שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן יג
תשובה לי"נ הרב המאה"ג חו"ב זית רענן וו"ח וכו' מוהר"ר עזריאל נ"י המורה לצדקה בטולטשין פלך פאדאליאן. בענין ג"ש מאמעריקא שכתבו הרשל בלא יו"ד במקום הירשל ביו"ד ועוד כמה ענינים הנוגעים לש"ג. ע"ד שאלתו באשה שבעלה הניחה עגונה זה שבע שנים שנסע לאמעריקא וברוב יגיעה השיגו גט מאמעריקא על ידי הבי דואר ושם הבעל צבי ונקרא בפי כל הירשל ונכתב בגט צבי המכונה הרשל בלא יו"ד אחר הה"א וגם אבי המגורשת היה נקרא בפ"כ ברוך וכן היה חתימתו ובגט נכתב בת ברוך ליב וכת"ר חקר ע"ז מהקרובים והשיבו שיודעים ששמו היה ברוך ליב מעריסה ואמו שכבר מתה קראתו לפעמים ברוך ליב וגם קצת אנשים קראו אותו לפעמים בדרך לצנות ברוך ליבונא ובבהכנ"ס שהתפלל אמר הקורא בתורה שה ה קוראי לתורה קודם מותו בערך שש שנים ברוך יהודה ואם לא נכשיר הגט אין תקנה להאשה ח"ו כל ימי', זה תוכן השאלה בקצרה ורו"מ פתת בהיתרא תחלה דהמסדר נראה שעשה כן ע"פ דעת החת"ס (ח"ב סי' כה) ואפשר גם באמעריקא נקרא בשם הרשל בפתח וא"כ אין קפידא כשכתבו כמו במקום כתיבה דרק בשני שמות מחולקין אם כתב כמקום כתיבה פסול משא"כ בכג"ז שתלוי רק במבטא המדינות וכמ"ש הט"ג שנ"ז ס"ק ה' בשם זוסטא שכתבו בגט כמבטא מקום הכתיבה דהגט כשר ובפרט בנ"ד שנכתב שם הקודש צבי כראוי בודאי כשר מה שכתבו הרשל בלא יו"ד זת"ד כת"ר:
א והנה אף כי באמת יפה כתב רו"מ מ"מ מלבד דלפע"ד אינו מוחלט כ"כ הוראת החת"ס וצע"ק לעשות כן למעשה והעירותי מעט בזה בספרי מנחת משה בקונטרס חקי השם דין ז' וכתבתי מזה ג"כ בתשו' לקרעמינעץ (יעו' לעיל סי' י' אות ג) ובודאי מאן דעביד הכי ג"כ לא משתבש אכן הא בנ"ד אינו ברור דבאמעריקא קורין בפתח וספק זה הוי אפשר להתברר אמנם עכ"ז יש בטעמו עיקר וחזי לאיצטרופי לשאר צדדי היתר שיש בנ"ד שאבאר בעה"י בקצרה דבעיקר הדבר אם חסר יו"ד המורה על הנקודה יש להעיר מדברי הרשד"ם אה"ע (סי' רמ"ד) (הו"ד בכנה"ג (סי' כח) הגב"י אות מ"ז) בשם אישקופיא שכתב דאין חשש אם כתב בלא יו"ד בין א' לשי"ן וכ"כ המהר"י הלוי (סי' ת') והסכימו לדבריו הר"א חסין והר"א הכהן והראנ"ח (הו"ד שם אות מ"ח) בשם ליפאנטו דאין קפידא אם לא כתבו יו"ד בין למ"ד לפ"א והנה הג"פ (סי' קכח ס"ק ז') (הו"ד בטו"ג לש"ע אות ו') כתב שהיה שם ואינם קורין בחירי"ק רק בציר"י וכיון שכן אם היתה נקראת בחירי"ק והשמיט היו"ד יראה בעיניו דלא היה מכשיר הרשד"ם יעו"ש וכ"כ הרב שדי חמד מערכת גט (סי' לב) בשם הרב אגורה באהלך (מג ע"א) לחלק בין נקודת חירי"ק לנקודת ציר"י ושב"א ובאמת אינו מובן מדוע יהיה חמור נקודת חירי"ק מנקודת ציר"י לענין עכבות היו"ד אם לא דנימא כמ"ש העזרת נשים ש"נ אות ה' גבי שם הירמיזא בשם קונטרס הריק"ש חסר יו"ד בין הה"א לרי"ש וטעמו משום דבלשון ערבי אין מקפידין לכתוב יו"ד לרמז על הציר"י שבאות שלפניה ומיהו יראה כיון דהשם הוא ספרדי אע"ג דהמגרש והמתגרשת הם ערביים צריך לכתוב השם כמדת הלשון אשר ממנו חוצב ולפיכך כותבין אותו מלא יו"ד ואם כתבו חסר יו"ד עיין רשד"ם בשם אישקופיא עכ"ד ונראה בכונתו דאף דלכתחילה ודאי צריך לכתוב כמדת לשון הספרדי מ"מ בדיעבד אם נחסר הנקודה אינו מעכב כיון דבלשון ערבי אין כותבין יו"ד על ציר"י (יעו' ג"כ בעזרת נשים שא"א גבי שם אידר) משא"כ בנקודת חירי"ק שפיר י"ל דמעכב היו"ד אלא דמהר"י הלוי נראה דמכשיר השמטת יו"ד אף בהברת חירי"ק יעו"ש בט"ג הן אמת דהמעיין ברשד"ם שם (הו"ד גם בשער התשובות להגאון דב"ח סי' סה) יש מקום לומר דלא הקיל בחסר יו"ד הנקוד אלא בשם העיר ומשאר הטעמים שכתב שם דלא נשמע עיר אחרת ששמה אשקופיא אלא זו ואין לחוש לחשש רחוק מאוד דלמא איכא אשקופיא אחרת בסוף העולם וגם משום שדרך לכתוב נהרות ומוכיח על העיר אשר אנו כותבין ועוד טעם שדרכנו לכתוב וכל שום וכו' דזה מועיל ודאי לשינוי קל כזה דקיל טובא יעו"ש אבל בחסר יו"ד הנקודה בשם האיש או אשה שפיר י"ל דהוי כשינה שמם ומעכב אבל באמת נלפע"ד דאם חסר יו"ד הניקוד הוי שינוי בשם לא היה מכשיר גם בשם העיר וכמו שהביא שם דברי הרשב"ץ המובא גם בב"י גבי תונס אם כתב תנס פסול יעו"ש בכנה"ג הגב"י אות נ"ב דפירש דברי הרשב"ץ במ"ש הרי הוא כמו שאינו דהוי שינה שם עירו דפסול) ולא הכשיר אלא משום דהשמטות הנקודה אינו מעכב ולא כתב שאר הטעמים אלא לרוחא דמלתא א"כ גם בשמות איש ואשה יש להקל בהשמטת היו"ד (להג"פ בדעת הרשד"ם דוקא בנקודת ציר"י ולהמהר"י הלוי גם בנקודת חירי"ק וכמש"ל) ובפרט בכינוי השמות דקיל טפי משם העיר ויעו' מ"ש לקמן אות ה' ו') ומה גם במקום עיגון כתב להדיא הרב מהר"י דאנין בס' רוב דגן (הו"ד בשדי חמד שם) אות צ"א בשם האשה זיצבול שכתבו בלא יו"ד אחר הזיי"ן והסכימו הגדולים להכשיר במקום עיגון אף שהשמיטו בשם האשה היו"ד שהוא להברת חירי"ק יעו"ש:
ב וראיתי להגאון מלבוב בספרו שו"מ מה"ב ח"ג (סימן עו) בשם ליבוש שנכתב לבוש בלא יו"ד אתר הלמ"ד והקיל שם בשעה"ד מטעמים אחרים שכתב יעו"ש דיש גמגום בלשון השאלה ובתוך דבריו שם כתב ג"כ דיכול לקרות בציר"י אף שנכתב בלא יו"ד אינו נרגש במבטא כ"כ השינוי ויעו' ג"כ במה"ג ח"ב סו"ס ע"ג גבי פרידמאן שכתב לפשיטות דכל שאין השינוי רק בנקודה לא מקרי מזויף מתוכו כי יכול לקרות פרידמאן בחירי"ק הרי"ש ומה שנשמט היו"ד אינו מזיק יעו"ש שלא כתב שום טעם וראי' לזה ולפמש"ל הדברים בטעמן לשבח (אלא דכ"ז בדיעבד אבל לענין לכתחלה דבריו מגומגמין שדרש את השמות וכתב לכתוב לכתחלה פרדמאן משום דבא משם שמתה אף שחותם פרידמאן ודבריו תמוהין מאד דגם הלעז של שמחה שהוא פריד ג"כ נכתב ביו"ד דמורה על ציר י בכל ספרי שמות יעו' בט"ג שא"ו ס"ק ט"ז שתמה על הב"ש שכתב וריידמאן כינוי לשמחה דלפי הברתנו במדינה זו הלעז של שמחה פריד הרי"ש בציר"י וסגי בחד יו"ד המשמשת בנקודת ציר"י ונקודת חירי"ק כו' וכן בשם אשה פרידא הברתנו בצירי ובחד יו"ד סגי יעו"ש ובדב"ח ס"ק ה' שתירץ דהב"ש מיירי במקומות שקורין לשמחה פרייד בפתח חריף כמו רייצא וכדומה וכ"כ הדב"ח שם שא"פ אות ב' פרידמאן כימי לשם שמחה אם נקרא בציר"י ולשם שלום אם נקרא בחירי"ק ומ"מ כותבין שניהם בשוה בחד יו"ד ואין לחוש לטעות וכמ"ש הע"נ גבי שלום ושלום בפת"ח זולת במקומות שנקרא בפת"ח חריף כותבין פריידמאן בשני יודין יעו"ש וא"כ אי מיירי השו"מ במקום שקורין בפתח חריף הו"ל לכתוב בשני יודין (זולת במקום דההברת לעז של שמחה הוא בפת"ח סתמא יעו' בס"מ וב"ש וט"ג שא"ה ס"ק י' גבי הילמאן שיש קורין בפת"ח והיה לו לבאר זאת גם לפי השערתי המבטא בלבוב אינו משתנה ממבטא אנשי בראדי מקום מושבו של הט"ג) ואי כשנקרא בהברת ציר"י צריך לכתוב יו"ד ואיך צוה להשמיט היו"ד ובפרט כשחותם פרידמאן (יעו' מ"ש בקונטרס חקי השם דין ל"א) ע"כ דבר זה אין לו פנים בהלכה במכת"ר כי רב הוא] והנה בענין זה ראיתי גם בדב"ח סוף ספרו בשעה"ת (כג ע"ב) הביא דברי הרב חא"ש (סי' טו) שכתב על אשה ריזא בחירי"ק תחת הרי"ש יש לכתוב רזא בלא יו"ד כי אף שלפעמים הוי הברת חירי"ק ביו"ד מ"מ הברת ציר"י דוקא ביו"ד ובמדינותינו שכיח יותר שם ריזא בציר"י משם ריזא בחירי"ק ולכך אם יהיה נכתב ביו"ד כו' ותמה הוא עליו בזה דמנלן לחלק דחירי"ק לפעמים ביו"ד והברת ציר"י דוקא ביו"ד והא המהר"י בן לב כתב דתנועת חירי"ק ביו"ד מעכב אפילו דיעבד וכן מה שחשש דיטעו לקרות ריזא בציר"י ז"א כלל דכל היכא שנכתב כתקנה אין חוששין לטעות כמבואר גבי שלום (ויעו' בקונטרס חקי השם דין טו שתמהתי בכג"ז על הצ"צ (סי' קפז) במ"ש אין לחוש שיקראו בחירי"ק דאין נמצא שם אשה שינא בחיר"ק יעו"ש ובמ"ש שם דין ח"י) וע"כ לפי דעתו אם נכתב רזא בלא יו"ד הגט פסול יעו"ש ואף כי דברים נכונים הם דודאי לכתחלה חלילה לשנות ולכתוב רזא בלא יו"ד אבל בדיעבד יש מקום גדול להכשיר כשהשמיט נקודת היו"ד וראיתי להגאון צ"צ (סי' רכה) גבי שם מינקא שנכתב בלא יו"ד אחר המ"ם שכתב דאף שמצינו רוב שמות שבתורה שבחירי"ק בלא יו"ד כמו רבקה וכדומה אין ללמוד שם לעז מלה"ק והביא דברי הג"פ והמכמ"א דנפסל מחמת חסרון יו"ד או וי"ו וכתב גם כן לחלק לכשהיא באה במקום נקודת ציר"י לבין כשהיא באה במקום נקודת חירי"ק דיש להקפיד טפי והביא גם כן מדברי הרשד"ם גבי אישקופיא כו' דע"כ לא צידד להקל רק משום דליכא עיר אחרת ששמה אשקופיא (וכמש"ל אות א' דיש מקים לומר כן) יעו"ש דמסיק דודאי יש לפסול כדעת הג"פ והמכמ"א אבל לפמש"ל יש מקום גדול להכשיר בהשמטת יו"ד אף במקום חירי"ק (יעו"ש בצ"צ דמ"ש המכמ"א בשם המהריב"ל דהיו"ד והוא"ו פוסלים בחסרונם כתב הוא ג"כ דלא ראה הכרת לזה במהריב"ל רק בחסרון הוא"ו וכמ"ש התשב"ץ גבי תנס וזה יש לתמוה ג"כ על הדב"ח שכתב בשם המהריב"ל לפסול בחסרון יו"ד דמנ"ל הא זולת שראה כן במכמ"א) ואף כי חלילה לי להכריע כן למעשה אף בדיעבד נגד דעת האוסרים אבל עכ"פ ספיקא דדינא מיהו הוי לפע"ד (ובפרט דהברת שם הירשל אינו בחירי"ק ממש אלא בהברה ממוצעת כעין סגול יעו' ט"ג שנ"מ ס"ק ג' ובדב"ח שנ"ק אות א' מ"ש בשם תשובת מהרי"א כת"י דיו"ד ג"כ נקרא כמו סגו"ל במדינותינו אפשר דקיל טפי ואף הצ"צ שם שהחמיר גבי שם מינקא שנחסר היו"ד הא כתב שם משום דיש נשים שנקראין מענקא בסגו"ל וכונתו פשוט דבלא יו"ד קרוב יותר שיקראו בהברת סגול משיקראו בהברת חירי"ק וצע"ק אבל עכ"פ בנ"ד מעליותא הוא כשיקראו מחמת חסרון היו"ד כהברת סגו"ל שנקרא כן בפי העולם כידוע דהקריאה בשם הירש הוא כהברת סגו"ל) נמצא בנ"ד הוי כעין ס"ס דלמא כדעת המתירין בהשמטת נקודת היו"ד ואת"ל כדעת המחמירין דלמא באמעריקא נקרא הרשל בהברת פת"ח ואין קפידא כשכתבו בכג"ז כמו במקום הכתובה (יעו' מהריב"ל ספר ג סי' ט ובט"ג שנ"ק אות ד' ודב"ח שם ס"ק ג' ודוק) ואף דספק זה הוי אפשר לברורי משם איך הוא ההברה מ"מ הא פסק הרמ"א (סו"ס קי) דיש להתיר מכח ס"ס אע"פ שיש לברר ומש"כ בדאיכא טורח רב לברר (יעו' תוס' נדה (סו א) ד"ה ותבדוק במ"ש בשם ר"ת ויעו' רא"ש ע"ז פ"ב סי' לה) ואף לדעת הרשב"א (חולין נג) דגם בס"ס יש לברר (יעו' בש"כ יו"ד סי' קי ס"ק סו) מ"מ הא כתב הנוב"י חיו"ד (סי' מג) דע"כ לא קאמר הרשב"א אלא היכא שיתברר האיסור בבירור כמו בסרכא תלוי' אבל היכא שיתברר ספק אחד ועדיין נשאר הספק הב' אף שמשום ספק אחד אין להתיר מ"מ עתה שהיא ס"ס א"צ בדיקה כמו בבדיקת השפופרת יעוי"ש (ויעו' מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת לסי' טו אות ג') ובקונטרס יפה לבדיקה שער השני (נתיב ט' אות ב') וכ"כ בשו"ת רעק"א (סי' עז) וא"כ גם בנ"ד שפיר יש היתר מצד ס"ס ואין צריך לברר לכ"ע כיון דאף אם יתברר דהברה היא שם כבמדינותינו אין פסול ברור דאכתי יש ספק דלמא כדעת המכשירין בהשמיט נקודת היו"ד כמובן:
ג הן אמת דצד היתר זה אם במקום הכתיבה נקרא בהברת פת"ח אין קפידא אם לא כתבו כבמקום הנתינה אף שכ"כ ג"כ הט"ג (שנז ס"ק ה') גבי זושטא ודבריו נובעים מהגאון עזרת נשים בסוף ספרו שהאריך להוכיח דבכל כה"ג לא מקרי שינוי לבני מקים הנתינה יעו' ג"כ שם בע"נ בשם זפירה ובשם אישמיראלדא ובש"א שם בשם קונפראדו מ"מ יש להעיר ע"ז מדברי המהר"י בן לב ס"א וכלל ד' סי' כט) (הו"ד בשער התשובות להדב"ח סי' כה כו) גבי שם גיווא דבשאלונוקי כותבים כל בני המדינה גווא ולא גיווא ביו"ד אחר הגימ"ל אף דבמקום הכתיבה כותבים כולם גיווא ביו"ד מ"מ במקום הנתינה שהוא עיקר כמ"ש הפוסקים יאמרו שאשה אחרת ששמה גיווא מגרש ואינו מגרש אשה זו ששמה גווא יעו"ש דמסיק דמלתא דפשיטא הוא שלא תנשא וקרוב הדבר שאם נשאת תצא וא"כ לכאורה יש סתירה לנ"ד יעו' ג"כ בכנה"ג (סי' קכח) הגב"י (אות קיג) הביא דברי הראנ"ח ח"א (סימן לו) גבי גייון שאם נכתב כמנהג מקום הכתיבה אף שניתן במקום אחר שאין כותבין כן כשר, ובסי' קכה הלט"ו אות כא העתיק דברי המהריב"ל הנ"ל גבי גיווא שפסל כשכתבו כמקום הכתיבה יעו"ש שציין לעיין בראנ"ח ובע"כ צריך לחלק בין שם איש ואשה לשם העיר דבשם העיר יש להקל טפי וכמ"ש הג"פ בשם המהרי"ט (הו"ד ג"כ בצ"צ סימן רלג אות ד') ולפ"ז בנ"ד לכאורה יש להחמיר אכן המעיין בספר עזרת נשים להג"פ (הס' ג"פ לא היה אז באוצר ספרי) בשם איריני פלפל בתשו' הראנ"ח הנ"ל והביא דברי המהרי"ט בספר שמות בשם איריני שחלקו על הראנ"ח ודברי המהרי"ט המובא בתשו' הרח"ש (סי' ב') גבי גט דבת שלמה טרנטה והכינוי היה טראנטו בחולם ודן מהרי"ט להכשיר וכדי שלא יסתרו דברי מהרי"ט אהדדי כתב מקודם לחלק דבשם האיש ואשה עצמה אינו רוצה להקל בכינוי שם אביה אזיל לקולא מפני שכן רגילין לכתוב במקום הכתיבה ואח"כ הביא דברי המהריב"ל דגיווא ומסיק דכלל העולה דנחלקו רבוותא בשיקול הדעת בהנך גוני טראנטה וכדומה אי חשוב נודע ומפורסם שכותבין כן במקום הכתיבה ובכל כה"ג שאין מפורסם ביותר אין להכשיר הגט דה"ל שינה שמו ושמה אבל בדבר שידוע דהכל שם א' בכה"ג ומפורסם ביותר שכותבין בסגנון זה במקום הכתיבה יש להקל כנידון הריצב"א המובא במרדכי פ' המגרש (סי' תמו) יעו"ש ולפ"ז אין סתירה גמורה מהך דמהריב"ל לנ"ד דכיון דידוע דהכל שם אחד הוא אלא דתלוי בלשון הברת המדינה ויש מקומות דהברתו בפת"ח וכאשר העיד החתם סופר דבמדינתו קורין הרשל בהברת פת"ח ויש חותמין גם כן בפת"ח וידוע לי עתה רב גדול אחד בגראסווארדין במדינת אונגארין שחותם הרש בפת"ח א"כ אלו היה ידוע ומפורסם שבמקום שנכתב הגט הברתם בפת"ח לא היה שום תשש לפמש"ל מה דנכתב בלא יו"ד ע"כ גם בנ"ד שאינו ידוע סגנון ההברה והכתיבה ממקום שנכתב מחמת ריחוק המקום אף כי חלילה להקל בזה לחודיה אבל עכ"פ יש לומר דספיקא מיהו הוי אילי שם ידוע כן הברתו וכתיבת שם זה ותזיא לאצטרופי לספק השני ויש בזה לפקפק ואכמ"ל דאיכא עוד טעמא להחמיר בנדון דמהריב"ל יותר מבנ"ד דהתם יש תוספת יו"ד ואיכא שינוי טפי לומר דהוא שם אחר וכמ"ש ג"כ הצ"צ (שם סי' רלג אות ד') לחלק כן דהתם בנידון המהריב"ל והראנ"ח ע"י תוספות יו"ד מה שא"צ יש שיטי גדול במבטא אבל חסרון היו"ד י"ל אינו שיטי כ"כ וע"כ בכה"ג יש לסמוך דיבינו כיון שבא ממקום אתר ע"כ לא נכתבה היו"ד וכמ"ש הריצב"א יעו' ג"כ שם (סי' רלו אות ד') לענין שם בילא ובמקום הנתינה מדגישים יו"ד אחר הלמ"ד וקוראים ביליא ומסיק ג"כ דכיון דהוי שם אחד רק שמשתנה הברתו ממקום כתיבה למקום נתינה שבמ"נ קוראים הרגש יו"ד ע"ז י"ל לא תיקן ר"ג דהא במ"נ יובן ג"כ שבא ממקום שאין מדגישין היו"ד אף שבמהריב"ל החמיר אינו דומה חסרון לתוספת כי בחסרון י"ל לישנא קלילא יעו"ש ואם בחסרון יו"ד הנרגשת במבטא ויש לה תנועה בפ"ע דלדעת הבית אפרים חאה"ע (סי' צד) גבי פעסיא חסיא עטיא וכדומה אם חיסר היו"ד הוי שינוי השם כיון דהיו"ד הוי שרשית בתיבה יעו"ש ובסי' קב גבי דוואסיא ובט"ג שנ"מ ס"ק ג' ועוד בכמה מקומות ועכ"ז הקילו אם במקום כתיבה אין מדגישין תנועת היו"ד מכ"ש בנ"ד דהיו"ד אין לה תנועה בפ"ע ובאה רק לשמוש הנקודה דודאי יש להקל אם במקום הכתיבה אין מנקדין ביו"ד וכתבו שלא כמנהג מקום הנתינה וי"ל דאף המהריב"ל יודה בזה ושפיר הוי ס"ס כמש"ל דלמא בדעת המכשירין אף בחיסרו יו"ד המורה על נקודה במקום כו"נ ואת"ל כדעת הפוסלין בזה דלמא באמת שם באמעריקא הברתם בפת"ח ואין קפידא לכ"ע אם כתבו כהברת מקום הכתיבה וכמש"ל יעו' ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן סט) גבי וראדי ושו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' לד) ושו"ת מים חיים אה"ע (סס"א) גבי העניא ובשדי חמד להגאון חכם מדיני הי"ו מערכת גט (סי' יט אות לב לה נ') יאכמ"ל:
ד והנה מ"ש להתיר מטעם ס"ס פשוט דאף לכתחלה היו יכולים לסדר לה הגט ולא אמרינן הא אין עושין ספיקות בידים (יעו' בר"נ סוף פסחים ובב"י או"ח (סי' פג) ופר"ח שם אות ב' ושו"ת מהרי"ט חיו"ד (סימן ב') ובמג"א (הימן י' ס"ק יא וסי' תסז ס"ק ב') דבכדי שלא תהיה עגונה הוי כדיעבד וכזה כתב התה"ד (סי' קץ) הו"ד ברמ"א אה"ע (סי' קסט סי"ב) דכל דבר שאין לו תקנה הוי כדיעבד ואף דלא מהני ס"ס במקום חזקה כמבואר ביו"ד (סי' קי) הא מצינו לכמה גדולי הספרדים בתשובותיהם להתיר מטעם ס"ס אף במקום חזקת א"א יעו' בב"ש (סי' יז ס"ק פד) וכנה"ג שם הגב"י אות צו ובפנ"י קו"א לכתובות אות מו וגם הא כבר כתב המשנה למלך (פ"ב מהלכות טומאת צרעת ה"א) דספיקא דדינא מהני במקום חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין וכ"כ הפרמ"ג בכמה דוכתי ובחבורי הבאתי סעד לזה מדברי הירושלמי גיטין פ"ק ה"ב (יעו' בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ז' אות י' וסי' ח' אות ה' וסי' יא אות ב') ובחבורי לשד השמן (פ"א מהלכות ממרים ה"ה) ובחבורי ברכת משה קונטרס התשובות סי' טו אות ז' וסי' ל' אות ד' וסו"ס לה) ויעו' ג"כ בספר שדי חמד שנדפס מחדש להגאון חכם מדיני הי"ו מערכת גט לסימן ל' אות ו') שהאריך מאד בענין זה אי מהני להכשיר גט מטעם ס"ס והביא ג"כ מ"ש בחבורי) אכן בנ"ד אי נתחיל בספק השני דלמא הברתם בפת"ח עומד לנגדנו החזקה כיון דזה הוי ספק המציאות יעו' משנה למלך (פ"ז מה' שכירות ה"ב) דאף בספיקא דדינא אי הוי ספק במציאות דלא ידעינן במציאות איך הוי ל"ש לומר בשביל חזקה לא ישתנה הדין) אבל באמת י"ל דיש עוד צד ספק להיתר דאפילו אי נימא דההברות מכו"נ שוות המה ונימא ג"כ כדעת המחמירין בחסר יו"ד הניקוד מ"מ יש לצדד דזה דוקא בחסר יו"ד בשם שדוגשין החירי"ק ממש משא"כ בשם הירשל דהברתנו ממוצעת היא בין חירי"ק לסגו"ל ומחמת מהירת המבטא נשתנה ההברה וי"ל דנוטה יותר לשב"א א"כ הא בכג"ז מצינו בשם ביין וינידא (המוזכר בשו"ת הרלב"ח סי' מג) שכתב הע"נ אות ב' (הו"ד ג"כ בט"ג שנ"ב ס"ק יז) בשם הראנ"ח ומהרא"ף ומהרי"ט שהצריכו ב' גיטין בא' חסר יו"ד בין וי"ו לנו"ן של ונידא ובא' מלא יו"ד וינידא והוא כתב דסגי בחד גט מלא יו"ד והרב המג"ן הגיה שם דכיון דיש ספק אם שמה בחירי"ק או בשב"א יותר נכון לכתוב בלא יו"ד ונוכל לקרותה בחירי"ק או בשב"א אבל בהיות ביו"ד הוא דוקא בחירי"ק כמשפט שמוש היו"ד יעו"ש דדבריו מסתברין ויש קצת סעד לדבריו ממ"ש המהרי"ק שורש ק"ו שיותר טוב לכנוס בספק חסרון מלכנוס בספק שינוי, הן אמת דהגאון הק' צ"צ (סי' קפט אות ה') מסתפק בכל השמות תסיא גינעסיא וכדומה במקומות שיש ספק אי נרגש היו"ד במבטא דספק זה קשה לתקן דאיך שנכתוב הוי ספק פסול וכתב דאין זה דומה למ"ש המהרי"ק שורש ק"ו דהתם מיירי שיחסור ענין שלם דהיינו כתיבת איזה נהר שיש ספק אם לכותבו הלכך טוב יותר לכנוס בספק חסר שכשר לכ"ע בדיעבד משא"כ בנ"ד שאם חסר היו"ד לא נכתב השם יפה יעו"ש, אמנם יש לחלק בין ספק הרגשת יו"ד שיש לה תנועה בפ"ע (אלא דצע"ק במ"ש הט"ג שנ"ש (ס"ק ז') גבי סאייה לחלק דרק התם יש לה תנועה עצמית ולכן כופלין היודי"ן משא"כ שם סאסיא כו' יעו"ש) לבין ספק הרגשת יו"ד הניקוד דלא הוי שינוי כ"כ וכמש"ל סוף אות ג' (וגם הצ"צ בעצמו שם חילק אח"כ בין יו"ד דהילל ודמילכה לבין יו"ד דהעניא חסיא ודומיהן שנרגשת במבטא יעו"ש ובט"ג שא"ה (ס"ק א) מ"ש בשם המכמ"א ושא"ג (ס"ק כז כח) ושא"פ (ס"ק א') בשם פנחס) ויעו' בכנה"ג (סי' קכט) הגב"י אות קפה ובספר חיים ושלום ח"א סי' לא (דף סה ע"ג) שהביא דברי ברכת המים בשם קאדי (אנכי לא מצאתי בס' בה"מ שת"י) דיש ספק אם לכתוב האל"ף דאולי יקרא הקורא האל"ף נעה ולא נחה דהיה כותבו חסר ונלמד מדברי המהרי"ק דטוב לכנוס בספק חיסור מספק שינוי יעו"ש מה שתמה הרב השואל ויעו"ש בסי' לב (עה ע"א) מ"ש הוא ומבואר דיש מקים ללמוד דילוג אות בכתובת השם מדילוג שם הנהר ואין הנושא סובל אריכות דבנידון הרב המג"ן דיש ספק אם הוא בחירי"ק או בשב"א כ' דיותר טוב לכתוב בלא יו"ד ומדבריו אנו למדין גם לנ"ד בשם הירשל דהברה ממוצעת הוא בין חירי"ק לסנו"ל ויש מקום דנוטה לשב"א אף כי חלילה לכתוב לכתחלה בלא יו"ד כיון דכבר נתפרסם כתיבת השם וחתימתו ביו"ד וכמ"ש הט"ג אבל עכ"פ בדיעבד ודאי יש צד היתר להקל מה שכתבו בלא יו"ד גם מהאי טעמא ובפרט דהכל יודעים דהירשל והרשל שם אחד הוא ולא גרע משם פאלמה פאלמבה דכתב המהריב"ל בעצמו ס"ג (סימן ט) דהכל שם אחד הוא אף דגבי שם גווא החמיר בספר א' כלל ד' סימן כט (אלא דהרב דב"ח בשער הנקודות סוף אות קמ"ץ כתב דחסרון הניקוד חמור מחילוף אות יעו"ש ובסוף ניקוד סגו"ל ובתשו' עדות ביהוסף (סימן נב נג) המובא בשה"ת שם מסימן קעט עד סו"ס קפג ויעוין ג"כ בכנה"ג (סי' קכט) הגב"י אות יד וצ"ע בזה) ויעו' בשו"ת מהרלב"ח (סוף סי' קלב) שכתב כי לא יפסול בשנוי השם כי אם כשמשנה משם אחד לשם אחר אבל מכיון שזה אינו שם אחר אלא קיצור או לאיזה סיבה לא יקרא שינוי שם לפסול יעו"ש (אלא דשם מיירי שנקראת כמו שנכתב בגט מפי כל מכירי') וכן יש מקום לומר בנ"ד דהשמיטו היו"ד בכתיבה דהוי רק קיצור שמבליעין דגשת החירי"ק (או הברה ממוצעת) במהירת הלשון ויעו' ביש"ש פ"ד דגיטין אות ו' גבי ואלק (הו"ד ג"כ בברכת המים גבי שם בונילא ובנחלת שבעה אות ו') דמבואר מדבריו דאף אם כל העולם קורין אותו ועלקיל וכתב המכונה ואלק אין עיכוב בדבר בדיעבד ויעו' בשו"ת נחלות אבות (להגאון שער המשפט סי' טז) שהוכיח ג"כ מהיש"ש דשם גדלות וקטנות אינם נקראים חילוקי שמות בדיעבד כיון דידוע לכל שהוא שם אחד ליעוי' מה שכתבתי לעיל סימן י') ויעו' ג"כ בשו"ת דבר שמואל סימן בשם יהודית יודיטא ובשו"ת צ"צ (סימן רמא) ויעו' בשו"ת משה יוסף הספרדי אה"ע ח"ב (סי' ב') בשם סוטי ויש בענין זה לסתור ולבנות כי דבר התלוי בסברא יש פנים לכאן ולכאן אבל א"צ אריכות דעכ"פ יש לנו עוד צד ספק להקל וא"כ הא כתב הש"כ דיני ס"ס אות כח דשלשה ספיקות מהני אף במקום חזקה (יעו' ג"כ בנוב"י אה"ע סימן מד) דספק הראשון מגרע להחזקה ויעוין ג"כ בשו"ת שב יעקב חאה"ע (סוף סימן לג) ודוק:
ה אמנם כן כל מ"ש אף אם היה השאלה מהשמעת היו"ד בשם העצמי מכש"כ בנ"ד דכתבו מקודם שה"ק צבי כתיקונו והשאלה רק בשם הכינוי פשיטא דיש להקל (וכמ"ש גם כת"ר אלא שלא ביאר טעמו) ויש למצוא טעם נכון בזה ע"פ מ"ש המהר"א ששון (סי' למ"ד) (הו"ד בכה"ת להדב"ח (סי' קכח) ויעו' ג"כ בע"נ בשם זוי) זה לשונו עוד נ"ל טעם נכון להתיר שאם שנניח ונאמר ששם זוהי לא נכתב כראוי והי' אפשר לומר דמיפסל היינו כשלא היה נכתב אלא שם זוהי לבדו כו' אמנם בנ"ד שבגט כתבו וידה דמתקרי זוהי א"כ מורה ששם זוהי זה שם לידה עצמו כו' לא יבואו לטעות ולומר שהוא שם אחר כיון דקאי על שם לידה עכ"ל הזהב והיינו סברתו כעין מ"ש בתשו' הרא"ש כלל מ"ה דין כ"ה מובא בש"ע (סי' קכח סכ"א) בדילג בשבת ויום רביעי היה כ"א והוא כתב עשרים הגט כשר כיון דידעינן דרביעי בשבת א"א להיות זולת ביום כ"א תלינן בטעות סופר ואף שהב"י שם כתב בשם העיטור (מאמר ח) כל שניכר שטעות סופר הוא כו' אין לחוש אלא בגוף שמות הבעל כו' יעו"ש י"ל דהיינו ששינה בשם העצמי משא"כ היכא דשם העיקרי נכתב כהוגן שפיר י"ל דמורה גם על הכינוי שזהו אלא שנכתב בט"ס וכעין זה כתב הצ"צ (סי' קע"ב אות ג') בשם בילא דמתקריא בילייא ביתיר יו"ד די"ל דשם בילא מוכח עליו שהוא ט"ס שרצה לכתוב על הרגש היו"ד שאחר הלמ"ד וטעה וכתב בשני יודי"ן והו"ל כהאי דוידה דמתקרי זוהי שכתב המהר"א ששון הביאו המכמ"א שער ג' (סו"ס כה) דוידה מוכיח ודומה להא דרביעי בשבת בכך לירח מוכיח עליו שהוא ט"ס ויעו' ג"כ (בסי' רלד) שם שהאריך בפרט זה ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל דעכ"פ בנ"ד יש מקום לומר דמשם צבי ניכר דמ"ש אח"כ הרשל הוא ט"ס שהשמיטו היו"ד וזהו האיש שנקרא הירשל ועפ"ז יש להעיר בכמה מקומות בדברי האחרונים שפסלו בשינה בכתיבת החניכה ויש לחלק בענין זה כמובן לכל מעיין מחוקקי אבל א"צ דכ"ז כתבתי ליתר שאת אבל באמת בנ"ד דיש מקומות שהברתם וחתימתם הוא בפת"ח וע"פ הוראת החת"ס כותבין כן בלא יו"ד א"כ אף דכל אחד ואחד כותב כפי לשון מדינתו מ"מ הא כתב הרמ"א (סו"ס קכט) דבדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר והיינו אף שכתב כלשון מדינה אחרת ג"כ כשר אכן כל זה דוקא באופן כנ"ד שנכתב שה"ק כהוגן אבל אם אין לו אלא שם הלעז ושינה בכתיבתו אף רק בדבר התלוי בלשון המדינות אין להקל ע"פ דברי רמ"א אלו דכבר האיר עינינו בהלכה זו הגאון האלקי מאור הגולה מהרש"ז זצ"ל מלאדי בהגהותיו על הרמ"א מובא בפסקי הלכות לנכדו הגאון הקדוש הצ"צ חאה"ע (דף ד) שכתב על דברי הרמ"א שהם דקדוקי הכינויים אבל שם העצם צ"ל נכתב כלשון המדינה אפילו לעכב עכ"ל הזהב וכתב ע"ז הצ"צ דשם העצם היינו ודאי אפילו שם לעז רק שהוא שמו העצמי מעריסה ואין לו שם אחר וכינוי היינו שיש לו שם עצם בפ"ע רק שמכנים לו זה הכינוי יעו"ש (ובתשובותיו (סימן רלג אות ג) דהביא ג"כ הגהת זקנו רבן של ישראל ואסביר לה ע"פ סברת המהר"א ששון הנ"ל דשם וידה מעיד ומוכיח על זוהי כן הכא שה"ק יעיד על הכינוי יעו"ש וכנלפע"ד דבשינוי גמור לא אמרינן דהשה"ק יוכיח על הכינוי שהוא ט"ס משא"כ בדבר שמשתנה מכח לשון המדינות והוי שם אחד שפיר יוכיח השה"ק שזהו אף שלא כתבו החניכה כהברת מדינה זו ויעו' בצ"צ סי' קפט אות ה') ועפ"ז יש לפקפק קצת בדברי הגאון רח"כ בתשו' ס"ד (שהזכיר גם רו"מ במכתבו והבאתיו ג"כ בקונטרס חקי השם דין ז') בענין צינא צענא שהקיל ע"פ דברי הרמ"א אלו יעו"ש והא השינוי בין צינא לצענא הוא בשמה העצמי (וגם דברי הרמ"א נראה שרבינו חיים כהן שם מפרש קצת באופן אתר דהיינו באין ידוע לשון המדינות) ויעו' ג"כ בט"ג שנ"א ס"ק ח שהביא דברי תשו' יריעית האהל (סי' טז) שהביא בשם חכם אחד היתר בשעת הדחק על שינוי בשם אידיא כי השמות אלו לועזות הן ואין מדקדקין בקריאתן והמחבר שם (סי' ין) השיב על זה דגם בשמות לעז פסול כשיש שינוי במבטא והט"ג דחק לישב דברי החכם ובאמת הדבר פשוט דגם בשם לעז פוסל שינוי במבטא יעו' ג"כ בשו"ת מכתם לדוד (סי' ט) (הו"ד בשו"ת חיים ושלום ח"א להגאון מהר"ח פאלאגי זצ"ל סי' לא) שכתב ג"כ דגם בשמות שהם בלשון לעז יש לילך בהם על צד ודרך דקדוק שלא יהיה שיטי השם יעו"ש ואפשר כונת החכם דהיינו בשם לעז שאינו שם עצמי אין מדקדקין בקריאתן כ"כ משום דעיקר השם מורה על הלעז שאינו עצמי שזהו וכמש"ל אלא דמלשון היריעות האהל שהעתיק הט"ג נראה דלא היה לה אלא שם אידיא א"כ א"א לפרש כן, סוף דבר דעכ"פ בנ"ד שכתבו צבי שפיר יש להקל בדיעבד במה שכתבו הרשל כמש"ל:
ו עוד יש מקום להוסיף תבלין בטעמו של דבר דאף להפוסלין בחסר יו"ד הניקוד היינו בשם עצמי אבל אם נכתב שם הקודש העיקרי כתיקונו ורק בהכינוי לא נכתב הניקור שפיר דמי ע"פ דברי המהר"י בן לב ספר ג' (סימן ט) (הו"ד בדב"ח שעה"ת סי' כח) זה לשונו אין ספק כי בין הספרדים צריך להזהר לכתוב הג' אותיות שהם יו"ד וי"ו אלף שהם אמות לכל האותיות והם במקום הנקודות לפי שבלשון הלועז אנו מדקדקין בזה לכאורה היה נראה דנהי דלכתחלה צריך להזהר אבל בדיעבד מה שעשה עשה והראיה לזה מהא דכתב הריב"ש (סימן נז) באותו הגט הכתוב הדרה במקום פלוני ואח"כ נודע הדבר שבשעת נתינת הגט לא היתה במקום פלוני והשיב שאפשר להקל משום שנוכל לומר הדרה מלעיל ר"ל שהיתה דרה באותו מקום מקודם וכיון דכן בנ"ד נמי כיון דלא נכתב א' אחר הפ"א ומצינן למיקרי בא' מהנקודות יש לנו להקל ולומר דלא טעי אינשי לומר שאינה זאת האשה כו' אלא יקראו עיקר הנקודה באופן מסכים לשמה כו' וכד מעיינין שפיר אשכחנא דאין הנדון דומה דהתם שאני כו' כיון דמשמע הכי והכי הו"ל כאלו לא נכתב ואפ"ה אין לפסול הגט כיון דאיכא מרבוותא דוקא מקום העמידה איצטריך ומקום הדירה א"צ אבל בנ"ד אם נאמר כיון דמיקרי הכי והכי הו"ל כאלו לא נכתב השם א"כ לא נכתב שמה בגט והוי ודאי פסול אפילו בדיעבד עכ"ל הזהב (ובעיקר דבריו צריכים למוד בעיון להרואה בדברי הריב"ש עצמו שכתב להדיא אפילו להמחמירין חסר שם עירו ג"כ כשר כיון שיכולים לקרותו כהוגן וכבר תמה שם בזה הגאון דברי חיים יעו"ש מ"ש ואכמ"ל) א"כ לפ"ז דוקא כשאין לה רק שם זה שנחסר הנקודה שייך לפסול אבל בנ"ד שכתבו שה"ק כהוגן ורק בהכינוי חסר אות הניקוד דעכ"פ שינוי השם לא הוי כיון דמצינן למיקרי בא' מהנקודות שיסכים לשמו ולא הוי אלא כאלו לא נכתב כלל הכינוי דיש להכשיר בשה"ק לחודי' וכמ"ש הרמ"א ס"א דכש"כ אם כתב עיקר השם לבד דכשר ואין להקפיד על הכינויים כ"כ (וכעין זה כתב הצ"צ (סו"ס רח) ע"פ דברי הרשב"ץ המובא בב"י דכל כתב בבלבול הוי כמו שאינו ולפלא שלא הביא מדברי הריב"ל והריב"ש גם מדוע לא הזכיר פי הכנה"ג (סי' קכח הגב"י אות נב) דמ"ש הרשב"ץ כמי שאינו היינו דהוי כשינה שם עירו אכן (בסי' קצז אות ו) הביא ג"כ פי' הכנה"ג יעו"ש שכתב לצדד כעין זה ומצד בן פלוני יעו"ש ואכמ"ל):
ז ומעתה נדבר משאלה השניה שכתבו בגט שם הנשתקע ג"כ יפה כתב רו"מ דיש להכשיר במקום עיגון בפרט בשם אבי האשה והיה נקרא לתורה ברוך יהודה דהוי כמו שנקרא ברוך ליב זת"ד, הן אמת דמה שהקרובים ועוד איזה אנשים יודעים ששמו היה ברוך ליב אף דלדעת כמה פוסקים אין לו דין נשתקע רק בנשתקע גם מידיעה יש בזה מקום עיון קצת מדברי הב"י שכתב בשם הקונדרסים גבי חיים שקורין אותו רק ביבנט דאם כתב גם שם חיים אינה מגורשת דהכל יודעין דשמו חיים משום דביבנט הוא פי' של חיים יעו' ט"ג שא"ב ס"ק י"ז ויעו' בב"ש שנ"ש גבי שמחה ווריידא ודבריו נובעים מהלבוש סי"ח אלא שלא העתיק תיבת גם דבלבוש מבואר דאם כתב גם שמחה פסול דכיון דנשתקע ממנה הרי הוא שם אחר לגבי דידה יעו"ש ובשו"ת בגדי ישע אה"ע (סי' כ) אף דבידיעה לא נשתקע מ"מ מקרי נשתקע ועפ"ז לא היה מהני ג"כ מה דעלה לתורה בשם ברוך יהודה (יעו' ביש"ש פ"ד דגיטין סי' כד) לענין כינוי של ליב שלא יהיה מקרי נשתקע יעו' ג"כ בט"ג לק"ש סכ"ת גבי אברהם לבי דבקריאה נשתקע שם הירש וכתב דמתקרי אברהם הירש פסול יעו"ש (ובס"ע לג לה) ויעו' ג"כ בשו"ת צ"צ (סימן רז) גבי כינוי בער שנשתקע (אלא דהתם גרע שהיה נקרא בכינוי אחר בעניא) יעו"ש שהביא ג"כ דברי הלבוש סי"ח ולפלא שלא הזכיר מדברי הט"ג גבי אברהם הירש דפוסל ג"כ ואין להאריך בדבר שכבר דברו בזה כל גדולי האחרונים דבמקום עיגון יש להקל יעו' ג"כ ברד"ך בית ד' (וגם הט"ג שם בכינוי הירש כתב בביאורו דבמקום עיגון גדול אין להחמיר אם ידוע ששם העריסה היה אברהם הירש וכ"כ בשו"ת בגדי ישע שם (יעו' ג"כ בפת"ש (ס"ק נד) ובביאורו לסה"ג סי' יט אות ב') וכן דעת הגאון דברי חיים בשער שינוי השמות (סי' יב וסי' יז) דשם שלא נשתקע בידיעה ונכתב כיון דיודעין שזה שמו בודאי הוי ספירת דברים יעו"ש שהאריך ומסיק דבמקום עיגון ודחק וכה"ג יש להכשירו אפילו נכתב שם הנשתקע תחלה ומכש"כ כשכתב שם הנשתקע רק בשם מתקרי הגם דלא שייך לשון דמתקרי במה שאינו נקרא בו עתה מ"מ י"ל דכונתו שהיה נקרא בו וכמבואר בג"פ יעו"ש ובמ"ש ג"כ בסוף ספרו בשעה"ת על דברי חא"ש (סי' נה וסי' קמא) ויעו' מ"ש בקו' חה"ש (דין כ' כה לח נב) ויעו' ג"כ בס' חיים ושלום ח"ב אות צ' קיז א' דיה אלא שכתב בשם המהר"ש הלוי דכל שידעו משם זה אביו ואמו וקרוביו לא מיקרי נשתקע ויש לצרף ג"כ דעת הפוסקים המכשירין לגמרי בשם הנשתקע יעו' תשו' מהר"מ מינץ (סי' סד) המובא ג"כ בב"ש ש"נ אות ב' ובפרט אם נשתקע שם הראשון (דמעריסה) דהב"י כתב דמדברי מהרי"ק שורש פ"ו נראה קצת שאעפ"י שאינו ניכר כלל בשם הראשון כותבין אותו בגט לעיקר ויעו' בהגהת משנה למלך פ"ג מהלכות גירושין הלכה יג (נדפסה תשובתו באורך בסו"ס עזרת נשים וצע"ק במ"ש שם ד"ה אם לחשך) ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"א (סי' כה): (ח) ולפע"ד יש מקום לומר בדרך החידוד קצת דיש הכרח דשטת רש"י כדעת המהרי"ק דשם הראשון מלידה אף שנשתקע הוי עיקר וכותבין אותו תחלה ואף אי נימא דגם שם הלידה אם אינו נקרא בו מפסיד הגט אבל עכ"פ לא הוי אלא פסולא דרבנן דהא גבי ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזיל סהדי כתוב תפאתה דאמרינן עשו עדים שליחותן (גיטין סג ע"ב) פרש"י נפאתה כך שמה וכתבו תפאתה טעו בשמה דכל הרואה יתמה מה חידש רש"י בזה ולדעתי העניה י"ל דלשון רש"י מורה כשיטת המהרי"ק וחידש דלא נימא דשם העריסה היה תפאתה והוו קרו לה רק נפאתה תה ואפ"ה פסול משום דנכתב שם הנשתקע ולהכי פירש נפאתה כך שמה שזהו שם הראשון שלה תפאתה טעו בשמה שלא היה לה שם זה תחלה דאי הוי שם זה מעריסה הוי עיקר אף שנשתקע, או י"ל באופן אתר לשטת הסוברים דאף שם הראשון כשנשתקע פסול בגט מ"מ אף דפסול מן הדין לא הוי אלא פסולא דרבנן גם לשיטה זו ולהכי בא רש"י לאפוקי דאם היה שם הראשון תפאתה אף דג"כ פסול משום נשתקע מ"מ בכג"ז לא הוי אלא פסולא דרבנן והא הש"ס מיירי בפסול דאורייתא כדקאמר רבה מי קאמר להו כתובי חספא והבו לה ולא עשו עדים שליחותן אבל בפסולא דרבנן הא מדאורייתא עשו עדים שליחותן והיינו כדעת הרדב"ז ח"ד סוף (סי' פה) שכתב ויש לומר דאי נכתב גט כשר מה"ת אע"פ שהוא פסול מדקדוקי הסופרים הרי כבר עשו העדים שליחותן שכבר כתבו גט כשר מה"ת עכ"ד (אבל לא כן היא שטת הב"י ריש (סי' קכב) יעו"ש בב"ש ס"ק א' ותו"ג ס"ק ב) וע"פ הנחה זו בדעת רש"י דא' משני פנים הוא דשם העריסה אף שנשתקע הוי עיקר לכותבו בגט ואף אי נימא דפוסל לא הוי אלא פסולא דרבנן נמצא דבשם אביהם דיש דעות דאף אי שינה בהם כשר ה"ה דעת בעל העיטור ודעת חכם אחד בשו"ת ב"י דיני גירושין (סי' ט') ודעת השואל בפסקי מהרא"י (סי' קלת) ד"ה ואשר כתבת עמיתי (יעו' ג"כ שם (סי' קפד וסי' קצז) ות"א (שם בתה"ד סימן רכח) ודעת העה"ג וסי' נה) (וכמה קולמוסין נשתברו בזה יעו' לחתנו הצ"צ (סי' פג) ותשובת כנסת יחזקאל (סימן ע') ותשובת תולדות יצחק (סימן ד') ותשובת נוב"י (סימן פט) ותשובת רעק"א (סי' קטז) וצ"צ החדש (סי' קצג קצד) ועוד בכמה דוכתי ואכמ"ל):
ט ולזאת אף אם נחליט דלהמחמירין בשינה שם האב בטל מה"ת וכדעת הב"ח וכ"ד המשפט צדק ח"ב (סי' ד') (הו"ד בכנה"ג הגט"ו סי' קכט אות לג) וכ"נ דעת הגאון מהר"י בנר דוד בספרו דברי אמת קונטרס יא (סי' ח') וכ"כ בשו"ת תודת שלמים סימן א' דשינוי שם אביה הגט בטל הו"ד בצ"צ (סי' קסד אות ד) (וקע"ה אות ג וסי' קצג) אלא שהביא שם דעת הג"פ דאינו פסול אלא מדרבנן ואין לומר דמשום דנמצא מכשירין לגמרי בשינה שם האב ע"כ אפי' המחמירין לא פסלו אלא דרבנן וכעין דברי הש"ס (שבת קלת א) דז"א דמצינו בכמה מקומות דלדעה א' כשר ולהשני אסור מה"ת יעו' בב"י אה"ע (סי' קכ) וב"ש שם ס"ק ח' דלדעת הרמב"ם נשתתק יכול לגרש ע"פ כתב ולדעת התוס' והרא"ש הגט בטל מה"ת יעו"ש ולענין חששא דשאלה בעגונה יעו' ש"כ חושן משפע (סי' סה) ותשו' גאו"ב (סי' כא) שהקילו ועכ"ז לדעת המחמירין נראה דחששא דאורייתא הוא וכדנראה מדברי התוס' יבמות (קכ ע"ב) סוד"ה כליו וכן לענין מגוייד יעו' ריב"ש (סימן שעט) וב"ש (סי' יז ס"ק ב') דדינא דאוריתא היא ועכ"ז יש חולקין בש"ס שם יבמות (קכ ע"ב) ויעו' מ"ש בחבורי מנ"מ אה"ע (סי' ד') וכ"ד הגאון בית מאיר בתשו' רעק"א (סי' קיט) דשינה שם אביו הוא בכלל הענין הג' שכתב הרמב"ם פ"א מה"ג ה"א דבטל מה"ת יעו"ש מ"מ כ"ז בשינה ממש לשם אחר אבל אם כתב שם העריסה שנשתקע דלפמש"ל (אות ת) אפילו בשמות איש ואשה לא הוי אלא פסולא דרבנן א"כ לענין שם אביהם שפיר יש לצדד דהוי כספיקא דרבנן כיון דיש מכשירין אפי' בשינוי גמור (ובפרט בשם אבי האשה דקול טפי משם אביו דאיכא נמי דעת הראנ"ח ח"א סי' יא) ואפשר דזה טעמו של הסדר אליהו בתשובותיו לסוף ספרו (סימן יד) (הו"ד בצ"צ סי' ר' אות יא) דאין לפסול בכתיבת שם הנשתקע אלא בשם עצמו של המגרש והמתגרשת אבל בשם אביהם לא (וכ"נ דעת הצ"צ בעצמו שם אלא דסותר קצת דבריו אח"כ בסו"ס ר"ז דכתב ובפרט שהוא בשם אביו ועכ"ז פוסל שם בתחלת דבריו אם נשתקע לגמרי) ולפמש"ל נראה לצדד בזה ההיתר מטעם ספיקא דרבנן ואף אי נימא דמיירי התם אף בשם השני שנשתקע (וכשאינו שם העריסה לא שייך האי טעמא שכתבתי) ג"כ יש מקום לומר בטעמו של דבר דבשם אביהם לא נפסל נשתקע דבעיקר דין נשתקע השם אי בטל מדאורייתא יש מקום עיון גדול וכמו שפלפלו בזה כל גדולי האחרונים יעו' ג"כ בצ"צ (סי' רמז רמ"ח) מה שהאריך בזה ובס' דברי חיים שער שינוי השמות (סימן יב) הביא ג"כ כמה דעות בזה ועכ"פ י"ל דספיקא הוי אי בטל דאורייתא או דרבנן נמצא דבשם אביהם הוי כס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן (וכעין שכתב השמ"ק (סי' רה) מובא בש"כ יו"ד (סי' פג ס"ק טו) ודיני ס"ס (אות טז) ועפ"ז צע"ק דברי השער אפרים חשובה י"א יעו"ש ובתשו' רעק"א סימן ו ודו"ק) דלמא נשתקע לא הוי אלא פסולא דרבנן ושוב גבי שם אביהם הוי ספיקא דרבנן דלמא כדעת המכשירין דאינו פוסל בו שינוי כלל וכמש"ל:
י הן אמת דיש לפקפק דקשה לצרף לס"ס דעה שלא הוזכרה בש"ע יעו' במ"ש הרב בעי חיי בחלק עץ הדעת (הו"ד בעין זוכר להגאון החכם חיד"א זצ"ל מערכת (הס' אות לב) דאין לעשות ספק בדבר שנקבעה הלכה בש"ע יעו' ג"כ בפרמ"ג כללי או"ה אות ו' (ובסי': קה במ"ז ס"ק א) ובכללי (ס"ס שפ"ד) מחודשים ג' ובלב"ש ח"ד ס"ק כ' ול"א ובאורים ותומים בקיצור תקפו כהן (סי' עה) מ"מ מצינו לפעמים שצירפו דעה המובא בב"י לס"ס כמ"ש כמה אחרונים ביו"ד (סי' מב) לצרף ספק דחסרה המרה כשרה לס"ס אף שלא הוזכרה הדעה בש"ע ויעו' ג"כ בבית מאיר (סי' קצד) שמצרף שם דעת הרמב"ם (פ"ה מהא"ב הי"ג) דאפשר לפהמ"ק בלא דם וקמחשיב לה לספיקא דפלוגתא יעו"ש ובפרט במקום עיגון היכא שהעגונה ילדה ורדופה להנשא דמצינו דיש לסמוך על דברי היחיד יעו' חלקת מחוקק (סי' יז ס"ק לא) מ"ש בשם המ"ב דהביא ראי' ממשנה עדיות ומ"ש הוא יעו"ש עכ"פ כש"כ הוא דיש לצרף בכג"ז אף דעת יחיד לס"ס וכ"ז לרוחא דמלתא דבאמת יש לנו בנ"ד כמה ספיקות להיתרא א' דלמא כדעת המקילין לגמרי בנשתקע ודלמא כדעת הב"י במהרי"ק דשם העריסה הוי עיקר אף בנשתקע ודלמא כדעת המקילין דאם לא נשתקע בידיעה לא מיקרי נשתקע (אכן באמת נראה דגם המהרי"ק מיירי שנודע קצת משם העריסה) יעו' ג"כ בס' דברי אמת קונטרס (יא סי' ט) שהביא ג"כ דעת הפרח ששון (דף נ) דאין איסור לכתוב שם הנשתקע בגט לטפל הואיל וכל קרוביו ובני משפחתו מכירין אותו בשם זה וכיוצא בזה דקדק מהר"א אלפנדרי (סי' יג) מדברי מהרי"א בכתביו (סי' רי"א) וכ"כ בס' תורת חסד (סי' כז) וקרוב לזה כתב מהר"ר חסון הו"ד בס' מקור ברוך (סימן ט) (יעו"ש בדב"א מה שתמה על הג"פ גבי גרשון גרשם שפסק דיכתבו גרשון דמחקרי גרשם אף דנשתקע שם גרשם ולפלא שלא הביא מדברי הב"ש שנ"ב דשמות הדומין זה לזה הוי כאלו לא נשתכח) ואת"ל להחמיר גם בהנך האופנים דלמא כדעת המקילין בנשתקע שם אביהם ובפרט באבי האשה ועוד הא כתב רו"מ דאמו קראתו לפעמים ברוך ליב וגם קצת אנשים בדרך לצנות והוי זה ג"כ צירוף להיתרא דאף דדעת הדב"מ ת"א (סימן נו) דבשביל איש או אשה או שנים שקורין בו אינו יוצא מידי נשתקע מ"מ הגאון ג"מ (סי' מז אות כ) (הו"ד בס' שדי חמד מערכת גט סימן מא אות ו) חלק עליו והוכיח דכל שיש מי שקורא אותו בתדירות באותו שם לא חשיב נשתקע ויש לכותבו בגט ומכש"כ שאין לפסול הגט בשביל מה שנכתב והביא שם גם דברי הרב משנת ר' אליעזר ח"ב (סימן לא) דהוכיח מדברי הקונדרסין ומהריק"ש דאם יש שום אדם שקורא באותו שם לא תשיב נשתקע א"כ אף דהכא לא קרא אותו א' בתדירות יש מקום לומר דמה שכמה אנשים קראו אותו לפעמים הוי כאחד בתדירות וחזיא לאצטרופי לשאר צדדי היתר להתירה מכבלי העיגון ועלינו יערה רות הבורא להשיב כדת וכחזרה:
ידידו משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל. שער הרביעי שער הטהרה ובו ג' סימנים: