שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן לב
ב"ה:
לחכם אחד. בדבר השאלה אם יש היתר להעביר נחלה מבנו שאין נוהג כשורה בדרך התורה ולתת לבנו שהולך בדרך הישר כפי תוה"ק:
תשובה מקור ד"ז הוא במשנה דב"ב (קל"ג) הכותב נכסיו לאחרים והניח אח בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו וכו' עש"ה כל הסוגי' ונפסק כן להלכה בש"ע חו"מ (סי' רפ"ב סעי' א') דכל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אעפ"י שאין היורשים נוהגין בו כשורה אין רוח חכמים נוחה המנו וזכו האחרים בכל מה שנתן להם ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפי' מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה עכ"ל המחבר ע"ש:
והנה יש להסתפק באיסור זה דהעברת נחלה אם הוא דוקא במעביר נחלה לגמרי מבניו כגון שכותב כל נכסיו לאחרים דאסור משום דמפקיע בזה ירושה דאורייתא וא"כ במעביר מהם רק מקצת נכסיו לית לן בה או דלמא לא שנא בין מעביר כל הנחלה למקצת נחלה ובכל ענין אסור להעביר. וראיתי שכבר ישב על מדוכה זו הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בתשובותיו חחו"מ (סי' קנ"א) וז"ל בסוף התשו' ההוא ומוכח בכתובות (נ"ג) בעובדא דר"פ בי אבא סוראה דלאו דוקא כל נכסיו אלא אפי' מקצת נכסיו אין להפקיע מבניו דנהי דבעובדא דשם יהיב הכל ולא השאיר לעצמו כלום מ"מ מבואר שם שגם בתחלה ל"ה בעי למיעל תמן אעפ"י של"ה חושש אלא שיוסיף קצח מנכסיו ויפסיד הבן עכ"ל עש"ה והובא ד' אלו בפ"ת לחו"מ שם. והנה ראי' זו דמייתי הגאון זצ"ל מש"ס דכתובות הנ"ל יש לדחות לפענ"ד די"ל דמשו"ה לא רצה יהודה בר מרימר למיעל בתחילה דהי' חושש לזה שלכבודו יכתוב לבתו כל נכסיו כמו שהי' המעשה אח"כ באמת ע"ש אמנם יפלא בעיני על הגאון האדיר זצ"ל שלא כ' לפשוט ד"ז מדברי רשב"ם המפורשים בב"ב שם בד"ה בי עבורי אחסנתא שכ' וז"ל מקום שמעביר האב נחלה מן הראוי לה ואפי' להרבות לאחד ולמעט לאחד עכ"ל ע"ש והרשב"ם י"ל שהוכיח כן מש"ס שם במקומו דבעי למיפשט מעיקרא דרבנן לא פליגי עלה דרשב"ג ושרי להעביר נחלה מהבן שאינו נוהג כשורה מעובדא דיוסף בן יועזר שהי"ל בן שלא נהג כשורה והו"ל עיליתא דדינרי קם אקדשה וכו' עש"ה ואם נאמר דהיכא שאינו מפקיע מיורשיו רק מקצת נכסים שפיר דמי אין כאן הוכחה מזה דדלמא יוסף בן יועזר הי"ל עוד נכסים מלבד העיליתא דדינרי ושפיר עביד במה שהקדיש העיליתא דדינרי וע"כ דאין חילוק בדבר ואפי' להפקיע מקצת נכסים מהיורש אסור וכפרשב"ם הנ"ל:
וכה ראיתי למורי הגאון זצ"ל במנחת פתים לחו"מ שם שהביא ד' הספר חסידים שנדפס ע"י מקיצי נרדמים (סי' תתתתק"ג) שכ' דיכול ליתן לזה שהוא טוב מאחיו יותר מאחיו רק שהאחים לא ידעו מזה עכ"ד ז"ל ע"ש ופלא על מורי הגז"ל שהביא ד"ז בסתם כאילו אין חולק עליו ולא זכר שר מדברי הרשב"ם ומד' התשו' חת"ס הנ"ל שכתבו להיפך:
ואמנם צ"ע ע"ד הספ"ח מש"ס דב"ב הנ"ל שהוכיח מעובדא דיוסף ב"י שמותר להעביר נחלה מבן שאינו הגון ודלמא שם לא העביר רק מקצת דהי"ל עוד נכסים ומשו"ה שרי וכנ"ל ואך י"ל דע"כ לא כ' הספ"ח שמותר ליתן יותר לבנו שהוא טוב מאחיו משום דגם הוא יורש עכ"פ מדין תורה אבל ליתן לאחר שאינו יורש כלל אע"ג שמשאיר קצת ליורשיו מודה הספ"ח דאסור וא"כ בב"ב שם דמיירי שהקדיש יוסף בן יועזר העיליתא דדינרי שהוא כמו נותן לאחר משו"ה אסור אע"ג שישאר עוד ירושה לבנו ול"ק ע"ד הספ"ח הנ"ל:
ואך מדברי הרשב"ם מפורש יוצא דאפי' להרבות לא' מבניו ולמעט לא' מהם ג"כ אסור דהא קאי אמ"ד בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא וע"ז כ' דבריו הנ"ל משמע להדיא דאפי' בכזה אסור להרבות לבנו שהוא טוב יותר מאחיו וחולק אספ"ח הנ"ל ואכן י"ל דלא פליגי דהספ"ח הרי התנה שהאחים לא ידעו מזה אז מותר להרבות והרשב"ם שאוסר להרבות לאחד מבניו איירי באופן שאחיו ידעו מזה שמרבה לאחד ודו"ק: ועפי"ד הספ"ח הנ"ל יש לישב קו' הדע"ז מבעלי התוס' עה"ת פ' חיי שרה עה"כ ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק דהיכי עביד הכי והא אמרי' דאסור לעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וקיי"ל בעלמא דקיים אברהם אע"ה כה"ת אפי' עירוב תבשילין עכ"ק [ע"ש שתי' בשם הר"ש דאברהם וישמעאל גרים היו ואמרי' דגר אינו יורש את אביו לא מד"ת ולא מד"ס עכ"ד ז"ל וצ"ע דהרי הא דגר אינו יורש את אביו היינו אב ובנו שנתגיירו ביחד וכפרש"י בקדושין (י"ז:) להדיא יעי"ש אבל אם גר הי"ל בן לאחר שנתגייר פשיטא דבנו הוא לכל דבר מד"ת והוא יורשו וא"כ אם אאע"ה הי"ל דין גר א"כ ישמעאל נולד לאחר שנתגייר וא"כ הוא יורשו מד"ת וגם לפ"ז אין לישמעאל דין גר דבן הגר לאחר שנתגייר הוא ישראל גמור לכ"ד ואולי י"ל בכונת ד' התוס' דהא דהי' לאאע"ה דין גר הוא רק לאחר שנצטוה על המילה ומל עצמו דהא קיי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול כביבמות (מ"ה:) וזה הי' לאחר שכבר נולד ישמעאל וא"כ ישמעאל נולד עוד קודם הגירות ורק אח"כ כשמלו א"ע נתגיירו ומשו"ה הו"ל כגר שנתגייר עם בנו שאינו יורש את אביו לא מד"ת ולא מד"ס ומצאתי ראיתי ד"ת בפי' הריב"א עה"ת פ' לך דכ' דהא דאברהם אע"ה קיים כה"ת ה"ד לאחר שמל עצמו השיג וקיים כה"ת אבל לא קודם שמל א"ע עיי"ש והוא סיעתא לדברינו הנ"ל ויל"פ:
בזה ואכ"מ] וע' במהרש"א לסנהדרין פ' חלק שהביא קושי' הנ"ל בשם הר"א מזרחי ז"ל ע"ש מ"ש בזה ולפי הנ"ל ניחא דכיון שגם לשאר בניו נתן אאע"ה מתנות כדכתיב להלן בקרא ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו' א"כ לא עקר ירושה דאורייתא עכ"פ מהם רק שנתן ליצחק אע"ה יותר מלהם וזה שרי לד' הספ"ח הנ"ל ועפי"ז י"ל דזה שאמר הכתוב שם וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה וגו' דהרי התנה בספ"ח דבכה"ג צריך להיות שהאחים לא ידעו מזה ולכן שלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי כדי שלא יתוודע להם שנתן ליצחק אע"ה יותר מלהם וא"ש:
והנה משכ"ל מדברי הרשב"ם בפי' לב"ב שם שכ' דבכלל איסור דעבורי אחסנתא הוא גם להרבות לאחד מבניו ולמעט לאחד מבניו צ"ע שהרי הרשב"ם בעצמו סותר משנתו למש"כ לעיל מינה באותו הדף בד"ה אין רוח חכמים נוחה הימנו כ' וז"ל אין לחכמים נ"ר ממעשיו וכו' שכועסין עליו דקא עקר נחלה דאורייתא עכ"ל הרשב"ם ומשמע מדבריו דדוקא בגוונא שכותב כל נכסיו לאחרים שמתעקר נחלה דאורייתא אז איכא איסורא אבל אם נותן לאחד מבניו יותר מלאחר ליכא איסורא כיון דגם להבן הב' נותן חלק ירושה והיא להיפך ממש"כ להלן, וכנ"ל ומה שנלפענ"ד בישוב דבריו ז"ל ואקדים מש"כ בתשו' חת"ס שם בסופו וז"ל ואולי כל הנאמרים אינו אלא בשכ"מ שאין המתנה חל אלא בשעת מיתה ואז הנכסים נופלים לפני יורשים והוא בא להפקיע אבל מתנת בריא גוף מהיום ופירי לאח"מ לית לן בה דבחיים יכול כל אדם לעשות בשלו מה שירצה וסברא נכונה לישב המנהג אבל כתובות (נ"ג) תיובתי' עכ"ל ע"ש. והנה החילוק זה שעלה ע"ד הגאון זצ"ל ודחהו כתוב עה"ס בכסף הקדשים לחו"מ שם מהגאוה"ק בעל דע"ק זצ"ל וז"ל דל"ש בזה חשש עבורי אחסנתא מלבד מ"ש במק"א בזה בשם מו"ח נ"י בשם הראנ"ח ז"ל שבדרך מתנה או בדרך חיוב כעין שטח"ז הנהוג במדינות אלו ל"ש בו העברת נחלה כלל מ"מ יש מדת חסידות שהשטח"ז יהי' רק מטלטלין ולא מקרקעות כי הירושה במטלטלין דניידו ואיפשר להבריחם איננה כדרך ירושה כ"כ כי כבר אפשר להעלימם וכו' משא"כ בקרקעות שהירושה בהם בהחלטאות נמנעים מלכתוב עליהם שטח"ז ומ"מ יש שמתנין דוקא השטח"ז גם מקרקעות ולא שמענו גם מחסידי עולם שימנעו א"ע מלכתוב שטח"ז גם מקרקעות עכ"ל עש"ה הרי מתבאר מדב"ק דיש היתר להעביר נחלה בדרך מתנה או חיוב ובעכצ"ל כחילוק שעלה עה"ד של הגאון חת"ס ז"ל דדוקא במתנת שכ"מ אסרו להפקיע נחלה מהיורש אבל במתנת בריא ש"ד דכל א' יוכל לעשות מה שירצה. ואמנם עומד לנגד חידוש זה מה שאותיב תיובתא לנפשי' החת"ס הנ"ל מש"ס דכתובות (נ"ג.) וכוונתו נראה דמשם מוכח דהאיסור דעבורי אחסנתא הוא לאו דוקא במתנת שכ"מ דהא שם העובדא הי' באבא סוראה שנתן נדוניא לבתו בחייו ואעפי"כ אמרי' דאיכא בזה איסורא דלא תהוי בי' עבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא וא"כ אאפ"ל כחילוק הנ"ל והיא ראי' עצומה וא"כ ד' כסה"ק הנ"ל שהניח יסוד דבדרך מתנה וחיוב ליכא איסור עבורי אחסנתא והביא כן בשם חותנו הגאון בעל נט"ש ז"ל שאמר כן בשם הראנ"ח צ"ע מגמרא דכתובות הנ"ל, ולפענד"נ לקיים דברי חכמים דיש חילוק בדבר דהא דאמרי' בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא האיסור הזה היא דוקא במתנת שכ"מ שחל לאחר מיתה ואיכא מצות ירושה של תורה לכל הבנים בשוה ומשו"ה אסור להפקיע מזל"ז אבל אם נותן במתנת בריא לאחד מבניו אע"ג שמבטל חלק ירושה מבניו השני' לית לן בה כיון דעכ"פ גם הבן שנותן לו בחייו הוא יורש מדין תורה אבל ליתן לאחרים שאינם יורשים כלל ולהפקיע ירושה של תורה לגמרי זה אסור הוא אפי' בנותן במתנת בריא את נכסיו בחייו והסבר הענין איכ"ל דבשלמא לעבור אחסנתא מברא לברא מבישא לטבא הרי הטעם דאסור מפרש בש"ס משום דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיני' וא"כ אם מפקיע חלק הירושה מברא בישא נקרא רק גרמי בנזקין דדלמא נפיק מיני' זרע טוב ואז יעבור על האיסור שנטל הירושה מאביו והפסיד להזרע הטוב ובנותן במתנת בריא בחייו לבן הטוב הרי הוא ג"כ רק גרמי בנזקין שגורם לבטל הירושה מהבן הב' לאחר מיתתו דהא כעת עדיין לא עשה שום הפסד לבנו הב' וכמובן ולכן מותר להעביר בחייו וליתן לבנו הטוב דהו"ל כגורם דגורם דפטור עליה וכמו"ש הש"ך בחו"מ (סי' שפ"ו סק"ג) עש"ה אבל ליתן לאחרים בחייו שאינם יורשים כלל זה אסור מטעם שמפקיע ירושה של תורה וא"צ לומר הטעם דלמא נפקי מבניו זרעא מעליא ומשו"ה אסור ליתן לאחרים אפי' במתנת בריא כל נכסיו שמפקיע מבניו והו"ל חד גורם שאסור לדידן כמבואר בחו"מ שם ודו"ק היטב:
ומעתה יש לפרש דמאי דאמרי' בש"ס דכתובות הנ"ל בהא דנתן נדוניא לבתו דמהראוי שיותסר מטעם דלא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא וכש"כ מברא לברתא. ולכאו' לא קרב זה אל זה דהא האיסור דמעביר נחלה מברא לברא היא דוקא לאח"מ אם נותן במתנת שכ"מ וכנ"ל וכאן הרי קאי אנותן מתנה לבתו בחייו והאיך יליף זה מדא"ל שמואל לר"י לא תהוי בעבורי אחסנתא ואך י"ל דלמד זה מדאמרי' לא תהוי בעבורי אחסנתא ומשמע מלשון זה דאסור כשמעביר נחלה מזל"ז ולמה לא נקיט רבותא טפי דאפי' להפקיע קצת מירושתו אסור דלשון עבורי אחסנתא משמע שמעביר ממנו נחלתו לגמרי ובאמת אפי' להרבות לא' ולמעט לא' אסור וכמ"ש הרשב"ם ובחת"ס הנ"ל וע"כ דהא דאמר שמואל לא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא כולל ב' דברים הא' דלא יהי' בעבורי אחסנתא היינו שמעביר הנחלה מבניו ונותן לאחרים שאינם יורשיו וזה אסור אפי' בנותן מתנת בריא בחייו וכנ"ל ודוקא היכא שנותן להאחרים כל נכסיו שמבטל הירושה של תורה לגמרי אז אסור אפי' ליתן להם בחייו אבל אם משייר מנכסיו כדי ירושה לבניו מותר ליתן המותר במתנה בחייו לאחרים ושוב אמר ואפי' מברא בישא לברא טבא וז"ד אסור כשנותן במתנת שכ"מ שחל לאח"מ ובמתנת שכ"מ אסור אפי' להרבות לאחד ולמעט לא' דלאח"מ כבר חל דין תורה שנוטלין כל האחים בשוה ואסור לשנות מזה ועכ"פ כיון דמוכרח מלשון שמואל דאפי' ליתן בחייו כל נכסיו לאחרים אסור שפיר אמרי' בכתובות שם לענין נדוניא לבתו שאסור מטעם עבורי אחסנתא מברא לברתא והיינו אם יכתוב לה כל נכסיו כמו שהי' המעשה באמת לבסוף ובדר"ז יל"פ ד' הגמ' בב"ב שם דמדייק דפליגו רבנן עלה דרשב"ג ואין לכתוב נכסיו לאחרים אפי' אם בניו אינם נוהגין כשורה מהא דא"ל שמואל לר"י לא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ולכאו' מה ראי' מייתי להנ"ל דלמא מתני' דכותב נכסיו לאחרים מיירי בכותב במתנת בריא וכדמשמע מפשטא לישנא דמתני' דלא נקיט שכ"מ עי' ב"ב (קמ"ו:) במשנה ומ"ה אם אין בניו נוהגין כשורה שפיר דמי והא דא"ל שמואל לר"י:
דלא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' מיירי במתנת שכ"מ שחל לאח"מ ומשו"ה אסור להעביר אפי' מברא בישא לברא טבא. ואך לדברינו הנ"ל שפיר דייק דשמואל בע"כ מיירי מעבורי אחסנתא של כותב נכסיו לאחרים בחייו ג"כ מדנקיט עבורי אחסנתא דמשמע שמעביר נחלה לגמרי וכנ"ל וא"כ ש"מ דפליגי רבנן עלה דרשב"ג, ואפי' לכתוב נכסיו לאחרים באין בניו נוהגין כשורה אסור דומיא דלאח"מ במעביר נחלה מברא בישא לברא טבא דכ"ז נכלל בדברי שמואל שאמר לא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ודו"ק:
ואחרי עלות כ"ז מיושב לנכון בס"ד סתירת הרשב"ם שבד' שמואל דאמר לא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא פירש שאסור ואפי' להרבות לאחד ולמעט לאחד דשם הרי מיירי במעביר נחלה לאחר מיתתו כגון במתנת שכ"מ דז"ד אסור במעביר מבן זה לבן זה משא"כ במתנה מחיים מותר ליתן לאחד מבניו ומשו"ה פי' דאפי' להרבות לאחד ולמעט לא' אסור כיון דאיירי במתנת שכ"מ. אבל במתני' דקאמר הכותב נכסיו לאחרים וא"כ איירי אפי' בכותב מחיים דג"ז אסור בכותב לאחרים ולכן פירש דהאיסור דקא עקר נחלה דאורייתא והיינו בכותב כל נכסיו דליכא שוב לקיים נחלה דאורייתא אז אבל במקצת נכסיו באמת ליכא איסורא לכתוב לאחרים בחייו כיון דעדיין מקיים ירושה דאורייתא בהנשאר וכנ"ל וא"כ ד' הרשב"ם הם מזוקקים שבעתים:
ועפי"ז יומתק לשון הש"ע בחו"מ שם שהובא בר"ד וכ"ה לשון הרמז"ל בפ"ו מה' נחלות הי"א כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשין אע"פ שאין היורשין נוהגין בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו וכו' מדת חסידות הוא שלא יעיד אדם חסיד בצוואה שמעבירין בו הירושה מן היורש אפילו מהבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה עכ"ל דיש לדקדק בד' ז"ל דהתחיל בכותב נכסיו לאחרים וכו' ומסיים בהעברת נחלה מבן לבן ולמה לא סיים בקיצור ומדת חסידות שלא יעיד אדם חסיד בזה ולפי דברינו האמורים ניחא דהר"מ והמחבר תרתי מילי השמעינו בדבריהם מקודם אמרו דהכותב נכסיו לאחרים והניח היורשים וכו' אין רוח חכמים נוחה הימנו והיינו בכל ענין אפי' בכותב להם נכסיו מחיים ועוד אשמעינן דמדת חסידות שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה אפי' מבן כו' לאחיו כו' וז"ד אסור בשעושה "צוואה" לאחר מיתה אבל בכותב לאחד מבניו מחיים את נכסיו ש"ד. ולכן דקדקו לכתוב בהעברת נחלה מבן לאחיו לשון צוואה שהוא על לאח"מ דייקא ודו"ק:
היוצא לנו מכ"ז שזכינו לדין דיש חילוק בין. אם מעביר נחלה מבניו וכותב לאחרים שאינם יורשיו אסור אפי' ליתן להם במתנת בריא מחיים ודוקא ליתן כל נכסיו דקא עקר ירושה דאורייתא אבל מקצת לית לן בה בכותב מתנה בחייו כדמשמע מד' הרשב"ם הנ"ל אבל להעביר נחלה מבניו לאחיו מותר מחיים אפי' ליתן לאחד מבניו הכל כיון שגם הוא יורש ורק בנותן מתנת שכ"מ וכותב צוואה אלאח"מ אסור להעביר נחלה אפי' מברא בישא לברא טבא אפי' להרבות לא' ולמעט לא' כיון דלאח"מ כבר יש דין ירושה של תורה שצריך ליתן לכ"א מבניו בשוה וכמו שביררנו לעיל: ומש"כ בכסף הקדשים הנ"ל לחלק בין מקרקעות למטלטלין לעני"ז דבמטלטלין שאפשר להבריחם איננה בדרך ירושה כ"כ ומותר להעביר נחלה מזל"ז לפע"ד דבה"ק צ"ע מש"ס דב"ב שם דמייתי מעובדא דיוסף ב"י שהקדיש עיליתא דדינרי וכו' ומאי ראי' מייתי דלמא במטלטלין שאני דמותר להעביר נחלה בהם משא"כ מתני' דכותב נכסיו מיירי במקרקעות כדמשמע בפשיטו' וע"כ דאין חילוק בין מטלטלין לקרקעות ובכל ענין אסור להעביר וצ"ע: וראיתי לאדונינו הב"ח בחו"מ שם שהשיג אדברי הטור שם וז"ל ומ"ש רבינו להביא ראי' מד' רז"ל שלא ישנה אדם לבן בין הבנים דאלמא שלא יתן לאחרים ויניח בניו כדי שלא להטיל קנאה אין נ"ל כלל ראי' דהתם בחייו קאמר שלא ישנה וכ"כ הרמב"ם להדיא בספ"ו דנחלות אבל קודם מיתתו רשאי לשנות וכדילפינן מביום הנחילו את בניו דרשאי להרבות לא' ולמעט לאחד דאל"כ יהי' דברי רז"ל סותרין זא"ז עכ"ל, ואני תמה פה קדוש יאמר כן דאיפכא מסתברא דבחייו יכול לשנות וליתן לכל אחד מה שירצה כאדם העושה בשלו אבל לאח"מ אינו רשאי לשנות מירושה הכתובה בתוה"ק ומש"כ רבינו הרמז"ל בספ"ו מה"נ לא ישנה אדם בין הבנים בחייו וכו' לרבותא כתב כן דאפי' בחייו דליכא משום העברת נחלה מבן לבן וכמו שכתבנו לעיל בארוכה מ"מ לא ישנה משום שלא יטיל קנאה ומה שהוכיח דקודם מיתה רשאי לשנות וכדילפי' מביום הנחילו את בניו דרשאי לרבות לאחד ולמעט לאחד עכד"ק צ"ע דמה"ת באמת רשאי לשנות ולרבות לאחד ולמעט לאחד ומדרבנן הוא דאסור וכדאמרי' במשנה דב"ב שם בכותב נכסיו לאחרים דאין רוח חכמים נוחה הימנו ואף לפמ"ש לעיל דשם איירי בכותב נכסיו לאחרים מחיים מכ"מ משמע דגם בצוואה אלאח"מ הוא נמי רק מדרבנן וכדאמרי' בכתובות שם אהא דשמואל דאמר לא תהוי בעבורי אחסנתא כו' האי נמי תקנתא דרבנן הוא עש"ה ואע"ג שכתב הטו"ז ביו"ד (סי' קי"ז) ובאו"ח (סי' תקפ"ו) דהיכא שמפורש בתורה להתיר ל"מ חז"ל לאסור י"ל דכאן אינני איסור גמור מדרבנן כדמשמע מלשון המשנה דקאמר אין רוח חכמים נוחה הימנו ועי' בתשו' חת"ס שם שכ"כ להדיא דאינו איסור ע"ש וכדכ' הר"מ והש"ע דמדת חסידות הוא שלא יזדקק לצוואה כזו ואם הי' איסור גמור מדרבנן הרי איכא משום מסייע ידי עוברי עבירה דאיכא אפי' באיסור דרבנן כמבואר במג"א (סי' קס"ג) ובתשו' הארכתי בזה וא"כ אינו משום חסידות. וע"כ דזה אינו איסור דרבנן ממש וא"כ י"ל דל"ש הכלל של הטור"ז דל"מ חכמים לאסור המפורש בתורה היינו להטיל על הדבר איסור גמור מדבריהם משא"כ בזה:
ושוב ראיתי שבכ"ז נמשכתי אחר ד' הגאון בעל חתם סופר ז"ל בתשו' חחו"מ שם שהחמיר מאוד בד"ז ועוד ביותר בנותן במתנת שכ"מ מטעם העברת נחלה וכמושכ"ל בשמו ז"ל ע"ש אבל יפלא בעיני שלא הביא ממש"כ ברמ"א יו"ד (סי' רמ"ט ס"א) דהא דאל יבזבז אדם יותר מחומש הוא דוקא בחייו אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן לצדקה כל מה שירצה ע"ש הרי דליכא בזה משום איסור העברת נחלה אם נותן צדקה בשעת מותו וכן בנותן במתנת שכ"מ שחל רק לאח"מ שפיר דמי וצדקו ד' אדונינו הב"ח זצ"ל. ואין לדחות ולחלק דהא דמותר ליתן לצדקה כל מה שירצה בשעת מיתה דוקא שאין לו בנים שיורשים אותו דליכא משום עבורי אחסנתא וע' בתשו' חת"ס שם שהמציא היתר ליתן לצדקה אם אינו מניח בן ליורשו ע"ש בדבריו הנעימים אבל אם יש לו בן באמת ל"ש האי דינא דרמ"א הנ"ל שיכול ליתן לצדקה כל מה שירצה בשעת מותו מלבד דמסתימת לשון הרמ"א הנ"ל לא:
משמע כן מלבד זה לא נוכל לומר כן דהרי מקור ד' הרמ"א הנ"ל נובע מש"ס ערוכה בכתובות (ס"ז:) בעובדא דמר עוקבא דבשעת מותו בזבזי' לפלגא ממוני' ע"ש והרי משמע בש"ס שם במקומו דמר עוקבא הי' לו בן וכדקאמר שם יומא חד שדרינהו נהלי' ביד ברי' וכו' (דדוח"ל שמת קודם שמת הוא) ואעפי"כ קאמר דלאח"מ מותר לבזבז יותר מחומש ומצאתי בפ"ת לחו"מ שם שהביא ד' החת"ס הנ"ל והרגיש בזה דמש"ס דכתובות הנ"ל משמע שעכ"פ מקצת נכסים יוכל להקדיש אף שיש לו בנים והביא מב"מ (ע'.) דמשמע דמר עוקבא הניח יתומים קטנים עכ"ד עש"ה. ובאמת שמלשון הרמ"א ביו"ד הנ"ל שכ' דבשעת מותו יכול אדם ליתן לצדקה כל מה שירצה משמע דיכול ליתן אפי' כל נכסיו לצדקה בשעת מיתה ומש"ס דכתובות הנ"ל אין ראי' רק דמותר לבזבז עד פלגא וכבר עמד ע"ז בס' שאילת שלום מהגאון רי"פ ז"ל על השאילתות בפ' תשא או"ק ע' והעיר דלמה לא הזכירו מד' השאילתות שם שכ' דאפי' בשעת מותו אינו מותר לבזבז יותר משליש נכסיו יעיי"ש בד' שמפלפל בזה ומסיק וז"ל וזאת לדעת דגם הרמ"א דקדק וכ' יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה דוקא דרך צדקה יכול ליתן ככל מה שיחפוץ אבל באופן אחר כגון להוריש כל אשר לו לאדם אחר היכא דיש לו בנים ודאי לכתחלה לא שהרי אפי' מברא בישא לברא טבא נתבאר בכתובות (נ"ג.) וב"ב (קל"ג:) דלא יעבור אחסנתי' כ"ש לאדם אחר עכ"ל:
ואמנם הוא דוחק לומר דלצדקה יוכל ליתן לאחר מותו אפי' כל נכסיו ולהעביר הנחלה מבנו שאינו נוהג כשורה לבנו הטוב לאחר מיתתו יותסר דלפע"ד אין לך צדקה יותר מזה ליתן לבנו שנוהג כשורה וע' בכתובות (נ'.) מה שדרשו עה"כ אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת עש"ה ולכן נלפע"ד בזה דלד' השאילתות דהא דיכול לבזבז בשעת מותו לצדקה הוא רק עד תילתא וכן לד' הבאה"ט שהביא מס' שאר"י דדוקא עד פלגא יכול לבזבז בשעת מותו ולא יותר מזה ע"ש בש"ש א"כ שפיר יש לקיים דהא דאמרי' דלא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא היינו להעביר הנחלה לברא טבא כל מה שיש לו ולא להשאיר לבנו הרע כלל אז אסור אבל אם נותן לברא בישא קצת מנכסיו ולברא טבא נותן יותר ש"ד אם הוא לאח"מ כדמשמע מש"ס דכתובות וש"ע ביו"ד הנ"ל ודלא כדמשמע מד' החת"ס הנ"ל ודו"ק: וע' בתשו' תשב"ץ ח"ג (סי' ק"ץ) כתב שם בנידון שאלתו באשה אחת שהי' לה נכסים וחלתה ורצתה להעביר הנחלה מקרובי' הראוי ליורשה ד"ת ולהקדישה לבנין ביהכ"נ וקרובה הראוי לירש אותה הוא עני והשיב דהרי אמחז"ל דלא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ואם בראוי ליורשה אמרי' כן כש"כ לשאינו ראוי ליורשה כלל כהקדש וביהכנ"ס והר"ז מעביר נחלה מהראוי ליורשו לשאינו ראוי ליורשו אבל ז"א מועיל לבטל המחנה שכבר נעשית אלא שאין ראוי לעשותו אבל אפשר לבטלה ג"כ ממה שמצינו בירושלמי פ"ח דפיאה ה"ח דקרי עלה וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות דמצוה יותר לפרנס עניים מבניין ביהכנ"ס וכיון שכן הו"ל דבר עבירה וקיי"ל שכ"מ שציוה לעשות עבירה מנכסיו אין שומעין לו כמו"ש הרמב"ם בפ"ט מה' זכיי' א"כ הקדש זה בטיל הוא וירשנה קרובה עכ"ד ז"ל בקצרה ועייש"ה ולכאורה צ"ע דלמ"ל לומר דהוא דבר עבירה משום שקרובי' עניים ולא הו"ל להקדיש לבנין ביהכנ"ס לפי"ד הירוש' הנ"ל ותיפ"ל דמה"ט שכתב שהוא מעביר נחלה מהראוי ליורשו לשאינו ראוי ליורשו וזה אסור וא"כ המתנה בטילה דשכ"מ שציוה לעשות עבירה מנכסיו אין שומעין לו ולמה כ' התשב"ץ דמטעם זה אין המתנה בטילה ואך נראה דהא דאמרי' בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא איננו איסור גמור מדבריהם כדמוכח מלשון המשנה דקאמר עלה דאין רות חכמים נוחה הימנו וכמשכ"ל ומשו"ה בדיעבד כשעבר והעביר הנחלה מתנתו קיימת אף בנתן במתנת שכ"מ ולכן הוצרך התשב"ץ לומר בנידונו דאיכא איסור מטעם שקרובה עני ואסור להקדיש לביהכנ"ס בכה"ג לפי"ד הירוש' ומשו"ה יש לבטל מתנת שכ"מ דזה הוא איסור גמור כדמשמע מד' הירושלמי דקרי לי' וישכח ישראל עושהו והו"ל כמו שציוה שכ"מ לעשות עבירה מנכסיו. וכה ראיתי במנ"פ לחו"מ שם שכ' ע"ד התשב"ץ הנ"ל וז"ל ודבריו נפלאים מאוד דהא נותן נכסיו לאחרים במתנת שכ"מ והניח בניו המתנה קיימת ומשמע ודאי אף שבניו עניים והאחרים עשירים ואפ"ה לא מיקרי זה דבר עבירה שיבטל מתנתו ומכש"כ בנותן לביהכנ"ס דעכ"פ דבר מצוה היא טפי מנותן מתנה לעשיר דהא במנדב ואמר ה"ז לביהכנ"ס או הרי עלי לביהכ"נ חייב לקיים דברו וע"כ משום דדבר מצוה היא ונעשה נדר עכ"ל וסיים בסו"ד שד' התשב"ץ לא זכיתי להבין עש"ה. ולפעד"נ דאין כאן תימה דאיכא לאוקמי מתני' דכותב נכסיו לאחרים והניח בניו שזכו האחרים דמיירי בהקנה להם בקנין גמור בחייו גוף מהיום ופירי לאח"מ (דזה הוא ג"כ אסור מדין עבורי אחסנתא וכמו"ש החת"ס והארכנו לעיל בזה) ולכן מהני המתנה אע"ג שבניו היו עניים אבל באם נתן במתנת שכ"מ בלי קנין ובניו הם עניים שפיר איכ"ל כד' התשב"ץ דכיון דמתנת שכ"מ הוא תקנתא דרבנן במקום איסור לא תיקנו רבנן שיועיל מתנתו בלי קנין: ומש"כ מורי הרב ז"ל דכיון שהקדישה האשה לבנין ביהכנ"ס הו"ל כנדר ואסור לחזור בו ע"ש. לפלא שלא זכר שר בזה מדברי המרדכי לב"ב פרק מי שמת שכ' בשם המהר"ם ז"ל דשכ"מ שציוה לתת אחר מותו ליכא משום נדרא דבעידנא דהו"ל לנדרא למיחל ולקיים דברו כבר מת וא"י לקיימו עכ"ד ז"ל וע' במחנה אפרים ה' צדקה (סי' ד') שהוכיח דכ"ה גם דעת הנימוק"י לב"ב שם בשם הרמב"ן ז"ל ע"ש וא"כ בנידון התשב"ץ דאיירי במתנת שכ"מ אין כאן משום נדר לפי הנ"ל וצ"ע:
והנה מדברי התשב"ץ יש ללמוד דהא דאמרי' בש"ס דלא תהוי בעבורי אחסנתא ואפי' מברא בישא לברא טבא הוא לאו דוקא במעביר נחלה מבנו אלא גם בכל קרובים שראוי ליורשו שייך איסור זה דהרי התשב"ץ שם משמע דמיירי בלא הניחה בנים רק שאר קרובי' כמו"ש ורצתה להעביר הנחלה מקרובי' הראוי לירשה ד"ת כו' וקרובה היורש אותה הוא עני עכ"ל ע"ש הרי דמיירי משאר קרובים ואעפי"כ מייתי שם הא דאמרי' דלא תהוי בעבורי אחסנתא וע"כ דפשיט לי' ז"ל דז"ש בכל הקרובים שאין להעביר הנחלה מהם ובתשו' חת"ס שם מסתפק קצת בזה ע"ש. וצע"ק שלא הזכיר מד' התשב"ץ הנ"ל דכמעט מפורש הדבר וכנ"ל:
סיומא דפסקא בנדון שאלתינו דלפעד"נ דיש להתיר ליתן יותר להבן הטוב מלבן שאינו טוב אפי' במתנת שכ"מ שחל לאח"מ וליכא משום העברת נחלה בזה דיש לצרף ד' הספר חסידים דמתיר להוסיף להבן הטוב ובלבד שלא ידע מזה הבן שאינו טוב:
וכממושכ"ל וגם שכבר הוכחנו לעיל דכן משמע מד' הש"ס והש"ע ביו"ד (סי' רמ"ט ס"א) דמותר עכ"פ להוסיף לבנו הטוב יותר ע"ש באריכות דברינו אבל בזה מסתפינא להקל נגד מרן החת"ס ז"ל בתשו' הנ"ל שהחמיר בזה דאפי' להעביר קצת מנכסיו אסור וכמושכ"ל בשמו ז"ל ואם שיש לחלק בין נידון דהחת"ס דרצו להעביר הנחלה וליתן לצדקה רוב נכסיו ע"ש דמשו"ה אסור כיון שהצדקה איננו יורש אבל ליתן לבנו הטוב שגם הוא יורש מד"ת יותר מלבן שאינו טוב גם החת"ס יודה דשרי אבל כבר הבאתי לעיל מד' הרשב"ם המפורשים דגם מבן לבן אסור להרבות לאחד ולמעט לאחד שזה הוא ג"כ נכלל בלא תהוי בעבורי אחסנתא וכו' ולכן עדיין צ"ע לדינא אם יש להתיר ד"ז דמש"כ בכסה"ק להקל במטלטלין הנחתי דבריו בצ"ע מש"ס דב"ב ע"ל אבל עכ"פ ליתן לבן הטוב במתנת בריא מחיים גוף מהיום ופירי לאח"מ מותר ליתן לו אפי' יותר הרבה מלבן שאינו טוב אף דהחת"ס שם כ' דגם במתנת בריא יש איסור דעבורי אחסנתא כמושכ"ל מכ"מ בכה"ג ליתן לבנו הטוב יותר שגם הוא יורשו במתנת בריא גוף מהיום ופירי לאח"מ י"ל דיודה דשרי וכמו שהוכחנו לעיל באורך שכ"ה ד' הרשב"ם והש"ע כנלפע"ד להלכה בס"ד:
יום ד' לס' וישב תרצ"ג לפ"ק. יחיאל מיכל הכהן האללענדער. בשה"מ: וכעת בלימודי בטור ש"ע חו"מ (סי' צ"ט) ראיתי בפרישה שם ס"ק כ' שכ' וז"ל ע"ל (סי' רפ"ב) שאסור להעביר נחלה ולתתה לאחד וה"ד במה שישאר לו אחרי מוחו שזהו נקרא בשם ירושה אבל מה שאדם נותן בחייו אינו בכלל העברת נחלה ולכן הניח זהוב זה להיותו לכל בניו אחריו לנחלה וג"ז הבן המקבל מחנה ירש בו חלקו בשעת מותו עכ"ל עש"ה והוא דלא כד' החת"ס בתשו' שהבאתי בפנים שהוכיח מכתובות (נ"ג) דגם במתנת בריא אסור להעביר נחלה ולפלא שלא הזכיר שר מד' הפרישה אלו: