ממילא מתורץ קו' הנ"ל, דלא הי' יכול הש"ס לתרץ, דמתני' איירי שהיתה אסורה לבעלה, דא"נ לומר גירשתני דהא מ"מ כא הוחזקה עי"ז כפרנית שלא תהי' נאמנת לומר מת בעלי:

ב) ומה שהביא כבו כבהדג"ד שיחי' מרגניתא טבא דמפורש בדברי ר"א מזרחי ז"ל בקונטרס עגונות סוס"י י"ז אות פ"ו, דשייך דייקא גם בזינתה וע"כ משום חומר שתצא מבעלה השני, ראיתי שגם אביו הוא זקיני מאוה"ג ז"ל, העיר בזה בספרו אהבת דוד בקונטרס הספיקות ח"ב כלל ל"ה אות ה':

ג) ומה שיצא כבהדג"ד שיחי' לדון, באשה שזינתה דכיון דנאסרה לבעלה יכול הבעל לזכות לה גט בלי ידיעתה, דהגט זכות היא לה, להי"א בסי' קמ"א א"כ יכול להיות שכבר זיכה לה בעלה גט ואינה מוחזקת לנו בודאי א"א, וממילא עא"נ לשיטות הפנ"י והנוב"י דעא"נ נגד חזקה דאיתרע ודפח"ח, ובזה נ"ל ליישב קו' התוס' בכ"ד ובכתובות (כ"ב ע"ב) בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת וכו' שהקשו הא בחטאת ובחנק קאי דאוקמא אחזקת א"א, ולפי הנ"ל א"ש דהא כבר מבואר בתוס' ב"ב (ל"ב ע"א) ד"ה אכן, דאף דנשאת בשני עדים לא תצא מבעלה הראשון מ"מ במכחישים זה את זה תצא ע"ש, א"כ לא קשה קו' התוס' דהא כיון דנשאת, כבר אסורה לבעלה הראשון, א"כ שוב יכול לזכות לה גט שלא בידיעתה א"כ יש לנו ספק שמא כבר זיכה לה הגט ואיתרע חזקת א"א וליכא אלא אשם תלוי ולא חטאת וחנק: ד) ובדברי הרש"י ז"ל התמוהים, דס"ל דעא"נ בעדות אשה מדרבנן, א"כ מה הי' קשה לי' דלוקמא קרא וקדשתו בע"א, הא מה"ת אין עא"נ דברי הדג"ד שליט"א המה דפח"ח, וכעת עלה בדעתי ליישב דברי רש"י דהנה כבר העיר מרן הרי"ם ז"ל, אמאי אין עא"נ מה"ת בעדות אשה הא לא הוי דבר שבערוה כלל, דהא העד מעיד שמת בעלה א"כ אינו מוציא מרשות הבעלים שום דבר דאין כאן בעלים כלל (עיי' לעיל סי' ב') אמנם נ"ל דהא קיימ"ל דאין בודקין עידי נשים בדו"ח, ומבואר בנמ"י פאד"מ בסנהדרין דהוא מטעם אפקעינהו רבנן להקידושין, וכבר תמהו האחרונים על הקצה"ח סי' כ"ח, דרצה לומר דבעד אחד לא שייך דיני הזמה דהא מבואר ברמב"ם ז"ל ה' עדות פכ"א ה"ה דע"א שאמר שזינתה אשתו ונמצא עד זומם דמשלם דמי הכתובה שהפסיד ע"ש ובתוס' סוטה (ב' ע"ב) ד"ה כ"מ ועיי' בשם ארי' בקונטרס הזמה ע"ש, א"כ ה"ה בע"א שאומר שמת בעלה אם הי' נאמן מצד הדין הי' צריכין דו"ח אלא מצד אפקעינהו לא הי' צריכין דו"ח, וממילא שוב הוי דבר שבערוה דמוציא את האשה מרשות הבעלים דהא אמרינן אפקעינהו למפרע בעוד שהי' חי שהי' בעלים, ומתורץ קו' מרן ז"ל וכ"ז נכון כעת דהחכמים הפקיעו הקידושין, אבל מה"ת שפיר עא"נ דאינו מוציא מרשות הבעלים למפרע רק מעת שמת הבעל וכשמת שוב אין כאן בעלים, ולכן שפיר הקשה רש"י ז"ל דלוקמא את הקרא בע"א דנאמן מה"ת משום דהוי מלתא דעבל"ג ולא הוי דבר שבערוה:

ה) וכה ראיתי למרן אביו הוא זקיני רב האי גאון ז"ל בשו"ת הרד"ד אהע"ז סי' נו' שהקשה בש"ס יבמות (פ"ח ע"ב) הנ"ל דפריך על רב מברייתא דדפנו דמאי לאו כשניסת לאחד מעדי' וקתני דפנו דהא התוס' הקשו הא בחטאת ובחנק קאי דאוקמה בחזקת א"א ותירצו דאשה דייקא ומינסבא מרעא לה לחזקת א"א ובתוס' ב"ב (ל"ב ע"א) כתבו דאף למד"א דנשאת בעדים מותרת לחזור מ"מ כאן דאיכא תרי ותרי דמכחישים זא"ז אסורה לחזור ע"כ שייך דייקא משום חומר שתצא מזה ומזה ע"ש וכ"ז שייך כעת דקנסו אותה רבנן שתצא מזה ומזה אבל מה"ת דמותרת לחזור לו וליכא חומר בסופה שוב לא שייך כלל חזקת דייקא וממילא מה"ת בחטאת קאי ולא מהני אמירת הברי א"כ מאי פריך הש"ס על רב הא רב לא אמר דלא תצא אלא כעת דאיכא חזקת דייקא דמרעא לחזקת א"א ואינו אלא באשם תלוי לכן מהני הברי אבל קרא וקדשתו היינו דדפנו הוא משום דאיכא חזקת א"א והיא קושיא גדולה ומזה דן דשייך דייקא מה"ת משום חומר שתצא מבעלה השני אף דליכא החומר מבעלה הראשון ע"כ דברי קדוש זקיני ז"ל:

ועלה בדעתי ליישב קו' זקיני ז"ל דהנה התוס' שם והתו"י בכתובות (כ"ב ע"ב) הקשו משנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דליכא חזקת דייקא נוקמה אחזקת א"א ותירצו דשייך ג"כ דייקא דיראה שיוזמו עדיה ע"ש א"כ לכאורה יקשה למ"ל להתוס' לתרץ דחזקת אשה דייקא משום חומר שתצא מבעלה כיון דאיכא תרי ותרי ומרעא לחזקת א"א ת"ל דחזקת דייקא משום שמא יוזמו עידיה, מרעא לחזקת א"א, כמו גבי שנים אומרים נתגרשה וכו' אמנם הדבר נכון לפי המבואר בב"י (חו"מ סי' ל') בשם הגהות מיימוני פכ"ד מה' אישות, דדיני גיטין וקידושין ודיני זנות אשה לאסרה על בעלה צריכים העדים דרישה וחקירה, דלא שייך כעד"ל ע"ש, ומבואר בשלהי יבמות, דאין בודקין עידי נשים שמת בעלה בדו"ח ומבואר בהראשונים ובשו"ע אהע"ז סי' י"ז סעי' כ"א דהכא קיימ"ל ואסור לעשות דו"ח. עיין לזקיני הש"ך ז"ל חו"מ ריש סי' ל' ע"ש א"כ א"ש דלא תירצו התוס' גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דדייקא משום יראת הזמה מרעא לחזקת א"א, דהא א"א להזימם דאסור לחקור ולדרוש, בעידי נשים שמת בעלה, והנה מבואר בראב"ד ז"ל סוף ה' גירושין דהיינו טעמא דאין צריכין עידי נשים שמת בעלה דו"ח, משום דאיכא חזקת אשה דייקא ומינסבא משום חומר שיהי' לה בסופה שתצא מבעלה דאסורה לחזור לו ע"ש, ובמגדל עוז וז"ל כתב הראב"ד דהיא דייקא ומינסבא מפני החומר שהחמרנו עליה בסופה עכ"ל ולפי"ז שפיר יהי' מתורץ קושי' זקיני הגאון ז"ל שהקשה דמאי פריך הש"ס מהברייתא דדפנו הא מה"ת ליכא חומר בסופה דמותרת לחזור לו ואין לנו חזקת דייקא שמרעא לחזקת א"א ומש"ה דפנו שתצא דאיכא חזקת א"א ובחטאת קאי דז"א דכיון דאמרינן דליכא חזקת דייקא משום חומר שיהי' לה בסופה א"כ יהי' צריכים עידי נשים דו"ח (וכ"כ לטעמא דת"ע או לטעמא דאיכא כתובה למישקל מ"מ מה"ת בעי דו"ח) ושייך בהו הזמה וממילא שוב איכא חזקת דייקא משום דיראה שמא יוזמו עדיה דמרעא לה לחזקת א"א ואפי"ה קתני דפנו משו"ה שפיר פריך הש"ס על רב, וב"ה הוא דבר נכון:

ו) ובני חביבי ה"ב הגדול בתורה חריף עצום כמר יחזקאל שרגא שליט"א אמר לתרץ קו' זקיני ז"ל הנ"ל, דמאי פריך מהא דדפנו הא מה"ת דליכא החומר לא שייך חזקת דייקא, ושוב הדרא קו' התוס' לדוכתא דנוקמה אחזקת א"א, דהנה באמת תירץ הפנ"י קו' התוס' דברי מהני כנגד החזקה כדברי הרשב"א ז"ל ועי' מהרש"א יבמות פ"ח, והנה יש לומר דמשום הכי לא תירצו התוס' כן, הוא לפי המבואר בקונטרס הספיקות כלל ב' סס"ד דברי כא מהני לענין ממונא ע"ש, א"כ הלא האשה היא קנין בעלה ולא מהני הברי להוציאה מבעלה, והנה לכאורה אינה מוציאה מבעלה כלל דהא אם יחזור הבעל תשוב אליו, אכן כתבנו לעיל דכיון דנתנו חכמים החומר דאסורה לחזור לבעלה (אם תעמוד תחת בעלה, עי' תוס' ב"ב ל"ב ובח"צ סי' ג' והבן) שפיר הוי הפקעת ממונא, ולפי"ז מתורץ קו' זקיני ז"ל, דהא מה"ת דליכא החומר שוב נוקמה אחזקת א"א, דז"א דאם ליכא החומר שוב לא הוי הפקעת ממון, ומהני הברי כנגד החזקת א"א, וליכא חזקת א"א כלל עכ"ד בני שיחי' ונכון הוא: ז) הנה התוס' ב"ב (ל"ב ע"א) ד"ה אנן, הקשו לר"מ בר יוסי דס"ל בנשאת ואח"כ באו עדים דלא תצא, נוקמה אחזקת א"א ותצא, והקשה אא"ז המהרש"א בשם אביו ז"ל, אמאי הקשו התוס' לר"מ בר יוסי דס"ל בנשאת ואח"כ באו עדים דלא תצא נוקמה אחזקת א"א, הלא לת"ק דסבר אף בבאו עדים ואח"כ נשאת לא תצא, מכ"ש יקשה דנוקמה אחזקת א"א. ונראה לי ליישב, דהנה השמ"ק כתובות תירץ הקו' דנוקמה אחזקת א"א דאיירי בהוחזקה לא"א ע"י השני כיתי עדים, ומש"ה לא מוקמינן אותה אחזקת א"א ע"ש ובאמת צריך הבנה מה לי אם הוחזקה לא"א ע"י אחרים או ע"י פיהם, וראיתי לאביו הוא זקיני מאוה"ג ז"ל באהבת דוד בקוה"ס ח"ב כלל ל"ד אות ג' לפרש בדבר חריף, רפי המבואר בסנהדרין (ל"א ע"א) בכת אחת אומרים מנה וכת אחת אומרים מאתים, שהקשו התוס' נימא דנמצא קא"פ עדותן בטלה, ותירצו שם כיון דלא נודע מי הוא הפסול לא אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה ע"ש ולפי"ז בהוחזקה א"א על פיהם וכיון שאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, או שאחת אומרת נתגרשה וכו' נימא דבטל עדותם במה שאומרים שהיתה א"א, מצד דנמצא קא"פ עדותן בטלה, דהא כת אחת פסולים וצ"ל דכיון דלא נודע לנו מי הוא הפסול, ע"כ לא אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה, כדברי התוס' הנ"ל, וכ"ז נכון אי לא אמרינן דנוקמה אחזקת א"א, אבל אי נימא דנוקמה אחזקת א"א, א"כ ע"י החזקה נתברר מי הוא הפסול, היינו האומרים מת, או האומרים נתגרשה א"כ ממילא נתבטל עדותן של האומרים לא מת, או האומרים לא נתגרשה במה שאומרים שהיתה אשת איש ולא פנוי' דהא נתבטל עדותן במה שאמרו דנתקדשה, מצד דנמצא קא"פ עדותן בטלה, וע"כ אי אפשר לומר דמוקמינן לה אחזקת אשת איש, דהא ע"י חזקה זו יתברר מי המה הפסולים, א"כ שוב יתבטל העדות על הקידושין במה שהוחזקה לא"א ע"י השני כיתי עדים לגמרי' ולא תהי א"א כלל וע"כ צ"ל דלא מוקמינן אחזקה וממילא לא נודע מי הוא הפסול, ולא אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה ולכן רק באשם תלוי קאי, עכ"ד דפח"ח:

ולפי"ז מאי הקשו התוס' דנוקמה אחזקת א"א הא א"א לאוקמה אחזקה, דיתברר מי הוא הפסול ושוב נימא נמצא קא"פ עדותן בטלה, ולא יהי' עדות כלל אם נתקדשה, כיון דלא הוחזקה לא"א אלא עפ"י שני כיתי העדים. אולם הדבר נכון לפי המבואר שם בתוס' דלא אמרינן דנמצא קא"פ עדותן בטלה. בשני כיתי עדים, אלא בבאו בבת אחת דאז חשיבי כעדות אחת. אבל היכא שבאו השני כיתי עדים זו אחר זו, לא אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה ע"ש א"כ לר"מ בר יוסי דאיירי בניסת ואח"כ באו עדים, דלא באו השני כיתי עדים ביחד ולא אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה, שפיר שייך לומר דנוקמה אחזקה, דאין לומר כנ"ל דא"כ יתברר ע"י החזקה מי הוא הפסול, ושוב נימא דנמצא קא"פ עדותן בטלה, דז"א דהא בבאו בזה אחר זה ל"א נמצא קא"פ וכו' אבל להת"ק דאיירי בבאו עדים ואח"כ ניסת לא קשה דנוקמה אחזקה, דהא יש לומר דאיירי בבאו בבת אחת לכן לא שייך לומר דאוקמה אחזקה דא"כ הא יתברר ע"י החזקה מי הוא הפסול ושוב נימא נמצא קא"פ עדותן בטלה, ולא יהי' לנו עדים על הקידושין, לכן א"א לומר דנוקמה אחזקא. ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל, דשפיר הקשו התוס' לר"מ בר"י, אבל לת"ק לא קשה כלל דנוקמה אחזקת א"א, דזה אינו דא"כ שוב נימא דבמצא קא"פ עדותן בטלה, ולא תהי' הוחזקה שהיתה א"א, ונימא דפנוי' היתה בעת שניסת לאחד מעידי', וב"ה הוא דבר נחמד:

ח) ומה שכ' הדג"ד שליט"א לתרץ קו' הישיע"ק הוא נכון מאוד, ואשר אנכי אחזה לתרץ קושי' הש"ש והבר"א בהקדם ליישב קושי' הישיע"ק:

הנה הש"ש והברית אברהם סי' מ"ט אות ג' מקשים בשבועות (ל' ע"א) דאמר ר"פ לאפוקי מלך דפטור מק"ש העדות, הא מבואר בסמ"ע חו"מ סי' כ"ח סקכ"ח, דמלך חייב להעיד ביודע שמת בעל האשה, למען דעת שיהי' מעתה קידושין תופסין בה שהיא צד לאפרישא מאיסורא, דגם מלך חייב להעיד עי' תוס' שם ובלח"מ רפ"א מעדות ובכ"מ שם, א"כ הרי אמר ר"פ שם (ל"ב ע"ב) דהכל מודים בעד מיתה שחייב בק"ש, שהפסיד לה כתובתה, א"כ הרי משכח"ל דגם מלך יהי' חייב בק"ש, כגון שיודע שמת בעלה ולא בא להעיד, והיא קושיא גדולה:

ונ"ל דהנה הישיע"ק הקשה אמאי חייב ע"א בעדות אשה שמת בעלה בק"ש, הא אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה, א"כ נימא מי יימר דמשתבעת כדאמר לעיל, אכן יש לומר לפי השיטות דאם לא היתה אצל בעלה סמוך למיתתו לא חיישינן לצררי ופטורה משבועה א"כ משכח"ל דהעד יודע ג"כ שלא היתה סמוך למיתתו של בעלה אצל הבעל והי' יכול לבוא ולהעיד שמת הבעל וגם להעיד שלא היתה אצל הבעל והיתה פטורה משבועה, לכן חייב לשלם דהפסיד לה דהיתה נוטלת כתובתה בלא שבועה:

ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דמלך שפיר פטור מק"ש דלא הפסיד לה, דאמרינן מי יימר דמשתבעת ואין לומר כנ"ל דהמלך הי' יודע דלא היתה אצל בעלה והי' לו להעיד גם על זה, זה אינו דהא עדות זו נוגע לממון בלבד ומלך פטור מלהעיד בדבר שאינו לאפרישא מאיסורא, וא"ש:

ומה שאמר חתנו ידינ"פ הרב הגאון שליט"א לתרץ דברי הרש"י ז"ל יבמות (פ"ח ע"ב) דרב ס"ל דעא"נ מה"ת ג"א הערותי בזה בסי' ב' אות ד': ט) הנה יש להעיר בהא דפריך הש"ס כתובות (כ"ב ע"ב), מכדי תרי ותרי נינהו הבא עלי' בא"ת קאי, ומבואר בשמ"ק שם ובתוס' ב"ב (ל"ב ע"א) דהאי לישנא אתיא כמד"א דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אזלינן בתר חזקה, ומש"ה בא"ת קאי ולא בחטאת ע"ש והנה השער משפט סי' (כ"ט סק"ב) העלה שם דבשני כיתי עדים המכחישים זא"ז, יכולים לחזור ולומר מוטעים היינו וחוזרים ומגידים ע"ש וכבר מבואר בפוסקים, דבתרי ותרי הוי דין מרומה ובעי דו"ח ועדות שאי"ל, עיי' תומים סי' ל' א"כ מאי מאי פריך הש"ס, הבא עלי' בא"ת קאי הא השני כיתי עדים הוי עשאאי"ל דיהי' יכולין לומר מוטעים היינו, והו"ל העדים כמאן דליתנייהו דמי ונימא העמד הדבר על חזקתו (עיי' לש"ב הגה"ק ר"ע אייזליש ז"ל בעץ הדעת טוב כתובות כ"ב והבן) ויש לפלפל בזה הרבה ואכמ"ל:

ו) ולענין דינא הדבר ברור דשייך דייקא משום חומר מבעלה השני, ומבואר כן ביש"ש יבמות פהא"ר סי' א' הובא ג"כ באמרי אש סי' י"ז ז"ל היש"ש אפילו היכא דאישתכח האי סהדא שיקרא ותצא מן הבעל ואפ"ה אי אתא סהדי. אחרינא ואמר עכשיו מת שרינן לעלמא וכן לעולם עכ"ל והרי כאן כבר נאסרה על בעלה הראשון ע"י שניסת כה שני ואישתכח שיקרא, ואפ"ה אם יבוא ע"א אחר לה להעיד שמת בעלה הוא מהימן, משום דהאשה דייקא, וע"כ משום שתצא מבעל שלישי וחזינן דשייך דייקא משום חומר שתצא מבעלה הניסת לו. כה דברי הדו"ש כבה"ג דודי חביבי שליט"א באהבה רבה מקרב לב עמוק וה' הטוב יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים כאו"נ הטהורה ונפש בן אחיו:

ה"ק דוד דוב בעריש מייזליש:

תוכן העניינים

שות בנין דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה