אור ברסלב
שות בן ימין אה"ע סימן כב

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

אה"ע סימן כב

אה"ע סימן כא

וזאת תשובתי אליו:

ראיתי את כל הכתוב לחיים לפנים בישראל עליון למעלה ראש רישא דדהבא הרב המג"ן פחד יצחק נר"ו ואומר על ראשון ראשון דאעיק' אנכי הרואה דברי הרב המגיה תמוהים בעיני במה שרצה לחלוק את השווין תוס' והרמב"ם ז"ל דהתוס' סברי דטעמא דלאשה בעלמא אינו גט משו' דכל מלתא דלא מצי עביד ל"מ משוה שליח ולהאי טעמא לדידן דלא בעינן שליחות בכתיבה כל שצוה להם לכותבו ולמוסרו בידו שהוא בעצמו יגרשנה ש"ד שהרי השתא דאתית להכי דלא עשאו שליח אלא לכתיבה דוקא היכי שייכא עו' למימר במלתא כדנא מלתא דל"מ עביד ל"מ מ"ש שהרי גם הוא בעצמו היה יכול לכותבו דמאי שנא וא"כ היכי קרינן ביה מלתא דל"מ עביד כו' ואף אם נאמר דבעינן שליחות בכתיבה בה שפיר מצי לכתוב ע"י שליח כיון דהוא בעצמו יכול לכתוב אלא דהאמת במה שהוא אמת דגם התוס' כונתם ז"ל אינו אלא מטעמא דלשמה ואף הוא בעצמו אינו יכול לכותבו וכהרמב"ם ורש"י ז"ל וכמו שהוכיח הרב א"ט ז"ל אלא דגם על ה' ז"ל יש לתמוה דאיך לא הוכיח כמ"ש וכמו כן יש לתמוה על ה' זה הים גדול ז"ל דאדהקשי ליה לה"ה דכיון דלא בעינן שליחות בכתיבה אמאי קאמרי בגמ' דלאשה בעלמא אינו גט דבזה יד הדוחה ולדחות דס"ל לרמי בר חמא דבעינן שליחות לכתיבת הגט תיקשי ליה אעיק' דמלתא דהיכי שייך לו' בזה מלתא דלא מ"ע כו' ואחרון הכביד מנו"ר נר"ו דבא ופירש הנגלות לנו כונת ה"ה ז"ל ויהי בהקשותו על הרב ש"ה ז"ל וכה אמר מר ואה"ן דס"ל להש"ס דאם כתבו בעצמו דיכול לגרש בו ומהיכן נפק"ל דאם כתבו הוא דאינו יכול לגרש בו כו' מאריה דאברהם א"כ דאם כתבו בעצמו יכול לגרש בו למה זה אינו יכול. לעשות שליח לכותבו דהרי הוא מלתא דמצי עביד והיותר תימא על מני"ר נר"ו דלפי מינה זה שהניח דלדעת ה"ה לדעת התוס' ס"ל להש"ס דהוא בעצמו יכול לכותבו ולגרש בו וערב לו למכי"ר דרך זה כאלו אין בו שום נפתל ועקש א"כ מאי קא מקשה על ה"ה ז"ל דאשתמיט מיני דברי המרדכי דע"כ לא כ' המרדכי דאפ' דלא בעינן שליחות בכתיבה בענין זה אמרי' כל מלתא דלמ"ע כו' היינו משו' דס"ל בפשיטו' דברי ה"שס אף הבעל בעצמו אינו יכול לכותבו קודם שיקדשנה מטעמא דלשמה וכמ"ש וז"ל ואפי"ה דעת הבעל בעינן משו' וכתב לה לשמה וכיון דאין כתיבתו כלום אלא מדעתו הוי להו כשלוחיו לגבי האי מלתא דבעינן דההיא שתעא מצי כתבי עכ"ל הרי מבואר דמא דלא מהני שליחות היינו דוקא משו' דבההיא שעתא שעשאו שליח לכתוב לא הוה מצי כתבי הוא בעצמו וא"כ קרינן ביה שפיר מלתא דלמ"ע ל"מ מ"ש ואפי' לדידן דלא בעי' שליחות בכתיבה לא כן אי אמרי' דהוא בעצמו יכול לכותבו וכמאי דפשיטא ליה לה"ה ז"ל בודאי הגמור דס"ל להמרדכי דמצי מ"ש לכותבו ול"מ לדידן דלא בעינן שליחות בכתיבה אלא אפי' אי בעי' של שליחות מצי שפיר לעשותו שליח לכתוב כיון דהוא בעצמו יכול לכותבו ומלתא דמצי עביד קרינן ביה:

עוד ראתה עיני עמ"ש ה' אהלי יאודה נר"ו על התוס' דשאני גט אשה מג"ש דכתב כת"ר נר"ו דלק"מ כו' והנני מוסיף להפליא על ה' נר"ו דמה יענה למאי דאמרי' בפ' האומר לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך הרי זו מקודשת והשתא הדברים ק"ו ומה התם שהיא א"א גמורה ואם הבעל אינו מגרשה אין ביד שניהם כלום אפי"ה למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הויא מקודשת ותכף שגירשה הראשון הויא מקודשת לב' ונאסרת לכל העולם נמצא דאף דעדיין אגידא ביה בראשון יכול הב' לאוסרה קודם שתהיה ניתרת כ"ש הכא שהיא פנוייה ובידה לקדש את עצמה דמצי לגרשה ולהתירה קודם שישאנה והתימא על מניי"יר נר"ו דמאחר דאייתי בידיה דברי המרדכי ושם כתוב לאמר וז"ל ואינו יכול לעשות שליח לקדש אשה שהיא עכשיו א"א וההיא נמי אתיא כמ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל דאי למ"ד אדם מקנה דבשלב"ל אפי' בשעה שהיא א"א יכול לקדש לכשתגרש והיינו כמו לאחר שימות בעליך כו' ע"כ איך לא זכר שר להק' לה' נר"ו כמ"ש גם מה שהק' ה' נר"ו מההיא דאמר' היו לו ב' נשים כו' יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו מטעמא דבעינן לשמה אהמ"ר לא שמא מתייא דשאני התם שנכתב לשם אשה א' ונמלך ורוצה לגרש בו אחרת או שכתבו מתחי' לגרש בו לאיזה שירצה לא כן הכא שנכתב שפיר לשם אשה הזאת המתגרשת ומה שרמז כת'ר נר"ו לעיין בתוס' הרא"ש ליבמו' אנכי לא ידעתי מי הכריחו להניח את העיקר וליטול את התוס' דהן הן הדברי' הנאמרי' כאן בחי' הרא"ש ז"ל רק אין דבר שלומיה דמר יסגא לעד כנה"ר וכנפש וחפץ נא"ה. הצעיר רי"ח ישראל ס"ט"

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה