אור ברסלב
שות בן ימין אה"ע סימן טו

שות בן ימין· רבי רחמים חיים יהודה ישראל

אה"ע סימן טו

אה"ע סימן יד

נשאלתי על מעשה שהיה באשה שנתגרשה מבעלה ביו"ד לח' אייר התרמ"ד ובט"ז לח' טבת התרמ"ה ליל ש"ק ילדה בן בריא וחזק ונגמרו שערו וצפורניו כשאר הילדים והמילדות והמוהלים הם אמרו שמראהו כמראה בן ט' חדשים שלמים ותכף במוצאי ש"ק שלחתי אצלה ב' אנשים כשרים לדרוש ולחקור מפיה ממי נתעברה והיא אמרת בשלמא מבלי שום כפיה כלל שבא עליה הבחור פלוני בליל ראשון של חה"פ תרמ"ד וכה אמרה שנמצאתי בבית ראובן והיה שם הבחור הנז"ל ונתן לי רביע מיגיד להיות עמו ואני לא הייתי רוצה וכולם היו ישנים והוא כבה את הנר ושכב עמי. עו' שאלו לה כמה פעמים שכב עמך הבחור הנז' והשיבה ד' פעמים שנים בב' לילות של חוה"מ זו אחר זו ושנים אחר שבא הבחור הנז' מאנא'דול אחר חג השבועות בב' לילות זו אחר זו. עו' שאלו לה מפסח ואילך קודם שבועות אחר המעשה הרע נרגשת היותך מעוברת מצד האורח נשים והשיבה מפסח ואילך לא היה לי אורח נשים והנשים היו אומרות לי שאעשה רפואות לזה וכשבא הבחור הנז' מאנאדול אמרתי לו שאני מעוברת ולא השיב לי דבר עו' שאלו לה כמה אנשים עו' שכבו עמך והשיבה הוא ולא אחר עו' שאלו לה זה המעשה קודם שנתגרשת מבעליך היה והשיבה הן. עו' שאלו לה בפעם ראשונה ששכב עמך הבחור הנז' טמאה היית או טהורה והשיבה טמאה הייתי אבל הייתי בז' נקיים עו' שאלו לה כשאירע המעשה הרע הזה מאיזה זמן שלא היית שוכב עם בעליך והשיבה שנה אחת וגם אחר המעשה הזה לא שכבתי עם בעלי. עו' שאלו לה נתעברת מבעליך בט' שנים שהיית נשואה עמו והפלת איזה נפל והשיבה לא עו' שאלו לה יותר מהד' פעמים שאמרת ששכבת עם הבחור הנז' שכבת עמו עוד. והשיבה יום א' בקש אותי בבית פ' באלול תרמ"ד שהיינו שם בנישואין של קרוב א' ולא רציתי ואחז בדד שלי ונשכני וע"ז סבלתי יסורין קשים כמה ימים כל השאלות הללו ויותר מהמה חזרו ושאלו ממנה פעם שנית והשיבה ע"כ דבר ודבר כבראשונה ולהבחור הנז' קראתי לו פעם ושתים ואחר שדברתי עמו רכות וקשות וכל מיני הגזמות וכל מה שאמרה האשה הנז' ככל הכתו' לעיל הוא כפר בכל ולא רצה להודות על אחת מהנה וכבר שמעתי מאחורי הפרגוד שאביו ואמו וקרוביו אמצו את לבבו שלא יודה בשום אופן וזה נתאמת אצלי אחרי רואי הפרש גדול בין ביאתו לפני בפעם ראשונה שלא היה משיב אלא בנחת ולא בעזות משא"כ בשניה שהוא ענה בעזות מצח שהוא מוכן ומזומן לילך עד קושיטא קאי וכיוצא מאלו הדברי' כי ע"כ שואלין ודורשין מה משפט הילד הזה אם יש לו דין ממזר ודאי או ספק או לא:

תשובה אחר הדרישה והחקירה ממנה ומכל קרוביה וקרובי בעלה נ"ט דמשנה אחת קודם שנתגרשה לא היה בעלה עמה. אי משו' שלא היה בעיר ואף שלפעמים היה בא לעיר לא היתה אשתו מקבלתו והיתה סוגרת לו את הפתח לפניו משו' שהיה עני וחולני ולא היה יכול להביא טרף לביתו א"כ אין כאן שום צד לו' רוב בעילות אחר הבעל ומה גם דהאשה הזאת היא היתה משרתת בבית ראובן הנז' ושם היו דרים הבחור הנז' עם אביו ואמו מחה"פ ואילך וזו היא סיבה שנתרצו ביניהם ולבו גס בה כי ע"כ באו לעשות המעשה הרע הזה ועמ"ש מור"ם ז"ל באה"ע סי' ד' סכ"ו דאם זנתה תחת בעלה אפי' אומרת של פ' הוא והוא ממזר אין חוששין לדבריה דחולין רוב בעילותיה בבעל וכשר כ' הבאה"ט ז"ל דהיינו כשהבעל אצלה וכן כ' ה' אפי זוטרי ז"ל בסי"ד די"ט ע"ד וז"ל הא פשיטא דלא תלינן בבעל אלא אם הוא בעיר בתדירות כמ"ש האחרונים ז"ל ע"כ וא"כ הא לא דמיא אלא למ"ש הרמז"ל בפ"טו מה' א"ב והטו' ז"ל בסי' ד' ומרן ז"ל שם א"א שהיתה מעוברת ואמרה עובר זה אינו מבעלי אינה נאמנת לפסלו אמר האב אינו בני או שהיה בעלה במ"ה הרי זה בחזקת ממזר ע"כ ועיין מ"ש ריא"ז הו"ד בשה"ג סו' פ"ק דכתובות וה"ד הרב המאסף ז"ל בסי' ד' הגהט"ו או' ט"ל וז"ל פנוייה שנתעברה מזנות והיא אומרת שהיא מעוברת מפ' שהוא ממזר אפי' אותו פ' מודה שהוא ממנו הרי הולד ספק ממזר הוא כשם שזנתה עם זה שהודה לה כך זנתה עם אחר כדברי ר"מ ואיני רואה שיטת התלמוד כדבריו אלא דכשם שהיא נאמנת לו' לכשר נבעלתי להחזיקו כשר בודאי כך היא נאמנת לו' לממזר נבעלתי ולהחזיקו ממזר ולהתירו בממזרת הואיל והדבר ידוע שבזנות נתעברה נאמנת לו' שזנתה עם הפסולין עכ"ל ריא"ז והשתא כיון דבנ"ד הוברר שהבעל לא היה עמה שנה א' קודם שנתגרשה. א"כ נמצא דהדבר ידוע שבזנות נתעברה ונאמנת לו' קודם גירושין נבעלתי ולהחזיקו לממזר כנלע"ד ללמוד מדברי ריא"ז ז"ל וטעמא רבה איכא בנ"ד להאמינה במיגו דאי בעיא אמרה אחר הגירושין נבעלתי ולא היתה מרשעת עצמה שנבעלה בהיותה א"א ולפסול את בנה ועין לה' חק"ל תפוחין ז"ל באה"ע סי' ט':

אלא דחזינא לה' ב"ש ז"ל שהביא מ"ש בד"מ בשם תשו' מוהרי"ו סי' ע"ד אשה שנתגרשה וילדה מכשירין הולד משו' ס"ס וכו' ואם היא אומרת שזנתה קודם הגירושין נאמנת לשווי הולד לס' ממזר עכ"ל אלא דאיכא למימר דבנ"ד גם מוהרי"ו ז"ל יודה דהוי ממזר ודאי דכיון דמפסח ואילך נפסקה לה האורח כנז' בשאלה מפיה ומפי שכניה זה לך האות שכבר נתעברה מחוה"מ ואף אם נאמר דאין זה אות ואפשר לו' שנתאחר לה האורח ולא נתעברה אלא אחר יו"ד אייר שנתגרשה והוא כשר. א"כ לפי זה מוכרח שמיד שנכנסה בחדש הט' ילדה משו' דביו"ד אייר נתגרשה ובט"ז טבת ילדה וא"כ הרי לן תלתא רובי המנגדים לזה חדא דרוב נשים אינו מתעכב להן האורח כי אם מחמת העיבור שנית דאף במיעוטן אינו אלא במיעוט זמן שאינו אלא פעם ביובל ורוב ימיה היא רואה בזמנה המוגבל לה יבא השלישי דרוב נשים יולדות לט' חדשים שלמים ואם נאמר שנתעברה במה שנבעלה אחר שבועות עם הבחור הנז' כמו שכן אמרה היא האשה כנז' בשאלה כיון דלא ברירא לן כמה ימים עברו מחה"ש עד שנבעלה איכא למימר חדא מתרתי או שנבעלה מט"ו סיון ואילך וילדה לז' או מקודם וילדה לח' ואם הוא לח' לא חי וכמ"ש מוהריק"ו ז"ל שורש ק"ג וה"ד ה' חיד"א ז"ל בס' ברכ"י באה"ע סי' ד' ד"ץ ע"א ואם הוא לז' לא היה נולד בריא וחזק ושמן כשאר הילדים הנולדים לט' שלמים וכמו שכן העידו עליו המיילדת והמוהלים ועיין לה' בני דוד אאלקון ז"ל פט"ו מה' א"ב הי"א ועו' דא"כ צריכי' אנו לדחוק ולומר שנתאחר לה האורח [לפי דבריה שכשנבעלה בחה"מ היה בימי לבונה] כמשלש חדשים והוא דוחק גדול כי ע"כ אלו הטעמים נלע"ד המעט הוא לפסול הילד הזה ולהחזיקו לממזר וכבר נימול הילד ביום השמיני ואפי' בשבת בעזרת קק"ש ונקרא שמו בישראל זכרי שם רמז שיהיה לזכרון לבנ"י ואף שכתב מוהרי"ל ז"ל ה"ד הש"ך ז"ל והבאה"ט בסי' רס"ה סק"ו דיש לקרות שמו כידור ע"ש הפסוק כי דור תהפוכות המה. כבר בא חכם הוא ה' המפורסם כמוהרח"פ ז"ל בס' חיים ביד סי' ע' וכ' דאין נראה לכנות שם רשע אפי' שהוא ממזר דממ"נ אינו נכון לעשות כן דאם יהיה רשע וחוטא יהיו חולים כי הסיבה גורמת היתה קריאת שם זה ונהיה אנחנו גרמא בנזיקין שיחטא ויהיה אסור משו' ולפני עור וכו' ואם יהיה צדיק ובפרט אם יהיה ת"ח איך יתכן שישא את שמו כידור שם רשע וחוטא שנמצא שאנחנו מלבנים פניו ברבים בכל עת ובכל זמן כי בשלמא מה שמכריזין עליו שהוא ממזר אין בזה שום קפידא מדינא כי אדרבא כך היא חובותינו להכריז לקיום התורה שלא להתחתן בו וכו' משא"כ בקריאת שם כידור כו' זהו פגם גדול ואינו נכון לעשותו כי כן אין מקום לקרותו בשם כידור וכן ראוי לעשות וכן הוא המנהג שמעולם לא שמענו ולא ראינו כשאירע אחד מעיר שנולד ממזר לקרות שם כידור כו' דש"מ דלא רצו לעשות עיקר לד' מוהרי"ל והש"ך בזה כו' עיש"ב. הצעיר רי"ח ישראל ס"ט שייך ליו"ד סי' ט"ז

נשאלתי במי ששמע ש"ק בשבת אם מתחי' למנות ז' מיום השבת או מיום א'. והנה רבי' הטו' ז"ל ביו"ד סי' ת"ב כ' משם סמ"ק ובה"ג ז"ל דהשבת עולה לו ליום א' ושו"כ דהר"ר יחיאל כ' שאין שבת עולה לו בתחי' המנין ומרן ז"ל בס' הקצר פסק כסברא ראשונה. וחזה הוית לה' זל"א אביגאדור ז"ל ביו"ד סי' כ"ט שעמד ע"מ שמקשי' על ס' ר"י ז"ל וכ' שמצא סע"ד לד' ותנא דמסייע ליה ממ"ש פ' א"מ דבמחלוקת תנאי' שנוי שהם ר"י בר אבין ורב אדא בששמע ש"ק בשבת ולמוצאי שבת נעשה רחוקה דלרב אדא אינו נוהג אלא יום א' וראה ר"י לפסוק כר"א המיקל דאין מתחי' האבלות בשבת ולמחר נעשית רחוקה ומשו"ה פסק בשמע ש"ק בשבת שבתוך ל' שמתחי' למנות ביום א' דגם זה הוי קולא דלהתחי' אבלות בש' חומרא הוא ויותר טוב להתחיל ביום א'. אבל אם שמע ש"ק בשבת ערב הרגל שאם נאמר שאינו מתחי' בשבת צרי' הוא לנהוג אבלות שלם והו"ל חומרא אז מתחי' האבלות באותו שבת ואזלינן לקולא והרגל מבטלו באופן דבכל ענין שאנו באין לדון עליו דיינינן ביה לקולא ולפיכך לעיל ברסי' שצ"ט כשכ' הטו' דין השומע ש"ק בשבת ערב הרגל דמפסיק הביאו סתם ולא הביא ס' ר"י דבההיא גם ר"י מודה דמתחי' האבלות באותו שבת דהו"ל קולא את"ד ז"ל ואהמ"ר יש לתמוה עליו איך פשיטא ליה כ"כ דס' ר"י ז"ל היא קולא אחר שכל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' ז"ל פשיט להו להפך שס' ר"י ז"ל היא חומרא ונזכיר קצת מהם מוהריק"ו ומוהראנ"ח והפרישה ודברי מוהרי"ק הביאם הוא ז"ל גופיה ואם דעתו ז"ל לחלוק עליהם הי"ל להביאם ולהק' עליהם ועו' דאעיק' היכי חשיב כשמונה מיום א' קולא כיון שהוא יושב באבלו גם יום השישי. משא"כ כשמונה מיום השבת ועיין לה' שו"ג ז"ל בא"ח סי' תקמ"ח או' ג"ל:

עוד כ' ה' ז"ל. וראיתי בס' ד"מ ח"ג ביו"ד סי' ט"ו שהק' על הרי"ף והרמז"ל שהשמיטו האי דינא דאבל שחל ח' שלו בשבת ערב הרגל והניחו בצ"ע ולפי דרכנו אף אנו נאמר דהרי"ף והכ"מ בשיטת ר"י ס"ל דאין אבילות מתחי' בשבת וכו' וא"כ לא משכחת לה ח' בשבת ולפיכך השמיטוהו נמצא דהרי"ף והר"מ ור"י והמרדכי והטו' שהביא ס' ר"י באחרונה ס"ל כוותיה עכ"ל. ואחרי נע"ר לא ידענא מאי קאמר דא"כ לפי"ד ז"ל דהטו' ס"ל כוותיה דר"י איך הביא זה הדין שם בסי' שצ"ט והי"ל להשמיטו כמו שהשמיטוהו הרי"ף והר"מ עו' אני תמיה עליו ז"ל שאחר שעינו ראה תשו' ה' החבי"ב ז"ל בא"ח סי' ע' איך חזר וכ' דמשהביא הטו' ס' ר"י באחרונה משמע דס"ל כוותיה מאחר שה' ז"ל שם כ' להדייא והכריח מד' הטו' ז"ל גופיה דלא ס"ל כר"י וסיים וכ' וז"ל מ"מ העיק' כמ"ש דס"ל לרב בעהט"ו ז"ל כסמ"ק ודלא כר"י ז"ל עכ"ל: ועיין לה' בית אהרן ז"ל ביו"ד סי' ד' שהק' עמ"ש ה' שו"ג ז"ל בא"ח סי' תקמ"ח או' ג"ל דה' החבי"ב כ' בשיירי דאף בפוסקי' הלכה כד' המיקל באבל ושהוכיח כן מד' מרן ז"ל בכ"מ ול"ן שא' מן המקומות הוא זה כ' וז"ל דנר' דמרן החבי"ב אזיל ומודה בהאי דינא דלקי' להקל ונהפוך הוא וכנ"ל עכ"ל ועמו הס"ר לדידי אין נר' כן מד' ה' שו"ג ז"ל אלא אי ק' על ה' ז"ל הא ק' עמ"ש לתמוה על מרן ז"ל שסתם לן כסמ"ק דלכאו' נר' שדעת הטו' כדעת הר"י מדהביא ד' באחרונה שלא ראה מ"ש ה' החבי"ב ז"ל בתשו' ס"ח הנז"ל. וראיתי לה"ה חיד"א ז"ל בשיו"ב אשר בס' חיים שאל בס' ת' שהסכים לה כס' ר"י ז"ל ויש לתמוה עליו שד' סתראי נינהו למ"ש במ"ב א"ח סי' תקמ"ח דבדבר שידענו דעת מרן ז"ל אין לו' ה' כד' המיקל מאחר דקבלנו הוראותיו ושכ"כ ה' ד"מ ח"א יו"ד סי' ס"ט וכ"ש הכא שפסק מרן ז"ל להקל כהסמ"ק איך הסכים הוא ז"ל לס' ר"י וזה יש להרגיש על ה' בית אהרן ז"ל שם שעמד בזה לתמוה על ה' מ"א ז"ל שפסק כס' ר"י והביא ד' ה' מ"ב ז"ל הנז' ולא נרגש גם על ה' ז"ל מיניה וביה כמ"ש:

ומה שסיים וכ' ה' החבי"ב ז"ל שם בתשו' א"ח שבנדון הר"י הוי שב וא"ת שלא יעלה אותו שבת כו' ואעפ"י שאף לשם יש קו"ע לנהוג אבלות בש' הבאה לאו מלתא היא כו' אחרי נע"ר לא זכיתי להבין ד' ז"ל שהרי כשנוהג אבלות הוי שב וא"ת שאינו עושה מלאכה וכן כל הדברי' האסורי' באבלו וכשאינו נוהג אבלות הוי קו"ע. שו"ר לה' עוללות הכרם ז"ל סי' י"א ד' קפ"ב ע"ד שהביא משם ה' גו"ר ז"ל שרצה לו' כמ"ש ה' החבי"ב ז"ל והק' עליו כמ"ש. וראיתי לעט"ר מרן אבא זצוק"ל שכ' בגליון בתשו' מרן החבי"ב ז"ל ביו"ד סי' רל"ט אחר שתמה על ה' ז"ל ע"מ שנגרר אחר פסק מוהראנ"ח ז"ל והניח ס' כל האחרוני' וב"ח והט"ז והלבוש וכיוצא כ' וז"ל. ותו ק' במה שחש להחמיר כס' ר"י דזה הוי חומרא דאתי לידי קולא שהרי אם אינו עולה לו יום השבת ומתחי' למנות מיום א' מתבטל מלהניח תפי' ביום א' דאבל אסור להניח תפי' ביום א' כמבואר בסי' שפ"ח. שוב בא לידי שו"ת ה' המחבר ז"ל חא"ח ושם בסי' ע' האריך והסכים לה כפסק מרן ז"ל וכ' שם דמה שחשש בשו"ת חיו"ד לדעת ר"י ה"ד לחומרא וכו' עי"ש ולפי קוע"ד זה הוי חומרא דאתי לידי קולא כדבר האמור עכ"ל. ואחרי התאבקי בע"ר דבריו לא זכיתי להבינם חדא דמה לו כי יצעק על ה' החבי"ב ז"ל כאלו הוא לבדו הוא שחש לס' ר"י והרי ר"פ ומוהריק"ו ומוהראנ"ח ז"ל חשו לס' ר"י וה' החבי"ב יהיה כא' מהם. ועו' דאעיק' נלע"ד שחייב בתפי' ביום א' שהרי נסתפק ה' החבי"ב ז"ל שם ביו"ד הגהט"ו במי שמת לו מת ברגל או באה לו ש"ק דמתחי' למנות אחר הרגל אי אסיר בתפי' יום א' או לא ועיקר ספקו הוא משו' מ"ש בתשו' משאת בנימן ב' טעמים לאיסו' הנחת תפי' ביום שמועה הא' הוא משו' דנפיש מרירותיה יום שמועה כיום קבורה והב' הוא משו' דתלמודא מדמה תפי' לעטיפת הראש וכפיית המטה. ולפי הטעם הא' יוצא דהקובר מתו ברגל חייב בתפי' אפי' ביום א' דהא לא נפיש מרירותיה באותו יום ולפי הטעם הב' יוצא שאסור בתפי' ומדסתם ד' וכ' או באה לו ש"ק ברגל משמע דספקא הוי אף אם שמע השמועה ביום אחרון שברגל בא"י דמתחי' למנות מיד אחר הרגל ומינה נשמע לאם שמע ש"ק בשבת דלפי מה שפסק ה' ז"ל כר"י שמתחי' למנות מיום א' ויום שבת אינו עולה לו למנין שיש להסתפק אם ביום א' חייב בתפי' לטעם הא' של ה' מ"ב ז"ל דהא לא נפיש מרירותיה באותו יום. ואף דמסיק שלא מצא מקום בירור לחייוב או לפטור וכתב דמסתבר שאסו' להניחם כבר חלקו עליו ה' חיד"א ז"ל בברכ"י שם ביו"ד כ' שמותר להניחם. וגם בא"ח סי' ח"ל הוסיף וכ' והן לו יהיה שהוא ספק מספקא אין לבטל מ"ר כזו. גם במ"ב בא"ח שם כ' וז"ל ועתה ראיתי שכ"כ ה' בית לחם יאודה ביו"ד סי' שפ"ח וחלק על הכנה"ג עי"ש עכ"ל. גם הרמ"ז ז"ל בס' כס"א ביו"ד שם כ' שמותר להניחם ודלא כמ"ש הכנה"ג וכמ"ש בא"ח סי' ל"ח עכ"ל ושם בסי' ל"ח כ' וז"ל מי שמת לו מת ברגל שהוא מתחי' למנות ז' אחר הרגל נסתפק הכנה"ג אי אסו' בתפי' יום א' יעו"ש ואולם הך דינא לא שייך אלא בא"י דאלו בחו"ל כיון דיו"ט אחרון עולה מן המניין אין ספק דליום המחרת חייב בתפי' גם לדעתו ז"ל שהרי יום ב' הוא וקצת תימא כיון דתנא בס"ל קאי במה נסתפק עכ"ל ונר' פשוט דכונתו להרגיש על ה' ז"ל דכיון דמר באתריה בח"ל קאי וספקו לא שייך אלא בא"י הי"ל לבאר כן ולא לסתום דמשמע דספקו להכא ולהתם. והוצרכתי לבאר ד' הפשוטי' משו' שראיתי בס' רוב דגן בקונ' אות לטובה ד"כ ע"ג שהביא ד' הרמ"ז הללו וכ' ומה שסיים שם דקצת תימה כו' אין כאן שום תימה כו' עיש"ב ועמו הסליחה לא ידענא מאי קאמר. גם מה שתמה עו' לעיל מזה עמ"ש הרמ"ז ז"ל ביו"ד סי' שפ"ח בדין זה שמותר להניח תפי' ביום א' של אבלות ודלא כמ"ש הכה"ג דמאי קא מק' ופליג עליה הכא דאמינא לך אנא דה' ז"ל אזיל ומודה בח"ל דמותר. גם בזה ד' לא יכולתי להולמם דמי הגיד לו שהרמ"ז ז"ל קאי בח"ל ולא קאי אלא בס' גופיה של ה' החבי"ב ז"ל שכבר ביאר הוא ז"ל בא"ח סי' ל"ח דשייך בא"י דוקא וכמו שכבר סיים כאן וכ' וכמ"ש בא"ח סי' ל"ח:

והגם שראיתי מ"ש עו' עט"ר א"מ ז"ל בגליון של הס' זל"א יו"ד וז"ל לענין ש"ק בשבת עיין בס' עוללות הכרם סי' י"א ראיה למ"ש בגליון שו"ת הכנה"ג וצריך לעמוד בזה לעת הפנאי נקי נדר עכ"ל. אנכי עבדו עמדתי עליו וראיתי דאחרי ניו"ק אין משם ראיה דמ"ש שם משם ה' גו"ר ז"ל במת ביום א' של ר"ה שעולה יום ב' למנין מכמה טעמים ואחד מהם הוא דהמחמיר לו' שאינו עולה נפיק מיניה חורבה בסו' האבלות דמברך ברכת אבלים של ברהמ"ז בנוסח משונה כו' ואם כבר עברו ימי האבלות הויא ברכה זו ברכה לבטלה וסיים ה' ז"ל וכ' בזה ודאי דהדין עמו ע"כ לא כ"כ ה' גו"ר ז"ל אלא בנדון ההוא שהיה הדבר שקול וספק לכל א' מב' הצדדין נקט טעם זה לסניף וכמ"ש בסו"ד כללא דמלתא דמכל הני טעמי דכתיבנא ראוי לידון דיו"ט ב' של ר"ה יעלה למנין ז' כו' ע"כ משא"כ הכא בנדון הר"י דלית ביה ספקא וצדדין אלא דס"ל בפשיטו' להחמיר ולמנות מיום א'. גם מ"ש על מרן החבי"ב דבתשו' א"ח שם הסכים לה כפסק מרן ז"ל.

אחרי נע"ר אנכי עבדו לא ראיתי כן בד' ה' ז"ל שהרי כ' וז"ל כלל העולה דכי היכי דבשמע ש"ק בשבת אעפ"י שאינו נוהג אבלות אלא דברי שבצנעא לענין המנין יום שבת עולה ה"ן הכא אע"ג דאין מתענין בו נחשב מכלל בין המצרי' ואין לו' בו שהחיינו ואע"ג שס' זו אינה מוסכמת שר"י חולק ע"ז כו' וגם מוהרי"ק פוסק כוותיה גם מוהראנ"ח חושש לד' ר"י ולדידהו אין ראיה לנדון שלנו אין בכך כלום כיון דה' ז"ל בס' הקצר בא"ח וביו"ד תפס כסמ"ק וכלו' דלס' החולקי' על ר"י היא ראיה נכונה] ואעפ"י שאני חששתי בתשו' חיו"ד לדעת ר"י [וכלו' ותקשה עלי איך כאן בנדון זה אני תופס ס' החולקי' על ר"י לראיה לזה קאמר דהתם דוקא] חשתי לס' ר"י שהוא לחומרא אבל כאן אם אנו תופסי' דעת ר"י נפיק קולא לו' שהחיינו ועו' דבנדון שלנו אפי' ר"י מודה כו' ע"כ נמצא דבנדון הנ"י כדקאי קאי לפסוק כוותיה כיון שהוא לחומרא ועיין בס' חיים שנים סי' ט"ו שעמד בזה ובסו' התשו' כ' על מרן החבי"ב ז"ל בתשו' א"ח סי' ע' ויו"ד סי' רל"ט דס"ל דשבת אינו עולה בתחי' המנין. באופן שד' ה' א"מ ועט"ר ז"ל צל"ע שו"ר לה' גנזי חיים ז"ל ד' ס"ז ע"א שהביא מה' עיני דוד ז"ל שהבין בד' הר' החבי"ב ז"ל בתשו' א"ח הנז' כמ"ש ה' א"מ ז"ל ותמה עליו דלאו הכי הוא וכמ"ש אני עני עי"ש:

גם ראיתי לה' החבי"פ ז"ל שם מה שנשא ונתן בענין זה וכ' דאף שמרן ז"ל פסק כסמ"ק שמונה מיום השבת כיון שמרן החבי"ב ז"ל פ' כר"י שאינו עולה יום השבת מי לא ירא לעשות הפך וכן הוריתי כמה פעמים הלכה למעשה ותימא יקרא על ה' פ"מ ז"ל ע"מ שפסק כמרן ז"ל ובסו"ד כ' דלפי רוב הוראתם של רבני איזמיר הרי נעשה מנהג בעיר ואין לשנות בקו"ע לבטל האבלות יום א' מהם. ואנכי הרואה בספרו חיים ביד ביו"ד סי' ק"ד שנסתפק על מי שמת בע"ש חצי שעה קודם שעה י"ב וקרע וסמוך לחשיכה הוליכוהו לבה"ק ונעשה ליל שבת וקברוהו בליל שבת אם מתחי' האבלות מיום שבת או מיום הו' או מיום הא' ופסק שכיון שנקבר ונסתם הקבר בליל שבת הדין נוטה שימנה מיום שבת עי"ש וגם בססי' קטו"ב על המעשה שהיה אב ובן בכפר ומת הבן בשבת וקברוהו הגוים בשבת שלא ברצון אביו ובא לאיזמיר ביום ג' וכ' על מנין ימי אבלות ואי משו' דיום שבת עד יום ג' היה בדרך הרי לפי מ"ש בש"ע סי' שצ"ו הוא שעולה למנין אף שלא נהג אבלות וביום שבת עצמו כיון שנקבר עולה מן המנין כמ"ש בשפרי הקטן גנזי חיים מע' ה' הלכך הדת נתונה דנפסק האבלות מכולם יום הששי עכ"ל. ויש לתמוה עליו איך כאן בשני הנדונות לא חש ולא עלה על דל שפתיו ס' ר"י דלדעתו פש פשיטא שאינו עולה יום השבת כיון שאין מתחילין להתאבל בשבת ולא עו' אלא שסיים וכ' בסי' קטו"ב דכיון שנקבר בשבת עולה מן המנין כמ"ש בסה"ק גנזי חיים. ואנכי הדיוט לא חזינא בדבריו שם כי אם כל בתר איפכא. גם מה שרמז בסי' ק"ד לה' בית אהרן ז"ל לא הבינותי שהרי נדון ה' ז"ל שם סי' ב' הוא כעין נדונו וגם מ"ש ה' ב"א משם הר"ב בירך יצחק ז"ל הוא כעין נדונו ושניהם פסקו כמרן ז"ל משו' שלא חשו לס' ר"י מינה נשמע דלס' ר"י הדין נוטה למנות מיום א'. באופן שדברי ה' ז"ל ביד'ו הרמה צל"ע:

ולענין הלכה כבר כ' עט"ר מ"א ז"ל שם בגליון בתשו' ה' החבי"ב ז"ל וז"ל ועיין בס' לקט הקמח בה' אבל במעשה שבא לידו ופסק דמתחי' למנות מיום השבת עי"ש. וכן הוראתי אנכי הצעיר במעשה שבא לידי בהר"ד חנן שבא ביום השבת וידע מפטירת אחיו נ"ע עכ"ל. גם ה' המגיה מוה"ר אלף המג"ן נר"ו בס' חיים שנים שם אחר ד' ה' המחבר ז"ל כ' וז"ל מנהגינו כפסק מרן דשבת עולה למנין ז' לענין ש"ק בשבת ואין חי' בין חל יום אחרון של יו"ט בחול או בשבת דעולה למנין ז' ונהרא נהרא ופשטיה וכמו שפסק ה' דברי אמת ז"ל בתשו' יו"ד סי' ב' עכ"ל. הצעיר רי"ח ישראל ס"ט:

תוכן העניינים

שות בן ימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה