שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל
או"ח סימן ה
שייך לח"מ סי' ה
נדרשתי לאשר שאלוני כוללות עירנו יע"א בענין מס המלך יר"ה הנקרא בידי'לאט אסקיר'יאי דזה שנים שמנה המלך בכל עיר ועיר כל היאודים הזכרים מתינוק ן' יומו עד זקן מופלג איש לא נעדר והטיל סך קצוב לשנה ע"כ נפש ונפש ומאז ועד עתה הוא חוזר ומונה כל הזכרים בכל שו"ש ולפי מנינם הוא גובה וסדר הגביה בעירנו הוא דהמלך מחייב לראשי העדה בכל שו"ש להעריך ולהטיל כל הסך העולה לפי מנין הזכרים בין כל בני העיר איש לפי ערכו ויכולתו וסדר העריכה הוא דמתחי' רואים המעריכים מנין הבנים של כל א' וא' ולפי מנינם מעריכים אותו ליתן יש מהם שאין יכולת בידם כי אם לפרוע כפי הסך הקצוב מאת המלך ע"כ נפש ונפש בניו ואם איש עשיר הוא מעריכים אותו להוסיף עוד סך מה כפי עשרו בעד עניי העירה שאין להם יכולת ליתן.
וכן ע"ז הדרך הולכים ומעריכים את כל בני העיר עד מלאת הסך הכללי ששואל המלך ומזה שנים שכראות ראשי העדה דעמא דארעא אזלא ומדלדלא וכאשר יע'נו אותם בערום ובחוסר כל כן ירבה וכן יפרוץ בטיפול מרובה ואין בכדי יכולתם לשלם בעד כל העניים ובניהם שעולה כסף נפשותם לסך גדול גמרו בדעתם קצת מהם להעריך גם את ב' ת"ח מעירנו שיש לאל ידם שיפרעו ככל אנשי העיר איש לפי ערכו וכן עשו מעשה והעריכום. אמנם הגבאי [מוח"טאר] לא עשה עמם כשאר כל אדם לכופם ליתן יען לא היו כל ראשי העדה בעצה אחת כי אם קצתם היתה הרש'ת לגבות מהם וקצתם לא ויהי בשנה השנית חזרו להעריך אותם ועל דרך זה הלכו ועשו עד עתה עד שנתגדל הסך שחייבים הב' ת"ח ליתן ויען שעד עתה לא באו לפני לשאול ולידע מה הדין נותן. גם אני לא נדרשתי ללא שאלו אמנם הן כהיום באה פקודה נמרצת מאת הממשלה אל יחידי העירה כי ימהרו לשלם חובותם שחייבין עדין משנה שעברה ומשנה זו סך גדול וכמו אותם פקידי הממשלה להביא לפניהם הפנקס והם יגבו מאת כל איש שלא פרע עדין חובתו. ויהי כראותם שהב' ת"ח חייבין עדין משנים שעברו שאלו עליהם מהמו'חטאר והוא השיבם שטענת הת"ח הן היתה כי הם פטורים ויהי כשומעם כן הודיעו הדבר להבאלי פאשה. והוא כתב אלי שאלה מחיים להודיעהו ע"ד אמת אם הם מהפטורי' עפ"י הנ'יזאם אם לאו ואם הם פטורים מי יפרע בעדם ויהי כשומעם כן ראשי העדה באו כולם לפני בעצה אחת וקמו נד אחד להכריחני שאכתוב להצאלי עאשה שחייבים הם והיתה טענתם שכיון שיש לאל ידם להשתתף בצרת הצבור ובפרט צרה בשעתה כזאת דהממשלה דוחקת אותם בכח ואל למה יפרשו מן הצבור שלא לפרוע כפי ערכם ויכולתם מאחר שיש להם אומנות ואין תורתם אומנותם אלא אומנותם קבע ותורתם עראי לעת הפנאי: תשובה כשאני לעצמי לא הייתי חפץ להטפל בזה ולקיים ד' רז"ל החושך עצמו מה"ד פורק ממנו איבה וגזל. אמנם מה אעשה כי עליה דידי רמייא להשיב להבאלי פאשה ע"ד פתגם ואין אני ן' חורין להסתלק בזה. ואומר דלפי מה שראיתי בספרי הפוסקי' ראשונים ואחרונים הוא שהמס הקצוב ע"כ נפש ונפש ומטילין אותו על הקהל בכללות והמלך גובה מכללות הקהל במחלוקת הוא שנוי וכמ"ש מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' נ"ט ה"ד ה' המאסף ז"ל בח"מ סי' קס"ג הגהב"י או' קמ"ה והת"ח הוא המוחזק לו' קי"ל וכמ"ש שם ה' המאסף או' קמ"ב. גם בסוג תורתו אומנותו אם חלוקים הם בזה הקהל עם הת"ח כ' ה' משפט צדק ז"ל ח"ב סי' ל"ג וה"ד ה' המאסף ז"ל שם או' קמ"ג דהת"ח הוא המוחזק ועיין לבתראה שלים כמוהר"א חזן ז"ל בתשו' כי באה בס' ויען אברהם הנ"מ לכמוהר"א פלאגי נר"ו סי' ו' בסעיף ו' וי"א שהרחיב הדבור בענין זה והביא רבים הסוברים כן. אמנם בעבור מכסת נפשות בניהם נלע"ד שאינם חייבים הקהל לפרוע בעבורם. דאפי' על הת"ח עצמם עיין בתשו' הנז"ל מ"ש משם מוהר"ש הלוי ז"ל דעצ"ט קמל"ן דכיון דהבעלי בתים עיניהם צרה בת"ח טוב הוא לת"ח לסייע כדי שלא יתנו עיניהם בו ושכעין זה כ' ג"כ המבי"ט ז"ל עי"ש כ"ש בעבור בניהם שכעת איני מוצא בהם מקום פטור ובפרט בעת צרה כזאת כי ה'ן צבור עני וכשל כחם לפרוע חובותם ויש לאל ידם לת"ח הנז' אף ג"ז לסייע בעד עניי העירה שודאי חייבים הם לשלם לפחות בעד בניהם ואין פוטר אותם ואין להם לטעון ולו' שכיון שמה"ד אנחנו פטורים לפרוע על עצמינו ועל בנינו כפי הניז"אם אם פטורים הם כיון שהם קטנים פחות מבן ט"ו שנים א"כ מה לכם ולנו שהקהל משיבים ע"ז שהן אמת שאתם פטורים על עצמיכם מה"ד. אבל כיון שהמלך שואל מאתנו גם על בניכם הקטנים שהם בכלל המנין וגובה מאיתנו עליהם דיינו לפרוע על נפשיכם אבל על בניכם לא מן השם הוא שנפרע אנחנו עליהם ולא אתם אביהם אשר כח בידכם לפרוע עליהם שדי והותר מה שאנחנו פורעים על העניים ובניהם כי רבים המה הנלע"ד כתבתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכים עמי הרב הגדול ראב"ד מקודש אלף המג"ן פחד יצחק נר"ו ועל פיו יקום דבר הכ"ד הצב"י. רי"ה ישראל ס"ט:
וזאת תשובתו אלי: