שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן לז
ב"ה יום ב' וארא תרצ"ד. שלום וברכה לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המובהק המפורסים כש"ת מו"ה שלום יוסף הלוי פייגענבוים שליט"א (ז"ל) האבדק"ק לאקאטש יצ"ו:
אחד"ש מעכ"ג כמשפט, ספרו הנכבד "נתיבות שלום" עה"ת לס' בראשית שמות, קבלתי לנכון, ודרכתי בנתיבותיו הישרים דרכי נועם, ולאשר שיש לי להעיר באיזה מקומן בספרו דמר, אמרתי להציג בזה למען חיבת ספרו היקר, וזה החלי בס"ד:
בספרו פ' ויצא עה"כ ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה א"ז כ"א בית אלקים וזה שעהש"מ, הביא בשם ש"ך עה"ת שכ' עפי"מ שאחז"ל שקיפל הקב"ה כל א"י תחת יעקב, וא"כ נעשית תלוש, ותלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי עי' חולין (ט"ז.) וא"כ כדפלחו עכו"ם את ההרים נאסרו, ורק מקום זה עצמו ששכב עליו לא נתלש ולכן נבחר לבנות עליו ביהמ"ק וזהו מה"כ אין זה כ"א בית אלקים, עכד"ק, ומעכ"ג תמה עליו שהרי באמת גם מחובר נאסר לגבוה עי' ע"ז (מ"ו.) ושם בע"ב נפשט האיבעי' לחומרא ומשו"ה באמת מקשה בירושלמי הובא בתוס' ע"ז (מ"ה) מבית הבחירה ומשני עפ"י נביא נבנה ע"ש עכ"ד מעכ"ג בתמיהתו על הש"ך, והוא תימה רבה, ומה שנלפע"ד בישוב ד' הש"ך ז"ל בשנקדים מה דאמרי' בש"ס דע"ז שם בעי רמב"ח המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה, מכשירי קרבן כקרבן דמי או לא ופרש"י אכתי מבע"ל הכי האי נעבד דלאו לקרבן גופי' קא בעי לה אלא לבנין מזבח דמכשירי קרבן מי אמרי' כקרבן דמי ונעבד אסור בהן או לא עכ"ל אמר רבא ק"ו ומה אתנן שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה דכתי' לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב ל"ש תלוש ול"ש במחובר, נעבד שאסור בתלוש להדיוט א"ד שאסור במחובר לגבוה פרש"י ואפי' למכשירי קרבן דכתי' בית ד' דמשמע אפי' לבנין הבית וכדכתי' אתנן סתמא ל"ש תלוש ול"ש כו' עכ"ל עיש"ה כל הסוגי' להלן וברש"י ותוס' שם, והנה מד' הש"ס מוכח דע"כ לא אבע"ל לענין מכשירי קרבן ופשוט לי' לחומרא שאסור נעבד במחובר רק מכשירי קרבן כמזבח שהיא מכשירי קרבן ממש שמקרבין עליו קרבנות או בנין ביהמ"ק עצמו שהיא ג"כ נקרא מכשירי קרבן שמקריבין בתוכו קרבנות (ועי' מגילה י'. ובתוס' זבחים ס'.) אבל בעבד להר אם מוכשר לעשותו להר הבית זה פשיטא לי' דשרי ול"א נעבד במחובר אצל גבוה לעני"ז דזה לא יקרא מכשירי קרבן רק מכשירי דמכשירין של קרבן שהיא מקום לביהמ"ק שהוא מכשירי קרבן ולכן פשיטא לי' דשרי בכה"ג וכן למה דילפינן ק"ו מאתנן ומחיר דיש נעבד במחובר אצל גבוה יש להוכיח דשרי לפימ"ש התוס' בע"ז (י"ז) בד"ה מהו לעשות ביהכ"ס לכ"ג, דמאתנן פשיטא דשרי לעשות מידי להר הבית עש"ה וא"כ דיו להבא מן הדין להיות כנדון דה"ה לנעבד במחובר דשרי להר הבית דלא גרע מאתנן דילפינן מינה דליכא איסור בהר הבית:
ואמנם כ"ז בהר הבית כלו חוץ מקום שנבנ' עליו ביהמ"ק, ונחזי אנן מהו הדין לענין מקום המקדש עצמו אם יש נעבד במחובר לענין שיאסר לבנות על אותו מקום בית המקדש עכ"פ ונלפע"ד ברור דבזה ג"כ אמרי' אין נעבד במחובר ושרי דהא עכ"פ ל"ה מכשירי קרבן כיון דעל מקום הזה בלבד אין מקריבין קרבנות רק שהיא מקום מוכן לבנות ביהמ"ק א"כ הו"ל מכשירי דמכשירין וכנ"ל ואפי' למה דאמרי' בש"ס זבחים (כ"ד:) דקדוש דוד עד ארעא דתהומא קדוש ע"ש מכ"מ הא אבע"ל אם נעקר האבן ועמד במקומה אי העבודה כשירה ופסקה הראב"ד ז"ל בפ"א מה' ביהב"ח ה"י דהעבודה פסולה בכה"ג ע"ש בהשגות על הר"מ ומשמע שם מד' מרן הכ"מ שם שסובר דגם ד' רבינו הרמב"ם ז"ל הוא כן רק שסמך עצמו עמ"ש בפ"ה מה' ביאמ"ק עש"ה ולפי"ז לא נקרא הקרקע בלבד שנבנה עליו המקדש בלי הרצפה של המקדש בשם מכשירי קרבן כיון דאין מקריבין עלי' קרבן בשו"א ונפסל כנ"ל ובש"ס לא אסרינן נעבד מחובר אצל גבוה רק למכשירי קרבן כמזבח עכ"פ וכן מוכח מהוכתה שהוכחתי מהא דילפינן מאתנן ק"ו דיש נעבד במחובר אצל גבוה ואתנן גופה נראה דלא מתסר אם נתן לה באתננה אפי' מקום שנבנה עליו ביהמ"ק כמו שהוכיחו בתוס' דע"ז שם הנ"ל וז"ל נראה דלאו מדאורייתא קבעי לה דפשיטא דשרי דהא אפי' ריקועים דבית קדה"ק הוה שרי אי לאו ריבויא דקרא בפ' כל הצלמים אבל מידי דהר הבית פשיטא דשרי דהא אפי' פרה אימעיטא פ' כה"צ מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית עכ"ל, וא"כ מזה מוכח דגם מקום של ביהמ"ק לא מיתסר משום אתנן דהא ליכא ריבויא דקרא ע"ז דאף דמרבינן ריקועים לבית קדה"ק מכ"מ לא שמעינן מזה מקום שביהמ"ק נבנה עליו שקדושתו קלה מריקועים העשוים בהיכל וכמושכ"ל ועי' רמב"ן במלחמות לע"ז פרי"ש שהביא מתוספתא דמגילה דאבני ההיכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון ע"ש וא"כ ביהמ"ק עצמו וכן דברים הבנוים בתוכה דינו כקדוה"ג ומשו"ה מיתסר באתנן אבל מנ"ל לרבות הקרקע שנבנה הביהמ"ק עליו דלית בו מעילה כלל דמחובר אין בו מעילה כדממעטינן במעילה (י"ט) ע"ש וכיון דלא מיתסר באתנן ממילא דליכא ק"ו לאסור מחובר הנעבד לעני"ז לבנות עליו ביהמ"ק, ודוקא לענין מכשירי קרבן כבנין ביהמ"ק עצמו מרבינן בע"ז שם מבית ה' דאפי' נתן לה בית באתננה אסור להקדישו לצורך בנין הבית משא"כ בקרקע לבנין ביהמ"ק לא מיתסר משום אתנן וכן בנעבד, ואחרי עלות כ"ז מתורץ קו' מעכ"ג הי"ו ע"ד הש"ך ז"ל הנ"ל דיפה כתב דמקום שנבנה עליו המקדש הי' דוקא כשר ע"ז כיון דמחובר הי' ולא נתלש מעולם משא"כ כל א"י שקיפלה הקב"ה תחת יעקב אע"ה והוי תלוש ולבסוף חיברו ונאסר בנעבד כתלוש:
ול"ש כאן לומר דגם מחובר אסור לגבוה כיון דאיירי לענין מקום שנבנה עליו הביהמ"ק וכדברינו האמורים:
איברא דגוף ד' התוס' ע"ז הנ"ל צ"ע לפע"ד שבתחילת דבריהם הביאו ראי' לזה דמידי דהר הבית שרי מאתנן מהא דאפי' ריקועים לבית קדה"ק הוי שרי אי לאו רבויא דקרא, ובסו"ד ה"ר דאפי' פרה אמעיט פכה"צ מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית וכפיה"נ מרהיטת דבריהם דב' דברים אלו ריבוי' ריקועים למזבח ומיעוט דפרה הם אליבא דחד תנא ותמוה דהא זה היא פלוגתא דתנאי בע"ז שם ובכ"ד דר"א ממעט מקרא דבית ה' פרט לפרה שאינה באה לבית וחכמים פליגו ומרבי' ריקועים ע"ש וא"כ האיך הביאו התוס' ראי' מב' דינים אלו לדין הר הבית כאילו שניהם יתאימו יחדיו אליבא דחד מ"ד וז"א דמאן דסובר הא לי"ל אידך וכן להיפך וצ"ע: ועי' ברמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח הי"ח שכ' דאסור לעשות מאתנן ריקועים לבית שנא' לכל נדר ע"ש וא"כ לפי"ז יש מקום לומר דגם אם נרבה ריקועים מקרא דלכל נדר מכ"מ יש למעט פרה מקרא דבית ה' וכמובן, וא"כ י"ל דכן הי' דעת התוס' הנ"ל שהביאו ב' מילי אלו יחד כאילו הם אליבא דחד תנא דהיינו אם נרבה ריקועים מקרא דלכל נדר. ואכן גוף ד' רבינו הרמז"ל צ"ע כמו שתמה בלח"מ במקומו שם דהא בגמרא משמע דאין למעט פרה ולרבות ריקועים רק מקרא דבית ה' ולא מקרא אחר ור"א וחכמים פליגו בזה וכנ"ל ולא תירץ כלום עש"ה, ומסתמא הו"ל לרבינו הרמז"ל איזה מקור לזה דמרבינן ריקועים מקרא דלכל נדר ואכן לפע"ד צ"ע עוד דכיון דרבינו הרמז"ל ס"ל דמרבינין ריקועים מקרא דלכל נדר, ובפר"א פוסק רבינו בפ"א מה' פרה אדומה ה"ז דאתנן ומחיר כלב פוסל בה ע"ש א"כ קשה דמה דריש מקרא דבית ה' א' הא לא איצטריך לשום דרשה לא כר"א ולא כחכמים ואולי י"ל עפימ"ש המנ"ח במצוה תקע"א דדעת הרמב"ם ז"ל דאתנן אסור אף במחובר לגבוה, ואף שלא כתב כן בהדי' מכ"מ מדלא חילק וסתם ממילא מבואר דאף במחובר אסור עי"ש ולפי"ז י"ל דהרי באמת בש"ס דע"ז שם מקשה ר"ה בדר"י לרבא דמנ"ל לומר דאתנן אסור גם במחובר ונימא איפכא דאתנן תשתרי במחובר לגבוה מק"ו מנעבד וכו' וכו' ואי משום בית ה' אלקיך (פרש"י ע"ז ובעית למימר דבית הוה מחובר וקאסר ודרשת לי' הכי לא תביא אתנן של בית שאם נתן לה בית באתננה אסור להקדישו לצורך בנין הבית עכ"ל) מבע"ל לכדתני' בית ה' אלקי' פרט לפרה וכו' ומסיק רבא דאפי' בלי קרא דבית ה' אלקי' ל"ק דנילף מק"ו להקל דאתנן אינו במחובר דלקולא ולחומרא לחומרא דיינין עש"ה ולפי"ז איכ"ל לפימ"ש הפרמ"ג בפת"כ ח"א א"י דהא דאמרי' לקילא ולחומרא לחומרא מקשינן היא רק מטעם ספק ואזלינן בספד"א לחומרא ומקשינן לחומרא עש"ה וא"כ שפיר איצטריך קרא דבית ה' אלקי' לומר דאתנן אסור אף במחובר לגבוה דאי מטעם דלקולא ולחומרא לחומרא דיינין, הו"ל רק מדרבנן לחומרא לשי' הרמב"ם הידוע דכל ספיקות מדאורייתא להקל ורק מדרבנן לחומרא ואפי' לד' הסוברים דספד"א מה"ת לחומרא מכ"מ אין עונש על הספק ועתה דאיכא קרא דבית ה' אלקי' לרבות אתנן במחובר לגבוה כנ"ל א"כ איכא איסור דאורייתא מפורש ועונשין ע"ז. ועכ"פ שפיר איצ"ק דבית ה' אלקי' לד' הרמב"ם ז"ל לרבות אתנן אפי' במחובר לגבוה ואמנם לפי"ז צ"ע דלמה לא ביאר רבינו ז"ל ד"ז בהלכותיו להדי' דבאתנן אסור אף במחובר כיון דילפינן זה מקרא מיותר ובלא"ה קשה כן כמו שהתעורר הרב המנ"ח ז"ל שם ותירוצו דחוק דרבינו לא יביא דין כזה שהיא כמסופק בש"ס ויסמוך עצמו על מה שסתם ולא חילק וכמובן וצ"ע:
ובד"א ראיתי במנ"ח שם שכ' וז"ל אבל הר הבית בודאי מותר מה"ת, דלא מקרי בית ה' כמו ביכורים דכתי' בית ה' וכו' וצריך להיות בעזרה דוקא ה"נ עכ"ל ע"ש. וד' צ"ע לפע"ד דערבך ערבא צריך דמנ"ל הא גופא דבביכורים לא סגי בהבאה להר הבית והלא אדרבה משמע במתני' פ"א דבכורים מ"ט דסגי בהר הבית דתני שם ומנין שהוא חייב באחריותו עד שיביאם להר הבית שנא' ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקי' מלמד שחייב באחריותם עד שיביאם להר הבית ע"ש ומשמע דעד הר הבית דוקא חייב באחריות וכ"כ בתפא"י על המשניות שם וכ"מ מד' הרמב"ם בפ"ב מבכורים ה"כ מסתימת לשונו וכמ"ש בקרית ספר שם ואם כי התוי"ט צידד לומר דהר הבית דקתני הוא ל"ד והכוונה לביהמ"ק ע"ש מכ"מ לא הו"ל להמנ"ח לה"ר בפשיטות מביכורים לזה דבית ה' לאו היינו הר הבית דמשטחיית לשון המשנה משמע להיפך ובפרט שכ"נ מד' הרמב"ם ז"ל וצ"ע. ובעיקר הדבר בביכורים דסגי בהבאה עד הר הבית כבר פלפלתי בזה עם מעכ"ג בתשו' וגם מעכ"ג בתשובתו הרמה הוכיח דבבכורים סגי להביא עד הר הבית ואכמ"ל בזה:
נמשכתי קצת מענין לענין נחזור למש"כ לעיל בישוב קו' מעכ"ג הי"ו ע"ד הש"ך והיוצא לנו מדברינו שם דמחובר הנעבד אינו אסור רק למכשירי קרבן כמזבח ובנין ביהמ"ק המבוארים בש"ס דע"ז שם משא"כ קרקע שצריך לבנות ע"ג ביהמ"ק שהיא מכשירי דמכשירין אין נעבד במחובר לע"ז ושרי והבאתי ראיות לזה ע"ש בדברינו, ואמנם לכאו' א"א לומר כן ועומד לנגד זה כחומה חזקה דברי הירושלמי בפ"ג דע"ז דמקשה אהא דתני שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו ע"ז, דבית הבחירה איכן נבנה ומשני עפ"י נביא ע"ש ולפי היסוד הנ"ל מאי איכפת לן זה אם הי' נעבד מקום שנבנה עליו ביהמ"ק דהא לעני"ז אינו פוסל נעבד דמחובר וכמו שהביא מעכ"ג הי"ו מד' הירו' אלו ראי' לקושייתו ואכן לפעד"נ להסיר גם קו' זו מעל ד' הגאון בעל הש"ך ז"ל והוא דהירושלמי לשיטתו אזיל דלא ס"ל כשי' הש"ס דילן, דז"ל הירו' בע"ז שם ולא כן סברינן מימר דבר שי"ב רוח חיים אע"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה ביהב"ח איכן נבנה וכו' עכ"ל הירו', ופי' הפנ"מ וז"ל ולא כן סברין מימר לעיל דדבר שי"ב רוח חיים הנעבד אסור לגבוה, וה"נ נעבד המחובר אסור היא לגבוה מק"ו דלעיל דאם דבר שי"ב רוח חיים אסור דבר שא"ב רוח חיים לכ"ש והשתא דקדריש שלא הניחו הר וגבעה שלא עבדו א"כ ביהב"ח איכן נבנה דהא כל המקומות נאסרו לגבוה עכ"ל עש"ה, והנה בש"ס שלנו בע"ז שם מסתפק רמב"ח בזה דאפי' אם נימא דיש נעבד במחובר אצל גבוה כמו בע"ח אע"פ שאינן נאסרין להדיוט מכ"מ לגבוה אסורין מכ"מ יש לחלק דה"ד לגבוה גופה כמו בע"ח שאסורין לקרבנות, אבל מכשירי קרבן אינן כקרבן והוצרך ללמוד בק"ו מאתנן דגם מחובר נאסר בנעבד ואפי' למכשירי קרבן עש"ה ומה"ט כתבתי דעדיין אין לנו ראי' רק דלמכשירי קרבן עכ"פ פוסל נעבד במחובר אבל לא לענין מקום קרקע לבנות עליו ביהמ"ק שהוא מכשירי דמכשירין וכמושכ"ל אבל בירוש' הנ"ל נראה דלא מחלק כלל בין קרבן למכשירין: דהא יליף בק"ו דנעבד אסור לגבוה אפי' במחובר מבע"ח כנ"ל ואינו מחלק כלל דשאני בע"ח שפסולין לקרבן גופה משא"כ כאן קיימינן למכשירי קרבן וע"כ דסובר הירושלמי דאין חילוק בזה רק הכל היא בכלל גבוה ופסול אם היא נעבד אף שאינו נאסר להדיוט וכנ"ל וא"כ לא מחלקי' ג"כ בין מכשירין למכשירין דמכשירין וכמובן דמהכ"ת לחלק, אבל לשי' הש"ס דילן דמחלק בזה יפה כ' הש"ך ז"ל דמקום המקדש דמחובר הי' לא נאסר בנעבד לבנות עליו ביהמ"ק וכנ"ל ודו"ק:
מעכ"ג הי"ו בספרו פ' וישלח הביא ד' מרן האוה"ח הקדוש עה"כ הסירו אלהי הנכר ותמה בד"ק אעתיק בזה מש"כ אצלי בקונטריסי אשר כתבתי ע"ד האוהחה"ק עה"ת מכונה בשם או"ח וז"ל שם ע"ד האוה"ח עה"כ הנ"ל שכ' וא"ת למה יחוש להחלפת בגדים והלא אין אדם וכלים מקב"ט אלא מאבה"ט ובגדים אלו לו יהי' שנגעו בע"ז עצמה אינו נעשה אבה"ט, ואינם מטמאים אדם יראה כיון שמצינו קריאתם שם לע"ז מתים דכתיב ויאכלו מזבחי מתים ומצינו שאמרה התורה חרב הרי הוא כחלל וכ' הרמב"ם בפ"ה מטו"מ דה"ה לשאר כלים כו' ובגדים, וא"כ נעשו הבגדים אבה"ט כטומאת ע"ז עצמה ולזה יצו הצדיק להחליף הבגדים עכלה"ק ובס' טל תורה ממו"ר הגאון זצ"ל הקשה ע"ד ז"ל מש"ס דשבת (פ"ג:) דאמרי' שם דטומאת ע"ז דרבנן הוא ולקולא ולחומרא לקולא מקשינן למת ולא לחומרא ע"ש והאיך נקיש למת לחומרא לענין הנ"ל עכ"ק ע"ש ולפעד"נ לישב עפי"ד החת"ס בחי' לע"ז (ל"ב:) שכתב בביאור פלוגתת ריב"ב ורבנן שם אם תקרובות ע"ז מטמא באהל דלריב"ב מטמא באהל כמו מת דאיתקש ע"ז למת בקרא הנ"ל ורבנן ס"ל דלא מקשינן ע"ז למת ואינו מטמא באהל וסברתם הוא עפימ"ש הרמב"ם בפי"א מה' אבוה"ט דטומאת ע"ז יש לה רמז במקרא דכתיב ביעקב הסירו את אלהי הנכר והטהרו והחליפו שמלותיכם ואך הרמב"ן עה"ת בפרשתן כתב דע"כ כבר נתבטלו הע"ז אלא יעקב הי' מחמיר לחומרא בעלמא מפני שרצה לעלות בית ה' לאו אורח ארעא להיות ביד בניו אפי' ע"ז מבוטלת והטהרו דקאמר לאו מטומאה אלא כלומר שיתקדשו ויטהרו ויכינו, עצמם לקבלת פני שכינה. וא"כ לפי"ד א"ר משם לטומאת ע"ז שהוא דאורייתא והכי ס"ל לרבנן דריב"ב ומשו"ה לא מקשי למת שמטמא באהל וריב"ב סבר דטומאת ע"ז ממש הוי בלי ביטול ונשמע מזה דטומאת ע"ז מדאורייתא היא ואתי דוד ופירשה שהוא כמת ומטמא באהל עכ"ד ז"ל ע"ש ומאז נפלאתי עליו שלא זכר שר התורה זצ"ל שכבר נמצא שורש דבריו בתוס' חולין (י"ג:) בד"ה תקרובות ע"ז עייש"ה ומעתה נכונים דברי רבינו האוה"ח ז"ל שהרי באותו דיבור לעיל מינה כתב דלא ביטלו בני יעקב הע"ז משום של"ה עמהם מעכו"ם לבטל הע"ז וא"כ קאי אליבא דריב"ב דמפרש לי' לקרא דאיירי בע"ז בלי ביטול וטומאה ממש הוי וכדברי הח"ס ז"ל הנ"ל דבהא פליגי ריב"ב ורבנן אי הי' ע"ז מבוטלת או לא ואליבא דריב"ב שפיר כתב הוא ז"ל דאין היקש למחצה ואיתקש גם לענין חרב הרי הוא כחלל למת כיון דאליבי' טומאת ע"ז דאורייתא הוא דדוקא לרבנן דריב"ב דטומאת ע"ז מדרבנן הוא אמרינן בשבת שם דלקולא איתקש למת ולא לחומרא משא"כ לריב"ב דטומאתה מה"ת הוא עכ"ד בחידושי ולפי"ז ל"ק ג"כ מה שהעיר כ"ג בד' האוה"ח הנ"ל כמובן:
ובד"א אציג בזה מה שאמרתי בד' רבינו האוה"ח ז"ל הנ"ל שכ' בזה"ל וא"ת למה לא בטלו אותם נשי שכם קודם שבאו לידם כאומרם ז"ל גוי מבטל ע"ז בע"כ ואפי' ע"ז של חבירו וי"ל כי הנשים דינם כקטנים ואין הקטנים מבטלים ע"ז וכמו דאמרי' במס' ע"ז (דף מ"ג) ואמרו שם וז"ל ש"מ היודע בטיב וכו' ושאינו יודע בטיב ע"ז ומשמשי' אינו מבטל ע"כ והנשים דינם כקטן עכ"ל עש"ה. והוא פלא דמהכ"ת לומר דנשים דינם כקטנים לעני"ז שאינם יכולים לבטל ע"ז דקטן שאני שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' משא"כ אשה וכבר תמהו רבים בזה ולפעד"נ לפרש ד' רבינו ז"ל דהנה יש להתבונן במה דאמרי' בש"ס דע"ז שם דגוי מבטל ע"ז של חבירו ואפי' בע"כ וקטן א"י לבטל ע"ז משום שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' וקשה דממנ"פ אם צריך דעת ורצון לביטול ע"ז שידע מטיב ע"ז ורצונו לבטלה ולכן קטן א"י לבטל ע"ז משום שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' א"כ קשה דלמה יועיל בטול של נכרי בע"כ לע"ז כיון שאינו רוצה לבטלה מע"ז מה יוסיף בזה שיודע בטיב ע"ז ומשמשי' ואם נימא דאינו תלוי כלל ברצון המבטל הע"ז רק העיקר הוא מעשה של הביטול ולא הכונה א"כ מהראוי שיועיל גם ביטול של נכרי קטן שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' כיון דמעשה הביטול איתא גם בקטן ע' בחולין (י"ג.) ואך י"ל דלעולם צריך רצון וכונה לבטל הע"ז והא דמועיל ביטול בע"כ בע"ז משום דע"ז מז' מצות ב"נ ואמרי' דאגב מצוה גמר ומבטלה מדעתו כעין דאמרי' בש"ם דב"ב (מ"ח.) ולכן מועיל כפוי' בביטול ע"ז והערני לזה כבוד הרב הגאון המפו' מדאמבראווא הי"ו. ואך יל"ע בזה דנהי דע"ז היא מז' מצות ב"נ היינו שלא לעבוד ע"ז אבל מנלן שמוזהר לבטל הע"ז ולבערה ובפרט ע"ז של חבירו דאיירי מינה בש"ס שם מנלן שב"נ מוזהר לבטלה ואכן י"ל דזה הוא בכלל מצות דינים שמוזהרים ב"נ והיינו להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר לכוף ולהזהיר שלא לעבור על מצות ב"נ ומה"ט נענשו אנשי שכם במיתה שלא מיחו בשכם כמו"ש הרמב"ם ז"ל בסופ"ט מה' מלכים וא"כ י"ל דמשום זה מוזהרים ב"נ שיבטלו ע"ז אפי' של חביריהם כדי שלא יבואו עוד לעבוד אותה ויגרום לעבור אמצות ב"נ והוא בכלל מצות דינים ולכן מהני ביטול בע"כ ג"כ דאמרינן אגב מצוה גמר ומבטל מדעתי' וכ"ז בנכרי היודע בטיב ע"ז ומשמשי' אבל קטן שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' דל"ש לומר כן לא מהני ביטול דידי' כיון שאינו בר דעת כלל וכמובן:
ומעתה י"ל לפי"מ דאמרי' בש"ס דסנהדרין (נ"ז:) דבב"נ כתיב מיד איש ודרשינן ולא מיד אשה שאשה ב"נ לא מפקדה אדינין ע"ש דמסקינן כן שם. א"כ לא מהני לכפות אשה אביטול ע"ז אע"ג שיודעת בטיב ע"ז ומשמשי' מ"מ כיון דצריך רצון ודעת לבטל ע"ז והעיקר דמועיל ביטול ע"ז בע"כ הוא משום דאגב מצוה גמר ומבטל מרצונו וזה הוא מכח מצות דינים וזה ל"ש באשה בת נח שאינה מיפקדת אמצות דינין כלל ולפי"ז א"ש ד' האוה"ח הנ"ל דהרי עיקר קושייתו היתה דלבטלו הע"ז ע"י נשי שכם היינו ע"י כפוי' שיכופו אותם לבטל הע"ז וכמו שהביא מש"ס דע"ז דגוי מבטל ע"ז בע"כ וע"ז שפיר תירץ דהנשים דינם כקטנים דכמו שקטנים אינם מבטלין ע"ז משום שא"י בטיב ע"ז ומשמשי' וא"כ ש"מ מזה דבביטול ע"ז צריך כונה לבטלה מע"ז וא"כ צ"ל הא דמועיל בע"כ בנכרי גדול משום דאגב מצוה גמר ומבטלה מדעתה וז"ד בבן נח אבל אשה בת נח שאינה מוזהרת אדינים: שוב א"י לכופה על ביטול ע"ז ודינה כקטן לעני"ז שא"י לבטל ע"ז בכפוי' וא"ש בס"ד ודו"ק היטיב: