אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ב סימן ד

ח"ב סימן ג

תשובה לעיר נא' בפלך לאמזא לי"נ הרה"ג חו"ב מוהרי"י ג"י ולכל הגלוים אתו שוכט"ם. ע"ד שאלתו כי שה"ע תקן הרה"ג מהריל"ג בעירם תקנה גדולה ועשה כתב אי' במעמד כל הבע"ב החשובים שאין השוחטים רשאים לשחוט גסות כאו"א בפ"ע רק מחויבים להיות בצותא חדא בשעת השחיטה והבדיקה ולהראות סכיניהם זה לזה ובשחיטות דקות מחויבים להראות סכיניהם איש לרעהו בכל יום בבוקר ואם לא יהיה שו"ב אחד בביתו מחויב לבוא השו"ב השני קודם שישחוט להראות סכינו לפני הרב אב"ד (לבד מה שמחויב להראות סכינו להרב דמתא כנהוג) כן להביא הריאות לבדוק לפני הרב ובהכתב שעשה הרה"ג מהריל"ג שנה ושלש בלשון זה וקבלנו עלינו בחד"א ובת"ג ברצוננו הטוב בלי שום אונס וע"ז חתמו השוחטים וקראו בפיהם הכ"א טרם שחתמו ואחרי כמה ימים נעשה פירוד בין השובי"ם ולא קרבו זא"ז אכן שו"ב אחד רש"נ בא לפניו בכל יום ויום עם סכינו מגסות ודקות להראותם והשו"ב השני החזן רי"ח לא בא לפני כת"ר להראות סכיניו ובימי החורף כאשר נסע רש"נ שני פעמים על משך קרוב לשבועות שתים שחט החזן רי"ח גסות ודקות ולא הראה סכינו זת"ד שאלתו ומרוב טרדותי אשר אף לבלוע רוקי אין לי פנאי לא אוכל לטייל בארוכה ואשיב לכת"ר בקצר הרק מה שנוגע לדינא: (א) דבאמת אף בלא התקנה וכת"א נפלאתי מאד האיך השו"ב השורר העיז פניו ברבו שלא להראות סכינו ויאכיל לעדתו משחיטתו אשר זה רבות בשנים התעוררו גאוני דורנו במכתביהם אלי להעיר בקול קורא לשלומי אמוני ישראל להחזיר העטרה ליושנה (בהסכם חקי הממשלה הרוממה) דכל טבח דלא כר סכינא קמי דרביה תהיה שחיטתו אסורה ובתשובה אחת לי"נ הגאון המובהק מהרא"י שליט"א אבד"ק חארקאוו הארכתי פ"ל בפרט זה אי גם בזה"ז אסור שחיטת שו"ב שאינו מראה סכינו לחכם אם הוא מקפיד ע"ז דאף דלכאורה יש מקום להקל מדברי תשו' מהרי"ל (סי' סז) וללמוד מדבריו דאין ביד החכם לומר שאינו מוחל ע"ז עו"ש שכתב ומ"ש מר היכא דאיכא טבח זהיר וזריז טפי מי מצי ת"ח לומר לא מתילנא גם זה לא הבנתי דא"כ לעולם לא ימחול כו' ועוד אפי' לטעמא דהרא"ש הא קמן חזינא דאין שום שוחט מראה סכינו לחכם וכו' כ"ז כתבתי לדעת הרא"ש אמנם באגודה כתב טעם אחר וצפרניהם של ראשונים ושיחתן עדיפא מכריסן ותורתן של אחרונים וכו' ולא שייך בזה יפתח בדורו וכו' דהאי לענין דינא ולשמוע אליו אתמר ולא לענין כבוד עכ"ל הזהב ויעו' ג"כ בתשו' מהרי"ו (סי' קסג) ומהרי"ק שורש קסג (רמז לדבריהם גם הש"כ סימן ח"י ס"ק כט) מה שהאריכו בזמנם איך שנתמעטו הלבבות והרבה רבנים דאפי' צורתא דשמעתתא לא ידעו וכש"כ אנן דרדקי יתמי דיתמי שאין לנו להחזיק עצמנו כת"ח וכאין אנו נחשבין יעו"ש בנועם דבריהם ואנן מה נענה אבתרייהו ובכל זאת מלבד דגם לדברי המהרי"ל שכתב דאיכא טבח זהיר וזריז טפי יש מקום לומר דהיכא דהרב אינו רואה זהירות וזריזות בהשו"ב רשות בידו להחמיר עליו להראות דוקא סכינו הנה כבר כתבו השמ"ח והפרמ"ג דטוב היה להחזיר הדבר ליושנו כדין הש"ס ובפרט בדורות אלו שהפרוץ מרובה על העומד וכאשר נתמעטו הלבבות בתורה והוסרה העטרה נתמעטה היראה והשובי"ם ירדו עוד עשר מעלות אחורנית כידוע בודאי ראוי להחזיר העטרה ליושנה והאל הטוב ישיב שופטינן כבראשונה: (ב) ובדרך צחות אמרתי על השובי"ם (המונעים א"כ להכנע לפני החכמים) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ע"פ דברי הפנים יפות שם שפירש משכנותיך המה ת"ח שתורתן אומנתן ששכינה שורה ביניהם כמ"ש חז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה יעו"ש ג"כ שפירש אהלים על העוסקים במצות ה' בכל לבבם ובכל נפשם ונמשלו לאהלים אלו בעלי ריח טוב המפיקים ריח טוב יעו"ש וכענין זה י"ל על הקרבנות בשם אהלים דנאמר בזה לריח ניחוח. והנה הגאון מאוה"ג הצ"צ או"ת (סי' כא) כתב דשחיטת חולין יש לו ג"כ קצת דמיון לשחיטות קרבנות דהוא עסק הכה"ג להקרבתם דהא שלחנו של אדם מכפר עליו במקום מזבח וע"כ גבי שו"ב בנו קודם כמו בכה"ג יעו"ש ויש להטמין ברמז ולכוון בתיבת אהליך הענינים השייכים לשו"ב, אות א מורה שיהיה אומן יד, ה על ה' הלכות שחיטה, לי היינו יודע לומר הלכות שיהיו שגורים בפיו וכמ"ש אבי זקני הט"ז (סי' א ס"ק ה) (או דהיוד לעצמו מורה על יראה שצריך שיהיה י"ש מרבים), א"כ הוא מרמז על י"ב בדיקות ושמונה מיני טרפות ואכמ"ל ברמזים] ועפ"ז יש מוסר השכל בדרך צחות להשובי"ם האוחזים החבל בשני ראשין שאין מראין הסכין לחכם מטעם שאין ת"ח בזמננו (כדעת האגודה ומהרי"ל ומהרי"ו ומהרי"ק) ובעיקר אומנות הבדיקה והרגשת הסכין הוא מחזיק עצמו ליותר בקי ורגיל וחושב בדעתו שבכל עת הוא מוסיף והולך בידיעתו כזקן ורגיל ומדוע טחו עיניהם להבין ולהשכיל דברי רבינו יונה בשערי חשובה (שער השלישי אות פט) (הו"ד בש"ע שם סי' יח גבי ולהם מחלו חכמים כבודם) דהרבה ישוב הדעת צריך לבדיקת הסכין ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב יעו"ש וידוע דברי חז"ל במשנה סוף קנים דרק בת"ח אמרו זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת ייתר עליהם שנאמר בישישים חכמה (אבל בזקני ע"ה כל שמזקינין דעתן מטורפת עליהן) ולפ"ז אם אינם מראים הסכין לחכמים מטעם שאין ת"ח בזמננו מדוע לגבי עצמם חושבים שבכל עת מוסיפים ידיעה בהרגשה ובדיקה הא הדעת מתיישבת יותר רק גבי ת"ח ואם החכמים אינם ת"ח מדוע לא יחושו המה אולי המה בכלל עמי הארץ (אשר בעו"ה נמצאו באמת כמה שובי"ם ריקים מתורה וחכמה) אשר כל זמן שמזקינין פוחת והולך מהם הישוב הדעת הנחוץ לבדיקת הסכין וידוע מדברי חז"ל במד"ר וזה"ק בכמה מקומו' דההמון מכונה בשם יעקב ות"ח בשם ישראל וז"ש מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל היינו העוסקים בעבודה שהוא ג"כ שחיטת חולין כמש"ל יחזיקו עצמם בשם יעקב ויראו לנפשם אולי בתוס' הימים ניטל מהם חוש ההרגשה הצריך הרבה ישוב הדעת ולאותם הנושאים דגל התורה ויושבים בד' אמות של הלכה יחזיקו לת"ח בשם ישראל והמה מהפכים הסדר והשוחט יעור עיני חכמים יחזיקו עצמם כחכמים שמוסיפים ידיעה בהרגשה ובדיקה ולחכמים אינם מראים סכינם מפני שאין ת"ח בזמננו והדבר הזה מביא לידי גיחוך, אך הלא גם בשחוק יכאב לב והדבר מוטל על גדולי הדור לעמוד בפרץ ולגדור גדר התורה: (ג) והנה בעיקר הדין אם הרב אינו מוחל על כבודו מלבד דברי הגאון מהר"מ שיק (הו"ד באחרוני זמננו) דפשוט ליה דחוזר הדבר לדין הש"ס גם הגאון מהרש"ק בטוטו"ד מה"ג (סי' יט) כתב דהוא חיוב מדינא דש"ס והפוסקים לא פסקו רק בסתם דהחכמים מחלו להם כבודם וכו' אבל אם החכם אינו מוחל ותובע כבודו להראות לו סכינם ודאי מחויב להראות וכו' וכל הבא לשנות מדין הש"ס עליו להביא ראיה ובפרט שדבר זה בכונת הלב תליא מלתא ואם הרב רואה דהוי צורך שעה ודאי מחויב להראות לו ואם אינו רוצה פושע הוא וראוי להעבירו יעו"ש ובס' דלתי תשובה (לידידי הגאבד"ק פיקעלין פלך קאוונא סי' ח"י ס"ק י) הביא דברי המהרש"ך ח"ב (סי' לב) ושו"ת ראש משביר (סי א) שכתבו ג"כ הכי אף לענין בדיקת הריאה דרבנן וכש"כ בשחיטה דאורייתא שאם לא הראה סכינו או בדיקתו לחכם במקום שאינו מוחל על כבודו ראוי להעבירו יעו"ש ויעו' ג"כ בתשו' הריב"ש (סי' תקכ) בשם הראב"ד דרק על כבודו יכול הרב למחול אבל לא על בזיונו (הו"ד ג"כ דבריו אלו בכסף משנה סופ"ז מהלכות ת"ת סוף הלכה יג ובב"י יו"ד סי' של"ד ד"ה מנודה לרב בבד"ה שם יעו' ג"כ בתשו' הריב"ש סי' תצז וסו"ס תקע) עכ"פ אף דהעדר ראיית סכין הוי רק מניעת כבוד אבל אם אינו מראה הסכין בדרך מרד הוי בזיון הרב (ובתשובתי לקראסניבראד פלך לובלין כתבתי ג"כ בענין זה והבאתי דברי הריטב"א חולין יח מ"ש בשם מורו ודברי י"נ הגאון הישיש מהר"א פאלאגי ז"ל חכם הכולל באזמיר ואגפיה שהחמיר ג"כ בזה והביא ג"כ דברי הריטב"א חולין בשם מורו דאם ראה החכם להחמיר בדינו של הטבח משום דעשה דרך מרד הרשות בידו) ובפרט במקום שהנהיגו משך זמן להראות הסכין ואח"כ אינם רוצים ודאי דמיקרי דרך מרד ובזיון. ויש להעיר מהא דעירובין (סג א) שאני התם דהתחילו בכבודו יעו"ש בפרש"י ואכמ"ל ובלא"ה במקום דהיה כן ההנהגה משך זמן הוי כתקנה ע"פ הרב מד"א א"כ מי בכחו לבטל תקנה זו וכמ"ש בשו"ת נחלת דוד (סי' ג) כי ב"ד או חכם שבעיר שגזרו ותקנו איזה תקנה לטעם ידוע להם הוי כעין גזרת ח"י דבר וכשם שב"ד הגדול והסנהדרין היה גזרתן ותקנתן על כל ישראל ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כן כל ב"ד או חכם שבכל עיר ועיר לבני עירם כב"ד הגדול לכל ישראל וכו' יעו"ש ובש"ס גיטין (לו א) וברמב"ם פ"ב מהלכות ממרים ה"ג וד' ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' יג) וברוח חיים יו"ד (סי' א אות ו) ואכמ"ל. ועוד יש מקום לומר דאף להמקילין בזה"ז בהסרת סכין לפני חכם משום דאין ת"ח בזמננו ג"כ יש לחלק בין סתם חכם ובין רב העיר הממונה לרבים (ובפרט על השגחת השוחטים יעו' ג"כ בשו"ת שיבת ציון (סי' כג) לענין נאמנות הרב כשנים ובשו"מ מה"ג ח"א סי' צו שהביא תשובת הרשד"ם סימן נג ומ"ש הוא ע"ז) וכמ"ש בשו"ת כנסת יחזקאל חחו"מ (סימן צה) בענין דאין ת"ח בזמננו אמנם מי שהומחה ורבים קבלוהו להיות להם רב ומאור עינים וקובע מדרש וישיבה ודאי דין ת"ת גמור יש לו ויעו' ג"כ בשו"ת מהרי"ט שניות חחו"מ (סו"ס מז) סוד"ה ולענין אבות ובמ"ש אח"כ ד"ה ומה כו' דכל ת"ח שנעשה פרנס על הצבור שאין באותה העיר גדול ממנו ב"ד חשוב הוא ואפילו אם היה גדול ממנו מאתר שהוא ראוי לכך דין ת"ת יש לו יעו"ש בדבריו הנעימים עכ"פ פשוט דהיכא דהרב מקפיד ע"ז להראות לו סכינו והוא אינו סר סכינו קמיה דרב שחיטתו אסורה כנו"ט ממש. ולפע"ד יש להוסיף נופך עפ"י דברי הרמב"ם פ"א מה"ש הכ"ו דהיכא דהרב מעכב לכ"ע מעכב בדיקת הסכין ויש בזה משום לתא דאיסורא דהא הש"כ (שם סימן תי ס"ק כח) כתב דלשטת הרמב"ם אין החכם יכול למחול אלא שהקשה ע"ז מדברי הש"ס חולין ' (י ע"ב): (ד) והנה מכל התירוצים שנאמרו בזה ימתקו יותר דברי הפלתי (שם ס"ק ו) דדברי הרמב"ם וגמ' אחד הוא דחוץ מכבודו של חכם יש ג"כ לתא דאיסורא וכמו שאמרו במורה הלכה בפני רבו לא אסתייע מלתא להורות כהלכה כן גם בזה מש"ה מנדין אותו לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט וכמש"כ הרמב"ם שם דהיינו דלא אסתייע מלתא שיעמוד הסכין כראוי יעו"ש [ותיתי לי כי הסבר זה בדברי הרמב"ם אמרתי ת"ל כד הוינא טליא כבר תליסר והוא עפ"י דברי הש"ס כתובות (ס ע"ב) דאפילו ביעתא בכותחא לא לישרי אינש במקום רבו כו' משום דלא מסתייע מלתא יעו"ש בתוס' ד"ה כי דמשו"ה לא מהני אפילו מחילה יעו' ג"כ בהרב המגיד שם בהלכות שחיטה הנדפס מכתיבת יד שהביא דברי הראב"ד דבדיקת הסכין הוי כמו הוראה אלא דצ"ע מ"ש שם דהרמב"ם לפי דין התלמוד כתב כן] עכ"פ לפ"ז נראה פשוט דראיית הסכין לפני הרב מעכב ויש בזה משום לתא דאיסורא דלא אסתייע מלתא לבדוק כראוי, וע"פ הנחה זו יש להבין דברי הש"ס עירובין (סג א) אר"א לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש וכו' וכל הרואה ישתומם דהא מבואר בכתוב משום שהקריבו אש זרה (ובמדרש מבואר עוד כמה דברים) ואיך אמר הש"ס דלא מתו אלא משום שהורו הלכה בפני רבם ולפי הנ"ל א"ש ומיושב ג"כ קושית התוס' שם ד"ה מאי דאי על מזבח הפנימי הקטירו מאי שייכא הך דרשא לשם דהא לא היה יורד אש על מזבח הפנימי וע"כ הכריחו התוס' לומר שהקטירו על מזבח החיצון והוראת שעה היתה אלא שהביאו מהתו"כ דמשמע שלבית קה"ק נכנסו להקטיר וסיימו בצ"ע ובאמת בחדושי הריטב"א שם הביא בשם פי' הראב"ד כי עועים היו בהוראה שלא אמר הכתוב כן אלא לענין מזבח החיצון אבל להקטיר קטורת במזבח הפנימי אין להביא ראיה מן ההדיוט וכו' והם טעו שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון יעו"ש, וע"פ הנ"ל יש להעמיס זאת בכוונת הש"ס דאיך טעו גדולי עולם כמוהם בענין זה שהקריבו אש זרה וע"ז אמר בדרך שלילה לא מתו ב"א עד שהורו וכו' ומזה נמשך להם טעות זה מאי דרוש וכו' היינו שתפסו דרוש השייך למזבח החיצון ודרשו זאת למזבח הפנימי (ועי"ז הקריבו אש זרה) ואין לך טעות גדול מזה וכ"ז נמשך להם מפני שהורו הלכה בפני רבן ולא מסתייע מלתא להורות כהלכה כדברי הש"ס כתובות [אלא דלפ"ז צ"ע בש"ס ברכות (לא ע"ב) גבי שמואל דאמר מורה הלכה בפני רבו הוה ושם הוראה ברורה היה דשחיטה כשרה בזר וכדאמר ליה עלי מימר שפיר קאמרת כו', ויש לפלפל ע"פ דברי הצלי"ח שם ואכמ"ל וגם הא באמת שמואל קטן היה ולא היה בר עונשין וי"ל דרק מרוב קדושתו מקטנותו עלי היה רוצה להענישו ולהחמיר עליו יעו' ג"כ בת"א שם להמהרש"א מ"ש משום עונש בי"ש וצ"ע ועכ"פ מפני שאינו בר עונשין לא שייך גביה ג"כ לא מסייע מלתא ובלא"ה לפי דברי הפני יהושע שם ד"ה א"ל דלא מקרי מורה הלכה בפני רבו כיון שלא הורה כן למעשה יעו"ש א"כ א"ש דאסתייע מלתא ואכמ"ל]: (ה) סוף דבר הכל נשמע דלשטת הרמב"ם החכם אינו יכול למחול בדיקת סכין לפניו ולתא דאיסורא אית ביה וכ"כ בשו"ת שאילת יעב"ץ (ת"ב סי' קצו) דנ"מ בין שטת רש"י והרמב"ם אי מצי חכם למחול על כבודו (ולפלא שלא הביא מדברי הש"כ והתוס' כתובות שהבאתי) יעו"ש שכתב דהרא"ש שכתב וע"כ מחלו להם כבודם קאי בשטת רש"י ואדאתאן להכי כיון דמצינו בכמה מקומות דלמעט בפלוגתא עדיף (יעו' בב"י יו"ד סי' קצד ד"ה ומאימתי ואה"ע סי' קכא ד"ה היה בריא ובש"כ חושן משפט סי' כה ס"ק יד אות יד וסי' פא ס"ק נו ובשו"ת באר שבע סי' כ ובמ"ש בס' מנחת משה אה"ע סי' ד ובברכת משה בקוה"ת סי' ג אות ב וכן יש להעיר מדברי הראב"ד פ"א מהלכות גירושין הי"ד דאפשר דכונתו שם כמ"ש בחבורי דהיכא דלא מצינו בהדיא פלוגתא רחוקה כזו אמרינן מסברא דלא נשוי פלוגתא רחוקה דלמעט בפלוגתא עדיף) א"כ גם בנ"ד כיון דלדעת הרמב"ם וסייעתו אסור לשחוט בלא הסרת הסכין ולא מהני אפילו מחילת חכם בפירוש ע"כ שפיר י"ל דגם לשטת רש"י והרא"ש שכתבו ועכשיו מחלו חכמים על כבודם היינו בפירוש או בסתמא אמרינן דמחלו אבל אם מיחה בפירוש דעת תורה נוטה דכ"ע מודים דאסור לו לשחוט נגד דעת החכם (וכדעת גדולי האחרונים הנ"ל) דלא נשוי פלוגתא רחוקה בכדי, וכן יש לדייק מדברי הרב המגיד שם שזכינו לאורו דאף שדעתו שם כדעת הרא"ש שנתבטלה בדיקת החכם לגמרי מ"מ כתב שם בלשונו הזהב ואע"פ שנתבטלה לגמרי עדיין קצת לחלוחית נשארה והוא כשהחכם עובר והטבח בודק הסכין נותן לחכם לבודקה עכ"ד והיינו פשוט דכיון דעובר בשעת הבדיקה הוי כתובע בדיקתו מכש"כ כשמוחה בפירוש ורוצה לבדוק הסכין דחלילה להרים ראש ויד בלא דעת החכם ואל"ה שחיטתו אסורה כנו"ט ובפרט לפמ"ש הדר"ג במכתבו דהחזן הזה שנוטל עטרה לעצמו הוא זקן קרוב לשבעים מהראוי לו לקיים מ"ש הגאון מאיר נתיבים (סימן עו) (על אותן שוחטים זקנים באים בימים) שראוי להם לקיים והדרת פני זקן שלא יהיו ידיהם מלוכלכים בדם שחיטה עוד וסכין של שחיטה טוב שיהיה חדודו קודם ללבונא שלהם יעו"ש מה שהאריך דהאידנא כל שעה ושעה ממש נשתנו הטבעים והכחות והעיד בדבר שראה בעיניו שוחטים שהיו ידיהם רותחים והם סברו שהם מרגישים גדולים והראה להם שבטל אצלם כת ההרגש מפני זקנה והחזיק לו טובה ופסקו מהיום ההוא לשחוט יעו"ש בדבריו כי נעמו ויעו' ג"כ בתשו' הרדב"ז ח"א (סי' תז) מ"ש כי השכחה מצויה וכש"כ בזקנים וכו' יעו"ש ואנן מה נענה אבתרייהו בדורנו החלש בחומר וצורה: (ו) והנה כל מ"ש הוא לרוחא דמלתא אפילו בלא התקנה וכת"א מהראוי כי השו"ב השני רי"ח החזן יפסוק מלשחוט ומכש"כ אחר שעבר על התקנה וכת"א הלא דינו מבואר בש"ע (סי' א סי"א) דשחיטתו אסירה וכאשר עמד בזה גם כת"ר וכבר הארכתי בזה ת"ל בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן י אות ה) ואין לכפול הדברים שכבר נדפסו ובפרט דגם מה שפלפלו האחרונים שם על דברי הש"ע (סי"א) יעו"ש בחו"ד ובנו"ב חיו"ד (סי' א) ושו"ת חת"ס יו"ד (סימן ו) המה דברו רק בתקנת הקהל אבל בנ"ד מלבר התקנה שתקן הרה"ג מהריל"ג בצירוף הבע"ב החשובים גם השובי"ם הסכימו ע"ז וחתמו וקראו בפיהם בודאי שחיטתו אסורה כדין עובר על שו"ח דא"צ לפלפל בזה שפלפלו האחרונים לענין שבועה בכתב (יעו' בתומים סי' צו ס"ק ה ובתשו' רעק"א סי' כט) דכבר הוכיח מרן הנוב"י חיו"ד (סי' סו) וחחו"מ (סי' ג אות יב) דאיסור ח' מהני בכתב ועוד דגם בשבועה בכתב הסכימו גדולי האחרונים להחמיר בזה"ז ויעו' ג"כ בשואל ומשיב מה"ג ח"ב (סי' קכה) שכתב הנה לדבר זה יחרד לבבי ורואה אני שע"ז סמכו כל השובי"ם שנשבעים שבועה בכתב ואח"כ חוזרים באומרם שהרבנים יתפשו להם היתר ועפ"ז תפוג תורה חלילה וכתב דבלבוב אסר הוא שו"ב שעבר על שבועה בכתב ויעו' ג"כ בטוטו"ד מה"ק (סי' ח וכג וכד) שהחמיר ג"כ בענין זה והסכים דשחיטת שו"ב כזה אסורה כנו"ט יעו"ש במ"ש דאם נותנין לו לקרות כדי שיהיה שבועה ממש ודאי הוי שבועה בפועל וכ"כ בשו"ת דברי חיים להגאון הצדיק מצאנז ח"א (סימן יב) דאם קרא השו"ב בעצמו השבועה לכ"ע הוי שבועה ממש וכ"כ שם (סימן טו) דכבר החליטו האחרונים דאין נאמנים לומר שלא הוציאו בפה ומלבד זאת כיון שהם חשודים לעבור על הכתב בלתי ידיעת הרב כו' הם בזויים וקלים ובודאי הם חשודים על כל דבר שהמה רק חומרא כמו בועה בשפולי ויתיר כיס וכדומה יעו"ש שמסיק דחלילה לסמוך על שו"ב כזה אפילו בעומד ע"ג וכל דבריו דברי אלהים חיים ע"כ לא מצאתי שום היתר להחזן השו"ב רי"ח (יעו' בשו"ת צ"צ החדש חיו"ד סי' קכב במ"ש בלשון קדשו מהראוי למשוך ידי ולא להשיב בעניני איסורים ושבועות החמורים מאד אשר ראוי לכל אדם לברוח מהם כברוח מן הנחש כמבואר בש"ס ופוסקים יעו"ש ואנן מה נענה אבתריה) ולזאת אברכם בברכת השלום שיסכימו כל העדה באגודה אחת למנות שו"ב אברך בקי ורגיל וי"א והחזן לא ירים ידו לשחוט ולבדוק רק ירים קולו בתפלה ותחנונים לפני המקום (ויש בענין זה ג"כ לדבר לפמ"ש השאילת יעב"ץ שם ח"ב סי' קצו במ"ש כי מאחר שנפסל משו"ב כו' ואיך שיהיה לדברי הכל אינו ראוי להיות שליח צבור וכו' יעו"ש ולפלא שלא הביא מדברי היש"ש פג"ה (סי' טו"ב ואכמ"ל) ומהשחיטה יקבל ג"כ שלשה רו"כ ובצירוף החזנות יאכל וישבע מובטחני שישמעו כולם לקול התורה וכאשר יסכים ג"כ כת"ר ויעשו כולם אגודה אחת באופן שיהיה מותאם ע"פ חקי הממשלה כי אני פי מלך שמור. כ"ד הכותב למען האמת והצדק דו"ש באה"ר מכבדם ומוקירם ומברכם בכל הטוב משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה