אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ב סימן כב

ח"ב סימן כא

[א] בעה"י ע"ד העסק ביש שאירע ב"ק קאמינקא בסוף שנת תרמ"ח בא לשם חזן א' (אל"ב שמו) עם להקת משוררים וכאשר הבטתי על פניו בעין חודרת לא מצא חן בעיני ובכל זאת באשר היה קרוב לימי נוראים ובבהכנ"ס הגדול לא היה להם ש"צ קבוע שיתפלל לפני התיבה כי מכל החזנים שעברו לפני כבני מרון לא הוטבו בעיני וידוע אהבת ההמון אל הרנה ולא אל התפלה וכשלא יהי' חזן מנגן בי"נ ידעתי כי יהי' ריב ומדון בי"נ בבהכנ"ס ע"כ מפני השלום הרכנתי ראשי לתפוס הרע במיעוטו ולהסכים שיתפלל בי"נ ולהעמידו מסתמא בחזקת כשרו' אבל התניתי מפורש שלא יקבלו אותו לש"צ קבוע עד שאעשה חקירה ודרישה עליו במקומות שהיה על כל מעשיו והנהגתו (ובפרט כי בתחלה היה לצחוק בעיניו לדבר מחזנות בקאמינקא באמרו שהוא ש"צ קבוע בעיר הפלך צערניגאוו ורק מפני איזה סכסוך שהיה לו עם א' מגבאי בהכנ"ס עזב את הבהכנ"ס על י"נ א' בכדי שיהיה מוכרת הגבאי למלאות חפצו) ואם כי האדם יראה רק לעינים בכ"ז מפני שלא הוטב בעיני האיש הנ"ל במראהו ותהלוכותיו אני בעצמי לא שמעתי תפלתו אבל בכל עת בואו לביתי הראיתי לו מעט התקרבות בתחלה בכדי שלא יעלים ממני כל המקומות שהיה בקביעות כי הבנתי מדבריו אשר בצערניגאוו הוא ג"כ כאורח לא קרוא והרב דשם הוא יא"מ ומובדל מבריות ע"כ לא פנה אליו כלל לידע דרכיו ומאין בא וכאשר נתודע לי מפיו כל המקומות שהיה מכהן ג"כ בתור שו"ב כתבתי תיכף לכל המקומות לחקור ולדרוש עליו אכן טרם שהשגתו מענה (מכל המקומות כי רבים המה) השגתי מכתב מכבוד מחותני הרב הגאון ר' אליעזר משה נ"י מאדאיעווסקי האבד"ק חאראל כי בהיות החזן מצערנינאוו בחאראל טרם נסעו למחנו היה עליו איזה רינון מכוער ומפני שאמר שם שהיה גם כן חזן בניישטאט ע"כ כתב נכבד א' משם איש ישר לחתנו היושב בניישטאש גבול פרייסען אם מכיר הוא את האיש (אל"ב הנ"ל) ומעשהו והשיב לו חתנו על כל פרטי דברים שכתב לו בעניני מסחר ובתוך מכתבו כתב אלה הדברים אודת הש"ץ אשר דרש כבודו עליו אין הצר שוה בנזק המלך לא אחפוץ ולא אובה לנבל שמו כי כבר קדמוני אחרים הוא אל"ב אשר נס מנוסת חרב מפולין ומליטא כי בע"ר נלכד במעשה תעתועים בבא"נ וע"כ רדפוהו אחריו ויגרשוהו כלה אמנם שמעתי עליו כי הוא ש"ץ בצערניגאוו ומאין בא הבליעל הזה ואיזה דרך עבר הוא רשע בעונו ימות וכבודו למה ידרוש אחריו האם לכבוד לו יחשב לרדף רקים. בקבלי המכתב נבהלתי מאד כי לפרסם מעשיו לא יכולתי מפני שרק ע"א הוא בכתב אשר לא ידעתי מי הוא ואגב שמעתי מתלחשים שרצון אנשי בהכנ"ס לקבלו לש"ץ קבוע ואני אף שלא היה עוד ספק בלבי כי רשע הוא בכל זאת טרם שהשגתי מענה מהרבנים וגב"ע כדת לא יכולתי לפרסם מעשיו בהחלט ולהוציאו בש"ר ע"כ קראתי לא' מהגבאים שהחזקתיו לאיש אמונים וגליתי לו מסתרי לבבי ופקדתי עליו שאם יתאספו לדבר מקבלת הש"ץ ידחה הדבר מסיבות שונות כי כבוד חכמים הסתר דבר ומוטב שיצא הלץ הזה על ידי מלחמה בשלום ולא יגרע ג"כ כבוד בהכנ"ס שהתפלל שם י"נ אבל הבליעל הזה פשהרגיש שאינני מסכים לקבלתו ע"פ דת תורתנו הקדושה (שבכג"ז שמעשיו אינם מהוגנים בכל מקום בואו אפילו יחיד יכול לעכב ובפרט רב דמתא) התחיל להראות כחו במחלוקות שהמשיך אליו הבוערים בעם מההמונים והסית אותם שיתנו לו כתב חזנות נגד רצוני אשר כזאת לא היתה בקאמינקא שימרה א' את פי אפילו פחות שבהמונים כי מאז בואי לשם לכהן פאר עבדתי בכל כחי לנטוע שם נטעי נאמנים נצר מטעי היה אהבה ואחוה וריעות ושלום בין כל המפלגות שיהיו כגוף א' גופא בתר רישא אזיל [יעו' עירובין מ"א ע"א חזי אנא דבחר רישא גופא אזיל ויעו' בשו"ת באר שבע סימן נ"א במ"ש שנשאל מפי חבורה מאין בא מה שהעולם אומרים גופא בתר רישא אזיל והשיב דמשנה שלימה היא (סוטה מה ע"ב) רע"ק אומר הגוף אצל הראש וידוע דהלכה כרע"ק כמו שפסקו הרמב"ם והסמ"ג יעו"ש ולפלא שלא הביא מדברי הש"ס עירובין דהדבר מבורר] אח"ז שלחתי את התראתי שקבלתם אינו קבלה ואסורים לשמוע תפלתו וכל החרדים לדבר ד' עזבו את בהכנ"ס ונשארו רק הבוערים בעם כולו חלבנה אשר הבליעל אל"ב הבעיר הבעירה על ידם עד כי גם אחר כך בהשיגי כל המכתבים והגב"ע אודותיו (כמבואר להלן בקונטרס זה) הסית אותם בחלקת לשונו הטמא (שמטיל פגם בדברי גדולים וטהורים) שלא לשמוע בקול התורה ועשה העיר כמרקחה משך תשעה ירחי צער ועמל עד כי בעזרתו ית"ש נתגלה קלונו ברבים וגם כת דיליה וגרשוהו בחרפה כן יאבדו כל רשעי ד' המסיתים את העם לכל נגע ותקלה וקטטה נגד דת תורתנו הקדושה ונגד חקי הממשלה הרוממה הדורשת אך שלום ושלוה בין כל המפלגות שהוא כלי המחזיק ברכה:

ב והנה זאת אשר רשמתי לי אז במה שנוגע להלכה זו (לא דברי פלפול אך מוסר השכל בתורת הלכה זו) בראשית מאמר עומד לעינינו דברי הש"ס תענית (טז ע"ב) וביתו ריקם ופרקו נאה אר"ח זה שביתו ריקם מן העבירות ופרקו נאה אמר אביי זה שלא יצא עליו ש"ר בילדותו היתה לי נחלתי כו' ע"כ שנאתיה אמ"ז וכו' זה ש"צ שאינו הגון היורד לפני התיבה ופרש"י זה המעמיד חזן שאינו הגון לפני התיבה רשע שהקב"ה שונא אותו יותר מכולן והוא נותן בקולו לפניו יעו"ש וידוע מה שכתב הבכור שור שם ד"ה היתה בלשונו הזהב תוכחת מוסר בעניני החזנים ז"ל הטהור נראה הא דכל הפסוק נאמר בלשון נקבה על הש"ץ דידוע דכל תפלה נקרא רחמי שצריך הש"ץ לעורר הרחמים שהם מצד ימין שהוא דכורא כידוע ליודעי חן וש"צ שאינו הגון לא די שאינו מעורר צד דכורא אלא אפילו מהפך מדת הרחמים למדת הדין שהוא מצד נוקבא ולכך קרי ליה בלשון נקבה נתנה וגו' והנה באחת אומר הריעו כו' שאין מעמידין חזנים כ"א חסרי מדע לא ידעו דרך ד' כו' זולת קול ושוברו עמו והכונה ליהנות מקולם להשיג השבח והמעלה בדמים אמת אם הש"צ יש בו כל המדות שמנו חז"ל וגם קולו ערב ומכוון לתת שבח להקב"ה בנעימה וכו' אין בו איסור וכו' אבל הם עושים מהטפל עיקר ומהעיקר אפילו טפל אין עושין שמעמידין ע"ה ואינם יראי ד' אין לו מחשבה ויש לו מעשה ומחשבתו נכרר מתוך מעשיו עומד לפני העמוד ובבת ראש לאחוריו מזדקר ומלפניו הרה עמל וילד שקר שולח הזמירה אל אפיו בהרמת ידיו וכו' אוי לאזנים שכך שומעות ואלו הלכו לבתי טיאטריות לשמוע שיר כסילים אז אין בידם כ"א עון מושב לצים כמ"ש פ"ק דע"ז אבל עתה שהם עושים שחוק ועונג זה בבית המקדש לד' ובמקום תפלה ובתוך התפלה הרי יגדל העון למעלה ראש וע"ז נאמר קול ישורר בחלון חורב בסף פי' דידוע שיש חלונות בשמים שתלך לשם התפלה כמ"ש בפיוט יום ב' דר"ה וקאמר שאם בחלון לא יבא דברי התפלה רצוי' כ"א קול ישורר בחלון יבא ע"י חורב בסף ר"ל הגע בעצמך הקרב נא לפחתך שליח להעתיר עבורך ותשלח על ידו מנחה פירות יפים וכדומה וכו' ולא נשאר כ"א העוקצים והעלים ואותן יביא הציר אל האדון הלא האדון יתקצף ויחקור אל שולחיו לקחת נקמתו מהם כן ממש הדבר הזה וכו' ודבר שפתי התפלה אך למחסור אחת ידבר בלא כונה ושתים יבליע וכו' אף אנו נאמר הלא מבואר בספרים דצוותו קמאי דקמאי אף שלא היה הקלקול כ"כ בימיהם וכו' ראוי לכל אשר יראת ה' בלבו להיות אל חכו שופר בל יחשוך פיו וכל אשר בכחו יעשה לבטל פרצה זו מישראל ולשומעים ינעם ויעו' גם כן ביש"ש חולין פ"א מסימן מ"ח עד סו"ס נ"ב ויעו"ש סו"ס מ"ט במ"ש והלואי שנמצא ש"צ הגון כמ"ש ועכשיו בעונותינו חוקרים אחר שני פרטים הא' שיהיה לו נעימת קול וקולו ערב אפילו הוא בעל עבירות לפניהם ואני הגבר אשר ראה עני עמי וכו' יעו"ש ובהג"ה סי' טוב ויעו' מ"ש תלמידו הגאון מטה משה בעמוד העבודה חלק א' סימן נ"ט ודע כי ש"ן עתה בזה"ז במקום כהן המקריב בזמן הבית ולכך נקרא גם ש"צ קרוב כמו שאומר במדרש שיר השירים כד דמך ר"א בר' שמעון היה דורו קורא עליו מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל דהוי ר"א קרוי ותנוי וקרוב ופייטן ובברכות ירושלמי ר' זעירא הוי סמיך לקרובה כדי שיהיה תחלה וסוף ועוד אמרו שם ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא זה שעבר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדנו וכו' יעו"ש גם כן בסי' ס"א וס"ג ודבר זה דש"צ במקום כהן יסודתו בהררי קודש בזוה"ק פ' ויקרא (ח"י א') על פסוק אם הכהן המשיח יחטא ר' יצחק אומר כו' דא כהן דלתתא דאתתקן לעבודה ואשתכח ביה חטאה כו' ווי לאינון דסמיכין עליה כגונא דא שליחא דצבורא דאשתכח ביה חטאה כו' ווי לאינון דסמכין עליה יעו"ש באורך ובמ"ש אמר ר' אלעזר חמינא לאבא ביומי דר"ה ויוה"כ דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש אלא אי קאים עליה תלתא יומין קודם לדכאה ליה וכתבתי מזה גם כן בחבורי מנחת משה חאו"ח סימן ה יעו"ש ויעו' גם ק במהרי"ק שורש ל' דהתפלה במקום תמידין שהיו באים מש צבור ואין ראוי שיהי שלוחם להקריב קרבנות שלא מדעתם יעו"ש וכ"כ בתשו' מהרי"ל סימן צ"ז הא למדת שאין לכהן להקריב אלא במסורת הבעלים ה"נ אין לש"צ להתפלל אלא בהסכמת כולם וכו' דהתפלה היינו עבודה כדכתיב די אנת פלח ליה שתדירא וכי עבודה יש בבבל אלא היינו תפלה וכו' יעו"ש באורך עכ"פ כיון שהש"ץ במקום כהן גדול הוא דעת לנבון נקל איך שצריך לדקדק בו שיהיה נקי מכל חטא ופשע ותמים במעשיו כאשר שפתי כהן ישמרו דעת התורה:

ג ובספרי מנחת משה שם סימן ד' הבאתי תשוב' הגאון המובהק מהרש"ק זצ"ל מבראדי שהאריך ע"פ דברי אגדה לבאר טעם הדבר למה בש"צ קפדינן טפי על קלא דלא פסיק יותר משאר התמנות ואף בשוחט לא קפדינן על כך דכיון דאמרו חז"ל (מ"ק יח ע"ב) דאין אדם נחשד בדבר אלא א"כ עשאו וכו' ואם לא עשה מקצתו הרהר בו ע"כ היכא דיצא עליו ש"ר בקדל"פ עכ"פ הרהר בלבו לעשותו ולפי זה בשו"ב וכדומה מה בכך דהרהר בלבו כל שלא חטא בפירוש לא מיפסל בשחיטה אבל בחזן השלוח לתפלה בזה יש קפידא אפילו בהרהור הלב כיון דתפלה עיקרה בלב כמו שדרשו חו"ל איזה עבודה שבלב זו תפלה וכשמהרהר עבירה בלבו לא יקובל תפלתו וכמו שפירשו הכתוב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד' דמחשבה רעה אין מצרפין למעשה אכן שמע אלקים בקול תפלתי? שלגבי קול תפלתי שומע אף לאון? שבלב ולכן כיון דיצא כליו קדל"פ (אם אינו נצמח מחמת אויבים כמבואר בש"ס) דמוכח דהרהר בלבו ומשו"ה פסול הוא לתפלה יעו"ש באורך דמסיק דבזמנים אלו דנתרבו קלי הדעת והשעה צריכה לכך למגדר מלחא שלא יאמרו ח"ו התירו פרושים הדבר ואין מקפידין על הדבר כיון דשמעו ולא מיחו ע"כ בקדל"פ ובפרט היכא דיש רגל"ד ודאי פסול מלהיות ש"צ ויש להעבירו זת"ד שם, הן אמת דיש בזה לפלפל ולסתור ולבנות אכן אין משיבין על הדרוש ולדינא כתבתי שם (בספרי סימן ה') ג"כ דמה שהחמירו בש"צ יותר מבשו"ב בהררי קודש יסודתו בדברי הזוה"ק (ויקרא ח"י א' שכתבתי לעיל אות ב') וכתבתי גם כן דבעיקר הדבר שחמתו על המג"א (שם סימן נ"ג ס"ק ז') שהביא דברי הראנ"ח שכתב דבקלא דל"פ אפילו יחיד יכול למחות להעבירו מדברי הרמ"א סכ"ה לפע"ד הי' נראה לחרץ בנקל דהתם בסעיף כ"ה מיירי שאין שום אחד מערער ומוחה שאינו רוצה בו אלא ששואלים עפ"י הדין ע"כ אין מסלקין אותו ע"י רינון בעלמא אפילו בקלא דל"פ משא"כ היכא דאיכא מוחה ואומר שאינו רוצה בש"צ שיצא עליו ש"ר ע"י קדל"פ אז שומעין לו ובזה הוא דקמיירי התשו' ראנ"ח שכתב דאפילו יחיד יכול למחות להעבירו (ויעו' בש"ע אה"ע סימן קט"ו ס"ז גבי היכא דהוא מאמין לדברי העד) וכי דכן מצאתי אח"ז בשו"ת חת"ס חאו"ח סימן י"א שכתב דיש מקום לומר כן וכי דיש להוכיח הכי קצת מדברי תשו' רבינו שמחה (הו"ד בתשו' רש"ל סימן כ') וסוף דברי שם דאף דקשה מאד בעת הזאת להעביר איש על ידי קדל"פ דבעו"ה רבתה שנאת תנם ורבו בודקי מומים זולתן (יעו' ש"ס מו"ק שם ואה"ע סימן י"א וב"ש שם ס"ק י"ב) ד' ירחם ויקרב את הרחוקים עכ"פ המורה החכם יראה במין שכלו להבין אם יש ממש בקול הזה והדבר פשוט לדינא דבענין זה הכל תלוי בראות עיני המורה דהיכא דיש רגל"ד הקדל"פ אז מעבירין אותו זת"ד שם בספרי מנ"מ ואחר זמן העתיק דברי אלה להלכה יד"נ הגאון המובהק הצ' ר' אברהם פאלאגי הי"ו הכם באשי דק' אזמיר בספרו אברהם אזכור מערכת ש' או"ח רכ"ב] ובאמת ברגל"ד יש מקום לפלפל דאפי' בשו"ב יש שהעבירו עפ"י דברי המהרי"ק שורש ל"ג דבע"א ורגל"ד יש להעבירו ויעו' בדב"ח ח"א סימן א' וסימן ז' ובמש"ל קונטרס זה בשער השני סימן כ"א ואכמ"ל דבנ"ד א"צ לזה דמלבד דמבואר בכמה ראשונים דבקדל"פ לחוד מעבירין ש"צ אפילו בדליכא עדות ברורה דזה לשון מרן המהר"י אבן מיגאש בתשו' צ"ה אם רינון זה שיצא על ש"ץ זה עודנו עליו ראוי לסלקו לפי שהתמדת יציאת הקול עליו הוא מאמת בו הפסול וכבר אמרו דומא דמתא יומא ופלגא ואם היה הש"צ חזן ובלתי הגון אין ראוי להתפלל אחריו וכבר דרשו רז"ל בפסוק היתה לי נחלתי וגו' נתנה עלי בקולה וגו' זה ש"צ שאינו הגון וכו' עכ"ד וכ"כ בס' תניא רבתי סימן ג' שליח צבור שאין מעשיו מתוקנים ומרננים אחריו בדברים רעים דין הוא להעבירו ולמנות אחר תחתיו לפי ששליח צבור מרצה בין ישראל לאביהם שבשמים והוא כמו סרסור בין הקב"ה לישראל לפיכך צריך להיות צדיק וישר ונקי בכל גופו מכל דופי ואם אינו כן כבר אמרו חכמים (תענית טז ע"ב) עליו היתה לי נחלתי וכו' זה ש"צ היורד לפני התיבה שאינו הגון ולא מבעיא בר"ה ויוה"כ ות"צ שצריך להרבות בתחנונים ורחמים שצריך להיות שליח צבור נקי כמו שאמרנו אלא אפילו בחול נמי צריך להיות השליח כמו ששנינו עכ"ל וכ"כ האור זרוע לצדיק בהלכות ש"ץ סימן תקט"ז בשם ס' המקצעות והיכא דאיכא חזן הכנסת ומרננים עליו בדברים רעים מוציאין אותו ומכניסין אחר תחתיו שיהא מרצה בין ישראל לאביהם שבשמים וצריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו וכו' עכ"ל וכן מצאתי בס' הפרדס לרש"י ז"ל סימן כ"ו וששאלתם חזן הכנסת שהוא ש"צ שמרננים עליו בדברים רעים מהו להוציאו ולהכניס אחר תחתיו דבר זה צריך שאלה בודאי יכניסו אחר תחתיו מי שמרצה בין ישראל לאביהם שבשמים הלא צריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו מכל דופי ואם אינו כן אמרו חכמים היתה לי כו' יעו"ש ועפ"י דברי הראשונים האלו אשר המה כרוח החיה באופנים היה מקום להאריך בדברי האחרונים (יעו' בא"א שם סימן נ"ג ס"ק כ"ט מה שחילק בין קול בעלמא לקדל"פ ובחת"ס סי' י"א שהבאתי בספרי שם ודוק) ואכמ"ל דכ"ז אפי' אם היה כבר מוחזק בהתמנותו יש מקום בהלכה לסלקו אפי' רק על ידי רינון וקול לחוד מכש"כ בנ"ד דהוי לכתחלה בודאי דאפילו המיעוט יכולים למחות יעו' בש"ע שם סימן נ"ג ס"ד וס"ט וסכ"ה ואחרונים שם ובפרט היכא דהמנהיגים הם המוחים הוי כאלו מוחים כל הקהל כמבואר בשו"ת משפטי צדק ח"ב סימן ע"ז הו"ד במג"א שם ס"ק ז' ובפרט שהי' התראות ב"ד שלא יקבלוהו פשיטא דלא הוי שום התמנות כיון דהוי ענין של גיבוי ממון ותקנה ודאי דדומה להא דאמרו בש"ס ב"ב ט' ע"א ובש"ע חו"מ סו"ס רל"א (ויעו' ג"כ בשו"ת הריב"ש סי' שצ"ט ובשו"ת מהר"מ אלשקר סימן מ"ט ויעו' בפת"ש שם ס"ק ו' מ"ש בשם תשו' ושב הכהן סי' צ"ב ודוק) וכ"כ להדיא בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סוף סימן קצ"ו (בכעין זה שמרד נגד הרב חד"א) ואיך שיהי' לדברי הכל אינו ראוי להיות שליח צבור וכו' שהרי א' מתנאיו הראש והראשון שיהיה ביתו ריקן מעבירות ואין לך כלי אין חפץ בו וכו' יעו"ש ובאמת מצינו גם בנוב"י מה"ת חיו"ד זימן מ"ח לענין שו"ב שהעיז נגד הרב דיכול לאסור שחיטתו (והבליעל הנ"ל פער פיו למרוד ולהסית הבוערים בעם כידוע וכו') ולפמש"ל יש להחמיר בש"צ יותר מבשו"ב ויש בזה לסלסל אבל א"צ דלענין לכתחלה בודאי יכולים למחות על מינוי ש"ץ כזה ואף דלא מחיתי בתחלה על תפלת י"נ דחמור משאר השנה (דדינו כת"צ כמבואר ברבינו שמחה הו"ד בשו"ת רש"ל סי' כ' ותשו' מהרי"ל סימן צ"ט די"נ דינו כעצירת גשמים] מ"מ לא דמי להא דמבואר בשו"ת לחם רב (להגאון לחם משנה סי' ב) דמי שהתפלל כמה ימים וראוי להיות ש"ץ אף שלא קבלוהו הוי כהוחזק יעו"ש דהתם היינו בלא שום טעם משא"כ בנ"ד דיש טעם ברור מפני השמועות לא טובות בכל מקום בואו ועוד דבתחילה לא הסכמתי על י"נ רק באופן שלא יקבלוהו לש"צ קבוע עד שאעשה חו"ד והחקירה לא עלתה יפה כמבואר להלן בשער הזה והדברים פשוטים: [ד] עוד י"ל בנ"ד לפי מה שנתפרסם פה כי הוא מנבל פיו בכל עת מצוא ושמעתי ג"כ מאיש מהימן כי אחר כל נדרי ותפלת מעריב בעת שאמרו הקהל מזמורי תהלים פער פיו לבלי חק כפי האתון יסכר כל פה דובר נבלה) א"כ איך יעמוד הוא להמליץ בפיו הטמא לפני אבינו שבשמים ואיך קטיגור זה יהיה סניגור כדאמרינן בש"ס ר"ה (כו א) אין קטיגור נעשה סניגור וכזה למדין מתורתו של רבינו האור זרוע הלכות ש"ץ (סי' קטז) שם שכתב והדין נותן שאין להוריד לפני התיבה שום אדם שאינו הגון דאין קטיגור נעשה סניגור כדאמרינן פ' ראוהו ב"ד וכו' יעו"ש וא"כ הוא באינו הגון בשאר מעשים מכש"כ באינו הגון בקולו הטמא דאינו נעשה סניגור בקולו השנאוי לפני אבינו שבשמים ועפ"ז יש להבין תוכחת הנביא (ישעי' נח) כשופר הרם קולך מה זאת שמדמה הקול לשופר וגם נבין דברי הש"ס (ר"ה ט"ז א) א"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק וכו' דמה זאת דקמקשה למה תוקעין בשופר של איל ואלו הוה מין אחר הוי ג"כ קשה למה ביה וגם המשך התירוץ אינו מובן כיון דעיקר הוא מה שיעלה לפני הקב"ה כאלו עקדו עצמם למה לו לומר בתחלה כדי שאזכור לכם ואח"כ ומעלה אני עליכם וכו' אמנם כן זאת יובן היטב ע"פ דברי הש"ס שם (כו א) דשופר של פרה פסול ומסיק שם דפרה נמי אקרי שופר אלא כמו דכה"ג אינו נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים משום דאין קטיגור נעשה סניגור כמו כן שופר של פרה קטיגור דעגל הוא ופריך הא איכא בגדי זהב ומשני מבחוץ ואנן מבפנים קאמרינן ופריך הא שופר נמי מבחוץ הוא ומשני כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי יעו"ש בש"ס ופרש"י ועפ"ז א"ש דמקשה הכא מפני מה תוקעין בשופר של איל ולא של פרה ואי משום אין קטיגור כו' הא איכא בגדי זהב ואי משום דהתם מבחוץ הא גם שופר מבחוץ] ומשני אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם כו' וכיון דלזכרון הוא כלפנים דמי וזה ג"כ כונת הנביא בתוכחתו [להמוכיחים בעם וכן לנושאי דגל העבודה הכהנים בעבודתם בזמן המקדש וכעת השלוחי צבור שהמה מליצי יושר לפני אבינו שבשמים בקול תפלתם שהוא ג"כ במקום תמידים כהלכתם וכמ"ש בזה"ק דהוי קאים עלי' ר"ש תלתא יומין לדכאה ליה וכמ"ש המט"מ והמהרי"ק כמש"ל אות ב] כשופר הרם קולך היינו כמו גבי שופר פסול של פרה משום אין קטיגור נעשה סניגור כמו כן קול מליצי יושר לא יהיה מלוכלך בטומאת הלשון ע"י פשעים לה' ורכילות וניבול פה כהבליעל הנ"ל שפוטר פיו וכו' ועוד כיון דהנוכל הזה בכל מקום בואו חרחר ריב ומדון ושנאה בין איש לרעהו (וגם פה עירנו במשך כמה שבועות עלה בידו לסכסך איש ברעהו וכו') הא כתב בזה הספר חסידים (סי' תשנ"ח) זה לשונו הטהור אם יש איש רע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קול בנעימות ורוצה להתפלל כו' אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנוהו להתפלל או לתקוע בשופר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב וגם מליציך פשעו בי וכו' עכ"ל גם יש בבליעל הזה פסול מצד מעשיו הידועים וכו' עפמ"ש הכנה"ג או"ת (סי' תרי"ט) בשם תשו' הרא"ש (הו"ד ג"כ בספר החפץ חיים להגאון מהר"ח פאלאגלו סי' נה אות צו) דמי שלא רצה לעמוד בדין התורה והלך בערכאות אין לעבור לפני התיבה אפי' באקראי יעו"ש סוף דבר הבליעל אל"ב הסיר אזניו מלשמוע לקול התורה ולא ידע מאמר החכם מכל אדם (משלי כת ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ע"כ פשוט דאסור לענות אמן אחר ברכותיו ולהשומע ינעם ותבא עליו ברכת טוב ועלינו יערה רות הבורא להשיב כתורה: [ה] ובאמת ענין זה דחזנים הפושעים היא צרעת ממארת נושנת כאשר כתב עוד הרא"ש בזמנו ה"ה בתשו' הרא"ש (כלל ד' סי' כב) זה לשונו וחלילה להיות מלאכת שמים אומנות בעלמא כו' אלא עטרה לראש גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת אבל לא נתרעמתי על שלך שתלית הדבר ביחוס המשפחה ואינו כן בעיני המקום כי אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת לפני המקום ביחוס שלו ואם הוא ממשפחה כו' שלום שלום לקרוב מזרע רחוקים אבל נתרעמתי כי חזני הארץ הזאת הם להנאתם לשמיע קול ערב ואפילו הוא רשע גמיר אין חוששין רק שיהיה נעים זמירות והקב"ה אומר נתנה. עלי בקולה ע"כ שנאתיה עכ"ד הרא"ש ויעו' במגדול עוז שער עליית דרך ארץ (פרק ח דף צה ע"א) ד"ה בבית הכנסת במה שסיים נגיני חונים הנם בפיהם שיר עגבים יפה קול כקול הסירים משכים וצנינים ואפי' ידברו בלעגי שפה ובלתי מבינים כך נהגו משנים קדמונים ויעו' מ"ש בנועם דבריו בשאילת יעבץ ח"א (סי' קסא) והיא אחת הסיבות החזקות לאריכות גלותינו החל הזה אחר שכלו כל הקצים כי איך תקובל תפלתינו שיבנה בהמ"ק במהרה בימינו ע"י צירים וחבלים כאלה המוקצים שעל ידיהם נדמה בית מקדש מעט למערת פריצים כמה קהלות נחרבו בסיבתם כמעט כסדום היו כאבני גיר מנופצים אוי לנו עד מתי יהיה עון זה טמון בידינו לשלוח לפנינו אנשים מליצים זורקים כלפי מעלה כו' וניגונים מתועבים ומשוקצים כו' לדברי נבלה בפיהם חרוצים כי כל המדות שנאמרו בגרע בגרוע הלז הוא בוסר נקבצים שנואים למקום כקוצים נראים מברכים ואינם אלא מנאצים ע"כ ישועו ואין מושיע כו' עוד יקבץ עליו לנקבצים לשוב לבנות רחוב וחומות ירושלים אשר הם פרוצים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים כמגדל דוד בנוי לתלפיות תאות כל חפצים אז ימלא שחוק פינו אז ישמח ישראל אל גיל אז יושר השיר בארץ יהודה כמלאכי מרום מקדישים ומעריצים עכ"ל הזהב והדברים פשוטים ומזהירים כברקים דש"צ כזה השנאוי בעיני המקום איך ישמע לקול תחנוניו יעו' בש"ס פסחים (קיח ע"ב) דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כו' אימתי אני אהובה לפניך בזמן שתשמע לקול תחנוני יעו"ש וכל מ"ש למעלה הוא אפילו רק משום מה שנראה ונשמע עליו שמועות לא טובות דבודאי יש למחות ע"פ דת מלקבלו ומה שנתקבל ע"י הבוערים בעם (מפני שהסית בהם) בלתי רשות הראוי לזה אין שום ממש בהתמנות זה ואסור לענות אמן אחר ברכותיו ובפרט אחר שהשגנו הגביע מגדולי הרבנים ואחרי שנתגלה קלונו כמבואר להלאה בשער זה א"כ אין שום ספק ברשעתו מתחלה ועד סוף דיש בו כל המדות מהפושעים והחוטאים בנפשותם [והאל הטוב יציל עמו בית ישראל מרשעים כאלו המחבלים כרם ד' צבאות ומחרחרי ריב ומדון בקהלות ישראל היושבים בשלום ושלוה] פשוט דיש להעבירו מכל מלאכת שמים ברשיון מטעם הממשלה הרוממה כי אני פי מלך שמור וכל מ"ש רשמתי לעצמי בעת שבא הענין לפני אבל לידידי הגאונים שיחיו הודעתי דברים כהווייתן ולא באתי רק להודיע צערי לנושאי דגל התורה ולשמוע מה בפיהם משפט החזן אל"ב וכאו"א כתב לי מכתב עוז ותעצומות לגרש הלן משערי בתי תפלות ישראל כמועתק להלן דבריהם ככתבם וכלשונם ולזאת לא יתמה הקורא שימצא בדבריהם איזה דברים שנמצא גם ברשימתי כי להם לא הודעתי רק תוכן המעשה בקצרה והכל הולך אל מקום אחד ולמטרה אחת כי לעבודה שבלב זו תפלה במקדש מעט העומד לפני התיבה להיות ש"צ בין ישראל לאבינו שבשמים יהיה בו כל המדות שמנו חז"ל כמש"ל באורך כ"ד הכו"ח למען האמת וצדק מצפה לגאולה וישועה שנזכה במהרה לראות עמוד הכהן לאורים:

סוף חודש תשרי שנת תרמ"ט לפ"ק:

הקטן משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא מח"ס "מנחת משה" "וברכת משה:

והנה אחר שהשגתי הלעז הראשון ע"י מתו' הגאבד"ק חאראל וכתבתי לניישטאדט פלך סובאלק כי מחו' לא הודיעני באיזה ג"ב ואם כי איש המערער לא נמצא שם אבל גם שם נתפרסם האל"ב במעשיו הרעים והשגתי משם גב"ע ואח"כ גם מעיר חדש פלך קאוונא וגם מכתב מהגאבד"ק ראסיין אכן הבליעל הנ"ל בפיו הטמא הסית הבוערים בעם שלא לשמוע לדברי המכתבים החשודים בעיניו עד שסיבב ד' שנסע במסילת הברזל בן הרה"ג מהרי"ק אבד"ק ראש והודיע מעשי האיש הנוכל להנוסעים וכתבו בלחישה להרה"ג הגם כי דנו תשובתו בגניזה אבל הוא בחכמתו הבין זאת והעריך אלי מכתב ער"ת סיון מכל מעשי הנוכל הנ"ל וכשהתחיל לגדף גם הרה"ג דק' ראש כתבתי מזה גם להגאון הנצי"ב ר"מ דוולאזין וכשהשגתי מכתבו אז נתמלא סאתו ונתגלה קלונו ברבים וגרשוהו בחרפה ונתברכה העיר בכלי המחזיק ברכה: הקטן משה נחום ירושלימסקי ואלה דברי המכתבים מגאוני הדור שיחיו והגב"ע בענין הש"ץ אל"ב הנ"ל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה