אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ב סימן ז

ח"ב סימן ו

דברי י"ג הגאון והגדול וכו' מהרמ"צ שליט"א הגאבד"ק לאמזא בענין הנ"ל ומ"ש קצת על דבריו. בעזה"י יום ג' ט' שבט לאמזא, כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם לשבת החריף ובקי סיני ועוקר הרים אוצר תורה וי"א כש"ת מוה"ר משה נחום נ"י הגאבד"ק קאמינקא שלום וברכה. מכתבו היקר הגיעני והנני עושה כרצונו ורצון יראי ה' ומוסגר בזה מכתב לעדת ס' ונמשך איזה ימים באשר נטרדתי באיזה עסק מקהלה סמוכה וכו' ולפלפל בדברי מעכ"ת הדר"ג לא מצאתי תועלת כי דברי הדר"ג נכונים וברורים ומה לי לסתור ולבנות וכו' וה' ירים קרנו ברוב הצלחה כנפש הדו"ש תורתו מרתחק באהבה רבה וא"ע מלכיאל צבי אבד"ק הנ"ל. ב"ה לאמזא כבוד האלופים הנכבדים קצינים ורוזנים אפרתי עם יקירי עיר ס' יע"א יחי שלום בחילם ושלוה בארמנותם. היות כי שמענו אשר בעירם הכבודה קם איש א' ל"א שמו וירם יד בהרב מרא דאתרא הרה"ג המפורסם מהרמ"פ שליט"א ויחל להורות ולדון בעירכם ולזאת מצאתי א"ע מחויב להיות נדרש ללא שאלוני ולעוררם על חומר האיסור אשר יש בענין זה ועוצם העון הכרוך במחלוקת כזאת: (א) הנה כבר הורה זקן וגאון החת"ס חיו"ד סי' ר"ל דהאידנא שמקבלים בכל עיר רב מיוחד ומגבילים לו לפרנסתו מהכנסות שונות אסור לאחר להשיג גבולו וכ"כ הרבה אחרונים ועוד נראה דבכל כה"ג העיקר הוא המנהג וכבר נהגו אצלנו אשר בכל עיר אין מקבלין רק רב אחד ולו שייכים כל ההכנסות הקבועות לרב וממילא כשקבלו אותו לרב קבלוהו אדעתא דמנהגא ואסור להם לשנות וכדקיי"ל בחו"מ (בסי' שלא) שבשכירות פועלים אזלינן בתר מנהגא בכל דבר ובפרט בנ"ד שכפי שנודע לי הוגבל שם לשכירות הרב ההכנסה ממכירת השמרים ובלי ספק נעשה זה בגזירת איסור כנהוג בהרבה מקומות ואיסור זה חל על כל הבאים לדור בעיר וכמו כל תקנת הקהל שתלה על כל מי שבא לדור בעיר וכדקיי"ל שם בחו"מ (סי' קסג ס"ב) שכיון שקובע דירתו בעיר הרי הוא לכל דבר כיושבי העיר להחזקת רב וש"ץ ושארי דברים ובודאי שאסור לו למכור שמרים לאחרים וגם הוא בעצמו מחויב ליקח שמרים אצל הרב והוא גזל גמור וגם עובר על לפני עור במה שמוכר לאחרים ומכשיל אותם לעבור על האיסור ותקנת הקהל ולגזול את הרב ואף אם האיש הזה המתנשא להורות ראוי להוראה מ"מ אינו יכול לומר שפטור מהחזקת הרב לפי שאינו צריך להוראותיו וכדקי"ל (בסי' קסג ס"ג) שלצרכי רבים צריך ליתן אף מי שא"צ לזה ובחבורי שו"ת ד"מ ח"א (סי' לו אות ג') בארתי סברת דין זה שלא יקשה ע"ז משו"ת ר"מ אלשיך (סי' נ"ב) ובארנו שם שהעיקר שע"ד כן נשתתפו ונתיישבו בעיר אשר להם בשותפות רב וכל דבר ההכרחי לכל רבים מישראל והנראה שהאנשים שלקחו שמרים אצל האיש שהרים ידו בהרב מחויבים עפ"י דין לשלם להרב אח כל הריוח שהי' מרויח אם היו קונים אצלו השמרים דאף דקיי"ל המבטל כיסו של חבירו פטור מ"מ הכא מדין שכירות פועל נגעו בה והריוח מהשמרים זה שכירתו ובודאי אם הי' מבטיח לפועל בשכרו לקנות ממנו איזה סחורה במשך מוגבל בודאי אם יקח מאתר צריך לשלם לו הריוח האפשר מזה וכ"כ בשטמ"ק בב"מ (ע"ג ב') דהפועל חייב אף בגרמא אם נתחייב ומיישב בזה הא דאיתא התם דבאומר לחבירו שיקנה לו יין משלם לו הריוח ע"ש וה"ה הכא דגם בבעה"ב ששוכר את הפועל קיי"ל שחייב גם על גרם היזק כהא דר"פ האומנים אם לא מצאו מה לעשות שחייב הבע"ב לשלם להם אם כבר התחילו במלאכתם ובפרט דהכא ברי הזיקא ולדעת קצת פוסקים עיקר טעם מבטל כיסו דפטור הוא משום שאין ההיזק ברי יעו' חת"ס חחו"מ (סי' קעח) באורך ואכמ"ל בזה ועוד דבנ"ד גם מדין נדר נגעו בה שאין לך נדר גדול מזה שנדבו להחזיק ת"ח ולנקוט ליה שוקא במכירת שמרים וראוי להם לירא מעון גזל ועון נדרים לשלם להרב כל ההפסד וא"ל שאין תקנה במה שישלמו לו כעת כיון שכבר עברו על נדרם דהא מפורש בחו"מ (סימן עג) וביו"ד (סי' רכח סמ"א) שאם נשבע לפרוע לחבירו ביום מוגבל ועבר היום בכ"ז חלה עליו השבועה לפרוע ביום אחר ועובר על השבועה בכל יום יעו"ש באחרונים ובחבורי ח"א (סי' נח) וה"ה הכא החיוב ליקח שמרים הוא חיוב פרעון שכר פעולה כמש"ל ולזה חייבים לצאת ידי נדרם ותקנת הקהל לשלם להרב הריוח מהשמרים שלקחו מאחר וידוע שעון נדרים תמור מאד ויזהרו שלא יענשו ע"ז ח"ו והרי ביוה"כ תחלת הבקשה וההשתדלות לכפרת עון אנו משתדלים לתקן עון נדרים באמירת כל נדרי ויש לי אריכות בזה ואכמ"ל:

ב והנה בנ"ד כפי שכתב לי ידידי הגאון המובהק אבד"ק קאמינקא נ"י האיש שקם להורות הוא תלמיד הרב מרא דאתרא דשם וידוע דאסור לתלמיד להורות במקום רבו ואף תלמיד תבר אסור להורות במקום רבו ממש יעו' יו"ד (סי' רמב ס"ד) ויעו' ש"כ שם (ס"ק טז) ויש להאריך בזה ולפ"ז השואלים מאיש הלז איזה דין או הוראת או"ה עוברים על לפני עור שמכשילים אותו להורות במקום רבו ועוד נראה כיון דקיי"ל בכתובות (דן ס' ע"ב) שתלמיד המורה במקום רבו לא מסתייע לו מילתו להורות כדין ועלול לטעות אף בביעותא בכותתא א"כ אסור לסמוך עליו בהוראה אף אם הוא מוסמך כי הלא זה ידוע אשר כעת הוא עלול לטעות אף בביעותא בכותתא ואינו ראוי להוראה כלל ואף דקיי"ל (בסי' רמב ס"ת וס"ט) דבדבר פשוט בפוסקים מותר להורות במקום רבו וכגון נטל"פ וששים וכן כל דין הכתוב בספרים מ"מ השואל אינו יודע אם שאלתו הוא דין מפורש או שצריך לדמות מילתא למילתא ועוד דבהרבה שאלות יש בהם דעות שונות בפוסקים ואף בשאלות פשוטות וצריך בזה הכרעת המורה שיורה כא' הפוסקים וזה אסור לו להורות וממילא עלול הוא לטעות בזה כנ"ל וכמה דברים תלוים באומדנא כגון לשער ששים ולשער איזה דבר פגום בעין וכדומה ובזה אפשר לטעות ובכל דין אף המפורש בפוסקים בכל זאת יש מקום לדון בזה ולעשות איזה ספק וממילא אסור להורות במקום רבו דאפשר שיתראה לו כדבר פשוט ובאמת יש בזה חידוש ואפשר לטעות בזה ועפ"ז נראה ליישב קושיית התוס' בעירובין (דף סג ע"א) דיה מאי דרוש שהקשו אהא דאיתא שם שנדב ואביהוא דרשו ונתנו בני אהרן הכהן אש שמצוה להביא מן ההדיוט דהא קרא כתיב גבי מזבח החיצון ולא על מזבח הפנימי ונראה דבאמת קשה האיך מלאו לבם להורות במקום מרע"ה וגם לשון הש"ס מאי דרוש קשה קצת דמהיכא פשוט להם שדרשו מקרא ונראה שהם חשבו שהוא דין מפורש בפסוק ומותרים להורות במקום רבם וכן במהרש"א הקשה באמת דזה מפורש בפסוק ומה חידשו בזה אכן בכ"ז הי' זה הוראה במקום רבם כיון שבכ"ז אינו מפורש כ"כ וכמו שתירץ המהרש"א יעו"ש ולזה טעו בדרשתם וחשבו דקאי גם על מזבח הפנימי כדאיתא בכתובות ס' דלא מסתייע מלתא ומצאתי בחדושי הריטב"א שכתב בשם הראב"ד שבאמת טעו בזה אך לא ביאר שסיבת הטעות הי' מצד שהורו בפני רבם וכנ"ל ועפ"ז נראה לבאר לשון הש"ס (בברכות לא ע"ב) דאיתא שם ששמואל הורה בפני עלי דשחיטה כשרה בזר ואמר עלי מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבו את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ומבואר אח"כ שחנה בקשה את עלי שלא יענישהו ונעתר לה יעו"ש ולשון מימר שפיר קאמרת צריך ביאור ועו"ק לי דבעירובין (סג) איתא שתלמיד אחד הורה בפני ר"א ואמר שלא יוציא שנתו וכן הי' וקשה למה לא התפלל ר"א עבורו שלא יענש וכמו עלי על שמואל וכבר נאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכדאיתא (בברכות דף ז') וכן קשה למה נענשו נדב ואביהוא דהא מרע"ה ודאי הי' מוחל על כבודו וכמ"ש הרמב"ן פ' בהעלותך וביותר קשה דבברכות שם איתא שעלי אמר לחנה שבקי לי דאענשי' הרי מבואר דזה תלוי בהרב, והנראה לחלק בזה דבמקום שהתלמיד המורה טעה בהוראתו ומוכח שאין חפץ ההשגחה שיורה דהרי לא אסתייע מלתא ולזה עונשו מרובה בשביל עצם ההוראה אף אם הרב מוחל על כבודו ואין הרב יכול להצילו מן העונש אכן אם הורה כהלכה א"כ אין עבירתו רק משום אפקירותא נגד רבו כדאיתא בכתובות (דף ס') בזה שפיר יכול הרב למחול לו על כבודו שלא יענש וכ"כ התוס' כתובות שם שמועיל בזה מחילה ולזה גבי נדב ואביהוא שטעו כנ"ל לא הועילה מחילת משה רבינו ע"ה וכן אותו תלמיד של ר"א טעה בהוראתו אכן שמואל הורה כהלכה ולזה אמר עלי דאף דשפיר קאמרת וניכר שמן השמים הרשוהו ע"ז מ"מ הוי כאפקירותא נגד רבו וכיון ששמעה חנה דברי עלי שהורה כהלכה בקשתו שימחול לו כי באופן כזה תלוי רק במחילתו וכנ"ל:

ג ובירושלמי פ"ו דשביעית איתא תלמיד שהורה אף שהורה כהלכה אין הוראתו הוראה וצריך להבין למה אין הוראתו הוראה ונראה דבסנהדרין (דף ה') איתא שתלמיד אחד דרש מי ביצים אין מכשירין וסברו השומעים שהוא מי בצעים ולשו עיסותיהם בטומאה באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו מבואר מזה שתלמיד המורה בלי רשות רבו אף שמורה כהלכה בכ"ז אפשר שהשומעים יטעו בדבריו דלא מסתייע לי' מילתא וכ"ה בירושלמי שם דמייתי שם עובדא דמי ביצים הנ"ל [רק קצת באופן אחר ע"ש שלפי הירושלמי מיושב קושית התוס' בסנהדרין שם] ועלה קאמר הא דאפי' הורה כהלכה אינה הוראה והיינו מטעם הנ"ל שמא יטעו השומעים בדבריו ולפ"ז י"ל דאף שכתבו הפוסקים שמותר לו להורות בדבר פשוט היינו רק במקום שהרב נותן לו רשות ע"ז אבל כשאינו נותן לו רשות ע"ז נהי דבדידי' לא שייך לא מסתייע מילתא כיון שהוא דבר פשוט מ"מ יש לחוש שהשומע יטעה בדבר וזה מעשים בכל יום שרוב השואלים הם נשים וקטנים ועלולים לטעות בדברי המורה אף בדבר פשוט ואף שכבר נתן לו רבו רשות להורות בכ"ז עתה שמורה במקומו יכול לבטל סמיכה שנתן לו ובפרט בכג"ז שאנו רואים שנתחמץ זה האיש שמורה בפני רבו וגורס מחלוקת בישראל ראוי להסיר ממנו עטרת הסמיכות עכ"פ שמענו שהמורה במקום רבו עלול לטעות אף בדבר שנראה כמפורש ולזה ודאי אסור לשאול ממנו ולסמוך על הוראתו ובפרט שאין לו רשות מרבו ע"ז ולא משום רב וגדול ולבד כל אלה הוא חילול השם גדול בעיני ההמון שתלמידי חכמים ישיגו איש את גבול רעהו וע"פ רוב בענינים כאלו מתהוים שני צדדים וכל צד מבזה את הרב של הצד שכנגדו ועי"ז מתבזים שניהם ומתבזים כל הת"ח בעיני עמי הארץ וכבר בארתי בחבורי א"א סי' ל"ו שטובת העיר הוא שיהא להם רב אחד לכולם ויכולים לכוף זא"ז על זה וכל העובר ע"ז הוא גורם מחלוקת בישראל ועובר על לאו דלא יהי' כקרח ועדתו וכדאיתא בסנהדרין (דף קי ע"א) שכל המחזיק במחלוקת עובר על לאו זה ונראה דנקט לשון מחזיק במחלוקת דאף אם הוא בעצמו אינו מן החולקים רק שמחזיק ביד העושה מחלוקת ג"כ עובר בלאו ולזה מייתי קרא דלא יהיו כקרח וכעדתו דקשה ל"ל למיכתב וכעדתו דסגי דלימא כקרח לחוד אבל הכוונה דלא מבעיא שאסור לעשות מחלוקת דזה הוי כקרח אלא אסור אף להחזיק עם החולק על הרב והיינו שלא יהיה כעדת קרח שהם החזיקו בידו ואיתא שם בסנהדרין דיליף שאין מחזיקין במחלוקת מדכתיב ויקם משה וילך אל דתן ואבירם נראה הכונה שמוכיח ממה שלא הלך מרע"ה אל קרח שהי' עיקר בעל המחלוקת אבל הלך אל דתן ואבירם שהיו ראשי המחזיקים במחלוקת והיינו משום שאם לא יהיו מחזיקים בידו ממילא תבטל המחלוקת כי כל בעל מחלוקת לא יכון לבדו בלא עוזרים וגם כיון שיראו את גודל העון של המחזיקים ממילא ילמוד בעל המחלוקת בעצמו וידע את גודל חטאו ולזה שפיר ילפינן ממה שהלך מרע"ה לדתן ולאבירם שאסור להחזיק במחלוקת ויש להאריך בכל פרט ופרט שהזכרנו אך טרדותי מרובות וההכרח לקצר: (ד) עכ"פ שמענו מכל הלין שאסור לסמוך על הוראות האיש ל"א אשר הרים ידו להורות בעיר ס' במקום רבו הרה"ג המפורסם מהרמ"פ שליט"א וכל הוראותיו אסורות על כל בני העיר ההיא כנבלה וטרפה וחלילה לסמוך עליו ובפרט כפי ששמעתי כבר אסרו את הוראותיו הגאון מהרי"א זצ"ל הגאבד"ק קאוונא ועוד גדולים ובתוכם י"נ הגאבד"ק קאמינקא ומי זה פתי יסור הנה לכוות בגחלתם לעבור על איסור הגאון הנ"ל אשר כבר נתקבלו כל הוראותיו בכל העולם וכל המחזיק בזה עובר על לאו וכמש"ל ומכש"כ שחלילה חולין הוא לכל יראי ה' לקפח פרנסת הרה"ג רמ"פ שליט"א וכל אשר עברו עד כה ולקחו שמרים מל"א או מאחר בודאי צריכים לשלם להרב אב"ד הריוח וכמש"ל אי משום גזילה אי משום נדר ותקנת הקהל וגם צריכים לפייסו על מה שציערו אותו בזה שקפחו פרנסתו עד כה וכדקיי"ל (בב"ק דף צב) וחרפה הוא לעיר כבודה כעירם שהיו שם רבנים גדולי עולם אשר שועלים קטנים יפרצו בה פרצה בכבוד התורה וביותר חל האיסור על מל"א הנ"ל שלא להורות שום הוראה בעיר הנ"ל ושלא לקפח פרנסת רבו האב"ד וראו נא מ"ש הגאון החסיד מהרש"ז זצ"ל בשו"ת שבסוף ש"ע שלו סי' ט' על שו"ב שהשיג גבול שו"ב אחר דכיון דבשו"ב בעינן שיהי' מוחזק לאדם כשר ומפורש בש"ס ופוסקים שעני המהפך בחררה ואחר נטלה הימנו נקרא רשע ואיך נוכל לומר עליו שהוא אדם כשר כי הלא רשע ואדם כשר וירא שמים הם שני הפנים ומוטל חובה על כל. האנשים השומעים להתאמץ בכל עוז להסיר המכשול ע"כ דברי קדשו והדברים מאירים ואמתים ואם כה אמר בשו"ב מה נאמר ומה נדבר ברב ומורה אשר הוא יורה דעת לכל העדה ועליו להדריך את עדתו בדרכי יושר ומדות טובות ולא שיחלל עוד את השם שיאמרו ההמונים אם המתנשא להורות עושה כן להשיג גבול רב גדול ממנו הותר לנו אף לגזול ח"ו לעיני השמש אוי לאותה בושה וכלימה וגם ניכר שאין בו יראת שמים ובודאי אינו ראוי להורות ולקבל תורה מפיו (ואם אפי' הי' בידו איזה טעם ואמתלא יבאר דבריו לפני גדולי הדור ושמוע בין אחיכם כתיב או הביאו למו איזה ב"ד מן הסמוכים למקום החילול ויתברר האמת) ומי שחותמו אמת ינחה אתכם בדרך אמת ונזכה כולם לאור באור האמת ועכ"פ נא אחי אל תרעו וכבוד לכם שבת מריב ושמעו לקול הגאב"ד דעירכם וחושו לכבודו וקיימו המקרא גרש לך ויצא מדון וסורו מן האיש הגורם מחלוקת ואל תחזיקו בידו וכל השומע לדברי חכמים יהיה שקט ושאנן ייקוים בו כל ההבטחות שהובטחו מכבדי התוה"ק ומחזיקים בה אלה דברי הכותב לכבוד התורה ולומדי' מברכם ברוב שלום ושפע וברכה מצפה לישועת ה'. מלכיאל צבי טענינבוים החופ"ק לאמזא. והנה מ"ש ידידי הגאבד"ק לאמזא בקונטרסו אות ב' ליישב קו' התוס' (עירובין סג) ע"פ דברי הריטב"א עירובין שם לפלא שלא הביא שגם אני כתבתי כזאת בקונטרסי והכל הולך אל מקום אחד דמשום דהורו הלכה בפני רבם לא אסתייע מלתא להורות כהלכה אכן מה שפלפל הגאון מלאמזא מדוע נענשו נדב ואביהוא אף דודאי מרע"ה הי' מוחל וגבי שמואל שהורה בפני עלי התפלל עליו שלא ימות וכן מה שהקשיתי בקונטרסי מדוע גבי שמואל אסתייע מלתא להורות כהלכה וכתבתי ג"כ דהא באמת קטן הי' והבאתי דברי המהרש"א שרצה להענישו בעונש ידי שמים דברי הרש"א צריכים עיון דהא עונש בידי שמים לא הוי בפחות מעשרים יעו' שבת (פט ע"ב) דל עשרין דלא ענשת עלייהו וברש"י שם (אכן יעו' בשו"ת חכם צבי סימן מט ד"ה ואפשר מ"ש בזה ודו"ק):

אמנם כן לפע"ד נראה לומר בזה דהוראת שמואל גבי שחיטת זר דהא מבואר שם בעירובין (סג) דלאפרושי מאיסורא אפי' בפני רבו מותר להורות (והכי אפסקא הלכתא בש"ע יו"ד סי' רמב סי"א) וא"כ כשהשחיטה כשרה בזר ואין הכרת לכהנים א"כ אסורים הכהנים לשחוט מלובשים בבגדי כהונה משום איסור שעטנז [ויהי' מזה סייעתא לדעת הרמב"ם פ"י מהלכות כלאים הלכה ל"ב שפסק דכהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ויעו"ש בהשגת הראב"ד ויעו' מה שכתבתי בחבורי הקטן לשד השמן פ"ח מהלכות כלי המקדש הלכה י"א הערה מדברי הש"ס (יומא יב ע"א) דיתיישב גם כן רק לשטת הרמב"ם ודו"ק]. ואם כן הוראת שמואל היתה לאפרושי מאיסורא ועל כן לא מת והשיב כהלכה והא דרצה עלי להענישו משום דקטן הי' ואינו בכלל ערבות שיהי' מחויב להפריש אחרים מאיסורא וא"כ לא הי' לו להורות בפני רבו על ריב לא לו (וכבר כתבתי בקונטרסי שם שמפני רוב קדושתו בקטנותו הי' עלי רוצה להחמיר עליו וכעת נתוסף הסברא דמפני שהוא קטן ואינו בגדר ערבות ל"ש בו לאפרושי מאיסורא) אכן באמת אי הי' מצד חינוך אבותיו מוזהר לדבר מצוה שפיר הי' מורה ההלכה להפרישם מצד חיוב החינוך עליו אבל אביו אלקנה לא היה שם רק אמו חנה ותלוי אם גם האם מחוייבת בחינוך בנה יעו' במג"א (סי' תרט"ז ס"ק ב') ובתוס' (נזיר כח ע"ב) ד"ה בנו ועפ"ז א"ש דהא בסוגיא שם דתנן האיש מדיר בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר וכו' וקאמרינן שם בגמ' (כ"ט א') דאין האשה חייבת לחנך את בנה וא"כ חנה שהדרה בנה שמואל בנזיר ועלי הסכים לזה וגם הקב"ה וממילא מוכח דחייבת ג"כ בחינוך בנה וזה הי' טענתה אל הנער הזה התפללתי ויתן ד' את שאלתי נמצא שהסכים השי"ת על גזירת בני וממילא אני חייב ע"כ בחינוכו וע"כ יפה עשה מצד מצות חינוך שהורה שהשחיטה כשרה בזר בכדי לאפרושי כהנים מאיסורא דשעטנז ומשו"ה הודה עלי לדבריה ושמואל נשאר חי וקיים בצדקתו ויש בזה ת"ל לסלסל ולפלפל אבל אכמ"ל כ"ד הקטן משה נחום ירושלימסקי אב"ד דק"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל. ובענין עונש לקטן יעו' ג"כ בנחלת יעקב בפירושו למסכת כלה (נ"א א') ד"ה ואפילו קטנים שכתב ונ"ל הא דמייתי האי דרשא הכא בא לישב שלא תקשה היכי ילפינן מער שחייב מיתה הא ער ואונן קטנים היו וא"כ ע"כ לאו משום חטאן מתו דלאו בני עונשים נינהו משו"ה מביא ראיה דקטנים מקבלין פני השכינה וא"כ מסתברא דיענשו נמי כשיחטאו ואל דעות ד' לו נתכנו עלילות לידע על איזה חטא יענש אף הקטנים ועל איזה חטא יפטרו עכ"ד ולפ"ז י"ל דכבוד חכמים חמור טפי ומו"ה בפנ"ר אף לקטן יש עונש ואפשר להעמיס כן גם בדברי המהרש"א ואכמ"ל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה