שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל
סימן מט
וזאת תשובתי אליו:
יפעת אורות גלילי ידיו ק' האירו אל עבר פני. ואהי נג"וה כל היום מידיעת טו"ש. ומצד אחר נפוגותי ונדכתי על צערו ש"ץ כי ידעתי את מכאוביו חז"ה צי"ון. יה"ר ה' יסעדנו וירפאהו ר"ש. והן אל ישגיב בכחו גם עד זקנה ושיבה ברבות הטובה כיר"א. חמו'תי ראיתי או"ר בנוגע למה שהקשיתי אני עני להגאון ח'ד בדרא ז"ל. ואדוני נר"ו לחלק יצא וכה דבר בקדשו וז"ל. ולענ"ד נ"ל דשנא ושנא היכא דאיכא איזה דבר המונעת הבדיקה משום ריעותא שבריאה מצד עצמה וליכא למיתלי לצד היתר בההיא ודאי ראוי להטריף דהא מצטרף הריעותא עצמה שבריאה מלבד מה שהוא תרתי לרעיתא ואין לנו צד היתר במה לתלות. אבל בסיר' לדופן ופרקוהו ע"י הסכין כיון דקי"ל דהסכין ודאי חותך ויש לתלות דנעשה ע"י ודאי דתלינן ע"כ ולדידי אחרי המחי"ר הראויה אליו הא לאו מילתא היא דא"כ מה יענה למ"ש הרשו"ג בסי' ל"ו סק"ב וז"ל נקרע הקרום במקו' שיש מראה פסולה או מקום אטום או תרתי בועי או תחת הסיר' בין במקום שעושים נפיחה בין במקו' שאין עושי' נפי' אלא בהגבהה כיון דהיה צריך נפי' ואי אפשר לעמוד על בדיקתה טרפה וזה פשוט ע"כ דמתבאר משם דכל ריעותא הצריכה בדיקה וא"א לעמוד ע"ב טרפה אף דמניעת הבדיקה לא באה משום ריעותא שבריאה מצד עצמה כאשר חילק אדוני נר"ו] אלא מסיבת שנקרע הקרום דומיא דנדון שלנו שבמקום הנגלד נקרע הקרום ע"י הסכין כיון שא"א לעע"ב טרפה וכמו שכן שבואר היטב דין זה בשו"ג שם מחו' ג' סקי"ט וז"ל הצריך לענינינו. אבל כשקרה לה מקרה ר"ל שבא ריאה לפנינו שיש בה איזה ספק שצריכה בדיקה ולא הספיק לבודקה עד שנקרעה או ניקבה מתוך שאינו יכול לעע"ב טרפה דאז נעשה כספקא דאורייתא דאזלינן לחומרא כו' יעו"ש. עוד כתב אדוני נר"ו וז"ל. ומ"ש כמו שאכתוב לקמן כונתו לו' דהא מקילינן נמי בנגלד עם מכה ואף כי מן הראוי היה לאסור אפי"ה מקילינן משום דעל הרוב הכי הם באים כ"ש הכא דיש במה לתלות דודאי יש להקל ע"כ. ואנכי בער לא אדע שכי"ול מה ראיה היא זו דהא דמקילינן בנגלד עם מכה היינו שלא להטריפה בהחלט כדעת הזבחי תמים דסבר דלא מהניא בדיקה. ברם בדיקה מיהא ודאי צריכא דלא עדיף מנגלד סתם בלא מכה דלא מכשירינן כ"א בבדיקה ומאי כ"ש איכא:
האומנם על מ"ש הגאון ז"ל וכמו שכן מתבאר ממה שאכתו' לקמן בס"ד באות נו"ן והקשיתי דאדרבא משם בא'רה דיש לאסור צריך להגיה כמ"ש אדוני נר"ו סמ"ך במקום נו"ן וכונתו למ"ש בסי' פ"א סעי' ל' באומה הסרוכה לדו"ר ואיתרמי משום ספק אחר שנפחו הריאה ובצבץ שם במקום הסיר' דכשרה דתלינן בסכין אלא דאכתי לא זכיתי להבין איך מתבאר משם לנדוננו להקל ולהכשיר הנגלד בלא בדיקה דהתם שאני דבמקום הסיר' הסרוכה למכה אין בו שום ריעותא הצריכה בדיקה ולכן כשראינו שבצבץ תלינן דמחמת הסכין ניקבה דומיא דבא זאב או גוי ונטלה הריאה קודם בדיקה והחזירה רה כשהיא נקובה דתלינן בהם ואמרינן שהם נקבוה וכן הכא נמי תלינן דמחמת הסכין ניקבה. ברם הכא בנגלד הרי איתחזק ריעותא לפנינו והוצרך בדיקת הנפיחה ואין אנו יכולין לו' שהנגלד בעצמו נתהוה ע"י הסכין כמו שאנו אומרים בנקב שנמצא תחת הסיר' הסרוכה למכה שהנקב בעצמו נעשה ע"י הסכין אלא דאנו רואין בעינינו שמקום אותו הנגלד שהיה צריך בדיקה נתקרע או ניקב ע"י הפרקת הסירכא מן הדופן בסכין ואינו שייך לו' בזה תלינן דפירושו הוא דעל הספק תלינן אלא אף שברור לנו כשמש דע"י הסכין נתקרע אדרבא מפני זה ראוי להטריף כיון שאין אנו יכולין לעע"ב. ומן הב'אר מ"ש אדוני נר"ו לבאר דברי הגאון ז"ל וז"ל והשתא במכ"ש אתיא לדין נגלד דהא אם נקוב לפנינו ובודאי בצבץ תלינן בסכין כ"ש בנגלד דלא בדקו אותו אלא דהיה צריך בדיקה ואת"ל דהיה מבצבץ איכא למיתלי בסכין ע"כ אחרי המחי"ר דבריו אלה שגבו ממני ולא יכולני להבינם דשנא ושנא בין דין לדין ורב המרחק ביניהם וכמ"ש בעניותין. גם מ"ש אדוניר"ם וז"ל אלא דאנכי תמיה ע"ז דאמאי לא פי' דבריו לו' דאם יהיה האופן דלא נגע ולא פגע בסכין כו' ונפרקה מאליה מה דינו כו' ע"כ מלבד דכל לגבי דידי אדרבא מצד הנגיעה בסכין היה ראוי להטריף וכמו שהוכחתי אף למטוניה קשה דעדיפא מינה הי"ל לתמוה דאמאי לא ביאר שאם הסיר' הסרוכה למכה ארוכה דאפשר לכוין להטות הסכין אצל הדופן שלא יגע כלל בריאה (וכמו שאנו רואים כן כמה פעמים) מה דינו. באופן שדברי הגאון ז"ל בהיתר זה פליאה דעת ממני וכעת צע"ר לי: והן עתה אניפה ידי יד כהה על מה שהקשיתי אני עני להרשו"ג ז"ל על מ"ש בסי' ל"ח מחו' ד' דמנהג שב שאלוניקי היכא דהאדימה מחמת מכה קולפין הקרום האדום מע"ג הריאה וכו' דאיך יתכן זה מאחר דאיהו ניהו אייתי משם מוהר"י פיגון ז"ל דטעם טרפות זה הוא משו' דעתידה לינקב כו' וע"ז השיב אדוני נר"ו וז"ל. ואני אומר דמלבד דכבר קדמו בזה הגאון ז"ל בס' תו"ז בסי' ב' סעי' ד' בסגנון אחר. כל לגבי דידי מעיק' קו' ליתא והוא דזה דכתב דקולפין הקרום פשוט היא דעל קרום העליון קאמר ונשאר הקרום התחתון שלם ולא נשאר שום אודם בקרום התחתון כלל ואז בודקין אותו בנפי' דהוי ממש כמו נגלד דמנהג שאלוניקי יע"א ג"כ לבודקו בנפי' ומוכרח הדבר להיות כן דהא ממ"ש בס' זובח תודה דאם בצבץ שם טרפה ואם לאו כשרה. והשתא אם איתא דגם הקרום התחתון נקלף בודאי שתבצבץ אלא מוכרח דעל קרום העליון קאמר זה נ"ל פשוט בכונת דבריו עכ"ל נר"ו. ואנכי הדיוט נוראות נפלאתי דמי הוא זה אשר יעלה בדעתו לו' דכונת הרשו"ג ז"ל הוא שקולפין גם הקרום התחתון עד שהוצרך אדוני כר"ו להודיענו דעל קרום העליון קאמר. דהרי פשוט הוא אפי' לבר בי רב דחד יומא דאם גם הקרום התחתון יקלוף יתקרע הריאה אלא כל עיקר קושייתנו הוא דאף אם יקלוף הקרום העליון לבדו ויבדוק התחתון ולא יבצבץ היכי תכשריה בהכי שכיון שעיקר טעם הטרפות הוא משום דעתיד לינקב מאי אהני דקרום התחתון שלם ויפה לפנינו כיון דכנקוב דמי מחמת שהעליון נתאדם וזהו מה שהוקשה להגאון ז"ל בסי' ב' סעי' ד' כאשר יראה המעיין בדבריו:
אולם אפריון נמטייה לאדוניר"ם דבהראותו אלי דברי הגאון ז"ל שבסי' ב' סעי' ד' אנהרנהו לעינין דראיתי גם מ"ש עו' בסי' זה סעי' ח' על האיסקאלדו דשם בסופו כתב וז"ל. ולזה אפשר שכיוין הרשו"ג במחו' ד' במנהג קליפת עור האדום שכתבתי דבריו לעיל בס"ד עכ"ל דבהכי אין אתנו מקום לל'ון על הרשו"ג ז"ל דכונת דבריו אינו אלא על הקרום האדום המתהווה ע"ג הקרום העליון דקלפינן ליה ואם לא נשאר אדמומית בריאה תחתיו כשרה דהרי אין כאן אודם וכדברי הגאון ז"ל וכן מתדייק מדברי הרשו"ג ז"ל שדמהו לשאר סירכות דקאמר ובודקין אותו במים כשאר סירכות שהמנהג לקולפם מעל גבי הקרום העליון ולבדוק תחתיהם בנפיחה. ובכן גם מ"ש בס' זובח תודה דאם בצבץ שם טרפה וא"ל כשרה היינו אחר שקלף אתו הקרום האדום הנקרא איסקלדאדו המתהווה מחמת המכה וק"ל הנלע"ד כתבתי והגם שנטו אשורי מני דרך אדוני שיל"א. כך היא דרכה של תורה והיה אם ייטבו דברי בעיני אדוני ר"ם ישמח לבי גם אני ואשים קנצי למילין בתפלה לאל שדי למען ינוב בשיבה טובה על הארץ הטובה ובא לצי'ון גואל הרופא לכל תחלואיו חזו' חזו"תייהו דרבנן והיה על'הו רעכו בעושר וכבוד ונוה שאנן כאות נפשו הרמה וכנפש וחפץ המיחל לתשובתו וברכתו העבד ישראל. הצעיר ראובן אליהו ישראל ס"ט