אור ברסלב

שות בני יוסף· רבי יוסף יהושע קאריו

סימן יד

סימן יג

עיין במס' עירובין דמ"ג ע"א דבעי רב חנניא אי יש תחומין למעלה מעשרה וכו' ת"ש הריני נזיר כיום שכן דוד כא מותר לשתות יין בשבתות ובי"ט ואסור לשתות כל ימי החול ופריך בגמ' אי אמרת דאין תחומין אמאי מותר לשתות בשבתות וימים טובים שאני התם דאמר קרח הנה אנכי שולח את אליהו הנביא לבשר את ישר' שיבא משיח ה' והא לא אתא אליהו מאתמול וע"ז הקשה דילמא לב"ד הגדול אתא תירץ בש"ס כבר מובטח לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות וי"ט מפני הטורח ודוקא אליהו לא אתי בערבי שבתות וכו' אבל משיח אתי בערבי שבתות כמ"ש בש"ס ומש"ה אסור לשתות כל ימי החול וע"ז פריך דליפשוט דאין תחומין דאי יש תחומין באחד בשבת לשתרי דלא אתי אליהו בשבת מתרץ בגמ' האי תנא ספוקי מספ"ל ודילמא אין תחומין ולחומרא ומש"ה אסור לשתות כל ימי החול ואפי' בא' בשבת ואח"ך אמרו בש"ס אימת קא נדר אילימא דקא נדר בחול היכא אתיא שבתא ומפקעא ליה דדילמא אתא משיח בע"ש לבית דין הגדול ובכן אסור לשתות בשבת שלא יעבור נזירותו אלא דקאי בשבת אותו שבת ואותו יו"ט מותר מכאן ואילך אפי' בשבת אסור דדילמא אתא משיח בע"ש לב"ד הגדול דהוא לשכת הגזית ונמצא עובר נזירותו ביום שבת:

והנה ראיתי להרב הלכות קטנות דף כ"ג ע"ד בהלכו' נזירות למוהריק"ש ז"ל אות נ"ב וז"ל האו' ה"נ ביום שבן דוד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם ואם בשבת או ביום טוב נדר אותו שבת וי"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה נזירות דס' נזירות להקל ומכאן ואילך אסו' אפי' בשבת כיון דחלה נזירו' ושבת הבא' שהוא ס' אינה מפקעת נזי' שחלה עליו עכ"ל. ולע"ד י"ל האי דקאמ' שהדבר ספק אם יבא בשבת ומש"ה מותר באותו שבת חדא כיון דאמרי' דמובטח שאין אליהו בא בשבת מפני הטורח א"כ פשי' דבן דוד לא יבא בשבת כיון דאליהו לא אתי בע"ש ומה שאמרו בגמ' שהוא ספק אם יבא בשבת אינו אלא על אליהו אבל משיח לא אתי בשבת כיון דאליהו לא יבא בע"ש ועוד דבגמ' אמרי' ספוקי מספק"ל ולחומרא ואם כן אפי' דנאמר דהס' הוא בשביל משיח אם יבא בשבת מספיק' היה לנו לילך לחומרא זאת ועוד לפי ס' דאזלי' לקולא עדיין הדרא קושית הש"ס לדוכתא בחד בשבת לשתרי כיון דיש לנו ס' אם יבא בשבת או לא יבא וס' נזירות להקל גם יש לחקור לתנא דש"ס דס' מספקא ולחומרא א"כ גם בנדר בשבת למה מותר דילמא אתא משיח בע"ש לבית דין הגדול ותכף חל הנזירות בעת שנדר בשבת וס' לחומ' והיה ראוי לאסור אפי' באותו שבת כיון דמשיח אתי בערב שבת דהכל עבדים הן. והנה ליכא למימר דהאי דאמרינן דאין משיח בא אם לא יבא יום א' קודם אליהו לבשר האי יום א' לאו דוקא קאמר קרא הנה אנכי שולח וכו' אלא יכולים לומר דיבא אליהו שני ימים או שלשה מקודם ביאת משיח אלא צ"ל דהוא דוקא יבא אליהו יום א' מקודם ולא שני ימים או שלשה כי כן נראה מפשט סוגית הש"ס דקאמר אלא אי אמרת דאין תחומין וכו' אמאי מותר בשבתות וכו' ותירץ שאני התם שלא אתא אליהו בערב שבת כי כבר מובטח וכו' ומש"ה מותר לשתות בשבתות וימים טובים כיון דקרא ר הנה אנכי שולח הוא יום א' קודם ביאת משיח דוקא ולא ב' ימים מקודם דאם איתא דיבא ב' ימים מקודם הדרא קושית הש"ס בשבת יהא אסור ג"כ דילמ' אתי אליהו בה' בשכת לב"ד הגדול וכן ג"כ באחד כשבת אסרי' מטעם דספוקי מספ' אם יבא אליהו בשבת דאין תחומין ואזלינן לחומרא ל"ל מטעם זה תפ"ל שמא כא אליהו בה' בשבת לב"ד הגדול. אח"ך ראיתי להר"מ בפ"ד מה' נזירות ובכ"מ יע"ש דמתישב ג"כ להלק"ט. ועיין בתוס' שם בפי' ר"ת דקשה מאי פריך הש"ס בחול לשתרי וכו' כיון דראוי לבא ותירצו דלפי המסקנא קאמרינן דחד בשבת וכו' משום הכי פריך בחול יום שנדר תשתרי דהא לא אתא אליהו מאתמול לע"ד לא הבנתי תירוצם כיון דקושית הש"ס הוא לפי המסקנ' דידעי הדין דאם נדר בשבת דמותר אם מש"ה מקשה ג"כ אף בחול יהיה מותר אותו יום שנדר דומיא כשנדר בשבת איך קס"ד להקשות כן כיון דאיכא חילוק גדול דשאני שבת חדא דאין אליהו בא בע"ש כי כבר מובטח וכו' ובשבת עצמו כשנדר מש"ה מותר כיון דלא יבא אליהו בע"ש אבל כשנדר ביום חול לפי' ר"ת איך מקשה תשתרי בחול כיון דראוי לבא אליהו מאתמול וא"כ מה תירצו לפי' ר"ת לא כן בנדר בשבת דאינו ראוי לבא כיון דאליהו לא יבא בע"ש דמובטח וכו' ומלשון כל יומא ויומא נראה דקושית הש"ס אינו בשביל אותו יום שנדר. ועוד למקשים ג"כ דמשיח בן יוסף וכו' גם לזה י"ל דילמא אתא לב"ד הגדול דומי' דאליהו ומש"ה בכל יום ויום אסור לשתות ולא צריכין לפרש כפי' ר"ת דאפשר דיבא משיח ן' יוסף ואליהו ביום אחד ולב"ד הגדול. גם רש"י פירש בשבתות ויו"ט דודאי לא אתי משיח האידנא יע"ש וא"כ צ"ל פירושו מכח דס"ל דיש תחומין או ס"ל מכח דאין אליהו בא בע"ש דמובטח וכו' ומש"ה דודאי לא אתי משיח בשבת א"כ איך יבא פירוש אח"ך דאסור לשתות כל ימי החול דבחד בשבת לישתרי כיון דלא אתי בשבת דיש תחומין ואליהו לא יבא בשבת אך אם נפרש כונ' רש"י דהוא מטעם דודאי לא אתי בשבת הוא דקרא אמר הנה אנכי ואליהו לא אתי בע"ש דמובטח מש"ה אמר בברייתא דאסור לשתות כל ימי החול:

והנה יש לעמוד מסוגיא זאת לסוגית תענית די"ז ע"א דאנשי משמר דמכיר משמרתו ואין מכיר בית אב שלו וכו' אסור לשתות יין כל השבת אינו מכיר משמרתו ובית אב שלו אסור לעולם אבל מה אעשה וכו' והשתא כיון דאפי' נזירות דחמירא אמרינן דבשבת מותר כיון דאין אליהו וכו' דמובטח ואפי' אם נדר בחול טעמא דאסו' בשבת הוא כיון דחל נזירות ושמא בא משיח לב"ד הגדול בע"ש ואם שותה בשבת עובר על נזירותו דלא יחל דברו ואין ס' דאם יבא בשבת מטעם דאין תחומין או לא יבא דיש תחומין מוציאו מידי ודאי דחל נזירות דנדר בחול ל"ב קרא דלמה אסור בשבת וכל השנה דמשמע דשבתות וימים בכלל כיון דאין אליהו בא בע"ש מפני הטורח ופשוט שלא יבא בשבת ויהיו מותרים וגם בחד בשבת ג"כ יהיו מותרים יען שאין אליהו בא דמספקא אי יש תחומין וכו' והתם גבי נזיר יען שהוא ס' בדבר שהוא מן התורה אזלי' לחומרא לא כן הכא דאפשר בישן וכיוצא:

והנה יש לעמוד בסוגיא זאת דתענית די"ז דפי' רש"י המכיר משמרתו מאיזה משמרת הוא מיהויריב וכו' ויודע שבתי אבותיו קבועים שבית אב שלו היה עובד במקדש אסור לשתות יין כל אותו שבת שוב אמר רבי קבועים שלא נתחללו בית אב שלו להיות מגואל מן הכהונה ונפקא מינה מפי' ראשון לשני דאפי' אם יודע שבתי אבותיו קבועים כל עוד שלא יודע אם נתחלל או לא נתחלל מותר לשתות עד שיוודע לו שלא נתחלל ולפי' א' הוא מספקא לא אמרי' שנתחלל ואוקמינן לחזקת כשר ודי לו שיודע שבתי אבותיו קבועים וא"כ לא חזר רש"י ז"ל לומר שצריך שיהי' יודע שלא נתחלל בתי אבותיו כיון דהעמד גברא בחזקת כשר כי מצינו בכמה מקומות דאמרי' העמ' וכן גבי תפילין הנלקח מגברא רבא אינו צריך לבודקן ואומר הברכת תפי' בכל יום דאמרי' העמד וכן גם יש לדקדק גבי רש"י דקאמר אח"ך בד"ה אסור לשתות כל אותו יום דוקא ותו לא מפני שמא יבנה בית המקדש ותכבד העבודה דבר זה ק"ק כיון דיודע משמרתו ובית אב שלו אין אנחנו צריכים מט' תכבד העבודה אלא מפני שיודע משמרתו וראוי לעבוד באותו יום שהוא שלו ודבר זה דתכבד העבודה לא נאמר כי אם באנשי משמר דמותרים בלילה ולא בימים אבל כהן בזה"ז לא אסרינן אלא ביום שיודע משמרתו ובית אב שלו אבל לא אסרינן מטעם דשמא תכבד העבודה דאלת"ה תקשי דלמה אסור לשתות כל אותו היום יהיה אסור בכל הימים דומיא דאנשי משמר וכו' אלא ודאי דטעמ' הוא משום דוקא בזמן ב"ה אבל בזה"ז לא אסרינן מטעם שמא תכבד העבו' כפי' רש"י. אך נראה לי לפרש כונת רש"י בדוחק אסור לשתות כל אותו היום ותו לא ר"ל דוקא אותו היום ולא אסרינן ליה מטעם שמא יבנה בית המקדש ויהיה אסור כל הימים דומיא דאנשי משמר דאסור בימים שמא תכבד וכו' לזה הכהן דבזה"ז לא אסרינן לוה כל הימים מט' שמא יבנה ב"ה ושמא תכבד העבודה דזה הויא כמו גזרה לגזרה ודו"ק. שוב ראיתי למוהרש"א דנרגש בפרש"י וכתב שהוא מגומגם יע"ש:

והנה חזרתי לס' התוס' דעירובין דהביא ס' ר"ת דאמר הריני נזיר ביום שן' דוד ראוי לבא ובין לגירסת הש"ס דלא גריס כס' ר"ת נסתפקתי בראובן שנדר בקונם לאכול בשר וככר א' ביום שן' דוד בא חל הנדר וחייב לאכול בכל יום ויום שראוי לבא ן' דוד בין לס' ר"ת בין לגירסת הש"ס ואם לא אכל עובר משום בל יחל דברו או"ד דלא חל הנדר ואינו עובר בבל יחל ואפי' יד לא הוי כיון דנדר בקום עשה לאכול ככר א' ובשר ביום שן' דוד בא ונדר הוא דאסר חפצו עליו בשב ואל תעשה כמו קונם ישיבת סוכה עלי וכיוצא. והנה ראיתי להרא"ם בפ' מטות דשקיל וטרי בלשון רש"י איש כי ידור נדר וז"ל האו' קונם שלא אוכל וכו' יכול אפי' לאכול נבלות וטרפות קורא אני ככל היוצא מפיו יעשה ת"ל לאסור איסר לאסור את המותר ולא להתיר את האיסור עכ"ל רש"י ז"ל והביא הרא"ם ז"ל דטען הרמב"ן ז"ל דלשון ספרי אינו כן אלא גורסין יכול נשבע לאכול נבלות וטרפות ת"ל לאסור וכו' הזכירו הרב בשבועות ולא בנדרים ורש"י החליפו בנדרים. והקשה שלא מצינו בנדרי בטוי בקום עשה כיון דעיקר נדרים הוא דאסר חפצו עליו יעש"ב. ולע"ד קשיא לי טובא בין להרא"ם ז"ל בין להרמב"ן דס"ל דנדרי בטוי לא מצינו בכל הש"ס דחלין בקום עשה כמו שנדר לאכול ככר א' ביום פ' דאינו חל הנדר יע"ש דתלמוד ערוך הוא בנדרים ד"ג ע"ב וז"ל אמר מר ומה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר בשלמ' בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר בבל יחל אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה וכו' יע"ש הרי דמצינו דבל יחל דנדרים בנדרי בטוי דככר זו, אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל אפי' דאי' בקום עשה וא"כ כפי גירסת הרמב"ן דהיה לו בעד רש"י יכול נדר לאכול נבלות וכו' ליכא קושיא כיון דיש גדר בקום עשה ובכן מסוגיא זאת יצא לספיקינו דחייב לאכול בכל יום ויום בשר וככר א' עד שיבא ן' דוד כיון דאיכא בל יחל ודלא. כס' הרא"ם והרמב"ן ז"ל. גם י"ל לגירסת הספרי והרא"ם דגורסין לשון שבועה איך יבא יכול נשבע לאכול נבלות וכו' ת"ל לאסור איסר דוק מינה אי לא היה קרא דלאסור היה אוכל נבלות לקיים שבועתו קשה איך יכול כיון דקי"ל דאין שבועה חל על השבו' כי כן הדין בכל התורה כולה וכדגרסינן בשבועו' דכ"ו ע"א דאיכא קרא מלהרע ולהיטיב ואידך מפיק מרבויי ומעוטי יע"ש ועוד קשה היכי ס"ד דאתי עשה דמוצא שפתיך ודחי לאו דנבלה דשוה בכל דאפי' דקי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת היינו לאו דקיל לא כן הכא דעשה הוא קיל דאיתא בשאלה ולאו חמור דשוה בכל וכמ"ש בעירובין ד"ק בגמ' ובתוס' ד"ה מתן דעשה דבא על ידי פשיעה הוא קיל ולא דחי הלאו כן עשה דאיתא בשאלה הוא קיל וא"כ האי עשה הוא קיל דבא מעצמו שנשבע ואיתא בשאלה ל"כ בל"ת שוה בכל וקא עבר בקום עשה: איך שיהיה הנה ראיתי להר"מ פ"א מה' ביאת מקדש ה"ז וז"ל כל כהן וכו' ויודע שבתי אבותיו אסור לשתות אותו היום יודע מאיזה משמר ואינו מכיר בית אב שלו וכו' לא היה מכיר אפי' משמרתו הדין נותן דאסור יע"ש והנה הראב"ד ז"ל הקשה לבבא א' א"א הלכה כרבי שתקנתו קלקלתו ובין מכיר ובין שאינו מכיר יע"ש לע"ד הוה ליה להקשות דגם בזה הלכה כרבי ואיך מזכי שטרא לבי תרי דבסיפא פסק כרבי ולא היה לו לומר דבין מכיר ובין שאינו מכיר דבשאינו מכיר כבר פסק רבינו כרבי היה לו להקשות גם במכיר הלכה הוא כרבי דאביי סתם קאמר גם הרב כ"מ אמר בעד הר"מ דלבבא ג' לא היה גור ויודע שבתי אבותיו ק"ק דמאין בא לו מדהשמיטו זה אינו הכרח דהרי גם בבבא אמצעית ג"כ לא נקט הר"מ וצ"ל דסמך למאי דאמר ברישא לדין מכיר משמרתו ובית אב וכו' ויודע דעיקר הוא דיודע דבתי אבותיו בין לפי' ראשון דרש"י דהיו קבועים במקדש בין לפי' ב' דלא נתחללו דאי אינו יודע אם היו קבועים למה יהיו אסורים לשתות לעולם דאיכא ס"ס ספק אם היו קבועים או עראי ואת"ל דהיו קבועים ס' אם משמ' אותו יום או ביום אחרת וגם הוא מתהפך ס' אם היו עובדים היום או לא ואת"ל דהיו עובדים דילמא היו עראי או נתחללו כפי' שני וא"כ למה פסק הר"מ באינו יודע לא משמרתו ובית אב שלו הדין נותן דאסור לעולם למה הדין נותן כיון דאיכא ס"ס אלא ודאי דזה לא רצה להאריך הר"מ דודאי הוא דיודע דהיו קבועים מש"ה הדין נותן דאסור אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו וא"כ מנא ליה להר' כ"מ מדהשמיטו הוא דלא גריס אם לא גריס ברישא ג"כ לא היה לו לגרוס דמאי שנא ריש' לסיפא:

והנה ראיתי להרב שיו"ט בסי' צ"ב דהביא לשון הר"מ מה' ביאת מקדש והקשה מסוגיא דעירובין דמובטח לישר' שאין אליהו בא בע"ש יע"ש לע"ד הי"ל להק' מסוגי' לסוגי' יען כי הר"מ נקט כצורתה דשמעתתא גם הביא תוס' מתענית די"ז ע"ב דהקשו בלא יין יהיו אסו' מטעם טמאי מתים ותירצו דטומאה הותרה בציבור והביא קושיא על תירוץ התוס' דס"ס יהיו אסורים משום טומאת זבים יע"ש ותירץ הרב מטעם ס"ס ואף דהוי ס"ס שאינו מתהפך לית לן בה דכבר העלו הפוס' דלא בעינן מתהפך ולע"ד קשיא לי על תירוץ הרב דאם בא לתרץ על קושית מוהרי"ד שהקשה לתוס' ותירץ דגבי זב איכא ס"ס אפי' דאינו מתהפך ע"כ הויא ס"ס ומש"ה הקשו התוס' דוקא בטמאי מת אם כונתו הויא כן כבר מצינו לבעלי התוס' דבעי' ס"ס מתהפך וא"כ עדיין חזרה קושית הר' לדוכתא וכן מצאתי מפורש בס' יבין שמועה בד' צ"ו ע"ב יט"ש באורך אך להש"ס ליכא קושיא כיון דליכא ס"ס אפי' שאינו מתהפך אבל לדע' התוס' עדיין קושית מוהרי"ד במקומה. והנה נחזור לתירוץ התוס' בתענית דאמרו דמשום טמאי מת מותרים משום דטומאה אה הותרה בציבור ולא בעינן הזייה ג' וז' לע"ד תירוצם אתיא דלא כהלכתא דהא מצינו בזבחים דל"ב דס"ל תרי תנאי דדחויה בציבור וכן פסק הר"מ וכן ביומא ד' וי"ו הלכתא כרב ששת וא"כ הניחא למ"ד דהותרה אלא למ"ד דדחויה קושיתם במקומה עומדת דלמה אסורים ביין כיון דטמאי מתים בעו הזאה וכי תימא דאפי' למ"ד דדחויה לא בעו הזאה זה לא אפשר דהרי מצינו ביומא ד"ח ע"א גבי מחלוק' רבי מאיר ורבי יוסי ואפי"ה דס"ל דדחויה עכ"ז בעו הזייה. גם מסוגי' זאת דיומא ד"ח קשיא לי לתירוצם דתוס' בד"ו ע"ב ד"ה רב תחליפא דהוציאו חילוק אפי' למ"ד דהותרה ס"ל דהיינו דוקא בקרבן ציבור וזמנו קבוע ובא בשותפות כל ישראל לא כן בק"פ אפי' דדוחה את הטומאה כיון דלא בא בשותפות כל ישראל כגון תמידין ומוספין ס"ל דטומאה דחויה בציבור יע"ש כפי חילוקם מאי מקשה הש"ס לס' רבי יוסי הזאה כלל ל"ל ומכח קושיא זאת חזרו לו' דדחויה היא כיון דביום הכפורים כ"ג מביא קרבן שלו שהוא אילו של כ"ג ואפי' למאן דס"ל דהותרה גבי קרבן יחיד דלא בא בשותפות ס"ל דדחויה. והנה שם ביומא בתוס' ד"ה אי ס' רבי יוסי הקשו על הש"ס דמאי מקשה הזאה ל"ל כיון דאיכא קרבן יחיד ותירצו כיון דאיכא ס' טומאה למ"ד דהיתר היא בציבור לא מצרכינן מידי דטהרה אפי' דיחיד יע"ש לכאורה דבריהם הם היפך תוס' לעיל ד"ה רב תחליפא דאפי' בקרבן יחיד מהדרינן אטהרה. וכן יש להקשות לע"ד בפי' האי חילוקא דתוס' מאי מקשו לר"י בסנהדרין די"ב גבי רבי יהודה אומר מעברין את השבת מפני הטומאה אלמא ס"ל דחויה כיון דק"פ הוא יחיד וא"כ נימא לעולם דהותרה ושאני הכא דהוא קרבן יחיד שהוא ק"פ מש"ה מעברין גם יש להקשות לסוגית סנהדרין דמאי מק' סתמא דתלמוד' וליטעמיך תקשי לר"י מברייתא גופא דמעברין וכו' כיון דיש לדחות דמה שבקש רחמים הוא דעבר ניסן בניסן כמ"ש רש"י לעיל וא"כ מש"ה מקשה מברייתא דציץ יעש"ב:

תוכן העניינים

שות בני יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה