שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג מאמר זכרון טוב
בסוף הספר אכתוב מאסר זכרון טוב אף שיש בו דברים פשוטים אבל יש בהם תועלת לזכרון במאמר חו"ל אל יפטור אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה היינו שההלכה מלובשת באדרת הפליאה והחדה אשר משו"ה כמה גדולים חברו כמה דינים בדרך היכי תמצא וכן כל דברים פליאים שנאמרו בדרך אשתמיטתיה אשר זאת היא דרך כבוד גם לגדולים כמ"ש החות יאיר ומלתא רחמיהי מידכר דכירי אינשי ומתוך כך זכרהו ולא ישכחהו, ואני תפלתי זכרני בזכרון טוב לפניך, וזה רק קומץ מכמה מאות דברים הכתוכים על גליון ספרי המרובים בעזר הצור והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו אכי"ר. [א] היכא מצינו ענין השכחה דמצויה אף לגדולים הנה הרדב"ז ת"א (סי' תז) נשאל בדיני מיגו והשיב בלשונו הזהב אבל אכתוב לך בקיצור אותם אשר הקיפה ידיעתי ומהם תדין על השאר כי השכחה מצויה וכש"כ בזקנים וכו' יעו"ש בדבריו הקדושים. ולענין העלמה לפי שעה המקור מצינו להרמב"ם בשו"ת פאר הדור ובאגרת הרמב"ם שכתב כמה פעמים שנעלם ממנו לפי שעה מקור דבריו ויעו' ג"כ בב"י או"ת (סי' קסז) לענין פרוסת המוציא במ"ש הרמב"ם (פ"ז מהלכות ברכות ה"ה) ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא"כ ה"א והביא הב"י בשם תשו' הרשב"א (סי' רעת) שכתב הטעם משום שנאמר פרשה ציון (וכמ"ש הרד"א) ושאלוהו מנין לבה"ג ולהרמב"ם זה והשיב זה מדברי חכמים הוא להם בודאי ומקום ידוע היה לי בזה ושכחתי אם אמצא אחר בדיקה אשלח ואודיעך (יעו"ש בבד"ה להב"י שכתב ואני מצאתי באיכה רבתי) ויעו' ג"כ בש"כ חושן משפט (סי' עב ס"ק קסג) שהביא מ"ש הוא בעצמו לפני כמה שנים על גליון הש"ע בשם המהרש"ל פ' הפרה (סי' כ) ואח"כ משום שאין הרש"ל לפניו מסתפק מאיזה טעם כתב כן וכתב ואולי מזה הטעם פסק כן יעו"ש דלא זכר שר התורה הטעם מענין שרשם בעצם ידו הטהורה ואנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרייהו וכן לענין הבקיאות בזה"ז יעו' מ"ש עוד בתשו' אבקת רוכל (סו"ס רג) שכתב ומה שהצריך הרשב"ץ שלמד כל התלמוד נראה שלבני דורו שנאה אבל בדורות אלו לא ימצא מי שלמד כל התלמוד כי אם א' מעיר יעו"ש (ויעו' ג"כ ברש"י ביצה (כד סוף ע"ב) שהביא בשם תשו' רבינו גרשום שכתב כמותו וכי בא אליו מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו ר' קלונימוס ובקי בכל הש"ס והורה כן) ויעו' בבית יוסף או"ת (סי' ג) ד"ה ונראה מ"ש ואע"פ שהעולם נוהגים כו' מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא תד או תרי בדרא יעו"ש ויעו' בשו"ת חוט השני (סי' כ) במ"ש כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים ואם יש חילוק ביניהם בין רב למעט וזה דאמרינן בכולי תלמודא אשתמיטתיה הוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא מפני השכחה יעו"ש דמונה כמה דברים דאישתמיטו מהקדמונים גאוני עולם וכמה גדולים באו אחריו והראו מה דאישתמיט ממנו באותה תשו' ואכמ"ל ומה נאמר בדורנו אשר אנו ממשמשים כעור באפלה בבית התלמוד והפוסקים ואם הראשונים כבני אדם וכו'. [ב] בענין ריבוי תוארי הכבוד הנהוגים בזה"ז אשר לפמש"ל בדור יתום זה אינו ראוי אפילו לשליש ולרביע ובאמת בהקדמת תשו' ר' עקיבא איגר זצ"ל הביאו בניו לשון מכתבו הטהור כי אמרתי אני בלבי תמיד על דברת התוארים שנהגו גבן לכתוב אי אישר תילי אבטלינם כי ריבויין קשה ומיעוטן לא יפה להכותב היא אבק חנופה למי שכותבין או אבק גיאות כי ירבו לו או אבק שנאת חנם אם ימעט וכל כך קצה נפשי בהם עד שקבלתי עלי שלא להביט בהם ושלא לקראותם על אחת כמה וכמה בל אחפוץ בהם בדבר הנדפס אשר עומד לימים רבים פן אהיה לבוז בעולם האמת וכו' יעו"ש בדבריו הנעימים וכבר כתב כזה הרלב"ח (סוף סי' קב ת"א) זה לשונו הטהור ואחר זה אוכיתך ואערכה לפניך גם בדרך האהבה על ריבוי התוארים שהוספת לי בכתבך אילו הייתי מאותם שרצונם בכך ותהלה לאל אין לי חפץ בהם כלל לא מינייהו ולא מקצתייהו ולכן חליתי פניך שכשתכתוב לי פעם אחרת לא תכתוב באותו האופן אם תרצה שאשיב לך תשובה ודי כבוד מהשואל ממני דעתי בדבר תורה במה שתחשיב אותי לכך עכ"ד הקדושים ויעו' ג"כ בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' ע"א אות ו) בענין ת"ת שצוה שלא יאמרו לו שום תואר בהשכבה וגדולי העיר היו רוצים לשנות צוואתו שלא יהיה כאלו מבזים אותו והאריך שם בענין ריבוי התוארים והביא מדברי הירושלמי שביעית (פ"י) דהיכא דמוקרין ליה בגין תרתי צריך למימר להון אנא חדא מיכלא חכים (ודברי ירושלמי אלו מובאים בהגהות מיימוני פ"ו מהלכות רוצח) והביא ג"כ דברי המשנת חכמים מהמהר"מ חאגיז (סימן קפו) שצוה כן שלא יתארוהו בשום תואר והוא שם האריך בנועם דבריו כי ע"ז ידוו כל הדווים המקבלין כבוד ההמון שמכבדין אותו כאלו הוא גברא רבא ואינו אפי' זוטא והירא לנפשו כי על הכל יתן דין וחשבון חייב לומר בפירוש כי אינו ראוי לכבוד הזה ובזה יפטר מעונש מתעטף בטלית שאינו שלו ועכ"פ האי גברא רבא שירא לנפשו שהתוארים שנוהגים לתאר בדור הזה הם יותר ממה שהוא ראוי ומשו"ה צוה שלא לתארו בתוארים הנהוגים והוא לתיקון נפשו מאן ספין לעבור על מצותו יעו"ש שהביא ג"כ דברי מרן האר"י הקדוש דהיה מלעיג על ההשכבות והביא שם ג"כ דברי המהר"ש הלוי שצוה שלא יתנו לו שום תואר רק שמו לבד והרב הגדול מהרח"ש וכל סמיכי רבנן קדישי קיימו צואתו כמו שכתוב בס' קורא הדורות (דף מו) יעו"ש ויעו' ג"כ בספר חיים להגאון מהר"ח פאלאגו מאזמיר זצ"ל (סימן ז"ך אות טו"ב) שהאריך ג"כ בפרט זה להתרחק מלרדוף אתר הכבוד המדומה בריבוי תוארים שיש בזה איסור גאוה ומשתמש בכתרה של תורה ואם אינו ראוי לכך איכא איסור דמשתמש בטלית שאינו שלו והביא דברי החסיד שבכהונה בס' אגדות אליהו שהביא ג"כ מדברי הירושלמי שביעית פ"י (ולא הביא מדברי החיים שאל אלא ממה שכתב בס' לב דוד פ"ב דע"ז יעו"ש) ובסוף דבריו הוסיף על דברי הקדושים הנ"ל במאי דתנן פ"ט דנגעים ובפי"א חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים דוק מינה דאין נותנין לאדם תואר בשביל שלמד הרבה כ"א העיקר הוא לקיים ומי יאמר זכיתי לבי וקיימתי דברי תורה ודברי חכמים יעו"ש וכ"ז לגבי המתכבד בתוארים בודאי יש לברוח מזה כבודת מי הנחש אמנם המכבד לחברו ת"ת בתוארים יותר גדולים מערכו דנראה מדברי הגאון רע"א שהבאתי לעיל דלגבי הכותב הוא אבק תנופה יעו' ג"כ בשו"ת מעשה איש (לידידי הגאון מהרי"ש אלישר הי"ו) חחו"מ (סי' י) שעמד בחקירה. זו חכם אחד אם נכלל זה בלאו דלא תחניפו דעונשו תמור כמבואר בסוטה (מא ע"ב) והאריך לצדד בזה דל"ש תנופה רק באדם שעושה עולה שאינו נוהג כשורה והוא אומר לא כשיח או שותק משא"כ במוסיף בתואר הראוי וכן הגאון המשיב יש"א ברכה האריך לצדד בזה ע"פ דברי הש"ס כתובות (דף טו) דמותר להוסיף בתואר חבירו אף שאינו כדאי לכך יעו"ש באורך וכ"נ פשוט לצדד להקל דכיון בעו"ה השפילו מאד קרן לומדי תורה ה' ירחם ע"כ לכבוד התורה ולומדיה הנהיגו עתה להרבות בשבחים בכדי להרים קרן התורה וכנראה ג"כ מדברי המהרשד"ם אה"ע (סי' סה) הו"ד בשו"ת חיים שאל שם] דבכל זמן צריך לתאר החכם כפי התוארים הנהוגים בזמן וכיון שזהו המנהג אין לחוש יעו"ש ובזה ניחא דבדורות שאח"כ התחילו לתאר בשם גאון אף דמקודם רק הגאונים דאחר רבנן סבוראי קראו בשם גאון מ"מ אחר שהתחיל לירד קרן התורה התחילו הגדולים לחבב בהדרת הכבוד את גדולי זולתם ולכן בעתים הללו נתרבו התוארים וכמ"ש ג"כ החיים שאל שם בתוך דבריו ומה גם שמזמן הרשד"ם עד זמננו נתמעטה החכמה ונתרבו התוארים יעו"ש [אח"ז נדפס ס' שדי חמד קונטרס הכללים וראיתי שהאריך בפרט זה (במערכת ח כלל קמ ומערכת כ כלל קנז) והביא שם גם דברי ידיד החכמים הגאון שה"ת בעל זכר יהוסף שכתב לו דאטו בשביל שנכשל לעבור בהעדר ידיעה על בל תוסיף באברך מאן דהוא יפגום בכבוד כל גדולי הדור וכו' ובפרט בזמננו אשר גדולי התורה מועטים ואם יזלזל בכבוד תורתם יגרום יותר ויותר לזות שפתים ובכלל די רק להזהר במה שהוא באפשרי וכו' יעו"ש אכן הגאון הנ"ל בספרו הנפלא זכר יהוסף שו"ת שהדפיס מחדש השמיט כל תוארי הכבוד אפי' מהגאונים המובהקים שנבג"מ והאריך שם בזה באו"ח ח"א (סו"ס ע) ובפתח דבר לספרו התנצל בזה שלא לדון אותו לכף חובה בהפקד התוארים הנהוגים אשר כמו שנפרצו מאד בימינו כן ירד מחירם הרבה בעיני המבינים בעם ואלה הראוים לזה הדומיה היא תהלתם יעו"ש דלא זכר שר התורה מה שהשיב הוא בעצמו עצתו לידידנו הגאון הצ' חכם מדיני הי"ו] ועל כיוצא בזה נאמר הכל הולך אחר הכונה ובלבד שיכוון לבו לשמים להלהיב לבות בני ישראל לאהבת התורה ולחבב לומדי התורה אצל תומכיה המאושרים להגדיל תורה ולהאדירה וגם למי שכותבין אליו התוארים בהפלגה יתרה יש בזה ג"כ דרך לעבודת ה' להשתיק עי"ז כל צר ומסית ומסטין (אשר הוא יורד ומסטין ועולה ומקטרג יעו' ג"כ ש"ס סוכה נב ע"א) כידוע המעשה מכ"ק הרב הגאון הצ' האוהב ישראל ועכ"פ האיש הירא ודורש אלהים גם זאת יגביה לבו בדרכי ה' כידוע ליו"ח והאל הטוב יתן בלבנו בינה להבין ולהשכיל ויאיר עינינו בתורתו ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמו ולהגביה לבבנו בדרכי ה' אכי"ר, ויעו' ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סו"ס קו) במ"ש ושמעתי אומרים שתנאי הגאון היה שיהיה יודע ששה סדרי על פה גמרא ומשניות אבל מה נעשה לדורות אחרונים שכבר נהגו וכו' יעו"ש. [ג] בענין הרגיל בפי העולם להשמר מלדבר סוד אפי' בדליכא איש זר ורגיל בפיהם המאמר משום דאזנים לכוחל ואם ידרשו אפי' מצורבא דרבנן היכא ראה זאת ישיב שהוא מאמר מפורש בשים ולא נודע מקומו אבל באמת היא רש"י מפורשת בברכות (ח ע"ב) על מה דתניא אמר רע"ק בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כו' אין יוצאין אלא בשדה פרש"י ד"ה אלא בשדה דאמרי אינשי אזנים לכותל ובאמת נמצא מאמר זה במד"ר סדר אמור (פ' לב) ובעל הכנפים יגיד דבר ר' לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכותל יעו"ש ולפ"ז צ"ל דבשדה היינו במקום מוצנע ודרך היינו שהרבים בוקעים בו וכן מצאתי אח"ז להגאון מהר"ש שטראשון בחידושי רש"ש שכתב כן. [ד] בנדון השמות שנתחדשו באבא אלטא אלטר כבר כתבתי בזה בעה"י בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' י) דדינם כשאר שמות הלעז לכל הפרטים יעו"ש וגם שם זידא זידל הזכירו האחרונים ולדעתי העניה נמצא שם כזה בירושלמי אכן בפתח חריף יעו' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג (ח ע"ב) מוזכר שם ר' יהושע בר זיידל. [ה] מה שנהגו כמה גדולים לעשות יום משתה וסעודה ביום הלידה כשהגיעו לימי זקנה ונמצאו מערערין ע"ז אבל באמת יש מקור וסעד למנהגם מדברי הש"ס מועד קטן (דף כח ע"א) רב יוסף כי הוי בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן כו' יעו"ש וראיתי אח"כ לחכם אחד שהעיר בזה לחזק המנהג שנהגו לחוג יום הולדת אבל אין ראיה משם רק לימי זקנה ומטעם המבואר בש"ס שם. [ו] בענין שני מילות בזמנם ידוע מ"ש הברית אברהם חאו"ח (סי' יד) [הו"ד בפת"ש יו"ד סי' רסה ס"ק ט] דלא מצא שום סברא להקדים דוקא לזה שנולד תחלה וכו' ואפשר שהוא מטעם שלא יתעורר קנאה ומחלוקת יעו"ש ובתשו' בנין שלמה לרב אחרון כתב שאם אחד כהן אזי יש להקדים הכהן כמו בקה"ת ולא זכר דכבר מבואר דין זה בשיורי כנה"ג (הו"ד בבאה"ט או"ח סי' קלו) זה לשונו ת"ת קודם לכהן ע"ה כהן קודם ללוי וכו' וכן הדין בשני ילדים למול אם נולדו בשעה אחת עכ"ל. [ז] בענין אוכלין תחת המטה שאסור משום סכנה כמבואר בש"ע יו"ד (סימן קטז) הנה רבים שואלים אם דוקא כשישן אחד על המטה או דאין חילוק בזה והראיתי דהדבר מבואר בתורת חיים על שבועות (טו ע"א) ד"ה ריב"ל שכתב ונראה דהיינו דאיתא בפסחים אוכלין תחת המטה ר"ר שורה עליהן לפי שהשינה א' מששים כו' וכשהוא בשעת שינה על האוכלין ה"ה כאלו היו באה"מ ושריא עליהן כו' יעו"ש מבואר דאם לא היה ישן שום אדם על המטה שהיו מונחין שם לא נאסרו ובלא"ה לענין דיעבד הקילו כמה אחרונים בענין ר"ר ע"פ דברי בעל העיטור הו"ד בב"י יו"ד (סי' ו) דלטעם הירושלמי משום ר"ר בדיעבד שחיטתו כשרה יעו' בשו"ת שבו"י ח"ב (סימן קה) ושו"ת שא"ר חיו"ד (סי' ח"י וכח) ושו"ת חסד לאברהם חיו"ד (סי' קו). [ח] בענין שם כלה וחמותה וחתן וחמיו היכא דלא יש שם אחר בצירוף שם השוה דנהגו בזה להקל הנה גם הגאון מהרש"ק בטוטו"ד מה"ג (סי' רסג) כתב דהשיב לכמה מקומות דאם אחד יש לו שם אחר בצירוף שם השוה להשני אין קפידא ומותר להתחתן וכ"כ בספרו קנאת סופרים בהשמטות לש"ט סי' כו (דף לט ע"ב) וכ"כ הצמח צדק החדש בתשובותיו חאה"ע סי' קמג) ובפסקי דינים שלו (סי' קטז) וכבר כתב כן גם הגאון הקדוש מאו"ה בספרו השיב משה חאה"ע (סי' סט) יעו"ש שכתב דכל שיש איזה שינוי אפילו רק בחניכה לית לן בה והעיר ג"כ מדברי הש"ס ברכות (כה ע"ב) וכתובות (סב ע"ב) יעו"ש ובס' מנ"מ חה"ש (דין מא). [ט] הנה בנושא אשה אלמנה נהגו העולם איסור זווג בלילה הראשונה ואין לזה שום מקור אכן בטו"ט שם (סי' רסג) כתב ונדון הנושא אלמנה אם לזווג לה בלילה הראשונה העולם נהגו איסור בזה וראוי לחוש לו עכ"ד ולא כתב ג"כ טעם לזה ואפשר מפני חומרת הזוה"ק פ' משפטים (קב א) בנושא אלמנה בגין דרוחא קדמאי מכשכשא בה יעו"ש ואולי יש קבלה בזה מראשונים דאי לא נזקק לה בלילה הראשונה אזלה הסכנה (ועפ"ז בגרושה אין שום איסור) אכן אף דלא נודע לנו הטעם ראוי לחוש למנהגא בכג"ז דידועים דברי הרשב"א בתשובותיו (הו"ד בשו"ת השיב משה חאה"ע סי' יג) זה לשונו הטהור דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו מפני ששים רבוא מופתים המראים סותרו דחוק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל עכ"ל הזהב. [י] הנה בענין הסתכלות במראה שהתפילין יהיו באמצע נודע לי מכמה גדולים יראי ה' שהיה להם בכיסם כלי ראי קטן בכדי לראות שהתפלה של ראש יהיה באמצע ממש אבל גאון עיר וקדיש כתב בזה דברים נפלאים ה"ה הגה"צ בעל דברי חיים ת"ב או"ח (סי' ו) כתב על מי שנוהג כן שהוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים כשר דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפלין ואפי' ברוחב ואין שיעור לתפלין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדיא והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום עכ"ד. ודבריו נפלאין מאד במכת"ר כי רב הוא דהא בש"ע או"ח (סי' כז ס"י) פסק דצריך לכוון הקציצה שתהיה באמצע כדי שתהיה כנגד בין העינים וכ"ה ברמב"ם פ"ד מהלכות תפלין ה"א וצריך לכוון אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים יעו"ש בכסף משנה וב"י שהוא ע"פ דברי הש"ס מנחות (לה) כלפי פנים דפרש"י ממול עורף ולא בצדי הראש ומזה נלמד דצריך לכוון אותה באמצע דכיון שהקשר הוא מול עורף ממילא הקציצה היא בין העינים ובלא"ה צריך לעשות כן כדי לקיים קרא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך יעו"ש דמכל זה מבואר דצריך להיות באמצע ממש כמו הקשר מלאחוריו ומ"ש הנדב"ח דכן משמעות המרדכי דאין שיעור לתפלין ברוחב ומקום יש להניח ש"ת אפי' ברוחב לפע"ד אין שום משמעות לזה במרדכי ואדרבא המעיין שם במרדכי הלכות תפלין (יב א יג ע"ב) יראה דיותר מבואר שם דמקום ש"ת הוא בגובה מן הפדחת עד מקום רפיפת התינוק וכ"נ מדברי הירושלמי עירובין פ"י ה"א יעו' ג"כ תוס' עירובין (צה ב) ד"ה מקום ודוק, אמת דהב"י שם (סימן כז) כתב על תחלת דברי הרמב"ם שם במ"ש ומניחין אותן על הקדקד כו' והא דאמרו מקום יש בראש להניח ש"ת אפשר דלא ע"ז נאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש (והוא כדברי הדב"ח) מ"מ הא כתב שם הב"י עוד תירוץ אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני תפלין מוח התינוק רופס וסיים הב"י ע"ז וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויה חולק בהדי הרא"ש וס' התרומה יעו"ש וא"כ לתירוץ בתרא אין שום הכרח לומר דברוחב ג"כ יש מקום להניח שני תפלין (וגם בתחלה כתב זאת רק דרך אפשר) ועכ"פ לכתחלה בודאי צריך לדקדק שתהיה באמצע ממש (נגד מול העורף) ואיך כתב הדב"ח על המדקדק הזה שהוא דברי בורות ואי משום הסתכלות במראה הא היכא דאין כונתו להתקשט אין איסור יעו' תוס' ע"ז (כט א) ד"ה המסחתר ובש"ע יו"ד (סי' קנו ס"ב) ומדוע יהיה זהירות זאת גרוע מהיכא דמסתכל במראה כדי להסיר הכתמים או נוצה מראשו דשרי כמבואר בסמ"ג ורמ"א שם והדברים פשוטים. [יא] בענין שנוהגין שלא להיות שדכן בזווגי א"י אפי' במקום ריוח גדול מהיכן נודע דין זה ונשאלתי בזה מגדול א' חו"ל בדבר עני הגון שיש בידו להרויח סכום רב באופן שיהיה סרסור בזווג אצל אדון א' ישמעאל וכתב שלא מצא בפוסקים איסור בזה ורק מאמר העולם שמי שעוסק בזה לא ינקה מזרע שאינו הגון וכו' מאיזה מקור יצא מאמר זה והשבתי לו דמנהג ישראל תורה היא ובכל מושבות בנ"י חו"ל לא יעסוק שום איש בזה מהאי טעמא וידוע מה שכתב הרשב"א בתשובותיו (הו"ד בשו"ת השיב משה חאו"ח סי' ג ג"כ בענין שלא נמצא בספר רק מה שהוא קבלה ביד בני עמנו וכמש"ל ג"כ אות ט) דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו מפני ששים רבוא מופחים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל יעו"ש וכמו כן בנ"ד אף דמצד הדין אפשר דאין איסור מ"מ הקבלה שיש ביד כללות ישראל אין לדחות ובפרט דמצינו שכתב כן בשו"ת חות יאיר (סי' קפה) [הו"ד בבאה"ט יו"ד סי' ב ס"ק טו ובחו"י דפוס סדילקאב נחסרו דברים אלו רק במפתחות נטמן ברמז] זה לשונו משא"כ המזווג בעכו"ם דאין איסור והרמב"ן עשה לעכו"ם רפואה שתלד עיין תשו' הרשב"א (סי' קצ וקסד) מ"מ יש לו קבלה מפי גדולים המתעסק באלה לא יצא נקי מזרע שאינו הגון ונרמז במה שכתוב לא תתחתן בם כו' כי יסיר כו' עכ"ד עכ"פ פשוט דאין להשיב היתר בזה [ובמדינותנו אין נ"מ בזה דבלא"ה מצד חקי הממשלה הרוממה אין מגיע שום שכר שדכנות]. [יב] בענין שו"ב שידיו מרתתין מלבד דברי הנוב"י הידועים (מה"ת יו"ד סי' א) האריכו בזה גדולי האחרונים בתשובותיהם בשו"ת דב"ח ותשו' טוטו"ד ותשו' שו"מ ותשו' חס"ל ובענין שנשאלתי אמרתי שלפע"ד מהראוי שהבחינה תהיה בעת בדיקת הסכין שלא ירותחו ידיו בעת הולכת והבאת הבדיקה כמובן וכעת זכינו לאורו של המגיד משנה (מכת"י הנדפס ברמב"ם דפוס ווארשא תרמ"ב שזכיתי לראות שם באור גם חדושי לשד השמן) וכתב בפ"א מהלכות שחיטה סוף הכ"ג וכן אם הוא מרתת בידיו שאסור לבדוק הסכין שמא חסר לו כח ההרגש וכו' ודבריו אלו המה קילורין לעינים ובתשו' א' כת"י הארכתי בזה בעה"י וכן יש להעיר עוד בדין שחיטה בענין שחיטה לאור הלבנה דהפר"ח יו"ד (סי' יא ס"ק ב) הקיל בזה כשמאירה יפה והביא דברי הרדב"ז שהחמיר לכתחלה (וכ"כ הבאה"ט שם ס"ק ב) אכן ברדב"ז על הרמב"ם (שנדפס מכת"י ברמב"ם דפוס הנ"ל) פ"א מה"ש הכ"ח כתב בלשונו הטהור ומדלא משני כאן לאור הלבנה משמע דאין שוחטין לכתחלה לאור הלבנה ומיהו בזמן שהלבנה מלאה ומאירה יפה שוחטין לכתחלה לאורה שהרי רואה את הסימנים יפה שוחטין והא דלא משני הכי משום דלא פסיקא ליה עכ"ד ויעו' בשפ"ד (ס"ק ב) שכתב דבשעת הדחק כשאורו מבהיק יש להקל ובס' דעת תורה לידידי הגאבד"ק ברעזאן (בס"ק ד) האריך בזה להקל בשעה"ד ועכ"פ בשעת הדחק כגון לחולה וכדומה יש מקום להקל כיון דהרדב"ז שהחמיר לכתחלה כמ"ש הפר"ח הוא בעצמו הקיל בביאורו לרמב"ם כשאורו מבהיק. [יג] כמה הערות בנוב"י והערה א' בחת"ס הנה הנוב"י מה"ת חאה"ע (סי' לה) פלפל לענין דאין להקל במניקת חברו משום מצות פ"ו דאטו נתיר איסורי שניות או איסור חלוצה לכהן משום מצות פ"ו יעו"ש באורך אכן יש מקום לחלק קצת דבשאר איסורי דרבנן כשניות וכדומה לא התירו משום פ"ו דשמא לא תתעבר וע"כ לא התירו ודאי איסור דדלמא לא יבוא לקיום פ"ו משא"כ הכא דעיקר האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה א"כ ממ"נ אי תתעבר יש מקום להתיר האיסור משום פ"ו ואי לא תתעבר ליכא חשש לולד אכן לדינא בלא"ה דבריו נכונים שם וכמ"ש בגליון הנוב"י. ויעו' ג"כ בנוב"י שם (סי' נד) פלפל בענין קטן מדוע לא יוכל לקדש אשה גדולה מה"ת משום דעת אחרת מקנה ומסיק בסוף פלפולו ואמנם לכן נלע"ד דקרא דכתיב כי יקח איש אשה דרשינן איש ולא קטן וכו' יעו"ש בנוב"י אבל המעיין ברש"י כתובות (עג ע"ב) ד"ה קטן יראה שכל דבר יקר נמצא בראשונים ברמז שכתב קטן אין קידושיו כלום דלאו בר קיחה הוא כי יקח איש כתיב עכ"ל. ולפלא על הנוב"י שלא הביא מדברי רש"י אלו. ויעו' ג"כ בנוב"י שם (סי' ע) העיר אותו בנו על מה שפלפל בנוב"י קמא (סי' סד) בענין שליחות בקידושין דלהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואי משום מיגו דזכי לנפשיה א"כ נימא אם האשה ערוה עליו אינו יכול להיות שליח ודבר זה לא מצינו וע"ז הקשה בנו מש"ס קידושין (נא) דשויתי' שליח והוא חילק שם בין שליח קבלה דמיירי התם בש"ס קידושין משא"כ בשליח להולכה דהוא חב לאחרים בזכייתו בהאשה דימה ממש לחופה לבע"ח וסיים ושפיר כתבתי שלא מצינו אבל גם ההיפך שיהיה מפורש בש"ס שיכול אדם להיות שליח לקדש קרובותיו לאיש אחר אינו עולה על זכרוני וכמדומה אני שאינו מפורש בשום מקום עכ"ל הזהב והיא פליאה נשגבה דהא מצינו ש"ס מפורש בנזיר (יב ע"א) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם וכו' ומודה ר"י באשה שאין לה וכו' א"כ מבואר להדיא דבקרובות השליח אסור וכן מצאתי שעמד על מבוכה זו להדיא אחד מגדולי הראשונים ה"ה המגיד משנה פ"ט מהלכות אישות ה"ו זה לשונו הטהור יש מדקדקין מכאן שאדם יכול לקדש קרובתו לאחר ולהיות שליח להוליך לה הקידושין אע"פ שאינו יכול לקדשה לעצמו שאל"כ יאמרו מותר בקרובות השליח עכ"ל יעו"ש שעמד ג"כ מהא דלהיות שליח קבלה שלה פשוט שהבוגרת ממנה אביה שליח יעו"ש ולפלא שנעלם באותה שעה מהנוב"י כל זאת וביותר תגדל הפליאה כי בסוף תשו' זו לענין סברת הר"י ברזילי הזכיר מדברי הש"ס נזיר. ויעו' ג"כ בתשו' נוב"י שם חאו"ח (סי' מו) במה שהקשה חכם אחד בש"ס יומא (סו ע"ב) דקאמר עתי אפי' בשבת למאי הלכתא ופרש"י דאי משום תחומין דרבנן בעלמא נינהו ולדעת הרמב"ם בתשו' דס"ל דתחומין די"ב מיל ד"ת היא (וכ"ה דעת הרי"ף והגאונים ע"פ הירושלמי יעו' בהה"מ פכ"ז מהלכות שבת ה"א וה"ג) וא"כ הא מירושלים ועד צוק י"ב מילין דדאורייתא נינהו וקשה דאיך קאמר למאי הלכתא ותירץ הנוב"י דהא הך ברייתא עתי אפי' בשבת בתו"כ היא וסתם ספרא מני ר' יהודה היא [וכמבואר יומא שם מא א ועירובין צו ע"ב] והרי ר' יהודה סובר שם (סז ע"א) דמירושלים ועד צוק לא הוי רק עשר מילין ושפיר פריך למאי הלכתא יעו"ש בנוב"י ולפלא שלא הביא מדברי הרא"ש עירובין פ"ד (סו"ס ח) שכתב דר' יהודה ס"ל חתומין דאורייתא וא"כ בלא"ה אפי' אי הוי רק עשר מילין לא קאי אליביה האי למאי הלכתא ויש לפלפל ואכמ"ל. ויעו' בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' קעד הביא במה שבליעל כהן א' נשא גרושה והשרי המלוכה היושבים בקאנסיסטאריום נשאו ונתנו בזה וצדקו בעיניהם טענת הכהן הבליעל באמרו כי הדעת נותן אשה גרושה מאישה הוא בזיון לכהן המקודש לה' שפלוני הוציאה מביתו והוא ישאנה אבל אשה שהיא גרשה את בעלה אין זה בזיון לכהן יעו"ש שהביא מחכמי הזמן החדשים שהשיב בזה דבר מושכל ולפלא שלא הזכיר מדברי הר"ן גיטין פ"ט (קצג ע"ב ובדפוס ווילנא דף מט סוף ע"א) שהזכיר סברא זו (הדחויה והפסולה) זה לשונו שם אפשר שיטעו לומר שלא פסלה תורה גרושה לכהן אלא היכא דהוא מפיק לה מפני כבוד כהונה אבל במעשה דאיהי מפקא ליה כו' יעו"ש וכבר רשמתי זאת על גליון החת"ס. [יד] בענין בהמה שנשתגעה וצעקה בקול מר והבקיאים אומרים שהוא מחמת שנשכה כלב שוטה כתב בזה הגאון מהרש"ק זצ"ל בטו"ט מה"ת בהשמטות לסי' ם תשובה נו דודאי אסורה וראוי לילך בחר אומדנא וכו' ובודאי מה דנקט הש"ס שאכלה סם או הכישה נחש הוא רק לדוגמא ובודאי כל מה דהוי סכנה ע"פ דברי הרופאים ודאי אסור באכילה עכ"ד, וכד הוינא בר תליסר רשמתי על גליון הטו"ט דבחנם אמר מסברתו דהכישה נחש הוא לדוגמא ובמכתר"ה נעלם מאתו באותה שעה דברי הש"ס שם חולין (נח ע"ב) דקאמרי' בהדיא או שנשכה כלב שוטה וכן העתיק הטור והלבוש ורק בש"ע דילג ד"ז וכתב הכישה נחש וכייצא בו [אחז"ר באיחור כ"ג שנים נדפס ס' דעת תורה מכבוד ידידי הגאון המובהק חו"פ מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א מח"ס משפט שלום ונתכבדתי בתשורת ספרו הנחמד וראיתי שגם הוא עמד עליו בזה בסי' ס]. ויעו' ג"כ בהשמטות לתשובותיו שנדפסו בראש ספר לקוטי צבי להמאה"ג מהר"ץ מבראדי (שם ה ע"ב) שהביא דברי הרדב"ז ח"א (סי' סח) שחידש דבאונס בחולה לא מהני אף אם אסרה עליו בנדר דאל"כ כל אדם יעשה כן ויבטל המצוה ותמהו עליו מש"ס מפורש (מכות טז ע"א) דקאמרי' אלא אונס בטלו ולא בטלו היכי משכחת לה כו' כגון שהדירה ברבים וכו' וכתב הגאון מהרש"ק לישב דברי הרדב"ז דודאי אין כונתו לומר שמותר בה בלי התרה כלל דאיך נאמר לעשות איסור תורה בקום ועשה מכת סברא בעלמא דא"כ כל אדם יעשה כן ולמה יהיה זה עדיף מכל המצות דהנדר חל עליהם אם הוא בשוא"ח אלא דכונת הרדב"ז הוי דכופין אותו לשאול על נדרו וכעין שאיתא בסי' רטו בכל נודר ע"ד מצוה כן ה"נ בזה ובזה שפיר כתב דאם לא יכופו כ"א יעשה כן לכך כופין אותו להיות שואל על נדרו והש"ס מיירי בהדירה ועתה אומרת האשה לא בעינא ליה א"כ בזה אין כופין אותו לשאול כיון דאומרת לא בעינא ליה ליכא עוד מצוה ומלקות לוקין אותו דאם לא היה נודר לא היתה אומרת לא בעינא ליה רק עתה כיון שהדירה נמאס לה א"כ בזה שהדירה ביטל העשה בקום ועשה ולהכי מלקין אותו עכ"ל, וכתבתי אז ג"כ על הגליון דכ"ז מפני שלא ראה ברדב"ז עצמו (וכמ"ש שם שאין בידו הרדב"ז לעיין שאותיותיו יחכימו) ואם היה מעיין בו היה רואה שכתב שם להדיא להיפך יעו"ש בלשון השאלה או דלמא לאו כל כמיניה לאוסרה ולהפקיע המצוה המוטלת עליו וכו' ולענין מה דנדרים חלין על דבר מצוה כתב שם לחלק בין דברים שבין אדם לחברו ובין דברים שבין אדם למקום יעו"ש דמסיק ומ"מ מודה אני בנ"ד שכופין את האונס לרצות את הבת עד שתאמר איני רוצה בו כו' ואם לא נתרצית כו' אנוס הוא ופטור מן הנדר ונושא אותה ולא יוכל לשלחה כל ימיו יעו"ש דמבואר להדיא דנושא אותה בלי שאלה על הנדר דהנדר לא חל להפקיע המצוה ושפיר תמהו האחרונים עליו מדברי הש"ס אלו ויש לפלפל כמובן ואכמ"ל ובחדושי הארכתי ת"ל בפרט זה. [טו] בענין שוחט שצריך לי כלי בתי עינים (בריללען) ושוחט כן אם מצינו בזה איסור הנה בשו"ת טוטו"ד מה"ג (סי' פה) כתב זה לשונו ובנדון מה שהוא זקן והרי הוא כבן שבעים שנה זה בודאי תימה ובפרט מה שהוא שוחט על הבריל זה ודאי לא יתכן ועיין במג"א הלכות פסח (סי' תלג) דנגד חלון שיש בו זכוכית ודאי אין לבדוק ומוכח דע"י זכוכית לא נידון כאבוקה וא"כ ה"נ בשחיטה כיון דבעינן אור שיהיה דומה לאבוקה לא מהני ע"י בריל עכ"ד הטו"ט והנה מ"ש בענין בן שבעים ודאי דבריו נכונים וכבר כתב בזה המאיר נתיבים (תשובה עו) בענין שו"בים הבאים בימים שראוי לקיים באותן השוחטים והדרת פני זקן שלא יהיו ידיהם מלוכלכים בדם שחיטה עוד וסכין של שחיטה טוב שיהיה חדודו קודם ללבונא שלהם וסיים בנועם דבריו שהאידנא בדורות הללו שנחלשו הכחות ראוי ונכון לכל אשר בידו למחות לתקן תקנה למיגדר מלתא שעכ"פ משבעים שנה ואילך לא ישחוט שום אדם אף שמרגיש עדיין והוא בכחו משום לא פלוג כיון שרובא דרובא באותן השנים כבר בטל כת ההרגש ראוי והגון למיגדר מלתא ולתקן תקנה זו יעו"ש במ"נ אכן מ"ש הטו"ט לענין בריל דבריו תמוהין דמה ראיה מבדיקה דאין בודקין אלא לאור הנר ואור החמה לא מהני זולת באכסדרה שאורה רב וע"כ כתב המג"א דנגד זכוכית לא מהני דלא הוי אורו רב כבאכסדרה משא"כ בשחיטה דשוחטין לאור החמה ואף בבית מדוע לא יהיה יכול לשחוט בבתי עינים (אף דיש לחלק משום דנחלשה ראייתו ואינו רואה כראוי בלא בתי עינים מ"מ הא ידוע לכל דע"י בתי עינים גם חלש הראיה רואה יותר מבריא בראייתו בלא בתי עינים כידוע) והדברים פשוטים יעו' ג"כ בטו"ט שם (סי' סו) לענין שחיטה בלילה נגד עששית שהאריך בזה ולא עמד בסברא זו הפשוטה אחז"ר נדפס ס' דעת התורה לידידי הגאבד"ק ברעזאן שליט"א וראיתי שהאריך שם בגל"ד (סי' יא אות ג) לענין שחיטה בלילה נגד אור הלאמפ והביא דברי המג"א בבדיקה וכתב לחלק כסברא הנ"ל דהכא דביום מותר לשחוט בכל בית שוב אין הזכוכית מפסיק יעו"ש באורך ואי נימא כן אפי' בשחיטה בלילה נגד אור מזכוכית מכש"כ ביום כשמסתכל בבתי עינים דכבר נהגו בכל תפ"י לשחוט ולבדוק בב"ע (אם רואין ע"י כשאר ב"א) ואין פוצה פה ומצפצף ואכמ"ל ובחדושי הארכתי ת"ל. [טו] בענין ס"ת שנמצא בה תיבה כפולה מה דינה אם צריך לרוציא אחרת הנה הא"ר (סי' קמג ס"ק ה) כתב דצריך להוציא אחרת דהוי שינוי ענין ויתר כנטול דמי יעו"ש אכן הפרמ"ג במ"ז שם (סוס"ק ב) כתב ומ"ש יתר כנטול זה בטרפות גמירי כך משא"כ כאן וצ"ע ולא כתב טעם לזה ובגליון הפרמ"ג כתבתי דאפשר כונתו כסברת הלבושי שרד (כי' לה ס"ק א אות כ) בענין יתר כנטול משום דהחיות נתחלקה לשני אברים בטלה הנהגת החיות והוי כחסר אותו אבר יעו"ש מה שהאריך בזה וכבר קדמו אותו בסברא זו יעו' פרישה (סי' מג ס"ק) במ"ש דהכבד השניה נוטלת כחה דאין לשניהן יניקה כדי צרכן וכ"כ הפלתי (סי' נה ס"ק ה) דלכך יתר כנטול דמי דמה שבטבע להשפיע לאבר אחד עכשיו נחלק לשנים ואלו ואלו לא יתקיים יעו"ש וכ"כ התורת חיים תולין (נח) ד"ה מ"ט והיכא דיש יתרון אבר נחלקה היניקה לשניהם ואין כת בחד יניקה להספיק לשניהם נמצא ששניהם אינם מתקיימים וכנטולין דמי] וע"פ סברא זו יש לחלק דלא שייך יתר כנטול רק בטרפות וכדומה משא"כ בזה ויעו' ג"כ בשו"ת נוב"י קמא חיו"ד (סי' עד) ובשער אפרים שער ה בפתחי שערים סי' ח) במה שתמה על הנוב"י והביא דברי הא"ר והפרמ"ג וכתב דהא"ר לישנא בעלמא נקט לצחותא ור"ל כיון שתיבה זו אין זה מקומה היא מקלקלת ומשנה ענין הקריאה וכו' יעו"ש דנראה דלא ניחא ליה ג"כ לומר בזה יתר כנטול כפשוטו ולפלא על כולם שלא הביאו דברי הרמב"ם פ"ז מהלכות ס"ת הט"ז שכתב כרך זה שיש בו תנ"כ אין קדושתו כקדושת ס"ת כו' דין היתר כדין החסר וכונתו דיתר כנטול אחר עמו וה"ל ס"ת חסר ופסול וכמ"ש הבאה"ג (סי' רפב אות ד) בכונת הר"מ יעו' ג"כ בש"כ שם (ס"ק ב) ויעו' בנומ"י הלכות ס"ת (קמו ע"ב) גבי אבל ביתרות דנראה שדעתו בענין זה דיתר כניטל היתר עצמו ויעו' בטוש"ע יו"ד (סי' נ) פלוגתת הראשונים בפירושא דיתר כנטול ועכ"פ פליאה על האחרונים הנ"ל בענין יתר תיבה בס"ת שלא הביאו מדברי הרמב"ם והנומ"י ומדברי הרמב"ם דהלכות. ס"ת יש להעיר על סברת הלב"ש וסייעתו וי"ל ודוק [וכ"ז כתבתי טרם ראיתי הא"ר רק במה שהו"ד בקצרה במ"ז אח"ז בא לידי ס' א"ר וראיתי שרמז קצת להא דסי' רפג בדיבוק תורה עם נביאים ויעו' ג"כ בתיקוני הזוהר (תיקון כה) דקמדמה יתיר בס"ת ליתיר אונא ואלה דבריו הקדושים וס"ת כך צריך למהוי תם וכו' או אות חד חסיר או יתיר או חליף ס"ת פסול וכו' כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה וכו' אי אוני חסיר או יתיר וכו' יעו"ש. [טו"ב] בענין דרכי הוראה מלבד דמצינו בכמה מקומות בש"ס דכתא דהיתרא עדיף (ברכות ם ע"א ביצה ב ע"ב קידושין ס ע"ב נדה נט ע"ב ועוד בכ"ד) ידוע ג"כ דברי הגאון מהראז"מ מבראדי זצ"ל דלהחמיר שלא כדין יש ג"כ דררא דממונא דמפסיד להשואל (יעו' ש"ע או"ת סי' תרו) ובאמת צריך המורה רחמים רבים שלא יבא לפניו ענין רע עבור השואל ובפרט בפסח כשיסובב איזה שאלה מחומצת כמה עג"נ וביטול שמחת יו"ט יש להבעה"ב ועתה נדפס ס' נ"ח להגה"צ מהר"א ז"ל מקאמארנא וכתב שם פ"ד דאבות מ"י דראש הדור או ראש העיר ומורה הוראה צריך לידע ולהאמין שכל מה שבא לפניו הן ד"מ או או"ה ובפרט תערובות או"ה או להוציא טרפה מפיו הכל בסבתו כי אם לא היה הוא חיוב והיה צדיק גמור לא בא לפניו כאלה ולא היה אירע שום דבר רע בכל העיר והצדיק החסיד מו"ה משה אבד"ק בענדין ב"א של הגאון ר"א זצ"ל אבד"ק אמשטרדם גיסו של רבינו הרב רבי אלימלך זצ"ל מליזענסק אמר קודם פטירתו ששלשים שנה היה רב ולא אירע כתם באשה ולא שאלה בפסח ולא מעניני תערובות או"ה ולא שרפה נפל בעיר יעו"ש בנ"ח ובאמת דרכי הוראה של ת"ת הגדולים אם כי מתחלה כשיושבים על כסאות למשפט מיראי הוראה המה אבל כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת (סוף קנים) ובישישים חכמה ותבונה למצוא צדדים להיתרא וכמ"ש ג"כ הגאון נוב"י חאה"ע (סי' כח) בהגה"ה אמר יחזקאל תשו' זו כתבתי בילדותי זה ערך ששה ושלשים שנה ומחמת שהייתי צעיר לימים הייתי מיראי הוראה ביותר ונטיתי ברוב הסברות להחמיר יותר מלהקל יעו"ש וכזאת כתב הג' שא"ר בהוספות (סו"ס יב) על הלבו"ש כי בקונטרס שבירת העצמות שחבר בילדותו נטה ברוב הסברות להחמיר ובזקנותו חבר דיני טרפות הריאה ואז ת"ת מתיישבת עליהם דעתם לכן נטה להקל הרבה אפי' נגד התב"ש יעו"ש. ואני תפלתי להאל הטוב וכרני בזכרון טוב לפניך והאר עיני בתורתך להשיב כהלכה בעתידה עבד לעבדי ה' משה נחום ירושלימסקי האב"ד דק"ק אסטראלענקא והגליל:
סוף הספר