אור ברסלב
שות בן ימין סימן מה

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

סימן מה

סימן מד

שייך ליו"ד:

שאלה זו והבאה אחריה הן הנה היו מחד צורבא מרבנן ששלחן לב"ד רבה דעיה"ק ירושת"ו ואנכי המגיה

היר"א ס"ט:

עיינתי בהן קודם הליכתן לשם והשבתי עליהן מה שנלע"ד וכדי להקל מעליך הקורא נכנסתי לתוך דברי החכם השואל במאמר מוסגר כאשר עיניך יחזו וז"ל הראשונה:

ואבא לבאר לענין מה שאנו נוהגים פה עירנו יע"א למעך הסירכא ולקולפה ולעשות נפיחה במים במקו' הסיר' כמנהג שאלוניקי יע"א ושאר מקומו' אי מבצבצא טרפה ואם לאו כשרה דהיינו דלא מבצבצא תחת שטח כל עובי הסירכא צריך לדעת דלפעמים יש ריאות שקרומיה רכות וע"י חוזק הנפיחה מבצבצת בהרבה מקומו' כנודע לכל מי שיודע בטיב מלאכה זו ואפי' לריק שבקצבים ולפעמים ג"כ ע"י משמוש היד שאנו ממשמשים בריאה לקלוף הסיר' מבצבצת אצל מקום הסיר' כמו חצי אצבע או קרוב יותר כמו שתי שערות מגוף הריאה הפרש למקום שטח עובי הסירכא מה דינו אי תלינן דמחמת הנפיחה או משמוש היד ניקב שם וכיון דבמקום שטח עובי הסיר' לא מבצבצא כשרה או נאמר כיון דכ"כ סמוך עד כמו ב' שערות או רוחב אצבע יותר מבצבצא אע"ג דאינו תחת שטח עובי הסיר' נימא דתלינן הקלקלה במקולקל ומחמת הסיר' הוא דמבצבץ ג"כ באותו מקום ונטריף אותה אפי' דבמקום הסיר' אינו מבצבץ כלל:

היר"א לא ידעתי כונתו במ"ש שמחמת הסיר' הוא דמבצבץ סמוך לה דאיך יתכן שהסירכא תגרום לבצבץ חוצה לה בסמוך. ובמקום הסיר' עצמה שהיא מקום הריעותא לא יבצבץ ולא היה לו לו' אלא אי תלינן כו' או לא תלנן דאמרינן שהיתה נקובה מחיים]:

והנה כשנמצא שם אצל מקום הסיר' איזה חתך בסכין או קרע או איזה נקב גדול ע"י דטבחא הא ודאי פשיטא לן דטרפה מפני שאין אנו יכולין לעמוד על בדיקתו ולעשות נפיחה כראוי במקום הסיר' וכמו שהביא הרב כנה"ג [סי' ל"ו] בהגהב"י אות ל"ז [צ"ל אות ל"ה] בשם מהר"י פיגון ז"ל יעו"ש. אלא כשמבצבץ במים דק דק אצל מקום הסיר' בנקב כל שהוא ויש אופן לעשות נפיחה בטוב ע"י שמחפה במקום שמבצבץ ולבדוק במים הסיר' עצמה ע"ד קא בעינה מה דינה. ואען ואומר דהנה בדין זה ראיתי להר"ב כמהר"י מולכו ז"ל בס' שו"ג סי' ל"ו ועוד הביאו ג"כ בס' זובח תודה סי' ל"ו וז"ל על דברי מור"ם ז"ל שכתב שם יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טרפה וכ' עליו הר' כנה"ג שם אות וי"ו בשם הש"ך וז"ל נראה דמיירי שנפחוה כדרכה אבל אם נפחוה יותר מדאי כשרה דאמרינן בעודה בחיים לא הייתה נפוחה כ"כ וכן מעשים בכ"י שמכשירי' והב"ח ז"ל בסי' ט"ל הביא הגהה זו וכ' עליו ולא נהגו כן ומעשים בכ"י שנשבר הקרום מחמת חוזק הנפיחה ומכשירינן לה עכ"ל וכן המנהג. וגדולה מזו נהגו פה שאלוניקי היכא דנסרכה הריאה למקום שצריך נפיחה וחתכו הסיר' בסכינא חריפא ונפחו את הריאה לבודקה במים ובא שמה הרוח במקצת מקום הסיר' ונתנו שמה מים ולא בצבץ ואח"כ חזרו לנפוח אותה ולמשמש ביד כדי שתבא שמה הרוח בשאר מקו' הסיר' וכשנתנו שמה מים בצבץ במקום הא' שכבר בדקו ובמקום הב' אינו מבצבץ כשרה דאמרינן מכח משמוש ידא דטבחא נקרע הקרום שמה או מחוזק הנפיחה כמ"ש הב"ח והש"ך ז"ל כנז"ל והוא שמתחילה היתה הריאה נפוחה כל צורכה במקום שמבצבץ עתה כו' יעו"ש. הרי לך דאפי' אם מבצבץ עתה במקצת מקום הסירכא שכבר בדקו שהיא מקום הריעותא ומבצבץ סמוך ממש לשאר מקום הסירכא שאנו רוצים לבודקה עדיין בנפיחה תלינן מכח משמוש י"ד או מחמת חוזק הנפיחה וכיון דבמקום שאר הסיר' אינו מבצבץ מכשירין אותה ואין לומר שאני הכא דכבר בדקו בתחי' באותו מקום במים ולא בצבץ א"כ כשמבצבץ אח"כ גלוי ומפורסם דהוי מחמת משמוש היד או מחוזק הנפיחה ולא דמי לנדון שלנו זה אינו דמכ"ש אתייא אם במקום הסיר' ממש שהיא מקום הריעותא דמידי חשדא לא נפיק שמא לא נפחוה כראוי כידוע לכל מי ששירת במלאכה הלזו אפי"ה תלינן בידא דטבחא ועו' דהכא בנדון הרשו"ג מוכרחים לבדוק באותו מקום משום שהיה שם מקום הסיר' עצמה. אבל כשאינו במקום הסיר' אפי' שהוא קרוב למקום הסי' שמבצבץ לא היה לנו שום ספק מקודם באותו מקום כדי לבודקו ומה שמבצבץ אח"כ שפיר יש לתלות מחמת משמוש היד או מחוזק הנפיחה:

[היר"א לגבי דידי אין כאן כש"כ דשאני התם דמאחר שכבר היתה הריאה נפוחה כל צורכה במקום שמבצבץ עתה כמ"ש להדייא הרשו"ג לא נשאר לנו שום חשש שמא לא נפוחה כראוי ולכן כשחזרו לנפוח ולמשמש בחוזק מפני חצי מקום הסיר' הנשאר ובצבץ במקום הא' מוכרחים אנו לומר בשופי דמחמת המשמוש והנפיחה יתרה ניקב ובצבץ משא"כ בנ"ד דלא הוכרח לנפוח יותר מהצורך בעת בדיקת הסיר' דכיון דהמנפחים הם בעלי הבהמה הלואי ינפחו כראוי ולא יערימו וא"כ אין כאן נפיחה בחוזק וכמו שכן העיד הוא גופיה בתוך דבריו נר"ו אפי' בסתם מנפחים שכ' וז"ל זה אינו דמכ"ש אתיא אם במקום הסיר' ממש שהיא מקום הריעותא דמידי חשדא לא נפיק שמא לא נפחוה כראוי כידוע לכל מי ששירת במלאכה הלזו אפי"ה כו'.

הרי דלדעתו כל מי ששירת במלאכה הלזו לבו נוקפו בענין הנפיחה אם היא כראוי או לא. וגם למשמש בריאה בחוזק בעת קליפת הס הסירכא אינו צריך כי אם מעט דוקא במקום הסיר' כדי לקולפה. וא"כ מאין הרגלים לתלות בידא דטבחא או בחוזק הנפיחה ומ"ש ועוד דהכא בנדון כו' לא ירדתי לסו"ד בזה דמה בא להוסיף]:

איברא דלכאורה נר' דאיכא לתמוה בדברי הרשו"ג ז"ל שלא חולק אם זה שמבצבץ במקצת מקום הסיר' שכבר בדקו הוא סמוך ממש לשאר מקום הסיר' שאנו רוצים לבודקה עתה. או יש שום הפרש ביניהם וסתם דבריו והתיר בהחלט דהרי זה עומד לנגדנו מה שראיתי להר' ב"ח ז"ל בסי' ל"ז וז"ל ומ"ש אם נמצא נקב בבועא ואיכא למיתלי במשמוש י"ד וכיוצא בו הא לא הוי תרתי לריעותא כיון דאיכא למימר דהנקב לא בא מחמת חולי וליכא ריעותא אלא בועא לחודא וכן פירש"י ותוס' פא"ט סוף דמ"ו וכ"כ הר"ן ז"ל ויתבאר עוד בסמוך מיהו בסיר' של"כ דטרפה מדין התלמוד אלא דאנן נהגינן להקל במשמוש היד כדלקמן בסי' ל"ט אם נמצא נקב במקו' הסיר' או בסמוך לסיר' לא תלינן לה במשמוש י"ד דדוקא בבועא שאין הבהמה בחזקת טרפה ע"י הבועה תלינן הנקב במשמוש י"ד משא"כ בסיר' של"כ דאין להוציאה מחזקת טרפה אלא בידוע שלא היה שם נקב עכ"ד הרי דכתב אם נמצא נקב במקום הסיר' או בסמוך לסיר' לא תלינן במי"ד. אמנם נר' דיש לחלק בדבריו דע"כ לא קאמר הר' ב"ח ז"ל אלא כשנמצא נקב גדול במקום הסיר' או בסמוך לסיר' שנעשה עי"ד באופן שאינו יכול לעמוד ע"ב ולהוציאה מחזקת טרפה ע"י הנפיחה ומש"כ הרשו"ג ז"ל שאם בצבץ במקום הא' שנעשה נפי' שכשרה הוא באופן שיכול לבדוק במקום הב' ואינו כ"כ סמוך כנלע"ד היר"א וכשאני לעצמי אין חילוקו עולה יפה דכל עיקר כונת הרב"ח אינו אלא דבבועא שאינה בחזקת טרפה תלינן בי"ד ובסיר' של"כ שהיא בחזקת טרפה מדין התלמוד לא תלינן וסמוך לה דקא' היינו סמוך ממש בלי שום הפרש בינו לסיר' דחשיב כבמקו' הסיר' עצמה וכיון שאין ידוע לנו בבירור שאין שם נקב טרפה ואיך הפה יכולה לדבר שכונתו הוא שהיה בו נקב גדול שנעשה ע"י דטבחא דא"כ דידוע לנו שהנקב נעשה עי"ד לא שייך לו' אי תלינן אי לא תלינן דאין כאן ספיקא כ"א הי"לל דטרפה משו' שאינו יכול לעמוד ע"ב אלא מה שיש לחלק בפשיטות הוא דבנדון הרשו"ג הנקב שנמצא עתה הוא דוקא במקום הראשון ולא בסמוך ממש לשאר מקום הסיר' הנשאר וא"כ נוכל לו' בשופי דידוע לנו בבירור שאין שם נקב ולא הוצרך לבאר שם הוא סמוך לה דטרפה דכיון שהוא סמוך לה ממש היינו במקום הסיר' וכדמשמע מדברי הרב"ח שמשוה מקום הסירכא לסמוך לה]. וכן מצאתי ראיתי לה' תבואות שור בסי' ל"ו ס"ק כ"ב עמד בזה ופי' בטעם הב"ח משום שהבדיקה בפושרין אחר המיעוך מעכב בדיעבד וכיון שניקב בסמו' לו ממש ואי אפשר והו"ל כנאבדה בלי בדיקה יעו"ש וה"ד ה' לבושי שרד במ"ב סט"ו יעו"ש וכ"כ ה' שמלה חדשה סי' ל"ו סי"א וז"ל אם נמצא הנקב במקום סיר' אפי' עוברת ע"י משמוש או סמוך לה וכדומה במקום שצריך בדיקה טרפה דהא אי אפשר לבדוק במקום הנקב יעו"ש וכ' ה' ל"ש שם טעם הש"ח בזה ביאר בתבואות שור דע"י המשמוש לבד אין אנו מתירין אלא בצירוף הבדיקה שאחר המשמוש משום הכי הבדיקה מעכבת ויסוד דין זה מדברי הב"ח וכ' עו' שם דנפקא מינה דבסיר' שעברה ע"י מיעוך ונאבדה בלי בדיקה או שנקרע העור אחר שחיטה קודם המיעוך באופן שאי אפ' לבדוק ברוק להשמ"ח טרפה והמשבצות זהב כאן ובסי' ט"ל סקי"ו מכשיר בהפ"מ וכן הסכים הרב גבעת שאול בתשו' סי' מ"ט וכן יש להורות לצורך גדול את"ד יעוש"ב. ועיין להר' כמוהרד"ח בס' נדיב לב ח"א סי' ל"ו והביאו בס' תורת זבח אות ה' סי' ן' סי"א דכתב לנדון שלו דאם נקרע הריאה במקום הסיר' כשנשארת ראש הסיר' בריאה והעלה דצריך לעשות נפיחה באותו מקום וסיים שם דאם נקרע הריאה באופן דאינו יכול לעמו' על בדיקתו דהיא מותרת יעו"ש ולא קי"ל הכי דאנן קי"ל דהבדיקה במים מעכבת וכשאין אנו יכולין לעמוד ע"ב אנו מטריפין אותה עכ"פ נמצינו למדים דגם לדברי המחמירים וסוברין דבדיקת הנפיחה מעכבת כמנהגנו מבואר יוצא מדבריהם שכל עיקר מה שאוסר הב"ח ודעימיה אם ניקב סמוך לסיר' הוא משום דא"א למבדקיה. אבל אם יש אופן לבדוק במקום הסיר' בנפיחה אפי' אם ניקב קרוב למקום הסיר' אם אין הנקב בשטח מקום הסיר' או סמוך ממש למקום הסיר' בלי שום הפרש ביניהם דאז אי אפשר לצמצם שפיר תלינן בי"ד וכן דקדקתי מדברי הב"ח עצמו בסי' ט"ל סט"ו דכ' שם בתוך דבריו ומה שנהגו לבדוק בנפי' אחר שניתק הסיר' במשמוש היד ואם מבצבץ מטריפין אותה איכא לתמוה הלא כיון דתלינן דאין זה סיר' אלא ריר כיון שניתקה במשמוש היד א"כ למה צריך בדיקה ותו אפי' אשתכחא דמבצבצא איכא למיתלי במשמו' י"ד וי"ל דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י שממשמש ביד בחזקה אלא דעדיין לא יצאנו מספק סיר' דדילמא לאו ריר הוא אלא סיר' ומה שניתקת ע"י משמוש הוא לפי שלא היה ממשמש בנחת אלא נתקה בחוזק ולכן היא מבצבצת עכ"ד יע"ש. הרי דאפי' במקום הסיר' עצמה קא פסיק ותני דתלינן במשמוש י"ד אלא דאית לן ספיקא שמא לאו ריר הוא כו' אבל כשהנקב הוא חוץ למקום הסיר' ובאופן דאפשר לבדוק במקו' הסיר' בנפי' בודאי דאותו הנקב תלינן בי"ד כיון דלא אית לן דבר שמעכב הבדיקה ואותו מקום שניקב שם אין שום ריעותא ודוק: היר"א אדרבא מדברי הב"ח יש להוכיח להפך דע"כ ל"ק הב"ח דתלינן בי"ד אלא במקו' הסיר' עצמה דממשמשין בה כדי לקולפה ואפי"ה מטריפינן מספק דדילמא לאו ריר הוא. אמנם חוץ לסיר' דשם אינו צריך למשמש כלל מי יימר דתלינן בי"ד ואף שכדי לקלוף הסיר' מן הריאה צריך לשום ידו על הריאה להעמידה שלא תתנענע לכאן ולכאן אין משמוש קל כזה כדאי לתלות בו כמ"ש להדייא מרן ב"י בסי' ל"ו וז"ל ומ"ש רבי' כגון במקום שהעביר הטבח ידו או שתלשה בכח תיבת בכח קאי נמי להעביר הטבח ידו שאם לא העבירה בכח או שלא היה מקום דחוק ודאי לא תלינן ע"כ וכן יש לדקדק מדברי הב"ח גופיה דקא' וי"ל דודאי כך הוא דתלינן דהנקב הגיע ע"י שממשמש ביד בחזקה כו' דמשמע דהא דתלינן בי"ד הוא דוקא באופן שממשמש בחזקה. וכן בנדון השו"ג ז"ל הוא דממשמש בכח הרבה כדי שיבא הרוח בחצי מקו' הסיר' הב']:

ובאופן אחר יש לחלק דדברי הב"ח ז"ל דאוסר בניקב סמוך לסיר' ולא תלינן במשמוש י"ד אינו אלא משו' תנ"ל וכמו שיראה הרואה שם בתוך דבריו באר היטב ולזה י"ל דנקט בדבריו לדיוקא סמוך לסיר' ר"ל סמוך דוקא ואין שום הפרש ביניהם ממראה ריאה יש הפרש ביניהם אינו נקרא עו' תר"ל. וכן כ' הר' שמ"ח סי' ל"ז סקט"ו בדיני תר"ל ובסעי' קכ"ד כ' ה' ל"ש ז"ל דהר' משבצות זהב בדין תר"ל או' בי"ת כתב דצריך רוחב קש ביניהם וכ' עליו ולא ידענא מנא ליה הא דאם למד דין זה מתרי בועי דסמיכי דבעינן הפרש קש או ב' שערות אין ראיה מסמיכי כלל דסמיכי חמיר מדין תר"ל שהוא מדין הש"ס משא"כ תר"ל לכן העיקר נלע"ד דאין שיעור בדבר רק שיהא מעט הפרש עד שנראית שם הריאה בריאה את"ד עיש"ב. וכן משמע בס' מזבח העולה סי' כ"ג ס"ד. שו"ר להר' ל"ש בסוף הספר סי' י"ז וח"י בדין הדלדולים אשר נקלפים עם הסיר' דדקדק בדברי הב"ח הללו שהוא עיקר המחמיר ביסוד דין זה לבלתי תלות בידא דטבחא שהרי כ' שנמצא נקב במקום משמוש י"ד סמוך לסירכא עוברת כו' הרי דעכ"פ באינו סמוך לא אסר ומודה דתלינן בי"ד כל שאינו תחת שטח עובי הסיר' או סמוך ממש אל שטח עובי הסיר' שאין שום הפרש ביניהם כו' זולת אם הבצבוץ סמוך אל שטח עובי הסיר' אעפ"י שאינו על השטח ההוא עצמו טרפה אף אם לא היה שם דלדול כלל דהיינו דינא דהב"ח והוא מתורת תר"ל כו' ושיעור הסמיכות בזה הוא כשיעור הסמיכות בתר"ל ושו"ש כעל כל הון דרמז בתוך דבריו החילוק שחילקתי אני עני אפי' לנדון שלנו שכ' אף אם לא היה שם דלדול כלל דהיינו דינא דהב"ח והוא מדין תר"ל ולימד לנו בזה שיעור הסמיכות כשיעור תר"ל ובסו"ד כ' אבל במקום שאין המנהג מבורר אין ראוי כלל וכלל להפסיד ממונם ש"י. ובפרט בדברים אלו דשכיחי טובא ויהיה נמשך הפסדים רבים. באופן ש שיצאה השאלה בהיתר גמור כל שהנקב אינו סמו' ממש לשטח עובי הסיר' ככל מה שביארנו לעיל ואפי' בסירכות האסורות מדינא דש"ס והנלע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויורנו בדרכיו ונלכה באורחותיו אכי"ר:

[היר"א כפי מה שהוכחתי לעיל דמה דתלינן בי"ד הוא דוקא כשידוע לו שממשמש בחוזק וכיוצא אין כאן היתר גמור. וגם הר' ל"ש שכ' על הרב"ח דבאינו סמוך לא אסר ומודה דתלינן בי"ד היינו דוקא באופן דראוי לתלות וכדכתיבנא. ובכן עלה בידינו דבנקב שנמצא קרוב למקום הסיר' אין לנו לתלותו בי"ד אלא דוקא כשידוע לו שממשמש בכח הא לאו הכי לא תלינן וכן הר' חכמת אדם ז"ל בכלל יו"ד דכ"ה ע"א כ' ולצורך גדול יש להתיר אם ידוע שהעביר ידו בכח באותו שטח אעפ"י שא"י בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ע"כ. וגם בנפיחה אין לתלותו כי אם כשנפח בחוזק. אמנם בנפי' בנונית לא תלינן וכמו שכן משמע מדברי הכנה"ב סי' ט"ל הגהב"י או' ל"ג שכ' משם מוהר"י פיגון וז"ל כל מקום שצריך נפי' אם במקום דליכא סיר' מבצבץ לית לן בה דתלינן לאחר השחיטה ומחמת הנפי' דהא מעשים בכ"י שפעם אחת משימין אותה במים ואינה מבצבצת ופעם שניה מבצבצת שנקרעה מחמת נפי' ע"כ משמע דבפעם שנית שהוסיפו בנפיחתה נקרעה שאם לא הוסיפו בנפי' בחוזק בפעם ב' למה לא נקרעה בפעם ראשונה וכגון דא הוא דתלינן:

אלא דאעיקרא תמ'ה אני דאף אם יהיה כונת החכם הפוסק באופן דראוי לתלות במשמוש י"ד או בחוזק הנפי' פליאה דעת ממני במ"ש בתחילת שאלתו וז"ל. אלא כשמבצבץ במים דק דק אצל מקום הסיר בנקב כל שהוא ויש אופן לעשות נפי' בטוב ע"י שמחפה במקום שמבצבץ ולבדוק במים במקום הסיר' עצמה ע"ד קא בעינא מה דינא ע"כ. הך חיפוי דקא' איני יכול להולמו שאם הנקב רחוק מן הסיר' כשיעו' אצבע או חצי אצבע כמ"ש הוא נר"ו הך חיפוי ל"ל שכיון שהנקב דק וקטן לא יעכב הרוח מלבא במקו' הסיר' ואף שאיני צריך ראיה לזה כלל דהבוחן יבחן וינקוב קרוב לסיר' במחט אחר שבצבץ במקום הסיר' ועיניו יחזו שיבצבץ במקום נקיבת המחט ובמקי' הסיר' ולא יעכבו זה את זה שהרוח עולה לכאן ולכאן עכ"ז יש להביא ראיה מדברי הרשו"ג ז"ל שהביא החכם השואל שהכשיר בהחלט בנדונו ואי איתא להא הי"ל לבאר ולומר דכשבצבץ במקום הא' צריך לחפות באותו מקום כדי לבדוק במקום חצי הסיר' הנשאר כיון דעיקר הבדיקה בהא תליא שאם לא עשה כן י"ל שמה שלא בצבץ במקו' חצי הסיר' הב' הוא מחמת הנקב הזה שעיכב הרוח מלבא שמה. וכן ראיתי בס' חכמת אדם שם בכלל הנז' שכ' משם הנ' תב"ש ז"ל וז"ל הצ"ל וזה שייך דוקא כשיש להסתפק שמא היה שם סיר'. אבל ברחוק קצת שלפי ראות עינינו לא היה שם הסיר'. הרי יש לה בדיקה ע"כ ולא ביאר דצריך לחפות במקום הנקב כדי לבדוק בסיר' אלא כ' סתם הרי יש לה בדיקה ואם ההפרש שיש בין הסיר' לנקב הוא כש כשיעור ב' שערות כמ"ש בשאלה. גם זה לא יתכן חדא דלגבי דידי היינו סמוך לסיר' כיון דא"א לצמצם בשעו' כזה וטרפה כמ"ש הב"ח ואם תאמר דאפשר לצמצם ולא יקרא סמוך ממש כיצד יוכל לחפות בריוח קטן כזה דהא בהכרח יתחפה גם מקו' הסירכא ולא יבדקנה כראו']:

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה