שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן מ
תשובה קערה בד"מ בענין אשה ששאלה משכנתה קדרה בדי לבשל בה בשר ובעודה מבשלת שכחה ותחבה כף חולבת ולא היה במאכל ס' באופן שנאסרה הקדרה והמאכל ושואלת אם היא חייבת לשלם לשכנתה עבור הקדרה. הנה כבר עמד על מדוכה זו הגאון הנפלא שער המלך (פ"ז מהלכות חובל ומזיק הלכה ג') והאריך שם בדברים נכונים בענין אם שומר ומזיק דמי לגזלן דאומר לו הרי שלך לפניך (ב"ק צו ע"ב) יעו' ג"כ בסוגיא שם (צח ע"ב) ובש"כ חו"מ (סימן שסג ס"ק ו) ובסוף דבריו כתב השעה"מ דאיכא לעיוני אי חשובה כפושע דאבעי לה למידק אם הכף של בשר ועכ"ז חידש דאף אם חשובה כמזיד פטורה מלשלם דהא דאמרו מזידין חייבין בהיזק שאינו ניכר אמרו רבנן בטעמא שלא יהיה כאו"א הולך ומטמא טהרותיו של חבירו (גיטין נג א') א"כ י"ל דהיינו דוקא היכא דלא מטי הזיקא למזיק אבל בנ"ד דגם בשר וכף שלה נאסר לא שייך למיגזר שלא יהיה כאו"א כו' ואחר החיפוש מצא כן ביש"ש פרק הגוזל קמא (סימן כה) שכתב ג"כ סברא זו על דברי התוס' ב"ב דגבי כלאים ליכא למיחוש שלא יהיה כאו"א כו' כיון שבעל הכרם נמי מפסיד יעו"ש, והדברים נפלאין שחשב שהיש"ש הוסיף זאת מדעתו על דברי התוס' ובאמת הוא לשון התוס' בעצמו שם (ק ע"ב) ד"ה חייב וכ"כ התוס' ב"ב (ב ע"ב) ד"ה וחייב (והיש"ש בב"ק העתיק כל לשון התוס') וגם בעיקר הדבר עדיין יש מקום בראש להסתפק בנ"ד דבמזיד אינה פטורה דיש לומר דהתוס' לא כתבו כן רק היכא דההיזק לא משכחת לה רק באופן שהמזיק נמי יפסיד (יעו' ג"כ בבד"ה להרא"ה סוף שער הראשון (ה ע"ב) במ"ש מחיצת הכרם שנפרצה אוסרת בתבואה ביאוש משום דהתם האוסר שייך במלתא וחשיבי תרווייהו כשותפין וכו' יעו"ש דצע"ק בסוף דבריו שם ואכמ"ל) אבל היכא דההיזק יוכל להיות בלא היזק שלו אף שעשה באופן שהוא נמי מפסיד גם כן קנסוהו משום לא פלוג ודוק, ובזה יש מקום ליישב מה דקשה על התוס' אלו מדברי הש"ס חולין (מא א) דמשני הא דמטמא ומנסך דבמזיד חייב מיירי דאית ליה שותפות בגווי' (יעו' בישועת יעקב יו"ד (סי' ד ס"ק ו) וכבר עמד בזה בפלחי שם ס"ק ד) הא לפי דברי התוספות היכא דהמזיק נמי מפסיד לא שייך הקנס שלא יהיה כאו"א מטמא טהרותיו של חבירו ואמאי חייב במזיד אבל לפמ"ש א"ש דהא התם נאסר חלק חבירו משום דמערב בשלו (וכמ"ש התוס' חולין שם ד"ה ת"ש) וא"כ הא היזק דמערב משכחת לה בלא היזק שלו כגון שעירב ביי"נ של אחר או בשלו שכבר נאסר ולא שוה כלום ואם כן אף אם עשה באופן שהוא נמי מפסיד גם כן חייב ודוק, ויעוין גם כן בירושלמי כלאים פ"ז סוף הלכה ג' גבי המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו דנראה משם דלר"מ ודאי קודש יעו"ש אבל אין זה ענין למחיצת הכרם שנפרצה דמסכך עביד מעשה בידים (יעו' ש"ס ב"ק ק' סוף ע"א) משא"כ בנפרצה דלא נאסר רק משום מחשבה שנתייאש מלגדרה שפיר כתב הרא"ה דהאוסר שייך במלתא היינו דוקא אם הגפנים שלו המה אבל אם נפרץ מחיצת קנים של אחר איך יהיה נאסר משום מחשבה שלו כמובן עכ"פ אי נימא דדוקא גבי כלאים כתבו התוספות משום דלא משכחת בלא היזק גפנים שלו א"כ בנ"ד אף שהפסידה ג"כ הכף והבשר מ"מ הלא גוף ההיזק יוכל להיות בלא הפסדה שתתחוב בכף ותבשיל וקדרה של חברתה אם כן אפשר דבכג"ז שייך הקנס שלא יהיה כו' וחייבת אם עשתה במזיד כמו בסוגיא דחולין דאית ליה שותפות והדבר צ"ע אך בנדון השאלה ששכחה לפע"ד פשוט דלא שייך לחושבה כמזיד (משום דאבעי לה למידק) וכמ"ש הרד"ך בית כ"ו ח"ב (מובא במג"א סימן שית ס"ק ג) דשוכח מקרי שוגג וגם יש מקום לפוטרה מטעם דהוי כמתה מחמת מלאכה דנאסרה מחמת מלאכת הבישול וכמ"ש ג"כ השעה"מ שם ויעו' ג"כ בשו"ת בית שמואל אחרון סוף חחו"מ (סימן ה) ובפרמ"ג או"ח (סימן תרנח) במ"ז (ס"ק א) וע"כ נראה דפטורה לשלם בשכחה ותחבה (יעו' ג"כ בפתיחה הכוללת להפרמ"ג בהנהגות או"ה שני נד מ"ש התוחב כף איסור לתוך היתר חברו שוגג פטור מזיד חייב לשלם היזק שאינו ניכר ובהו"ת הארכתי באין מינו י"ל נרגש הטעם והוי היזק ניכר וצ"ע עכ"ד:
הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל: