אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ג סימן כ

ח"ג סימן יט

תשובה קצרה לכבוד הרב המופלג וו"ח מו"ה ברוך בן ציון הארצמאן בפעדיוואר פלך חארסאן בענין קדושת בכור:

בדבר שאלתו שא' מסר בהמה מבכרת לא"י שבועיים קודם ללידתה והתנה כי שכר הטיפול יקח לו הולד שתלד הן זכר הן נקבה וילדה זכר מה דינו, הנה הדבר פשוט דחלילה להקל בזה דאף דהרמ"א סו"ס ש"כ הביא צד קולא מהפסקי מהרא"י הרואה דבריו שם (סי' קל יבין ויראה דלא סמך ע"ז לחודא רק משום דהיה לו עוד צדדין להתיר וכמ"ש הדג"מ שם ס"ו ובשו"ת נוב"י מה"ת (סי' קצא) ומ"ש שם (בסי' קצב) לצרף בהוכר העובר דעת הרמב"ם (פ"ז מה"א הט"ז) הנה מלבד דגם הוא כתב שם דהיה מתיישב אם לסמוך ע"ז ורק משום שכבר הורה א' להתיר צדד בזה יעו"ש לפלא על הנוב"י דאיך דחק עצמו לומר שם דהמהרא"י מיירי בלא הוכר העובר דהא פשטות לשון הפסקי מהרא"י שם שכתב וכש"כ נ"ד דכבר היו העזים מעוברות כו' מבואר יותר דהוכר עוברם ועכ"ז לא צירף דעת הרמב"ם (ולא כתב רק שאר צדדין להיתר שם) דבאמת רוב הפוסקים לא חילקו בין הוכר עוברה וגם לדעת הרמב"ם הא כתב הב"ש באה"ע (סי' מ ס"ק יב) דמ"ש המחבר שם מקודשת היינו לחומרא וכבר כתב כן הרמב"ם בעצמו בפי' המשנה דרק משום חומרא דקידושין יש להחמיר יעו' ג"כ בחמ"ח שם (ס"ק יד) וגם יש לחלק אף לדעת הרמב"ם בין קידושין לקנין ע"פ דברי השבות יעקב ח"ג (סי' קיח) בטעמו של הרמב"ם דאע"ג דהמזכה לעובר לא קנה (יעו' בלח"מ שם פ"ז מהלכות אישות הט"ז שסיים בצ"ע פסקי הרמב"ם) מ"מ הא אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם כדאיתא בתמורה (וכדפסק הרמב"ם ג"כ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות דהמקדיש עובר במעי אמו הוי הקדש) וא"כ יכול לקדש ג"כ עובר דקידושין הוי כהקדש וכדאיתא בקידושין ב' דאסר לה אכ"ע כהקדש יעו"ש עכ"פ לפ"ז בקנין גם הרמב"ם מודה דלא מהני ויעו' ג"כ בקצוה"ח (סי' רט ס"ק א ור"י ס"ק ב) ואבני מלואים (סי' מ שם ס"ק יב) ואכמ"ל וגם לפמ"ש הנתיבות שם (סי' רט ס"ק ב) לחלק דדוקא אם מקנה או מקדיש העובר תיכף שיהיה שלו אפי' אם תמות או תשחט יהיה בשר העובר שלו ודאי דקנה דהוי כמקדיש א' מאברי' משא"כ כשמכר לו ולד מעליא כשתלד ואם ימות מן הבטן או ישחוט קודם אין לו בהולד כלום כי לא מכר לו רק ולד מעליא וזה ודאי הוי דשלב"ל יעו"ש ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל וכ"כ סברא זו הגאון ישועות יעקב ביו"ד שם (סי' שכ ס"ו) והאריך בזה וא"כ בנ"ד שהתנה עמו שיקח לו הולד שתלד לא מהני הקנין לכ"ע ויעו' ג"כ במחנה אפרים הלכות מוכר דשלב"ל (סי' א) שהאריך בפרט זה וגם מ"ש הפסקי מהרא"י דמעות נמי נתן במה שקבל עליו להאכילה וליטפל בהן יעו"ש והיינו כמו שמחליף הולד עבור חוב המזונות והטיפול יעו' ג"כ במגיד משנה פ"ה מהלכות ה"ד סברא זו ובבית חו"מ (סי' קצט) וב"י שם וא"כ לדעת רוב הפוסקים דלא מהני קנין חליפין בא"י יעו' ש"כ חו"מ (כי' קכג ס"ק ל) (ויעו' בשו"ת שער אפרים סי' עט) לא מהני ג"כ האי קנין אפי' בדבר שיש בעולם ומכש"כ בעובר דליכא בעולם ואכמ"ל סוף דבר דאין שום היתר בנ"ד דהפסקי מהרא"י בעצמו לא סמך ע"ז לחודיה רק בצירוף טעמים אחרים וידועים דברי הב"ח חו"מ (סי' פ"ד ס"ז וסו"ס קח) שכן דרך בעלי התשובות לצרף טעמים רבים אע"ג דלאו כולהו טעמי אליבא דהלכתא נינהו ויעו' ג"כ בשו"ת חכ"צ (סי' קנ) ויש לי ת"ל אריכות דברים בכל פרט ופרט לסלסל ולפלפל ואכמ"ל דהדברים פשוטים דחלילה לסמוך על מכירת עובר זה (ובפרט אצל ההמון אפי' במכירה גמורה אם לא היה ע"פ שאלת חכם קשה לסמוך עליהם בעניני הקנינים שהמה כהררים התלוים בשטרה) ופשוט דיש לנהוג בהולד קדושת בכור אכן החלב מהבהמה אחר שינק הבכור כל צרכו אין שום איסור לשתות החלב ויפה כתב דזה רק דברי ההמון ואין בו שום טעם כלל לאיסור: הנני הדו"ש כל ההוגים בתורה הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה