אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ב סימן ל

ח"ב סימן כט

דברי ידי"נ הרב הגאון הגדול זקן שבחבורה וכו' וכו' כקש"ת מו"ה יוסף זכריה שטערין שליט"א הגאבד"ק שאוול מח"ס הנפלא זכר יהוסף מ"ש בענין הנ"ל זה לשונו:

ב"ה יום ד' וישלח תרמ"ט לפ"ק שאוול, ישאו הרים שלום וגבעות ברכה בביתו ורענן בהיכלו כבוד ידיד ד' וידיד כל יודעי שמו הרב הגאון המפורסם בחריפותו ובקיאותו נ"י עה"י פ"ה החכם השלם דרופתיקא דאורייתא פאר ישורון כקש"ת מו"ה משה נחום ירושלימסקי אבד"ק ד קאמינקא יצ"ו:

מכתבו הגיעני וצר לי מאוד על צערו והמפריעים שלומו אשר מהראוי לנכבדי עירו להשיב אל לבבם להתאמץ בכל כחם שלא ליתן מקום להיות פוטר מים ראשית מדון ח"ו ואשר בשלומו להם שלום ואשר עד כה היתה קהלתם לתפארת במרחקי ארץ ולשם טוב בהיות בראשם לאב"ד גאון מפורסם אשר שמן תורק שמו ואשר מועטים בדורנו בני עליה כיוצא בו ואיך היתה עתה קריה נאמנה למקום מדנים בעבור ענין נקלה כזה מש"צ אשר לפי הנשמע בכל מקום היותו הוא מועד לעורר מדנים ולהמשיך עליו לזות שפתים הרבה (גם בהיותו כעת בפה ידברו עליו אשר הוא רגיל בשכרות וכו') ואשר לא תהיה תפארתם גם כן מאנשים המחזיקים על ידו (מהבוערים בעם) להיות נתעים מאיש כזה להקל בכבוד ומורא ת"ח וכו' כן נודע לי ע"י שו"ב שזוכרים אותו מזמן רב בהיותו בפה ואז לא היה פרקו נאה ומוחזק לקל הדעת וכדומה אשר התפלאו מאד איך יתערב לבבו להתייצב במקום שיש להם רב אב"ד אדם גדול כזה ואיך לא יחוס על נפשו שיגרום רעה ותקלה לעצמו בכל מקום בואו וכו' והנה אל אנשי עירו לא אוכל לעצור לקרא באזניהם כי איך יעלה על דעתם לגרום מחלוקת בעבור מינוי ש"ץ שיש עליו ערעורים במקום שרב גאון כי"ב שוכן בקהלתם אשר רבים נהנין לאור תורתו ואשר הוא לתפארת ולכבוד לאנשי עירו גם בעיירות הרחוקות אשר יכובד עירו בשמו ואקוה אשר גם דברי המועטים יספיקו כמרובים לפני אוהבי השם ותורתו לשמוע לקול התורה (כאשר אבאר בעה"י למטה) והשי"ת יפרוס סוכת שלומו עליכם ויהיה שלום לכל למודי ה' וכו':

ומעתה נבוא לעיקר השאלה שהציע הדר"ג אם מינוי ש"ץ מוכרח להיות בהסכמת חבר העיר ובפרט שיש על הש"ץ רינון וקלא דלא פסיק וכו': (א) כבר האריך בשאילת יעבץ ח"ב סו"ס קצ"ו בש"ץ שנתמנה שלא ברשות הרב שאין ראוי להוציא את הרבים ידי חובתם שהתנאי הראשי שיהיה ביתו ריקן מעבירות כו' וע"ש בסי' ע"ח אות ה' במאמרם באבות דר"נ פרק ל"ו חזן וטבח כו' ובחלק א' סימן קס"א שהוא אחד הסיבות לאריכות גלותינו אחרי שכלו כל הקיצים כי איך תקובל תפלתינו שיבנה בהמ"ק ע"י צירים וחבלים כאלה שעל ידיהם נדמה בהמ"ק מעט למערת פריצים כמה קהלות נחרבו בסיבתם עד מתי יהיה עון זה טמון בידינו לשלוח לפנינו מליצים להטיל קטגוריא וכו' וע' בספרו מגדול עוד עליית יחוד המעשה פ"ה בד"ה ונאמר ובשער עליית דרך ארץ פ"ח בד"ה בהכ"נ צריך להשמר שלא להלכד ברשת ההמון כו' במנהגי נגיני חזנים כו' ובבכור שור לתענית ט"ז ב' האריך בדברים היוצאים מהלב הנאותים לעמוד הוראה כמוהו (וכמ"ש בנוב"י קמא חיו"ד סימן כ"ב וראיתי אחד קדוש מדבר הגאון התב"ש כו' שהיה ממש יחיד בדורו עכ"ל) ושם מדבר בהתהלבות תוכחת חוסר על מינוי החזנים מטיבי נגן שמצד זה לא ישגיח אם פרקו נאה ובחידושיו לר"ה כ"ה ב' ונתמנה פרנס כו' מתרעם על הפרצה מהמנויין על ידי תחבולות אשר מזה נמשך קלקול שוחטים וחזנים ומקואות וסופרי סת"ם כו' ובתואר משה על הלכות שחיטה בסימן י"ח סו"פ י' האריך באיסור קבלת ש"צ בלי הסכמת הרב דמתא ובלאו הכי הרי מינוי הש"צ צריך להסיע על קצתן ולאו כל כמינייהו היכא דאיכא אדם חשוב כב"ב ט' ע"א וחו"מ סימן רל"א וע' בשו"ת מהר"י ברונא סימן פ"ה בש"צ שזינתה בתו שיש להעבירו אם אפשר באחר והעיקר שצריך הסכמת חבר העיר להשיג שיהיו הבוחרים אותו לש"ש מצד מעשיו ומדותיו ולא שיהיה הריצוי לעם מצד עריבת קולו לחוד ולבדתם ועכ"פ החובה לעמוד בפרץ ולהורות לעם לבחור הדרך הישרה לקבל ש"צ כשר ואף שאינו יודע בנגינת נכר ולהפריד אות מחברתה ולא במי שראוי לדון עליו ולתפות על מומיו בעבור היותו מיטב נגן וע' במג"א סימן רפ"א ס"ק ד' וכבר האריכו הקדמונים בגנות המשוררים המפרידים תיבה וכו' ולא גרע משאר מינויין של מצוה אשר זה כל פרי התמנות הרבנים להשגיח במילי דשמיא וכמבואר בש"ם מו"ק ו' ע"א האי צורבא מרבנן כל מילי דמתא עלי' רמיא ובמג"א סי' תקע"ט ס"ק ז' דלא בעינן רק רגיל בתפלה שמא יטעה ובמטה משה סימן ח' האריך במה שסיים הרב בסימן תקפ"א שהכל כשרים רק שיהיה מרוצה לקהל וע"ש בא"ר ס"ק ט"ו כל המסייעין לש"צ שאינו הגון כאלו גוזל טוב מן הקהל ועתידין ליתן את הדין כו' ובתענית ט"ז ע"א היתה לי נחלתי כאריה ביער ע' רש"י והיינו שגורם סילוק השכינה מבית המקדש מעט ולברוח מנחלתו כמו מאריה ביער ובתשו' הרא"ש כלל ד' סימן כ"ב מתרעם כי חזני הארץ הזאת רק להנאתם לשמוע בקול ערב כו' והקב"ה אומר על כן נתנה עלי בקולה כו' וע' בס' ראשית בכורים ח"ב משו"ת חינוך ב"י בתוכחת מגילה דף כ"ט סוע"א מחולשת העבודה במדינות הללו מצד השליח וע' בטל אורות שער רביעי דף פ"ה ע"א שהאריך בדברים החוצבים להבות אש במינוי ש"צ מצד נעימת קולו לבד ובקהלת שלמה בדיני שופר דאם אין הש"צ י"א ובעל מעש"ט ואינו מתחרט על חטאיו בכל לבבו איך יתכן שיהיה המלין בין הקב"ה והצבור ובסוף אגרת המוסר להר"ר שלמה אלעמי מלילות קטלוניא בשנת הקנ"א ובקשטיליא ועוד תשוב תראה בעבודת התפלה כו' ולא שתו לב לבחירת חזניהם זולתי אל ערבות הקול ולא הקפידו על מיעוט הבנתם ופתיחת מדותיהם ועוד נוסף עליהם חשודים וכו' יעו"ש ובחת"ס חאו"ח סימן כ"ה בש"ץ שיצא עליו רינון וכלה זמן הכתב שמצד המנהג הוי כתוך זמנו שאין מעבירין. משום רינון אבל אם התנו בפירוש שיכולין שני הצדדים לחזור אחר ג' שנים דצריכין קבלה ומנין חדש אין נכון לקבלו מדינא אבל אם יראה שיהיה מחלוקת עי"ז יניח ידו כי בלא"ה אינו מוציא את הרבים בזה"ז כו' יעו"ש באורך וכנראה שלא החליט סברתו כיון שלא נכתב בשטר חזנות שהיה תנאי מפורש דצריך לברר בעדים בלתי נוגעים או בהודאת בע"ד ועכ"פ במה שאין מסלקין אותו לא מינכר כ"כ שיהיה כאלו מסכימין על התמנותו כיון שכבר החזיק ורק במה שאין מוחין בידים ובכח דאין החובה מוטלת כ"כ באינו ידוע שיצייתו אבל למנותו לכתחלה כשיצא רינון בקלא דלא פסיק דכשהרב מעלים עין נראה כמחזיק בידם בשתיקתו שיחשבו שעושין כדין ומחניף לעוברי עבירה וכמו שהאריך בבכור שור סוטה מ"ז ב' משרבו רואי פנים בטל לא תגירו שדברי מהרי"ו סימן קנ"ז והובא בחו"מ ר"ס י"ב בהג"ה ויו"ד סימן של"ד דנהגו עכשיו שלא למחות משום שיש סכנה כו' היינו בברי הזיקא וכגיטין י"ד אבל כשיש ניסה והמלטה מיד הרודף וכש"כ דיין הממונה לרבים כו' דאלת"ה בטלה לא תגורו מעיקרא וכנדה ס"א שלא נאמר אל תירא כ"א בדאיכא מקום לירא וכעין זה בתשו' הרשב"א הובא בחו"מ סימן י"ב יעו"ש:

ב ובעיקר הדין להמג"א סי' נ"ג ס"ק ז' בשם ראנ"ח סימן מ"ב דקלא דלא פסיק אפילו יחיד יכול למחות להעבירו ובהג"ה סעיף כ"ה דאין מסלקין משום רינון וע' בשו"ת רש"ל סימן כ' ויש"ש סימן נ"ב ולהפרמ"ג דהרב איירי בקלא דפסיק וכ"כ במחצית השקל דאפשר דשניהם שוין קלא דלא פסיק ועדים ובשו"ת השיב משה חאו"ח סימן ד' הקשה דהא אפילו ממון אין מוציאין בקלא דלא פסיק ונדחק דאף דלא נגבה ככל דיני גב"ע דהוי כקלא דלא פסיק כיון דלרי"ו ומרדכי בעדות שלא בפניו כשר בדיעבד כחו"מ סימן כ"ת סט"ו בהג"ה וכחולין אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם נמי לא וליתא וכשו"ת רמ"א סימן י"ב ורש"ל סימן י"א דאף להמכשירין בעניני ממון אבל לפסול איש מחזקת כשרותו לא ובשו"ת רשמי שאלה סימן כ"א האריך לדחות דברי הבית שמואל אחרון חחו"מ סימן כ"ת בהעידו על השו"ב שלא בפניו לפסלו וגם למאירי דלאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו ומ"מ מסיים בנוב"י קמא חאה"ע סימן ע"ב בשם ר' בצלאל דכיון דפתיך בי' דררא דממונא לגבות כתובתה אין רשאין לגבות שלא בפע"ד ויותר מסתבר מ"ש עוד דהא דאין מסלקין ע"י רינון היינו שנולד אחר הקבלה אבל כשנתודע מרינון שמקודם הוה קבלה בטעות ובסגנון זה העלה בשו"ת מהר"י כהן תנינא חאו"ח סי' ל"א ומדמה למכות י"א וירושלמי תרומות רפ"ח בעומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה ולרמב"ם כמ"ד בטלה כהונה וכנגמר דינו בלא כה"ג שאינו יוצא משם לעולם ובחת"ס חאו"ח דהרב מיירי כשהש"ץ מרוצה לכל הקהל דמדינא אין מעבירין אפילו בקלא דלא פסיק וראנ"ח מיירי דהמיעוט מוחים וכן מתשו' רבינו שמחה שבמרדכי והובא בתשו' רש"ל סימן כ' שמסיים וכשנתמנה לש"ץ ואח"כ יאמרו אחד או ב' אין אנו חפצים בו ולא פשע שום דבר וכו' וע"כ דיחידים טוענים ע"י קול וכדומה וכה"ג קיי"ל בקלא דלא פסיק דאם לדידי' מהימן האי קלא יכול להוציאה בע"כ וכב"י סימן י"א ס"ק ו' עכ"ד וע' ביש"ש חולין פ"א סימן נ"ב וכיון למ"ש ראנ"ח בשו"ת מים עמוקים סימן נ"ב שאפילו מוחזק כבר בחזנות דבכה"ג אין היחיד יכול לעכב כדמוכח מדברי רבינו שמחה וכמ"ש הר"מ מפאדווה ואף להכל בו ותשו' הרשב"א אפשר שלא אמרו אלא לענין שאין חייבין לסלקו ברינון בעלמא אבל אם הם נקיי הדעת אינו בדין שיהא שלוחם בע"כ וכן נראה מתשו' רה"ג וכו' וכדאשכחן בדברים מכוערים שאין בהם לאסור אשה לבעלה ובקלא דבתר נשואין ומ"מ אם בא הבעל להוציאה הרשות בידו ומצוה לגרשה וכו' ויותר יש להקהל לחוש לפגמם ולכבוד עצמם מלחוש לכבוד אחרים ולפגמם עכ"ל ובשו"ת אורין תליתאי סימן פ"ג האריך ע"ד רש"ל דבאיתרע חזקת כשרותו י"ל דאדעתא דהכי לא קבלוהו כחו"מ סימן ע"א ס"ג בנמצא כפרן בדבר אחד בטל הנאמנות שכתוב בשטר והכי נמי הוי מום במקח כסי' רל"ב ס"ב ובספק טרפות מחומרא בעלמא וכסי' תכ"א ס"ו מהמרדכי דהמניח אבל מה שהעתיק. החת"ס שאם יאמרו אחד או ב' כו' לא מצאתי כן במרדכי פ"ק דתענית בלשון רש"ל וכמ"ש בתשובה הורה ר' שמחה כו' ומסיים ר' יצחק בר שמואל וחסר הציון על איזה תשובה סובב דבריו ורק דכל הענין כתשו' מהרי"ל סי' ק"ב ומהר"מ ביר ברוך סי' קי"א וכבר שלח לי ר' שמחה כי השו"ב והחזנות יכול למחות ולעכב ואיני חולק עליו כשיש רבים הממאנים אפילו מועטים ג' או ד' אך יחיד כל דהוא איך יכול למחות כו' והיינו מלתא דפסיקא דבעשרה מתפללים המיעוט ובתשו' מאיר נתיבים סימן ל"ז הכריח מלשון הש"ע סימן נ"ג ביחיד שהסכים על ש"ץ אינו יכול לעכב אחר כך וכתשו' מהר"מ מפאדווה סימן ס"ד דש"מ דאם אין הרוב חפצים בו יכולין לעכב וכמהרי"ק שורש ל' שהתפלה במקום תמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה שלוחם להקריב קרבנות שלא מדעתם עכ"ל וכן בתשו' מהרי"ל הנ"ל דתפלה במקום קרבן ואין לכהן להקריב אלא כשמסכימים לעבודתו הלכך אין למנות ש"צ אלא בהסכמת כל הצבור ואם אח"כ יאמרו המיעוט אין אנו חפצים בו ובלא פשיעה לאו כל כמינייהו לבטל התמיד הואיל וקבלוהו עליהם ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן י"ג דאף אם נתקבל מתחלתו בהסכמת כולם הרשות בידם לסלקו כשיהיה נראה להם איזה טעם כיון שקבלוהו בסתם וכירושלמי שהובא בתוס' יומא י"ג סוע"ב שהוסר מן הכה"ג מפני שזחה דעתו עליו (וכה"ג במגילה י"ג ב' כשהקב"ה פוסק גדולה כו' ואם זחה דעתו בה משפילו) ובסו"פ טרף בקלפי שהעבירום מאומנתם מפני שלא היו רוצים ללמד מעשה הקטורת ולחם הפנים ומ"ש בב"י מתשו' הרשב"א שהיה המנהג שלא לסלק ש בלא פסול משום חשדא הא כתב בעצמו דמאחר שנהגו למנותו לזמן מוגבל ליכא חשדא ומסתמא כפירושן ואף שמתשו' מהר"מ בסוף הכל בו דכל מינויין ונשיאות של צבור הי' להם זכות של המנהג שלא להסתלק בלא פסול כל זה במינוי כשיאות שהוא כמו פסיקת גדולה שפוסק לו ולבניו וכמגילה י"ג ב' ואפשר גם ש"צ בכלל כשנעשה שלית ואמצעי לשמים כשכוונתו רצויה אבל לא נתפשט המנהג על בעלי אומנות כמו שו"ב ומנקר וסופר עכ"ל אמנם החת"ס סימן י"א דקדק לחלק כשהש"צ מרוצה לכל הקהל ואין מערער וכנ"ל דאזל לטעמיה באו"ת סימן ר"ה בש"צ שיצא עליו רינון דאין הקהל רשאין לסלקו גם לאתר כלות הזמן מצד המנהג דהא שרגילין לכתוב ג' שנים לטובת המשועבדים ואף דבפועל אחר דהוי מלאכת דבר האבוד אינו יכול לסלקו באמצע זמנו והא זמנו לעולם הוא מ"מ אסור להשכיר עצמו ביותר מג' שנים דיוצא מכלל שכיר וא"כ אם היה קביעות זמן בשטר חזנות הוה כתוך זמנו אם לא כשהתנו בפירוש שלאחר ג' שנים שני הצדדים יכולין לחזור דצריך קבלה למנין מחדש וע"ש בסימן ר"ו ואפשר דאם כתבו על שנה א' או ב' שלא כדרך הנהוג דמזה מוכת דהתנו מפורש על זמן ואם נמשך אח"כ הוי כחזקה שאין עמה טענה ובשו"ת ראנ"ח הנ"ל וחזקת החזן אינה חזקה לגבי צבור שכל צבור שוכרים חזנים ומוציאים אותם כפי רצונם כש"כ שלא קבלו אותו לחזן קבוע אלא לאקראי בעלמא ואח"כ נמשכה חזנותו בהיסת הדעת והיינו כיון שהחזיק מעצמו ובשו"ת רדב"ז סי' קפ"ב שאם לא היה לצבור ס"ת וקראו בשל יחיד ואח"כ קנו הצבור ס"ת אין טענה ליחיד וכן מדברי רבינו מאיר שבמרדכי פ"ג דב"ב סימן תקל"ג בסוף דבריו דגם במצוה בעינן חזקה שיש עמה טענה וכן במג"א סימן קנ"ג ס"ק מ"א מתשו' רד"ך סימן מ"ה אנשים שהחזיקו במצוה אין יכולין למחות באחרים שרוצים לזכות ובשו"ת מהר"ש הלוי סי' כ"א דוקא שמינוהו הקהל על כך דומיא דכהן ובחזקת שררות אבות וכו' ובשו"ת פרי תבואה סימן ס"ה דמ"ש באו"ת סימן קנ"ג סכ"ב מיירי שבתחלה כבדוהו הקהל במצוה זז וע"ש בט"ז ס"ק י' ובשו"ת בגדי כהונה תאו"ח סימן ג' במ"ש המג"א דכשיצא עליו ש"ר בקלא דלא פסיק אפילו יחיד יכול למתוח ולהעבירו והוא משו"ת רלנ"ח סימן קט"ז דאפילו היה מוחזק כבר בחזנות ומ"ש בתשו' רשב"א שאין מעבירין ברינון היינו שאין איסור בהעמדתו וכ"מ ביש"ש פ' גה"נ דאין מחויבין לקיימו (וע' בשו"ת אורי וישעי סימן ס"ה) וקצת ראיה מתשו' מהרי"ל דהאי פשיטה שלא כהוגן ע"כ לא מיירי ביש עדים ומהדין להעבירו דא"כ אפי' כולם. מסכימים בהעמדתו אין רשאים והעלה דמ"מ ראוי לכ"א לחוש לעצמו ולא יהיה שו"ב דמתא ולא יתפלל בר"ה ויוה"כ ואולם בשו"ת מהר"מ מינץ מאובין סימן י"ד שכנראה היה השאלה בעובדא זאת מש"צ ושו"ב החשוד על עריות מצד רינון והביא מתשו' הר"י הלוי חאה"ע פי' י"ג דאף דבשאר עבירות אינו נפסל אף לאותו דבר שנחשד עליו בקול חשדא בעלמא שאני גבי עריות דפסול דלוקין על לא טובה השמועה ומזה הוציא דברגיל להתייחד עם א"א דאין לוקין משום הוצאת לעז כקידושין פ"א והוי כמו שאר עבירות דאינו נפסל לאותו דבר משום רינון בעלמא ואף דהלימוד מבני עלי וכשבת כ"ה על הנשים ששהו קיניהן י"ל לפרש"י בקידושין שם בד"ה אתה מוציא לעז כו' וא"כ בזמן שדנו ד"נ ליכא לעז שיהיו לוקין על היחוד דא"א ועוד דבבני עלי לא יצא לעז על אשה מיוחדת ואם שזה קשה לכוון בלשון החשוד על העריות דהיינו רק בעריות הרבה שלא נודע בשביל מי שלקה שיצא הלעז על בניה וגם שגוף הסברא אינו מוכרת דהא מ"מ איכא חשדא דזנות על כל הנשים שנתייחד שמ"מ בא המלקות בשבילן ועיקר דבריו תמוה דבשביל שחז"ל תקנו שלא להלקות בא"א שלא להוציא לעז לא יכול למילף מקרא דלא טובה השמועה שקודם תקנת חז"ל ומצאתי בשו"מ רביעאה ח"ג סימן קל"ב שהשיגו בזה וגם דלב"ח אה"ע סימן כ"ב דדוקא היכא שהלקו לשניהם איכא לעז אבל אותו לבד מאן ידע דבעבירה הלקוהו וכן השיגו בשו"ת יהודה יעלה חאה"ע סי' צ"א וע' בשו"ת מוצל מאש סימן ע' בד"ה אמנם במ"ש הנמ"י דהאי ודאי מרדות דרבנן דהא לא כתיבא לאו עלה יעש"ב ובשו"ת ראנ"ח במים עמוקים סימן מ"ב בדף מ"ב ע"ב וגם מה שרצה לחדש דבא"א דאין לוקין על לא טובה השמועה לא מקרי חשוד על העריות וליתא דמ"מ חשוד הוה יעו"ש בשו"מ הנ"ל עוד כמה השגות ובשו"ת משיבת נפש ח"א סו"ס ח' ע"ד הרא"ש דגם על יחוד יש מלקות דלא טובה השמועה ופסול לש"צ והאריך לדחוק בדברי הכל בו וע"ש בתשו' מהר"מ מינץ הנ"ל בסי' ת"י שהאריך לפלפל במ"ש ראנ"ח דמ"מ בר חיובא הוא אלא דאי אפשר משום לעז כו' ועיקר דברי ראנ"ח בשם תשו' רד"ך דלהתרחק מהחשד הוא מה"ת כדאמר בפ' במה מדליקין וכדמשמע בפ' המקבל דסבר ר' טרפון (צ"ל ר' שמעון וע' בשו"ת ראנ"ח סימן ע') אלמנה כו' וכיון שכבר ידע הש"ץ שמרננין עליו מכל החששות שממילא איכא מלקות משום לא טובה השמועה כקידושין ורמב"ם פרק כ"ד מסנהדרין וראייתו מהתשובה שבסו"ס הכל בו בש"ץ שמרננין אחריו שנתפס עם הנכרית אם נתבאר עפ"י עדים כשרים שנתפס עמה תפיסה שחייב כו' שמכלל שכל חיוב מלקות פסול ועכ"פ לא כתבו רק בעובדא שיצא שם מזנה בעיר ואף שהקול יוצא רק מחמת הכיעורים סובר דשייך בזה משום לא טובה השמועה כיון שהביא עצמו לכך ע"י ריבוי החשדות ושלא נזהר שמתוך כך יצא הקול שעשה עבירה בפועל ואף שלא נזכר בכל העריות רק מדברים מכוערים בלבד מ"מ סובר דגם לא טובה השמועה דבני עלי לא היה הקול רק מצד היחוד שבא הגורם לזה שיחשדום ע"ז הזנות ואם שפשטות לשון הכל בו דברננה שמרננין אחריו לא נפסל לא משמע כדבריו וכמ"ש בתשו' הר"ת פיזארי שלפי זה מוכרת לדחוק דמ"ש דמלקין על לא טובה השמועה היינו בשנים או שלש פעמים הגם דמה שהשיג מהרשב"א דבחזן אין מסלקין אא"כ נמצא בו פסול ורננה לא מיקרי פסול זה כבר נתיישב בראנ"ח וכמ"ש גם כן תלמידו בסוף התשובה דמ"מ אם הם נקיי הדעת יכולין להעבירו גם כן וע' בשערי תשובה מתשובת הגאונים סימן קע"ט ובאיי הים וע' בשו"ת עדות ביהוסף מהר"י אלמושנינו סימן ר"ז דמשום רינון אין להעבירו מטעם חשדא כיון שבזמנינו לא נהגו להחליף ש"ץ מזמן לזמן וע' בשו"ת הר"י מיגאש סימן צ"ה אם הרינון על הש"צ עודנו עליו ראוי לסלק כו' ואין ראוי להתפלל אחריו כו' אמנם אם היה הרינון על מה שעבר ועתה נראה עליו אותות תשובה אין מסלקין כו' ועיקרו מה שצריכין שלא יצא עליו ש"ר בילדותו הוא בת"צ כמ"ש מעבירין לפני התיבה זקן ורגיל ופרקו נאה שלא יצא עליו ש"ר בילדותו כו' ובשו"ת תפארת צבי חאו"ח סימן ג' הרגיש דבתשו' ראנ"ח דצריך רוב הקהל להעבירו ורק שבתחלה צידד דיחיד יכול למחות ומ"מ כתב אח"כ שיהיו רוב הקהל ונודע דרכי הפוסקים שאין ללמוד מתוך התשובה היכא שכתב כמה סתירות מכל סברא בפ"ע אבל למעיין שגם בהתחלת התשובה לא צידד רק כפי ששלחו לו הרבה ענינים מפרטי העדות שהרבה חששות שהיה על החזן מקודם וכיון שהוחזק אח"כ בפריצות ושאינו נזהר מלהביא עצמו לידי חשד במה שניתן לחשוד אותו ובפרט שטענו שלא קבלו אותו לחזן קבוע והציעו ג"כ שהם רוב הקהל קרוב לשלשים איש התובעים להעבירו ולפי הדברים שהעידו עליו אם אין בהם חשש אויבים אפקוה לקלא יותר יש לכבוד שמים ולכבוד הצבור שלא להכנס בחשש נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה כיון שיצא עליו שם מזנה מריבוי החששות שהוחזק כבר בהם אבל למה שנתברר לו אתר כך מהחכם שבמקום הש"ץ הר"ר חיים פיזארו שלא נמצא בכולם יודע דבר מה שהיה ראוי להעבירו כו' ושהעדים לא העידו בב"ד על רוב הפרטים מהדברים מכוערים וכתב שאחר שהשביעם ואמרו שלא ראו דבר מכוער כלל אין לחוש עוד גם אם יהיה ממש בעדותם השניה וכפי שנתברר שהיו יותר מששים איש בעוזרי הש"ץ שהיו רוב הקהל ושוב הסכים גם ראנ"ח לזה דאין נאמנים לחזור ולהגיד כו' ומ"מ אם החוששים לנפשם מעכבים כיון דאפילו בלא טענת פסול יחיד יכול לעכב לרבינו שמחה שהביא מהרי"ק אלא שמהר"מ בתשו' חולק והביאו הגמ"י בהלכות חשובה וכו' ויש לחלק דלא אמר אלא לכוף להיחיד לפרוע חלקו ושיהיה שלוחו בע"כ או כשיש חזן מרוצה לכולם וזה רוצה לזכות מאיזה טענה אבל כשהיחיד רוצה בחזן אתר אינו בדין שידחו הצבור כו' עוד כתב מהרמ"פ בתשו' שלא נאמרו דברי הרר"ש אלא כשלא הסכימו עליו בתחלה עוד נראה דוקא כשאינו בא עליו מטענת פסול אבל בנדון שלנו אינו בדין שיעכב עליו לסלקו מפני שיש בו פגמו של חזן וכענין שחששו לפגמו של כהן וס"ח ולכן גילה דעתו בהיפוך דאין היחיד יכול למחות אפי' בקלא דלא פסיק כיון שלא החזיק העדות בב"ד והבו דלא להוסיף עליו דבכל מקום יחיד יכול למחות עכ"ד ראנ"ח שהעתקתי בקיצור באשר הרבה מהאחרונים שלא הי' לפניהם מקור דבריו שרמז עליהם המג"א והלכו בסגנון אחר מדבריו, ומה שכתב עוד בתפארת צבי בשם הר"ח פיזארו דגם הקול צריך שיהיה מעשה שהיתה בפועל אבל אם הקול היה על הכיעור ולא וזה לא נזכר בדבריו דעיקר השגתו משום דלא נפסל ברינון רק עפ"י עדים כשרים, ומ"ש הכל בו בשם רב האי בש"ץ שיצא עליו שם רע וראוהו נשים כשרות ונדחה מלהתפלל ואח"כ הראה בעצמו שעשה תשובה אין דבר עומד בפני התשובה התם היה השאלה שכבר העמידו אותו יעו"ש ועכ"פ לדינא יפה השיב דהקול צריך שיהיה לא משום עדי כיעור כאה"ע סימן י"א ואף שהיו עדים כשרים על הכיעור ובשו"ת הר המור בחלק גדולת מרדכי סימן ל"ג שגם להרש"ל לא מקרי קלא דלא פסיק כ"א כשהקול הוא ממקום אחר ולא מהכיעור אבל איננו מוסכם כלל וע"ש בדרישה סימן י"א שחולק עליו וכן מתשו' רמ"א סימן י"ב הקול דע"י עדות רעוע לא מיקרי קול ולא כתב על עדי כיעור ממש והנה עיקר השאלה בתפארת צבי הנ"ל מצד שאינו מתפלל בתענית וימים נוראים והשם רע היה קודם קבלתו ואף שיחידים טוענים אנו רוצים בש"ץ שיהיה ראוי לתענית וימים נוראים מ"מ אחר ששתקו לו ט"ו שנים אין נכון להעבירו ואף שקבלוהו על ג' שנים מכל מקום כיון שהניחוהו על עמדו ותלוי ברוב פורעי המס כתיקון הקהלה עד כמה המה קרואי העדה וכו' ואולם אחר שנתחדש עליו אח"כ תוך הזמן והרוב רצו להעבירו יעשה המעשה כראוי עמו ויפייסו לו בממון לפנים משה"ד עכ"ל ונראה שגם דעתו כדעת האחרונים דבסתם ממילא נמשך הקבלה הראשונה שהיה על משך זמן זולת היכא שנתברר אח"כ דבר פגום שראוי להעבירו והרוב מסכימים ולכן כתב כאן כיון שגם מתחילה לא היה מתפלל בימים נוראים וממילא שנתרצו על זה וע' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סו"ס ה' בד"ה ומה שבאו בטענה שלא קבלו אותו בכתב התמנות כיון שהוחזק כמה שנים לשחוט אצלם כאלו קבלו אותו וכתוס' יומא י"ב דכה"ג מתמנה בפה ובשו"ת משיב כהלכה חיו"ד סו"ס ב' דלהש"ע חו"מ סימן ל"ד ביצא עליו קול שחשוד על עריות אין לפסלו לעדות יעו"ש בסמ"ע דחף להרשב"א שמחמיר בקלא דלא פסיק לעדות ממון אבל באיסורין להיות חשוד לדבר אחד לא אמרינן יעו"ש אך לפמ"ש בש"ע הרב מלאדי דאף להסוברים דפסול לעדות בא' מעבירות של תורה א"צ בדיקת סכין אבל בשו"ב קבוע דמתא כיון דהאידנא ממנים אנשים ידועים לכשרים ונאמנים על השו"ב כזה לא שייך זה ובשו"ת אוריין תלתאי (סי' קכא) דכש"כ לש"ץ שכל הפוסל בעבודה יש ליזהר ג"כ בש"צ משום הקריבהו לפחתך ע' במג"א (סי' נג ס"ק ח'):

ג והנה הדרת גאונו בספרו מנחת משה חאו"ח (סי' ד) הביא תשו' הרש"ק מבראדי דמ"ש ראנ"ח דבקלא דלא פסיק נמי מעבירין היינו אם היה הקול שעבר על איסור תורה אבל בבא על הכותית דהוי מדרבנן בעינן עדים ממש וכבר הובא בשו"ת מהר"מ מינץ החדש שביאר זה ברחבה, ומ"ש לחלק דרמ"א מיירי שהיה הרינון שעשה עבירה אתת פעם אחד אבל כשעבר כמה פעמים מעבירין ע"י קול בעלמא וכבר נזכר זה בדברי הר"ח פיזארי בתשו' ראנ"ח וכנ"ל ומ"ש דרמ"א דסובר דאין להעבירו ע"י קול בעלמא מיירי בענין שאין רגלים לדבר והמג"א מיירי בענין שיש קצת רגלים לדבר וכדמשמע מתשובת מהרי"ק והובא בתשו' הגרז"מ חלק י' (וצ"ל בבית אפרים חיו"ד סימן א) דאף גבי שוחט ראוי לחוש לו ובהכי מיירי בנדה ס"א דלמיחוש בעי עכ"ל ושם הביא דברי מהרי"ק (סי' קפח) והנה במהרי"ק לא נזכר רק לענין שיצא קול הברה ע"פ אשה שאמרה שמפלוני נתעברה כדי להשתיקו שהיה מחזיק הקול שיצא עליה ולקחת נקמה ממנו שאין לביישו שלא להעלותו לתורה דלפי' השאלתות (שהובא בתוס' נדה ס"א ע"א ורא"ש פ' האשה סי' ה) דלמיחוש מיבעיא שאם יטמין אותם יחייב ראשו [וע' בשאלתות פ' וישב (סי' כח) ופרשה שלח סי' קכט] וא"כ אי לאו אימתא דמלכותא הי' מצילם ואפי' לפירש"י שמא הרגתם ואסור להציל אתכם דלא חשש אלא לעשות מעשה ההצלה שהרי השאם להסתיר עצמם א"ו פשיטא דלקבולי לא בעיא לענין עשיית שום מעשה וביוש והא דמלקין על לא טובה השמועה היינו נמי בקול שהרבים מסכימים עליו ואינו פוסק אבל בידוע שיוצא ממי שאין ראוי להאמינו הוי כשוברו עמו עכ"ל, וגם הבית אפרים כתב להיפוך דברינון לא מפקינן השוחט מחזקתו ואפי' בקלא דלא פסיק אין להוציא שום אדם מחזקת כשרות לענין פסול עדים ומכש"כ של אשה פטטניות דלאו לאפרושי מאיסורא מכוונה כ"א להשיאו שם רע דאף בעל נפש א"צ לחוש במקום שיש אמתלא לתלות שבשאט נפש הוציאו עליו ש"ר בני בלי שם וכו' ושוב ראה ששאלתו כשאלת המהרי"ק וכנ"ל ומחמת שקצר בהעתקת המהרי"ק שכתב בכיוצא בענין זה חשב שגם מהרי"ק מיירי לענין שו"ב והרי שם מבואר דלקבולי לא בעי לענין עשיית שום מעשה ומה ענין לזה לקלא דלא פסיק ביש קצת רגלים לדבר דאדרבא להעביר שו"ב מאומנתו הוי מעשה ויותר היה לו להביא ממהרי"ק שורש ל"ג בשוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן שאין לפסלו ומ"מ יש לדונו לפי מה שהוא אדם ואם הוא אותו שכבר נכשל בענין הבדיקה אי לדידי צייתי היו מעבירין אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר והובא ג"כ בש"כ יו"ד (סי' ב ס"ק יא) ועי' בשו"ת רמ"א (סי' צא) מתשו' הרשב"א אבל כשיהיה הדיוט מוציא קול ומתוך זה יצא רינון אין זה קול כלל וע' בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קסז) ובשו"מ קמא ח"א (סי' קפה) ועי' בשו"ת מזרחי (סי' כד) כשיש רגלים לדבר שהם שונאים ורוצים להנקם הם נוגעים בדבר וגדולה שנאה ואהבת נצחון יותר מממון וכ"כ רש"ל (סי' לג) וע' בספר חרדים מצות תשובה (פרק ד) וע' במג"א (סי' קנ"ו) משבת נ"ו א' בדוד דבדברים ניכרים רשאי לקבל ובאגודת אזוב הפיר על הירושלמי והובא בסמ"ע (סי' תכו ס"ק ב) דחייב להכניס עצמו בספק סכנה להצלת חבירו שזה נדתה מהא דנדה (סא) וכמ"ש התוס' מהשאלתות ובמג"א (סי' נו אות ב) דחהו כיון דהספק גם על הצלתם אם יודע שהטמינם שיסתכנו ג"כ עמו ואין חלוקו מוכרח למעיין וע' במשנת חכמים הלכות דעות בתשובתו (דף מב ע"א) בד"ה ונסתפקתי ובשו"ת טוטו"ד תנינא סו"ס רט"ז בסתירת הרמב"ם פי"ז מהא"ב בקול חליצה אין חוששין וכמ"ש בהה"מ דהוה דרבנן ולא חיישינן לקלא ועש"ב בד"ה ועל שאלתו השניה ובתליתאי (סו"ס כז) בשו"ב שאלמנת אחיו הרתה לזנונים ואמרה כי מאחי בעלה היא מעוברת דאף דאין לה דין עד מ"מ לפי ראות עין שגיסתו לא תגיד עליו שקר וכדי בזיון לאכול משחיטתו ולשמוע תפלתו ובפרט שאשתקד העיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והאמינו לשוחט כיון דנאמן כשנים ומ"מ עכשיו שיצא עליו הקול אף דהחשוד על עריות כשר לשחיטה כמו בחשוד על הגנבה דאכילת נבלות וטרפות חמור בעיני העולם מעריות ע' ביו"ד (סי' קיט) וכו' אבל למעשה אפי' אחרים לא יתגעלו במרק פגולו עכ"ל, ולא בא מבורר בשאלה אם היה קטטה ביניהם שזה שכיח יותר מצד שהוכיח לגיסתו על מעשיה ורצתה להנקם ממנו וכעובדא דבית אפרים שמכר לעיל וגם על עד אחד שהעיד עליו מכבר היה לחקור הרבה בפרטי הענין ולא היה לו להשיב אלא שצריך למנות ב"ד וכמג"א (סי' נג ס"ק כה) מהכנה"ג לענין רינון בש"ץ שאולי יתברר ע"י דו"ח שיהיו אמתלאות להחזיק דבריה אבל לפי אופן השאלה רק מצד שאין גיסתו חשודה לשקר עליו אין בזה ממש ולפי דרכו היה לו ליישב דרמ"א דבקלא דלא פסיק מעבירין היכא שהיתה גיסתו וזה ודאי דבר בטל מעצמו ואף היכא שלא היה לו שום קטט עמו אפשר שחושבת שיאמינו לה יותר על גיסה ושיחייבו אותו לזונה ולפרנס הולד או לחפות על מי שזינה אתה שהבטיח לישא אותה או שיהיה יותר נאות להפרוצה לומר על השו"ב שחושבת שיהיה לטובת הולד להסתיר האמת זיפה כתב הדרת גאונו בספרו מנחת משה (סימן ה) מענין כזה דהכל תלוי בראיית עיני המורה דיש רגלים לדבר לקלא דלא פסיק דהא מבואר באה"ע (סי' יא) וע"ש בב"ש ס"ק יב דקול מחמת אויבים לאו ריעותא היא כלל עכ"ל במנ"מ ובשו"ת רמ"א ר"ס י"ד השיג על פסק הג"ר שכנא בענין אויבים אפקוה לקלא היכא דעברי עבירה ודחה דבריו ובאלפסי פ"ב דיבמות ואית ליה אויבים לנטען וכו' סוף דבר בנ"ד אף אתר הקבלה היו יכולין להעבירו מכש"כ שנתקבל שלא ברצון הדר"ג דאין בקבלה זו שום ממש ואסור לשמוע תפלתו כמש"ל, וע"ד אשר הזכיר הדר"ג במכתבו שהש"ץ אל"ב זה כעשר שנים עסק בשו"ב ושמתפאר שבקרב הימים יתברר גם באומנות השו"ב על דברים כאלה אין להשים לב ולדבר כלל בזה כי לא תהיה כזאת בישראל שיתקבל ח"ו שום שו"ב בעיר בלתי הסכמת הרב ואף במקום שיצטרך לקבל שו"ב באופן שלא יהיה השגת גבול וכמ"ש הגאון בעל תורת יקותיאל שלא מהני כלל לענין שו"ב קבלתו שהשיג מרב אחר להתמנות בקהלה בלתי הסכמת הרב דמתא שבזה צריך קבלה מחדש מרב דעירו ובפרט היכא שהרב התרה בו שלא ישחוט מחשש איזה ערעור דגרע משו"ב דלא סר סכינו קמי חכם ששחיטתו אסורה מדינא דגמרא וכמו שהאריך בשו"ת בריח אברהם חיו"ד (סי' ב) והארכתי בזה בתשו' ואך למותר לדבר מזה בדבר שהוא רחוק המציאות ובפרט שכמה שנים שלא עסק באומנות זו כלל, ז"ז הנני נכון תמיד בעת בא מכתב הדר"ג בד"ת להשתעשע בדבריו כדרכה של תורה וכו' כי דברי קדשו יקרים וחביבים מאד בעיני והנני חושש תמיד לכבודו הגדול יקרא דאורייתא ואני מוכן תמיד לטובתו בכל אשר יהיה לאל ידי ברצות ה' בל"נ והנני מחכה לשמוע מבשורת השלום במחניכם וישמח לבבי גם אני ממני המחכה לשמוע ממנו אך טוב ושלום:

והנני אוהבו הדורש שלום תורתו ומבקש הצלחתו יוסף זכריה בלא"א הרב מו"ה נתן שטערין זללה"ה אבד"ק שאוול:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה