אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ב סימן יט

ח"ב סימן יח

מכתבי הרב הגאון המובהק וכו' כשית מו"ה אברהם יחזקאל ארלאזאראוו הגאבד"ק חארקאוו מה שכתב בענין זה וזה לשונו. בעזה"י יום ה' ו' מנ"א תרנ"ד חארקאוו, ייטיב ה' הכוה"ת ליד"נ עמיתי אמיתי הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל נודע בשערים חובר חבורים מחוכמים המאה"ג מעוז ומגדול כש"ת מוה' משה נחום שליט"א אבד"ק קאמינקא ב"ה על החיים והשלום:

אחדשה"ט באתי היום לביתי מדרכי אשר התמהמהתי כחודש ימים ומצאתי מכתבי הדר"ג והקונטרס ומעמל הדרך לא אוכל לעיין בדבריו הנעימים כעת וכו' ובדרך כלל הנה הקהל הק' עדת א' שאלו את הדר"ג לתקן המעוות והדר"ג בחכמתו הק' ראה לפי צורך הענין וקבלו את דברי הדר"ג ואין הענין נוגע למ"ש בשו"ת שיבת ציון ובלי ספק יעשו כתקנת הדר"ג והרה"ק כו' אולי לא סיימו קמי' ובפרט שגם בענין שורת הדין הסכים עמו גאון דורנו ידידנו הגרי"א שליט"א והגאון המפורסם בעל משפט שלום ולמה זה ישאל הדר"ג לשמי והוא פלאי כי הדרת גאונו ובפרט בהסכמת גאוני דורינו הי"ו אינם צריכים לדידי ולדכוותי עכ"ז לעשות רצון הדר"ג חפצתי אחרי אשר ענוותו הרבני לבקשני להשיבו אשתדל בל"נ לעיין בזה תיכף אחר ט"ב אבקש את הדר"ג להודיעני מכאש"ל כי כמפא"פ ואהבת עולם אהבתי את הדר"ג ידידו עוז דושו"ט באה"ר ועזה מקלו"ע אברהם יחזקאל ארלאזאראוו. ואלה דברי מכתבי השני של הגאון המובהק מהרי"א אבד"ק חארקאוו ששמר הבטחתו לעיין ולהעיר בקונטרסי הנ"ל זה לשונו:

בעזה"י יום ב' ט"ז אלול תרנ"ד חארקאוו כבוד ידי"ע הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל חובר חבורים מחוכמים נודע בשערים המאוה"ג לממשלת התלמוד והפוסקים כש"ת מו"ה משה נחום שליט"א ב"ה על התוה"ש: אחדשה"ט הנני לקיים הבטחתי להשיב ע"ד קונטרסו הנעים בדבר השובי"ם דק' א' אף כי טרידנא טובא גזלתי איזה שעות לפנות א"ע להשיב להדר"ג מפני הכבוד ולהעיר רק איזה הערות בדרך כלל כי יכבד עלי להכניס עיוני בכל פרטי פלפולו בחריפות ובקיאות כיד ד' עליו השכיל: [א] מ"ש הרה"ק שליט"א להשיג על הדר"ג שיחיה על אשר דן עפ"י השמועה לבד בלי חקו"ד וגב"ע בפניהם אולי נראה לו כן ממ"ש הדר"ג בתשו' הראשונה וז"ל כבר שמענו וידענו מכמה אנשים נאמנים גודל הפרצה בעירם בסדר הבדיקה כו' עכ"ל דמסגנון הלשון נראה דהדר"ג לקח גם השמועה לסניף לפסק דינו וגם אפשר לומר דהרה"ק ס"ל כיון דלרוב הפוסקים אין להעביר שו"ב מחזקתו אא"כ נמצא בו פסול ודאי והוי כמו מינוי [ומ"ש מעכת"ר בשם תשו' רמ"ץ (סימן ג') יעו"ש דס"ל דבאיזו ריעותא אף שלא נפסלו יוכלו להעבירם מטעם אומדנא דמוכח טפי יעו"ש ומביא ראיה מתשו' הרא"ש בהמירה אחות המשודכת דיוכלו לבטל השידוך וע"כ דהוא משום אומדנא דמוכח לענ"ד אין ראיה משם דהתם שניהם נחתו לאומדנא כזאת אם ימיר אח של א' מהם יתבטל השידוך משא"כ בשו"ב הוי כמו מוכר פרה ונמצאת טרפה שכתבו התוס' בב"ק (ק"י ע"ב) ד"ה דאדעתא ול"ד לאומדנא דע"מ לכונסה שכתבו התוס' בכתובות (מ"ז ע"ב) דהתם ודאי לא היה נחית לספיקא משא"כ בנ"ר כיון דלא נפסלו לא עדיף מנמצאת טרפה ועוד דבנ"ד דכבר אכלו משחיטתם ונהנו הוי כמו מן הנשואין שכתבו התוס' בב"ק שם דאמרינו אפילו אדעתא דתפול אחר כך למוכה שחין מקדשה נפשה] וא"כ לדברי המבי"ט (ח"ג סימן ר') כשם שאין להעביר ה"נ אין לשתף אחר עמו יעו"ש אמנם אפילו לפ"ז שפיר עבד הדר"ג שפסק בלא גב"ע בפניו ונכנס בזה לפנים משוה"ד לטובת השו"ב דאם היה הגב"ע בפניו כד"ת אולי היו נפסלים לגמרי ואז ודאי לא היה על העדה שום חוב לטפל בהם ולהושיב עליהם רואה עוה"ג רק היו מעבירים אותם לגמרי כדת ואף אם לא היו נפסלים עפ"י דין בודאי מ"מ מקלא דלא פסיק ומאיזה חשד לא היו מנוקים ובל"ס היו היראים נזהרים מלסמוך עליהם לבד יעו' בתשו' מהרש"ל סימן כ' בענין שו"ב שלא נפסל מדינא וזה לשונו אם רוצים הקהל או יחידים להחמיר ע"ע שלא לאכול מבדיקתו מאן לימחא בהו רק שיהי' דעתו לש"ש כו' ומ"מ שלא לקפח מחייתו ולשלם לו מן הצבור מה שהי' ראוי לבא לו מן השחיטה כו' עכ"ל ויעו' בשו"ת שיבת ציון (כי' כ"ה) בשו"ב שהעיד על הטבח שמנתק סרכות והטבח הכחישו אף דאין לפוסלו מדינא מ"מ שפיר עשו שהעמידו רואה ומשגיח ושאין רשות לרב אחר לבטל דינו [ויעו' בשי"צ שם בד"ה אמנם דרמי דברי הש"ע מסוים א' דהשוחט נאמן נגד הע"א בהכחשה ובסי' ל"ט ס"ט בא' אומר שלא כסדרן וא' אומר כסדרן דלא התירו אלא מחזקת כשרותו של הפרה ותירץ ב' תירוצים הא' דבסי' א' דהוי דאורייתא והאמינוהו כשנים משא"כ בבדיקות הריאה דהיא מדרבנן ל"ש לומר שהאמינוהו כשנים מלבד שתירוצו דחוק לא א"ש לפ"ד הש"כ והט"ז סו"ס א' שהביאו דברי הריטב"א דל"א שהאמינוהו כשנים כ"א בעדות אשה הב' דבסימן ל"ט מיירי דשניהם בודקים יעו"ש וג"ז דוחק ולעד"נ דבסימן א' כיון שבעדות של העד פוסל גם השו"ב לכן מעמידין השו"ב בחזק"כ ממילא גם הבהמה מותרת (ולכן אם יש רול"ד ואתרע חזקת השו"ב אפ"ל דגם הבהמה אסורה) משא"כ בסימן ל"ט דהראשון אמר של"כ היתה וא"כ עדות השני שאומר כסדרן אינו נוגע להשו"ב לכן אצטריך לטעמא דחז"כ דבהמה ותו אכמ"ל] ויעו' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן א' דפליג על הגרש"ק ז"ל בעובדא דהשו"ב מב"ד ויעו"ש (דף כ"ב ע"ד) ד"ה ואולם דאם דעתם לשלם להשו"ב הוי כהוראת או"ה וכמ"ש הדר"ג באריכות ובפרט שכבר היתה תקנה שם שיהי' עליהם רואה וכן היה שהיה עליהם רואה רחוק וא"כ ממ"נ אם היה התקנה רק לדבר מצוה וידעו שמותר בלי התקנה יעו' בטועו"ד מה"ת סימן קי"א בתקנה שיבדקו השובי"ם זה בפני זה וז"ל גם מה שרצו מקצת לבטל התקנה נמי אין בידם כיון דהתקנה היה לדבר מצוה יעו' ביו"ד (סי' ריד) כו' ובזה כיון שידעו שהוא מותר ונהגו איסור אין להתיר להם בשו"א בעולם עכ"ל ואם היה התקנה מצד שסברו שאסור בל"ז שהיה עליהם איזה חשד הלא א"א כעת לברר בגב"ע להוציא מלב היראים החשד הקודם ולפ"ז מה שפסק כתר"ה להעמיד עליהם רואה רחוק כאשר היה מקודם א"א ע"ז שום גב"ע בפניהם ונראה שמעכת"ר נכנס עמהם לפנים משוה"ד שלא יגרעו הקהל שכירותם ושלא יעבירום כיון דעכ"פ בעוע"ג מותר לאכול משחיטתם (ומדברי המבי"ט הנ"ל נראה דבלא"ה לא שייך צדין שו"ב דאינו מינוי להנהגה ול"ש ע"ז דבר א' לדור שכתב המבי"ט ויליף לה ממלך):

[ב] וגם בענין שהצריך הדר"ג שיהיה עוע"ג רחוק ולא קרוב אף אי נימא כדברי הרה"ק דסגי בקרוב אמנם לטובת השו"ב נאה ומהודר לפניהם יותר שיהיה רחוק ויהיה כדברי השמ"ח (סי' ח"י סעיף כ) דטובים השנים כו' ולא יהיה ניכר כ"כ שהוא מטעם שהשו"ב חשוד משא"כ אם יעמידו עליו עוע"ג קרוב דב' קרובים לגבי הימנותא כחד דמי כמ"ש רש"י (ב"ב ח ע"ב) על ומינה רבי ב' אחין על הקופה וא"כ יראו מזה דהשו"ב הוא חשוד ואין מאמינים לו רק להעוע"ג הקרוב (אמנם אפ"ל לענין שנים שכתב השמ"ח סגי בקרובים ויעו' בפני יהושע (כתובות כב ע"ב) תוס' ד"ה אי הכי כו' וז"ל כגון ששני עדים קרובים מעידים כו' דמותרת לכתחלה בהרגנוהו היכא דב' מעידין עכ"ל ויעו' בסנהדרין (לו א) הטהרות והטומאות בו' האב ובנו כו' מונין להם שנים ופרש"י הטהרות והטומאות שהוראתן ביחיד ואין בהם מנין אא"כ חולקין כו' עכ"ל וא"כ אפ"ל דה"ה לזהירות בעלמא או אפ"ל דכיון דלהמרדכי ודעימיה נאמן היחיד להוציא מחזקת איסור דוקא אם הוא מוחזק בכשרות טפי משמע דבלא"ה בעינן שני עדים ובעינן רחוקים דוקא לדידיה ולפ"ז לזהירות יש לעשות לצאת גם דעת המרדכי):

[ג] ובעיקר הדין בחשוד על בדיקת הריאה אי סגי בעוע"ג קרוב הביא הדר"ג ראיה מבכורות (לה ע"ב) פלוגתת רשב"ג ור"י ורי"ו דלר' יהושע ור' יוסי בבכור בי כהן אין קרובו נאמן לומר דהמום נפל מאליו ורשב"ג ס"ל דאף בנו ובתו נאמנים וכתב הדר"ג דאולי גם רשב"ג לא פליג אלא בחשד דכהן דלא הוחזק בכך משא"כ בשאר חשוד יודה גם רשב"ג דאין קרוב נאמן ויש להביא ראיה לדברי הדרת גאונו מדברי הט"ז יו"ד (סי' שי"ד ס"ק ב) דאם יש ריעותא דהערמה אפי' רשב"ג מודה יעו"ש אמנם לע"ד אין ההיא דבכורות שייך כלל לנ"ד דבבכור בי כהן כיון דבדיעבד ע"פ דין מותר אם הטיל בו הכהן מום ואינו אסור אלא משום קנסא (ובנו לא קנסו אחריו) לכן האיסור קיל בעיניהם ועדות הקרובים הוא לענין אי צריך לאסור לקנוס קרובם הכהן או לא אי עביד קרובם איסורא או לא בזה אמרו ר"י ור' יוסי דאין קרוב נאמן משא"כ בשאר איסורין אם האב מעיד דהבשר שביד בנו החשוד הוא כשר בודאי כי ראה שקנהו מאדם כשר והאב מוחזק בכשרות בודאי נאמן האב ואינו גורע מה שגם בנו החשוד אומר שהוא כשר וכן מעשים בכל יום אם אשה כשרה משגחת בביתה בזהירות ותנצחת שיהיה בהכשר גמור אוכלים בביתה אף שבעלה הוא אוכל נבילות וא"כ בנ"ד אם העוע"ג בדיק הסכין ובדיקת פנים ובדיקת חוץ ויהיה הוא המעיד על הבהמה שהיא כשרה ודאי צדקו דברי הרה"ק שליט"א דסגי בעדות קרוב ולא מגרע השו"ב במה שאומר גם הוא שהוא כשר אמנם באמת הא הרואה הוא על השו"ב שיתעסק כדבעי ואם יהיה רואה קרוב אולי לא יחשוד אותו כ"כ ויסמוך עליו על בדיקת פנים ולא יחשוד אותו שיצטרך לעיין עליו בעין פקיחא אולי ינתק איזה סרכא ובפרט אם יהיה הדבר נוגע אח"כ להשיב השו"ב לחזקת כשרות אם יעיד עליו העוע"ג שנהג זמן רב כשורה דבזה ודאי אין קרוב נאמן:

[ד] ובענין מיש הרה"ק שליט"א דחשוד על בדיקת הריאה שהוא מדרבנן אינו חשוד על בדיקת הסכין דהוא מדאורייתא סבור הייתי לומר שחשוד לעבור על לאו דלפ"ע להכשיל במידי דרבנן חשוד להכשיל גם בדאורייתא דלאו דלפ"ע חד הוא ועובר מדאורייתא על לפ"ע אפי' במכשיל רק במידי דרבנן ויש לי ראיות ע"ז ויעו' בשו"ת פני יהושע חיו"ד (סי' ג) אמנם אפשר לומר דבנ"ד הוי הבהמה לחבירו כנאבדה הריאה ולא עביד חבירו איסורא כלל והוי כלא הכשילו ולא עבר על לפ"ע או אפ"ל כיון דאם היה חבירו יודע דלא בדק הריאה לא היה אוכל א"כ עבר על לפ"ע ולא עיינתי עוד בזה כלל וכתבתי העולה על רוחי רק להעיר להדר"ג אך לפה"נ חשודים המה להעביר עינם גם בראותם סרכא שלא כסדרן וזה הוי דאורייתא כמ"ש התשב"ץ:

[ה] והנה הדרת גאונו כתב דנראה דפגימה פחות מחג"צ הוא דרבנן והביא ראיה מהריטב"א שכתב דפחות מחג"צ אסור לכתחלה ומותר בדיעבד ולשטתו ביומא (יא ע"ב) דבדאורייתא לא שני לן בין לכתחלה לדיעבד וא"כ פחות מחג"צ הוא דרבנן עכת"ד בזה היה אפ"ל כיון דאין החשש אלא לכתחלה אין להחמיר ולהצריך רחוק דוקא וגם ראיית הדר"ג מהתשב"ץ דהמזלזל בבדיקת הריאה הוא אפיקורס כונתו למ"ש בח"א (סי' סז) יעו"ש דמיירי באותם שבועטים ומתפקרים כנגד חז"ל שאומרים שהם גזרו עלינו גזירות שאין אנו יכולים לעמוד בהם שאיסור הסרכות גורם הפסד כו' עכ"ל ונראה דאם רק משום עצלות אינו בודק ולא משום אפקירותא אינו ענין לדברי התשב"ץ ואפי' אי מחמת חימוד ממון ג"כ אינו ענין לאפיקורסת אמנם הדר"ג צדקו דבריו בדרך ממ"נ אי משום אפקירותא הוי אפיקורס כמ"ש התשב"ץ ואי משום עצלות א"כ אינו נאמן גם על בדיקת הסכין שיש בו טורח כאשה דמשום דסתמן עצלנות הן אין סומכין עליהם בדבר שיש בו טורח יעו' בש"כ יו"ד (סי' קכז ס"ק ל) ויעו' בפני יהושע ריש חולין על דברי התוס' ד"ה הכל שוחטים דנשים אין נאמנות על בדיקת סכין (יעו"ש ויש להוסיף על דבריו דבקדשים היו נותנים להם סכינים בדוקים מבית החלפות ואפשר שגם הוא ז"ל נתכוין לזה) ואפי' לדברי הרשב"א שהביא שם דנשים נאמנות על בדיקת הסכין אפ"ל דוקא בימיהם שלא היה הבדיקה בעצמה שום טרחה שהיו מרגישין בבשרא ובמיא וס"ל להרשב"א דאפי' מומר לתיאבון טרח בבדיקת הסכין (יעו' בחב"ש סי' ב ס"ק יג) ורק לא יטרח לחזור אחר סכין אחר (כמ"ש רש"י חולין ד ע"א או לתקני שמ"ח (סי' ב ס"ק יב) דבבדיקת הסכין לא טרח ובהליכה טרח צ"ל דלא לחזור על סכין אחר שכתב רש"י היינו לחפש אם א"י באיזו מקום ימצא בזה לא יטרח) משא"כ לדידן דאין אנו מרגישין בבשרא בלשנא ובמיא רק בטופרא וצריך ע"ז מתינות גדולה וישוב הדעת ויראת שמים כמ"ש רבינו יונה וכאשר אנו רואים בעינינו דלהעמידו שיהיה חד וחלק הוא טרחה גדולה הן הבדיקה והן ההשחזה אח"כ ביה ודאי הוי טרחא דאין עצל נאמן בזה ועוד כיון דבלא מתינות וישוב הדעת וי"ש קרוב מאוד לטעות בו צריך ע"ז מוחזק בכשרות דוקא כביו"ד (סי' פג ס"ז) ובט"ז שם (ס"ק יא) ושם (ס"ח) וכברירת דגים קטנים (בסי' קכז ס"ג) לענין אשה ואם איתרע חזקתו לא עדיף מאשה ויעו' בס' הארוך מש"כ (סו"ס ח"י) בענין מ"ש הרמב"ם בהלכות שחיטה (פ"א הכ"ו) שאם לא הראה סכינו לחכם מנדין אותו אף בנמצאת יפה לפי שיסמוך ע"ע פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה וכתב הש"ך וז"ל מיהו י"ל דהרמב"ם ס"ל דהא דקאמרינן ע"א נאמן באיסורין היינו דוקא בע"א נאמן וא"כ זה שלא הראה סכינו לחכם לא כשר מקרי ודוק עכ"ל (והא דהקשו על הרמב"ם מנגנבו גדייו אפ"ל דבזמן הש"ס שהיו מראים לחכם היה ירא אם לא יראה לחכם שיהיה נתפס ע"ז) ואף להחולקים על הרמב"ם אפשר דבזה"ז דאין אנו מרגישין כ"א אטופרא ובגודל ישוב הדעת וי"ש צריך דוקא י"ש ממש וכמ"ש אדמו"ר בשו"ע סימן י"ח ובתשובותיו שם בסוף הש"ע ובכמה תשובות ולא מי שאיתרע חזקתו אף בדרבנן [הג"ה ובענין מ"ש הדרת גאונו בפלפולו הנעים בפחות מחג"צ אי הוי דאורייתא או דרבנן יעו' בב"י סימן י"ח שכתב בענין זה דיש להחמיר באיסורי תורה ויעו' בשבו"י ח"ב סימן נ"ז דהוי סד"א ולא נכחד מהדר"ג פלוגתת הרמב"ן והרא"ש ויעו' בחדושי הרמב"ן חולין (י"ז ע"ב) ובר"ן שם וביש"ש פ"ק סימן ל"ח דהרמב"ן מפרש דהני דבדקו בשמשא כו' ס"ל דפגימת הסכין דכ"ש והא דלא מתרצין בגמ' עלרשב"ל דחשב רק ג' פגימות דס"ל דפגימת הסכין בכ"ש לכן לא חשיב אותו בין הני פגימות דחג"צ תירץ הרמב"ן דאי ס"ל דפגימת סכין בכ"ש כש"כ דהוי ליה למיחשב פגימה ד' בכ"ש דהוי רבותא טפי יעו"ש ויעו' ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש פ"ז ה"ב מי שנפגם סחוס אונו כדי שתחגור צפורן, בפגם ושם ה"ד מי שנפגם כצ"ל וכ"ה ברמב"ם ישן שנדפס בלי כ"מ ומ"מ) ריס מריסי עיניו בכל שהוא עכ"ל ואם כן לדברי הרמב"ן תקשי אמאי ל' חשיב רשב"ל בקדשים ד' פגימות פגימת אוזן כו' פגימת ריסי עיניו בכ"ש, ב' צע"ג לכאורה בבכורות ל"ז ע"ב ת"ר הסדק כל שהוא הפגימה בין ביד"א בין ביד"ש מכלל דסדק ביד"ש לא אלא ספק ופגימה בין ביד"ש בין ביד"א וכמה שיעור פגימה כדי שתחגור בה צפורן ע"כ והנה סדק הוא בלי חסרון ופגימה עם חסרון כמ"ש רש"י במתני' שם וכ"נ מלישנא דמתניתין ולישנא דהרמב"ם (שם ה"ג) מי שנסדק סחוס אזנו אעפ"י שלא חסר ואיך יתכן שיהיה פגימה עם חסרון קיל מסדק בלא חסרון דפגימה דוקא כדי חג"צ וסדק אפילו בכ"ש [ואפ"ל דסדק כיון שנראה לעין גרע לענין מום מפגימה דמיירי אפילו לא נראית רק במשמוש חג"צ מרגישין המום אמנם לפי זה תקשה מ"ש בגמרא מכלל דסדק ביד"ש לא משמע דסדק קיל אף דמלישנא דאלא סדק כו' משמע דמכלל פרכא היא ואי סדק קיל מאי פריך אפ"ל דהיו מקובלים דגם סדק אמור ביד"ש או דהסברא נותנת דאין לחלק, ודוחק לפרש דמכלל כו' פרכא היא משום דסדק המור דלפ"ז מאי קושיא דלמא אשמועינן פגימה וכש"כ סדק ואולי אפ"ל דמדנקט מעיקרא סדק ואח"כ פגימה משמע דדוקא הוא (ועכצ"ל כן להסוברים דחג"צ הוא יותר מכ"ש) ואפ"ל דבאמת לפי התירוץ אלא סדק ופגימה בין כו' יש לפרש הברייתא ת"ר סדק בכ"ש וכ"ש פגימה פגימה בין ביד"ש בין ביד"א ומתרץ אלא סדק ופגימה ומה דנקט אחר כך וכמה שיעור פגימה היינו היכא דאינה נראית איך הרגישו אשר מזה נראה סייעתא לדברי הפר"ח (סימן י"ח ס"ק ה') דסבירא ליה דהרמב"ם סבירא ליה דחג"צ היא גם כן כ"ש ומתרץ בזה מה דקשה על הרמב"ם (בה"ש פ"א הי"ד) דכתב ואפילו היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה (תלם אפ"ל פגם לשון תפירה כבמקואות בתוספתא פ"ד מן התלמי לבריכה) ובהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ד) כתב אבן שנפגמה כדי שתחגור בה צפורן בסכין של שחיטה ה"ז פסולה עכ"ל ומתרץ דחג"צ הוא כ"ש דהיינו עכבת צפורן כמ"ש רש"י בבכורות שם ובתהלים (ע"ו י"א) והיינו מה שהצפורן מרגיש ומתעכב בהליכתו והוא בכ"ש וכמ"ש הרא"ה בבדה"ב (ולשון כדי חג"צ אפ"ל דאינו מלשון כדי חייו רק כיון דאין החסרון נראה אמרינן וכמה היא הפגימה במה ירגיש הפגם ואמרינן דאפילו כדי שירגיש בצפורן) ויתורצו בזה ב' הקושיות הנ"ל דהרמב"ם סבירא ליה דהדין שוה באוזן ובריסי עיניו ויעו' בריטב"א חולין (י"ז ע"ב) פגימת אוזן כו' וה"ה לשאר מומין של פגימות הנזכרים שם אלא דנקט קמייתא עכ"ל ולפי הנ"ל גם לרמב"ם כן הוא (רק הריטב"א פליג עליו בשיעור חג"צ) ואי נימא כדברי הדר"ג דפגימה פחותה מחג"צ הוי רק דרבנן יתורץ ג"כ קושית הפר"ח דבמזבח לא גזרי רבנן וס"ל כעיקר הדין של פגימת הסכין שהוא כחג"צ (וגם קושיתי השניה אפ"ל כמ"ש בהג"ה אך קושייתי הראשונה אמאי לא חשיב רשב"ל ד' היינו ריסי העין צ"ע ואפשר לומר דהרמב"ם כהרא"ש סבירא ליה דפגימה כ"ש לא חשוב אמנם אי הוי רק דרבנן אפילו להסוברים כשערה ואם כן כש"כ שמשא ומיא צ"ע מאי קושיא למה לא תירץ דסבירא ליה כהני אמוראי דהא מדאורייתא כולם סבירא להו כדי חג"צ ואפ"ל כיון דעכ"פ בסכין אסור מדרבנן אפילו פחות לא חשיב ובמזבח אפילו מדרבנן מותר ע"כ הג"ה]:

ו ומ"ש הרה"ק שליט"א דאין לשער הכשרות נגד הטרפות כ"א מכל השנה ביחד לא ידענא מנא ליה הא כי חקרתי מכמה שובי"ם וקצבים ואמרו שיש חילוק בין פרות ילדות לזקנות אבל לא בין זמן לזמן ודרך כלל בכל חדש ישתווה כמעט הסכום מכשרות נגד הטרפות וגם ממה שקראו את הגאון מהרש"ק לברדיטשוב ע"ד השו"ב שהוציא כשרות ג"ח נגד חלק א' טרפה לא בא להתמהמה שם שנה תמימה כ"א איזו שבועות ויעו' בתשובת הגאון מהרי"א ענזל מסי' נ"ב עד סימן נ"ז שהרבה לחלוק על הגאון רש"ק לא כתב אלא דאין ראיה ממה שאצלו ג' כשרות נגד טרפה א' ובשאר קהלות ג' נגד ב' דבב"ד יש קולות הרבה ובשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' א' ד"ה אמנם כתב כנ"ל וגם כי תלוי באומנות השו"ב ולא כתב ג"כ כ"א ג' רביעים וכן הגאון ר"א תאומים בסו"ס נחלת יעקב סי' ג' (דף מ"ג ע"ב) כתב ג"כ אחרי שהונהג מנהג הקילוף אין תימא כ"כ אם ימצא אומן מופלא בענין הקילוף עד אשר ימצא ג"ח כשרות נגד ח"א טרפות ואם כן בנ"ד שמאדר ראשון עד סוף חה"פ היו נ"ו כולם כשרות וכו' והבהמות היו זקנות זה ודאי מן הנמנע ודברי הדר"ג אמת ותורתו אמת (ויעו"ש בכל התשובות וכו' יורו דעכ"פ מי שקראוהו מחוייבים לשמוע לפסק דינו יעו' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן א' ובענין דברי הרמב"ן בסנהדרין ותשו' רמ"א סימן י"ב יש לי הרהורי דברים להעיר אך לא ראותי להאריך בדבר שעלה לו בהשקפה ראשונה בדבר שאיננו נוגע כמעט לנ"ד) את זה כתבתי במעט עיון כהעולה על רוחי בסקירה ראשונה כמעט ולא כתבתי כ"א להעיר בפלפולו הנעים אבל להלכה הדר"ג אינו צריך לדידי ולדכוותו וכמו שכתבתי מכתבי הראשון: ידידו עוז המברכו בכוח"ט דושו"ט באהבה רבה ועזת מקרב ולב עמוק אברהם יחזקאל ארלאזאראוו חופ"ק וחארקאוו. והנה יש לי ת"ל הרבה לפלפל בדברי ידידי הרב הגאון המובהק האבד"ק חארקאוו ימצא מקומו בקונטרס כליל תפארת אשר בו ת"ל פלפולים שונים שפלפלתי עם כל גאוני הדור ואכמ"ל (ובפרט מפני הוצאת הדפוס שלא יהיה יותר ממה שביכולתי כעת להדפיס) כיון שנהלכה בלא"ה דברי מותאמים לכל מה שכתבתי ולא באתי רק להעיר במה שכתוב באות ד' דבמכשיל לחבירו אפילו בדרבנן עובר מדאורייתא וכן מה שחילק אחר כך דבנ"ד הוי לגבי חבירו כנאבדה הריאה כבר כתבתי בזה באורך בספרי ברכת משה קוה"ת סימן כ"ה אות הי"ז ורשמתי זאת בקונטרסי על השגת הרה"ק אות ב'. הקטן משה נחום ירושלימסקי:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה