שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל
או"ח סימן ב
לנשיאי העדה הגבירים החכמים הרמים גזברי וגבאי הקהילות קדושות מעו"בי א"י רודיס יע"א. ומלכם בראשם הרב המובהק בנן של קדושים כמהר"ר רחמים חיים יאודה ישראל נר"ו יחד כולם ונחלו לעולם כיר"א:
לפנים הא'רש שלמי צבור והיחיד ומודע לבינה כי הגם דמח"ק אינה תחת ממשלת איזמיר יע"א כמו יו'זיל חיס'אר ומאגנאציאה וכיוצא בהם. מ"מ דור דור נוהגים מטיבותייהו להיות נגררים בתר איזמיר בכמה דברים ומה גם לגבי דידי דהיתי שם ונשאר אהבתינו עמהם כמו שהם יחידי עירנו כי על כן באתי להודיע להם כי מזה שנים שנכנסתי לשרת בקדש דאני עושה כרוז בשבת זכור בכל בתי כנסיות לבל יכו בפרשת זכור ברגליהם כלל כ"א אחר גמר לא תשכח קודם ברכת התורה שלאחריה מעט מעט ברגליהם ברפיון רגלים לא בחוזק וכן בליל פורים אחר ברכות המגילה שלאחריה כשאומרים ארור המן ותו לא דהגם דהיה המנהג להכות כאשר הובא בראשונים ואחרונים עד ס' מועד לכל חי סי' ל"א אות צ"א מ"מ עתה דנתרבה העם והתינוקות מכים בפטיש בשגעון ואיכא תלתא דפורענותא אחת דעוברים על לא תעשון כן לה' אלהיכם ושוברים ונותצים אבנים יקרות וספסלים של ביהכ"ן דאפילו להדיוט איכא משום בל תשחית ב'. דמבלבלים הקריאה ואינם יוצאים ידי חובה. ג'. דהטעם שמעו עמים ירגזון עתה דכל האומות באהבה וחבה ועל הרוב מתקרבים מחשובי אוה"ע כדי לראות איכא איבה ושנאה וכל כי האי מצוה לבטל המנהג הזה דכשהוקבע המנהג מעיקרא לא הוקבע כשיעור הזה דהפריזו על המידה לעשות קולות ושב'רים ומלבד דכך אנו נוהגים באיזמיר מקרב שנים גם מצד השררה שמעתי מרננים על המנהג ההוא ובכן לעצתי יקחו ויכריזו בכל הקהילות בשבת זכור כמו שאני עושה פה איזמיר יע"א שלא להכות כלל אפילו ברגלים. ובליל פורים דיעמדו השמשים בפתח הבית הכנסת ולא יניחו לשום תינוק שיכניס שום פטיש לתוך בית הכנסת אפילו בעזרה וזה דרך ישכון אור דכיון שניתן רשות למשחית כו' ואם כן הטוב טוב שלא יהיה בידם שום פטיש והוא כבוד לאומה ישראלית ולא יהיה בלבול בקריאתם ולא יגרמו שום. נזק לבתי כנסיות חסיה נפשי דיקבלו דברי בספ"י ויעשו גזרה שוה בכל חו"ת ועליהם תבא ברכת טוב ובשמחה יעשו את הפורים ויז"ל רנ"ו ברב עז ושלום. הצעיר אברהם פאלאג'י ס"ט: הסכמת בי דינא רכא דעיה"ק ירושת"ו: