שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
קונטרס אחרון · סימן א
נשאלתי
באיש אחד אשר שבק חיים לכל חי ונשארה אשתו זקוקה ליבם קטן כבן שש או פחות באופן שתצטרך להמתין כעשר שנים או יותר עד שיגדל ויביא סימנים רק כי המנוח בעלה של האשה הזאת לא הי' לו מיום הוולדו עד יום מותו שום היכר כיס ולא ביצים כלל וכלל וכפי הגב"ע שהי' לפני וע"ז נשאלתי אם יש לדמותו לסריס חמה דקיי"ל כר"ע דאמר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו כדדרשינן ולא ימחה פרט לסריס ששמו מחוי וכן פסק בשו"ע אהע"ז סי' קע"ב או שיש שום צד לחלק ביניהם.
תשובה
הנה להיות כי האשה הנזכרת היא מעיר הסמוכה אלי בתוך התחום לזאת מצאתי עצמי מחוייב לעיין ראשונה בשריותא דהך אתתא ולהציע הדברים לפני חכמי הזמן ומה' אשאל מענה שלא אכשל בדבר הלכה כי מלתא עמיקתא היא דא בא"י למדני חוקיך:
והנה עיקר מקום הספק הוא דאף דקיי"ל דסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מ"מ אפשר לומר דזהו דווקא גבי סריס שיש לו סימנים אלו הנזכרים בש"ס שבשרו מחליק ושערו לקוי וכו' אבל בנ"ד דלא הי' לו סימנים אלו רק שלא הי' לו כיס וביצים וא"כ הוי פצוע דכא בידי שמים ובזה איכא לספוקי כיון דאמר רב יהודא אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר אפשר דמוליד ג"כ ולכך הוא כשר וזה גופי' הוא דאתי שמואל לאשמועינן דפ"ד בידי שמים הוא מוליד וכשר וא"כ תו לא קרינן בי פרט לזה ששמו מחוי או אפשר דגם שמואל דמכשר לי' לבא בקהל לאו משום שהוא מוליד אלא דאעפ"י שאינו מוליד אפ"ה כשר משום דלא אסרה תורה רק פצוע הנעשה בידי אדם אבל פ"ד בידי שמים לא אסרה תורה והוי כסריס חמה דכשר לבא בקהל אעפ"י שאינו מוליד ושפיר קרינן בי' פרט לזה ששמו מחוי ואשתו פטורה מן החליצה ומן היבום ולמיקם עלה דמלתא למפשט הך ספיקא צריכינן לברורי היטב סוגיין דפצוע דכא כפום עניית דעתן ומאי דאתמר עלה בשיטת הראשונים ומתוכן נבוא למפשט הך ספיקא וזה החלי בעזר ה':
גרסי' ביבמות (דף ע"ה) ת"ר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי' אחת מהן ואפי' נקבו ואפי' נימוקו ואפי' חסרו א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר ופריך הגמ' סריס חמה ס"ד אלא הרי הוא כסריס חמה וכשר עיי"ש היטב כל הסוגיא:
והנה נחלקו בה הראשוני' בדין ניטל ממנו ביצה א' בידי אדם דהתוס' כתבו בשם ר"ת דר' ישמעאל מיירי בניטלה בידי אדם דאילו בידי שמים אפי' ניטלו שתיהן נמי כשר וכדשמואל דאמר פ"ד בידי שמים כשר ור' ישמעאל ורבנן לא פליגי אהדדי כלל משום דנפצעה גרע טפי כדקיי"ל גבי טחול דניקב בסומכי' טריפה וניטל לגמרי כשר וה"נ ר' ישמעאל לא קמכשר רק בניטלה אבל בנפצעה מודה לת"ק דאפי' באחת מהן פסול וכיון שכן וודאי דאית לן למפסק כר"י כיון שאין כאן פלוגתא כלל וכתבו עוד דאף את"ל דפליגי ר"י ורבנן מ"מ הלכה כר' ישמעאל כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה דסמכא הוא וכדאמרי' בהחולץ ממתניתין דכרמא הדר בי' ובירושלמי נמי משמע דכשר אבל משמע שאינו מוליד דא"ר זירא שמעתי שהלכה כר"י ואמר נמי שמואל אם יבוא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו א"ר יודן בר' חנין ובלבד שלימין אור"י שיש לפרש בתרי גווני כלומר דווקא שניטלה האחת והאחת שלימה אבל נפצעה אפי' אחת גרע טפי אבל יותר נראה לר"י לפרש שהם שתי תיבות ובלבד בשל ימין וחומרא גדולה וטוב להזהיר הרופאים לחתוך של שמאל אם אפשר וכו' עיי"ש וקמסיימו התוס' ומשמע התם מתוך המסקנא דמיירי בידי אדם עכ"ל התוס' בקצרה:
והך גירסא דשלימין הוא תיבה אחת נראה מדברי התוס' דמפרשי לה כפשוטו דזהו גופי' קאתי ר' יודן בר חנין לאשמועינן דלא מכשר ר' ישמעאל רק בשלימין ונטלה א' מהן אבל נפצעה גרע טפי ופוסל אפי' באחת מהן גם לר"י וכמו שכתב ר"ת לחלק דנפצעה גרע טפי אך הרא"ש לא ניחא לי' בהאי פירושא משום דלשנא ובלבד שלימין אינו מיושב כ"כ לפי פי' זה וטפי ה"ל לומר ובלבד נעלה לכך פי' הרא"ש דלפי גירסא זו ה"ק ובלבד שאותה שנטלה היתה שלימה קודם נטילתה אבל נפצעה ואח"כ נטלה אין זה פסול החוזר להכשירו ולפירושו מתיישב טפי לישנא דשלימין:
והרב בנוב"ק בחלק אהע"ז סי' ו' הקשה לפי' הרא"ש דא"כ לקמן בסוגיין דקאמר ניקב פסול נסתם כשר וזהו פסול החוזר להכשירו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום דקאי באדם וקממעט בהמה טפי ה"ל למימר באדם גופי' ובהך ענינא גופי' דקאתי למעוטי ביצה שנפצעה ואח"כ נטלה דאינו חוזר להכשירו וכמש"כ הרא"ש ולדידי אין זה קושי' כלל דהגמ' בעי למימר דכי קממעט ניקב דכוותה קממעט דזה מהני בו סתימה וזה לא מהני בו סתימה מפני שחוזר ונסתר משא"כ ביצה שנפצעה ואח"כ נטלה הוא ענין אחר לגמרי דאטו נתרפאת הפציעה הא הרפואה בא לו ממקום אחר מצד מה שנטלה לגמרי תדע דהא בטריפות דקיי"ל דאינו חוזר להכשירו ואפ"ה דעת הרבה מוהראשוני' ומכללן הרמב"ן לפרש דהא דאמר"י במס' חולין בפרק בהמה המקשה לענין צומת הגידין שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחי' דר"ל שאם נחתכה מתחילה במקום צומת הגידין ונטרפה אם שיב אח"כ חתכה למעלה חוזרת להכשירה וכמו כן ס"ל ג"כ בדין טחול וכליות ועיין מש"כ הפר"ח בסי' מ"ד לענין כליות אלא ע"כ צ"ל דזהו אינו בכלל פסול החוזר להכשירו משום דהרפואה באה לו ממקום אחר מצד מה שניטל אח"כ כולו אבל הפסול עצמו אינו עולה לו שום רפואה. ולכך שפיר הוצרך הגמ' למעוטי ניקבה הריאה דווקא ודו"ק כי הוא ברור בעיני:
ועכ"פ בין לפירש התוס' ובין לפי' הרא"ש בהך גירסא דשלימין. הנה גירסא זו אין לה מקום רק אם נאמר דר"י ורבנן לא פליגי אהדדי ונפצעה גרע טפי מניטלה אבל לפמש"כ התוס' עוד דאף אם תמצי לומר דפליגי כו' א"כ גירסא זו אין לה מקום כלל וע"כ דצריך למגרס בשל ימין שתי תיבות וזה פשוט. ובספר קרבן נתנאל הקשה להך גירסא דבשל ימין דאם איתא דאינו מוליד כלל א"כ מאי נ"מ איכא בין ימין לשמאל כיון דאינו מוליד ומחמת זה רצה לפרש דר' יודן בר חנין אית לי' דמוליד ולענ"ד לא נהירא הך מלתא כלל לומר דר"י בר' חנין יהי' מחולק עם אינך אמוראי בזה אם הוא מוליד אם לא ולכאורה עלה ברוחי לפרש הא דבשל ימין דקאמר ר"י ב"ר חנין לשיטת ר"ת דקאי על מאי שאמר ואינו מוליד ועלה קאמר ר"י בר חנין ובלבד בשל ימין ור"ל דבחסרה של ימין הוא דאינו מוליד אבל בחסרה השמאלית הוא מוליד ג"כ אבל לענין לבוא בקהל זה וזה כשרין דמעתה מיושב קושיית בעל קרבן נתנאל. וגם הוי ניחא טפי דלא יפלוג כ"כ שיטת ר"ת על הירושלמי דהא לשיטת ר"ת הוא מוליד ג"כ ואף דהתוס' לא פירשו כן אליבי' מ"מ הוי ניחא לן לפרושי כן בכדי לתרוצי הנך קושיות אך זה אינו חדא דא"כ ה"ל לר"י בר חנין לומר דבריו על הברייתא ולפי הנראה מקישור לשון הירושלמי אמרה ר"י בר חנין למילתי' על הא דאמר שמואל שם אם יבוא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ועלה קאמר ובלבד בשל ימין וא"כ לענין הכשר לבוא בקהל קמיירי ולא לענין שיהא מוליד או לא מוליד ועוד כיון דלרבנן דאמרי בסתם ואפי' באחת מהן ולא קמחלקי בין ימין לשמאל ש"מ דלרבנן גם בחסר ביצה השמאלית ג"כ אינו מוליד משום דהא וודאי דזה שמוליד אינו בכלל פצוע דכא כדמוכח מהא דפריך הגמ' וניקב אינו מוליד והא ההוא גברא דחרזי' סילוא בביצים וכו' ואוליד ש"מ דמי שמוליד לא הוי פ"ד וא"כ רבנן דפסלי גם בנחסר' השמאלי' ש"מ דס"ל דאינו מוליד וא"כ מנ"ל לר"י בר חנין לעשות מחלוקת בזה בין ר"י לרבנן ואי משום שמכשירו לבוא בקהל הא גם בנחסרה הימנית דאינו מוליד נמי קמכשר לי' ר"י להך פירושא וא"כ אין כאן הוכחה כלל ממה שמכשירו לבוא בקהל והדק"ל מנ"ל לר"י בר חנין לעשות פלוגתא בזה בין ר"י לרבנן אלא ע"כ דליתא להאי פירושא ושפיר עבדו התוס' דלא פירשו כן לשיטת ר"ת:
ולענין קושיית הקרבן נתנאל שהקשה כיון דאינו מוליד א"כ מאי נ"מ יש בין ימין לשמאל נלע"ד דאינו קושי' כ"כ דכיון דחזינן לר' ישמעאל דאית לי' דאע"פ שנעשה בידי אדם ואהנו לי' מעשיו דאינו מוליד ואפ"ה קמכשר לי' וע"כ דצ"ל בטעמו דס"ל כיון ששני הביצים המה נפרדים ומשמשין לענין אחד כמשפט האברים הכפולים לכך אינו נפסל באחת מהן משום דלא מיקרי פצוע דכא כיון שהאחת נשארת בשלימותה וכיון שכן שפיר יש לומר דטעמו של ר' יודן בר חנין הוא כיון דהימין הוא העיקר בכל האברים הכפולים כמו כן גם בביצים הוי ג"כ של ימין העיקר והשמאל טפל לה ולכך אם נטלה של ימין שפיר מיקרי פצוע דכא אף דנשארה של שמאל משום דנטלה העקריית והוי כנטלו שתיהן משא"כ בנטלה של שמאל כיון דנשארה העקריית והוא של ימין תו הוי כאילו לא ניטל כלל כנלע"ד פשוט ועיין:
ולענין מה שנסתפק ר"ת בדעתו של ר' ישמעאל אי פליג עם ת"ק או דלא פליגי רק דיש חילוק בין נפצעה לנטלה דנפצעה גרע טפי הי' נלע"ד לומר דהעיקר דפליגי אהדדי חדא כיון דחזינן להדיא בירושלמי דמוקי להו בפלוגתא כדאמרינן התם הלכה כר' ישמעאל מכלל דפליגי רבנן וכדאמרינן בעלמא הלכה מכלל דפליגי ועוד מדהוי בעו לאוקמי להנך תרתי ברייתי דפליגי אהדדי בפ"ד בידי שמים חדא כרבנן וחדא כר' ישמעאל מכלל דפליגי וכיון דמתלמודא דידן לא מוכח בהיפוך מזה א"כ מנ"ל לעשות פלוגתא בזה בין הירושלמי ובין תלמודא דידן ועוד כיון דתנינן בסיפרי ומייתי לה גם בירושלמי מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר זו מהלכות הרופאים עכ"ל הסיפרי וקמסיים עלה בירושלמי כיצד הוא עושה מביא נימולין וכו' עיי"ש והיינו ההוא רפואה עצמה דמייתי בש"ס דילן מייתי שומשנא גמלא ופסיק לרישי' עיי"ש ופירושו נראה פשוט דה"ק שכרות שפכה והיינו שנכרת לגמרי מקצת הגיד או הביצה או כולם וזה וודאי דאינו מעלה ארוכה דהחתיכה שנכרתה לגמרי שוב אי אפשר לחברה אל הנשאר ע"י שום סמנים ורפואות משא"כ פצוע דהיינו שנפצעה ונבקעה לשתים ועדיין מחוברת במקצת לזה שפיר מהני הרפואה לשוב לחברם להיות כבתחלה וכדאמרינן לענין מגוייד אפשר דעביד לי' סמתרו וחי' ולכך קאמר עלה שזו מה' הרופאים ור"ל שאין ביניהם נ"מ לדינא כלל שאם הי' באפשר גם גבי כרות שפכה שיחזור ויתרפא הי' ג"כ חוזר להכשירו רק שהוא בלתי אפשרי ובפ"ד אפשר שיחזור ויתרפא ולכך לא שייך ע"ז לומר דנ"מ ביניהם לדינא משום דהנ"מ ממילא הוא מה' הרופאים שזה מתרפא וזה אינו מתרפא וכן פי' הסיפרי להך דזו מה' הרופאים גם בנוב"ק סי' הנ"ל דר"ל דאין נ"מ ביניהם לדינא ודבריו נכונים בזה וניקב וודאי דהוא בכלל פצוע כיון שהנקב מחלקו לשתים וכמש"כ הב"ש וכן יראה לענ"ד מלשון הברייתא דקאמר ואפי' נקבו ואפי' נימוקו ואפי' חסרו דניקבו היינו פצוע ונימוקו היינו דך וחסרו היינו כרות וכדאמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן א"כ תראה מזה דנקבו הוי בכלל פצוע וגם כי הסברא נותנת כן ולזה קמסיים עלה בירושלמי כיצד הוא עושה מביא נימולין כו' וקאי על נקבו דהוא בכלל פצוע דכא וכדכתיבנא ובזה שכתבנו הנה דברי הסיפרי אינו סותרי' לתלמודא דידן דאמר נסתם כשר ודלא כהב"י דסבר דדברי הסיפרי הם סותרים לתלמודא דידן ובשביל זה דחה דברי הסיפרי מהלכה ולפמש"כ אין כאן סתירה כלל ודו"ק:
והרב בנוב"ק סי' הנ"ל נתקשה בביאור דברי הסיפרי הנ"ל ומתחלה רצה לפרש דחוזר היינו חוזר ונסתר לאחר שנתרפא ולבסוף העלה להגיה בסיפרי ולהפך הגירסא לומר שכרות שפכה חוזר ופ"ד אינו חוזר ותוכן כוונתו הוא שפצוע דכא אינו חוזר ומתרפא ולא ידעתי מי הכריחו לזה דהדבר פשוט ומבואר כדכתיבנא וכן הוא הגירסא להדיא בסמ"ג בשם רבינו אליעזר ממיץ עיי"ש במש"כ באריכות ושם אי אפשר להגיה כמו שרצה בנוב"ק להגיה כמבואר שמה מתוך פלפולו והובאו דבריו בקוצר מופלג בש"ג בשם הרא"מ בגירסא זו שפ"ד חוזר וכ"ש אינו חוזר וטעות סופר מהדפוס נפל בנימוקי יוסף בהעתיקו דברי הסמ"ג בגירסא החולפת שפ"ד אינו חוזר וכ"ש חוזר ועלה קסמך בעל נו"ב בהגהתו ולא הרגיש כי ט"ס הוא כמבואר למעיין בסמ"ג עצמו והנוב"ק לא עיין בסמ"ג וזה גרם לו שלא הרגיש בטעם שנפל בנ"י וזה ברור ודו"ק:
והנה אחר כל העמל והטורח שטרח הרב הנ"ל לפרש דברי הסיפרי ולהגיהו כתב עוד וז"ל אמנם עיינתי בילקוט פ' תצא ושם הביא דברי הסיפרי וז"ל א"ר ישמעאל שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה שכל מי שאין לו אלא ביצה א' זהו סריס חמה וכשר מה בין פ"ד לכרות שפכה אלא שפ"ד חוזר וכ"ש אינו חוזר ועפי"ז נראה לו לפרש דקאי על ר' ישמעאל דכלפי שאמר ר"י אין לו אלא ביצה א' כשר ע"ז אמר מה בין פ"ד לכ"ש כו' ור"ל דפ"ד שנפצע הגיד ואח"כ כרתו לגמרי חוזר להכשירו וכרות שפכה היינו שניקב הגיד ושוב חתכו ועשה אותו כמרזב אינו חוזר להכשירו ובזה יישב דברי הרמב"ם שפסק כמרזב כשר ולא הצריך למשפי' ולמעבדי' כקולמס כמו שפסק מר בר רב אשי והיינו משום דכ"ש אינו חוזר להכשירו עיי"ש במש"כ ודבריו אלו המה נסתרי' מדברי עצמו מני' ובי' חדא דא"כ שוב יהי' בינייהו נ"מ גדולה לדינא והוא עצמו העלה דמדקאמר זו מה' הרופאים ש"מ שאין ביניהם נ"מ לדינא ועוד תיקשה עליו קושיית עצמו שהקשה על פי' הרא"ש על גרסת שלימין האמור בירושלמי דר"ל שאם נפצעה ואחר כך נטלה אינו חוזר להכשירו וע"ז הקשה דא"כ לימא הגמ' למעוטי נפצע ואחר כך ניטל שאינו חוזר להכשירו וכמו שהבאתי דבריו לעיל ולפי זה תיקשה ג"כ לימא למעוטי ניקב הגיד ואח"כ עשאו כמרזב שאינו חוזר להכשירו [מיהו כבר כתבנו לעיל דאין זה קושיא כלל אבל הוא בעצמו דחשב זה לקושי' חמורה ליקשה ג"כ לנפשי'] ועוד דלפי' רש"י והרא"ש ויתר הפוסקים שפירשו להא דמר בר רב אשי דמתחילה הי' כמרזב ופסול ושפי' ועבדי' כקולמס ואכשרי' וא"כ גבי כרות שפכה נמי חוזר להכשירו ע"י תיקון וא"כ איך יתפרש הסיפרי אליבייהו אלא וודאי דליתא להך פירושא ולא ידענא מה היא המציאה שמצא בילקוט ומנ"ל למדרש סמוכים דאטו בשביל שנשנית הך ברייתא דמה בין פ"ד לכ"ש אצל דברי ר' ישמעאל יהי' בהכרח דקאי על ר' ישמעאל והדבר פשוט דהוא מילתא באנפי' נפשי' ואינו ענין כלל להא דר"י תדע דהא בירושלמי לא הביאו הך ברייתא אצל דברי ר' ישמעאל אלא לענין בפני עצמו ועוד דלפירושו מאי האי דקמסיים עלה בירושלמי כיצד הוא עושה מביא נימולין כו' סוף דבר פירושו זה בדברי הסיפרי לא נהיר כלל ודברי הסיפרי פשוטים ומבוארים כדכתיבנא עוד ראיתי שם בדבריו שהקשה להך גירסא שפ"ד חוזר דא"כ מאי פריך הש"ס וניקב איני מוליד והא ההוא גברא דחתעי' סילוא ואוליד ומאי קושי' דאימא רפואה עלתה לו וגם זה אינו קושיא כיון דעיקר הקושי' הוא ממעש' שהי' מסתמא ידע הש"ס מעשה שהי' איך הי' וידעו בהך עובדא שלא נתרפא עדיין בשעה שהוליד ולכך קמקשו מינה וזה פשוט וא"צ לפנים ועוד נראה דדווקא בקטן הוא דחוזר ונתרפא אבל בגדול אינו מתרפא וכדאמרינן בשמעתין וה"מ קטן אבל גדול איקפולי מיקפיל ופי' בה"ג דגדול כיון דיהיב דעתי' אאישות איקפולי מיקפול וה"נ איכא למימר דכל רפואות לא מהני בגדול ובזה מיושב מאי דקרינן למקודשת לפ"ד משתמרת לביאה פסולה ולכאורה אינו מובן דאמאי הוי משתמרת לביאה פסולה דלמא תעלה לו ארוכה אבל אם נאמר דבגדול לא מהני שום רפואה אתי שפיר ובלא"ה נמי י"ל דמ"מ הוא בחזקת שלא תעלה לו רפואה כמו פריס חמה לר"ע דמסתמא לא פליג אהא דשכן במינם מתרפאין ועיין:
ומעתה כיון שנתבאר מדברי הסיפרי דאין שום נ"מ לדינא בין פצוע דכא לכ"ש אלא הלכות רופאים בלבד א"כ שוב אי אפשר לפרש כפי' ר"ת דר"י לא פליג ארבנן רק דנפצעה גרע טפי ופוסל אפי' באחת מהביצים וניטלה לגמרי, דהיינו כרות אינו פוסל עד שינטלו שתיהן דווקא דא"כ נ"מ גדולה לדינא איכא בינייהו שזה פוסל אפי בא' מהן וזה דווקא בשתיהן וא"כ איך קאמר הסיפרי שאין ביניהם נ"מ לדינא מיהו לזה יש לומר דהך נ"מ אינו בין פצוע לכרות דגם גבי כרות איתא להך דינא דהיכי דנכרת מקצת מהביצה פוסל אפי' באחת מהן ודוקא בנטלה לגמרי הוא דאינו פוסל אלא בשתיהן וכדקיי"ל גבי טחול דנכרת מקצתו דמי לניקב מפני שזה מכאיב לו ביותר וה"נ דכוותי' גבי ביצים דהא לטחול קמדמינן להו לסברא זו וא"כ עיקר הנ"מ הוא בין כולו למקצתו אבל לא בין פצוע לכרות ושפיר קאמר הסיפרי שאין ביניהם נ"מ לדינא אלא הלכות רופאים בלבד אך באמת גם בין כולו למקצתו נמי ליכא לפלוגי ביניהו שום נ"מ לדינא משום דלהדיא תנינן בסיפרי גבי פצוע דכא אין לי אלא כולו מקצתו מנין תלמוד לומר וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ודברים אלו אין להם הבנה לכאורה אך ראיתי בילקוט שהביא להא דהסיפרי בזה"ל ת"ל וכרות שפכה כל שנכרת הגיד הפוסק ועפי"ז נלע"ד לפרש דט"ס נפל בילקוט בתיבת הפוסק שנכתב בסמ"ך וצ"ל הפותק בתי"ו והוא מלשון פותקין מים לגינה שהכוונה הוא שפותח לה קילוח מים שיקלח לתוכה וא"כ מילת פותקין הוא מלשון קילוח והכי פירושו כיון דגבי גיד נכתב כרות שפכה דמינה ידעינן דאף בנכרת מקצתו רק שהוא באופן שאינו מקלח עוד אלא שהוא שופך והיינו שאינו מורה כחץ הוא פסיל משום דזה נלמד ממלת שפכה דכל ששופך אעפ"י שלא נכרת כולו הוא פסול וזהו כל שנכרת הגיד הפותק דקאמר הסיפרי דר"ל שנכרת הגיד המקלח דהיינו מעטרה ולמעלה וכיון דגבי כרות נכתב להדיא דלא בעינן כולו ובמקצתו נמי פוסל תו ילפינן מיני' גם לפצוע ודך שפוסל ג"כ במקצתו דהא הני תלתא מילי פצוע ודך וכרות ילפי כל חד וחד מחברי' בהיקשא וכדאמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן והיינו משום דכל חד יליף מחברי' וזה ברור לענ"ד בביאור דברי הסיפרי:
וכיון שכן הרי חזינן להדיא דאין שום נ"מ בין כולו למקצתו ואדרבה נראה מלשון הסיפרי דכולו הוי פשיטא לי' טפי לאיסור ממקצתו מדקאמר אין לי אלא כולו מקצתו מנין כו' הרי דכולו הוי פשיטא לי' ומקצתו הוצרך ללמוד מהיקשא מכ"ש וא"כ מהיכי תיתי נאמר דמקצתו יהי' גרע טפי מכולו ושאני גבי טחול דהלכה למשה מסיני כך הוא דכל ת"י טריפות הלל"מ הם משא"כ כאן דמאין הרגלים לומר כן דמקצתו יהי' גרע טפי ומאחר דלר"ת עצמו ספוקי הוי מספקא לי הך מילתא אי פליג ר"י על רבנן אם לא ברווחא אמינא ולא מסתפינא דהעיקר דפליגי אהדדי וכדמוכח מהירושלמי והסיפרי וכדכתיבנא:
ומעתה ממילא נדחית הך גירסא דשלימין בדברי ר"י בר חנין בירושלמי משום דהך גירסא אין לה מקום רק אם נאמר דלא פליגי וכמש"כ לעיל והעיקר כהך גירסא דהוא שתי תיבות בשל ימין ואפשר גם התוס' בשם ר"י להכי כתבו דיותר נראה למגרס דהם שתי תיבות משום דנראה להו עיקר דפליגי אהדדי ולא קמחלקינן בין נפצע לניטל כלל ועיין:
ודע דהרב בנו"ב נסתפק בסוף תשובתו בסי' הנ"ל אי פצוע ודך פוסל גם במקצתו או דבעינן כולו דווקא ומתוך פלפולו שם העלה דכרות הוא קרא יתירא והיינו משום דאיהו קמפרש דכרות הוא שנכרתה לשנים ופצוע היינו שנפצעה ולא לשתים רק שנבקעה מצד אחד ולכך הוקשה לו דהשתא פצוע שאינו נכרת לשתים הוא פסול כרות מיבעי אלא ע"כ דקרא יתירא אתי לאשמועי' דאפי' במקצתו נמי פוסל ותו ילפינן פצוע מיני' ויצא לו מזה דבדך דליכא קרא יתירא א"כ קושטא דמלתא שאינו פוסל רק בכולו ועפי"ז העלה להתיר בעובדא דילי' שלא הי' דך רק במקצת מביצה השמאלית עיי"ש בדבריו היטב ולענ"ד לא נראו לי דבריו בזה דפשטא דמלתא דכרות הוא שנכרתה לגמרי ואינה מעורה כלל וכמו שרצה לפרש בריש דבריו שם וכיון שכן ליכא כאן קרא יתירא דפצוע מכרות לא אתי משום דכרות לגמרי אפשר דגרע טפי וכמו כן יש לומר בהיפוך דכרות מפצוע לא אתי משום דאיכא למימר דפצוע גרע טפי וכדעת ר"ת דנטלה לגמרי עדיף טפי דפצוע מכאיב לו ביותר [ואף דהעלינו לעיל בזה שלא כדעת ר"ת היינו לקושטא דמילתא אבל מ"מ שפיר איכא צריכותא מחמת סברא זו וזה פשוט] ובעיקר ספיקו אשתמיטתי' דברי הסיפרי שהבאתי לעיל דאמר אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל וכרות שפכה כל שנכרת הגיד הפותק וכפי מה שפירשנו בו לעיל בדברינו ולפ"ז וודאי דגם בדך פוסל נמי במקצתו דכיון דמהיקשא יליף לה הסיפרי פצוע מכרות א"כ גם דך ילפינן בהך היקשא דהא דך סמוך בקרא לכרות טפי מפצוע ובלא"ה נמי הני תלתא מילי ילפינן כל חד מחברי' וכמש"כ לעיל ולכך אין לעשות מזה אפי' סניף להתיר דהדבר ברור דגם בדך פוסל נמי במקצתו:
עוד ראיתי שם בתחילת דבריו שנסתפק בהא דתנינן בברייתא ואפי' נקבו ואפי' חסרו ואפי' נימוקו אי מיירי באחת מהן או בשתיהן דווקא וקפשיט לה לספיקו מהא דפריך הש"ס וניקב לא מוליד והא ההוא גברא דחרזי' סילוא בביצים ונפיק מיני' כחוט מוגלא ואוליד וקמדייק מזה מדקאמר ונפיק מיני' כחוט ולא אמר כחוטי בלשון רבים מכלל דלא נקבה רק א' מהן ואפ"ה ס"ל להש"ס דפסול ולפענ"ד נראה דאם באנו להוכיח מזה אדרבה יש להוכיח בהיפוך דלישנא דחרזי' סילוא דקאמר הש"ס משמע להדיא שנתחב הסילו בשתי הביצים דלישנא דחרזי' פירש"י שהוא מלשון מחרוזות של דגים ובמחרוזת של דגים הדבר ידוע שהוא שחורזין הרבה דגים קטנים על קנה אחד וכן כשמותחין הרבה מרגליות על חוט אחד נקרא חורז כדאיתא במדרש ריש פרשה בשלח הי' יושב וחורז הגדולות לעצמן וכו' עיי"ש. וליכא לפרושי דלישנא דחורז לא הונח על חיבור הרבה דברים ביחד רק על דבר הנמתח על חוט או על קנה ואפי' באחד נמי שייך לישנא דחורז דזה אינו דהא כהאי לישנא מצינו באגדת ירושלמי הנדפס עם פי' יפה מראה במס' חגיגה גבי מעשה דאלישע אחר שהיו החכמים יושבין וחורזין בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ושם מאי לשנא דנמתח שייך בזה אלא ע"כ דהכוונה הוא שהיו מחברים דברי תורה לנביאים ולכתובים ואף כי בתוס' במס' חגיגה הביאו להא דהירושלמי וקגרסי' בי' שהיה חוזרין כו' עכ"ז העיקר נראה כגירסת היפה מראה וראי' ברירה לזה ממדרש שיר השירים על פסוק דצאוורך בחרוזים דשם נמי איתא כהאי לשנא שהי' חורזין בד"ת ומתורה לנביאים כו' ושם אי אפשר למגרס חוזרין דהא על פסוק דצווארך בחרוזים קאי ועיין שם במ"כ מה שפי' בשם הערוך שהי' מסדר ומחבר מדרש לחבירו עיי"ש וא"כ גם כאן דאמר הש"ס וחרזי' סילוא משמע להדיא ששתי הביצים נחרזו על הסילוא דבלא"ה לא שייך לישנא דחרזי' וא"כ ליכא למפשט מהכא לספיקו כלל אלא שגם בהיפוך אין ראי' משים דמעשה שהי' כך הי' ובעיקר ספיקו אינני רואה שים ספק כיון דבסיפרי תני אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל וכו' א"כ תו ליכא לפלוגי כלל בין כולו למקצתו ואדרבה המעיין בסיפרי עצמו יראה דמשמע מלשונו דקאי על ואפי' באחת מהן דקאמר לעיל מיני' גם התוס' כתבו בפשיטות בשמעתין דניקבו הוא הדין אפי' באחת מהן וכן הוא להדיא בבה"ג סוף הלכות מיאון עיי"ש וזה פשוט:
עוד כתב שם בסי' הנ"ל להוכיח דר' ישמעאל בכולהו פסולי מכשר אם אינו רק בביצה א' ובזה מתורץ לו דיוקא דלשנא דהש"ס דפריך וניקב אינו מוליד והא ההוא גברא כו' ולכאורה טפי ה"ל להש"ס למנקט בהאי לשנא וניקב פסול כו' דאנה נזכר בברייתא שאינו מוליד ואף שזה תלוי בזה מ"מ טפי ה"ל למנקט לשנא דהברייתא אלא דלהכי לא פריך הש"ס וניקב פסול מפני שהתוס' כתבו דאי פליג ר"י א"כ הלכתא כוותי' ולכך לא מצי למפרך וניקב פסול והא ההוא גברא כו' משום דאימא דהא דאיליד משום דהלכה כר"י ולכך פריך וניקב אינו מוליד משום דגה ר' ישמעאל דמכשיר מודה דאינו מוליד וכל זה הוא אם ר"י בכולהו פסילי מכשיר בביצה א' אבל אם נאמר דרק בניטל אמר ובכולהו פסולי מודה דפסול בביצה א' א"כ הדרא קושי' לדוכתי' דהכי הל"ל וניקב פסול זהו תוכן כוונתו ומאוד אני תמה מדבריו אלה שכ' דלהכי לא מצי פריך וניקב פסיל וכו' משום דאימא דהא דאוליד משום דקיי"ל כר"י דאטו בשביל שהלכה כר' ישמעאל לא מצי למפרך על רבנן ממעשה שהי' דאוליד וכי שייך לתרוצי לרבנן דההוא גברא שאני דמשום דאית לי' כר' ישמעאל להכי אוליד דאטו הוא משנה או ברייתא דנוכל לאוקמי כר' ישמעאל אין זה אלא תימא גם עיקר דיוקו אינו מוכרת דמשום דהקושי הוא מהא דאוליד לכך נקיט בלשני' וניקב אינו מוליד וזה פשוט:
תבנא לקדמנא דדעת התוס' אליבא דשיטת ר"ת לתפוס דברי הירושלמי במקצתו לא בכולו היינו במאי דפסק בירושלמי הלכה כר"י בנו של ריב"ב וגם במאי דמשמע להו ממסקנת הירושלמי דר"י מיירי בידי אדם וכמש"כ התוס' ומשמע מתוך המסקנא כו' בזה ס"ל כוותי' אבל במאי דאמר בירושלמי, שאינו מיליד גם לר"י וגם במאי דאמר דאי נטלה של ימין גם לר"י פסול בזה לא פסק כהירושלמי רק דבכל גווני כשר ומוליד ג"כ כמו שהוא מבואר כן מדברי התוס' לשיטת ר"ת דבניו כשרי' ג"כ עיי"ש:
ושיטת בה"ג והרי"ף והרמב"ם לפסול בעל ביצה א' בניטל' בידי אדם ופי' דבריה' הרמב"ן והריטב"א והנ"י והרא"ש דאינהו קמפרשי דר"י בנו של ריב"ב בידי שמים מיירי והרמב"ן בחידושיו הוסיף עוד לדייק דלשנא דכל שאין לו אלא ביצה א' מתחילת ברייתו משמע והא דנקיט ביצה א' הוא הדין לשתיהן אלא דמלתא דשכיח נקיט דנטלו שתי ביצים הוא מלתא דלא שכיח וגם הם הביאו ראי' לדבריהם מהירושלמי דאמר שם אית תנא בידי אדם פסול בידי שמים כשר ואית תנא בין בידי אדם בין בידי שמים פסול הוין בעו למימר הא כרבנן והא כר"י ומוכח מיני' דר"י בידי שמים מיירי אבל בי"א גם ר"י מודה דפסול ופלוגתייהו דרבנן ור"י הוא בידי שמים דלרבנן אף בידי שמים פסול ושמואל דאמר פ"ד בידי שמים כשר אזיל לשיטתי' דפסק בירושלמי הלכה כר' ישמעאל זהו תוכן שיטתם בקצרה עיין בהרא"ש ובחידושי הרמב"ן והריטב"א והנ"י ונמצא דפליגתייהו דהנך שיטות הוא בפי' דברי ר' ישמעאל דמר סבר דר"י מיירי בידי שמים ומ"ס דמיירי בידי אדם ואילו ואילו מביאין ראי' לדבריהם מהירושלמי אבל לפסק הלכה דעת כולם שווה דאית לן למפסק הלכתא כר' ישמעאל:
והנה אילולי דמסתפינא להכניס ראשי בין הרים גדולי' ואין יתוש קטן כמוני מכריע בפלוגתא דרבוותא בדברי רבותינו הראשונים הי' נלע"ד לומר דבפירש של הירושלמי העיקר כשיטת ר"ת דר"י בנו של ריב"ב בידי אדם מיירי ופלוגתייהו דרבנן ור"י הוא בי"א דלהך פירושא דהרמב"ן וסייעתו דפלוגתייהו הוא בי"ש קשה טובא חדא מה שהקשה בעצמו דא"כ מאי אירי' ביצה א' אפי' שתיהן נמי ומה שתירצו בזה דזה שכיח וזה לא שכיח הוא דוחק גדול כמבואר בחוש ועוד שמואל דאמר אם יבוא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו ומוקמינן לי' כר"י אמאי דקדק בדבריו לומר בעל ביצה א' טפי ה"ל לומר אם יבוא לפני פ"ד בי"ש אני מכשירו כמו שהוא בתלמודא דידן דמשמע בין ביצה א' ובין שתיהן הכל כשר ותו דמתלמודא דידן נראה פשיט דשמואל דמכשר פ"ד בי"ש אליבא דכ"ע אמרה למילתי' ולא משום דסבר לה כר"י דא"כ לא הוי שתיק מיני' בתלמוד' דידן לאוקמי' כר"י דווקא ועוד קשה טובא הך דקאמר בירושלמי ובלבד בשל ימין דבין אם נפרש שהוא תיבה אחת או שתי תיבין קשה טובא דהא בי"ש הכל כשר וע"כ צ"ל כמו שפי' בספר קרבן נתנאל דר"י בר חנין דאמר ובלבד בשל ימין הוא סבר דפליגי בידי אדם וא"כ לא ידעתי מי הוא המכריחינו לומר דלמסקנא לא קיי"ל כוותי' ואי משום דהוי בעו לומר הא כרבנן והא כר"י דמשמע מיני' דהוו סברי דפליגי בי"ש מ"מ הא למסקנא הדרינן מינה ומוקמינן כולה כרבנן וא"כ למסקנא שפיר נוכל לומר דפליגי בי"א וכר"י בר חנין ונראה דזה הוא באמת כוונת התוס' שכ' ומשמע מתוך המסקנא דפליגי בידי אדם דכיוונו בקוצר דבריהם למה שכ' ודו"ק:
והנה לא מיבעי אם נפרש דהך הרי שעלתה בו חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בידי אדם כבידי שמים דקאמר בירושלמי הוא מלתא באנפי נפשי' ולא קאי אדלעיל מיני' דאמר כולה רבנן וכמו שנראה מדברי הק"נ שכן פי' המהרש"ל [וספר יש"ש אינו ת"י לעיין בו] ור"ל דסיומא דדחי' דדחי למאי דהוי בעי למימר הא כר"י והא כרבנן קמסיים במאי דאמר כולה רבנן וה"ק דהני תרתי ברייתי תרווייהו פליגי אליבא דרבנן דמר סבר דלרבנן גם בי"ש פסול ומ"ס דלרבנן בי"ש כשר ולא קפסלי רק בי"א ומה שאמר אח"כ הרי שעלתה בו חטטין הוא מלתא באנפי נפשי' וקמ"ל דע"י חולי כבידי שמים דמי א"כ וודאי דלמסקנא לא אדחי' מימרא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בי"א וכי בשביל דהוי סברי למימר כן בס"ד נדחי מימרא סתמא דאמורא מהלכה כיון דלמסקנא נוכל לקיימה א"כ טפי אית לן למימר דלמסקנא תו הדרינן למלתא קמייתא דפליגי בי"א וכר"י בר חנין והני תרתי ברייתי אליבא דרבנן קמיפלגי ואינו ענין להא דר"י בנו של ריב"ב משום דאיהו בי"א קמיירי אלא אפי' לפי פירושו של בעל מראה פנים דהך הרי שעלתה בו תטטין קאי אדלעיל לתרוצי הנך תרתי ברייתי דפליגי נוכל ג"כ לפרושי ברווחא דבי"ש לכ"ע כשר ולא נחלקו רק בי"א והנך תרתי ברייתי פליגי ע"י חולי דמ"ס דחולי הוי כבידי אדם ומ"ס דהוי כבי"ש או דחדא ברייתא מיירי בידי שמים ממש ולכך קמכשר לי' וחדא מיירי ע"י חולי ולכך קפסיל לי' ותרווייהו אליבא דרבנן ואינו ענין כלל לדר' ישמעאל משום דאיהו מיירי בידי אדם וכר"י בר חנין:
וכל זה לא כתבתי רק לרווחא דמילתא דגם לפי פירושו של הרב בעל מראה פנים נמי לא מוכח דלמסקנא אדחי' מימרא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בידי אדם אבל באמת נלפע"ד דפירושו של בעל מראה פנים אין לו פנים כלל בהלכה דלפירושו תיקשה א"כ איך קאמר התם בירושלמי עלה דהך ברייתא דבי"ש פסול דר' מנא קמפרש טעמא דהך ברייתא מקרא דלא יבא פ"ד לעולם משמע ור"י בר' חנן יליף לה מממזר מה ממזר בידי שמים [פי' יצירתו הוא בי"ש] אף פ"ד בי"ש וא"כ איך ס"ד דלפי האמת מיירי הברייתא ע"י חולי אבל בי"ש ממש גם להך ברייתא כשר א"כ ליתא להך דרשא דפ"ד לעולם משמע ולא להך ילפותא דממזר וע"כ צ"ל להך פירושא דגם הא דר' מנא ור"י בר' חנן הוא הכל שלא כפי המסקנא וכל זה הוא דוחק גדול ולא ניתן לאומרו כלל אלא ע"כ דהעיקר דהך הרי שעלו בו חטטין הוא מלת' באנפי נפשי' וכפי הנרא' מדברי הק"נ שכן פי' מהרש"ל וכיון שכן וודאי דלמסקנא לא אדחי' מימרא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בידי אדם וכשיטת ר"ת:
ומדברי הרמב"ם וודאי דיש להוכיח דהוי קמפרש כן דהך הרי הוא מלתא באנפי נפשי' וקמ"ל דע"י חולי הוי כבי"ש ולכך פסק דע"י חולי כשר דאילו לפירושו של בעל מראה פנים א"כ לא מבעי אם נאמר דחדא ברייתא מיירי בי"ש ממש וחדא מיירי ע"י חולי א"כ וודאי דאית לן למפסק דע"י חולי פסיל כיון דלית מאן דפליג ע"ז אלא אפי' אם נאמר דהנך ברייתי פליגי בע"י חולי והך ברייתא דמכשרה קמכשר ע"י חולי מ"מ תיקשה מנ"ל להרמב"ם לפסוק לקולא כהך ברייתא דמכשר ולא קפסיק כאידך ברייתא דקפסיל לי' דהא בדאורייתא הלך אחר המחמיר כדקי"ל במס' ע"ז. ועוד דכיון דאפשר לפרש דלא פליגי א"כ מנ"ל להרמב"ם לפרש דפליגי והלכה כהך דמכשר' דלמ' לא פליגי ולכ"ע פסול ומה שכ' בעל מראה פנים דהרמב"ם מפרש דפלוגתייהו דר"י ורבנן הוא ע"י חולי ופסק כר' ישמעאל. גם זה קשה טובא דמנין לנו לאוקמי פלוגתייהו בע"י חולי כיון דנוכל לפרש פלוגתייהו בפשיטות דפליגי בי"א וכר"י בר חנן וכדכתיבנא לעיל:
ועוד דהיכן נזכר בדברי ר"י ורבנן דמיירי ע"י חולי. ועוד דא"כ הדק"ל דא"כ אמאי נקיט ר"י ביצה א' הא כיון דס"ל לר"י דע"י חולי הוי כבי"ש א"כ אפי' ניטלו שתיהן נמי ולא שייך בזה מה שתירצו דזה שכיח וזה לא שכיח דהא ע"י חולי שכיח זה כזה אלא ע"כ דהרמב"ם קמפרש דהך הרי שעלו כו' הוא מלתא באנפי נפשי' וכדכתיבנא:
וגדולה מזו אני אומר דלא מיבעי דלפי המסקנא לא נדינן מהא דר"י בר חנין דמוקי לפלוגתייהו בידי אדם אלא אפי' למאי דהוו בעי למימר דהנך תרתי ברייתי חדא כרבנן וחדא כר"י נמי לא משום דאינהו הוו סברי דפלוגתייהו דר"י ורבנן הוו בידי שמים דא"כ למאי נקיט ביצה א' [ומיהו לזה יש לומר דנקיט ביצה אחת לרבותא דאינו מוליד וכדבעינן למימר לקמן] וגם הוא דלא כר"י בר חנין דפשיטא לי' דפליגי בי"א אלא דגם לפי הס"ד למאי דבעי למימר נמי הוי ידעי דעיקר פלוגתייהו דר"י ורבנן הוא בידי אדם ולכך נקיט ר"י ביצה א' דווקא רק דמ"מ הוו סברי כיון דחזינן דר"י לא מקפיד על מאי שאינו יכול להוליד דהרי בעל ביצה א' קמכשר לי' אע"פ שאינו מוליד לכך גם בידי שמים נמי קמכשר אעפ"י שאינו מוליד ולרבנן דפסלי בעל ביצה א' והיינו משום דסברי דהעיקר באינו ראוי להוליד תלי' מלתא ולכך גם בידי שמי' כיון דאינו ראוי להוליד הוא פסיל כן הוי סברי למימר ודחי לה דכולה כרבנן ולא קפסלי רבנן רק בנעשה בי"א ואינו ראוי להוליד אבל בנעשה בידי שמים אעפ"י שאינו מוליד אפ"ה לית לן בה ועוד יש לפרש דאינהו היו סברי דמדקאמר ר"י ה"ז כסריס חמה וכשר ומדתלי להא דניטל בידי אדם בסריס חמה ע"כ דה"ק היכי דנטלה ביצה א' בי"א הרי הוא כאלו ניטלו שתיהן בידי שמים וכשר וקרי לי' לניטל בי"ש ג"כ סריס חמה וא"כ מוכח מדר' ישו ישמעאל דניטל בידי שמים כשר ולכך הוי קסברי דרבנן דפליגי על ר"י אעיקרא דמלתא פליגי וס"ל דניטל בידי שמים נמי פסול ולכך הוו בעי לאוקמי הא כרבנן והא כר"י ועוד יש לפרש בקצרה כיון דר"י מיקל בפ"ד ורבנן מחמרי והנך שתי ברייתי נמי חדא מקלת וחדא מחמרת לכך הוי סברי דברייתא המקלת אתיא כר"י המיקל ואידך כרבנן אעפ"י שאינו ענין זה לזה וכה"ג מצינו בש"ס דילן בגיטין (עה עב) אלא ברייתא רשב"ג היא דמיקל בתנאי ומתניתין רבנן אף דהם שני דינים נפרדים ולא תליין זה בזה כלל וכן במס' שבת (קיא א) למימרא דרב כר"ש סבירא לי' לפי פירש"י עיי"ש היטיב. וכיון שכן גם לפי מאי דהוי בעי למימר נמי אינו מוכרח לומר דהוו סברי דלא פליגי רק בי"ש בלבד ומכש"כ לפי המסקנא וודאי דמוקמינן לפלוגתייהו בי"א וכדכתיבנא:
שוב האיר ה' את עיני ומצאתי, ראי' ברורה לזה מהתוספתא דמס' יבמות פ' עשירי וז"ל איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו שנימוקו ושניקבו ושחסרו א"ר ישמעאל בנו של ריב"ב שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה א' זהו סריס חמה א"ר יוסי מעשה באחד מכפר מנדון שעלה לראש זית ונפל ונפצעה אחת מביציו ובא ובעל את אשתו ומת ובאו ושאלו את ר' יוחנן בן נורי אשתו מהו שתתייבם אמר להם עד שאתם שואלים אותי מהו שתתייבם שאלוני מהו שתאכל בתרומה שנפסלה מן הכהונה ופסולה מלאכול בתרומה עכ"ל התוספתא ומתוספתא זו יש להוכיח בבירור דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי אדם דהא וודאי דהך תוספ' אתיא כר' אליעזר דס"ל דסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו אעפ"י שהיתה לו שעת הכושר דהא הך עובדא שעלה לראש הזית ונפל מיקרי בי"א ומדקאמר ריב"נ עד שאתם שואלים מהו שתתייבם שאלוני על התרומה שנפסלה מן הכהונה ומתרומ' מכלל דזהו מלתא דפשיטא שאינה מתיבמת רק שגדולה מזו שנפסלה גם מהכהונ' ומלאכול בתרומה וכהא דאמרינן ביבמות (עו עב) עד שאתה משאיל עליו אם הגון למלכות שאל אם ראוי לבוא בקהל כו'. והיינו משום דס"ל לר' יוחנן בן נורי דהוי פצוע דכא גמור ואסור לבוא בקהל ולכך פסלה בביאתו מן הכהונה ומתרומה כדין הנבעלת לפסול לה שמתחללת בביאתו והיינו כרבנן דאמרי אפילו באחת מהן נעשה פ"ד ואסור לבוא בקהל מכלל דאינהו דלא שאלו רק על היבום הוי משמע להו שאינה נפסלת מהכהונה ומתרומה דהא מדאמר עד שאתם שואלים אותי כו' מכלל דמשכחת לה להך מלתא שתהא אסורה מלהתייבם ואפ"ה תהי' מותרת לכהונה ולאכול בתרומה דאי ליכא לאשכוחי להך גוונא שתהי' אסורה לזה ומותרת לזה רק דהנך דינים תליין אהדדי דאם אסורה להתייבם אסורה גם כהונה ולתרומה אם כן למה זה קמתמה עליהם ריב"נ לאמר עד שאתם שואלים אותי כו' שאלוני על התרומה כיון דהנך דינים תליין אהדדי אם כן חדא מינייהו נקטו בשאלתם וכשישיב להם שאסור ממילא יבינו שגם בתרומה אסורה אע"כ דמשכחת לה להך גוונא שתהי' אסור' להתייבם ומותרת בתרומה והיינו ע"כ משום דאינהו הוי סברי דהלכה כר"י דאין לו אלא ביצה א' כשר לבא בקהל ולכך לא נפסלה בביאתו מהכהונה ומתרומה אלא שנסתפקו אי לר"י בעל ביצה א' הוא מוליד ג"כ ואם כן היא בת יבום או דגם ר' ישמעאל מודה שאינו מוליד ואפ"ה קמכשר לי' דומיא דסריס חמה (דהך ואינו מוליד דקאמר בירושלמי בדברי ר"י איני מדברי ר"י עצמו רק שס שסתמא בתלמודא דהירושלמי הוסיף כן בדברי ר"י לפרושי דבריו וכן מצינו כמה פעמים בתלמודא דידן שמוספת איזה דברים בברייתא לפרש תדע דהא בסיפרי ובתוספתא שנשנו דברי ר"י ליתא להך דאינו מוליד) ולפ"ז תהי' אסורה להתייבם עכ"פ אליבא דר"א דהך ברייתא אתי' כוותי' וכדכתיבנא ולזה השיב להם עד שאתם שואלים אותי כו' שאלוני על התרומה שנפסלה מן הכהונה ומתרומה והיינו משום דס"ל לריב"נ כרבנן דפליגי על ר"י דבעל ביצה א' הוי פ"ד גמור ונתחללה בביאתו ומכש"כ שאסורה להתייבם לר"א דפוסל בסריס אדם כנלע"ד ברור כשמש בפירושא דהך תוספתא ומוכח מינה דר"י בנו של ריב"ב מיירי בי"א וזה ראי' גדולה לשיטת ר"ת וגם מוכח מינה דר"י לא מחלק בין נפצעה לנטלה דהא ההוא עובדא בנפצעה הייתה ונמצא כי מהתוספתא זו הוא ראי' ברורה לכל מה שכתבנו בזה ודוק:
העולה ממש"כ דבפי' הירושלמי העיקר כדעת ר"ת דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי אדם ופליגי רבנן עלה אלא דלענין הלכה אי פסקינן כר"י או כרבנן נראה יותר לפסוק כרבנן הגם דבירושלמי פסק להדיא הלכה כר"י מ"מ כיון דבתלמודא דידן לא נזכר זה ממילא הדרין לכללין דהוי סתם במתניתי' ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם מתניתין והראי' שמביא מהך דפרק החולץ ממתניתין דכרמא הדר בי' אינה מכרעת דש"ה דמעיקר הוי ס"ל לר"י דיחידאה פליג על ר' יוסי ולכך פסק מעיקרא הלכה כר' יוסי ואח"כ דשמע למתניתא דר"י בנו של ר"י ב"ב דאמר שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה הרי חזינן דרבים פליגי על ר' יוסי לכך קהדר בי' ופסק דלא כר"י אבל כאן דחכמים פליגי על ר"י ולא יחידאה וודאי דאפשר לומר דהלכה כחכמים ולא כדברי ר"י בנו של ריב"ב וגם מהא דאמרינן בתלמודא דידן בההוא גברא דאסתם גובתא דש"ז ואפיקו במקום קטנים דפסלינן אשר מזה הוכיח הרא"ש דר"י בי"ש מיירי דאי בי"א לא גרע מההוא גברא דאסתם גובתא דש"ז דפסלינן לי' כיון שאינו מוליד וניהי דאין זה ראי' כ"כ דשפיר נוכל לומר דר"י בי"א מיירי ואפ"ה קמכשר אעפ"י שא"מ והך עובדא דאסתם גובתא דפסלינן לי' אליבא דרבנן אתמר מ"מ הא וודאי דיש להביא ראי מזה דהלכה כרבנן:
אך באמת דברי הרא"ש אינם מוכרחין כ"כ משום דנראה ברור דגם ר"י דפליג וקמכשר בעל ביצה א' מ"מ גם איהו אית לי' להך דרשא דהסיפרי אין לו אלא כולו מקצתו מנין כו' רק דבשתי ביצים לחוד הוא דאית לי' שאינו פס ול רק אם אירע' הפסול בשתיהן דכיון דהאחת בשלימותה אין זה פ"ד אבל בגיד גם איהו מודה דניקב במקצתו ע"י אדם באופן שאינו מוליד שהוא פסול וא"כ אין ראי' כלל מהך עובדא דאסתם גובתא דש"ז מיהו גם בלאו הך ראי' הי' נראה טפי לפסוק כרבנן וכדכתיבנא וזהו לדעתי טעמם של הרי"ף והרמב"ם וסייעתם דפסקו דפסול בעל ביצה א' בניטל בידי אדם ועיין בזה וכן נראה מדברי הרי"ו נתיב ך"ג שכ' ויש מי שפוסל בכל ענין משום דהלכה כת"ק וכ"נ מדברי הרי"ף עכ"ל:
מיהו מי שלבו שלם יוכל לסמוך בזה על שיטת ר"ת דפסק כר"י כיון דגם מדברי הרמב"ן וסייעתו נראה ג"כ דדעתם לפסוק כר"י ובירושלמי פסק להדיא כוותי' ואף דלשיטת הרמב"ן שמואל דתלמודא דידן פסק כוותי' ולשיטת ר"ת לא מצינו בתלמודא דידן שום רמז ע"ז מ"מ בשעת הדחק נוכל לסמוך על דעת ר"ת גם לענין פסק הלכה:
אך במאי דמשמע מדברי ר"ת שהוא מוליד ג"כ ובניו כשרים בזה נלע"ד דלית לן למסמך עליו כיון דבירושלמי למי אמרינן להדיא דאינו מוליד והיכן מצינו לש"ס דילן דיפלוג ע"ז ואדרבה לישנא דהברייתא דאתני הרי הוא כסריס חמה משמע להדיא שאינו מוליד וכמש"כ הרב בנוב"ק ואף שבמרדכי כתב שאין זה ראי' מ"מ העיקר כהנוב"ק ועוד נראה לדייק כן ממאי דאמר ר"י כל שאין לו אלא ביצה א' כו' ואם איתא דר"י לא קאתי להשמיעינו רק היתירא דכשר א"כ מאי כל מי שאין לו דאמר דמשמע לכאורה מדבריו דמי שיש לו ב' ביצים הוא פסול אתמהה והכי הל"ל כל שיש לו ביצה א' כשר ומאי כל שאין לו דקאמר אע"כ דר"י הא נמי קאתי להשמיעינו דאינו מוליד כסריס חמה (ונ"מ לענין בני') וע"ז שייך שפיר לשנא דכל מי שאין לו הן אמת דלשיטת ר"ת דמחלק בין פצוע וניטל יתיישב קצת הך לישנא דכל מי שאין לו אבל לפי מאי דהוכחנו דאין חילוק בין פצוע לניטל א"כ ע"כ דמוכח מהאי לשנא שאינו מוליד ועוד נלענ"ד דעיקר מימרא דר"י לא נשנו בה מילת כשר בפירוש רק זהו סריס חמה סתם תדע דבסיפרי ובתוספתא ובירושלמי ליתא לתיבת וכשר בדברי ד"י ובסיפרי ובתוספתא ובש"ס דילן ליתא להך דאינו מוליד בדברי ר"י לכך נראה דעיקר דברי ר' ישמעאל נשנו כמו שהוא בספרי ובתוספתא זהו סריס חמה סתם ובזה נכללו שתיהן שאינו מוליד וכשר אלא שבש"ס דילן הוסיף מילת וכשר בדבריו לפרושי כוונתו וכמש"כ לעיל דמדרך הש"ס להוסיף איזה תיבות בברייתא לפירוש והירושלמי מוסיף הך דאינו מוליד לפירוש ושתיהן אמת ולא פליגי התלמודים אהדדי כלל רק דמר ניחא לי' טפי לפרושי הך מלתא ומר ניחא לי' טפי לפרושי הך מלתא תדע דהא בירושלמי ליתא למילת וכשר ואפ"ה אית לי' להירושלמי דכשר לר"י כדמוכח מהנך אמוראי דמכשרי' לי' משום דס"ל כר"י וא"כ גם לש"ס דילן דליתא להך דאינו מוליד בדבריו אפ"ה אית לן למימר דגם הש"ס דילן ס"ל דאינו מוליד רק דלהש"ס דילן מסתבר דזה א"צ לפרושי דממילא משתמע ולהירושלמי מסתבר דכשר א"צ לפרושי דממילא משתמע אבל לענין דינא לא פליגי אהדדי כלל דלתרווייהו אינו מוליד דמנ"ל לעשות פלוגתא בזה בין התלמודים כיון דנוכל להשוותן:
מיהו במאי דלא מחלק ר"ת בין ימין לשמאל ודלא כהירושלמי בזה שפיר איכא למימר כיון דבש"ס דילן לא אדכר הך מלתא ש"מ דלא ס"ל כהירושלמי בהא דאל"כ לא הוי שתיק הגמ' מלפרושי הך מלתא כיון דמלשון הברייתא לא משתמע הך ואפשר נמי לומר דר"י בר חנין דאמר להא דבלבד של ימין ס"ל כר"א בר אהבה דאמר במס' חולין (ך"ט) וושט ולא קנה ומאי א' מיוחד והיינו ע"כ דדייק מדלא קתני א' מהן ולכך קמפרש נמי לדברי ר"י מדלא קאמר אחת מהן כדאמר ת"ק ש"מ דאחת המיוחדת קאמר אבל לדידן דפסקינן כר"נ וושט או קנה לא קיי"ל נמי כר"י בר חנין:
ומעתה נבוא לנ"ד והנה לשיטת הרמב"ן וסייעתו דקמפרשי להא דר"י בנו של ריב"ב דמיירי בידי שמים ועלה קאמר בירושלמי שאינו מוליד וגם הוכחנו כן מלשון הברייתא עצמה שאינו מוליד ובוודאי גם תלמודא דידן לא פליג בזה א"כ הדבר מבואר דפ"ד בי"ש אינו מוליד אך לשיטת ר"ת דקמפרש להא דר"י דמיירי בידי אדם הדבר צריך תלמוד דמנ"ל לומר דפ"ד בי"ש אינו מוליד ואין להוכיח מתלמודא דידן מדאצטריך קרא לפ"ד בי"ש שהוא כשר והיינו מדקרינן פצוע ולא הפצוע וכדאמר רבא או למילף מממזר וכדתנא במתניתין מכלל שאינו מוליד דאי ס"ד דמוליד א"כ ל"ל קרא לרבויי דהא מלתא דפשיטא הוא דמי שמוליד אינו בכלל פ"ד כדמוכח מהא דפריך הש"ס וניקב א"מ כו' וכמש"כ לעיל וא"ל דזהו גופי' אתי קרא להשמיענו שהוא מוליד ולהכי הוא כשר דזה אין סברא כלל לומר דאצטריך קרא להשמיענו שהוא מוליד כיון דהוא מלתא דתלי' בסברא דאטו כמרזב וקולמס וכה"ג דמכשרינן לקמן בשמעתין מפני שהוא מוליד אטו איכא קרא לזה אלא ע"כ דידעינן מסברא שהמה מולידין ולכך קמכשרינן להו וה"נ הוי ידעינן מסברא דהוא כשר ולא הוי צריך קרא לזה ומדאצטריך קרא לאכשורי מכלל דאינו מוליד דזה אינו ראי' דהתינח אי הוי קרא יתירא לזה שפיר הווינן מצינן לאוכחי שאינו מוליד אבל באמת אין כאן שום יתיר בכתוב ע"ז דאדרבה הך קרא דפצוע נכתב בקצרה בלא הי"א וקושטא דמלתא קאמר קרא שאינו פסול רק מי שנעשה פצוע ולא הפצוע מעיקרו ואי הוי כתיב הפצוע הוי קרא יתירא לפסול גם פצוע מעיקרו אבל השתא דכתיב פצוע ליכא קרא יתירא לפסול פ"ד בי"ש וממילא דהוא כשר וכיון שכן ליכא לאוכחי מקרא מידי וכן נמי הך ילפותא מממזר דיליף במתניתא נמי אינו מיותר דאצטרך לכמה דרשות ובשמעתין גופי' מיני' ילפינן לפ"ד שהוא באותו מקום ומעתה כיון דמקראי ליכא לאוכחי מידי א"כ לא נשאר לנו להוכיח רק משמואל ורבא או מהך מתניתא וזה וודאי דאינו הוכחה כלל דברווחא נוכל לומר דאינהו הא גופי' קאתי לאשמועינן דהוא מוליד ולכך הוא כשר הלכך מתלמודא דידן ליכא לאוכחי מידי:
אך מהירושלמי איכא לאוכחי שפיר דפ"ד בי"ש אינו מוליד ואפי' לשיטת ר"ת דקמפרש להא דר"י דמיירי בי"א וא"כ הא דאינו מוליד קאי ג"כ על בי"א אבל בי"ש לכאורה אפשר לומר דמוליד מ"מ יש להוכיח דאינו מוליד והנה לא מיבעי אם נפרש הך דהוו בעי למימר הא כרבנן והא כר"י כהך פירושא שכתבנו לעיל דלהכי הוי סברי למימר כן משום דלר"י דלא אכפת לי' במה שאינו מוליד מדמכשר בעל ביצה א' אעפ"י שאינו מוליד הלכך פ"ד בי"ש נמי כשר ולרבנן דהעיקר תלי' במה שאינו מוליד מדפסלי בעל ביצה א' הלכך פ"ד בי"ש נמי פסול א"כ מוכח מזה להדיא דעכ"פ הוו קים להו דפ"ד בי"ש אינו מוליד אלא אפי' אם נפרש להך דהוו בעי למימר באנפי אחרינא וכמש"כ לעיל מ"מ מוכח שפיר דאינו מוליד תדע דהא וודאי דמוכח דמי שמוליד אינו בכלל פ"ד מדפריך סתמא וניקב אינו מוליד כו' וכמשכ"ל ובוודאי גם הירושלמי לא פליג בזה כיון שהוא סברא פשוטה בש"ס דילן א"כ מהיכי תיתי נאמר דהירושלמי יפליג בזה וכיון שכן הך ברייתא דקפסלי לפ"ד בי"ש וודאי דס"ל שא"מ דמוליד אין סברא כלל לפוסלי והך ברייתא דמכשרה לי' לא מוכח מינה דס"ל דמוליד דשפיר איכא למימר דאעפ"י שא"מ אפ"ה קמכשרה לי' וכר"י תדע דהא כר"י הוו בעי לאוקמי ונמצא דבהך מלתא דס"ל להברייתא שאינו מוליד לא מצינו שים חולק ע"ז כיון דמהך ברייתא דקמכשרה אין ראי' דפליג בהך מלתא רק דס"ל דאעפ"י שא"מ אפ"ה כשר וא"כ מוכח שפיר דפ"ד בי"ש אינו מוליד הן אמת דלפי פי' של בעל מראה פנים דלמסקנא פליגי הנך ברייתי בע"י חולי או דחדא מיירי בי"ש ממש וחדא ע"י חולי אבל בי"ש ממש ליכא מאן דפסל א"כ אזדא לה הך ראי' לפי המסקנא רק דמ"מ גם לפירושו יש להביא ראי' מדהוו בעי למימר דפליגי בי"ש מכלל דאינו מוליד אלא שאין זו ראי' חזקה כ"כ כיון שאינו רק מדהוי בעי למימר ולא לפי המסקנא אבל לפי מאי דהעלינו לעיל דליתא לפירושו והעיקר דהך הרי שעלו בו חטטין הוא מלתא באנפי נפשה וכאשר הוכחנו כן גם מדברי הרמב"ם שבלי ספק שהו' מפרש כן א"כ ראי' זו חזקה כראי מוצק כיון דגם לפי המסקנא נמי פליגי הנך ברייתי בי"ש ממש א"כ מוכח גם לפי המסקנא דפ"ד בי"ש אינו מוליד וזהו ברור:
ומעתה כיון שהוכחנו דפ"ד בי"ש וודאי דא"מ והוא הדין לכרות וכמש"כ התוס' דאין חילוק בין פצוע לכרות א"כ בנ"ד דהוי כרות בי"ש הדבר ברור שאינו מוליד ותו הוי דינו כסריס חמה שאשתו פטורה מהחליצה ומהיבום:
אך אכתי איכא למיחש בנ"ד דלמא הוו לי' ביצים דבוקים בכסלים וגדולה מזו יש לחוש דלמא אי הוו ממעכי לי' היו יוצאות וניכרות גם מחק וכדתנינן במתני' במס' בכורות אין לו שתי ביצים או שאין לו אלא ביצה א' ר"י אומר אם יש לו ב' כיסין יש לו ב' ביצים אין לו ב' כיסין אין לו אלא ביצה א' ר"ע אומר מושיבו על עכוזו וממעך אם יש שם ביצה סופה לצאת מעשה שמיעך ולא יצא נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים והתיר ר"ע ואסר ר"י בן נורי ע"כ וכיון שכן גם בנ"ד איכא למיחש להא מילתא דילמא הוו לי' ביצים דבוקים בכסלים ואי הוי ממעכי לי' היו יוצאות לחוץ וא"כ אפשר דראוי להוליד ג"כ ע"י ביצים אילו ואף דר"י ור"ע לא קמיירי רק ביש לו כיס וא"כ מנ"ל למיחש בנ"ד שאין לו כיס כלל מ"מ אפשר לומר דביש לו כיס קאמר ר"י בידוע שיש לו ביצה בוודאי ובאין לו כיס אינו וודאי שיש לו ביצה אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפיק דלמא יש לו ביצה דבוקה בכסלים וכיון שכן אף שהוכחנו מהך ברייתא דפסלה לפ"ד בי"ש מכלל שאינו מוליד וה"ה לכרות מ"מ י"ל דזהו דווקא בפ"ד או כרות וודאי דהיינו ע"י רעמים או ברד או ע"י חולי לשיטת הרמב"ם אבל כרות ממעי אמו אפשר דאינו בכלל זה ובפרט דהברייתא לא נקטה רק פ"ד ופצוע וודאי דניכר היטב אף שהוא ממעי אמו רק דאנן ילפי' מיני' דמסתמא ה"ה לכרות וכמש"כ התוס' דאין לחלק ביניהם וא"כ אף אם נאמר דסתם פ"ד הוא ממעי אמו ומסתמא גם הברייתא מיירי בהכי מ"מ זהו דווקא בפצוע דניכר היטב ולית בי' שום ספיקא אבל מי שאין לו ביצים ממעי אמו אכתי איכא לספוקי בדבוקה בכסלים:
הן אמת דמדברי הרמב"ן בחידושיו דקמדייק לשנא דאין לו אלא ביצה א' דקאמר ר"י בנו של ריב"ב מתחילת יצירתו משמע ועלה קאמר בירושלמי דא"מ א"כ ג"ז מוכח דע"י ביצים הדבוקים בכסלים א"א לו להוליד דהא א"א למידע אם יש לו ביצים דבוקים בכסלים וא"כ איך מחליט הירושלמי לומר שאינו מוליד ובניו פסולים וגם כבר הוכחנו כן לעיל מלשין הברייתא עצמה שא"מ בוודאי אלא ש"מ דביצים הדבוקים בכסלים לא מהני מידי לענין הולדה אבל אכתי גם לדברי הרמב"ן איכא למיחש דאימא דזהו דווקא במיעכו ולא יצאת דאז הוא דאינו מוליד מפני שהביצים הם שלא במקומם אבל היכי דיוצאות ע"י מיעוך גם לפי דיוקו של הרמב"ן לא מוכח מידי דשפיר י"ל דמוליד וא"כ אכתי איכא למיחש לזה בנ"ד הן אמת דהרמב"ן עצמו פסק שם בבכורות כת"ק דלא בעינן מיעוך עיי"ש ברא"ש במס' בכורות אך לשיטת הרמב"ם דפסק כר"ע א"כ אכתי איכא למיחש בנ"ד אם נפסוק בזה כהרמב"ם ובזה כהרמב"ן דהא הנך תרי שיטות לא תליין אהדדי כלל מיהו לפי מה שיתבאר אי"ה לקמן מגמ' ומסברא דכל היכי דליכא כיס כלל וודאי דלא שייך מיעוך א"כ בנ"ד לשיטת הרמב"ן ההיתר ברור אך עיקר דיוקו של הרמב"ן הוא לבדו יחיד בדבר וכל סייעתו קמפרשי להך שיטתא גם בלא הך דיוקא כמבואר למעיין בנ"י והריטב"א והרשב"א ועוד כיון דהוכחנו דהעיקר כשיטת ר"ת דר"י י בנו של ר"י ב"ב בי"א קמיירי א"כ ע"כ דעיקר דיוקו של הרמב"ן ליתא וא"כ אין לנו על מי לסמוך עליו בנ"ד כלל:
ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים דקאמר ר"י ולא מיעוך דר"ע והיינו ממתניתין דפרק מומין אלו דקתני גבי מומי אדם אין לו ביצים או שאין לו רק ביצה א' הרי זה מרוח אשך האמור בתורה ר"י אומר כל שנמחו (וברש"י הגירסא כל שנמרחו) אשכיו ר"ע אומר כל שרוח באישכיו ע"כ והרי גם התם נמי איתא להך דיוקא דדייק בש"ס גבי מומי בהמה השתא א"ל אלא ביצה א' שתי ביצים מיבעי וע"כ דצריכינן לתרוצי כמו שתי' הגמ' שם א"ל שתי ביצים בשתי כיסים אלא בכיס א' או שיש לו שתי כיסים וביצה א' וא"כ קשה אמאי לא פליגי ר"י ור"ע בהך מתניתין כמו דפליגי במומי בהמה ואדרבה חזינן להו דפליגי במלתא אחריתא והיינו בפירש מרוח אשך האמור בתורה דמר מפרש לה הכי ומר מפרש לה הכי אבל לענין מום כו"ע ל"פ דכולם הוו מומין וכמש"כ הרמב"ם בפי המשניות הביאו הרב בכסף משנה בפ"ח מהלכות ביאת מקדש ה' י"ב וז"ל שכל אלו התנאים מודים שכל אילו הוי מומין ולא נחלקו אלא בפי' מרוח אשך האמור בתור' עכ"ל עיי"ש [ובפי' המשניות שלפנינו הלשון משיבש קצת ואינו מובן] וא"כ תיקשה אמאי לא פליגי כמו במשנה דלעיל אלא ש"מ דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים ולא מיעוך דז"א דהא דלא תני בהך מתניתין פלוגתא דר"י ור"ע בזה היא מפני שסמך על מתניתין דלעיל דכיון דהך מתניתי לא באתה לפרש מומין המיוחדין באדם דווקא רק דאתי לפרושי פלוגתא דתנאי בפי' מרוח אשך וכמש"כ התוס' יו"ט בשם הרמב"ם וז"ל לא זכרם הנה מפני שהם מיוחדים באדם לפי שכבר זכר שהם מומי בהמה ג"כ ואמנם זכרם להודיעך שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך עכ"ל ולכך קצרה כאן המשנה בלשונה מפני שהוא כעין מראה מקום על משנה דלעיל וה"ק א"ל ביצים כו' והיינו לכל מר ומר כדאית לי' זהו המרוח אשך האמור בתורה ור"י ור"ע פליגי דאין זה מרוח אשך אבל מודים שהם מומין דמומי בהמה וודאי שהם מומין גם באדם וכמש"כ הרמב"ם תדע דאילו הי' שום חילוק בזה בין אדם לבהמה הי' לו להרמב"ם למנותם בפ"ח גבי מומין היתירים באדם שפרט חותם והם תשעים ואם איתא תשעים ואחד הן אלא ש"מ שאין שום חילוק ביניהם וסמך עצמו על מאי שכבר הזכירם במומי בהמה וכמש"כ הכ"מ שם ולכך לא כ' בפ"ח רק הך דנמרתו אשכיו דר"י ורוח באשכי' דר"ע מפני שהם לא נזכרו במומי בהמה:
מיהו יש להבין דאמאי לא ילפינן בזה בהמה מאדם בג"ש דגרב גרב ילפת ילפת כדאמרינן בריש פרקין דמומין אילו כיון שהוא מום מפורש באדם לר"י ולר"ע וא"ל דהרמב"ם פסק בזה כת"ק דמורי"א האמור בתור' מי שאין לו ביצים ומום זה איתא באמת גם בבהמה דז"א דלהדיא כ' שם הרמב"ם וזהו מרוח אשך האמור בתורה וצ"ע ומעתה לשיטת הרמב"ם הדבר ברור דאין שום חילוק בין אדם לבהמה בזה ונמצא דאין כאן שום היתר בנ"ד:
שוב ראיתי דמדברי הרמב"ם בהלכותיו יש לדקדק דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים ולא מיעוך והיינו דבפ"ז מה' ביאת מקד' דמנה שם מומין שבאדם ושבבהמה ומנה שם בהדייהו הך דב ביצים בכיס א' או ב' כיסים וביצה א' ולא כתב שם דין המיעוך דאמר ר"ע רק דבפ"ג מה' בכורות כ' להך דינא דמי שיש לו ב' כיסים וביצה אחת ממעכו על הר גוזו וכו' עיי"ש ולכך הי' נראה לומר דלהכי לא כ' להך דינא בפ"ז מה' ביאת מקדש משום דשם כלל מומי אדם ובהמה ביחד ובאדם לא שייך הך מלתא דמיעוך הלכך לא קמפרש להא מלתא בכאן גם לענין בהמה ובפ"ז מה' בכורות דאיירי במומי בהמה לבד שם ביאר להך דינא דממעכו וע"כ צ"ל דמסתבר לי' להרמב"ם כיון דלא תנינן להדיא כן גבי אדם כמו בבהמ' מסתמא לא שייך הך מלתא באדם וכיון שכן גם לביצה הדבוקה בכסלים נמי ל"ח באדם מיהו יש לדחות דלאו משום דלא שייך הך מלתא באדם לכך לא ביאר הרמב"ם להך דינא באדם רק משום דלא שייך למתני' הך מלתא באדם כלל כיון דקיי"ל ל דגם מום עובר פוסל בכהנים כל זמן שלא עבר המום ולוקה ומחלל עבודה כמו מום קבוע וא"כ ממ"נ כל זמן שלא יצאת הביצה הוא פסול בוודאי ולכשתצא באיזה ענין שיהי' שוב יהא כשר ולכך לא הוצרך הרמב"ם לבארו וא"כ אין כאן ראי' כלל מדברי הרמב"ם:
איברא דמדברי רש"י שכ' וזה לשונו שני כיסים דכל בהמה יש לכל ביצה כיס אחת לפי שהכיס חלוק באמצעותו ומבחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משקע וניראית בו שורה העמוקה מלשון זה יראה להדיא דדווקא גבי בהמה שייך הך מלתא דב' כיסים אבל באדם ל"ש זה ואף דרש"י במס' נדה בפרק המפלת (כה. ע"ב) כתב גם גבי אדם חיט מבדיל מלמטה למעלה בין שתי הבצים ונראה עמוק כסדק עכ"ל מ"מ אפשר לומר דהחוט ההוא דק וקלוש מבפנים באופן שא"א להבחין מבחוץ אם שתי הביצים מונחים בכיס א' או בשתי כיסים וכן נראה להדיא מדברי התוס' בריש פרקין דמומין אלו בד"ה הא איכא יבלת שכ' ז"ל דאין לחלק בין אדם לבהמה משום דבהמה יש לה שתי כיסים חשוב מום טפי דהא אפי' אין לו ביצים כלל איבעי לו למעוטי ממרוח אשך עכ"ל משמע נמי דבאדם לא שייך הך מלתא דשתי כיסים ואין לומר דאין כוונת התוס' לומר דבאדם ליכא שתי כיסים כלל רק דעיקר כוונת התוס' דאינו ניכר כ"כ באדם כמו בבהמה ולכך גבי בהמה הוי מום שבגלוי טפי ולא צריך קרא ובאדם אינו ניכר כ"כ ולא הוי מום שבגלוי ולכך אצטריך קרא דמרוח אשך באדם שהרי התוס' דחו הך דאין לחלק משום דאין לו ביצים כלל נמי ילפינן ממרוח אשך ובזה אין שייך לחלק בין אדם לבהמה עיי"ש ואי ס"ד דבאמת יש לו ב' כיסים רק שאינו ניכר א"כ פירושא דהך מתניתין דמומין אלו כמו דמפרש הגמ' למתניתין דלעיל דר"ל אין לו ב' ביצים בשתי כיסים רק בכיס א' וזהו דילפינן ממרוח אשך אבל אין לו ביצים כלל מנ"ל להתוס' דילפינן ממרוח אשך דלמא זה ידעינן מסברא כמו בבהמה אע"כ דדעת התוס' דבאדם ליכא ב' כיסים כלל ולכך ליכא לפרושי להא מתניתן כמו דמפרשינן לאידך מתניתין דר"ל א"ל שתי ביצים בב' כיסים אלא בכיס אחד אלא ע"כ דצריכינן לפרושו כפשוטו א"ל ב' ביצים כלל ולענין קושיית הש"ס השתא ביצה א' ב' ביצים מיבעי בע"כ דצ"ל דסתמא דלישנא דאידך מתניתין נקיט ואזיל ולכך שפיר קדחו התוס' דא"ל ביצים כלל נמי ילפינן ממרוח אשך ולפ"ז מוכח דכוונת התוס' הוא כפשיטו דבאדם אין לו ב' כיסים כלל והך מתניתין מתפרשא כפשוטו א"ל ביצים כלל וכיון שכן ליכא תו לפרושי כמו שפרשנו לדעת הרמב"ם דהך מתניתין הוא כעין מראה מקום על מתניתין דלעיל כיון שדין אדם חלוק בזה מבהמה ולפ"ז הדק"ל דאמאי לא קמפרשי ר"י ור"ע למילתייהו כאן אם הכיס סימן לביצה א' או לב' ביצים דהא לר"י בביצה דבוקה בכסלים אף אם לא תצא לעולם נמי לא הוי מום כדבעינן למימר לקמן אע"כ מוכח דבאדם לא שייך הך מלתא דביצה דבוקה בכסלים ולא מיעוך ולכך בבל גווני הוי מום וא"כ גם בנ"ד ליכא למיחש להא מלתא ושפיר מצינן שריותא להך אתתא:
אך היתר זה הוא קלוש מאוד חדא שהרי התוס' יו"ט השווה דעת רש"י להרמב"ם בזה כמבואר בפ' ו' משנה ו' עיי"ש הגם כי דבריו דחוקים בזה ולשון רש"י אינו מורה ע"ז כלל כמבואר למעיין מ"מ כיון דנוכל להשוותם אפושי פליגתא לא מפשינן וגם כי לא נצטרך לדחק ולומר דהך מתניתין סרכא דלשנא דאידך מתני' נקיט שזה וודאי דחוק וגם בלשון רש"י בהמפלת נראה בפשיטות דגם באדם יש לו ב' כיסים ועוד לפי פירש"י גם מהגמ' שם מוכח דבגדול יש הכירא לאלו ב' כיסים גם באדם שהרי אמרו שם השתא ביצים גופייהו לא ידיע חוט דידהו ידיע משמע דבגדול שהביצים נכרים גם החוט ניכר (אך מדברי הגמ' בלא פירש"י אינו ראי' כ"כ די"ל דהחוט הוא רק מבחוץ ואינו הולך ממטה למעלה להפסיק בין ב' ביצים) ומהתוס' נמי אין ראי' כ"כ שלא כתבו כן רק באין לחלק אבל לפי מאי דמסקי התוס' לתרץ קושייתם בענין אחר תו אפשר לומר דגם לפירושם יש לו ב' כיסים בכדי שלא נצטרך לדחוקי כ"כ דסרכא דלישנא דאידך מתניתין קנקיט וגם בלא"ה גם אם נאמר כוונת התוס' דבאמת אין לו ב' כיסים נמי אין ראי' כ"כ וא"כ היתר זה הוא קלוש מאוד:
אך כד דייקינן שפיר בסוגיין דבכורות יש למצוא שריותא בנ"ד וז"ל ל הגמ' שם השתא אין לו רק ביצה א' אמרת הוי מומא אין לו כלל מיבעי חסורא מיחסרא וה"ק אין לו שני ביצים בשני כיסים אלא בכיס א' א"נ שתי כיסים וביצה א' ה"ז מום ר"י אומר יש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים אין לו אלא כיס אחד כמו שא"ל אלא ביצה א' דמי ואתא ר"ע למימר בידוע לא אמרינן אלא מושיבו על עכוזו וממעך אם יש שם ביצה סופה לצאת ומעשה שמיעך ולא יצא תניא א"ר יוסי מעשה בפירן של בית מנחם שמיעך ולא יצאן ונשחטה ונמצאת דבוקה בכסלי' והתיר ר"ע ואסר ר"י בן נורי אמר לו ר"ע לריב"נ עד מתי אתה
**(הגה"ה
ומידי עברי בהאי ענינא ראיתי להזכיר לענ"ד דפי' נמרחו אשכיו דקאמר ר"י אינו ענין כלל לפצוע ודך האמור בתורה וראי' לזה שהרי בתוספתא במס' בכורות בפ' ה' תנינן איזהו מרוח אשך זה הקלוטים שנכנס הרוח באשכיו דברי ר"ע ר' ישמעאל אומר זה השתוף הרי דלנמרחו אשכיו דתנינן במתני' קרי לו בתוספתא שחוף ושחוף וודאי דאינו פ"ד שהרי במס' סוטה אמר שמואל שחוף מקנין על ידו והתוס' שם במס' סוטה פירשו בשם ר"ח שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע והביא ראי' מהך תוספתא ולבסוף הקשו דאמאי נקיט שמואל שחוף ולא סריס. ותירצו דשחוף הוי רבותא טפי עי"ש ומכל זה משמע דאינו בכלל פ"ד דאי הוי פ"ד אין לך סריס גד ול מזה אע"כ ההוא ענין אחר דהיינו שביציו שלימים רק שהם כעין ליחה והוא מלשין ממרח רטי' ומחמת זה אינו יכול להתקשות ולבעול כדרכו ובזה נסתר הראי' שהביא בעל ס' משכנות יעקב. מהא דר"י דע"י חולי חשוב בי"ש עיי"ש במש"כ ולפמש"כ אין כאן אפילו דמות ראי' ומת"ק וודאי דאין ראי' דאין לו ביצים ממעי אמו קמיירי ובלא"ה נמי חין דבריו מוכרחין כ"כ לומר דר"י ע"י חולי איירי וגם גוף הדין דפ"ד אינו אוכל בקדשים ב"ע טיבא דנרא' דהא דקיי"ל דלאו בקדושתי' קאי אינו רק לענין נשואין להתירו בפסולן אב' לא לענין קושי' דהוי כשר גמור כמיליי אחרינ' וקצת ראי' לזה מהא דאמרינן ביבמות [עד ע"ב] ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת ולא קאמר אינו בפצוע דכא ואכמ"ל ועיין:)** מכלה ממונם של ישראל אמר לו ריב"נ עד מתי אתה מאכיל לישראל קדשים בחוץ עכ"ל הגמ' והנה מסוגיא זו מוכח בפשיטות דמיעוך לא שייך רק במי שיש לו כיס וחסרה הביצה בתוכה אבל בא"ל גם הכיס לא שייך בזה מיעוך כלל תדע דהא ר"ע לא פליג רק אסיפא ביש לו ב' כיסים וביצה אחת דלר"י הוא בידוע וודאי שיש לו ביצה ור"ע ס"ל דבודקין אותו ע"י מיעוך אבל ברישא ביש לו כיס א' ושתי ביצים בתוכו לא פליג ר"ע כלל והוי וודאי מום ואם איתא דמהני מיעוך גם לחיסרון כיס א"כ אמאי לא פליג ר"ע ברישא להצריכו מיעוך לחומרא דלא להוי וודאי בעל מום כמו דפליג בסיפא לקולא דהא וודאי דיתיר ביצה לא הוי יתרת מדלא מנו לה בפרקין בהדי מומין דיתרת כמו דמנו יתיר יד ויתיר רגל וכיון שכן אם תצא ע"י מיעוך כיס וביצה בתוכו וודאי דלא יהי' בעל מום וא"כ אמאי לא קמצרכי ר"ע מיעוך לחומרא אלא ש"מ דלחסרון כיס לא מהני מיעוך וא"ל דלהכי לא פליג ר"ע ברישא משום דשם א"א שיהי' לו עוד כיס וביצה בתוכו כיון דכבר יש לו שתי ביצים דז"א דהא וודאי דהך שתי ביצים בכיס א' דנקיט הוא לרבותא דאעפ"י שיש לו ב' ביצים כיון שהם בכיס א' כחדא דמי' ומכש"כ באין לו רק כיס א' וביצה אחת בתוכה דהוי וודאי מום וא"כ אכתי ה"ל לר"ע להשמיעינו גם ביש לו כיס א' וביצה א' להצריכו מיעוך וכ"נ להדיא מדברי הרמב"ם דבפ"ז מה' ביאת מקדש כ' להך דינא דשתי ביצים בכיס א' בלשון אעפ"י וגם בפ"ג מה' בכורות דכתב שם דין המיעוך לא כ' רק ביש לו ב' כיסים וביצה אחת ומשמע מדבריו להדיא דבאין לו אלא כיס א' וביצה א' אין מקום למיעוך כלל ובאמת כי הסברא נותנת כן דבשלמא לענין הביצה דתלוי' בחוטין שייך שפיר הך ענינא דמיעוך דמה שהיא דבוקה בכסלים הוא מפני שנתכווצו החוטין וע"י מיעוך יתחממו ויתפשטו החוטים ויבאו הביצים על מקומם להיות בכיס אבל לחיסרון כיס מאי מהני המיעוך וכי ע"י המיעוך יברא לו כיס מחדש וזו לדעתי פשוט וא"צ לפנים:
וכיון שכן הנה לשיטת הרמב"ן שהוכחנו לעיל דלביצים דבוקים בכסלים לא חיישי' שיהא מוליד עי"ז א"כ גם למיעוך נמי לית לן למיחש בנ"ד כיון דלא הי' לו כיס כלל וא"כ לשיטת הרמב"ן היתירא דהך איתתא הוא ברור ולית בו שום ספיקא:
אך גם לשיטת ר"ת נמי יש להוכיח מסוגיא דידן דמי שאין לו כיס כלל ליכא למיחש גם לביצה הדבוקה בכסלים דהא ממאי דאמר הגמ' לר' ישמעאל דברישא דאין לו אלא כיס א' כמו שא"ל אלא ביצה אחת דמי מלשון זה יראה להדיא דמשום חסרון כיס לחוד לא הוי מום רק דעיקר המום הוא מפני שהוא כמו שא"ל אלא ביצה אחת דמי דכיון דשניהם מונחים בכיס א' אף דיש לו שתי ביצים מ"מ כחדא חשבינן להו והוי כמו חסר ביצה ומחמת זה הוי מום משים חסרון ביצה לא משום כיס דאי ס"ד דחסרון כיס בעצמו הוי מום א"כ בקצרה ה"ל למימר אין לו אלא כיס א' ה"ז מום אע"כ דמשום חסרון כיס לא הוי מום רק משום חסרון ביצה וכן יש לדקדק גם מדברי ר"י גופי' במתניתן דקאמר אין לו אלא ביצה א' וכן יש להוכיח גם ממתניתין דלקמן דקאמר ת"ק ה"ז מרוח אשך ואשך וודאי דעל הביצים קאי ולא על הכיס שהוא נגזר מלשון אישות וגם הא נמי איכא לאוכחי משמעתין דר"י דאמר כיון דיש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים ע"כ דס"ל דאף דאין סופה לצאת כלל לא ע"י מיעוך ולא מעצמם עפ"י טבע במשך הזמן אפ"ה כיון שנמצאת דבוקה בכסלים תו לא הוי מומא דליכא לפרושי בדר"י דמשו"ה לא הוי מום אף שאינה יוצאות ע"י מיעוך משום דאמרינן סופה לצאת מעצמה עפ"י טבע ור"ע דפליג עליו בהך סברא לבד הוא דפליג דס"ל כיון דאינה יוצאת ע"י מיעוך תו לא תצא לעולם ולכך הוי מומא ור"י ס"ל דאף שלא יצאתה ע"י מיעוך מ"מ סופה לצאת מעצמה אבל אי הוי ברירא לן הך מלתא דלא תצא לעולם גם ד"י מודה דהוי מום ולא מהני מה שהיא דבוקה בכסלים דא"כ העיקר חסר בדברי ר"י דאמר בידוע שיש לו שתי ביצים הכי הל"ל כל שיש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים וסופן לצאת דמעתה יהי' קאי עלה שפיר פלוגתא דר"ע דאמר כיון שלא תצא ע"י מיעוך שוב לא תצא לעולם והוי מום כיון דעיקר פלוגתייהו הוא בהך סברא דסופה לצאת אלא ע"כ דר"י לא איכפת לי' כלל בסופה לצאת אם לאו רק דבדבוקה בכסלים נמי מוציא מידי מום ולכך קאמר שפיר כיון שיש נו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים דא"א לכיס להיות בלא ביצה ובוודאי דאית להו והיא דבוקה בכסלים ומשום זה לחוד נמי תו לא הוי מום אף שאין סופה לצאת כלל ור"ע דפליג ואמר בידוע לא אמרינן אלא מושיבו על עכוזו וממעך לא משום דפליג על מאי דאמר ר"י שא"א לכיס להיות בלא ביצה ור"ע ס"ל דאפשר להיות בלא ביצה ולכך אם אינה יוצאות ע"י מיעוך אמרינן דאין כאן ביצה כלל ולהכי הוי מום וכדמשמע לכאורה מלשונו דז"א דהא במעשה דפרה של בית מנחם שנמצאת דבוקה בכסלים ואפ"ה התיר ר"ע אע"כ דעיקר פלוגתא דר"ע הוא משום דסבר דדבוקה בכסלים אינה מוציאה מידי מום רק בסופה לצאת תליא מלתא ולכך ממעך וכל שאינה יוצאת ע"י מיעוך שוב לא תצא לעולם ושפיר הוי מום שהיא דבוקה. אבל גם ר"ע אפשר דמודה לר"י דאי אפשר לכיס בלא ביצים והכי קאמר ר"ע בידוע לא אמרינן ור"ל שהך בידוע לא מהני ולא מידי דמה בכך שהוא בידוע כיון דאין סופה לצאת הוי מום וכל אלה הם דברים ברורים לענ"ד ויש להביא ראי' לפי' זה ממאי דקמפרש הגמ' למלתא דר"י דתני בבבא שני' אין לו אלא כיס א' אין לו אלא ביצה א' דקאי ארישא דמלתא דת"ק וה"ק א"ל אלא כיס א' אף דיש בתוכו ב' ביצים כמי שאין לו אלא ביצה א' דמי ור"ל דבהא מודינא לך ולכאורה הוא מיותר לגמרי כיון דלא פליג רק אסיפא ממילא שמעינן דברישא לא פליג תדע דהא משו"ה לא קמפרש הגמ' למלתא דר"י כפשוטו אין לו אלא כיס א' וביצה א' בתוכו א"ל אלא ביצ' א' ור"ל דר"י אמר דבר והיפוכו וקאי הכל אסיפא דת"ק אע"כ להכי לא קמפרשינן לי' כן משום דהוא מיותר ובשלמא המקשה לא הוי קשי' לי' בדברי ר"י מידי משום דהוי מפרש דרישא דר"י קאי ארישא דת"ק וסיפא קאי אסיפא דת"ק ור"ל מאי דתלי לדידך בביצים לדידי בכיסים תליא מלתא ואין כאין שום יתור כלל רק דבדברי הת"ק גופי' הוי קא קשי' לי' דרישא הוא מיותר אבל למאי דמתרץ דרישא דר"י קאי אסיפא דת"ק א"כ לא בעי תו לפרושי דסיפא דר"י הוא כפשוטו ההיפוך מרישא משום דהוא מיותר ולכך קמפרש לי' דקאי ארישא דת"ק ור"ל בהא מודינא לך ולפ"ז אכתי תיקשה דגם אי מפרשינן לי' ארישא דת"ק אכתי הוא מיותר ול"ל למימר בהא מודינא לך כיון דלא פליג רק אסיפא ממילא ידעינן דברישא מודה וכה"ג פריך בש"ס במס' מנחות ריש פ"ב [דף יג א] למה לי למיתנא ומודה ר' יוסי בזו כו' וכן שם [יד ב] ה"נ מסתברא דטעמא דרבנן משו"ה הוא דקתני סיפא מודים חכמים לר"י כו' הא ל"ל למתני כלל כו' וכן בכתובות ריש פ"ב [דף ט"ז ח] דקאמר ר' יהושע לר"ג בההוא מיגו דהתם פליגנא עילווך בהאי מיגו דהכי מודינא לך נמי איכא רבותא בהא דמודינא לך כדפריך התם מכדי האי מיגו והאי מיגו מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו אבל בלא שום רבותא לא שייך למתני כלל מודינא לך [אך יש לעיין ע"ז דהא במס' ב"ב [דף ע"ו א'] דקאמר ר' נתן לת"ק בספינה מודינא לך ושם לכאורה ליכא שום רבותא ויש לישב] אבל לפי מה שפרשנו ניאל טובא דכיון דר"י פליג אסיפא ואית לי' דיש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים ור"ל דאפי' אם תשאר דבוקה ולא תצא לעולם אפ"ה לא הוי מום א"כ חזינן לי' דלא קפיד אביצה שתהי' במקומה דווקא וא"כ הוי אמינא דגם ברישא בנמצאו לו ב' ביצים בכיס א' נמי פליג דלא הוי מום כיון דמ"מ יש לו ב' ביצים ואף שהאחת שלא במקומה לא איכפת לר' ישמעאל בזה לכך הוצרך ר"י לפרש דברישא מודינא לד ור"ל אף דבסיפא פלגינא עלך וס"ל דשלא במקומה והוא דבוקה בכסלים לא הוי מום מ"מ בהך שלא במקומה דשתיהן בכיס אחד מודינא לך והיינו משום דכביצה אחת דמי והוי חסר ביצה ובזה ניחא נמי מאי דמקדים סיפא לרישא ופליגנא עלך למודינא לך זה נלע"ד ברור בפירוש דשמעתין ומזה ראי' דר"י דקמכשיר אפי' אם לא תצא לעולם נמי מכשר וכדכתיבנא ודו"ק:
ומעתה נחזי אנן בדברי ר"י דאמר אין לו אלא כיס א' כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי ומשמע וודאי דמכ"ש היכי שא"צ רק כיס א' וביצה א' דוודאי הוי מום רק דמתניתין רבותא טפי קמ"ל דאף ב' ביצים בכיס א' נמי דמי לאין לו אלא ביצה א' וכיס א' מכלל דביצה א' וכיס א' וודאי דהוי מום וא"כ יש להקשות דאמאי הוי וודאי מום לר"י כיון דס"ל לר"י דגם בדבוקה בכסלים נמי לא הוי מום א"כ אמאי לא חיישינן דילמא אית לי' עוד ביצה א' דבוקה בכסלים שלא כנגד הכיס הנמצא באופן דליכא למימר דכחדא חשבינן להו דהא מאי דחשבינן להו כחדא הוא מפני שהם מונחים בכיס א' אבל בנמצאת שלא כנגד הכיס תו ליכא למחשבינהו כחדא וא"כ תו לא הוי מומא לר"י וניהי דביש לו כיס הוי בידוע בוודאי שיש לו ביצה ובלא כיס אינו בידוע בוודאי מ"מ ספיקא עכ"פ להוי ולפחות הוי לי' להצריך בדיקה אחר שחיטה שמא נמצאת לו עוד ביצה דבוקה שלא כנגד הכיס והוי לי' קדשים בחוץ וגם לכתחילה היכי שחטינן ול"ח להכי וליכא למימר דמ"מ הוי מום משים חסרון כיס דהא כבר הוכחנו דמשום חסרון כיס לחוד לא הוי מום כלל אע"כ צ"ל כי היכי דפשיטא לי' לר"י שא"א לכיס להיות בלא ביצה כמו כן נמי אמרינן גם בהיפוך שא"א לביצה להיות בלא כיס וכיון שאין לו כיס בוודאי לא נמצא לו שום ביצה דבוקה בכסלים ולכך הוי וודאי מום וגם ר"ע דפליג נמי אינו רק ביש לו ב' כיסים אבל בלא כיס אין כאן שום חשש לביצה דבוקה בכסלים ושפיר הוי פ"ד בי"ש שאינו מוליד ואשתו פטורה מן החליצה ומן היבום:
וגם אם נפרש דפלוגתייהו דר"י ור"ע הוא בסופה לצאת אם לא וכהך פירושא שדחינו לעיל מ"מ יש לדקדק מלשונם דר"י ור"ע דביצה הדבוקה בכסלים אין שם ביצה עלי' ולא מקרי' ביצה כלל דמדקאמר ר"י בהאי לשנא דכל שיש לו ב' כיסים בידוע שיש לו ב' ביצים ולא קאמר שסופן לצאת ועיקר חסר מן הספר וכמו שהקשינו לעיל ובע"כ צ"ל דביצה הדבוקה בכסלים לא מקרי' ביצה כלל רק דלאחר שתצא אז יהי' חל עליו שם ביצה ולכך במאי דאמר בידוע שיש לו ב' ביצים בזה כוונתו מבוארת דר"ל וסופן לצאת דבלא"ה אין שם ביצה עליו ובדברי ר"ע הדבר מפורש טפי דקאמר אם יש שם ביצה סופה לצאת ור"ל ע"י מיעוך מכלל דאם אינה יוצאת ע"י מיעוך וודאי דאין שם ביצה והא חזינן דלאו הכי הוא דקאמר מעשה שמיעך ולא יצא נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים אע"כ דדבוקה בכסלים אין שם ביצה עלי' כלל וכיון שאין שם ביצה עלי' כלל וודאי דמסתבר דלא מהני הני ביצים נענין שיהא מוליד על ידם כיון דאינה נחשבת לביצה כלל ונמצא דגם להך פירושא נמי מוכח דל"ח לביצים דבוקים בכסלים לענין שיהא מוליד ע"י ולצאת ע"י מיעוך נמי ל"ח בנ"ד כיון שאין לו כיס וכאשר הוכחנו לעיל וא"כ גם להך פירושא הך דנ"ד שפיר הוי פ"ד בי"ש שאינו מוליד ומ"מ העיקר כפי' הראשון והמעיין יבחר:
ועוד נלע"ד והוא העיקר דגם לפי שיטת ר"ת שביארנו לעיל דמוקי לפלוגתייהו דר"י בני של ריב"ב ורבנן בפצוע דכא בי"א מ"מ נוכל לקיים גם הך דיוקא דדייק הרמב"ן דמיירי בי"ש נמי דאין לו אלא ביצה א' ממעי אמו משמע משום דהכי דייקא לי לשנא דכל דאמר ר"י וכדאמרינן בעלמא כל לאתויי מאי ואף דבסיפרי ותוספתא ליתא להך כל מ"מ כיון דבש"ס דילן ובירושלמי איתא להך גירסא הוא עיקר והך כל שאין לו אלא ביצה א' כללא הוא דמיירי בכל גוונא בין בי"א בין בי"ש והייני משום דכבר דקדקנו לעיל מדקאמר ר"י בהאי לשנא דכל שאין לו אלא ביצה אחת ולא קאמר כל שיש לו ביצה א' דהכי הוי מתיישב לישנא טפי אע"כ דר"י תרתי אתי לאשמועינן דאינו מוליד וכשר עיין במש"כ לעיל בזה והלכך נקיט ר"י בהך לשנא דכל כו' לכלול שתיהן דבין בי"א ובין בי"ש הרי הוא סריס חמה וכשר דהשתא איכא רבותא בתרווייהו דבי"ש הוי הרבותא דאינו מוליד ובי"א הוי הרבותא דכשר ולכך כלל שתיהן כא' לומר דבין כך ובין כך בתרווייהו אינו מוליד וכשר ובהכי מתיישבא טובא הך דהוו בעי למימר דאמר"י בירושלמי דאינהו הוי סברי מדר"י איירי בתרווייהו בין בי"א ובין בי"ש מכלל דרבנן דפליגי עליו נמי פליגי בתרווייהו וקפסלי גם לפ"ד בי"ש ולכך הוו בעי לאוקמי הך ברייתא דקפסלה כרבנן ומסיק דכולה רבנן והיינו ניהו דר"י איירי בתרווייהו מ"מ רבנן ל"פ עליו רק בפ"ד בי"א אבל בי"ש גם רבנן מודי דכשר והנך תרתי ברייתי פליגי אליבא דרבנן וכדכתיבנא לעיל וזה נלע"ד ברור ואמת בפי' הירושלמי שאין לזוז מזה אפי' כמלא נימא וכיון שכן דהך ברייתא דר"י מיירי בכל גווני א"כ במעי אמו נמי מיירי וא"כ מוכח שפיר דע"י ביצים הדבוקים בכסלים אינו יכול להוליד וכמש"כ לשיטת הרמב"ן ולמיעוך נמי לא חיישי' כמו שהוכחנו לעיל דבחיסרון כיס לא שייך מיעוך והלכך שריותא דהך אתתא הוא ברור לענ"ד:
בר מן כל דין נמי חששא רחוקה הוא טובא למיחש דע"י ביצים הדבוקים בכסלים יהי' יכול להוליד וגם כי בש"ס לא מצינו להך מלתא רק גבי בהמה וביש לו כיס דווקא וא"כ מנ"ל למיחש כולי האי גם באדם ובאין לו כיס כלל כיון דלא מצינו להך חששא להדיא בש"ס ולשמא הבריא נמי ליכא למיחש בנ"ד דאף דפ"ד הוא חולי בחד אבר ובחד אבר אמרינן ביבמות [דף פ' ע"א] דחיישינן שמא הבריא בנתיים מ"מ בנ"ד לית לן למיחש להא מלתא תדע דאל"כ אמאי חשבינן לי' בבכור למום קבוע הך דאין לו ביצים ואם איתא דיש לחוש לשמא הבריא א"כ בבכור וודאי דלא הוי מום קבוע אע"כ דלבריא' אבר מחדש לא חיישינן ולהגבשושית שהי' לו סמוך בשטח השווה להתחלת הגיד ורחוק ממנו קצת נמי ליכא לספוקי בכיס כיון שהוא שלא במקומו ואינו תלוי וקשור בגיד כלל כדרך הכיס ואינו רק גבשושית שקורין גוז שנמצא כן בהרבה בני אדם ולא הי' לו שום תואר כיס כלל לכך גם לזה לית לן למיחש מידי את כל אלה ראיתי ונתון אל לבי לצדד בשריותא דהך איתתא לפוטרה מן החליצה ומן היבום ולהיות כי מחוסר ספרים אנוכי מספרי השו"ת ומלתא דא חדתא היא טובא לזאת אניני סומך על דעתי בזה אם לא בהסכמת חכמי הדור: