שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן מח
הנה אנכי באתי באב לאב רם ולמושל ארץ. גודר גדר ועומד בפרץ:
גדר מזה וגדר מזה אשר יאמר עליו כי הוא זה חכם ונבון הנמצא כזה כתרגומו בזה הנשכח כדין אין זה כי אם איש אשר בו רוח חוזה מחזה שדי יחזה שר חמשים ונבון לחשים גדול הפירושים. בנן של קדושים. חכם חרשים הגאון מופת הדור נ"י ע"ה כבוד המהולל המשובח מו' אברהם נרו' כץ כהנא קדישא. הוא אברהם שלם בסיפא וברישא בגין כך לא יפסוק טעמא נפישא. ממרי דאברהם רישא דרישא אחרי דרישת השלו'. באתי הלום והוצאתי לדבר אל אדוני אנכי עפר ואפר. להיודע ספר ואמרי שפר ואומר סמוך לצום ט' באב עיינתי מתוך דבר הלכה אדם מישראל מהו שמותר ליטול צפרני ידיו בע"ש של חזון ובדרך שינוי לא קמבעי' לי שהרי באבל עצמו כבר איפסקא הלכה כר' יוסי דמתיר ליטול צפרניו בשינוי אפילו בחול ומ"ש לצורך שבת וה"ה בט' באב דלא אסרינן בט' באב יותר מבאבל דכל המצות הנוהגות באבל נוהג בט' באב כהאי דאמרינן בפ' בתרא דתענית וק"ו בשבת חזון שהוא קודם ט' באב וגם הוא לצורך מצות כבוד שבת דפשיטא דמותר אלא כי קמבעי' לי בכלי דאסרינן כהאי גוונא באבל כדאמר ר' חייא בר אשי ובגיסטרא הוא אסור וא"כ בט"ב נמי נימא ל"ש ואפילו בע"ש של חזון שהוא קודם ט"ב וקודם שבת של ט"ב שהרי הוא מדברים הנוהגים באבל ודבר הנוהג באבל אסור ג"כ בשבת שחל בו ט"ב כדעת הרמב"ן וכל הפוסקים וזהו מדינא ומצד המנהג אפילו מר"ח אסור אלו הדברים הנוהגים באבל וא"כ לא גרע נטילת הצפרניים בכלי דאסור ג"כ באבל ונוהג ג"כ בט"ב ואפילו הוא קודם שבת שחל בו ט"ב דהיינו בשבת חזון יהיה אסור מצד המנהג ואע"פ שהוא לצורך יום השבת שכן אסור הכיבוס והתספורת מצד המנהג ואפי' מר"ח ואפילו שהוא לצורך שבת או דלמא שמותר אפילו בכלי אף מצד הדין דמצד המנהג מידי דהוי אחפיפת הראש בחמין וכמה. דאסור באבל מצד הדין ואפ"ה בשבת חזון מותר בחפיפת הראש בחמין ובצונן הואיל והוא רגיל בכך כל שבת ושבת כדעת היש מקילין שהביא הגאון רמ"א בש"ע סי' תקנ"א ה"נ ל"ש ומותר אף בכלי הואיל והוא רגיל לחתוך צפרניו בכל בכלי. א"ד ל"ד לחפיפת הראש דמותר משום דחפיפת הראש בע"ש מצוה מדינא דגמרא הוא כמ"ש הב"י סי' ר"ס בא"ח בשם המרדכי וז"ל כ' המרדכי משמע בגמרא שמצוה ג"כ לחוף הראש בע"ש משא"כ נטילת הצפרני' שאינו מדינא דגמרא לחתוך הצפרנים בע"ש אלא מנהג וותיקין הוא מן האחרונים כמ"ש הרב ז"ל בשם ספר חי עולם ובשם הכלבו שצריך ליטול צפרניו בכל ע"ש לפיכך גבי חפיפת הרא"ש העמידו היש מקילין דבריהם משום שהם אמרו והם אמרו הם אמרו לנהוג אבילות בשבת של ט"ב ומקודם לכן מצד המנהג והם אמרו לחפוף הראש בע"ש לכבוד שבת. ולא כן בנטילת צפרני שלא זכרו כן בגמרא ליטול בכל ע"ש וא"כ לא העמידו דבריה' היש מקילין במקום איסור. ועוד דלא דמי לחפיפת הרא"ש דא"א בשינוי כלל ולכך הקילו משא"כ נטילת צפרני' דאפשר בשנוי בידים או בשינים ולפיכך אסור ועוד הואלתי לדבר דבר בעתו. ואומר אני ענני איש אלהי אברהם ברוב חסדיו באמת וילמדני מ"ו מה שהביא בעל הש"ע בהג"ה סימ' תקנ"א בשם המנהגים בס"ז בסעודת מצוה כגון מילה או פדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין אוכלין בשר:
הלא הדברים האלו סותרים ברייתא ערוכה והוא בפ' החולץ קודם לזמן הזה פיר' רש"י מר"ח עד התענית העם ממעטין כו' במו"מ כו' הרי קתני ואין עושין סעודת אירוסין רק אירוס בלא סעודה ואיך כתב בעל הג"ה הגאון הרמ"א שאוכלין בשר בסעודת אירוסין הלא אפי' לחם צר ומים לחץ אסור שאין עושין סעודה כלל ועוד קשה בסעי' ב' כתב דאמרינן להלכה דאין עושין סעודת ארוסין קשיא הלכתא אהלכתא ובאמת בש"ע דין ז' כתב אחד מן המגיהין וז"ל ע"ל ס"ב שכתב דאין עושין סעודת ארוסין הרי בעל ההג"ה הרגיש בקושיא זו ופירוק אין מידו ואפשר על הרב הגאון רמ"א לא קשיא שאינו מדבר לפי היש מוסיפין מר"ח עד התענית אלא קאי אמוסיפין מי"ז בתמוז וכך משמע פשטא דלישנא שכתב בס"ט יש מוסיפין מר"ח עד התענית כו' ויש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים כו'. והוא כל מה שהזכיר דהיינו מי"ז בתמוז ודברי בעל הג"ה מורי' באצבע על מה שאמר שימים הנזכרים מותר לשתות יין להבדלה לצורך מצוה כתב נמי דין הדומה לזה שגם בימים הנזכרים אם עושין סעודת ארוסין דהיינו מי"ז בתמוז אוכלין בשר אבל לכשתמצ' לדברי בעל המנהגים שפירש בהדיא שאסור מר"ח עד התענית וצ"ע איך הוא סותר ברייתא ערוכה דלית מי שחולק עלי'. והנני מרחוק אפים אשתחוה אל מול הדום רגלי כסא כבודו ובאתי בקידת יצחק להשיב תשובה אל הרוצה בתשובה ובטוח אני בחסד של אברהם שיענה ויאמר לי אשיב ויענני כה ויעתר יצחק הנעקד תחת הר המורה העומד לשרת לכהן הגדול מאחיו כל הימים זעירא דמן תלמידיו המתאבק בעפר רגלו ויאמר מאן יהיב לי רגלי דפרזלא ונשמעינך בכל עת ובכל שעה דברי יצחק איש אוסטרייך.