שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
הקדמה
לרבי צבי יחזקאל מיכלסון ז"ל:
(חסר עמוד):
כל היום תשוקתם, למדו תועי רוח דעת את ה' וישובו בנים אל אביהם שבשמים, וכל מוצאיהם מצאו חיים:
אולם הציקתני רוח בטני, לא תתן פונת לי, כל היום אהגה ואחשבה לדעת זאת מה יתרון לאדם בחיי הבלו, אשר ברגזה ודאגה יאכל לחמו, אם לא בפי כחו יעש, ולבני עמו עלילותיו יודיע, ומבית מדרשו יופיע, האמנם רוח הוא באנוש, תשוקה עזה ונמרצה, לעבוד ולמשא לחרוש ולזרוע ולשאת ברנה אלומותיו בשדה החכמה, ולהודיע לבני אדם אשר יגע ומצא מרגליות ואבנים טובים במעמקי ים תבונתו, ובזאת יצא אדם לפעלו ועבודתו, ומה גם בי מאז הוצאתי לאור תלי"ש כמה ספרים:
ב ונתנו חכמים עדיהם ויצדיקום ומצאו חן בעיני מביני דבר ויפארום, לכן גם כהיום השיבותי עם לבבי ואומרה לנפשי בל אמנע מלהקריב מנחת עני, ללקט נפזרים מענינים שונים מבאורי הסוגיות ושו"ת אשר בעזר הצור יתעלה עמלתי ויגעתי, ועל זכות אבותי הקדושים אראלים ותרשישים אשען, ואם דברי מעטים דלים ורזים, וימצאו המבקרים לכבד, (ג) הלוא בתורת ה' ודברי חכמים הם אחוזים, ואם ימצאו בם איזה דבר נכון ב) קונ' אבן יחזקאל, מסורת ההגדה ד' קאלאמעא תרמ"ג, [מצורף לס' דמשק אליעזר על הגש"פ מזקני הגאון הצדיק ר' אליעזר'ל דעם מגיד'ס מלובלין], ספר דברי השירה ד' ירושלים תרנ"ז, [מצורף לס' שירת ישראל מתו"ז הגה"ק ר' ישראל יונה הלוי לנדא אבד"ק קעמפנא בע"ס מעון הברכות], ספר דגן שמים על מס' פסחים, ור"ה, ד' פיעטרקוב תרס"א, ס' בית צדיק ד' פיעטרקוב תרס"ד, [מצורף לס' צבי לצדיק מזקני הגה"ק מ' צבי הירש אבד"ק ברלין], ס' כבוד הבית, ד' פיעטרקוב תרס"ה, [מצורף לס' בית משולם מחו"ז הגה"ק מ' משולם זלמן אשכנזי אבד"ק לובלין], ס' צפחת השמן, ד' פיעטרקוב תרס"ה, [מצורף לס' שמן הטוב מזקניי האחים הגה"ק הר"ר שמעלקא מנ"ש, ובעל הפלאה], ס' חוסן רב, ר' פיעטרקיב תרס"ח, [מצורף לס' צבא רב מזקני הגאבד"ק ברלין הנ"ל], הגהות בש"ס ד' ווילנא [ובמס' ב"ק הקדמתי], ובמשניות ד' ווילנא, קונט' עטרת מרדכי, [בראש ס' מאמר מרדכי מזקני הרה"ג מ' מאטיל מקאלשין], קונט' תפארת צבי [בראש ס' עטרת צבי], וקונטריסי בראש ס' כוס ישועות, נפלאות היהודי, שו"ת ברכת כהן, גלגולי נשמות, אמרי בינה, גבורות יהונתן, שמחת ישראל, תולדות מהר"ל, ועוד בהרבה ספרים ג) בילדותי שמעתי ספור, הגאון ר' יצחק אורבאך בעל ד"ת שהי' רב בקוואהל, ונתקבל לרב בפלאצק ויסע שמה דרך קוטנא ויסור אל הרב הגאון ר' משה אהרן ויציע לפניו את הפלפול אשר הכין לו להגיד בדרשתו הראשונה, הרב מקוטנא למד במשרים בעל עיון עמוק ולא היה בעל פלפולים, אך מבקר תרוץ להכיר כל בדק, סתר כל חדושו של הרב החריף מן המסד עד הטפחות, עד בלתי השאיר לו שריד, ברגע הראשון נפלו פני הרב מפלאצק ויצר לו, כי הי' פלפולו למפלה ולא עמדו דבריו, אך תיכף התעשת, ובחכמתו הגיד להרב הקוטנאי:
"ישמע נא מר לדברי, הנה אחר מות האדם מכניסים אותו לדין ואומרים לו קבעת עתים לתורה, פלפלת בחכמה (שבת ל"א), והיה אם ישאלו אותי, אם פלפלתי בתורה? אשיב כן" ואם לא יאמינו לדבר שפתים ובמתיבתא דרקיעא יפקדו עלי להגיד דבר חדוש בתורה? אז אעשה כן, ואומר להם אחד מן הפלפולים, והי' אם הקב"ה יסתיר את דברי ויבטלם ופלפולי לא יתקיים, לא אבוש ולא אכלם, כי אצטדק ואענה:
"אני חדשתי לפי שכלי אבל ודאי אתה ה' נותן התורה יודע יותר ממני ומכל החכמים והגאונים" אבל כאשר ימלאו ימי הרב מקוטנא והמתיבתא תצוה להגיד זה ינחמנו מעוצב לבנו, על העזובה הרבה אשר תמרה רוחנו, ואני בא, לפני בני עמי בספרי זה ואחלה פני עליון אשר יהי' נועמו עלי לזכני במעשי ידי, וברכת ה' תחול עלי ועל זרעי ללמוד וללמד לשמור ולעשות מעתה ועד עולם:
אנא זעירא חמותי דאיתי את אור החלד בשנת תרכ"ג ביום ה' שעה עשירית בבקר, תשעה ימים לחודש שבט, ונולדתי בעיר בירגורייא פלך לובלין, לאבי הנגיד המופלג בתוי"ר, נדיב ועושה חסד, רב פעלים, מפורסם לשבח ותהלה, איש חמודות, רחים ומוקיר רבנן שושילתא דיחוסא מוהר"ד אברהם חיים זצ"ל, ד) ולאמי הצדיקת, הצנועה, המשכלת, מושלמת ומלומדת, אשת חיל, מרת חנה בילא ע"ה, בימים ההם היתה במדינתנו המדידה הפולנית, ופ"א באו לבית זקני אבי אמי הרה"ג ד' שמואל אלי' זצ"ל אנשי חיל פולנים מזוינים בקני רובים, ועפ"י סבה ירה אחד מא"ח מקנה רובה אל אמי, בעת שאחזה אותי על זרועותיה, בהיותי עוד ילד בן חדשים אחדים. ובדרך פלא נצלנו. כנודע בין משפחתנו המאורע הזה באריכות, ואכמ"ל:
בימים ההם, האבות בישראל אשר גדלו בניהם לת"ת ויר"ש, לא היו עושין זאת בשביל תכלית חצוני בל שהיא, לתת מטה לחם ומשענת פרנסה בידיהם, וגם לא בשביל התועלת הנשקפה על פניהם ממרחק, להשיג על ידה משרת דבנות המחיה את בעליה, אלא לשמה ולשם מצוה בלי כל פניה צדדית אחרת היתה תכלית רצונם, גם אבותי מגידל אהבתם לתודה, החזיקו בערי מלמדים היותר מומחים ופזרו ממון רב ללמדני תודה, כשהייתי בערך בן עשר שנים עזבו אבותי מקום מגורם מבילגורייא ויחנו ביער דזעיעוויץ בגליל פרשדבורז, גם שם החזיקו לי מלמדים גדולי תודה אשר היו סמוכים על שלחנם בדידה ומזונות ושכר גדול בהספקה בריוח, וביתם מה שחדש, הלא ישיב - "אני אינני מחדש ועוסק בפלפולים אך אשר אחרים מחדשים אני מבקר וסותר, ייטיב נא ה' להגיד איזה פלפול ואני אסתור את דבריו עד היסוד" (בספר זכרון):
ד) אבי המנות היה בן הגביר המפורסם, המופלג החסיד, נדיב וקצין, ראש וטפסר מ' יעקב יחיאל הנקרא ר' מיכל קאלשינר מפיעטרקוב, בן הרב הגדול בתורה ובחסידות, גביר ונדיב מפורסם, עסקן ציבורי, שתדלן המדינה עבור כלל ישראל, מ' מאטיל מקאלשין בעהמח"ס מאמר מרדכי, בן הרב מ' שלמה בן הגה"ק מ' מיכל אבד"ק שעניצא, נאווימינסק, קאלשין, בן הגה"ק מ' צבי הירש אבד"ק טשארקב, נכד הגאון מ' יחיאל מיכל, [אחותו היתה אשת הגאון בעל שו"ת כנסת יחזקאל אבד"ק אה"ו], בן הגאון מ' שלמה זלמן פו"מ דק' בריסק, בן הג"מ יואל אבד"ק ביחוב, הובא בהק' שו"ת כנס"י, חתן הג"מ שמואל מבריסק שדר בנעמרוב, (נזכ' בתויו"ט ברכות פ"ב מ"א, ובש"מ), בן רבינו בעל תוס' יו"ט, בן הג"מ נתן, על שם אבי זקני מצד אמו, שיצאה מזרעו של רבינו נתן בעל הערוך, שהיה משבטו של יהודה, עי' שה"ג אזולאי אות נון, ובס' ממשה עד משה דף ד'], בן רבינו משה הלוי אב"ד בעיר וולרשטיין וכל מדינת אשכנז, והג"מ שמואל מנעמרוב היה חתן הג"מ אבראשקי אבד"ק ווראניק, בן הגאון השר ר' שאול וואהל מבריסק, והג"מ יואל מביחוב היה בן הג"מ אריה יהודה ליב אבד"ק קראקא, בע"ם שאגת אריה וקול שחל, בן הג"מ נפתלי הירץ אבד"ק פינטשוב. בן רבינו יואל סירקס בעל הב"ח אבד"ק קראקא, והר"ר שלמה זלמן מבריסק הנ"ל היה חתן הר"ר ליזר קצין, בהקצין הרה"ג הנודע בשמו ר' משה ליזרלס מבריסק, חתן חתנו של רבינו הרמ"א ז"ל ולמעלה בקודש, כנז' במג"י שנדפס בסו"ס גלגולי נשמות להרמ"ע מפאנו ד' לובלין תרס"ח, ועי' בראש ס' מאמר מרדכי פתוח לרוחה בצדקה וגמ"ח והכניא בשמחה וספ"י עד להפציא, משכיר אל דל, בהיותי בערך י"ב שנים באו אבותי לגור בעיר פיעטרקוב, למדתי אצל מלמד ת"ח גדול, ואז כנו אותי כשם עילוי, ושקדתי בלמודים ורגעי היו ספורים, ולמדתי ביגיעה רבה והשתפכות הנפש, עד שכמה מסכתות עם תופ' וטוש"ע יו"ד, וחו"מ ח"א, היו שגורים על פי ת"ל, כתבתי בפנקסיי חדושי תורה הרבה שנתחדשו לי אז לפי ערך שנותי, גם הי' לי מו"מ בהלכה ופלפול עם כמה מגאוני הדוד בימים אא"ז הר' יעקב יחיאל מפימטרקוב הנ"ל, [נזכר בהק' ס' עטרת מנחם, מרימנוב], היה חתן הג"מ צבי הירש ברלינר מפיעטרקוב, בן הגאון הצדיק חו"פ הגביר מ' ליבוש מפיעטרקוב, הנקרא ר' ליבוש ר' טעבלים, בן הרה"ג הצדיק מ' אברהם דוד טעבלי מפיעטרקוב, אחי הגאונים מ' שאול אבד"ק פפד"א, בעל כסא דהרסנא, ומ' שלמה אבד"ק לונדון, בני הגה"ק מ' צבי הירש אבד"ק ברלין, בן הג"מ ארי' ליב אבד"ק אמשטרדם, (חתן רבינו מאורן של ישראל בעל שו"ת חכם צבי), בן הג"מ שאול אבד"ק קראקא, בן רבינו מאורן של ישראל הר"ר העשיל אבד"ק קראקא:
הר"ר צבי הירש ברלינר בר' ליבוש הנ"ל, היה חתן הג"מ אברהם יואל הלוי איש הורוויץ מלינסק, בן הגה"ק מ' צבי יהושע אבד"ק טריבוטש בעהמח"ס חדושי הריב"ש, וסמיכת משה, בן הגה"ק הרבי ר' שמעלקא אבד"ק ניקלשבורג, וחתן אחי אביו הגה"ק מ' פנחס הלוי אבד"ק פפדמיי"ן בע"ס הפלאה ומקנה, המה בני הגה"ק ר' צבי הירש אבד"ק טשארטקוב, בן הגה"ק ר' מאיר הלוי אבד"ק טיקטין, ולמעלה בקודש, הר"ר אברהם יואל הנ"ל היה חתן הרה"ג הצ' מ' בנימין פרענקל מק' לינסק [אביו של הג"מ זאב וואלף פרענקל אבד"ק פשעווארסק, עי' בהק' ספרו משיב כהלכה], ואחר פטירת זקני הר"ר אברהם יואל הלוי, נישאת אלמנתו זקנתי הצדיקת גיטלי ע"ה, לזקני הג"ר ליבוש ר' טעבליס, והיה לה בת מבעלה ר' אברהם יואל ושמה מלכה דבורה ע"ה, והשיא זקני הר"ר ליבוש את בנו הר"ר צבי הירש, שהיה לי מאשתו הראשונה, לבת אשתו השניה מרת מלכה דבורה, באופן זה הי' זקני הר' צבי הירש ברלינר חתן הר"ר אברהם יואל והובא מזה באורך בס' יכבד אב דף מ"ב:
אמי הנגידה הצדיקת מ' חנה בילא [אחות חותני ז"ל] בת הגביר הנדיב הטפסר נזר ישרון הרב הגדול הצדיק החכם הכולל מ' שמואל אליהו שווערדשארף מבילגורייא [נז' בהק' שו"ת חמדה גנוזה, וצואתו וקורות חייו בס' מקור חיים מצאנז], בן הגה"צ מ' אליעזר מלובלין בע"ס דמשק"א, בן הגה"ק מ' דובעריש היילפרין ראב"ד ומ"מ בלובלין, נכד הגאון בעל סדר הדורות, מגזע רש"י ז"ל, אשת זקני הר"ר אליעזר מלובלין היתה בת הרה"צ הגביר מ' צבי הירש שהי' דר על הזאמד בלובלין, נכד הגאון מ' חיים יעקב אבד"ק לובלין, בן הרה"ג הפרנס ר' אברהם מלובלין אשר בנה בית המדרש פרנס בלובלין:
זקני הר"ר שמואל אליהו הנ"ל היה חתן הרב המופלג בתוי"ש מ' יחזקאל תאומים, וויינברג מבילגורייא, בן הגאון הצדיק הגביר הנדבן הראש במדינה ר' ליבוש תאומים פרענקל מק' זאוויחוואסט, אתיו של הגאון מ' ברוך פרענקל אבד"ק לייפניק, נכד רבינו בעל קקיון דיונה, ולמעלה בקודש, והר"ר יחזקאל תאומים הנ"ל, היה חתן הגה"ק מ' יצחק נתן נטע ברלינר אבד"ק בילגורייא [אחי זקני מצד אבי הר"ר ליבוש ר' טעבליס הנ"ל, חתן הג"מ אביגדור מייזלש אבד"ק בילגורייא, בן הגה"ק מ' משה צבי הירש אבד"ק זאלקווא בע"ם חמדה גנוזה, בן רבינו שמשון מייזילש אבד"ק זאלקווא, ולמעלה בקודש:
אבי המנוח מ' א"ח ז"ל אין לתאר בכתב נדבת לבו הגדולה כי היה משען לכל ההם, עי' בראש ס' דגן שמים תשו' ש"ב הגאבד"ק ואלקווא אלי, ובס' בית יחזקאל סי' כ"ח, אבי זצ"ר תקן בעבורי חדר מיוחד ללמודי, ופזר ממון רב וקנה לי ספרים יקרי הערך, גני ופרדסי הם הספרים אם ארעב הם לי מנדים יקרים, אם אצמא הם מימי נהרים, והייתי מתבודד בלמודי בלי מפריע, עד את השמש המות בצהרים השקיע, אבי נחלה ונפטר ביום ועש"ק י"א תמוז שנת תרל"ז [הובא מזה בהקדמתי לס' דברי משה להרמב"ם ז"ל, ד' ווארשא תרמ"ו], ונהרס מצבנו ונתמוטטו עסקינו, אמי נשארה אלמנה צעירה עם נ' יתומים, אני, ואחי מ' יצחק נתן נטע ז"ל ושנשא אח"כ בת הגאון ר' שאול הלוי איש הורוויץ אבד"ק טיסמניץ, בע"ס בשמים ראש, ועי' בס' בית יחזקאל סי' ח'] נפטר בעיר קעפטאן באפריקא ביום ב' שבט תרע"ו, ונז' בפתחא זעירא דף י"א בראש ס' צבא רב, והו"ל הס' עין דמעה הספר על חו"ז הגה"ק מסטאניסלב, ואחותי רבקה ע"ה והנשואה אח"כ לגיסי המופלג ויר"א מ' שמואל שטורם בעיר קרילאוו, ונפטרה כ"ח סיון תרע"ב, אמי שבה עם בניה היתומים לבית אביה הוא זקני הרש"א אשר גר אז בחצר שלו בכפר סאקאצאווקע גליל עיר פראמפאל, אשר זקני היה אדון הכפר והעיר הנ"ל, ואותי הובילה אמי לעיר לובלין לבית זקני הגה"צ הנגיד ר' אריעזר'ל דעם מגיד'ס, והייתי סמוך על שולחנו ולמדתי אצלו שיעורין תמידין כל ימי החורף דשנת תרל"ח, כי זקני הנ"ל היה מרביץ תורה ברבים שלא עמלק"פ, על חג הפסח באתי לבית זקני לכפר סאקאלאווקע, ובתחלת הקיץ תרל"ח הובילה אמי אותי לישיבת אדמו"ר הגה"ק מ' זאב נחום אבד"ק ביאלא זצ"ל, והוא קבלני באהבה רבה, ומצאתי חן וחסר לפניו, וקרב אותי מאד, ועיניו ולבו היו נשואות עלי כל הימים, הייתי ממבחרי תלמידיו, וובספרי פנות הבית אות צ' נדפסו תשובות אדמו"ר אלי, וכותב אלי במכתביו "חביב לי כבני בבת עיני", וכמה פעמים בכיתי לפניו, ונחם אותי בפיוסים בזה"ל "ביסט דאך ביי מיר טייער ווי מיין אייגענער זוהן, ביסט ביי מיר בבת עיני" גם הובא שם הקושי' שהקשיתי למורי ביום הראשון שבאתי לישיבתו, ללמוד השעור ע"ש, כל בני הישיבה התלמידים מעירות שונות, למדנו השיעור יום יום לפני רבנו אחר התפלה משעה ח' בבקר עד שעה ב' אחר הצהרים, ועוד היו אז בביאלא הלך, נותן מנות בסתרים ובגלויים, לאביונים ולעניים, ושולחנות ערוכים, לרמי המעלה ולנמוכים, לשבעים ולרעבים, מאכלים ערבים, ולרחוקים ולקרובים, ולכל עוברים ושבים, וצדקות בכל רגע ועונה, לגר ליתום ולאלמנה, ולכל חשוב אשר מנכסיו הוסר, נתן די מחסורו אשר יחסר, פאר הזמן ועם קדושים נאמן, הסתופף בצ"ק ש"ב הגה"ק ר"ת אבד"ק צאנז [הובא מזה בס' מקור חיים ד' בילגורייא תרע"ב בהק', ובדף ס"ב, ובהיותי כבן ח' שנים לקחני אבי עמו לחצרות קדשו לצאנז ע"ש], ואח"כ בצ"ק הגה"ק ר' יעקלי אבד"ק ווידאמי [הובא מזה בס' אהל שלמה מראדאמסק דף ל"ב, ל"ג], וזה נוסח מצבתו:
פ"נ כבוד מנוחתו ה"ה האלוף המופלא הנדיב לב מהור"א אברהם חיים במ' יעקב יחיאל נ"י נין ונכד לבעל תוס' יו"ט ולבעל החכם צבי ולהגאון בעל הפלאה ואחיו רשכבה"ג הגאון מהור"ר שמעלקי הלוי זצלה"ה, נפ' ביום י"א תמוז חרל"ז לפ"ק:
אבן מקיר תזעק המצבה עדה, בבן יקיר אפרתי נודע בקהל ועדה, ראש היחוס מחצבתו קידש קדשים, התהלך בישרו את אלקים ואנשים, מת בעצם תומו לא הגיע לשלשים, חסד גמל לכל מבקש טובתו, ידו פתוחה לכל דורש נדבתו, ישא אלומות פרי צדקתו ברנה, מעדן גנו ישביעהו אל אמונה, תנצב"ה: ערך חמשים בחורים מעירות שונות אשר לא למדו אצל הרב, כי לא היו עוד במדרגה זו, ולמדו אצלנו, היינו כ"א מאתנו מתלמידי הרב, היה לו ב' או ג' תלמידים שלמדנו עמם בביהמ"ד, אכן לשטת השבת, אשר הרב למד עמנו בכל שבת סוגיא מיוחד, באו גם הבחורים הללו תלמידינו לשמוע שטת השבת מפ"ק רבנו:
סדר שטת השבת הי' כן, בבל יום ד' לשבוע הציע לפנינו הרב את שם הסוגיא שילמוד בשבת הבא, ובמשך ג' ימים הללו שלפני השבת, [נודע מש"ב המגיד הק' מקאזניץ בשם הבעש"ט הק' זי"ע עה"כ בחריש ובקציר תשבות, חרש ר"ת חמישי רביעי ששי והם השרשה ימים מקמי שבתא, כחז"ל פסחים ק"ו] למדנו אנחנו עם תלמידיו בביהמ"ד את הסוגיא הזאת ממקור הש"ס וראשונים, ובבואנו בש"ק לפני הרב, בבר ידענו הסוגיא על בורי', אז חזר הרב עמנו את הסוגיא, ואמר לפנינו את חדושיו ופלפוליו, והאיר עינינו לברר בל הסברות וחדושי דינים להלכה היוצאים מסוגיא זו וג' ימים שאחר השבת חזרנו שוב את הסוגיא הזאת עם תלמידינו בביהמ"ד: למוד שטת השכת בש"ק הי' בימי הקיץ משעה ג' השכם עד זמן התפלה, ואחר סעודת שבת, משעה ב' אחר צהרים עד המנחה, ובשבתות שבימי החורף משעה ג' לפנות בקר עד זמן התפלה, ובמוש"ק תו"מ אחר הבדלה עד חצות לילה, אבן עוד היה להרב שעור מיוחד שלמד בכל יום לפנות בקר, ובקיץ משעה ג' השכם עד שעה ז' קודם התפלה, אבל השעור הזה לא למדו אצלו כל התלמידים, רק איזה מתלמידיו המיוחדים, יחידי סגולה, ובמשך שתי השנים שלמדתי אצלו, למדתי גם השעור הזה אצלו יחד עם בנו הרה"ג מ' מאיר, וחבירי מ' יהודה ליב, והוא עתה אבד"ק סילמרזיץ ובמשך שתי השנים למדנו מס' כתובות עם תוס' ורא"ש, וה' טרפות, וה' ציצית, וסת"ם, וה' עירובין, וה' יין נסך, ועוד במה הלכות, והכל ממקור הש"ס וראעונים, גם בשאני לעצמי בלמדי עם תלמידיי ת"ל נתחדש לי הרבה, ועי' בשו"ת דברי יעקב סי' ב"ב ל"ח, פ':
ביום ב' תמוז תרל"ח נפטר בווארשא זקני הר"ד שמואל אליהו ובדרך מסעו למרינבאר, ונשאה אמי לאבי חורגי הגביר הנדיב מופלג ויר"א חסיד ומפורסם מ' משה פישל רוטנברג מוולאדווי, הוא המו"ל שו"ת מהר"ם רוטנבערג האחרונים, מאבי אביו הגה"ק ד' משה ד"ב אבד"ק קאזמיר, בן ר' שלמה דעם מגידם, אשתו הראשונה של אחו"נ הנ"ל היתה בת הגה"ק ר' חיים אלעזר וואקס בעל נפש חיה ז"ל, ובתחלת. החורף תרל"ט התאספו היורשים לכפר סאקאלאווקע לחלוקת העזבון של זקני הרש"א, ונקראתי מביאלא לבוא שמה, ובאתי שם בברית קשורי התנאים ביום כ' כסלו עם זוגתי המהוללה מרת הינרא סעריל, בת דודי אחי אמי ה"ה הגביר המפורסם מופלג. ויר"א. רב פעלים, ראש הנדיבים ועושי חסר, מו"ה דוד טעביל ז"ל שווערדשארף. והתחייב א"ע מוהר ומתן גם להחזיק אותי בביאלא עד חתונתי, ואחר הנשואין להיות סמוך על שלחנו שש שנים, אחר התנאים שבתי לביאלא, ומחו' דודי עם ב"ב שבו לביתם על ש"ק, לכפר יעזררני גליל טאמשוב פלך לובלין, אשר שם החזיק מהארון בארענדי את השדות ובית משרפות היי"ש, והיה דר בחצר, ובאותו ליל שבת:
ממש, פרצה שרפה נוראה בבית משרפות היי"ש שלו, ונשרף עד היסוד עם המרתף של יי"ש, וכל אוצר השעורים ותפוחי אדמה שהיו מוכנים לעשיית היי"ש לכל ימי החורף, כמעט רוב הונו נאבד בשרפה זו, ומבשורה דעה זו נודעתי מהמכתב הראשון שבא אלי לביאלא מבית מחותני, גם נשרף בית המדרש, והחדר שלמד בו המלמד עם בניו, ושם נמצא אוצר ספריו היקרים, ובתוכם הרבה ספרים עתיקים עם הגהות בגליונות מכתי"ק אבותינו הגאונים שהי' כו בירושה מאביו [עי' בס' מקור חיים דף ט"ח:
] וכולם ערו ער המוקד, ודודי מחו' הצטער בל ימיו על שרפת ספריו יותר מעל שרפת הונו, עכ"ז קיים מחו' ההתחייבות נגדי ושלח לביאלא שכר מזונותי ודירתי עם כל הצטרבותי ביד דחבה כדרך העשירים, ובמשך הזמן שהייתי בביאלא, כל התלמידים אכלו ארוחתם בבתי הבע"ב יום יום, רק בעדי ובעד הבחור יעקב אורנר מלאדז, [שהי' אח"כ אבד"ק נאשעלסק] היה ביחד דירה ומזונות עבור תשלומין מכיסנו. ועי' דגן שמים דנ"ז, ובקיץ תרל"ט נפטר אא"ז מ' מיכל קאצשינר מפיעטרקוב. ומנ"ב בעיר חמעלגיק [עי' בהק' ס' עטרת מנחם] ונפלה לי ממנו ירושה הון רב, בחלק ירושת אבי המנוח ז"ל:
לפני הפסח שנת תר"מ לקחתי ברכת הפרידה מאת אדמו"ר, ונסעתי לבית אמי לוולאדווי, והייתי בבית אחו"נ ימי הקיץ, וביום כ"א לחודש מנחם אב היתה:
חתונתי בכפר יעזערגי, עם בת דודי הנ"ל, חותני הוא המו"ל בכספו את השו"ת עטרת חכמים, ושם בהק' מביא ח"ת בשם דודנו הגאבד"ק לייפניק, וקונטרסיו נדפסו בס' צבי לצדיק דף צ"ג, ובס' מקוד חיים מצאנז ד"נ ע"ב, ובנו הוא גיסי הרה"ג מ' משה יעקב ז"ל, מביא ממנו ח"ת בספרו נחלת ישרים ד' סיגעט תרס"ד, חמותי הצדיקת המלומדת, ואשת חיל ומחכמת מפורסמת מרת גיטל גינענרל ע"ה, בת הרה"ג מ' משה:
יעקב אשכנזי, בן הרב הגאון הנגיד מ' מרדכי זאב, אחי הגאון מ' יהושע העשיל אבד"ק לובלין, בני הגה"ק מ' משולם זלמן אשכנזי אבד"ק לובלין בע"ס בית משולם, ומעלה בק', והג"מ מרדכי זאב הנ"ל היה חתן הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא אבד"ק קעמפנא בע"ס מעון הברכות, ולמעלה בק', בית חותני נודע לתלפיות בצדקת פזדונם, ביתו פתוח לרוחה מד' רחותיו, אין לתאר נדבת לבם הטוב, ועשו חסד לאלפים, ושמם היה לברכה למרחקים, וכמה שנים הייתי מאוכלי שולחנו, והספיק לי כל הצטרבותי, גם קנה לי ספרים יקרים וכל מחסורי עליו, בקיץ הרמ"א שלח אותי על הוצאותיו למרחצאות שצאווגיץ, וקריניטץ, להבריאני, ובקיץ תרמ"ג ישבתי ג' חדשים במרחץ ערנסדארף בשלעזיען, ובמשך השנים העתיק דודי חותני את דירתו מכפר יעזערני לרגלי מסחריו לעיר טאמשוב, ומשם לעיר זאמושטץ ע"ח, (עי' בס' דובר שלום דף צ"ג, ובשו"ת הואיל משה סי' ט"ז), וקבלני עמו.
בסוף שנת תרמ"ג נפטר הרב מזאמושטץ עיר חדשה, ובשמ"ע שנת תרמ"ד כבדו אותי ראשי הקהל ודרשתי בביהמ"ד, ואחד הסוכות היתה אספה, ושמו עיניהם בי לתת על שכמי משרת הרבנות:
ה) בס' נחלת ישרים מביא ד"ח בשם חמותי הצ' ע"ה, ומונח תח"י מכתביה לעשרות מלאים דברי תורה ויר"ש, ולדוגמא אציג כאן א' מהם. ב"ה יום א' שופטים תרע"ג בילגוריי' לכ' חתני הרב הגאון שליט"א, ולאהובתי בתי הרבנית הצדיקת, ולנכדיי היקרים שליט"א:
דיין קארטיל האב בשבוע העבר טאכטערלעב ערהאלטין, גם קבלתי קארטיל מאחותך הרבנית תי' ממארד וועלכע שרייבט מיר איין בשורה טובה אז זיא קימט מקיים זיין כיבד אם, קאנסט דיר פארשטעלין אינזר שמחה, הש"י ישלם לה שכרה, עם פרייעט מיך צו הערין אז נכדי ר' יחזקאלעב [הוא חתני ני', בן גיסי המופלג החסיד ויר"א מ' יצחק נטע שווערדשארף מזאקילקאון ני'], וועט שוין האבין איין גישעפט ומצב פרנסה ב"ה, עם איז שווער מען זאל ציהין דיא יעצטיגע פרנסת פין איין גיוועלב, עם איז איין גימיצעט לעבין, שווער ארבייטין מיז מען אובראלל מבקר השכם עד חצות לילה..
קיין ספר אן אבל אנכי השיבותי פניהם ריקם ודחיתי הצעתם מפני מעוט שנותי, וכל הפצרתם עלה בתהו, עכ"ז הייתי ממלא מקום רב בהוראת או"ה ושאלות הריאה להשובי"ם בל ימי החורף בלי שום קבלת פרס, בסמיכת הוראה עטרני אז הגה"צ ר' שניאור זלמן אבד"ק לובלין בע"ס תורת חסד, ור' חיים אליעזר וואקס אבד"ק קאליש, ור' צבי הירש תאומים אבד"ק וולאדווי ועוד גדולי הדור ז"ל, ולפני חג הפסח העתיק חותני דודי דירתו לעיר בילגורייא וקבלני אתו, ובהיותי בחג השבועות בגור בחצרות קודש של אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זי"ע בקבלי ברכת הפרידה, שאלתי עצתו הק' אם להקים בית הדפוס בעיר ברדיטשוב, כי היה לחותני חשיבות גדולה בעיני שר העיר אשר הבטיח לו להשיג בעבורי רשיון ע"ז מאת המיניסטעריום, אבל אדמו"ר לא הסכים ע"ז לשום אל המסחר פני, ויעץ אותי אשר משרת הרבנות הראשונה שיציעו לפני אקבל עלי, וגם הוכיח אותי על אשר דחיתי משרת הרבנות דעיר זאמושטץ ע"ח, ואחר ת"ב בשנה הנ"ל באו לבילגורייא ראשי הקהל מעיד קראסניבראד, והביאו לי כתב הרבנות מעירם שנתקבלתי שמה לרב בהסכם כל הקה"ק, וביום ועש"ק תצא שנת תרמ"ד באתי שמה לשבת על כסא הרבנות, כמבואר באדיבות בס' דנן שמים דף נ' ע"ב), ויד"נ הגה"ק מ' גרשון חנוך זצ"ל אדמו"ר מראדזין בעל סדרי טהרות, כתב ברכת, מז"ט לאנשי שלומו בעיר קיקין האט מען נישט קיין צייט איין רגע קוים מען תאפט זיך אוועק צי דיא שני עבודת שנעלל אב דאבינין אין שנעלל אב עסין חוץ שבת ווער עס איז איין ירא שמים איז איין עובד הש"י, אבער ליידער איז יעצט דיא וועלט אזו קלי אז וועה אין וועה אז אסך אפילי חסידישה מענטשין פרברענגין דעם הייליגן שבת קודש מיט דיא היינטיגע פינצטערע בלעטער לעזין, דיא נכדי היקר מחמד לבי מאך דיר איין נדר אז באלד בבקר אז וועסט נאר אויף שטיין זאלסט דאבינין אויב עם וועט דיר מעגליך זיין זאלסט מקיים זיין הצוואה מכ' אא"ז הגאון הצדיק ר' משולם ז"ל אשכנזי אב"ד בלובלין וועניגסטינס זאגין עשרה קפיטיל תהלים בכל יום, וועלכעס איז גינליכין לחמשה חמשה תורה, אבער לויט האב גיזעהין בעת שהייתי אצליכם אייער פיעלע ארבייט וכו' מאך דיר איין נדר אז ש"ק זאלסט קיין בלעטער לעזין רק לערנין תורה לשם שמים כי לכך נוצרת, ליידער וועה אין וועה איז מיר, איך האב שווער אין עהרליך גיארבייט אין גיהאלטין טייערע מלמדים אללעס געמיינט לשם שמים האב גיוואלט אללע מיינע קינדער זאלין זיין רבנים, איז הש"י מיין עדות אז האב עס נישט געמיינט פין כבוד וועגין רק האב גיוויסט, בין ערצוגין געווארין ביי רייכע גראסעלטערין ואחר כך אצל כבוד דודי הרב הגאון הצ' ר' העשלי ז"ל אשכנזי אב"ד בלובלין, האב גיזעהין דעם תכלית משני עולמת פון איין סוחר ביז איין רב אבר מיינע קינדער שי' הגם איך וויל נישט זינדיגין, זעהר עהרליכע גיטע פרימע יודישע קינדער עמ"ש רק אויף קיין רבנים האבין זיי נישט גיוואלט ארייטין, אביך, נכדי יחזקאלעב האט גיהאלטין ביי' איין דרך קרוב, דיין באבע פייגאלי האט עהם גיגעבין ד' שנים גיטע קעסט, אביסל האט ער שוין גיקענט, כבוד חותנך הרב שליט"א האט עמו גילערינט, אין דיא ד' שנים ער זאל זיך גיווען גיט צי לערנין הוראה אין רב ווערין וואלט עהם נישט בעסיר גיווען? בפרט לעת זקנתו, נישט איין מאהל מיז ער זיפצין דער אויף, אבער פ"פ, איך וואלט תאטש גערין אויס גיבעטין ביי' הש"י אז מי נע אייניקליך זאללין זיין זא עהרליך גיט אין פרים וויא מיינע אללע קינדער שליט"א זענין, אבר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, טיט תשובה קינדערליך קראסניבראד על החמנותי שמה לרב, והתחיל מכתבו בוה"ל "צהלו ורוני יושבת קרסינבראד כי גדול בקרבך":
בתחלת החורף שנת תרמ"ה נקראית מטה"מ לבחינת הבחירות לעבודת הצבא לעיר טאמשוב, הגורל שעלה לי היה גומר 202, ודורשי רשימות אמרו אז שהיא מספר ר"ב, להורות שאשאר במקומי רב, ולא אלך לצבא, וכן היה בעזהש"י, עמדתי במשך שלש שנים לבחינות ויצאתי לחידות, וכל אשר עבר עלי נפלאות הבורא ית"ש בענין זה אכמ"ל:
ישבתי כמה שנים בשלום, ובתחלת החורף תרמ"ח קפץ עלי רגזם של כמה מוסרים ידועים שהי' להם ד"ת אצלי ונתחייבו בדין, וזה שזכה בדין, הי' מוביל בימים מקדם סחורות מחוץ לגבול בלי מכס, ועי"ז יצא משפטו שאינו רשאי לדור בק"ב, רק בעיר קאמינקא, ועכ"ז הי' גר עם ב"ב בק"ב בסתר, ואחר שזכה בדין ונתקוטטו עמו בעלי דיניו הלשינו עליו, והוכרח לעזוב ב"ב ולברוח לקאמינקא, וקם רעש גדול בעיר נגר המוסרים, ובאו לפני אוהביו ואנ"ש של הבורח בטענה, היות כי אחד מהמוסרים הוא ש"ץ ועובר לפני התיבה בביהח"ם בהוש"ר, ע"כ מוטל עלי חוב קדוש בתור רב למחות ולא להניח מסור שיהי' ש"ץ, ואנכי שהנני בטבע סבלן ואינני יוצא לריב מהר, שלחתי בחוהמ"ס להזמין לביתי את החשובים ובני תורה ונכבדים מכיהח"ס הזה, ושאלתי עצתם וחות דעתם בזה, והם כולם כאחד ענו כי גם המה מסכימים ע"ז שלא יתפלל המסור לפני התיבה, אכן לא יכלו לעשות זאת מדעתם, והטילו החוב עלי שאשלח את השמש שלי לביחח"ם אודות זה, ופקודתי תשמור דותם וכן יקום, עפ"י הסכמתם עשיתי כן ושלחתי השלוחא דבי דינא לביהח"ס, ותו"מ טיט תשובה עס גייען ימים הקדושים והנוראים וואס מיר דארפין, האבין רחמים, נכדיי מיידליך ווייבליך קעמט אייך נישט פלאכט אייך נישט אים שבת דען עס איז איין גלייכע עבירה וויא מען וואלט גיהאקט האלץ אום שבת, והש"י זאל מיר געבין כח אין ריינע גיטע מתשבות איך זאל קענין הייס בעטין פאר אייך, והש"י זאל ערהערין אלל אינזערי תפלות ובקשות וברחמיו וברוב חסדיו זאל ער אייך אלע מיינע גיטע קינדער אין קינדס קינרער אהן שרייבען בספרן של צדיקים לחיים טובים ורב הצלחה, שיהי' אצליכם תורה וגדולה במקום אחד שתולה כחפץ אמכם וועלכע בעט אום אפטע בריף בכדי להחיות נפש אמכם הזקנה, גיטל גינענדל בת הינדא אחרון אחרון חביב איך גריס דיך הערצליך טהייערע ליעבע שניר רבטשה לעבין [היא כלתי הצנועה המשכלת אשת בני מ' אברהם חיים שמחה בונם נ"י מזגיערז, שהיתה באותו פרק בביתי, עם בנה מ' ארי' ליבל שי'] עם בנך יחידך שליט"א שיהי' תלמיד חכם גדול, נעם נישט איבל וואס שרייב נישט אפט אין פרגעס אין דיר בעזאנדערן גריס צי שרייבין עס גישיהט ח"ו נישט אויס גרינגשאטציג אדער פרגעסינהייט רק ימים ידברו איך האב שוין פרניצט מיין גאנצין גיטין זכרון. דאך וויל נישט זינדינין הש"י זאל אייך העלפין אללע מיינע קינדער אין קינדסקינדר איהר זאלט אויך לעבין זא לאנג וויא איך אין זעהין זא איין גרוסען בריף צו שרייבין אן איין ברילל אין נאך האבין ב"ה אביסל שכל, איך וואלט נאך גיקענט פיהרין געשעפטין ג"כ ב"ה כדרכי בימים מקדם, רק הכח לסט זיך אויס, אין איך בין נישט פר נארט, מענטשין פר אחר החג שלחו המוסרים כתב שטנה והלשינו עלי לפני הממשלה כי אני עושה מסחר וקנין בספרים אשר המה נגד הממשלה ונגד הדת הרוסית, וכי למטרה זו יושב אנכי בעיר ק"ב הסמוכה לגבול גאליציא לבעבור תהי' היכולת בידי להביא תמיד ספרים כאלו מחוץ לגבול, וביום ג' פ' חיי בלמדי לפנות בקר טור יו"ד ה' בב"ח עם תרמידיי, והנה שר המחוז עם הרבה שוטרי הממשלה נסבו על הבית, ובאו לחדרי ועשו חיפוש באוצר ספרי, וכל ספר שהי' מדפוס חו"ל בלי דשיון הצענזריא, נתנו בשקים והטעינו שתי עגלות מלאות, וכה נלקחו מכיתי יותר ממחצית ספריי היקרים ונשלחו לווארשא לבכורת, וביום ב' תצא ו' אלול תדמ"ה עמדתי לפני השופט החוקר דין בעיר זוועדזיניץ, ואח"כ עמדתי לפני כסא המשפט הגלילי הגבוה (אקרוזנאי סוד) בעיר זאמושץ, ובחסר עליון יצאתי זכאי בדיני (ולולא זאת ח"ו הי' נשאר עלי מו קלון ואי יושר מגוחך, ולא היתה לי אח"כ הזכות לעמוד על המבחן בידיעת שפת דוסיא, ולהשיג תעודת רב רשמי), וביום ב' אמור למד למסכ"י שנת תר"ן, הושבו לי ספריי, ו) מלבד סך כ"ד ספרים לייקינין זייערע יאהרין, איך ווייס אז י"ז כסלו, אויב הש"י וועט מיך נאך לאזין לטבין ווער איך אלט ע"ו שנים (שבעים ושש) אין ווייס אז דער מענטש איז יסודו מעפר וסופו לעפר, אין ווייס אז בין וויא איין אשה מעוברת אין ניינטין חודש, נור מעגליך וואלט מיר גערין אן נעגרייט שפייז עבור הנשמה אויף דער לאנגדוערענדער וועלט, מיט קיין סך געלד איך זאל מיר עולם הבא קויפין איז מיר שיוער אבר מיין טרחה שפאר איך נישט אין בין דעסהאלב זעהר פרנימין אפט אז בטמיה מין בין הערנאך זעהר שוואך אין מוז לוגין, אבר הש"י שענקט מיר בכל יום צייעס כח פר וועלכין איך בין גאר נישט אימשטאנד להש"י צי דאנקין, פון אייך ליבע קינדער נקיבת שי' קיין תורה לערנין קאנין מיר דאך נישט הש"י פרלאנגט נור אינזערע ריינע הערצער, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך מיר זאלין הש"י אמת ליב האבין אין שטארק מורא האבין פר הש"י, איין פדוי, אז עס איז איהר אונמעגליך צו דאבינין בכל יום, וועניגסטענס ערינסט ברכה זאגין וואשין בענטשין ליינין קריאת שמע בלילה, שבת וועניגסטענס דאווינין, אין דיא פרוי וואס האלט איין משרת, אפילו זיא האט קליינע קינדער זאל זיא גיין שבת אין שיהל דאבינין, אויך שבת ליינין הסדרה דעם שבתדיקין קארצין מנחה דאבינין פרק זאגין, והש"י איז נאמן לשלם לכל איש כמעשהו, אין איהר וועט האבין חן בעיני אלקים ואנשים. אז שרייבסט לזגיערז גריס לבעלך נכדי המופלג שליט"א ער קאן דאך ב"ה יא לערנין וויא ווייט עס איז מעגליך זאל ער זיך קובע זיין איין צייט צו לערנין תורה, הש"י וועט אייך בזכות זה העלפין עם כל טוב, גם גרוסע לנכדי חוהלעב עם בעלה חתנו הרב שליט"א עם ו"ח שי' זיי' זאלין נישט פרצאגט זיין ר' אברהם נתנס תורה איז דיא בעסטע סחורה, עם וועט בקרב אי"ה קימין דיא צייט אין זייא וועלין געהאלפין ווערין מיט איין רבנות עם פרנסה בכבוד ובריות, וחתני רא"נ שי' זאל קענין לערנין תורה לשם שמים בתוך רחבה כחפץ ועתרת אמכם וועלכע האפט אויס צו בעטין איין לעבענדיג געזינד בעגליקט יאהר עבור בניי וב"ב איהר זאלט זיי' יודש ברב עושר וכבוד ערציהין לתורת ד' ולעבדתו, גיטל גינענדל:
חותני דודי הר' דוד טעביל נפטר ב' ניסן שנת תרס"ב, וחמותי מ' ג"ג הנ"ל נפטרה כ"ח תשרי שנת תר"פ תנצב"ה:
ו') הד"ת שהי' אז בפני היה בסכום קטן מאד בערך עשרה רו"כ, ונזכרתי מדברי שנדונו לשרפה עפ"י חו"ד הצענזור המפורסם לבו"ר מלא נחשים ועקרבים, ובהם בל ד' חלקי ש"ע ד' לבוב תרל"ו, שו"ת מהרש"ל, שו"ת ח"ס. ועור, מה נאמר ומה נדבר לא אוכל לכתוב יותר מהשערוריה הזאת כי הציקתני רוחי ולבי יתד כמעט ממקומו, וחזון למועד אי"ה אספר במק"א כל המאורע באריכות למען ידעו דזר אחרון לקשור את המוסרים לעמוד הקלון לדראון עולם:
וזוגתי הרבנית הצ' ע"ה, שני ימים לפני צאת נשמתה הטהורה, הציגו מטתה המל. בחדר אשר בו אוצר ספריי, יען החדר הוא גדול ורחב, והאויר טוב להחולנית, והיא בהביטה על הספרים אשר אצל הכתלים מסביב, אמרה אלי כי לא ניחא צה לשכוב בחדר שעומדים ספה"ק, אבל אנכי נחמתיה ואמרתי הלוא נתת לי למכור חלק גדול מתכשיטיך כי אוכל לקנות ספרים כחפצי, וזאת תהי' כך לזכות, אז ענתה ואמרה אלי בנהמת לבה בקול דחמה דקה בזה"ל: "געדענקסט ויפיעל מרערען איך האב פערגאסען אין דעם טאג ווען מ'האט דיר די ספרים ארויסגענומען פון שטוב אין קרסניבראד"! והורידה דמעות חמות בעת דברה אלי הדברים האלה:
הס' קול שמחה בראשית בפי' גמ' גיטין דף ח' חד אמר נימא מצא וח"א זבוב מצא והקב"ה אמר אלו ואלו כו' כי הם רצו להורות לנו עד היכן יד ד' מושלת וא' כי נימא הוא הפחות והקל שבנמצאים והיא היתה סיבה לדבר גדול כזה שכמעט נחסר שבט בנימין וכו' ע"ש, ונזכרתי ממה שמסופר בס' מגלת איבה לזקני מאורן של ישראל בעל תוס' יו"ט ז"ל, מהצרה הנוראה שהביאו עליו שונאי חנם, ועכ"ז הי' מוחל להם בלב שלם לכל שחטאו ופגעו בכבודו ובממוני, לפי שקיבל היסורין באהבה, וראיתי בס' ממשה עד משה דפ"ז שכ' שכאשר נסעתי על כסא הרבנות לפה קארצאג, הייתי אצל מרן ש"ב בעל מהר"ם שיק זי"ע, וקודם שקבלתי ברכתו אמר לי:
מצוה ראשונה שנצטוו בה הרבנים הוא לסבול ולסלוח לכל הפוגעים בכבודו כמ"ש בספרי על הקרא איכה אשא לבדי, (ועי' בס' אור ישראל (סלנטר) דע"ד ע"ב, ודפ"ז בענין פלימו בעיוהכ"פ בגמ' קידושין (דף פ"א) ובס' שמן הטוב דל"ט], ואספר לכם מעשה נורא איש אחד היה בעירי עשיר בממון ועני בדעת ששנא אותי בתכלית השנאה, פעמים אין מספר פזר ממונו להרבות לי שונאים, גם קיבץ חברים לעשות פירוד בקהלתי, וכבר הי' לו שוחט, אמנם באיזה ימים נתפרדה החבילה, ופעם אחת איזה רגעים קודם שהלכתי לבית הכנסת בערב יום הקדוש הביא לי משרת שלו איגרת, והגם כי מעודי הי' דרכי שלא לראות ושלא לספר המתנות שרגילים להביא אחר תפלת מנחה בערב יוהכ"פ, אמנם יען שמאיש הזה מעולם לא קבלתי שום מתנה, והאיגרת הי' מלא בנייר, פתחתי אותו לראות מה שכותב ומה שמבקש, חשבתי, אולי עלה בלבו לבקש ממני שאמחול לו מה שחטא כנגדי מאז באתי בשער העיר:
פתחתי האיגרת ומצאתי יריעה בתוך יריעה, נייר על גבי נייר בלי שום אות, עד שמצאתי באחרונה נייר מטונף ובו הי' מונחים חמשה מטבעות ישנות בלי צורה (אלטע אבגעוועטשטע זעכסערל)! עמדתי משתומם, האיך אדם שעמדו אבותיו על הר סיני יעשה כזאת איזה רגעים קודם כניסת יום הדין הגדול והנורא! עיני זלגו דמעות עד אין שיעור, כי יראתי שדבר הזה יבטל אותי מכונת התפלות ביום הקדוש, הלכתי לביהכנ"ס בלב נשבר: ויהי כאשר התפללתי התפלה שנוהגין להתפלל קודם כל נדרי שחיבר בעל חיי אדם, עלה במחשבה לפני, שאמר לי מרן רבינו משה איש האלקים, שמצוה ראשונה של הרב הוא להיות מוחל וסולח לכל מי שחטא ופשע נגדו! בימים ההם יצאה הגזרה שהרבנים מוכרחים לדעת שפת רוסיא, והיה לי אז הרבה יגיעה ונדודיםם, וביום ועש"ק תשובה שנת תדנ"ב עמרתי למבחן, יחד עם עוד חמשה רבנים, לפני שר הפלך והקנמיסיא בעיר דאדום, ות"ל יצאתי בדימום היותר טוב, במשך שבתי כמה חדשים בקיץ תרנ"א ברארום, הביאו לי שמה ראשי הקהל מעיר רוזאן פ' לאמזא כתב רבנות מעידם, באופן אשר בתחלת ימי החורף הבא אבנא עליהם, אבל בבואי לביתי הוחלט אצלי להשאר הלאה בקרסניבראד, ראשי הקהל מרוזאן הזטינו אותי לד"ת לפני כ"ק אדמו"ר לגור זי"ע וזביתי בדין, ונשארתי בק"ב עוד ערך שתי שנים, בקיץ תרנ"ג נשכח ברכתי בקול כנהוג להתעטף בציצית ורציתי לעלות לארון הקודש לדרוש תוכחה ומוסר כמנהג ישראל, והנה האיש ששלח לי האיגרת עמד לפני מעוטף בקיטל ותקע לי כפו! אני לא אמרתי לו דבר ולא חצי דבר, כי ידעתי מחשבותיו הרעים, אחר שראה שבמשך שנים הרבה לא הי' ספוק בידו להכעיסני והייתי מן הנעלבים, חשב שאם יבזה אותי בדרך הזה שישלח לי נייר מטונף עם מטבעות קטנות שאין שוים אפילו פרוטה, וזה יעשה איזה רגעים קודם כניסת יום הקדוש, אז אם יבא אלי בבית הכנסת ויתקע לי כפו, בודאי אבא לכלל כעס ולכלל שטות לחלל את יום הקדוש בדבור קשה אכן זכות אבותי וזכות רבותי עמדה לי שלא אמרתי דבר, ולא הרגיש שום אדם מן המעשה שהי'. כי דרשתי קודם כל נדרי בשובה ונחת, וזכיתי להתפלל בכונה כל היום:
ויהי כאשר באתי לביתי במוצאי יום הקדוש שמח וטוב לב, ספרתי לזוגתי הצדקת תי' מן המעשה שהי', והנחתי הנייר והמטבעות בארגז:
מה שראיתי בעיני אחרי כן לא אגיד ולא אספר העת, כי עת לחשות ועת לדבר, רק זאת אספר עוד שעברו ימים ושנים והוא הלך בדרך כל הארץ, וקרוביו באו אלי להספידו, ואמרתי מיתה מכפרת, ואז השלכתי האיגרת והמטבעות לתוך קברו בארץ, ותשקט הארץ! והנה ידעתי גם ידעתי שרבים מן הקוראים בספר הזה יאמרו, מה זה ועל מה זה באת לספר ממעשה שהי' כדי להתפאר ? ומה זה שאתה באת לפאר ולהלל את משפחתך כו' ולזאת החוב עלי לאמר, כי מצינו (בשמואל א' כ"ד) שהי' ביד אדונינו דוד להרג את שאול שרדף אותו, אך לא שלח ידו בו כי משיח ה' הוא, ואחר ששמע שאול שהי' סיפוק בידי דוד להרגו אמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה, ואתה הגדת היום את אשר עשית אתי טובה, את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני, וכי ימצא איש אויבו ושלחו בדרך טובה וה' ישלמך לטובה תחת היום הזה אשר עשית לי, שפסוקים הללו צריכין ביאור, כי מה לו לשאול להבטיח לדוד שהקב"ה ישלם שכר לעושים הטוב והישר בעיני אלקים ואדם ז ומבאר בבינה לעתים ת"ב דרוש ל"ד שהראש לכל המדות ישרות הוא לעשות הטוב והישר בחשאי, ולא עמלק"פ ולא להתפאר או להשיג כבוד, והמופת הגדול בשלמות הפעולה הוא, כשאין מפרסם הטוב והישר שעשה, אך אם מגיד לאחיו בחוץ מורה שכונתו הי' ההלול והשבח: מעתה שאול שמע מדוד שהי' בידו להרגו ולא הרגו אף שכמעט הי' מותר להרגו, כמ"ש הבא להורגך השכם להרגו, לזאת אמר שאול לדוד צדיק אתה, האמנם מיד הרגיש שאול שהגזים במעלות הפועל, כי אלו הי' דוד מסתיר המעשה הטוב שעשה ולא יזכרנו בפיו ראוי לכנותו צדיק, ומאחר שלא עשה כן, אלא הגיד לבעל הדבר עצמו שיחזיק לו טובה או להתפאר, א"כ אין זה פעולה אשר בשבילה צדיק יקרא, לזאת אמר לי כתב רבנות מעיר ליפנא, ובאותו פרק נתקבלתי לרב בעיר פלונסק, ועצת אדמו"ר הק' מגור היתה לתת קדימה לפלונסק, וגם כתב שני מכתבים אדותי לאג"ש לפלונסק, באתי ביום ה' פ' ואתחנן לשבת על כסא הרבנות, בהסכם כל בני העיר ממש, בפי החק הי' להעמיד אל הבחירות שני נבחרים, ונתנו כל בני העיר ממשלמי המס, את חתימתם עלי, רק אחד מאוהבי נתן בערמה חתימתו על הרב הגאון ד' אלי' חיים מייזל זצ"ל אבד"ק לאדז, למען תתקיים הבחירה על שני רבנים, ואחר מני אלף מהרפתקאות שעברו עלי במשך שבתי בפלונסק, דאה בס' דנן שמים דף ס"ב, הרבה שנים למדתי שם ת"ל בישיבה גדולה מבחורי חמד מקרוב ומרחוק, כמה מתלמידיי המה רבנים בערים שונות וזבו לשם:
בשנת תרע"א, כד הוינא עוד תחת ממשלת רוסיא, דגזו עמודי בתי אולפנא מקול הגזרה טמאת השם (יחזקאל כ"ב ה' ורבת המהומה אשר יצאה אז מנציב המדינה "סקלון", שגם החדרים של החרדים מוכרחים לשבות בכל קיץ שני חדשים ומחצה (ווואקאציא, בלע"ז) כמו בבתי ספר החצונים, אשר בכח הפקודה הזאת להביא אופל ולא סדרים בבתי מדרשו של שם ועבר ולהפוך הקערה על פיה, והחרדים הנלהבים רחפו עצמותיהם מפחד, לבל תשתכח על ידי זאת התורה מישראל, והבטלה בעשרה שבועות רצופים תביא את צעירי צאן קדשים לידי שעמום ויאבדו דרך, ועוד היא משנה שבדון להכרית אוכל מפי המלמדים אשר המחסור הוא תמיד כמועקה במתניהם, ולכן התאספו כמה פעמים בחבדת "עזרה" לטכם עצה ולמצוא תחבולה להעבור את רוע הגזרה בעוד מועד, ולא הצליחו להציל צאן עלות מיד אדונים קשה, ושמי ישראל לבשו קדדות חושך ועלטה:
שאול, שהוא דוד לא הגיד הדבר ברבים כדי להתפאר או להשיג טובה בשביל המעשה שלא עשה, אלא שכונת דוד הי' לענין מעולה מאד. והוא, כדי להלהיב הלבבות לבלתי החזק במדת הנקמה ולסבול העלבון ולא ישלחו ידיהם באויביהם, ולכן אמר ואתה הגדת היום וגו' מה שפרסמת הפעולה הזאת שעשית עמי טובה לא הרגתני, לא היתה כונחך להתפאר או להשיג טובה, אלא שימשך מזה תועלת לבני אדם שילמדו ממך כשיבא לידיהם האויב לא ינקמו ממנו, אלא ישלחנו בדרך טובה, כי ילמדו ממך ויאמרו, ומה דוד מלך ישראל וכו' מכ"ש שעלינו החוב למחול ולסלוח, ולכן כשילמדו ממך למחול ולסלוח ולרדוף אחר השלום, אז יהיה שלום בישראל ויזכו תלמידים שלמדו ממך לשכר הצפון, וגם אתה בשכר הפעולה הטובה הזאת שיעשו זולתך, ישלם גם הקב"ה לך שכר גם לעתיד, באשר אתה היית הסבה שממך למדו וילמדו למחול ולסלוח, ולכן אתה כדאי לקבל שכר בזה שעשית לי ודפח"ח: ואחר שסיפרו לנו במגלת איבה, שרבינו בעל תוס' יו"ט מחל בלב שלם למוציאי דבה, וכן למדתי ממרן מהר"ם שיק, הגדתי היום הזה מקצת מן המקצת שמצאתי אויב ושונא ושלחתי אותו בדרך טובה, לא להתפאר עשיתי אלא בתורת חובה, ללמוד וללמד הבנים והתלמידים, לבלתי החזק במדת הנקמה ולמחול לחוטאים, וכן לסבול הרדיפות מן האויבים, וכו' ע"ש. ב"ה יום י"ג ניסן תרע"א ווארשא:
ז) לכבוד הגאון המפורסם סוע"ה כו' כו' כש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן נ"י ויופיע:
אחדשה"ט ושלום תורתו בל"ס ידוע לכבוד מעלת"ה המבוכה הגדולה הנעשה בין כל ישראל שבמדינת פולין מסבת הפקודה שיצאה מכבוד נציב המדינה להנהיג שביתה והנה הקרה הקב"ה אז לפני בביתי בעיר פלונסק, את הרה"ג מ' משה מיכל חתן ש"ב הרב הגאון מ' אברהם צבי פערלמוטר שליט"א מפה, ובשיחתנו נתגלגל הדבר להגיד לו, שהמשגיח הראשי (דירעקטור) בלשכת נציב המדינה, הידוע בשמו ההולך מסוף המדינה ועד סופה "חארלאמוב", אשר כל עניני הממשלה הפנימיים מלבד עניני הצבא היו מסורים בידו, נגיד ומצוה זה יודע להוקיר אותי וחשוב נכבד ומאד נעלה אנכי בעיניו, וביתו פתוח לפני בכל עת מצוא, וכשמוע הררמ"מ הנ"ל שיחתי זאת שנזרקה אז מפי לפי תומי, התעוררה שמחה עזה בלבו ותאורנה עיניו, באמרו שיש תקוה לבטל הגזרה המרה הזאת, ובשובו לווארשא מהר לגלות מזה אזני פני העיר הגבירים וחרדים בחברת עזרה, והם האיצי בי לדפוק על דלתי המשגיח הראשי הנז', לבקש ולחנן מלפניו להסיר את החרב אשר נעץ בבתי מדרשנו, ואנכי מהרתי ולא החמצתי המצוה רבת הערך זאת אשר כל בית ישראל נשען עליה, ושפכתי לפניו את מרי שיחי בשטף דמעות רותחית עדי הצליח בידי חפץ ה' ושמעתי הבטחתו העלוזה מפורשת יוצאה מפיו, שאף שאין להשיב גזרה מוחלטת אשר המלמדים מרוב ערי המדינה כבר חתמו את ידם להוציאה לפעולות, וחתימת נציב המדינה עליה, בכל זאת אהבתו אותי, וטענותי הצודקות אשר הצעתי לפניו, מקלקלת השורה המזויפת שלו, והוא ידון הפקודה ההיא בגניזה עולמית, והוא שמר מוצא שפתיו ולא אחר לצוות לכל שרי הפלך להסיר ידם התקופה מחררי התורה ולבטל מלכותא דארעא מפני מלכותא דרקיעא, וכל עצמותי תאמרנה תודה לה' שזכני במצוה גדולה בזאת להבריח, בהשתדלותי, השועלים מכרם תורתו הקדושה, ולא יהיה כנעני בבית ה' צבאות, ובאספה גדולה אשר היתה בחברת "עזרה" נתתי דין וחשבון ממושלחתי, וממצב הדבר, וזה לשון אחר מפרנסי הקהלה ויו"ר בחברת "עזרה" במכתבו אלי ב"ה עש"ק נשא התרע"א ווארשא כבוד הרב הגאון הגדול בו' אבד"ק פלונסק נ"י לשמחת לבבנו אובל להודיעהו מישועת ה' אשר גמל אתנו כי הצליח ב"ת בשליחותו שמאת הגינראל גוברנאטור נתן צו אל כל גובערנאטארי המדינה לבלי ולמודים ערך שני חדשים וחצי בכל החדרים ונחוצה השתדלות גדולה, וכאשר שמענו כי לכמעלת"ה התודעות והיכרות גדולה עם הדירעקטור של נציב המדינה השר מערלאמאוו ע"כ נבקש לכ"ת להודיעני, מפני נחיצות הדבר, חיש מהר, איך להשתדל ולהתקרב אליו, כי בלי תפונה בידו חלק גדול בפתרון השאלה הזאת, ואם יש לאל ידו לנסוע הנה ולהתראות עם השר הנ"ל, יודיעני כ"ת הכל באר היטב, המכבדו ומוקירו כערכו ומברכו בשמחת ובכשרות החג והדוש"ת באה"ר ובלונ"ח. שלמה דור כהנא מו"צ דפה. ב"ה אור י"ד ניסן התרע"א, "חברת עזרה" ווארשא. כבוד הרב הגאון כו' כו' אבד"ק פלונסק נ"י:
נשען על מכתבו של הרה"ג המו"צ ר' שלמה דוד נ"י כהנא, הננו מבקשים בזה, יען שלענין כללי אחד נחוץ מאוד לבקש את כתוה"ר לבוא לפה, ואפשר שלהדבר הזה מוכרח יהי' ביאתו עוד בתוהמ"פ הבע"ל, לא נעלם מאתנו עד כמה הדבר כבד בעדו להטריח עצמו בתוהמ"פ, אמנם אם נשקול את צורך הענין א"א לנו מבלי להטריחהו, וע"כ הננו בבקשתנו שימחול להיות מוכן לעת נבקשהו ע"י טעצטגראמא, סמוך לבנו בטוח בכתוה"ר שימלא מבוקשנו, והננו חותמים ברגשי כבוד ויקר עם ברכת החג כשריתו הנהיג מעתה את הוואקאציע בהחדרים, כן נזכה לבשר ולהבשר מישועת ה' לישראל עמו, בתקות ידידו הדוש"ת:
יואל וזעגמייסטער:
והנני להביא כאן אחד מהמכתבים שכתב אלי השר האדון כארלאמאוו מתורגם משפת רוסיא:
אדון נכבד! אץ אנכי לתת לכם תודה עמוקה על כרישתכם בשלומי וברכותיכם הטובות, אשר נגעו בעומק נשמתי, ואנכי מצרי שולח לכם פרישת שלום אמתית, וכאשר מכיר אנכי אתכם לאדם המעלה ופועל הועלתי, המביא תמיד, בכל הענינים הנוגעים להיהדות ושאלותיה, תועליות גדולות לרגלי המדות הטובות והשכל הכהיד אשר לכם, מברך אני אתכם להיות בריא אולם לאורך ימים, אשר הקהלה העברית בפלונסק תהיה כיכולתה להאריך הנהגתה על פי העצות השכליות והטובות של מורה הדרך המומחה ויקר הערך שלהם: הנכון לעבדו והסר למשמעו 22.5 1910 י' כארלאמטוו:
בקיץ תרע"ד נסעתי לרגלי מחלתי לקדלסבאר, ובת"ב נפרצה המלחמה הנוראה ולא יכולתי לשוב לביתי, וגטארתי שמה שבוי חפשי (ציוויל נעפנגענער) שנה תמימה, עדי השגתי רשיון ממלכות אוסטרייך, (בהשתדלות הציר ההישפאני אשר הייתי שם תחת חסותו) לשוב לביתי, במשך שבתי בקרלמבאד תלי"ש שקדתי בלימוד, כי הייתי פנוי מטרדות, אם כי הייתי מעוטף בצער ודאנות מגורל ב"ב בפלונסק, ולולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי, וזאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני, למדתי ת"ל כל תנ"ך, וכל המדרשים רבות ותנחומא, עה"ת וה' מגילות, כל ששה סדרי משנה, ומסכתות מרוב הש"ס, וטוש"ע, ועוד ועדור, נתחדש לי שמה ורשמתי ערך שני אלפים חידושי תורה בכל המקצועות, גם כתבתי פנקס יומי מכל אשר עבר עלי (יעזריני הש"י להו"ל) ונפלאות מדובר בו, ולא אחדול מלהזכיר ברכתי ותודתי דמטיביי ואוהביי ה"ה הגבירים מופלגים חכמים ושלמים, נכבדים, יראים והדדים, נדיבים וישרים כו' מו"ה מנשה כרמל מעיר קראקא, ומ' צבי ליפשיץ מעיר סקאווין נ"י, אשר הרבו להיטב עמי שמה, ישלם השם פעלם בזה ובבא, וביום ועש"ק נשא ח' סיון א"ח שנת תרע"ה השנתי ת"ל חזרה את תעודת הנסיעה עם הרשיון לנסוע למדינתי דרך דומניא, ביום א' בהעלותך בא אלי לאכסניא שלי לפרידת שלום לפני נסיעתי ש"ב הגה"צ ר' בן ציון שי' הורוויץ אבד"ק מאדין והיטב אשר דבר, בהגידי לפניו צעדי מנסיעה רחוקה בזאת בשעת חירום, ואמר:
"הלוא יש לכבודו זכות אבות, וכבר אמרו הצדיקים, כי ר"ת אבו"ת, ושמרתיך בכל אשר תלך, בי מי שיש לו זכות אבות יוכל ליסע בדרך בלי שום פגע" וביום ד' בהעלותך י"ג סיון עזבתי את קארלסבאר, והייתי בש"ק בוויען, וביום א' שלח י"ז סיון נסעתי הלאה דרך פדשבורג, בודאפעסט, עברתי מדינה אונגארען, וזיבנבירגען, עד גבול מדינת רומניא, היא תחנת טעמו וטיבו. יואל וועגמייסטער, אלכסנדר זיסקינד ביאלער, צבי הירש גראהמאן, מנלי רוזענשטראך, אהרן פיבל טראקענהיים, מנחם מענדיל ווענמייסטער, נחום יהודא ליב וויינגארט, אברהם וועגמייסטער וכו' וכו. פרעריאל, ומשם לעיר יאסי, אשר נאלצתי לאשר התעודות אצל הציר הרוסי, והייתי מתאכסן איזה שעות בבית יד"נ ש"ב הגה"צ מ' שלום גוטמאן אבד"ק יאסי, ונסעתי הלאה עד תחנת אונגעני היא גבול מדינת רוסיא, בדרך מסעי שם נפלת בפח שוללים והומסים, ות"ל נצלתי בדדך גם (כאשר יסופר באריכות בפנקס היומי), ועי"ז הייתי מוכרח להשאר על לינת לילה בעיר קורינעשט, ונסעתי הלאה לבעסיראביען, ולנתי ליל אור ליום ה' שלח כ"א סיון בבית ידידי הרה"ג די"ל צירלזאהן בעיר קישינוב, וביום ה' בבקר נסעתי הלאה דרך בענדר, ראזדערגי, זמערינקא, קאזאטין, ברריטשוב... ובאתי עש"ק שעה ששית אחר צהרים לעיר ליכאווני, ונשארתי שם לשבות ש"ק, ביום א' נסעתי הלאה, וביום ב' כ"ה סיון באתי לווארשא, ומפני המלחמות אשר סביבות ווארשא לא יכולתי לבוא לעירי רפלונסק, וביום ה' ראה ב"ה מנחם אב כבשו האשכנזים את זוארשא והתפרצו העירה, וביום ב' שופטים ער"ח אלול באו איזה אנשים מפלונסק כווארשא עם פקודה מהנציב האשכנזי בפלונסק כי נתן צו שאבוא לביתי לקבל משרת הרבנות, ונסעתי ע"י סבוב דרך סובטשוב, ווישגראר, ובאתי על ש"ק לפלונסק ת"ל בשלום אל ב"ב, אחר רוב הנדודים והצרות שעברו על ראשי, כי לנסוע ישר לא היה עוד באפשרי, בי המבצר מאדלין הי' עוד ביד הרוסים, שמעתי מזוגתי הרבנית, ומבניי, בשמחה מהולל בדמעות, את הצרות והעינוים, הפחדים והבהלות, אשר סבלו במשך השנה, אשר הייתי רחוק ממעוני, נודעתי משלום בניי בזגיערז, משלום בית אמי ומשפחתי:
באור ליום ד' וירא ט"ו מרחשון שנת תרפ"ב, באו אלי מכתב ותלגרמא מהפרנסים הקצינים ואלופים מווארשא, בחת"י הגבירים המפורסמים, מופלגים ואפדתים, חכמים ושלמים, רוזנים ושועים, בו' מו"ה ליבש ראווידזאהן, ומ' ישעי' דוזינבוים, ושאלו אותי אם מסכים אנכי לקבל עלי משרת רבנות בווארשא, והשבתי להם הסכמתי, אם אמנם ישיבת כרכים קש"ה, ובמשך השנים אשר ישבתי בפאונסק הציעו לפני, ובקשו פני מכמה ערים גדולות לבוא אליהם, כמו מעיר וולאצלאוועק, ועי' בס' המאסף שנה ה' סי' ר', שעדליץ, רארום, קיעלץ, פיעטרקוב, פלאצק, ואנכי לא חפצתי להעתיק דירתי מפלונסק, אבל עכשיו שיצאו כמה מוסרים ומלשינים נגד ראשי בגמ' ר"ה די"ז ע"א והמסורות וברש"י שם שפשטו ידיהם בזבול כו' שהחריבו וכו' דהא אקמצא וב"ק חרב כו' ע"י מסירה, ובהרמב"ם ה' עדות סוף פי"א כתבתי על הגליון בזה"ל בדפוסי' אחרים בהרמב"ם יש כאן גם הלכה י' בזה"ל המוסרין ואפיקורסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא ראשי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרים פתותין הן מן העכו"ם, וכו' ובהרמב"ם (פ"ג ה"ב) מה' ממרים, כתבתי על הגליון בזה"ל:
"בדפוסי' אחרים יש בזה"ל מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבע"פ וכו', והרי הוא כשאר כל האפיקורסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל וכו' ע"ש שהעתקתי כל לשון הרמב"ם, והכ"מ באריכות בדפוסי' אחרים ואכ"מ, ונודע המסירות נגד הר"ן ושאר גדולים שהובא בשו"ת הריב"ש סי' שע"ז, וסי' שע"ו, ונגד זקני רבינו בעל תוס' יו"ט שהובא במגילת איבה, ובדברי ימי ישראל חלק שמיני ת"א מצד מ"ג והלאה, וכל צרת שנת ת"ת בא ע"י מסירה כמסופר בס' יון מצולה, והובא בס' קורות פאדאליא, ובדברי ימי ישראל, והמסירה נגד הגאון ר' צבי הירש הענא אבד"ק אנשבאך שנז' בשו"ת חו"י שישב כלוא הקהר בפלונסק, ועשו מריבות וקטטות, וע"י עלילות שקרים ישבו ראשי הקהל במאסר ד' חדשים, עד אשר אוכל לומר על פלונסק קש"ה עלי פרידתכם, היינו פרוד הלכבות השורר, כפי' הס' תולדות יצחק בח"ת לשמ"ע, ע"כ אמרתי יפה דברו פרנסי ווארשא, ובעתם דברו, עת להרחיק דירתי משם, ומאת ה' היתה זאת, ומה גם בי לא עשיתי בזה השתדלות כל שהיא, והדבר בא בהיסח הדעת, וביום א' חיי י"ט מרחשון באספת הפרנסים וראשי הקהל נבחרתי, וביום כ"ו מרחשון השגתי תלגרמא מאת ש"ב הגביר המרומם איש אשכולות החכם השלם מ' העשיל פארבשטיין, בפקודת אשר המיניסטריום שאבוא לווארשא, ובליל אור ליום ג' תולדות קברלי השר בביתו ונתארכה השיחה בינינו ערך שתי שעות, והפציר בי מאד שאקבל המשרה בווארשא, וחלק לי כבוד גדול ער להפליא, וביום ד' תולדות כ"ט מרחשון בתבקשתי לבוא כבית הקהל, ושם היו הפרנסים הגבירים המפורסמים ר' ליבוש דאווידזאהן, ר' מאיר דונדשטיין, ר' שבתי ברעגמאן, ר' סענדר מארגנשטערין, ד' נחמי' קראסוצקי, ר' וואווטשי קליין, ר' זלמן געלבלום, ר' ישעי' רוזנגבערג, ועוד, ונתנו לי כתב הרבנות, להיות אחר בוער הרבנים דפה ממרדגה הראשונה, עם כל הזכיות השייכות כרב ממדרגה א', וביום ד' מקץ ב"ז כסלו ג' דחנוכה אשר וקים ראש חמיניסטורים האדון פאניקאווסקי את התמנותי תלי"ש, עב"ז עוד לא הוחלט אז אצלי אם לעזוב את פלונסק, ולקבל על שכמי טרדות הצבור בעיר גדולה כ"י, ובמשך העת השגתי הרבה מכתבים ברצוא ושוב במאסר כ"ד שנים כמסופר באורך בס' יכבד אב אות ס"ז, ובהגורן, והמסירה נגד הגאון בעל פנים מאירות הובא באורך בס' היהודים באונגריא, ושם התפלה שנתיסדה נגד המוסרים, ואשר יסופר בס' ילקוט מנחם לר' מענדל ביבר מהמסור שהלשין אחר מותו, ושם די"ב מעשה נורא מזקני הגה"ק ר' ישראל היילפרין אבד"ק אוסטרהא נגד המסור שבעירו, והיסופר מהמסור בשו"ת מהר"ם שנייטוך סי' ל"ד, והמשפט שעשו להמסור בבראד שהובא בס' חוט המשולש, ובס' דמק"א בקונט' חזון ישעיה תצא בפי' לא תתעב אדומי וכו', וביו"ד סי' א' לענין שוחט מסור, ועי' בס' רפואות הנפש ח"ב ד"ד בפי' גמ' סוכה דכ"ט ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד לענין מסירות, ויש להמתיק עפ"י מש"כ זקני בתוס' יו"ט (נדרים פ"י מ"ג) בשם זקני המהר"ל מפראג שא' בשם מסור, ולא אמרו מוסר, לפי שאעפ"י שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים, אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נחסר ע"ש, ועי' בס' בית שמואל אחרון פ' וישלח, פנחס, וברש"י שה"ש ו' י"ב ובסנהדרין דף צ"ז, אין משיח ב"ד בא וכו' שירבו המסורות, ובסו"ם שם עולם סיפור נפלא בשם הגר"א ז"ל במסור, ובס' שמירת הלשון ד"ט, ובס' ש"ח של ת"ח לר"א אטינגא די"ח במלשינות נגד הרב ש"ע, ובס' יריעת שלמה דפ"ד אות רב שרירא גאון, ובס' זכרון לראשונים ד"ח, ובס' דגלי יהודה, והארכתי בזה בח"ת פ' תבא (כ"ז כ"ד) ההמשך ע"ש בבעה"ט, וי"ל ארור מכה וכו' היינו המלשין ומוסר. וזה ארור לוקח שוחד היינו אוכל קירציה בי מלכא, להכות נפש דם נקי, כי המוסר שופך דם כנז' על שני אחים וכו' וזה ארור אשר לא יקים כו' כפי' בעה"ט כעובר כל התורה וכמש"כ הרמב"ם מדפוסי' אחרים הנ"ל ואכמ"ל, ועניני מסור בפ' קדושים (י"ט ט"ז) לא תלך רכיל זכו' ובת"א לא תיכול קורצין וכו', ובדניאל (ג' ח') קרציהון, ובש"ס ברכות דנ"ח אכל קורציה, ועי' סנהדרין מ"ג ע"ב ובגמ' ב"ק דס"ב, ובשו"ת מהר"ם סי' מ"ז ריב"ש סי' מהפרנסים דפה בהפצרות גדולות שאמהר ביאתי הנה ט) לנהל הרבנות, גם הכינו כעדי דירה נאה ומרוחת ברחוב פאנסקי מספר כ"ח, וכתבו אלי לקיום וקוי ה' יחליפו ב"ח, גם אמי הצדיקת ע"ה ושהיתה בביתי ערך שש שנים לעת זקנתה, וזוגתי הרבנית הצ' ע"ה הפצירו כי לעזוב את פלונסק, כי הי' להן צער גדול, מצערי מאת המוסרים הנ"ל ימ"ש, ואחר רוב ישוב הדעת, כיום א' קרח כ"ט סיון שלחתי הענלות עם ספרי וחפצי לווארשא, גם כ"כ שי' נסעו מפלונסק, ואני נשארתי לבדי עד אור ליום ה' חו"ב, ובין מנחה למעריב אמרתי בביהכנ"ס דרוש עם ברכת הפרידה מאת בני עירי, וביום ה' חו"ב י' תמוז בבקר באתי בשלום לווארשא, ובש"ק חו"ב דרשתי בביהכנ"ס ר' אהרן סרדינר ז"ל, וקבעתי כה מקום תפלתי, כה יעזריני השי"ת ללמוד וללמד לשמור ולעשות כיה"ר: אמי הצ' ע"ה נחלתה במחלה כבדה וארוכה כערך שנה שלמה, ונפטרה ביום י"א מרחשון תרפ"ד ומנ"כ פה, גם זוגתי הרבנית הצדיקת, אשת חיל, מלומרת ומשבלת, המפורסמת כתומת לבבה ובצדקת פזרונה מרת הינדא מעריר י) נחלתה במחלה כבדה ערך שתי שנים ביסורים נוראים דמ"ל, ונפטרה ביום ד' מו"מ:
כ"ח תע"ג, ברש"י בחקותי (כ"ו י"ז), שבת דל"ג ברכות כ"ח ב מגילה י"ז ב
ע"ז כ"ו. רמב"ם הי' חובל פ"ח, חו"מ סי' שפ"ח, ובשו"ת הרא"ש כלל י"ג א', ועי' באוצר ישראל ע' מלשינות מהמסור הירשל מאיר מווינא, ועוד. כמו ניקולאוס דונין, יהושע אללורקי, ופפעפערקארן. ט) ב"ה מוש"ק פ' תשא תרפ"ב וורשה. כבוד מורי ורבי הרב הגאון וכו' אב"ד ור"מ בק"ק פלונסק מלפנים, ועתה רב לאחד המחוזות בע"מ וורשה ד' אלקיו עמו: מכתב הד"ג נכון השיגה ידי, ואחיש להשיבו כי ת"ל עלתה בידי אחרי רבי רפתקאות להשיג רשיון מאת בעל בית חומה לעשות דירתו כו' לתקנה ולשכללה כפי רצוננו, ושבוע הבא אמסור התקון לבנאי כו' אם כי חפצתי אשר רב בוורשה ידור במעון יותר מרוח אך בצוק העתים דיינו גם בזה, כו', ובכן טוב מאד אשר אדוני יבא לוורשה והי' עינינו רואות את מורנו, ברגשי כבוד ובברכת הדיוט. אי"ש לייבוש דאווידזאהן ב"ה יום ב' פ' חקת התרפ"ב לפ"ג וורשה. כבוד הרב הגאון וכ' אבדק"ק פלונסק שי': בתור אחד מפרנסי עדת ישראל פה העיר ויושב ראש למחלקת עניני הדת, מצאתי לי לחובה לדבר קשה את אדוני, שלטון העדה יותר מחובתו וכחו עשה, הכין לפניו דירה, ונותן מקופתו סך מסיום להוצאותיו. דבר שלא בנקל בימים האלה, ועתה אין קול ואין עונה, אדוני לא בא אף במלה אחת לקבוע זמן מתי יעתיק דירתו ויבא שלום לביתו, סכנת עיקול הדירות (רעקוויזיציא) מרחפת ממעל לראשנו ובין לילה חלילה כל עמלנו יעלה בתהו, וכ'. ובכן למרות חפצי מוכרח הנני לקבוע בעצמי עת בואו למחנינו, ותהי התראתי אולי מחצפת, אך ישרה ופזיטיבית, באם אדוני לא יבא לוורשה עד ט"ו לחדש זה נחשב כאלו הסתלק מבחירתו ומשרתו תנתן לאחר, והנני חותם בכבוד הראוי. ידידו ומוקירו, אי"ש לייבוש דאווידזאהן:
י) מהמון מכתבי תנחומין שבאו אלי מגדולי ישראל שי' מקרוב ומרחוק, אעתיק בזה איזה מהם. ב"ה תמוז שנת תרפ"ד, וומנ"כ פה בצד קבר אמי ע"ה, ונזכרה בהק' ס' בית נאמן מחתני הרה"ג שי', ולא הניחה במותה כמותה, תנצב"ה:
ולטוב יזכרו בני שי', ד' ישמרם ויאריך ימיהם המה וזרעם בחיי מנוחות, וחיי הצלחות, ברוב ברכות, בשובע שמחות אמן, ד' דחוהמ"פ כ' ניסן תדמ"א נולדה לי בתי מרים בריינדל, [ונפטרה ד' אלול תרמ"ב], וביום י"ד אלול תרמ"ב, נולדה כי בתי חוה ליבא, הנשואה לחתני הרה"ג עדיו לגאון ס' אברהם נתן איילבערג מזגיערז בעהמח"ס בית נאמן וש"ם], וביום י"ג מנ"א תרמ"ר, נולדה בתי רבקה, הנשואה לחתני מ' מאיר שולווייס מפה, ובר"ח אייר תרמ"ו נולד בני מ' אברהם חיים שמחה בונם מזגיערז, שהו"ל ס' שמן הטוב, דובר שלום וש"ס, וביום כ"ו שבט ב"ה אור ה' דברים תרפ"ד קדעניין. כבוד אהו' ידי"נ הרב הגאון הגדול החסיד חו"נ כו' מ' צבי יחזקאל מיבלזאהן שליט"א. הנני בזה לנחם את כג"ה מפטירת אשתו הרבנית ע"ה יתנחם בנחמת ציון וירושלים כנפש אוה"נ דורש"ת חנוך צבי הכהן לעווין אבד"ק בענדי גם אני מברכו ברכת תנחומין בתוך אבלי ציון וירושלים, ידידו אברהם מרדכי אלטר. ב"ה יום ה' מו"מ זגיערז: כמו חץ משוכה ברעל, נרעש נפעם ונדהם מחצה ופצצה את לבבי הבשורה הנוראה והאיומה מפטירת חמותי הצדיקת האמתית זצ"ל, אהה! נפלה עטרת ראשנו, נגדעט פרח הכי יקר ונחמד מגן החיים, ניטל כבוד מבית משפחתנו אם רתמני' שמופלגת בתורה ויר"ש, נפל סמל דמות אשה העברי' בכל מעלותיה האמור' במאמר החכם מכ"א, אחת מהצדקניות שהיו בדורות שעברו, עיני עיני ירדו מים על השבר הגדול והנורא אשר שברנו, אשת חבר ואשה חברה בכל המובן של המלה, לן יאות למבכי על האבדה היקרה בלא עת, אל תבכו למת ואל תנידו לו צעק הנביא וכן על חמותי הצדיקת אשר סגלה לנפשה כ"כ צדקות הרבה ומע"ט, ועליה נתקיים ותשחק ליום אחרון, רק בכו בכו להולך להאנשים ההולכים בתוך עולם החיים, המבכים ומרגישים אשר אבד להם, ינחם ה' לכל האבלים והמתאבלים עלי' בתוך שאר נאצוי"ר אמן, כ"ד הכואב ונאנח בוכה על האסון אשר קרנו ומצפה לישועה ונחמה בקרוב: אברהם נתן איילבערג:
שני רבנים מתלמידי כותבים בזה"ל:
האסון הגדול שקרה לכ"ת במות עליו אשתו העדינה הרבנית הנכבדה נ"ע כו' כי מי כמוני יודע להעריך כראוי את ערכה הגדול את טוב לבה, טוהר נשמתה, והתנהגתה בנחת עם כל אדם, רבי הגדול! מרגיש אני היטב את הקרע הגדול שאינו מתאסה שנעשה בלבו ומשתתף עמו בצערו הנורא, במה מנתמך? מורי ורבי הנכבד! אברכו רק שה' יחדש את שנותיו ויחזק את כחו למען שיוכל לשאת ולהתחזק על האסון הנורא שקרהו, ובעבודתו המסורה לה' ולתורתו ימצא נחומים לו ולמשפחתו. תלמידו הנאמן המיצר בצרתו:
הבורא עולמות, ישלח נחמות, לכבוד רבי אלופי ומיודעי וכו' מאד עגמה עלי נפשי ונשבר רוחי בקרבי בשמעי את הידיעה המעציבה ע"ד האסון הגדול אשר קרהו בהלקת ממנו רעיתו הרבנית הכבודה המיוחסת ומצוינה בנשים ע"ה. תרמ"ח, נולד בני מ' שמואל שמעלקא פנחס שו"ב ומו"צ בלונדון, וכעת בעיר קייפטון (אפריקא דרומית), וביום י"ב תמוז תר"ן נולד בני מ' ישראל יונה, ונלקח לצבא, ויצא בחיל הרוסי להמלחמה בקיץ תדע"ד, ואצל הרי הקרפטין נשבה ונשלח למחנה השבוים:
שבעיר סטמר (מדינת אונגריה), והריץ לי משמה מכתבים כמה שנים, ופתאום נפסק משלוח המכתבים ממנו, ואחר השתדלות נמרצה קבלתי ידיעה מקורית בכתב מהגינרלקונסול הפולני בעיר זנרעב (מדינת קרואציה ביוגוסלביה), כי נחלה בדלקת. הריאה בבית החולים רעזעדוושפיטאל, בלע"ז) המכונה בשם יונגבונצלוי" בעיר שטרנהל (מדינת עטייערמדק), ושחל"ח ביום ב' חיי שרה כ"ב מרחשון תרע"ט ונקבר שמה ביום כ"ד מרחשון בחצר מות העברי בקברו המסומן במספר 57 14 תנצב"ה), וביום י"ג תמוז תרנ"ב, נולדה בתי חיה אסתר, הנשואה לחתני בן גיסי מ' יחזקאל קלונימס שוורדשארף מפלונסקו, וביום א' דסוכות ט"ו תשרי תרנ"ז, נולדה בתי גאלדה רחל, הנשואה לחתני מ' יהושע העשיל לעווינשטיין מפה, בן בנו של ש"ב הגה"צ מ' יוסף ז"ל אבד"ק סעראצק, ביום ג' כסלו תרנ"ט נולד בני משה אביגרור, ונפטר בן ט"ו שבועות, וביום כ"ו שבט תר"ס, נולד בני מ' מרדכי זאב, וביום ג' דחוהמ"פ תרס"ז. נולדה בתי דבורה, ד' עליהם יחי':
כבר עברו יותים מעת הגיע אלי הבשורה הנוראה הזאת ועוד עכשו אני נמצא תחת השפעת הרושם המדכא שעשתה עלי מבלי להשתחרר ממנו, כי מי כמוני יודע להעריך את גודל האבדה שאבדה למעכת"ה שליט"א במות עליו רעייתו, אנכי בהיותי במשך שנים מבאי ביתו יום יום, בלומדי בישיבתו שיעורין תמידין. היתה לי ההזדמנות לראית מקרוב את מסירותה הגדולה לבעלה מעכת"ה ואת דאגתה הבלתי פוסקת לבריאותו ושלימותו ששמרתו מכל משמר, ואני אומר:
וי להאי שופרא, שהיתה משפרת את תולדותיה מעשיה הטובים, דבלי בארעא, כי נודעת בשערים בצדקתה ובטוב לבבה, ביתה פתחה לעניים ואורחים, וכל משושה הי' לעשות חיל ועבודת הקודש. וכו' ואל מעכ"ת וב"ב שי' אני שולח את כוס נחומי ואומר המקום ינחם אתכם וכו':
והנני להביא בזה מה שאמרתי בעת אשר קדר עלי היום וברוב עוני נלקחה ממני ועלתה השמימה אשתי היקרה הצדקת אשת חיל ע"ה, במה שראיתי לזקני הגה"ק ז"ל בהפלאה כתובות דף ת' פי' בכל עצב יהי' מותר, ודבר שפתים אך למחסור, דבכל צרה יש יתרון, ולא במיתת צדיקים, דנקרא דבר שפתים כחז"ל מכה אשר לא כתובה בספר ע"ש, ולענ"ד לפרש ע"ד גמ' סנהדרין דף כ"ב, לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים וכו', ושם אין אשתו של אדם מתה אלא א"כ מבקשים ממנו ממון וכו' ואם אין לך לשלם כו', ועיין תוס' זבחים דכ"ט ע"ב דקאי על נדר, ועי' שבת דל"ב ע"ב בעון נדרים מתה אשה של אדם שנא' וכו', וזה החטא דתלי' בדבר שפתים, ועי' נדרים ד"ט, וזש"א בכל עצב יש יתרון, אבל בדבר שפתים, היינו מיתת אשתו שבא בחטא דבר שפתים, בזה רק מחסור דאין תמורה, ושם בסנהדרין אין אשה מתה אלא לבעלה, ובמדרש רות פ"א סיים שקשה עליו צרה זו מכל הצרות שבאו עליו, היינו אם אשה עזרתו, והולכת עמו יחד לעבור דרך מלחמת החיים, ואם הדרך הזה יש לו מציקים מסביב, חיות רעות השואפים לטרוף, ואשתי עזרתו לסבול ולקבל באהבה, ולילך בבטחון בהש"י, זאת נותן לו כת הסבל, לסבול הצרות מהרודפים ומלשינים, וזש"א יעקב אבינו ואני בבואי מפדן וכו', היינו כי אמנו רחל עזרתו לסבול כל צרותיו הקודמים, צרת עשו, לבן, דינה, וזש"א קשה עלי צרה זו מכל הצרות והנני להביא בזה מה שכ' ב"ד המופלג בתויר"ש השלם איש המידות מ' יחזקאל איר קראננבערג, בס' תפארת בנים וז"ל:
זקנינו יא) הרב החריף הגביר החכם הכולל, תפארת ישורן, המפורסם בחכמתו, ופרי צדקתו מודעת בארץ, מו"ה שמואל אלי' ז"ל ש"ש מבילגורייא, בן הרב הגאון הצדיק ועושה חסד מו"ה אליעזר, בן הגה"ק מ' דובעריש ראב"ד ומ"מ בלובלין, ועל ידו הושיע ד' כמ"פ לכלל אחב"י יושבי רוסיא ופולין, בפרט בעלילת דם שהי' עליהם בימיו הוא השליך נפשו מנגד, וכמה פעמים מסר נפשו על קידש השם, ובעיר זאמושץ בכבל נתנו רגליו, עד אשר נחלה בבית האסורים, אבל הגזירה הנוראה נתבטלה בעזהש"י על ידו, והי' קדוש לאלקיו, ושגור בפי אנשי לובלין אשר הרה"ק הרבי מלובלין זצ"ל אמר לתלמידיו בזה"ל דער יוד לערינט תורה לשמה, אין פעהלט נישט קיין האר פין ש"ע, הוא הי' נכד בעל מדה"ד, והמהר"ל מפראג, וסיפר לי הר"ר משה בער מפה, ששמע מזקנו יליד לובלין, אשר למד בילדותו ביחד עם בניו של הרבי מלובלין אצל מלמד אחד, ושמע פ"א שאמרו בניו של הרבי מלובלין לאביהם, בראותם שעבר המגיד ר' בעריש אצד ביתם, בזה"ל:
"דער גרובער באך איז דא אדונך גיגאנגין" כי היה בעל בטן. (כגודע המחלוקת שהי' ביניהם כי הוא הי' מתלמידי דודו הגר"א מווילנא זצ"ל), ואמר להם אביהם הרבי "דרך ארץ פאר דעם גראבין באך, אין דעם באך ליגען אלע ארכעה ש"ע כנא' ותורתך בתוך מעי", והשאיר אחריו בכתי"ק חיבורים נפלאים זקננו הר"ר שמואל אלי' לפני מלכים הגישו דבריו, לעשות טובות לכלל ישראל ונתכבד בטבעת זהב עם אבן טוב מאת הקיסר אלכסנדר השני, וביום ב' לסדר אשר יבחר בו יקריב אליו לפ"ק, נלקח מאתנו עטרת ראשינו, משוש חיינו, עמוד התוך אשר בל בית משפחתינו הי' נשען עליו, שמעו הלך למרחקים, שמו שעברו, היינו שבכתה הי' לו העוז לסבול הצרות שעברו, וממילא הוא מרגיש בצער וכאב מיתתה, וזה ענין פסיעותיו מתקצרות כו' עצתו נופלת כו' כי בחיי אשתו הי' לו עזר לעבור בין שונאיו ורודפיו בפסיעות רחבות, ובעצתה הנכונה:
אודות זקני הר"ר שמואל אלי' זצ"ל כתבתי חיבור מיוחד בשם רמת שמואל, הבאתי מחדושי תורתו, וממעלליו ומעשיו הגדולים, וכאן אזכיר רק ממה שמצאתי בין כתביו שכ' בדרך משל ומליצה "אדם לא לשחוק נברא, ע"כ אף אם ישחוק עינו תדמע", הכתות והעתות, שלש מפלגות ביהודים, משכילים, זדים, וחסידים, המשכיל על דבר יחקור ויבקש העבר, וזה דבר החסיד יבקש וידרוש העתיד, והזד מה יאבה? רק את ההוה, פ"א בחן אותי בילדותי וכתב חידה "אשה אחת בוכיה, על בנה הוא אביה, ותלך לדרוש לאחיה, ויענה תאניה ואניה, אך זה יהי' לך לישועה" (מלכים א' י"ד), סיפרה לי אמי הצ' ע"ה כי הגה"צ ר' אליעזר שלום אבד"ק פיעטרקוב הי' אוהב נאמן לזקני הגה"צ ר' אליעזרל ובנו הר"ר שמואל אלי' (עי' מכתבו בס' מקור חיים דמ"ז), והוא היה השדכן מהשידוך בין אבי ואמי ע"ה, וכשבאו זקניי ר"א ורש"א לפיעטרקוב לבחון את החתן הוא אבי, הלכו לבית הרב רא"ש, ושמה בא המלמד עם העלם המדובר, הוא אבי, ושמה בחנו אותי, ותמיד סיפר המלמד את פליאתו ואמר, כי מראש חשב רק את זקני הר' אליעזרל ללמדן גדול, אבל זאת לא פלל אשר גם בנו הרש"א, שהי' לבוש כגביר וסותר, הוא למדן גדול כ"כ, רק בעת הבחינה ראה את גדלו בתורה, בלקחו חבל בפלפולא דאורייתא בסברות וחריפות. נודע בשערים בפעולותיו הטובים אשר עשה עבור רבים מבני עמנו, המכובד בפי כל וכו':
וע"ד זקננו הגה"ק ד' נטעלי אכד"ק בירגורייא ערך חמשים שנה, ורבים מגדולי ארץ שלחו אליו לדרוש דבר אלקים, ויגוע יצחק זקן ושבע ימים י"ד אייר שנת תדר"ך על במתי עב עלה השמימה, ואחר טהרתו הכניסו מטתו לבהכנ"ס, ויבכו אותו בל העדה, וספדוהו שלשה הגבורים ה"ה זקננו הר"ר שמואל אלי', ואחיו הגאון מ' דובעריש ששוורדשארף אבד"ק גוריי (אשר גם הוא היה חתן זקננו הר"ר יחזקאל מאיר תאומים ווייגבערג), והג"מ ישעי' צבי העללר אבד"ק פראמפאל, נכר דודנו הג"ר ברוך פרענקל, ובתוך השבעה בא הגה"צ מ' יחזקאל אבד"ק שינאווי לבירגודייא לספדו וכו' תנצב"ה: מקובלני בי בעוד היות זקננו הגה"ק מ' שמשון מייזלש רב בזאלקווא, הי' בנו זקננו הגה"ק מ' משה צבי הירש אב"ד בעיר בילגורייא, וכאשר נאסף אה"ק מ' שמשון מלא בנו הג"ר משה צכי הירש וישב על כסא אביו, ובהיותו עוד בבילגורייא לא הי' לו בן זכר זמן רב, לימים נולד לו בנו זקננו הג"ר אביגדור, ויהי' ביום השמיני, יום המל הילר, ויעש אביו הרב משתה גדול לכל אנשי עירו, וברבו אנשי העיר את דבם אבי היצר ואמו, בי אחרי ימלאו שני חייו, ימלא בנו את מקומו, ויענהו אמן. ובעזבו את בילגורייא והילד עודנו רך בשנים, ויהי בי גדל הילד על ברכי אביו שמעו הלך למרחקים, וכשהי' בן ח"י רכ פעלים בתורה ובהוראה, שמו אנשי בילגורייא פניהם לזאלקווא אל זקננו הנדמצ"ה, ואמרו לבנו הנ"ל שמלה לך קצין תהי' לנו, והביאו לו כתב דבנות מעידם, וימאן זקננו הג"ר אביגדור לעזוב את הוריו, כי נפשו קשורה בנפשם, ושבו הבע"ב לעירם בתשובה כי הרב איננו חפץ לקבל על שכמו משרת הרבגות מבילנורייא, ויבאו הנשים הכבודות וקראו אספה, ואמרו לבעליהם ראשי הקהל הל, לבו ועשו נסיעה פעם שנית לזאלקווא בטענה זו, בי בעת סעודת הב"מ בדכו אותם כי ישב על כסא הרבנות בעירם, והם ענו אמן, ע"כ ההברת עליהם לקיים הבטחתם, וראשי הקהל כן עשו, ובבואם שנית לזאלקווא עם טענתם זאת, ענה ואמר זקננו הגרמצ"ה בי הצדק אתם, ובנו הרך בשנים והאב בחכמה נסע עמהם ויהי לאבד"ק בילגורייא, והאריך ימים על כסאו ערך חמשים שנה, וירא בנים וב"ב, ויגוע ויאסף אל עמו, ויקברהו בעירו, ואחריו ישב על כסאו חתנו זקננו הר' יצחק נטע ברלינד, אחריו ישב על כסאו חתנו דודנו הגה"ק ר' נחום פאלאסט ומנ"ב שם, (ועיין לעיל העדה ד'):
זקננו הגאון הגביר המפורסם בתבל בשם ר' לייבשל תאומים זאוויחאסטער (הנ"ל הערה ד') אשתו הצדיקת א"ח מרת גיטל ע"ה, מלבד נדבת רוחה בדבר הצדקה אשר עשתה, ומעשיה הטובים רבו מלספר, ופ"א כאשר מי הנהר וויכסל שטפו בעיר זאוויכאסט, והרבה אנשים נשטפו בזרם המים, עמדה היא על שפת הנהר וצרור הכסף בידה, ונתנה להמצילים את הנטבעים, בעד נפש מישראל ב' אדומים, ובעד א"י אדום א', ועוד רבות כאלה, עוד היתה משכלת אל דל להרגיע רוחו, ופ"א בא לביתם אחד מאחי בעלה הרבנים, בעת שהגיע לפרק להשיא בתו והשעה דחוקה לו, וז' הר"ר לייבשל שמח מאד עם אחיו הגאון, והתחילו להשתעשע בד"ת, אז אמרה היא לבעלה:
הלוא מגמת אחיך עם ביאתו לביתך הוא שיושע על ידך להשיא את בתו, הן לו מקודם בדי מחסורו, וידע בי לא לריק היתה ביאתו הנה, ואחר ישב אתך ימים אחדים בנפש שבע רצון ותפלפלו בד"ת בחפץ לבבכם, וכן עשו זי"ע, עב"ל:
זקני הרהגה"צ ר' משה הלוי בארנשטיין מזאוויחוואסט, התענה משבת לשבת כמה פעמים בשנה, ובכל זאת היה חי צ"ז שנים, ונפטר בעת הסעודה השלישית בשבת, בבקר שלח לקרוא אליו את הרב רבי יצחק גומבינר האבד"ק זאוויחוואסט עם חברה הקדושה, והתפללו יחד בביתו, והוא עלה לתורה, ואחר התפלה עשו קדוש בביתו, ואחרי כן אמר להם ללכת לביתם, כי אין עוד העת, ולעת מנחה הזמינם שנית לביתו, וגם אז עלה לתורה, ורחץ ידיו לשלש סעודת כרת של תורה, ואחרי כן עלה על מטתו ונר נשמתו הקדושה נכבה אז כמעוף עין. בניו:
א) אם זקנתי הצדיקת מרת גיטלי, אשת זקני ר' ליבוש פרענקל הנ"ל. ב) הרב הגדול והעשיר המצוין ד' נחמן בארנשטיין, כפי הרשום בצואתו הניח שנים עשר אלף אדומים בעד חתנו ר' ליבוש הנזכר, ושארית כספו ונחלותיו לר' נחמן הנזכ'. בני ד' נחמן הנז' המה:
א) הגה"צ ר' אליעזר דוד הראבד"ק קראקא, ואח"כ אבד"ק זאלאשיץ. ב' הרב הגביר הגדול בתורה ר' שאול בארנשטיין, הנז' בס' כתר כהונה צד ל"ג, (חותן הרה"ג ר' אהרן הירשבערג בן ד' מרדכי, אחי הגה"צ ד' ליבוש אבד"ק פילץ הנז' בס' רבני דובנא, ובס' יכבד אב דף מ"ב). הגה"ק ר' משהלי הלוי מפשעווארסק, היה דודו של זקני ר' משה מזאוויחוואסט, וזקני הגביר ר' משה השיא כל בני ר' משה מפשעווארסק מהונו, והוא כתב תפילין לכל בניו:
זקנתי הצדיקת אשת חיל ומלמדת מ' גאלדא רחל'י ע"ה (אשת זקני הר"ר יחזקאל מאיר תאומים מבילגורייא הנז') ספרה מחמותה הצדיקת מרת גיטל'י, שאמרה פ"א לבעלה זקני ד' ליכוש כאשר בא אחד מהקרובים אליהם לקבל תמיכה לנשואי בתו הכלה, ונשאה לו משל מסוחר בהמות אחד וקצב ששחט וזרק בכל פעם את העור על העליה, וידע כי הרויח בכל פעם ופעם מכל בהמה, וכאשר עברו כמה חדשים רצה לנסוע על יריד גדול, ובראותו כי אפס כסף הנחוץ לו על זאת, אז דבר אל נפשו בתמהון גדול:
הלא הרוחתי מכל בהמה ובהמה, והנה תם הכסף והכים שלו ריק ? ובעמדו כה נבוך ברעיוניו, עלה בזכרונו, כי על העליה שלו מונחים כמה מאות עורות, וימהר למכרם, ומחירם הספיק צרכי נסיעתו אל היריד, והנמשל מובן על העולם העליון. ועי' בס' יככד אב דף י"ב:
ספרה לי אמי הצ' נבג"מ, שבשבת הגדול האחרון מימי חייו של זקני הר"ד נטע'לי, הגיד דרשה נפלאה בבהכנ"ס דעיר בילגורייא, ואחרי כן בשבתו בסעודה השלישית שבחו בניו בפניו את דרשתו, והוא השיב להם:
"הזאת היא דרשה כה נפלאה? היה לכם לשמוע דרשתי בימי עלומי !" וספר להם, כי באביב ימיו נסע פ"א לפיעטרקוב לבית אבותיו, ולקח עמו למכירה עלי ענים, ובבואו שמה היה נאלץ למכור סחורתו במחיר נמוך, והפסיד חמש מאות רו"כ, ואמו הצדיקת מרת זלאטע'לי נחמה אותו במחמאות פיה ואמרה לו:
"אל תדאג בני יקירי! אם תגיד דרשה בבית הכנסת בפיעטרקוב, אז אשיבה לך כל ההפסד". וכן היה שהגיד דרשה, וכמעט באו כל בני העיר לשמעה, ומאוד התפלאו עליה, ובשבתו שמה כמה שבועות שרכוהו לבתו גאלדא רחל'י שהיתה אז כבת עשר שנים השדוך מזאוויחוואסט, ואז היתה עוד חמותו הרבנית הצ' מרת בילא ע"ה (אשת זקני הגה"ק מ' אביגדור מייזלש בחיים חיתה בבילגוריי, ונסעה במכוון לעיר פיעטרקוב אליו, והדרך היה אז בחזקה סכנה בלי עגלות קיטור כמו עתה, ובאה אליו בתלונה ובצעקה: "אתה הנך יושב פה ובביתך משדכים שדוכים לבתך הקטנה כנ"ל? ואז נסע דרך זאוויחוואסט ועשה השדוך. זקנתי גאלדא רחל'י נשלחה לזאוויחוואסט לבית המחותנים. והחתן העתיק משכנו בבית זקני בבילגורייא ולמד אצלו שיעורין תמידין, עד הנשואין, ועי' בס' יכבד אב דב"ח: