שות בכל דרכיך דעהו· תשובות הרבנים הגאונים להרב גמליאל הכהן רבינוביץ
הגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א - ראש ישיבות שומרי החומות ורב דקהל סדיגורא - מח"ס משנת יוסף - ירושלים
בעניני מיצוע איש בין שתי נשים
בס"ד, סיון תשס"ד
שוכט"ס להרה"ג ר' גמליאל בהרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א.
מחבר ספרי "גם אני אודך".
ע"ד שאלותיך השונות בהא דאין לעבור בין שתי נשים, ולא אשה בין שני אנשים, דאמרינן בגמ' (הוריות יג:) שזה מעשרה דברים שקשים ללימוד, שפירש"י שהעושה אותן יהא קשה לשמוע עכ"ל [והראשית חכמה (פרק דרך ארץ, שער ג) כתב מההיא דהוריות שקשים "לשכחה", וכן העתיקו האחרונים]. - ובגמ' (פסחים קיא.) שאשה אין ממצעין אותה (לא תעבור בין ב' אנשים), ולא מתמצעת (שהאיש לא יעבור בין ב' נשים), שזו סכנה, שאם נדה היא בתחילתה, ח"ו הורגת א' מהם (אם עושה להם כישוף, תוס'), ואם בסופה מריבה עושה ביניהם.
א - מקור מזוה"ק, ושיש סכנה ועין הרע ורוח רעה רח"ל
בזהר חדש (רות דף פא: ובקצת דפוסים דף צט:) תנן העובר בין שתי נשים, אם נדות הן נכפה, ולא תזוז מגופו אם לא יעשו לו מידי (איזה רפואה), סכנת דם או הריגה מזומנת לו. ואם אינן נדות, עין הרע שולט בו בגופו או בממונו. כי הא דר' נחום הוה בכרך קסרין, אעבר בין שתי נשים, אסתכלו ביה, ואסתכן מיד בגופיה ובממוניה, מאי טעמא, בגין דההוא רוחא בישא שראת עלון, ויכול לנזקא, לימא (לחש) ולבתר יתחיל בא-ל (מוציאו ממצרים), ויסיים בא-ל (עד מה פעל א-ל). ויזיל ליה, ולא ישגח אבתריה (לא יביט לאחוריו).
וכן הוא (בפסחים קיא.), ומוסיף, אי נמי נפתח בלא (איש א-ל ויכזב), ונפסיק בלא (עד ולא יקימנה). - וכתב החת"ס בתורת משה (פ' שמיני בפס' אשר לא צוה ה' אותם) דהס"מ נקרא "לא" היפך א-ל בקדושה, לכן יאמר פסוקים אלה לבטל הסכנה, וזש"כ הם קנאוני בלא א-ל, וז"ש אשר "לא" צוה אותם ה', אלא הס"מ עיי"ש.
מבואר מהזו"ח הנ"ל שההיזק בא ע"י עין הרע רח"ל, וכל זה נגרם ע"י רוח רעה ששורה על שלשתם, האיש ושתי הנשים, ולהיפך. וכ"כ בשו"ע הרב (הל' שמירת הגוף, ט), רו"ר שורה "עליהן" (דהיינו על שלשתם). ומקורו מהגמ' (פסחים קיא. לפני כן) ד' דברים העושה אותן דמו בראשו, פירש"י כולן משום רוח רעה עכ"ל. - ובשו"ת משנת יוסף (ח"ה סי' א, ג) הבאנו כמה דוגמאות שיש להתרחק מרו"ר, בריש השו"ע (או"ח סי' ד, ג) לא יגע בידו קודם נטילה לפה וכו', ובמשנ"ב שהרו"ר יכולה להזיק, וכן באוכלין תחת המטה יש בהן סכנת רו"ר (בשו"ע יו"ד קטז, ה), ועוד בגמ' (נדה יז.) בכמה אוכלין, וכ"כ בס' הליכות ביתה (סי' כח הערה יד) דלגבי סכנה הנז' בגמ' פסחים משמע שהסכנה היא לכולם.
ב - גם נשים צריכות להזהר בזה
וכיון שההיזק בא ע"י רו"ר ועה"ר, יש גם לנשים להשמר מזה. לא רק מפני שאם אינן נזהרות מכשילות את האנשים, ויש בזה לפני עור לא תתן מכשול. אלא שלהן עצמן סכנה ח"ו. - וגם הטעם של קשה ללימוד ולשכחה, שייך גם בהן, דאטו אשה אינה באל תטוש תורת אמך, לדעת להבין ולא לשכוח ההלכות המעשיות הנוגעות להן, ולהנהגת הבית, שרבות הן, ולזכור את מסורת ויחוס אבותיה שקיבלה מהוריה.
וכן הבאנו בשו"ת משנ"י (שם) מספר שמירת הגוף והנפש (סי' קיא, ב) שהחזון איש ז"ל הקפיד מאד בזה שאין לעבור בין ב' נשים, וכן להיפך (עיי"ש שהאריך), ומביא מס' טעמא דקרא (אות רש) דהוי עובדא שאשה אחת אמרה להחזו"א שקשה לה ליזהר בזה, אמר לה, וכי לתוך האש היית נכנסת? - הרי שהקפיד גם על אשה, דגם לא קשה לשכחה וללימוד, וכנראה חשש בעיקר לסכנה. - [והמנורת המאור (נר ד כלל א ח"ג פ"א) הביא את עשרת הדברים הקשים ללימוד, וכתב דכשיהיו נזהרים בדברים אלה, התלמידי חכמים יגדל תורתן ויאדיר עיי"ש].
ג - שני אנשים העוברים בין שתי נשים, איך יאחזו זה בזה
בגמ' (פסחים קיא. הנ"ל) איתא שאם שתי נשים יושבות בשני צדי השביל, ומכוונות פניהן זו כנגד זו, ואין לו דרך אחרת, יאחז יד איש אחר וכך יעברו, ואם אין איש אחר, יאמר לחש הנזכר שם. - ויש להסתפק אם צריך בדוקא לאחוז ידו ביד איש אחר, או די שיאחז בו בזרועו או בגבו.
ומסתברא ששני אנשים יכולים לעבור בין ב' נשים, אפילו אם אינם נוגעים זב"ז, דבגמ' אמרו רק שכנגד כשפים צריכים לאחוז ידם זב"ז, דעל שני יהודים הנצמדים ומחוברים יחד בידיהם, אין כח כישוף, ובזה אין לנו אלא מה שמפורש בגמ'. - אבל בכדי שלא לעבור בין ב' נשים, די אם ב' אנשים יעברו זה ע"י זה, שבאופן זה אין כאן מיצוע, כי כל א' עובר בין איש לאשה, ולא בין ב' נשים. - [ואולי עוד עדיף, דאם יאחזו זב"ז כשניהם כאחד הם בין ב' נשים, משא"כ אם הולכים בנפרד, ויל"ע].
וכ"כ הבן איש חי (שנה ב' פ' פנחס יז) ודוקא אם הולך לבדו, אבל אם יש אדם אחר "הולך בצדו בשוה" לית לן בה עכ"ל, הרי דלא מצריך שיגעו זב"ז.
למעשה נהגו העולם לעבור ע"י שיגעו זה בזה אפילו רק בזרועותיהם, ואין מקפידים לתת כף היד זל"ז. - וזה שכיח מאד בהליכה ברחוב להנצל ממיצוע.
בשו"ת שלמת חיים (תשובות מרן הגאון רבי יוסף חיים זונענפלד זי"ע, לשואלו הג"ר שלמה סובל ז"ל) ישנן ט"ז תשובות בנושא זה (מסי' תתנ-תתסה), וארשום בזה פסקיו, עם כמה הערות והוספות בס"ד.
ד - התיקון שיוכל לעבור בין ב' נשים, הוא רק באין דרך אחר או גם לכתחילה
ראשית כתב השלמת חיים (בסי' תתסד) דהגם שלא הובאה הלכה זו בפוסקים הראשונים, מ"מ הלכה היא. - והובא בסידור הריעב"ץ (בדיני תפלת הדרך), ובשו"ע הרב (שמירת הגוף ט), וברע"ק איגר (לשו"ע או"ח קנו, א).
וכתב בשו"ת התעוררות תשובה (בהוצאה החדשה, ח"ד סי' קל) שמי שעובר על זה, וכמו"כ על שאר הדברים הקשים לשכחה, עובר על לאו דהשמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו', וכ"כ בשו"ת להורות נתן (ח"א סי' נט, יד). כיון שעושה מעשה המשכח תלמודו.
והמשיך השלמת חיים (סי' תתסה) דמי שיודע מזה ואינו חושש על דברי חז"ל שרי למיקרי ליה עבריינא, ואפשר עוד יותר מזה, אלא כיון שחז"ל נתנו תיקון במקום שאי אפשר [לאחוז ביד חבירו, או לומר הפסוקים הנ"ל], לכן אם עשה התיקון גם במקום שאפשר, יש מקום לדונו לזכות. - ומשמע מדבריו שדנים אותו לזכות שאינו עבריין, אם עשה התיקון. אבל העובר בלי תיקון הוא עבריין. - וגם מפורש בגמ' דלכתחילה ילך בדרך אחרת, רק באי אפשר יעשה התיקון.
ה - ב' נשים האוחזות זב"ז האם יכולות לעבור בין ב' אנשים
נתבאר לעיל (אות ב) שגם נשים צריכות להזהר בענין זה, וגם ששני אנשים יכולים ללכת יחד. - והערת לנכון, דלפ"ז גם ב' נשים ההולכות יחד יכולות לעבור בין ב' אנשים, כי כל אחת מהן עוברת בין איש לאשה, ולא שמענו כזאת, ויל"ע. - שוב ראיתי במאמר הרה"ג ר' דוד יואל ווייס שליט"א בקובץ "מקבציאל" (ה), שכתב כסברא הנ"ל, שב' אנשים אינם צריכים לאחוז זב"ז, ושכן משמע מבן איש חי (שנה ב' פרשת פנחס יז) וכנ"ל אות ג', רק משום דקשה לצמצם ללכת בשוה, נהגו לתת יד לחבירו, אבל ב' נשים אפילו הולכות שתים ביחד, אין להן לעבור בין ב' אנשים, דאף דלגבי הנשים עצמן לא מיקרי שעוברות בין האנשים, דכל אחת מפסקת לשניה, מ"מ לגבי האנשים הרי סוכ"ס עברה ביניהם אשה, ומה לי שתים או אחת עכ"ד.
עוד כתב שם (בהערה יז) דיש ליזהר גם בשני אנשים שלא יעברו כשאשה עומדת באמצע, וכן באיש עומד שלא יעברו שתי נשים מצדדיו [אא"כ אינם עוברים בשוה].
ו - אם כל אשה לא מתמצעת
הקפידא במיצוע אינה דוקא באשת איש [אלא בכל אשה ובתולה] (שלמת חיים סי' תתנו). - אבל דוקא בין נשים או בתולות שהגיע זמנן לראות, ממה שסמיך ליה שם בש"ס (פסחים קיא.) [ת"ר אין ממצעין וכו', הני תרי דמצעא להו אשה נדה] (שם סי' תתנה). - ודוקא בזמן ראיה ממש, ולכן אפשר ללמד זכות כשאין אשה נזהרת ועוברת בין שני אנשים, דתלינן ברובא, כי הימים שאינה רואה מרובים (שם סי' תתנז).
ויש לעיין דא"כ שכל הקפידא דוקא באשה נדה, הו"ל לגמ' למימר ת"ר שלשה אין ממצעין וכו' ואלו הן כלב ודקל ואשה נדה. ומדמתחילה הגמ' מימרא אחרת הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה וכו', משמע דבתחילה קאמר שכל אשה אינה מתמצעת דקשה ללימוד ולעין הרע, ואם היא נדה אז סכנה.
וגם הלא מפורש בזהר חדש (רות, הנ"ל בתחילת דברינו), שאם נדות הן אז סכנה, ואם אינן נדות אז סכנת עין הרע, כמו שקרה לר' נחום בקיסרין. - ואולי לא היה הזו"ח לפני הגריח"ז ז"ל, עכ"פ למעשה יש להתנהג לפי הזו"ח, ולחוש שלא לעבור בין שום נשים, אפילו אינן נדות, וכן נוהגים העולם.
ומדברי הזו"ח יש לתמוה גם על מה שהביא בספר חברותא עמ"ס הוריות (יג: עמ' קעט:) בשם חידושי רבי ידעיה הפניני שטעם הקפידא בין שתי נשים הוא כי מסתבר שיבא לידי הרהור, וכ' החברותא דלפ"ד מותר לעבור בין בנות ביתו, כגון אמו ואשתו ואחותו שאין בהן חשש הרהור, אך שאר הנזקים [כישוף ועה"ר ורו"ר] שייכים בהם וא"כ לולא דברי ר' ידעיה, אסור גם בהן. - ועל עצם דברי ידעיה קשה מהזו"ח, דמבואר שאין החשש משום הרהור, אלא משום סכנה או עה"ר. - וגם אי משום הרהור כל האופנים שוים, בין נדה בין טהורה, והזו"ח מחלק דבנדה סכנה ובטהורה עה"ר.
ובשי"ח השדה (ספר זכרון, סי' יט) מהגר"ח קנייבסקי שליט"א מביא שמרן החזון איש זצ"ל הקפיד הרבה שלא לעבור בין ב' נשים, וכן להיפך, ואפשר דבקטנה אין להקפיד דעי' (יבמות סא:) יכול קטנה ת"ל אשה וכו', אלמא דקטנה לא בכלל אשה, עכ"ד. - ולפ"ד גם בילד קטן מותר לתת לו לעבור, ואשה יכולה לעבור בין ילדים קטנים, וזו תקנה לאמא ההולכת ושני בניה הקטנים משני צדיה.
ז - אשה המתמצעת בין איש אחד מצידה האחד, ושני אנשים הנוגעים זב"ז מצידה השני, יש מקום להקל
(שלמ"ח סי' תתס"ג)
ולפ"ז באוטובוס כשיושבים ב' אנשים יחד ונוגעים זה בזה [אפילו לא בידיהם, אלא בזרועותיהם או כתפיהם] ובספסל ממול יושב איש א' (או שנים) יש מקום להקל שאשה תעבור ביניהם. - אבל עצם הקולא צ"ב, דמסתבר דאחיזה ביד חבירו מועילה כששני אנשים יחד עוברים בין ב' נשים, דאז כל א' מהם אינו עובר בין ב' נשים.
אבל מה מועיל כשהאיש היושב בצד [והאשה עוברת בינו לחבירו שממולו] אוחז ביד איש שלישי שאינו שייך למיצוע זה. - וצ"ל דס"ל דכשזה היושב בצד אוחז ביד איש שלישי, מתחברים עי"ז שני האוחזים בידם, ואז אין האשה עוברת בין ב' אנשים, אלא בין איש א' מצד אחד, ובין שני אנשים יחדיו צמודים בצד שני, ולא הוי בכלל מה שאמרו חז"ל שלא תעבור בין ב' אנשים.
ואם זה נכון, יל"ע איך יהי' להיפך אם שתי נשים ישבו זו מול זו, ואחת מהן תאחז ביד אשה שלישית, אם גם בזה אמרינן שמותר לאיש לעבור, דאינו עובר בין ב' נשים, אלא בין אשה מצד אחד, וב' נשים יחדיו צמודות מצד שני.
וכיון שגברא רבא מרן הגרי"ח זי"ע אמר מילתא להקל, א"א להקל אלא במה שאמר, בששני אנשים היושבים זה מול זה, ואחד מהם נוגע ביד חבירו, אבל שיועיל גם בנשים הנוגעות, לא שמעינן מזה.
ח - מה המרחק בין ב' הנשים, ואיך צריכות לשבת
כתב בשלמת חיים (סי' תתנט) דנראה להקל כששתי הנשים מרוחקות זו מזו ד' אמות, וכ"כ הבן איש חי (הנ"ל אות ג') [לשיעור החזו"א 2.40 מטר, ולר"ח נאה כ-2 מטר]. - ונהגו להחמיר עכ"פ כששתי הנשים מדברות ביניהן, או שיש להן עכשיו קשר ושייכות זל"ז, אפילו יש ביניהן יותר מד' אמות.
עוד הקיל השלמת חיים (שם) אם אחת פניה לצפון, והשניה פניה לדרום, או למזרח [משמע אפילו אין ביניהן ד' אמות]. - וסמך לדבריו מהגמ' (פסחים קיא.) הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים "ומכוונן אפייהו להדדי", אבל שם הוא לענין כשפים, וכנראה למד מזה גם למיצוע.
ולפ"ז יש מקום להקל לעבור באוטובוס, שכל היושבים פניהם קדימה, ולא זה מול זה. - ואפילו לפעמים כשיש מושב בו יושבים לא לקדימה אלא פניה לתוך האוטובוס, אם השניה שממול פניה קדימה, אפשר להקל. - אבל המחמירים מקילים רק אם אוחזים משהו ביד, וכלהלן בסמוך. - ויל"ע אם מועיל בשמחזיק במשענת המוט שבגג האוטובוס, ויתכן דלא מהני דלא מחזיקו בידו.
ט - אחיזת מקל או ספר וכדו' אם נחשב להפסק
למרות כמה קולות שבהוראות מרן הגריח"ז ז"ל בשלמת חיים, החמיר (בסי' תתסב) שאחיזת מקל לא נחשב הפסק לענין מיצוע מדלא תני תקנתא [בגמ', כדתני שיאמר פסוקים, או יאחז ביד חבירו]. - והמו"ל ציין לעיין בתו יהושע ובספר זכירה, ואינם תח"י.
ובשי"ח השדה (הנ"ל אות ג) כתב שבהגה בס' שמירת הנפש (סי' עד) הביא בשם ס' זכרון טוב, שאם הוצרך לעבור יטול מקל בידו, או אפילו קצת טאבאק [לענ"ד צ"ע דא"כ יועיל גם במחזיק באוטובוס הכרטיס בידו, והיא קולא יתירא], ואם אין לו יאחז בפיאות ראשו עכ"ד. - וכן ידוע בפי העולם שמקל מועיל, ונהגו בדור שעבר שאפילו אנשים צעירים הלכו ברחוב עם מקל, ואמרו העולם שזה בכדי להנצל כשעובר בין שתי נשים.
ובזמנינו שלא רגילים ללכת עם מקל, המהדרים, כשנכנסים למקום שיש חשש שיעברו בין ב' נשים [כגון באוטובוס וכדומה], מוציאים מכיסם ספר קטן ומחזיקים בידם בצדם, דעדיף ממקל, שזכות התורה מצטרף להפסק במיצוע. - וספר גדול כשמחזיקו בצדו, יתכן דהוי כעין חציצה ממש.
ולפי מה שמקילים העולם באחיזת מקל או חפץ, יש לעיין אם מועיל גם לאשה, שא"כ כמעט שנצלנו מההעברה בין ב' נשים, או מהעברת אשה בין ב' גברים, כיון שדרך הנשים לשאת ברחוב תיק וארנק, בידם או בזרועם, וא"כ גם זה נחשב להפסק. - והגם שנטינו לומר (לעיל אות ד') שאחיזה ביד חבירו מועיל רק באיש ולא באשה, מ"מ אחיזת ארנק הרי במציאות הוי הפסק (למקילים במקל), ולכאורה יועיל גם לאשה. - וכיון שזה חידוש ילע"ע.
י - אם גם בבית יש להקפיד לא לעבור בין ב' נשים, ולהיפך
מבואר מהשלמת חיים (סי' תתס) דהא דאין ממצעין הוא דוקא בדרך או ברחוב, אבל בבית אין קפידא, אבל הרוצים להזהר תבא עליהם ברכה.
ושם (בסי' תתסא) שאל הרב השואל, ממ"ש הגר"א שאסתר זימנה את המן כדי שיזדמנו ביחד ותוכל להתמצע ביניהם ולהרוג, או לעשות תיגרא (כפסחים קיא.), הרי שאפילו בבית יש קפידא. [ויש להוסיף שאסתר פירסה נדה, כדחז"ל (מגילה טו.) על ותתחלחל המלכה מאד, ואחשורוש והמן באו למשתה ביום החמישי משפירסה]. - והשיב הגריח"ז אם מתכוונת להזיק שאני עכ"ל, כלומר אז גם בבית ניזוק, משא"כ בסתמא. אבל (בסימן תתס הנ"ל) כתב שהרוצים להזהר יזהרו, והמדקדקים משתדלים גם בבית. ובשו"ת שלמת יוסף (סי' ח, ג) כ' דהא דקשה ללימוד הוא גם בבית.
יא - אם גם בין ב' גויות לא יעבור איש, או אשה בין ב' גויים
ויש לפשוט מדברי הגר"א אלו מה ששאל בשלמ"ח (סו"ס תתסד) אם אשה צריכה להזהר לא לעבור בין שני אנשים (גויים), ושלא להניח לגוי לעבור בין ב' נשים ישראליות. - שהרי רצתה אסתר להזיקם במה שתעבור בין ב' גויים. - ובשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמח) נשאל על זה, והשיב שאין בידו להכריע, אבל נכון לומר פסוק הפותח בלא ומסיים בלא לצאת מחשש עכ"ד.
ולכאורה מהזו"ח (הנ"ל בתחילת דברינו) משמע שר' נחום עבר בעיר קיסרין בין ב' נשים "ואסתכלו ביה", היינו בכישוף או בכונה להזיקו, וא"כ בודאי גויות היו, גם סתם נשים בכרך קיסרין הן גויות, ומשמע שגם בין ב' גויות אין לעבור.
ובקובץ "מקבציאל" הנ"ל במאמר הרה"ג ר' דוד יואל ווייס שליט"א (בהערה ט) הביא כן גם מקובץ בית ועד לחכמים (שנה ח' סי' צא). אבל דוחה ראיה זו דבקסרין היו הרבה יהודים (כירוש' דמאי פ"ב ה"א), ובגמ' (יבמות סה:) כנישתא דקסרין, ור' אבהו היה שם דיין (ירוש' סנהדר' א, א) עכתו"ד. - אכן פשטות הלשון "ואסתכלו ביה" בכישוף או בעה"ר משמע שהיו גויות.
יב - הערה חשובה בזוג ההולכים יחד ברחוב, איך יעשה הבא כנגדן
יש בזה ד' תשובות בשלמת חיים (סי' תתנ - תתנג), ומה שהבנתי מהן הוא, דלכאורה איך רשאים לילך יחד הרי מכשילים הבא כנגדם, אם איש יעבור מצד האשה, היא באמצע ב' אנשים, ואם אשה תעבור ליד האיש, נמצא האיש בין ב' נשים. - והשיב שאם זה הבא כנגדם, איש או אשה, אינו שם לב, רק כך קרה לו שפגע בהם, אין קפידא. אבל אם בא כנגדם ורואה זוג ההולכים יחד, ולא איכפת לו, וביודעים הולך ליד האשה, או אשה ליד האיש, בזה יש קפידא. - אלא כשרואה אותם באים, יש לו לעקם הדרך ולילך ליד האיש, עכתו"ד.
ויש להוסיף, דכיון דהקפידא גם על האשה, ואין דרך נשים לעקם הדרך ולהשמר ממיצוע, א"כ בזוג ההולכים יחד, ואיש בא כנגדם הולך מצד האשה, יעבור בעל הזוג לצד שני, כדי שאשתו לא תהא באמצע.
והנה לשון הגרי"ח זונענפלד זי"ע בשלמת חיים (סי' תתנ) הוא: כנראה שדוקא שילך בין שני נשים שעומדות, או להיפך [ב' אנשים עומדים, ואשה הולכת ביניהם, בזה יש קפידא], אבל בדרך הילוכם כנראה שאין קפידא, שאין כאן אמצע, שלא שייך כי אם בא' מהם קבוע עכ"ל.
ואין להבין מזה שכאשר ב' נשים הולכות, יכול איש לכתחילה לעבור ביניהם, או להיפך. דכבר פירש דבריו (בסי' תתנב) שזה רק בפגע בהם באקראי בהליכה, ה"ז לא ניזוק מזה, כיון שלא התכוין למצע, אבל ביודע ורואה ב' נשים הולכות ברחוב, צריך להשמר שלא ילך ביניהן אפילו בדרך הליכה, וכן כאשר זוג בא כנגדו וכנ"ל.
יג - ב' נשים זו מול זו על ב' מרפסות, או בב' חלונות הבתים, או אחת ברחוב והשניה במרפסת או בחלון, זו מול זו
לכאורה פשוט שאין קפידא בזה, שהרי עובר בין ב' בתים, או שני מעקות של מרפסות הנחשבות דופן לסוכה, וגם לזה, ואינו עובר בין ב' נשים. - וגם באשה אחת עומדת ברחוב, ה"ז עובר בינה לבין הבית, אשר בתוכו עוד אשה, ואין להם חיבור זל"ז, ואינו בכלל אין ממצעין.
שוב ראיתי כן בבן איש חי (שנה ב' פ' פנחס יז) שאם אחת על האצטבא והשניה בקרקע, ושטח האצטבא גבוה מקומת האשה השניה, לית לן בה. - ומשמע שאם זו שעל האצטבא (מרפסת) בגובה שוה עם הרחוב, אין לעבור, ומעקה המרפסת לא מועיל להיתר.
יד - עוד כמה פרטים בענין זה
א. אין נפק"מ מי הנשים שעובר ביניהן, ואפילו בקרובותיו כמו אמו ואחותו יש להקפיד, ואפילו אשתו.
ב. רק לעבור אסור, אבל לא נזכר בגמ' שלא לעמוד או לשבת בין ב' נשים. בהוריות (יג:) "והעובר" בין ב' נשים, ובפסחים (קיא.) אין מתמצעין פירש"י ורשב"ם לא "יעבור" איש בין ב' נשים.
ג. ופשיטא שאפילו אם אשה אחת עומדת והשניה יושבת מולה, אין לעבור ביניהן.
ד. ואפילו אין להנשים שום שייכות זו לזו ולא מדברות ביניהן. [ואין ראיה מהזו"ח הנ"ל דשם עובדא הכי הוי ועסקו בכישוף או עה"ר, אבל גם בלא"ה אסור].
ה. ואם צריך לעבור, מוטב לבקשן לתת לו לעבור, מאשר לאחוז במשהו. ואין כאן אל "תרבה" שיחה עם האשה, דיכול לומר בקיצור.
ו. אם מועיל לאחוז בבגדו, לכאורה לא, דבגדו בטל לאדם (חולין עא: קכו: תוד"ה למאי). אבל א"כ איך יאחז בפיאות ראשו (כלעיל אות ז), ויל"ע.
ז. מי שעמד, ובאו ב' נשים ועמדו מצדדיו (שכיח בחנות), י"ל שיכול לצאת מהן, כיון שאינו עובר ביניהן, אלא יוצא מהן, ואם להשאר עומד כך באמצען, יתכן ואין זה בכלל מיצוע.
טו - תמצית הדברים דלעיל, לפי סדר האותיות
א. הנזק ע"י שעובר בין ב' נשים, או להיפך, בא שעי"ז שורה רוח רעה רח"ל המזקת ח"ו, או גורמת לעה"ר.
ב. גם נשים צריכות להזהר, שהן לא יעברו בין ב' אנשים, ושאיש לא יעבור ביניהן.
ג. ב' אנשים, כשאי אפשר בדרך אחרת, וצריכים לעבור בין ב' נשים, יאחזו זה בזה.
ד. תיקון זה לאחוז זב"ז הוא רק באין דרך אחרת כנ"ל. מי שעובר בין נשים בלי תיקון נקרא עבריין.
ה. ב' נשים האוחזות זו בזו לא תעבורנה בין ב' אנשים. - גם בעמידה יש להחמיר, ששני אנשים לא יעברו כשאשה עומדת באמצע, וכן באיש עומד לא יעברו ב' נשים מצדדיו.
ו. הקפידא היא בין אשה נשואה ובין בתולה, י"א רק בזמן ראייתן ממש, אבל בזוה"ק מפורש שבכל אופן אסור אפי' אינן נדות, בקטנה אפשר שאין להקפיד, וכן בילד קטן.
ז. ב' אנשים היושבים או עומדים זה מול זה, ואחד מהם נוגע באיש שלישי, יש מקילים לאשה לעבור בין השנים, וצ"ע.
ח. המרחק בין ב' נשים הוא ד' אמות, ואם יש להן קשר זל"ז ע"י שיחה וכדומה, אז אפי' ביותר מד"א אין לעבור, גם יש להקפיד בעיקר כשהנשים יושבות זו מול זו, ולא כששניהן לכיוון א', כמו באוטובוס, אבל המהדרים עוברים רק כשאוחזים משהו להפסק בידם.
ט. בהחזקת מקל ביד יש מחמירים שלא מועיל, והעולם נהגו להקל, בשעת הדחק יאחז בפאות ראשו, או בספר בצדו, י"א דכל שמחזיק משהו מועיל, וצ"ע. - יל"ע אם לאשה מועיל להחזיק משהו בידה.
י. גם בבית המהדר שלא לעבור בין ב' נשים תבא עליו ברכה. [וי"א דגם בבית קשה ללימוד].
יא. בין שתי נשים נכריות יש להחמיר לא לעבור.
יב. זוג ההולכים יחד ברחוב, איך יעשה איש הבא כנגדם.
יג. בשתי נשים זו מול זו על ב' מרפסות וכדומה, מותר לעבור למטה.
יד. נתבארו בס"ד עוד ז' פרטים שונים.