שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן נ
תשובה לכבוד ש"ב הגביר המפורסם חריף ושנון כש"ת מוהר"ר משה נ"י היילפירען בק' בערשיד. בענין ספק בה"ש ותרתי קולי דסתרי אהדדי ובדברי הגברות ארי (תענית יב) הו"ד נם כן בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן בד). מכתבו קבלתי בדבר שהעיר על דברי הגאון הגדול מהרומליב המובא בספרי ברכת משה (סימן כד) שסותר דברי הגבורת ארי (תענית יב) במ"ש גבי ספק בין השמשות דהוי תרתי קולי דסתרי אהדדי וע"כ לא מקילין בספיקו וכתב הוא דבה"ש דאפוקי יומא יש לו חזקת איסור ומחמירין בו ובערב שבח בין השמשות דעיולי יומא שפיר יש להקל שיש לו חזקת היתר וא"כ לא סתרי אהדדי ולפ"ז לא הבין כת"ר דברי הגאון מלא הרועים דבשטת ספיקא דאורייתא ודרבנן (אות כ) כי בבה"ש גם הרמב"ם מודה ששניהם לחומרא דאי נלך לקולא סותרים זא"ז ובשטת תוס' שבת (אות ז) כתב הסברא דאתחזיק איסורא באפוקי יומא אם כן בעיולי יומא שוב יכולין להקל מטעם דבאפוקי יומא נחמיר משום אתחזיק איסורא ואיך ארכבי אתרי רכשי זת"ד רו"מ, והנה אף שאין אחריות דבריהם עלי בכל זאת מפני שהעיר אותי בענין זה לא אמנע מלהשיבו מה שראיתי בעזה"י בהחפזי בשעה זו שפניתי לעיין בפרט זה:
א הנה מה שחילק הגאון מה"ר שם דספק מה"ת להקל הוא דוקא בספק המקרה שקרה בפעם זה משא"כ בספק הקבוע כבה"ש שקבוע תמיד הספק וכולל לכל העולם בזה לא מקילין בספיקו, הנה ודאי יש מקום בראש לחלק כן והסברא בעצמה נכונה היא (בלא הטעם דתרתי דסתרי) וכעין חילוק זה כתבו התוס' כתובות (כח ע"ב) ד"ה בית הפרס דלהכי הוי דרבנן אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי כו' אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר כו' יע"ש (אכן ממה דסיימו התוס' שם אע"ג דמדאורייתא טהור מבואר דלגבי דאורייתא אין חילוק בין ספק המקרה לספק תמידי והוא היפוך סברת הגאון מה"ר ויש לחלק קצת דספק בה"פ בדאורייתא הוי כספק המקרה לגבי ספק דבה"ש ואכמ"ל ולפלפל בדברי האחרונים) עכ"פ יוצא לנו מתורת רבותינו בעלי התוס' לחלק בין ספק המקרה (בטומאה ברה"ר) דמותר אף דרבנן לבין ספק תמידי וקבוע שלא רצו להקל לעולם ועפ"ז יש מקום ליישב קושית הגבו"א (תענית י"ב) דיש לחלק כן לגבי ספיקא דרבנן לקולא שלא אמרו כן אלא בספק הבא במקרה אבל להתיר תמיד בה"ש של ת"צ לא רצו להקל ועפ"ז יש לישב ג"כ קושית הר"ן פ' ערבי פסחים (גבי הסבה דכוסות שהבאתי בספרי בר"מ שם ובמנחת משה חיו"ד סימן כט) די"ל דספק דהסבה (פ' ע"פ שם (קח א') דאמרי לה תרי כסי קמאי כו' ואמרי לה תרי כסי בתראי כו') הוי ג"כ ספק תמידי ולא הקילו בזה אף בדרבנן ולכן פסקו שם דאידי ואידי בעו השבה ואפשר דזה ג"כ כונת הר"ן והא דהקילו בספק תמידי וקבוע דבה"ש (שבת לד) י"ל ג"כ מטעם דבעירוב הקילו אף בספק שאינו ע"ד המקרה וכמו שכתבתי בספרי שם דבעירוב הקילו אף בדברים הסותרים (על פי דברי התוס' עירובין (מה ע"ב) שכתבו כן לענין דשיל"מ) ועתה מצאתי שכתב כן להדיא מרן הריטב"א (עירובין עו) ד"ה אמר רבה שכתב שם אבל בעירובי חצירות הקילו לערב אפילו בבה"ש והתירו בו אפילו הוי תרי דמחזי כמאן דסתרי אהדדי עכ"ד הריטב"א ונהניתי מאד שכוונתי לדברי רבן של הראשונים: (ב) ולכאורה יש סתירה למ"ש (דבספק קבוע ותמידי לא הקילו אף בדרבנן) מדברי הש"ס מנחות (סח ע"ב) רב פפא כו' אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בחו"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן יעו"ש, הרי מבואר דאף בספיקא דיומא (דהוו ספק קבוע ותמידי) הקילו משום ספיקא דרבנן, אבל באמת אין קושיא מסוגיא זו לנ"ד על פי דברי הגהות מרדכי (בחדושי אנשי שם) פ"ק דביצה (אות ב) שהקשה הא חדש הוי דשיל"מ וה"ל להחמיר בספיקא כביצה (ספק נולדה) ותירץ דבספק קביעא דירחא כיון דאנן בקיאין בקיבועא דירחא ע"כ מקילין יעו"ש (וכ"כ החות דעת בבית הספק שלו (אות כ) לתרץ קושית הפלתי בזה דהא אתחזיק איסורא דחדש מטעם דלא מקרי ספק כלל דבקיאין בקביעא דירחא אלא דמ"ש שם החו"ד וגדולה מזו ה"ל להקשות דהא חדש הוי דשיל"מ כו' לא ראה שכבר קדמוהו בחדושי אנשי שם) ואם כן לענין נ"ד פשוט די"ל דכיון דבקיאין אנן בקביעא דירחא רק שחשו לשמא יחזור לקלקולו (ר"ה ד ע"ב) עכ"פ לא מקרי ספק תמידי והוי רק כספק המקרה כמובן ובזה ניחא ג"כ מ"ש הר"ן סוף סוכה ד"ה והלכתא דלהכי אין נוטלין לולב בשמיני מספק כסוכה כיון דלולב דרבנן דלפמ"ש ספיקא דיומא לא מקרי ספק תמידי כיון דבקיאין [ועוד דהא התם איכא טעמא ש ס ל אחרינא וכמ"ש ג"כ הר"ן שם דבלולב איכא איסור טלטול יעו"ש בתוס' (מז א') ד"ה מיתב שלא כתבו באמת רק האי טעמא דבלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו משום אישור מוקצה ובזה אתי שפיר ג"כ מ"ש הר"ן שם ד"ה אמר ר"י דבה"ש דשמיני ג"כ אינו ראוי למצות אתרוג דרבנן כיון דבה"ש ספיקא הוא והוי סד"ר אף דספק דבה"ש הוי ספק קבוע ותמידי די"ל דעיקר הטעם שאינו ראוי למצות אתרוג משום איסור מוקצה הוא דלא דחינן איסור ודאי משום ספיקא ויעו' ג"כ מ"ש החו"ד שם בזה על דברי הכו"פ] ובזה א"ש גם כן דברי הבעל העיטור מובא באבודרהם ובעט"ז (סימן תע"ר) לענין חנוכה שאין עושין ט' ימים כיון דלא הוי רק דרבנן דלא יהיה ג"כ סתירה למה שכתבתי ודוק:
ג וכ"ז לפלפולא בעלמא לתרץ בזה קושיא הרשות נתונה לומר בדרכים שונים אבל לדינא קשה להחליט דבספק תמידי וקבוע לא מקילין בדרבנן דמרן הש"כ בדיני ס"ס (דין לו) נעל וגדר דרכי הספיקות הרחבים מני ים ואנן יתמי מה נעני אבתריה כי ממשמשים אנו בחדרי הש"ס והפוסקים כעור באפלה אולי יש סתירה לזה הנעלם מאתנו ובפרט דגם לדעתי העניה בהשקפה ראשונה יש סתירה לזה מדברי הירושלמי ריש ברכות (פ"א ה"א) ספק קרא ספק לא קרא (ובפי' חרדים שם מפרש דמספקא ליה אי ק"ש דרבנן וא"צ או דאורייתא וצריך) נשמעינא מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות (ר"ל שהרי אם קרא בה"ש נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנה) הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות (ופשיט דצריך ומינה משמע דאורייתא היא, חרדים שם) ואי איתא דבספק קבוע ותמידי לא מקילין בדרבנן איך, מוכח מזה ספק קרת דלמא לעולם ספק המקרה אי קרא ק"ש א"צ לקרות משום דק"ש דרבנן ועכ"ז בקרא בה"ש צריך לחזור ולקרות משום דבה"ש ספק קבוע ותמידי הוא לא הקילו אף דק"ש דרבנן א"ו דאין חילוק ואף בספק תמידי מקילין בדרבנן וע"כ מוכיח הירושלמי מברייתא זו דק"ש דאוריי' ומדברי הירושלמי אלו יש סתירה גם לדברי הגבו"א שכתב דספק דבה"ש לא מקרי ספק דרבנן מטעם דהוי תרתי דסתרי דהא חזינן דמקיל בירושלמי בספק דבה"ש לענין ק"ש אי הוי דרבנן אף דהוי תרתי דסתרי ואף דלכאורה יש לחלק דדוקא התם גבי תענית הוי תרי קולא דסתרי אהדדי בדין תענית גופיה דבעיולי ניקל ונאמר דהוא יום ובאפוקי האי יומא גופא ניקל בתענית ונאמר דהיא לילה בזה דוקא כתב הגאון גבו"א דלא מקילין בספיקו משא"כ בק"ש דליכא ספק רק באפוקי יומא דניקל דהוי לילה ויצא ידי חובת ק"ש דלילה ולא משכחת האי ספק בק"ש גופיה דיום דיהיה סתירה ונאמר להיפוך דבה"ש הוי יום לזה כמובן א"כ אף דלענין דין אחר יהיה סתירה אפשר דמקילין אבל ז"א דהא הגבו"א שם כתב דאף דהסתירה הוא בתרי גברי ג"כ לא מקילין [יעו' ג"כ ר"ה (כט) גבי טומטום אינו מוציא כו' ובמס' (נדה נט) גבי השאילה חלוקה לנכרית ובמ"ש הטורי אבן שם בענין ספיקי דסתרי (ובמ"ש שם לענין תקיעת טומטום שאם בא אחר להוציאו בק"ש וכיוצא בו וכו' יעו"ש אף דבאמת יש אופן שהסתירה תהיה בתקיעה גופה מ"מ עכ"פ מלשונו מבואר דאף שהסתירה בענין אחר גם כן מקרי תרתי דסתרי) ובתשובות רעק"א (סי' ו) תמה על הטורי אבן דבטומטום זה אף אם יהיה אלף פעמים כו' יהיה הכל ס"ס שמא כולם זכרים וכו' ויעו' ג"כ בתשו' רעק"א (סי' מט) מ"ש בפרט זה דספיקי דסתרי ולפלא שלא ראה סוף דברי הטורי אבן שהביא ג"כ מש"ס (נדה נט) דמבואר דהיכא דסתרין אפילו בשנים לא מקילין בספיקן יעו"ש ויעו' ג"כ בש"ס יבמות (עב) ובכורות (מב) לענין אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת ובתשו' מהרי"ט שניות חיו"ד (סימן ב) במ"ש שאם אתה אומר מתייבמת מס"ס אף אני אומר תנשא לשוק כו' וה"ל תרתי דסתרין והתם שני ענינים הם נשואין ויבום ויש לפקפק ואכמ"ל] מכש"כ בתרי ענינים ובחד גברא דלא מקילין לדבריו כשסתרי אהדרי ואם כן גם גבי בין השמשות איכא סתירה בחד גברא דבבה"ש זה ניקל דלילה הוא לענין ק"ש ובבה"ש אחר ניקל בו בענין אחר דרבנן (כתענית וכדומה) דיום הוא ולא עוד דבבין השמשות אחד יוכל להיות תרתי דסתרי דלענין ק"ש נאמר דהוא לילה ולענין תענית וכדומה ניקל דהוא יום כמובן:
ד ואדאתאן להכי גם דברי הגאון הגדול מהרומליב שכתב דלא הוי תרתי דסתרי משום דבבה"ש דאפוקי יומא קמחמירינן הוא גם כן נגד דברי הירושלמי אלו דמקיל בבה"ש דאפוקי יומא אבל באמת גם דעת הב"י (סי' תקס"ב) (יעו' במג"א שם ס"ק א' וסימן שפו ס"ק יג ובסימן שמב ס"ק א מסתפק בזה) לחלק בין אפוקי יומא לעיולי והוא מדברי המרדכי תענית פ"א (סימן תרלא) שכתב להדיא בתענית דאפוקי יומא מספיקא לא נפיק עד שיהיה ודאי לילה ודברי המרדכי אלו בודאי היה בהעלם עין מהגאון גבו"א ויעו"ש בגליון הירושלמי שעמד ג"כ בזה דמהירושלמי מוכח דלא מחלק בין אפוקי לעיולי ועכ"פ מבואר מהירושלמי דגם בספק דבה"ש מקילין בדרבנן נגד דברי הגבו"א אכן מ"מ י"ל דהגבו"א סמך עצמו על שיטת ש"ם דידן ברכות (כא ע"א) דלא מקשה על רב יהודה אמר שמואל דס"ל ק"ש דרבנן מהך ברייתא דהקורא מכאן והילך משום דשטת הש"ס דידן דאף אי ק"ש דרבנן מ"מ לא מקילין בספק דבה"ש משום דהוי תרתי דסתרי כדברי הגבורת ארי וע"פ הנחה זו מה שכתבתי לעיל דמהירושלמי סתירה למ"ש לחלק בין ספק המקרה לספק תמידי אבל לפ"ז יש מקים דשטת ש"ס דידן לחלק כן ומשו"ה לא מקשה בש"ס דידן על שמואל מהך ברייתא משום דאף אי הוי דרבנן אין להקל בספק בה"ש דהוי ספק קבוע ותמידי משא"כ בספק קרא ק"ש דהוי ספק המקרה ולפ"ז מיושב הך דתענית כמש"ל (אות א) ואין צריך לסברת תרתי דסתרי (אלא דלפ"ז צ"ע דתקשי לכאורה דשמואל אדשמואל דבברכות ס"ל ק"ש דרבנן ובע"כ פירושא דברייתא הקורא מכאן והילך לפמ"ש הוא משום דספק דבה"ש לא מקרי ספק ובפסחים (נד ע"ב) סבר שמואל ט"ב בה"ש שלו מותר אלא דקושיא זו קשה גם על תירוץ הגבו"א דמה יענה להא דשמואל שם דס"ל דבה"ש מותר גבי תענית דמה טעמו לסברתו אם לא דנימא כמ"ש המרדכי תענית שם דאף מאן דשרי בה"ש אוסר באפוקי יומא כמש"ל דנעלם זאת מהגבו"א דלפ"ז אינו מובן דעת האוסר גם בעיולי והגאון מהרומליב לא היה צריך להביא ממרחק לחמו מדברי התוספות דכריתות אלא מדברי המרדכי במקומן וע"פ דרכנו היה מקום לומר כגרסת הש"ס א"ר יהודה ולא אמר שמואל שלא יהיה סתירה אבל ז ורא"ש הגרסא א"ש ואכמ"ל) דבאמת סברת הגבו"א הוא ג"כ נגד דברי מרן הריטב"א בעירובין (עו א') שכתב ספק יממא ספק לילה פי' ואפשר לתלות בשניהם גם כן כי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה יעו"ש וא"כ לדבריו ספיקי דתרי בה"ש לא מקרי סתרי אהדדי כיון די"ל דבה"ש א' יום ובה"ש הב' לילה (זולת לפמש"ל דבבה"ש א' בשעה א' יוכל להיות תרתי דסתרי בשני ענינים, ובחד גברא ובזה הא לא שייך סברת הריטב"א אבל הגבו"א הא לא נחית לזה), ובעיקר שטה זו דבבה"ש יש ג"כ ספק דחציו יום וחציו לילה יש אריכות דברים ואכ"מ לפלפל וסלסל במו יעוין ג"כ תוספות שבת (לד ע"ב) ד"ה ספק דגם לולא דברי הריטב"א תמוהין דברי הגבו"א מפשטות דברי הש"ס עירובין שם שאמרו ספק יממא ספק לילה לא מינכרא מלתא הרי מבואר דספיקא דבה"ש לא מקרי סתרי אהדדי כ"כ כיון דלא מינכרא כ"כ ולא הוו מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא יעו"ש בפרש"י (ואף דהתם בחרי גברי הוא הא הגבו"א לא קמחלק בין תרי לחד גברא) ולפלא שלא הביא כלל הגבו"א מסוגיא זו:
ה והנה במ"ש דבספק בה"ש יש להחמיר יותר משאר ספיקי אף בדרבנן לכאורה יש להעיר מדברי הש"ס עירובין (לב ע"ב) דאמרו לרבי כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש ופרש"י דבה"ש ספיקא הוא ושבות דרבנן לא גזרו יעו"ש א"כ מבואר דגם בספק בה"ש מקילין מטעם ספיקא דרבנן (והוא סתירה לסברא דידי ולסברת הגבו"א) אכן נראה עיקר דהתם הא בלא"ה קי"ל אין עושין ספיקות בידים ויעו' בר"ן סוף פסחים במ"ש לענין ספירה דרבנן שלא יכניס עצמו בספק לכתחלה לספור בבה"ש (יעו"ש ברא"ש סימן מ) ויעו' בב"י או"ח (סי' פג) בפסקו של הרמב"ם לענין האבעיא דיש יד לבה"כ (נדרים ז) דאף דהוי ספק דרבנן מ"מ לכתחלה יש ליחוש יעו' פר"ת שם (אות ב) ויעו' במג"א (סי' תסז סוס"ק ב) דס"ס הנעשה בידים אסור ויעו' גם כן כעין זה ממש כמג"א (סימן י ס"ק יא) דבמלבוש שחציו פתות דהוי ספיקא אי חייב בציצית אין יוצאין בו אפילו לכרמלית דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה ועפ"ז היה מקום לפלפל ג"כ גבי תענית ואכמ"ל] ואיך יעשה לכתחלה ספק איסורא דרבנן אלא דבאמת התם לאו מטעם ספיקא דרבנן היא (ואינו בסוג כללי הספיקות) דבאמת לא הקילו התם אלא לדבר מצוה וכדומה (דלדבר הרשות הא תנן (שבת לד) אין מעשרין ואין מטבילין בספק חשכה) וכמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהלכות שבת הלכה י (יעו"ש בהה"מ שלא התירו השבותים בבין השמשות אלא במקום מצוה כזו ובעירוב) ופ"י מהלכות עירובין הלכה ו והטעם דבמקום מצוה לא גזרו על שבותין בה"ש (יעו' בטוש"ע וב"י (סי' שמב) ויעו' ג"כ במהרי"ט שניות חיו"ד (סו"ס ב) במ"ש בענין השבותין בבה"ש דודאי עשו לו חיזוק כשל תורה אלא דלדבר מצוה לא גזרו) אם כן י"ל דוקא החם התירו אפילו לכתחלה דראו חכמים שבמקום מצוה ובה"ש אין לגזור על שבותין ואין מדמין גז"ת זה לזה יעו' ג"כ ש"ס שם (לד ע"ב) גבי גזרה דשמא יקטום ובפיה"מ להרמב"ם פ"ד דשבת וברא"ש שם (סימן ד) ובקרבן נתנאל שם (אות כ) אבל בכל מקום דמקילין מטעם ספיקא דרבנן שפיר יש לומר דבספק בין השמשות לא הקילו כמש"ל, ועוד נלפע"ד דיש צד חומרא בספק זה ע"פ דברי המג"א (סי' קפד ס"ק ז) דכשיש ספק על דאורייתא ודרבנן יחד יש להחמיר גם בדרבנן דלא לזלזולי ביה יעו"ש גבי ברכה ד' דבהמ"ז וא"כ יש מקום גדול לומר דבספק הכולל כבה"ש וכדומה דבשעה שיש ספק לענין תענית וכדומה יש ג"כ ספק לעניני דאורייתא דמחמירין בספיקן וע"כ הוי כאלו באו לפנינו שני הספיקות על דאורייתא ודרבנן יחד דיש להחמיר גם בדרבנן שלא יהיה זלזול (ויעוין מ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד (סי' כה אות י) והעירותי על דברי אלה בכתובים מדברי המשנה למלך (רפ"ט מה"א) ומדברי הרמב"ם (פרק יד מהלכות אבות הטומאות הלכה ח) ויש לחלק בזה כמובן, עתה ראיתי שעמד קצת בזה גם בתשו' רעק"א (סימן סד) באופן אחר) ויש בזה אריכות דברים אכמ"ל ועכ"פ מיושב בזה קושית הגבו"א אך מדברי הירושלמי הנ"ל גם כן סתירה לסברא זו ויש גם כן מקום לומר דהש"ס דידן (ברכות כא א') דלא מקשה מהך ברייתא דהקורא קודם לכן כו' משום דבספק בה"ש אין להקל אף אי ק"ש דרבנן מטעם דהוי ספק כללי גם לדאורייתא ודוק ועפ"ז יש לפלפל גם כן בהנך סוגיות שהבאתי לעיל (אות ב) ואין צריך לכפול הדברים להמעיין בהתבוננות וכמש"ל:
ו ובאמת לענין תענית ט"ב מה דאסור בה"ש (חוץ שאר ת"צ) יעו' ב"י (סימן תקסב) ומג"א שם (ס"ק א וסי' תקסח ס"ו) וברמב"ם (פ"א מהלכות תענית הלכה ד והלכה ת) י"ל בפשיטות דל"ק קושית הגבו"א דניקל מטעם ספיקא דרבנן דכיון דתענית ט"ב מדברי קבלה הוא הוי כד"ת ויש להחמיר בספיקו [אף דבשאר תענית דהוי ג"כ דברי קבלה (יעוין רמב"ם (פ"ה מהלכות תענית ה"ד) וארבעה ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה כו') הקילו דא"צ להתענות אף בלילה שלפניהם ה"ט משום דכיון דרצו אין מתענין (ר"ה חי ע"ב) אבל בט"ב שהחמירו כיוה"כ יש לומר דאף לילה שלפניו יש לו דין ד"ק ויעו' בטוש"ע סימן תקנ] וכמ"ש הב"י או"ח (סימן תקנד) בשם ר"ת לענין צ"ג (ורק במקום חולי הקיל שם מטעם כיון דרצו מתענין הוי כרשות יעו"ש בב"ח) וכ"כ א"ז הט"ז או"ח (סימן תרפז ס"ק ב) דמגילה דהוא מד"ק הוי כד"ת לענין עבודה וכ"כ הב"י (סי' תרפו) בשם הרז"ה ויעוין ברש"י ביצה (לז א') ד"ה משום ותוס' שם ויעו' בש"ע או"ח (סימן תרצו ס"ז) במ"ש דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה ועכ"פ על פי הנך דוכתי דמבואר דדברי קבלה חמור כד"ח יש מקו גדול לומר דאין להקל בספיקו גם כן כבד"ת ובזה א"ש הא דחזקיה קרי בטברי' בי"ד וט"ו (מגילה ה ב') ויהיה מיושב מה שהקשה הר"נ שם דהא ה"ל ספק דבריהם לקולא די"ל גם כן דהא ה"ל ספק דברי קבלה ולחומרא וע"כ פסק בש"ע שם (סי' תרפח ס"ד) דיש לקרות בשניהם וכן הטמין ברמז הפמ"ג שם באשל אברהם (ס"ק ד) ועפ"ז יש להעיר בדברי הנוב"י חיו"ד מה"ת (סימן קמו) במה שכתב שהח' שגוזרין על הנולדים אינו אלא מדברי קבלה והולכין בספיקו להקל יעו"ש דדבריו צ"ע מכל הנך מקומות אבל הגאון חתם סופר אה"ע ח"א (סי' ב) לא כתב כדברי הנוב"י יעו"ש דמתאים לדברי דבנו"ח דהאיסור הוי דברי קבלה כדאורייתא דמי וספיקו להחמיר הבאתי ג"כ דבריהם בקצרה בספרי ברכת משה קוה"ת וסימן ל אות ד) ואכמ"ל דכ"ז לפלפולא בעלמא דבעיקר הדבר שכתבו דספק א' בדרבנן דומה לס"ס בדאורייתא שלא ניקל בסתרי אהדדי אמת שכ"כ ג"כ הרב שער המלך (פרק י מהלכות מקואות כלל א) להדיא דמה שכתבו התוס' (ב"ק יא) לענין ס"ס כן הוא בספיקא דרבנן דלא מקילין בסתרי יעו"ש אכן לפע"ד לכאורה יש מקום בראש להסתפק ולחלק שלא כתבו התוס' הכי אלא גבי ס"ס בדאורייתא דממ"נ יבא לידי איסור תורה משא"כ בדרבנן אולי מקילין בכאו"א מטעם ספיקא דרבנן כיון דעכ"פ לא יבוא לידי איסור דאורייתא (יעו' ג"כ בפרמ"ג בחדושי הספיקות מחודשים א' במה שכתב ולזה יש לנו לומר בדרבנן א"צ שלא יהיו סותרין אהדרי) ולכאורה יש ראיה לזה מהא דתנן (פ"ז דתרומות מ"ו) נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן (דאמרינן של תולין נפלה ומשום דמיירי בדרבנן יעו"ש מ"ה ובש"ס פסחים (מד א') וסוגיא דיבמות (פב ע"א) ובב"י (רס"י קיא) וברמב"ם (פי"ג מה' תרומות הי"ג וי"ד) נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן הרי דמקילין בכאו"א לומר דשל חולין נפלה מטעם ספק דרבנן אף דסותרין זא"ז בע"כ דטעמא כיון דלא יוכל לבא לידי איסור תורה ועפ"ז יש לסלסל ולפלפל בסוגיא דפסחים (י ע"א) גבי שני שבילין יעו' במשנה למלך (פרק יט מהלכות אבות הטומאות ה"ב) מ"ש באורך ויעו' ג"כ מ"ש הרש"ל בחכ"ש (נדה כז) ד"ה חומר ובמהרש"א שם ובחדושי כתבתי ח"ל בענין זה באורך ואכמ"ל ועוד חזון למועד ברצות ה': הנני שאר בשרו המברכו בכל טוב משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל: