אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן לג

סימן לב

לכבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסם גן הדסים ערוגת הבושם וכו' מו"ה יהודה ליב שליט"א אבד"ק מאקאווי וכעת רב בטיראנטא בעמח"ס חבלים בנעימים:

א) ספרו היקר קבלתי והנני נותן לו תודתי העמוקה בגלל מנחתו היקרה אצלי מאד ולחביבות ספרו הנחמד אמרתי להשתשע קצת בדבר הקושי' דמייתי כת"ה בספרו סי' כ"ח בש"ס מנחות דמ"ה ע"א בתירוצו של רבינא כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבלה וטרפה קמ"ל דקשה הא מקרא מלא כתיב בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואם מותר נו"ט לכהנים יאמר הקרא כהנים תתנהו וכן גבי טרפה דכתיב לכלב תשליכון אותו והלא יש היתר לתת לכהנים ובגוף הקושיא כבר נתעורר בזה רב אחד בשו"ת כנסת חכמי ישראל סי' קנ"ט והניח בצע"ג:

שוב ראיתי לידי"נ הגאון אבד"ק ברעזאן בעמח"ס משפט שלום בתשובתו הנדפסת בשו"ת כנסת ח"י סי' רכ"ב ושם באות ו' מביא קושי' הנ"ל ומתרץ בזה"ל י"ל לפמש"כ האחרונים דבעוף ליכא עשה דשאינו זבוח ועמ"ש בפתיחה שבדע"ת א"כ אף דאישתרי בעוף הלאו לבד מ"מ בבהמה דאיכא נמי עשה לא אישתרי אלא הלאו וגם בכהנים נשאר העשה וא"א להתיר לתת נבלה לכהן וכו' עיי"ש אבל לא הבינותי תירוצו הלא בקרא דיחזקאל מ"ד כתיב וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים וע"ז מקשה הגמ' כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלו ומשני רבינא כהנים איצטריכא לי' סד"א וכו' הרי דקאי גם על בהמה ובאמת כבר הי' לי בקושיא משא ומתן של הלכה עם ידי"נ ש"ב הגאון מ' יעקב שור שי' אבד"ק קוטב והיטב אשר דיבר בזה לתרץ וזה תו"ד הנה רו"מ הבין בכוונת הש"ס דהוי ס"ד להיות הותר להם כל נבלות וטרפות גם בבהמות חולין וכן חשבו גם זולתו אבל באמת זה אינו כלל דהיאך הוי ס"ד משום דאישתרי להו בקדשים יהי' מותר להם גם בחולין אבל עיקר כוונת הגמ' בבהמות קדשים היכא דהקדישה ולבסוף נטרפה דלפי המבואר במנחות ד"ו ע"א איצטרך קרא דמן הבהמה להוציא את הטרפה לגבוה בכה"ג דהקדישה ולבסוף נטרפה דהוי ס"ד ללמוד ממליקה להתיר ע"ש וא"כ נהי דלגבוה גלי לן קרא לאסור גם בכה"ג אבל לכהנים ס"ד דאישתרי להו ולזה איצטרך קרא וכל נבלה וכו' ואסור להם, גם בבהמת קדשים עכת"ד:

והנה אם נאמר כן בכוונת תירוצו דרבינא יהי' מיושב שפיר קושי' הגאון ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ג לר"ל דס"ל בחולין דל"ב ע"ב דבני מעיים כמאן דמנחי בדיקולא דמיין ואליבא דר"ל אמר ראב"י דאין מזמנין עכו"ם על ב"מ משום דעכו"ם לאו בשחיטה תליא מילתא א"כ תקשי למ"ל קרא דנו"ט לא יאכלו הכהנים דל"ל כתי' רבינא דהו"א מדאישתרי מליקה יותר להם גם נבלה דהיכי הוי ס"ד דכהנים מותרים בנבלה א"כ לאו בשחיטה חלי' מילתא א"כ איך צותה התורה ליתן הקיבה לכהנים והרי הקיבה כמנחי בדיקולא דמי' ועי' בסיף הפתיחה לס' ברכת ראש לנזיר בקו' זו ע"ש ובאמת זה ימים כבירים הארכתי בזה ליישב די"ל דר"ל דס"ל כמנחי בדיקולא ל"ל תירוצא דרבינא רק כדאמר ר' יוחנן התם פרשה זו אליהו עתיד לדורשה וראי' לזה דגם ר' יוחנן דאמר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה וע"כ לית לי' תירוצא דרבינא והוא משום דר' יוחנן מוכרח דס"ל ג"כ כר"ל דריאה כמנחי בדיקולא דמי' דאל"כ למה לי' לתרץ בש"ם חולין דל"ב ע"ב כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה הא יוכל לתרץ כתירוצא דר"ל כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך שחט במקום חתך נפסלה בשחיטה הוא שלא במקום חתך כי ד"א גרם לה ליפסל דמיא דדוקא על ר"ל מקשה שם הגמ' ומי אמר ר"ל הכי והאמר רשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמי' וכפרש"י שם אבל לר"י שפיר יוכל לתרץ כר"ל באם הוא ל"ל דר"ל בשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה דכמאן דמנחא בדיקולא דמי' א"ו דבדין דכמאן דמנחא בדיקולא דמי' אית לי' לר' יוחנן כר"ל ולכך גם אליבא דר"י אין עולה יפה תירוצא דר"ל כאן ששחט במקום חתך וכו' ולכן משום קושי' הברית אברהם הוכרח ר' יוחנן לתרץ פרשה זו אליהו עתיד לדורשה דהא לא יוכל לתרץ כרבינא דכהנים איצטרך לי' כנ"ל:

ג) ועפי"ז פרשתי ת"ל סוגיות הגמ' שם בחולין דל"ב ע"ב דאיתא שם אלא אמר רחב"א אמר ר' יוחנן וכו' כאן לאחר חזרה וכ' בס' תפא"י יש לדקדק היכי קאמר אלא אמר רחב"א דהא מעיקרא רשב"ל משני לה ונדחו דבריו וא"כ אפילו אי גם ר' יוחנן סובר כר"ל בהא דהוי כמאן דמנחא בדיקולא מ"מ משום זה אינו מוכרח לתרץ כאן קודם חזרה דהא תירוצא דרבא אלו אסורות קתני לא נדחה וכמו דקאמר מעיקרא רשב"ל אמר כך הוי לי' לומר רחב"א אמר ר"י כאן קודם חזרה ולא הוי שייך אלא רק אי ר"ל בעצמו הוי משני תירוץ ולא מאמורא אחר שלא תירץ כלל מעיקרא לא שייך לומר רק ר' יוחנן אמר כמו רשב"ל מעיקרא, ועוד לא הבנתי כלל הך כאן אחר חזרה ואטו אנו מסופקין אי כאן אתר חזרה והרי עיקר הקושיא כך היתה כיון דהודה ר"ע היכי קתני לקמן אלו טרפות ולא הוי לי' לומר רק התם קודם חזרה, וביותר אני תמה דרש"י ז"ל ביאר זה בפי' המשנה זו דאלו טרפות ר"ע אמרה קודם חזרה ומשנתינו דקתני והודה לו ר"ע לאתר חזרה והוא תמוה לומר דהא דקאמר והודה לו ר"ע היינו אחר חזרה דפשיטא דבהדיא קתני והודה לו וצ"ע לכאורה:

ד) אכן לעיל בתוס' ד"ה וליחשוב נמי דחזקיה וא"ת אמאי לא פריך דליחשוב נמי דזעירי וי"ל וכו' אבל מחזקיה וכו' כתב דבריהם תמוהין לכאורה וצריכין ביאר שאם בקושייתם הוי ס"ד דנשברה מפרקת ורוב בשר הוי נבלה בלי פסיקת החוט מלבד מה דקשה מה ענין הך דחזקיה שזכרו כאן הא מהך דחזקי' בלא"ה קשה דהיכי אפשר להקשות על התנא שיזכיר הך דחזקי' כיון דמתניתין אלו אסורות קתני ויש שאסורין מכח טריפה ויש שאסורין מכח נבלה אבל פשיטא שאי אפשר שיחשוב רק נבלה דלולא שנתנבלה לא היתה אסורה ומחמת שנתנבלה אסורה כגון פסוקת גרגרת ברובה דאי לא נפסק רובה לא היתה אסורה כלל דחצי קנה פגום כשר רק עכשיו שנפסק רובה נולד האיסור והניבול ביחד וכן נקובת הושט דלולא הנקב היתה מותרת ומחמת שניקב אסורה ונתנבלה אבל הך דחזקי' דעשאה גיסטרא דנפסק החוט למה יחשוב גיסטרא כיון דבלי הגיסטרא אסורה מחמת פסוקת החוט ואין מה שנתנבלה גורם שום איסור רק טומאה ומתניתין אלו אסורות קתני, ואפילו בס"ד דחשיב נבלה דמטמאה ג"כ היינו דלא איכפת לן אי גורמת נמי טומאה אבל נבלה שאינו מחדש איסור כלל רק טימאה פשיטא דלא קא חשיב, וע"כ דכונת התוס' דידעו בקושיא דנשברה מפרקת היינו עם פסוקת החוט וקשיא להו כמו דמקשה מהך דחזקי' ליפרך מהך דזעירי דאי מכח חוט מחזקי' נמי לא קשיא ואהא תירצו דשפיר לא חשיב מחמת החוט ומ"מ פריך מחזקי' דמשכחת לה בלא פסוקת החוט, אך לפי"ז יקשה ביותר דהיכי ס"ד להקשות קושיא שיחשוב דזעירי כיון שאין הניבול גורם שום איסור והיכי שייך אלו אסורות כיון דבלא זה אסורה אפי' לא הי' נשבר מפרקת ורוב בשר ולא היתה נבלה, ואם הי' להם הכרח מהך קושיא דחזקי' להיפוך הוי להו להקשות מאי פריך וליחשוב דחזקי' הא אין כאן שום חידוש איסור מכח שנתנבלה דאפי' לא עשאה גיסטרא ולא היתה נבלה היתה אסורה מכת פסוקת החוט, ומה שנראה לי בביאור דברי התוס' הללו והוא דודאי יש לתמוה בהא דמשני רבא ואלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ויש מהן טריפות והנבלות הן נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת וקשה למה לי' לתנא למיחשב נקובת הושט ופסוקת גרגרת כיון דעיקר הכוונה אלו אסורות הוי לי' למיחשב ניקב תורבץ הוושט ונפסק גרגרת למעלה משיפוי כובע דאינן רק טריפות ולא נבלות ולמה לו לחשוב במקום שהן נבילה כיון דלא נתכוין רק אלו אסורות וצ"ל דלמעלה ממקום שחיטה מייתי להו בזה הכלל, אך לפי"ז יש לתמוה מה קמ"ל דאלו אסורות כיון דלמעלה ממקום שחיטה אסורות מזה הכלל פשיטא דכ"ש במקום שחיטה ואטו ס"ד דבמקום שחיטה יהא עדיף משלא במקום שחיטה וכיון דלא חש להזכיר מפורש למעלה ממקום שחיטה דסמך על זה הכלל כ"ש למטה ואי משום דהנך נבילות הא לא נתכוין התנא להזכיר נבלות רק אסורות ופשיטא דאסורות [ובחידושיי כתבתי בזה בהא דאיתא בש"ע יו"ד סי' ל"ג סעי' ג' או תורבץ הוושט שניקב לחללו בכ"ש נבילה וכ' שם הכו"פ סק"ג וז"ל הרב הש"ך השיג דלא מצינו נבילה בתורבץ רק טריפה דאינו פסול בשחיטה, ושחיטה מועי' בו וכן ממש מבואר בהרמב"ם שמנהו בכלל הטריפות והשמיט נקובת הוושט משום דהוי נבילה וכו' גם קשה מה פריך הגמ' בפ"ב דחולין דנקובת וושט נבילה וקתני אלו טריפות נקובת הוושט דלמא מיירי בתורבץ דקרוי ג"כ בלשון המשנה וושט כדאמרינן וושט שנתנו בו חכמים שיעור וא"כ מיירי בזה והרי הם טריפות בעלמא אבל מנקיבת הוושט במקום שחיטה לא חשיב דהוא בכלל נבילה דקתני לי' בפ"ב דהודה ר"ע וכו' ואלו היינו אמרינן דאצל גרגרת אפילו למעלה ממקום שחיטה נבילה דכיון דרובא הוי הרי הוא נבילה א"כ י"ל דקושית הגמ' בפ"ב לא על נקובת הוושט די"ל בחורבן איירי רק על פסיקת הגרגרת דהוי נבילה וכו' אבל לפי דעת הפר"ח וכ"מ דבקנה למעלה ממקום שחיטה אפי' ברובו טריפה א"כ גם על פסיקת גרגרת י"ל דמנהו לי' בכלל הטריפות למעלה ממקום שחיטה והקושיא במקומו וכו' וצ"ע ותירצתי עפימש"כ זקיני ביש"ש חולין פ"ג סי' יוד דמדקתני פסוקת הגרגרת משמע דמיירי במקום שחיטה, דאי הוי מיירי שלא במקום שחיטה והיינו למעלה הי' למשנתינו לומר פסיקת הקנה עיי"ש והבן]:

ה) ועל כרחנו אנו צריכין לומר בישוב קושיא זו באחד משני פנים והיינו דס"ד השתא דרבא סובר דאין טריפות לחצי חיות ולקמן לדברי ר"ל קאמר לה דקאמר בהדיא ניקבה הריאה קאמר טעמו הואיל וחיי הריאה תלויין בקנה אבל בבני מעיים לא אבל הוא עצמו סובר אין טריפות לחצי חיות כלל כר"ז דלקמן דמה לי ריאה מה לי ב"מ ולשיטת התוס' לקמן קאי הכי במסקנא והשתא שפיר קאמר נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת דאי נעשה זה בין סימן לסימן אי לא היתה רק טריפה כמו בתורבץ אין טריפות לחצי חיות אבל נבלה יש לחצי חיות ומשום דהנך נבילות הן אסורות אפי' בין סימן לסי' וההפרש בין טריפה לנבלה פשוט דנבילה הוי כמתה וכמו ששחט סימן אחד ומתה לא מהניא שחיטה כמו כן שחט סימן אחד ונתנבלה אין גמר שחיטה אחר ניבול אבל טריפה אין לחצי חיות, ועל דרך זה יכול להקשות מחזקי' ג"כ דאף דנטרפה בפסיקת חוט מ"מ מה שנתנבלה גורם איסור כגון שעשאה גיסטרא בין סימן לסימן דמשום פסוקת החוט דאינו רק טריפה אין טריפות לחצי חיות אבל כיון שנתנבלה אפי' בין סימן לסימן נאסרה וכו' ומעתה דברי התוס' מבוארים דבקושיא הוי ס"ד כפי דרך הראשון הנ"ל דאל"כ אף מחזקי' לא קשיא כלל כיון דלא ס"ד דמשכחת דחזקי' בלי פסיקת החוט לכך קשיא להו דליחשוב נמי דזעירי וג"כ נ"מ בין סימן לסימן דטריפות אין לחצי חיות אבל נבלה יש לחצי חיות, ואהא תירצו דהיכא דהוי טריפה בלא"ה לא קא חשיב והא דפריך מחזקי' משום דמשכחת לה בלי פסוקת החוט ודו"ק: ו) ולפי"ז ניחא שפיר הדקדוק הנ"ל בלשון אלא אמר רחב"א אר"י דמזה ראי' דעיקר תירוצו של רבא אלו אסורות קתני ויש מהן נבילות וקשה למה ליה לתנא לומר באופן שהן נבילות הרי בניקב תורבץ וגרגרת למעלה ממקום שחיטה הוי טרפות גמורות, ואי הוי תני הכי כ"ש דהוי שמעינן דבמקום שחיטה אסורות וכתבתי לעיל דקתני באופן שהן נבילות דאז אסורות אפילו בין סימן לסימן דאפילו אי אין טרפות לחצי חיות אבל יש נבילות לחצי חיות והיינו דפריך מחזקי' ור"א, ולפי"ז לרשב"ל דקאמר שחט קנה וניקבה ריאה כשר והיינו דכמאן דמנחא בדיקולא אבל אי לאו דמנחא בדיקולא פוסל טרפות כגון באבר אחר א"כ כמו דנדחה תירוצו של ר"ל כך נדחה תירוצו של רבא דאי אלו אסורות קתני ליתני למעלה במקום שחיטה, וליכא למימר דקמ"ל אפי' בין סימן לסימן דבמה נפשך אי נתחדש הטריפות באותו סימן הרי הוי כמנחא בדיקולא ואפי' ניקב ונפסק במקום שחיטה לא איכפת לן דאותו סימן הנשחט כמאן דמנחא בדיקולא ואי שנולד בסימן השני דלא שייך כמאן דמנח בדיקולא א"כ אפי' טרפות פוסל דהא לא הכשיר רק בריאה משום דמנחא בדיקולא. והשתא שפיר קאמר אלא אמר רחב"א אמר ר' יוחנן דנתבטלו כל התירוצים עד עכשיו רק כאן קודם חזרה והיינו דתרוייהו מיירי ששחט שלא במקום חתך רק אלו טרפות דמתנית' דקרי להו טרפות ולא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא ואין מועיל שחיטה כלל במקום אחר זהו קודם חזרה דאז הי' ר"ע סובר דלא הוי רק טריפה והיינו דהוי ס"ל דמועיל שחיטה בגרגרת בפסק ולא מיקרי פסול בשחיטה דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא, והא דקי"ל דשחט קנה וניקבה הריאה כשר דהוי כמאן דמנחא בדיקולא זהו לאחר חזרה דהודה ר"ע דנבלה דגרגרת פסוק לא שייך בי' שחיטה והוי פסול בשחיטה משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמי' ולא חידש ר' יוחנן על ר"ל רק דר"ל מחלק בין שחט במקום חתך לשחט שלא במקום חתך ואפילו אחר חזרה לא הוי רק טריפה ור' יוחנן סובר דאחר חזרה כמאן דמנחא בדיקולא ולא מהני שחיטה שלא במקום חתך, רק קודם חזרה מהני שחיטה מהאי טעמא דקודם חזרה לא הוי ס"ל לר"ע דהוי כמאן דמנחא בדיקולא ודו"ק עיי"ש היוצא מזה דבאמת חזינין דר' יוחנן סובר כר"ל דכמאן דמנחא בדיקולא מדלא משני כרבינא בש"ס מנחות דכהנים איצטריך לי' משום קושית הב"א הנ"ל יען דסובר כר"ל, ומדוקדק אלא אמר רחב"א אר"י כיון דגם ר' יוחנן לא יוכל לתרץ תירוצו של ר"ל כאן ששחט במקום חתך וכו' וגם תירוצא דרבא דאלו אסורות קתני ליתא אליבא דר' יוחנן כיון דסובר כר"ל דכמאן דמנחא וכו' והבן:

ז) ובאמת ראיתי עד"ז ליישב דר"ל לשיטתו בשו"ת ב"א שם דר"ל לטעמי' אזיל דס"ל בנזיר דכ"ט דאין שחיטה לעוף מה"ת ולדידי' לא הוי מליקה אלא טריפה ולא נבילה כמ"ש התוס' חולין דף כ' והא דנקיט נבילה הוא משום טריפה או דס"ל כמ"ד מחזיר הסימנים אחורי עורף כמ"ש התוס' נזיר שם א"כ אפי' טריפה ל"ה א"כ ממילא דל"ל דרשא דרבינא עכת"ד הן אמת דכבר עמדו המפורשים בזה דלכאורה הך סוגיא דנזיר דכ"ט דאסיק דס"ל לר"ל אין שחיטה לעוף מה"ת סותר לסוגיא דחולין דק"כ דקאמרו לר"ל דדריש גבי נבילת עוף טהור דנפש לרבות השוחה דלא למכתוב בחלב ותיתי מהנך מה להנך שכן הותרו מכללן וכו' נבילה נמי אישתרי מליקה דחטאת העוף לכהנים הרי מבואר דס"ל לר"ל דמליקה חשוב כנבילה ועיין בתי' לב אריה בחולין אולם באמת להמעיין בסוגיא דחולין לק"מ די"ל דהגמ' שם קאי לדידן דקי"ל יש שחיטה לעוף מה"ת, אולם לפי הסוגיא דחולין ג"כ מוכרח לומר דר"ל לא ס"ל כרבינא, דה"ט דהו"א מדאישתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה לגביהו דהרי קאמר שם דה"ט דכהנים אישתרי במליקה משום דמשלחן גבוה קזכו ואין למילף מזה לגבי הדיוט יע"ש בפי' רש"י וא"כ ע"כ דלי"ל דרבינא דהו"א מדאשתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה לגביהו דשפיר י"ל ולחלק בין מליקה דהותרה משום דמשלחן גבוה קזכו והבן:

ח) ובזה מיושב מה שראיתי בס' מאמר אברהם פ' ויקרא שמביא הא דמנחות כהנים איצטרך לי' והק' הגאון למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ברפ"ב דחולין האיך מתורץ לדידי' קו' הגמ' דהא אף לישראל מותר מה"ת מליקה וצ"ע ע"ש אכן להנ"ל ניחא דהא חי' רבינא בלא זה לא קאי למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ומשום האי טעמא לא יוכל גם ר"ל דסובר א"ש לעוף מה"ת לתרץ כרבינא רק כר"י דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה והבן:

ט) עוד אמרתי ליישב קו' הב"א דהנה בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ז הקשה בש"ס מנחות הנ"ל בתי' רבינא מדאישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבלה דילמא מליקה דאתי עשה דאכילת קדשים ודוחה ל"ת דנבלה ואי דנבלה הוי ל"ת. ועשה ואין עדלתו"ע הרי כ' הפמ"ג בפתיחה להל' שחיטה דבעוף ליכא עשה וזבחת וא"כ ליכא רק ל"ת לחודא ע"ש ולענ"ד עפי"מ שהקשה הגאון מ' יונתן ז"ל הובא בס' ערבי נחל בדרוש ג' לשה"ג על קו' הירושלמי המובא בתוס' קידושין דל"ח דאמאי לא אכלו ישראל בכניסתן לארץ מצה של חדש משום דע' דמצה ידחה ל"ת דחדש הא ארז"ל ש' הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וחד מנייהו שיעורין הענין שיש בש בשיעורין בכזית כגון איסורי אכילות וחיובי אכילות כמצה ודומיהן ויש ששיעורן בכביצה דהיינו ב' זיתים כגון טומאות אוכלין או בכילת פרס ששיעורו ג' ביצים וכה"ג ושכחו באיזה השיעור כזית ובאיזה השיעור ב' זיתים והשתא האיך היו יכולים לאכול מצה הא ממנ"פ אם יאכלו ב' זיתים שמא א"צ לאכול רק זית א' וא"כ עברו בזית הב' על ל"ת דחדש ואם יאכלו רק זית א' שמא השיעור ב' זיתים וא"כ בזית א' לא יצא יד"ח מצה ועברו על איסור חדש ואף דגם באיסור חדש השיעור ב' זיתים והם לא אכלו רק זית אחד מ"מ הא קיי"ל ח"ש אסור מה"ת וחי' דהא ברפ"ח דיומא אמר ר' יוחנן הטעם דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאצטרופי וכאן ליכא האי טעמא דהא כשיצטרף יהי' שיעור שלם ויקיים עשה דמצה ולא ידחה ל"ת דחדש וא"כ קשה קושי' הירושלמי דהו"ל לאכול זית א' ואף דעדיין לא יצאו יד"ח מצה באם השיעור ב' זיתים מ"מ כל מה דמצי למיעבד הו"ל למיעבד אולי השיעור ז"א ויקיימו מצות מצה עכ"ד אכן לכאורה תירץ זה נסתר דהא שם ביומא הביא הש"ס ברייתא דכל חלב לרבות ח"ש הרי דאסור מרבויא דקרא אפי' היכא דליכא טעמא דחזי לאצטרופי וכו' עיי"ש, וא"כ גם כאן כיון דקי"ל א"א לצמצם א"כ ממ"נ איך יאכלו הכהנים מליקה, אי יאכלו שיעור כזית אחד שמא אינו מצמצם ואוכל יותר מכשיעור ויש איסור מליקה אחר קיום העשה, או שמא הוא פחות מכשיעור ואינו יוצא ידי מצות אכילת קדשים, ואיסור מליקה עבר כי גם ח"ש אסור מה"ת, וזה דוקא לר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת, אבל לר"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ אין ראי' מדאישתרי מליקה דהא י"ל דשם אישתרי מטעם עדל"ת, ויוכל לאכול כזית מצוצמם ואף אי אפשר לצמצם ויהי' פחות מעט מכזית או יותר מעט ג"כ לא יעבור דהא בפחות מכזית ח"ש מותר מה"ת, ומה דיהי' נוסף על השיעור מעט ג"כ ח"ש מותר מה"ת, וא"כ ר"ל ע"כ לית לי' תירוצא דרבינא ומוכרח לתרץ כר"י דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה כנ"ל והבן:

י) אכן כל התירוצים הללו עולים יפה לתרץ רק שיטתו דר"ל, אבל אכתי יקשה קושיות הברית אברהם אליבא דכ"ע לפימש"כ בחב"ש סי' כ"ז סק"ה וז"ל למ"ש בספר המלחמות דאין לפסוק כר"ל דסבירא דחיי רואה תלויה בקנה ודבני מעיים בוושט משום דחיי ריאה וב"מ תלויים בב' הסימנים דינקו מהדדי וכ"כ הרשב"א בתה"א ד"ל א"כ דוקא בדשחט סימן א' עדיין לא הוי כמנח בדיקולא אבל בדשחט תרווייהו כ"ע מודו דהוה כמונח בדיקולא וזה כמ"ש התו"ח וכבר הזכיר הרשב"א ז"ל סברא זו שם דהיכי דשחיטי תרווייהו סימנים י"ל דכ"ע ל"פ דכמנח דמי וצ"ל לפי"ז הא דאמר ראב"י ש"מ חדר"ל אע"ג דאיירי בדשחיטי תרווייהו סימנים היינו משום דמרא דשמעתא הוא ד"ל דקא' דכמנח דמי ובאמת ליכא מאן דפליג עליה כ"א בשחט סימן א' וכו' עיי"ש וא"כ בשחט ב' הסימנים עדיין קשה כיון דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא לכ"ע א"כ בכהנים דלאו בשחיטה תלי' מילתא כפי הס"ד דרבינא ואיך מותרין בקיבה וב"מ ובאמת ראיתי שהובא קושיא זו בס' מור ואהלות באוהל ברכות סי'. מ"ד לידי"נ הרה"ג שי' וכן בס' דעת תורה יו"ד סי' כ"ז סק"ה וכ' דאין לתרץ דנותן לכהן הקיבה למכור לנכרי ולהאכיל לכלב דהרי רבינא גופי' ס"ל בחולין דקל"ו ע"ב דטריפה פטור ממתנות דכתיב לו ולא לכלבו, וראיתי בס' נחל אשכול שבס' האשכול ה' טמאות כהנים סי' נ"ד שתי' דנהי דאשחרי נבלה מ"מ היינו דומיא דמליקה דהיינו בנחירת סימנים וכיון דתליא בסימנים אינם דומים לעכו"ם ומותרים המעיים להם ובזה תי' מה שהוקשו איך יהי' כהן מותר לשחוט לפי הס"ד דמותרים בנבלה עיי"ש אבל לפמשכ"ל סק"א בשם הח"ס סי' י"ט דבנחירה מחה תיכף לא הונח בזה ובפרט לשיטת התוס' חולין דצ"א ד"ה כמאן דגם ב"נ נצטוו על הנחירה, ובפשיטות י"ל קושי' הב"א דראוי לו לכהן שימכרנה לישראל ולא דמי לטרפה דלא חזי לשום ישראל, אבל יש להקשות דא"כ לריה"ג ושאר תנאי דס"ל בפסחים דע"ד ע"א דפסח נצלה מקולס ב"מ לתוכו ולשי' רש"י מעכב גם בדיעבד א"כ איך אכלו הכהנים הק"פ הרי נאסר משום הב"מ הנבלע בו וכו' וא"כ נבלע בכולו וכו' דהפסח הי' מחויב להיות שמן משום דהקריבהו נא לפחתך וכו' עיי"ש:

ועוד ראיתי בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ז להקשות לשי' הרא"ש הובא בטוו"ד סי' ב' דה"ט דשחיטת עכו"ם נבלה כיון דאינו בר זביחה כיון שלא נצטוו על הזביחה א"כ אם נאמר דלכהנים אישתרי נבלה א"כ הוי ג"כ אינו בר זביחה שלא נצטוו על הזביחה א"כ למ"ל קרא דשחיטה כשירה בזר והרי ע"כ כשירה בזר דאי פסולה בזר ובעי כהן דוקא א"כ למ"ל קרא דנו"ט לא יאכלו הכהנים משום דלא נימא דלכהנים הותרה נבלה הרי ע"כ לומר דאסורים בנבלה דאי הותרו איך רשאין כהנים לשחוט קדשים דפסולים בזר הרי אינו בר זביחה עיי"ש:

אכן לפי הנ"ל ניחא הכל דאכתי כהן הוי בר זביחה דהא בחולין לא הי' שום הוי אמינא בגמרא להתיר נבלה לכהנים רק בקדשים א"כ מיושבים כל הקושיות בענין זה והבן:

ידידו. הקושיות:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה