שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן נח
תשובה לכבוד צורב העוסק בחקי חורב האברך המופלג בתו"י חו"ש זית רענן מו"ה חיים הערשבערג מלאדו. חתן הנגיד הנכבד חו"ש מו"ה אברהם נחום ליעבערמאן באסטראלענקא ולכל הנלוים אתם שוכט"ם. בש"כ יו"ד (סימן צח) וש"ס חולין (קטו) ותוספות כתובות (יא). בעה"י יום ג' מקץ שנת בינה ירושלים פה קאמינקא מכתבו עם חד"ת השגתי ואני עמוס הטרדה בהקפת כל הראש רגלי אחת בתוך התחום וכו' ורוב הספרים, מונחים בקופסא לשלחם למח"ק ע"כ אצלתי רק רגעים אחדים להשיבו עכ"פ בקצרה כי פותחין בכבוד אכסנאי:
א ע"ד קושיתו בש"כ יו"ד (סימן צח ס"ק לד), גבי איסורים מבטלים זא"ז דהקשה הש"כ אמאי מותר הא חענ"נ ותירץ דמיירי בלח בלח דלא אמרינן חענ"נ בהפ"מ או דהרב אזל לטעמו דבקודם שנודע לא אמרינן חענ"נ וקשה לרו"מ דהא לשיטת רבינו אפרים גם כן דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים אבל חתיכה עצמה אסורה דאפשר לסוחטו אסור לכ"ע וא"כ נאסרו החתיכות שבקדרה משום אפשר לסוחטו אסור וניחא ליה דהא מה שהחתיכה עצמה נשארת באיסורה הוא ג"כ רק ביבש ולא בלח אם כן י"ל דהתירוץ השני של הש"כ ג"כ בלח בלח הוא אלא דהוסיף שאפילו שלא בהפ"מ יש אופן דלא שייך חענ"נ היינו בלא נודע ועכ"פ אפשר לסוחטו לא שייך כיון דלח הוא זת"ד, יפה כתב רו"מ וכבר רשום אצלי כן על הגליון יו"ד בעוד הוינא טליא על דברי הש"כ שנתערבו כו' קודם שנודע התערובות במלות קצרות והיינו גם כן בלח אלא דהוסיף אפילו בלא הפ"מ מטעם לא נודע ואפשר לסוחטו לא שייך הכא דמיירי בלח ודוק פ"כ דברי בגליון (ויעו' גם כן בבית מאיר מ"ש נ"מ ביבש ביבש בא"מ) וכ"כ ש"ב הגאון יד יהודה שם (ס"ק כח) דדין זה לא משכחת לה אלא בלח בלח דאל"כ גם להמחבר דלא ס"ל חענ"נ מיהו אפשר לסוחטו אסור ס"ל יעו"ש וכבר קדם אותנו בזה מרן הרש"ל ביש"ש פג"ה (סימן נז) שאחר שהביא דברי הטור אלו בשם תשו' הרא"ש דאזל לשיטתו דס"ל כרבינו אפרים דלא אמרינן חענ"נ אלא בבב"ח דאנן לא קי"ל הכי כתב בלשונו הזהב ועוד שאף לפי דבריו כו' דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים כו' מ"מ חתיכה שנאסרה שוב אין לה היתר ואם כן כל החתיכות שנאסרו כבר בקדרה והן ידועות וניכרות שוב אי אפשר להתירן דכבר נאסרו ואפשר לסוחטו אסור אם לא שנתערבו לגמרי עכ"ד והיינו כמש"ל בתערובות לח בלח דלא שייך בו אפשר לסוחטו כמבואר (בסי' קי) ובאמת דברי הש"כ אלו שהקשה רק על הרמ"א ולא על המחבר מצד אפשר לסוחטו דמודה בזה (בסי' קו) י"ל דסמך עצמו על מה שהקשה כזה ביותר תמוה על מ"ש בש"ע (סימן צב ס"ד) להדיא ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מוכרת דסותר למ"ש (בסי' קו) יעו"ש בש"כ (סימן צב ס"ק יא) וע"כ ניחא ליה כאן להש"כ להקשות יותר על הרמ"א ולפמ"ש בבאורי הגר"א שם (סימן קו ס"ק ד) ששם (סי' צב) נמשך אחר לשון הטור והטור אזל לשיטתו שחולק כאן על הרשב"א ושובר דגם אפשר לסוחטו דוקא בבב"ח וכפרש"י יעו"ש אם כן גם הכא דברי הש"ע הוא לשון הטור בשם תשו' הרא"ש ואין כאן קושיא עליו כ"כ כמו על הרמ"א והדברים פשוטים:
ב ומה שהקשית בדברי הש"ס חולין (קטו א) מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי דלמא באמת להדיוט אסור והא דאצטריך קרא דאסור לגבוה דנ"מ היכא דצריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט אביו בו ביום דה"מ דעשה דפסח דחי (וכעין שכתבו התוס' שם (עח א') ד"ה מנין סברא זו אי לאו משום דבמחוסר זמן איכא לאו ועשה יעו"ש) ולהכי אצטריך קרא לגבוה דלהוי עשה ולא תעשה דלא דחי, ואין לומר דכונת הש"ס דל"ל ל"ת ועשה דבעשה לחודא סגי דלא ידחה פסח דמאי אולמא, ז"א דהא עשה דפסח שפיר אולמא דהוי עשה שיש בו כרת זת"ד, ויפה הקשה אמנם כן בגמר דבריו אדם נתפס ליישב בזה את קושיתו דהא בקרבן אחר תמידי הוי מצי למימר דבעשה לחודיה סגי דלא ידחה דמאי אולמא אלא דקשה הא נ"מ לענין פסח דהוי עשה שיש בזה כרת ולפ"ז י"ל דלא מצינו למימר דהאי קרא דלגבוה אתי דליהוי עשה ול"ת דלא דחי דלענין עשה דפסח שיש בו כרת לא מהני גם כן מה דהוי עשה ול"ת וכמ"ש התוס' עצמו זבחים (לג ע"ב) ד"ה לענין דעשה דפסח דחי עשה ולאו יעו"ש ובשטמ"ק, והא שכתבו התוספות חולין (שם עח) דהא במחוסר זמן איכא לאו ועשה ובלאו קרא לא דחי ליה עשה כבר תמה שם הגאון ראש יוסף מדברי הש"ס פסחים (כט א') ותוספות זבחים (לג) כמש"ל, ולחומר הנושא יש מקום לומר דהתוס' שם רק לדוגמא נקטו פסח אבל עיקר כונתם על שאר קדשים דקבוע להם זמן (יעו"ש במים קדושים במ"ש ג"כ ליד לפסח ה"ה אם צריך לשאר קרבן דקבוע לו זמן כגון תמידין ומוספין כו') וכונת התוס' דאף דלפסח עצמו היה צריך קרא דבל"ז עשה דפסח דוחה אפילו לאו ועשה מ"מ הא בברייתא קתני מנין שנוהג במוקדשין דמשמע דאצטריך קרא לכל המוקדשין ולזאת שפיר הקשו דאפילו בקרבן שקבוע לו זמן ואין לו אלא זה בלא קרא לא דחי ליה עשה כיון דבמחוסר זמן איכא לאו ועשה משא"כ הכא בסוגיא דלא תאכל כ"ת ממ"נ א"ש אי בשאר קרבן קבוע י"ל כמו שכתבת דכונת הש"ס דל"ל ל"ת ועשה דבעשה לחודיה סגי דלא ידחה עשה דקרבן את עשה דמחוסר זמן דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה ואי לענין פסח מה אהני קרא דלגבוה דליהוי עשה ול"ת כיון דעשה דפסח דוחה עשה ולאו כמש"ל נמצא דמוכרח מדאסרה רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ומיושב קושיתו [והנה חזר השואל ודרש ממני במכתב אחר לבאר לו דברי אלה וזה לשונו ומה שכתבתי דכונת הש"ס דל"ל לא תעשה ועשה דבעשה לחודיה סגי דלא ידחה פסח דמאי אולמא זה הוא טעות גמור דלא שייך להקשות דל"ל לא תעשה דהלא צריך הלא תעשה לחולין ולפ"ז לא שייך עוד תירוצו דמר ואבקש מאד להאציל רגעים אחדים ולהשיבני על דברי המועטים עכ"ד, אבל ז"א סתירה כלל למעיין ולא ירד לסוף דעתי דהן אמת דקרא דאוא"ב לא תשחטו אתי לחולין אבל הא דאסרה התורה מחוסר זמן לגבוה הוא דלא נרצה הקרבן מהא דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה (ויקרא כב פ' כז כח) ונסמך לו אוא"ב לא תשחטו וכו' נשמע דמחוסר זמן בקדשים הוא בלאו דלא ירצו לכם (שם פסוק כה) וכמ"ש הראב"ע (שם בפסוק כה) ואחר שהזכיר לא ירצו הזכיר כי כל קרבן שיקרב קודם יום השמיני גם הוא לא ירצה עכ"ד, ומקור מקומו טהור מדברי התורת כהנים שם (סימן קכח) מנין לשוחט אוא"ב במוקדשין ה"ז בלא ירצה ת"ל ירצה לקרבן כו' ושור או שה כו' מלמד שהשוחט אוא"ב במוקדשין ה"ז בלא ירצה עכ"ד התו"כ, ועפ"ז נראה הא דאמרו בש"ס חולין (פא א') דמחוסר זמן נתקו הכתוב לעשה היינו דלא לקי אבל לאו דלא ירצה איכא ובפרש"י שם ולפ"ז יש לפלפל בשיטת רש"י ותוס' שם ע"פ דברי הש"ס זבחים (קיד א') בסוגיא מחוסר זמן הוא וקאמר להו משה לא תעשון יעו"ש תוס' (ע"ב) ד"ה אלמה ויש לפלפל גם כן בדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות איסורי מזבח הלכה ז ח) יעו"ש בכסף משנה ולח"מ ודוק ואכמ"ל דעכ"פ איכא לאו בפ"ע גבי מוקדשין (יעו' תוספות חולין (עח א') הנ"ל במ"ש איכא לאו ועשה) דלא נרצה הקרבן דע"ז אמרו בש"ס מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ושפיר היה מקום לומר בכונת הש"ס דל"ל ל"ת ועשה בקדשים (היינו לאו דבפ"ע בקדשים) אי לאו דעשה דפסח אולמא מעשה אחרת משום שיש בו כרת כקושיתו ונמצא דמה שתירצתי לפי גמר דבריו נכון וברור כמובן] וכ"ז כתבתי לפי דבריך אכן בלא"ה א"ש לפי מ"ש המשנה למלך (פ"ג מהלכות איסורי מזבח כוף הלכה ח) בפי' דברי הש"ס אלו דמאי דקאמר תלמודא מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי היינו האי דאמרינן שם (עח) מנין לאוא"ב שנוהג במוקדשין כו' והשתא פשוט מדאצטריך רחמנא ללמד דאוא"ב נוהג במוקדשין ש"מ דאינו אסור להדיוט משום תעבתי לך דאי הוי שייך תעבתי לא אצטריך קרא ללמד שאוא"ב נוהג במוקדשין דתיפוק ליה דאסור משום דאינו ממשקה ישראל עכ"ד המלמ"ל ואם כן לפי פירוש זה ממילא ל"ק קושיתך והבן יעוין גם כן תוספות מנחות (מט ע"ב) באמצע הדיבור במ"ש ואי הוי מיפסל לא שייך בו דחייה וכו' יעו"ש ודוק ויש בזה לפלפל ת"ל יעו"ש ברמב"ם (פ"ג מהלכות איסורי מזבח הלכה ח) ואכמ"ל:
ג ומה שהקשה רו"מ בתוס' כתובות (יא ע"א) ד"ה מטבילין שכתבו דאע"ג דזכיה מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מה"ת ה"מ בדבר שיש קצת חובה אבל ואין שזכות גמור הוא יש לו שליחות ועפ"ז קשה לי' במה דאמרינן דקטן אין לו חצר אף במציאה נהי דהוא מטעם שליחות מ"מ הא במציאה הוי זכות גמור וליכא כלל חוב א"כ בזה הא כתבו התוס' דיש לו שליחות זה תוכן קושיתך ולפע"ד נראה לומר בזה דאף לפי מה שעלה בדעתו שהתוס' חדשו זאת על כל דבר שהוא זכות גמור וליכא כלל חוב איך ניחא ליה בפשיטות דמציאה הוי זכות גמור כיון דבמתניתין ברכות (נד א') קרי ליה מעין על הרעה יעו"ש (ס ע"א) היכי דמי כגון דאשכח מציאה אע"ג דרעה היא לדידיה דאי שמע ביה מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהו טובה היא יעו"ש אם כן אף דודאי זכות וטובה היא לענין ברכת הטוב והמטיב מ"מ כיון דקרי ליה ג"כ מעין הרעה יש לומר דעכ"פ לא הוי זכות גמור, ועוד דלשיטת הראשונים שמחלקין גבי קטן בין דעת אחרת מקנה למציאה יעוין בתוס' עצמו (פסחים צא ע"ב) ד"ה קטן זוכה וגיטין (לט ע"ב) סוד"ה קטנים וסד ע"ב ד"ה שאני וב"ק (קט ע"ב) ד"ה קטן ובראב"ד (פכ"ט מהלכות מכירה ה"א) במ"ש וכשאמרו אין לו חצר כו' לענין מציאה בלבד אמרו יעו"ש בהה"מ ומלמ"ל שם במה שפלפל לענין הפקר אי הוי כמציאה ע"פ דברי התוס' ב"מ (יב ע"ב) א"כ י"ל גם בדברי התוס' אלו דאף בזכות גמור אין לקטן זכות היכא דליכא דכח אחרת מקנה כמציאה ולא כתבו התוספות שם אלא גבי גר דהוא ע"פ דעת ב"ד דעדיפא כחם כדעת אחרת מקנה ואפשר עוד יותר אלימא כחם (יעו"ש ברש"י ד"ה על במ"ש שלשה יהיה כו' והן נעשין לו אב יעו"ש ובאסיפת זקנים שכתב על דברי רש"י אלו משמע דבעי לפרושי דעדיפא הך זכיה דנעשין לו כאב דלא הוי מטעם שליחות דוק ותשכח עכ"ד) ובעיקר פרט זה אי קטן יש לו זכות מה"ת יש בזה אריכות דברים ח"ל יעוין מהרי"ט שניות חאה"ע (סימן מא) וחחו"מ (סימן כא כב) באורך ובמחנה אפרים הלכות קנין חצר (סימן א) והלכות זכיה ומתנה (סימן ב ד ז) ובקצוה"ח (סימן ר ס"ק ב) ונה"מ שם בפתיחתו (וס"ק יד) ובקצה"ח שם (סימן רב ס"ק ג') ונה"מ שם (ס"ק ה) ובסימן רלה בקצוה"ח שם (ס"ק ד') ונה"מ שם (ס"ק יא יב). ואכמ"ל דבאמת אם נתבונן בדברי התוס' כתובות נראה דלא חדשו סברתם רק בזכות גדול כזה דגירות שנכנס תחת כנפי השכינה שאין זכות למעלה מזה בזה כתבו דיש לו שליחות ואין ללמוד מזה לשאר זכותים החומרים כמציאה וכדומה דבזה שפיר אמרו דאין חצר לקטן כיון דאין שליחות לקטן יעו' תוס' סנהדרין (סח ע"ב) ד"ה קטן במ"ש להדיא, ונראה דזכיה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו אינם זוכים בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה יעו"ש ודבריהם הקדושים המה קילורין לעינים וקולעים אל מטרה זו שכתבתי ועפ"ז יש לפלפל קצת בדברי אבי זקני הט"ז יו"ד (סימן שה ס"ק יא) יעו"ש באורך בפרט זה ובנה"ך שם (ובמ"ש גם כן דבב"ד שאני דאפילו במקום שאין שליחות כו' יכולין ב"ד לזכות לקטן) ויעוין גם כן בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א (סימן נט) לא עת האסף פה להאריך דהדברים פשוטים דקנין חצר לא דמי להא דגר דהוי זכות גדול דנכנס תחת כנפי השכינה (דודאי אין דמיון זכות חומרי לזכות זה הרוחני העולה על כולנה יעוין ש"ס סוטה (כא סוף ע"א) יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש אח כל הון ביתו כו' וברמ"א יו"ד (סימן רמו ס"א) דמשו"ה בקטן הוי יותר זכות לפניו כדמחלק שם בש"ס כתובות דקטן דלא טעם טעמא דאיסורא זכות הוא לו יעו"ש:
וע"פ הנחה זו נסיים גם כן בעה"י בדבר אגדה להבין בפסוק אתם נצבים היום כולכם כו' דפרש"י מלמד שהכניס כולם ותמהו המפרשים למה הכניס כולם הא בסיפא דקרא כתיב ולא אתכם לבדכם כו' ואת אשר איננו פה אם כן מדוע אותם שהיו באותו זמן הצריכו שיהיו כולם מכונסים וכי גריעי המה מאת אשר איננו פה באותו דור, אבל ע"פ דברי הש"ס אלו דמחלק בין גדול דטעם טעמא דאיסורא לבין קטן שלא טעם טעמא דאיסורא נבין בעזר החונן דעת לעני ממעש אלה הדברים אשר דבר משה אתם נצבים היום כולכם היינו שכל הנמצאים באותו הדור צריכים להיות נצבים לפני ה' לקבלת בריח ולא אתכם לבדכם כו' אלא גם עם דורות הבאים אנכי כורת ברית, ושלא יתפלאו מה נשתנו אלו מאלו באר להם כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים ותראו אח שקוציהם אם כן טעמתם טעמא דאיסורא ויש לחוש פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה ולזאת צריכין אתם לדעתכם לעמוד לפני ה' להכנס בבריתו ותורתו כן דורות הבאים דלא טעמו טעמא דאיסורא אם כן זכין להם שלא בפניהם (וכעין שכתבו התוספות גם כן בסנהדרין שם וגם מצינו באבותינו שנכנסו לברית וכו') בכדי להביאם תחת כנפי השכינה לטוב להם כל הימים אין טוב אלא תורה והאל הטוב יורנו בתורתו נפלאות לאמתו לשמור ולעשות באהוי"ר עבד לעבדי ה' ולההוגים בתורתו מצפה לישועות ה':
הקטן משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל: