שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן טז
בענין אשה מבושה וע"י דרכיה המכוערים נמאסה על בעלה ואינו רוצה לדור אתה והיא אינה מרוצת לקבל ג"פ ששלח אלי כ"ק הרב הגאון עיר וקדיש מאוה"ג וכו' ר' מרדכי דוב שליט"א מהארניסטאפאליא תכריך כתבים מגאוני הדור ארזי הלבנון שנתווכחו בענין זה וברוב צדקתו שיחיה לאיו"ש דרש ממני להזדקק לזה וזה לשון מכתבו הטהור:
בעה"י פה הארנאסטאפאליא שלום וברכה לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם נודע בשערים לשם ולתהלה בחבוריו היקרים ידיו רב לו בפלפול וסברא ה"ר משה נחום שליט"א ירושלימסקי הגאבד"ק אסטראלענקא הנני שולח לכבודו הרמה. את תכריך הכתבים אשר נשלחו אלי מחוץ למדינה והנני מבקש את כבוד הדרת גאונו לעיין בזה ולשלוח לי בהקדם חות דעתו הרמה ויען כי אנכי אין בידי להתערב בזה ולצרף דעתי וכו' לזאת מבקש אנכי את כת"ר לצרף גם את דעתו אולי ביכולתו למצוא להמעוגן היתר להוציאו מכבלי העיגון ולהוציא מצרה נפשו כי הרחמנות מאד גברה על הנפש היקר הזה להוציאו ממצוקתו ומובטחני בכהדר"ג שיקיים את בקשתי וישלח לי בהקדם את דעתו הרמה קצרתי ואומר שלום לו ולתורתו ומברכו ומעתיר לטוב כל הימים:
מרדכי דוב באסו"ר הרמ"ז וצ"ל ואלה דברי שכתבתי בקצרה בענין הנ"ל אורך ימים ושנות חיים לכ"ק הרב הגאון הצדיק המפורסם חו"פ עיר וקדיש וכו' וכו' בקש"ת מוהר"ר מרדכי דוב שליט"א מ"מ דק' הארנאסטאפאליא ושאר גלילות ולכל המסתופפים בצלו הטהור רב שלום וברבה:
מכתב קדשו השגתי בצירוף תכריך הכתבים מגאוני גאליציאן וכ"ק הדר"ג לא צריך לגמרא דידי ולא לסברא דידי אכן מפני טעם הכמוס לא יוכל הדר"ג להזדקק לזה ודרש ממני להצטרף לענין זה אשר כבר נפתח בגדולים אדירי התורה ה"ה הגאון החריף העצום מהר"י שליט"א האבד"ק לבוב והגליל מח"ס בית יצחק ד"ת והגאון המובהק מהרש"מ שליט"א האבד"ק ברעזאן מח"ס משפט שלום ודע"ת והגאון המובהק מהר"ב שליט"א האבד"ק ראווא מח"ס דרך המלך והנני מוכן לעשות רצון יראי ד' וקדושיו להשיב דעתי העניה בקצרה ע"ד המעוגן אברך א' בנש"ק ומופלג בתו"י (ממדינת גאליציאן) נפל כתוא מכמר ביד אשה מבושה סרה מדרכי נשים הצנועות ותרבה שיחות נ"פ עם אנשים ואינה מתנהגת כשורה בדברים שבינה לבינו בענינים שלא ניתנו לכתוב ולהאמר מפני הכבוד עד שהבעל קץ בה ונפרד ממנה בשנאה עזה כמות וזה תשע שנים שהוא יושב גלמוד מפני שאינו יכול לדור עם אשה שנמאסת עליו מפני דרכיה הרעים והיא אינה רוצת לקבל ג"פ בשום אופן והוא דופק על שערי רחמים להצילו מכבלי עיגון כי עד מתי ליצטער וליזול עכ"ד השאלה בקצרה:
[א] הנה אין הזמן מספיק לי כעת לטייל בארוכה ולא באתי רק לעשות רצון קדשו להשיב עכ"פ בקצרה דהנני כיהודה ועוד לקרא להסכים לדעת הגאונים האדירים שפתחו בהתירא דהנה בתקנות שנדפסו בסוף תשובות מהר"מ מרוטינבארג כתב והח' אשר שם ר"ג של ישא איש שתי נשים אין להתיר אלא במאה אנשים מג' מלכיות גם לא יתירו אותו עד שיראו טעם להתיר כו' מבואר דמאיזה טעם שיראו מאה רבנים שאין ראוי להחזיק בח' זה יוכלו להתיר וכ"כ בתשו' הב"ח (סי' צג) שכך קבלו מרבותיהם איש מפי איש כו' שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק כו' יעו"ש עכ"פ בנ"ד דלפי דעת הגדולים הסמוכים למקום המעשה א"א לו לדור בשום אופן עם אשה מבושה כזו והיא אינה מרוצת לגט פשוט דבכג"ז לא גזר רגמ"ה שיהיה מעוגן כל ימיו בלא אשה ואף לדעת הגהות מרדכי ונומ"י שרגמ"ה גזר אף במקום מצוה דפ"ו אבל לא במקום הרהורי עבירה שישב גלמוד בלא אשה וכמ"ש הנוב"י אה"ע מה"ת (סימן ו) וכעין חילוק זה כתב התה"ד (סי' רסג) וכתבתי מזה באורך בחבורי ברכת משה קוה"ת יעו"ש (סימן ל אות א"ב) ומה שפלפלו לענין ההיתר דגט בע"כ בעוע"ד כבר ידוע מחלוקת אדירי התורה בענין זה כי הגאון רעק"א ז"ל בתשו' קי"ד כתב דא"צ התראה רק לענין ממונא להפסידה כתובתה אבל לגרשה בע"כ מותר אפילו בלא התראה יעו"ש באורך וחתנו הגה"צ החת"ס בהשמטות לחחו"מ (סי' רג) פסק דצריך התראה (בכג"ז דתובעת תבפ"ר והבעל ראה בה דברים מכוערים) יעו"ש ויש בזה אריכות דברים יעו' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' לו) מ"ש בשם חמיו הגאון צ"צ ומ"ש הוא ע"ז ובשו"ת תפארת צבי חאה"ע (סי' פא) ושו"ת דב"ת אה"ע ח"א (סי' מט) ואכמ"ל כיין שהגאבד"ק לבוב שפתח בהיתרא לא רצה להסכים להיתרו דגט בע"כ גם אנחנו לא נזדקק לזה ובפרט דגם החת"ס שם (סי' רג) הסכים יותר להיתר דק"ר שישא אחרת יעו' ג"כ בחלק ששי (סימן ע) ובשו"ת חיים ושלום להגאון מהר"ת פאלאגי (סימן ז) (כא ע"ב) במ"ש שחששו בדבר לעשות מעשה זר כזה לתת גט בע"כ ושכן דעת המהר"י בן לב ח"ב (סי' כב) ומהר"א בוטין (סי' רכה) והרש"ך ח"ב (סי' סג) ויעו' ג"כ בנוב"י מה"ק אה"ע סי' א וס"ס פ"ד ומה"ת (סי' קב קג) דגירושין בע"כ חמור מהיתר ב' נשים יעו"ש במ"ש בספרי ברכת משה (סי' ל אות ד) וגם ע"פ נימוסי הקיר"ה חמור יותר ענין דגירושין בע"כ ואין שום עצה לזה שיהיה כנימוס כמובן וחלילה לרב היושב על כסאות למשפט להזדקק לזה יעו' ג"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' לג) ושו"ת חת"ס אה"ע ח"א (סי' ד) ד"ה והנה זה ושו"ת שא"ר אה"ע סי' מג וסי' קט ואכמ"ל]:
[ב] אמנם כן בעיקר הדין אם ע"פ התורה יש לכופה בכג"ז לקבל גט הנה כיון דהוא שונאה בתכלית שנאה מפני מעשליה לא טובים ונמאסה עליו א"כ יש צד היתר גדול ע"פ דעת הרמב"ם פי"ד מהלכות אישות ה"ח דכופין אותו להוציא בטוענת היא מאיס עלי יעו"ש וכמו כן בטוען הוא מאיסה עלי דלא יפה כח האשה מכח האיש וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ב (הו"ד ברמ"א אה"ע סי' קיו סי"א) ואף דמרן הכנה"ג אה"ע הגב"י (סימן א אות לג) כתב דהעלה בתשו' בכמה ראיות דהמורד על אשתו ואומר מאיסה עלי חרגמ"ה מונעו מלישא אשה אחרת יעו"ש מ"מ הא יש לנו תנא דמסייע רבן של ישראל המהר"מ ב"ב סי' תתרי"ח שנראה מדבריו דגם היכא שהמניעה ממנו שטוען דמאיסה עליו או שהיא אשה רעה בדעותיה כיון שהוא מעוגן מחמת זה כופין אותה שתצא יעו"ש וכ"כ בספר בני אהובה פי"ד מה"א הט"ו דלענין איסור דתרגמ"ה יש לסמוך על הרמב"ם וכ"כ בס' חיים ושלום אה"ע סי' א (דף ו ע"ג) שכן דעת התומת ישרים (סי' קלט) והפני משה ח"ג (ר"ש יט) והשמן המשחה (סי' קנא) ופאת נגב (סי' טוב) דבטענת מאיסה עלי כופין שתתגרש דלא גרע מאשה הבאה בטענת מאיס עלי דכופין אותו לגרש וכמ"ש הרמב"ם יעו"ש ובתשו' א' כתבתי פרפרת קטנה בדברי הרמב"ם הנ"ל שהקשה עליו השער המלך שם פי"ד מה"א הט"ו) ע"פ דברי התוס' כתובות (סג ע"ב) ד"ה אבל שהקשו בשם ר"ת לפרש"י דבאמרה מאיס עלי כופין אותו להוציא ואמאי לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר דומיא דאומרת טמאה אני (נדרים ל ע"ב) ותירצו דיש לדחות דהתם נוטלת כתובה דוקא איכא למיחוש שמא ענ"ב אבל הכא דיוצאת בלא כתובה לא חיישינן יעו"ש ולפ"ז תקשי דברי הרמב"ם אהדדי דאלו הכא (בפי"ד ה"ח) פסק דהאומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא ובע"כ כסברת התוס' דכל שמפסדת כתובה ל"ח שמא ענ"ב ואלו לקמן (פכ"ד הי"ח) פסק בהדיא דאם אמרה שזינתה ברצון אין משגיחין בדבריה שמא ענ"ב הרי דס"ל דאף במפסדת כתובה חיישינן לענ"ב נמצא דדבריו סותרים זא"ז לכאורה יעו"ש בשער המלך מ"ש בזה:
[ג] וכתבתי בזה בתשו' דלפע"ד י"ל בזה בעזר החונן דעת ע"פ מה דיש להעיר בהא דטא"ל לפמ"ש הרא"ש בסוף נדרים בטעמא דגרשתני דנאמנת ול"ח שמא ענ"ב דחזקה שלא תפקיע עצמה מבעלה בטענת שקר ולהיות באיסור א"א כל ימיה יעו"ש א"כ תהיה נאמנת ג"כ לומר טא"ל מטעם זה דאם מפקעת עצמה ממנו בטענת שקר וכופין אותו להוציא הוי גט מעושה שלא כדין וגם גט מוטעה שפ"ד כך הוא מגרשה משום שאומרת טמאה אני לך וחושבין שכן היא כדבריה אבל אם היא משקרת משום שענ"ב הגט בטל ועומדת באיסור א"א כל ימיה וא"כ שוב תהיה נאמנת מטעם זה שכתב הרא"ש אמנם כן י"ל דא"ש לפמ"ש הרדב"ז ח"ד (סי' פט) זה לשונו גם מה שהפריז על המדה לומר שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפי' בדיבור בעלמא הוי גט מוטעה איני רואה את דבריו כי אפילו לפי סברתו שאינו חייב לגרשה לא הוי גט מוטעה דבשלמא כשהאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא חייב לגרשה הוא סומך עלינו וכיון שלא היה חייב לגרש נמצא הגט מוטעה אבל היכא שהאשה אסורה עליו אע"פ שאנחנו אומרים לו חייב אתה ליתן גט לא הוי גט מוטעה שהרי בשעה שהוא נותנו לה לאו עלן קסמיך אלא על עצמו הוא סומך כיון שאינה ראויה לו מתיר אותה לגמרי לעלמא וגמר וגרש מדעתו בלא טעות כדי שתנשא לעלמא כו' עכ"ל הזהב. ומעתה יש מקום לומר דלא סתרי פסקי הרמב"ם אהדדי דבשלמא כשאומרת טמאה אני לך שזינתה ברצון ואסורה לו לפי דבריה להכי אינה נאמנת דשמא ענ"ב ומשקרת ואעפ"כ אינה באיסור א"א כל ימיה דאף אם היא משקרת לא הוי גט מעושה דכיון שמגרשה משום איסור שאינה ראויה לו לפי דבריה על עצמו סמך וגמר ומגרשה בלב שלם משא"כ כשאומרת מאיס עלי דמותרת לו ועדיין עומד ומצפה שמא תתרצה לו ואינו מגרשה משום איסור אלא דאנן כייפינן לו להוציא אשתו המותרת (גם לפי דבריה) אבל הוא אינו חפץ לברבה אלא דסומך עלינו שחייב לגרשה משום דמאיס עליה נמצא כשהיא משקרת ואינו מאיס עליה אלא דענ"ב ממילא דהגט בטל דהוי גט מעושה ומוטעה ובכה"ג חזקה שאינה משקרת להיות באיסור א"א כל ימיה כמ"ש הרא"ש ויש בזה לפקפק כמובן ולחלק קצת בין הא להך דהרדב"ז כמובן ואכמ"ל כי כ"ז כתבתי רק לפלפולא בעלמא:
[ד] והנה באמת י"ל דאף הכנה"ג לא החמיר (דחר"ג מונעו מלישא אשה אחרת) אלא במורד על אשתו היינו דרך מרד משא"כ באשה סרח טעם שאינה הולכת בדרך נשים הצנועות ומפני יראת ד' שעל פניו נמאסה בעיניו וכן הוא דעת הב"ד משם דאינו יכול לדור עם אשה מבושה כזו בכפיפה אחת אפשר דגם הכנה"ג מודה לדעת המקילין דבכג"ז לא גזר רגמ"ה וכמו דמצינו בכמה דוכתי דלמעט בפלוגתא עדיף וכתבתי סברא זו בכמה תשו' (יעו' ג"כ בספרי מנחת משה חאה"ע סי' ד וסי' ח אות ג וסי' יא אות א ובספרי ברכת משה בקוה"ת סי' ג אות ב) ואף אי נימא דעכ"פ ספיקא מיהו הוי אי גזר רגמ"ה בכג"ז א"כ לדעת הפוסקים דאיסור חרגמ"ה הוי רק דרבנן א"כ שוב הוי ספיקא דרבנן ואף דיש דיעות דהוי איסור דאורייתא א"כ הוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן כעין שכתב הש"כ יו"ד דיני ס"ס דין ט"ז וכמ"ש בענין זה בחבורי ברכת משה (שם סי' ל אות ד) יעו"ש באורך סוף דבר כיון דע"פ דת כופין אותה שתתגרש מטעמים הנ"ל אף שחלילה להזדקק לזה להתיר להבעל שיגרשה בע"כ כמש"ל וכמ"ש הגאון חיים ושלום שם (סי' ז) ורואה אנכי בספרי הפוסקים שלמים וכן רבים שלענין לישא אחרת אפי' שלא מדעתה ורשותה התירו לעשות מעשה ואלו לתת לה גט בע"כ לא ראינו שהתירו בהדיא לעשות מעשה נראה לומר טעם לדבר וכו' יען ענין לישא ש"נ האדם בחירי מצד עצמו ואינה עומדת כנגדו האשה הראשונה ברם לעשות מעשה לתת גט בע"כ כיון שהאשה בעלת דינו היא כנגדו קשה גירושין בע"כ יעו"ש עכ"פ כיון דלפמש"ל אסתלק תדרגמ"ה בכג"ז שפיר יש להתירו לישא אשה אחרת בהיתר ק"ר אם ישיג ג"כ רשיון מהממשלה אחרי שראינו שנתעגן זמן רב וקשה לו לדור עמה וכן מצינו למאור עינינו בהלכה הגאון צ"צ החדש אה"ע ת"א (סי'. קלב) בענין כזה דלא מיתדר ליה משום דהיא אשה רעה וכבר נפרד ממנה ששה שנים שצדד ג"כ ע"פ דעת הרמב"ם הנ"ל כיון דאפי' באיש כופין א"כ בודאי לא נתכוון ר"ג להחמיר באשה יותר יעו"ש באורך ובמה שכתב וכש"כ הכא שמעוגן והוא נפרד ממנה זה ערך ששה שנים ואעפ"כ אינו מתחבר עמה בשום אופן וידוע שהוא איש כשר וחרד לדבר ד' א"כ אנן סהדי דבאמת מאיסה עליו או שאינו אפשר לדור עם נחש בכפיפה דאל"כ לא היה סובל ששה שנים ומסיק שם להתיר לו ע"פ מאה רבנים לישא אחרת כשישליש כתובתה ותוס' ביד נאמן יעו"ש וכן נאמר בנ"ד שיתרו הב"ד בהאשה שתבא לעמק השוה להתגרש ברצון ואם לא תשמע לקול הב"ד הנני נמנה לדבר מצוה להתירו מכבלי העיגון בהסכם ק"ר שישא. אשה אחרת באופן שישליש, כתובה ותוס' וגט ביד שליח כמבואר בפוסקים ובתנאי שישיג רשיון מטעה"מ כי אני פי מלך שמור:
הקטן משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל: