שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן מז
תשובה להרב המאה"ג וו"ח וכו' מוהר"ר נתן נטע הכהן דאנער אבד"ק דאדשיץ מדינת פולין בפלך ראדום. בדברי הבעל המאור ריש ברבות וביאור דברי החכמת שלמה בכ"מ בברכות וקושיא בפסחים ל' ובענין אי שייך זכית במח ע"פ דברי הרא"ש ס"ק. מכתבו השגתי ע"ד שאלתו בענין ציון מרב אחד עיר וקדיש שהוא ד"מ הנוגע ליורשיו אשר אף במקומי אני משמיט עצמי בכל האפשרות מן הדין ודברי רשב"י בירושלמי עומדים לנגד עיני תמיד ובפרט למק"א אין דרכי להשיב מטעמים הידועים וע"כ גם עתה לא אצא חוץ לגדרי אך שלא יהיה מכתב חלק מד"ת פניתי על שעתא חדא לעיין קצת בהמקומות התמוהין שהציע לפני לבארם ורוצה לקבעם בדפוס כיון בתוך ספרו ואין הזמן מסכים לכתוב באורך אך בקיצור נמרץ: (א) דברי הבעל המאור ריש ברכות מאימתי ה"ג וכו' הצריכין ביאור רחב לדעתו הנה כד הוינא טליא אמרתי בפשיטות דכונתו דתיבת מאימתי הוא ציון להתחלת הפרק וה"ג קאי אדלקמיה וממאי דהאי ובא השמש וכו' והיא גרסת הגאונים דלא כמ"ש לפנינו בגמ' דהוא גרסת רש"י ותוס' דהיינו דלפי הגרסא שלפנינו ביאת שמש וטהר יומא בחדא בבא הוא וביאת אורו וטהר גברא בבא שניה הוא אבל הגאונים שהביא הבעל המאור גרסי וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר יומא כו' דלפ"ז אור ויום בחדא בבא הוא וזהו שבתחלת דבריהם מתנחי בה סימנא ויקרא אלקים לאור יום דסימנא מלתא היא לזכרון דאור ויום בחדא בבא היא לגרסתם שהביא תיכף אתר זמן רב נדפס ספר מגיד תעלומה להגאון הקדוש ר' צבי אלימלך זצ"ל אבד"ק דינוב וראיתי שם (דף כז ע"ב) שפירש כן דברי הבעל המאור והדברים פשוטים וברורים: (ב) דברי החכמת שלמה שם (ג ע"ב) ד"ה דאני ר' יהושע כו' ונ"ב פי' הוא על קרא דקדמו עיני אשמורות וק"ל דדבריו צריכין ביאור נלפע"ד דלכאורה יש להבין דברי הש"ס דקאמר ור"נ ס"ל כר' יהושע הא ר"י ס"ל עד סוף שעה ג' כדפי' הרע"ב משנה ב' וא"כ הוי ג' דיממא ולא תרתי וא"כ אפשר דזה כונת הרש"ל לתרץ קושיא זו במ"ש פירוש הוא על קרא כו' היינו דבדין ק"ש לא ס"ל ממש כר"י דס"ל עד סוף שעה ג' אלא דבפי' הקרא מפרש ע"פ דברי ר"י דתני עד שלש ורבי נתן ס"ל דדרך בני מלכים לעמוד בתחלת שעה ג' והוי תרתי דיממא נמצא דמה דקאמר הש"ס סבר לה כר' יהושע לא דס"ל כן להלכה בדין ק"ש אלא דאסבר לה לפי' הכתוב כר"י היינו כעין דברי ר"י כן יש מקום לומר בכונת הרש"ל שלא יהיו דבריו נפלאין כ"כ אלא דבעיקר הבנת דברי הש"ס ראיתי בתוס' הרא"ש שם (הנדפס בשנת תברך) שתירץ תמיהתי בנועם דבריו זה לשונו ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים להיות ישנים עד שתי שעות ויקראו בשעה שלישית עכ"ל הזהב וכונתו דדרך בני מלכים לעמוד מתחלת שעה ג' עד סופה וע"כ לענין ק"ש מקרי ובקומך עד סוף שעה ג' כיון דיש מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה ג' והכא קאמר תרתי דיממא היינו אף נגד המלכים שעומדים תחלת שעה ג' קדמו עיני שני משמורות וכזה כתב הכסף משנה (פ"א מהלכות ק"ש הי"א) יעוין גם כן בהגמיי' שם (אות ט) מ"ש בזה ויעו' בפנ"י ברכות שם מה שכתב וכבר קדמוהו בזה המה ולפ"ז נוכל לומר, דר"נ ס"ל כר"י ממש גם בדין ק"ש אכן עכ"ז יש להעמיס כאופן הנ"ל בדברי הרש"ל דהנה כל הלומד בדברי הש"ס יתפלא דהא ר"א בר פלוגתיה דר"י (לקמן ט ע"ב יעוין גם כן כה ע"ב) ס"ל גם כן לעיל ע"א דג' משמורות הוי הלילה ואיך יפרש הוא קרא דקדמו עיני אשמורות אבל באמת הא לא פליגי כלל בזה ר"א ור"י אם בני מלכים דרכן לעמוד בג' שעות. אלא דר"א ס"ל דקרא דובקומך לא קאי דוקא על קימת מלכים אלא על קימת סתם בני אדם וכן ראיתי להגאון צל"ח שכתב עפ"ז דהך סבר לה לאו דוקא דבזה ליכא פלוגתא כלל אלא משום דר"י הזכיר דבר זה שבני מלכים קיימי אז קאמר כאן סבר לה כר"י יעו"ש אם כן אפשר דזה גם כן כונת הרש"ל ליישב דברי הש"ס וכמש"ל דמה דקאמר סבר לה (ולאו דוקא דסובר כותיה בדין ק"ש) היינו דאסבר לה לפירוש הכתוב על פי דברי ר"י שהזכיר דבני מלכים עומדים בג' שעות כמו דבאמת גם ר"א בר פלוגתיה דר"י בדין ק"ש גם כן מפרש הכתוב על דרך זה ואפשר דזה גם כן כונת רש"י דהוסיף על ור"נ תיבות אמר לך היינו דיאמר כן בפירוש הכתוב ולא דס"ל כר"י ודוק, ויותר נראה דהרש"ל לא גרס בגמרא ור"נ סבר לה כר"י מטעם הנ"ל אלא ור"נ דתני (ולא דתנן) ר"י אומר ועז"כ כצ"ל ור"נ הוי כמו ואידך (יעו' בספר בית נתן גרסת ש"ם ישן שהיה לפני הגאון חיד"א ואידך סבר לה כר"י) דתני כו' הוא תירוץ ונ"ב פי' הוא על קרא כו' היינו דר"נ תני בברייתא פירוש על קרא קדמו על פי דברי ר"י וכמש"ל ודוק:
ג ומה שדרש כת"ר לבאר לו דברי התוס' ברמת שם (ו ע"א) ד"ה חי כעמך ישראל שכתבו זה שיסד הפייטן טוטכת כלילו גדלי נלפע"ד פשוט דהמפרש שם בפייט פי' תיבת גדלי לענין ציצית ולפי מה שמבואר בש"ס הני תפילין כו' מי כעמך ישראל אם כן פירוש הפייט גדלי לשון גדולה וחשיבות היינו דכנסת ישראל אומרת דתפילין דמרי עלמא וכתרו הוא גדולתי ותשובתי דכתיב בתפילין שבחו של ישראל מי כעמך וזהו שחידשו התוספות, ומ"ש בדברי החכמת שלמה שם (לה ע"ב) תוס' ד"ה כאן יעוין בסמיכת חכמים מה שהאריך בדברי התוספות וע"פ דבריו יש מקום לפרש גם דברי הרש"ל ואכמ"ל ויעו' ג"כ בסוף ספר מלא רצון בקונטרס ירושת נפתלי מ"ש בדה"ת ובביאור דברי הרש"ל דמיירי בבינונים דכי הדדי נינהו רק בקריאת השם מחולקין דכאן קראן עושין וכאן קראן אין עושין ויש לעמוד בדבריו שם ואכמ"ל: ומ"ש בדברי החכמת שלמה שם (מ ע"ב) תוס' ד"ה נימא שכתב נ"ב אבל פת ויין מסתמא חשבינן שהכל לגבייהו כברוך המקום ודוק עכ"ד דצריך ביאור, ולפע"ד י"ל בכונתו ע"פ דברי המגיד תעלומה שם שכתב על דברי התוס' זה לשונו וי"ל דה"ק ר"ה דאמר כר"י וס"ל לר"ה דה"ק ר"י כל המשנה ממטבע כו' היינו כשתקנו לדבר החשוב ברכה מיוחדת כגון פת ויין דתקנו מטבע מיוחדת כענין מטבע של כסף ושל זהב שטובעין עליו צורה משא"כ אסימון אין עליו צורה ואין בו היכרא להיותו ניכר בשם מן שאר חתיכות כסף הבן הדבר עכ"ל (ויעו' בפנ"י מ"ש כעין זה ליישב קושית התוס' מדנפשיה) ואם כן יש להעמיס הנחה זו בדברי הרש"ל דברכת שהכל (חוץ מברוך המקום דלא הוי בכלל תקנות הברכות) בשאר דברים הוי בכלל מטבע שטבעו חכמים כיון דבשאר דברים לא תקנו ברכה מיוחדת משא"כ פת ויין דמטבע מיוחדת תקנו בהם וקבעו ברכה לנפשם א"כ גם ברכת שהכל לא הוי מטבע הברכה כברוך המקום:
ד ומ"ש בהא (דפסחים ל') שכתב הר"ן שם ד"ה דאמרי דאפילו לר"ש החמץ שעבר עה"פ אסור אפילו לאחרים וראיה לדבר מדאמרינן פ"ק דחולין חמצן של עו"ע אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין כר"ש כו' הא לאו הכי אסור וש"מ דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח לכ"ע אסור יעו"ש וע"ז הקשה בנו השנון שיחי' דניחוש שמא גם אחר החליף עם זה העכו"ם והדר הוי ליה איסורא כי זה יהיה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ולפי דברי הש"ס (חולין שם ד ע"ב) סברוה הא מני ר"י הוא א"כ הוי ספק איסור דאורייתא, והיא קושיא ראויה ליניק וחכים ישמח האב ביוצאי חלציו אבל באמת לא קשה דדוקא בחמצן של עו"ע מותר משום דלא שביק היתרא והחליף אבל ליחוש על של עכו"ם שהחליף אתו ישראל אחר מעוברי עבירה דוקא לא מקרי ספק כלל (אפילו לר"י) כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא ורוב ישראל כשרים הם שאינם משהים חמצם אלא מבערים אותו או מוכרים לעכו"ם קודם הפסח, ויש לפלפל גם כן ע"פ דברי התוס' (ב"מ קטז א') ד"ה והא במ"ש הא כמה גנבי איכא בשוקא יעו"ש ודוק, אבל באמת נ"ד ל"ד לדהתם דהכא אנו דנין על החמץ שהוא לפנינו דמטעם לא שביק אמרינן דהחליף עם עכו"ם אבל ודאי לא שייך להסתפק דהעכו"ם החליף עם ישראל עובר עבירה דוקא דאמרינן חמץ זה שהוא לפנינו מרובא היא (יעוין בתוס' חולין (צה א') סוד"ה ובנמצא) היינו או מחמץ של עכו"ם עצמו או משל ישראל הכשרים דאלת"ה אם כן לר' יהודה יהיה אסור כל חמץ של עכו"ם מטעם ספק דאוריי' דלמא החליף עם של ישראל עו"ע א"ו דזה לא מקרי ספק כלל כמש"ל (ויעו' בפרמ"ג או"ח (סימן תנא) במש"ז (ס"ק טז) במ"ש ואפשר מספק לא חשו לזה ובמ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד סו"ס יט ודוק) ויעוין ג"כ בלב אריה חולין שם במ"ש על קושית התוס' דאיך מותר הפת באכילה הא גזרו על, פתן של עכו"ם וכתב דיש לתלות הכא דהפת של כותי הוא משל ישראל שמכר לו קודם פסח בכדי שלא יצטרך לבערו כו' וזה עדיף טפי מספיקא אחרינא דבזמן ההוא שכיחא טובא דישראלים מוכרים החמץ שלהם לנכרים, קודם זמן איסורו כדי שלא יצטרכו להפסיד ולבער וכה"ג אמרינן בפכ"ה האידנא דהיתרא שכיחי טפי יעו"ש ועכ"פ ברור דמשום זה יש לומר דלא מקרי ספק כלל אף לענין דאורייתא כמובן:
ה ומ"ש בקונטרסו לפלפל בענין אי שייך זכיה במת הדברים עתיקין ויעוין בנוב"י אה"ע (סימן מג וסימן נא) לענין חזקה דכל מה שנמצא ביד אדם הוא שלו המבואר בחו"מ (סי' צט) אי שייך בבגדים שלבוש בהם המת הנמצא יעו"ש, ויש להעיר בפרט זה מדברי הרא"ש מועד קטן פ"ג (סימן עט) במ"ש ולאו דוקא זכה כו' וגם לא שייך זכיה לגבי המת אלא אסורין משום דמיחלפי בתכריכי המת יעו"ש ויעוין ג"כ ברש"י גיטין (יד ע"ב) ד"ה כזכי במ"ש וכיון שזכה בהן בחייו דמשמע ג"כ דלא שייך זכיה במת (אלא דצע"ק מדברי רש"י בעצמו במ"ש אח"כ ד"ה הא דליתא דמשמע דאי לאו משום זכיה בטעות הוי מהני וי"ל) ויעוין גם כן ברמ"א חו"מ (סוף סימן רי) ואכמ"ל בפרט זה, ומ"ש בקונטרסו (אות ג) בענין חזקה שאין עמה טענה לא הביא רו"מ דברי התומים (סי' קמט ס"ק יט) וכתבתי מזה ג"כ בחבורי ברכת משה בקונטרס התשובות (סימן א אות ב) יעו"ש ומרוב הטרדה הפסקתי באמצע הדבור ועוד חזון למועד ברצות ה':
הדו"ש משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל: