שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן לח
תשובה לכבוד תלמידי הרב החריף ובקי זית רענן מו"ה שלמה בר' זינדל משה זלאצקי בעת מו"ץ באחרימאווא:
בדיני אבלות שלא נהג יום אחד אחר שנתודע לו אי מצטרף לשאר ימים. בדבר שאלתו באחד שלא נהג אבלות על אחותו עד ליל ו' ונודע לו מפטירתה ביום ה' הנה אם היה הדבר ספק אצלו עד שבא לבית אביו (שהמודיע אמר לו בדרך שאלה אם אמת הוא שגיסו נתאלמן) פשוט הוא דיום ה' אינו מצטרף אכן אם אמרו לו דרך ידיעה והחלט א"כ אף שלא נהג הוא הדין מבואר (בסימן שצו ס"ב) דעולה לו ואין בזה שום ספק כלל, ומ"ש על דברי הרדב"ז (ח"א סימן תקכא) בראובן שבא לו שמועה שמת אביו ואחד מן הקרובים אמר לו שאין השמועה אמת ואחר שעברו שני ימים אמר לו אמת היתה השמועה אם נתחייב למנות מיום שאמר לו קרובו אמת היתה השמועה או מיום השמועה, והשיב לא מבעיא בנ"ד דאנוס היה ראובן ע"פ קרובו שהטעהו כו' דפשיטא דאותן הימים עולין לו למנין ז' אלא אפילו זלול במקצת הימים כו' עולים לו למנין וכ"כ הרא"ש כו' יעו"ש במ"ש עוד וליכא לדחויה דהתם לעולם היה יודע שמת אביו אבל בנ"ד אותם הימים שבנתיים הוי כאלו לא ידע ולא שמע כיון שאמרו לו שאין השמועה אמת דכיון שאמרו לו אח"כ שאמת היתה השמועה הראשונה מאותה שעה הוא מונה יעו"ש דדבריו צע"ק וכבר רשום אצלי על גליון הרדב"ז שם דצ"ע מדוע לא הביא מדברי הרי"ץ גיאות בשם הגאון והרמב"ן (הו"ד בטיו"ד סי' שמ) ומבואר הכל בס' ת"ה וגם הרמב"ן כתב דראוי לומר כבר הורה זקן אלא דיש להשיב ועכ"ז סיים דהדבר צריך תלמוד ויש עוד מקום לומר בדברי הרמב"ן דוקא משום שנהג ג"י אבלות קודם שאמרו לו שהוא קיים משא"כ בנ"ז שלא התחיל כלל וצ"ע ויעו' בר"ן (כתובות ריש פ"א) סוד"ה ומת במ"ש ואם כן לא הוי רצופין דמבואר כסברת הגאון ע"כ דברי שם על הגליון, ועתה בהחפזי ראיתי בבאה"ט (סימן שמ ס"ק כז) שעל דברי הרמב"ן הנ"ל רשם לעיין ברדב"ז ח"א (סימן קצה) ובכנה"ג ובודאי כיון לדברי רדב"ז אלו (שלא נמצא בח"א מעניני אבלות בסימן קצה) כידוע דסימני הרדב"ז נשתנו בדפוס האחרונים וס' כנה"ג אינו לפני אכן בגליון רש"א ראיתי עתה (סימן שצו) בשם הכנה"ג שהביא דברי הרדב"ז (בסימן קצה) בדין אם מונה מיום השמועה הראשון, (כאשר הוא לפנינו בסי' תקכא) ושם בגליון רש"א עמד ג"כ בדברי הר"ן דכתובות ונהניתי עכ"פ בנ"ז אם אמרו לו שמתה אחותו (לא בדרך שאלה) אף שלא נהג עולה ויפה כתב רו"מ דלאו דוקא זלזל אלא גם היכא שלא ידע הדין (ולא משום דלא חלקו כמ"ש) אלא דבתשו' הרא"ש שם (כלל כז דין ד) הביא מה שדקדק הראב"ד מדין הפסק הרגל דאם עבר ולא קיים או אפילו שוגג שאין הרגל מפסיקו ומניה ילפינן לענין אם לא נהג אבלות כו' א"כ מבואר דשוגג עדיף וע"ז כתב הרא"ש דה"מ כשלא נהג כל שבעה כו' אבל אם זלזל כו' אם כן פשוט דכתב זאת לרבותא דאפילו בזלזל א"צ להשלימם ומכש"כ בשוגג דעדיף לענין זה ובכג"ז לא ידע הדין הוי כשוגג יעוין ט"ז מ"ד (סימן צט ס"ק ט) ובמג"א (סימן שית ס"ק ג) ובמ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד (סימן כא) ומ"ש דאף דבעת שנודע לו היה מסופק אם הוא בתוך ל' גם כן חל עליו חיוב אבלות משום דרוב אחרונים פסקו שם דמתאבלין משום דאוקמא אחזקת חי הנה אף דאין להחליט כן להלכה בדין ספק תוך ל' יעוין בית מאיר (סי' שצז) שם ובזכור לאברהם אות שמועה וביד אברהם שם שהקילו בספק אבלות זה אכן לענין נ"ד יש לומר להיפוך דמקילין באבלות לומר שהיה חייב באבלות בכדי להצטרף גם יום זה וגם אפילו לדעת אלו דלא היה חייב בעת שהי' ספק ג"כ יש מקום לומר דאח"כ כשנודע לו למפרע שהי' בתוך ל' יש למנות מאותה שעה ששמע כיון שנהג תיכף ביום השני והבן, ויש בזה לסתור ולבנות יעוין גם כן בש"כ סימן שצז ס"ק א) ונה"כ שם ואכמ"ל דעכ"פ בנ"ד פשוט דנחשב גם יום השמועה אם הודיעו לו בהחלט לא בדרך שאלה וספק:
כ"ד הדו"ש הכותב בנחיצה משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל. שער העשירי שער המשפט ובו ה' סימנים: